העמוד היומי מסכת עירובין דף נב עמוד א

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת עירובין מבית "דרשו" עם הרב מיכאל שיינמן שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת עירובין דף נב עמוד א

[מוזיקה] סיעתה דשמיה עירובין דף נב כמה שורות מלמעלה אומר מי ברחמה הרי אמרו שבת יש לו ד דמות אדם שקנה לעצמו מקום שביטה יש לו מעבר ל2000 אמה שזה באמת הרשות שלו ללכת יש לו קודם כל נותנים לו מקום שביטה של ד אמות מה הדין אם אדם לא שבד במקום מסוים אלא נתן פת נתן את עירובו באותו מקום הנותן את עירובו גם יש לו ד דמות או לא אומר רב ושמע לא אמרו מערבין בפת אלא להקל על העשיר שלא יצא וירב ברגליו ראינו במשנה מחלוקת בין רב מלבן רב יודה למדנו את זה בעמוד הקודם האם העירוב החזק קניית העירוב החזק היא באמצעות שיה או באמצעות פת בא רבי יוד וקבע הקניין החזק הוא באמצעות שהיה שישא בשעת כניסת השבת באותו מקום פת זה רק כולה שניתנה לאותו מי שאין לו רצון לצאת מביתו וללכת לכן הוא יכול לשלוח שליח שישים שמה פת זאת אומרת הפת ניתנה כאין זכות כן כולה הכלה למי שמעוניין שלא לצאת ולטרוח יכול להשתמש גם בפת וזה כולה שנתנו לו חזל אז תושמע לא אמרו מרווין בפת אל לקל לעשיר שלו יצא וערב ברגליו והיא אמרת אין לו אי להקל ולהחמיר האפשרות הזאת שנתנו לו לערב לקנות מקום שביטה באמצעות פת זה בעצם לא רקולה הוא גם מפסיד הוא מפסיד ארבע אמות אם תבוא ותאמר שאיין את הזכות הזאת של ארבע אמות למי שמערב באמצעות פת יש לו רק 2000 ולא 2004 נמצא שירוב בפת זה לא רקולה זה גם חומרה אפילו אך אומרת הגמרא ניח לי כי אכי דלא נטרח וניפוק אולי באמת הוא מפסיד את ה400 אבל סך הכל בסופו של דבר זה כולה גדולה בשבילו שהוא לא צריך לקום ביום שישי ולטרוח להגיע עד מקום השביתה אלא הוא עושה את זה באמצעות שליח ששם עבורו שם פת מתנית מי שיצה ללך בעיר שמארן בה מארין לה שתי גרסאות הכוונה היא שהמרחק בין שני הרים הוא 4000 ממה ובאמצעות עירוב שעושים באמצעו של דרך אפשר ללכת מעיר לעיר והחזירו חברו יצא וחברו פגש אותו ואמר לו כמו שנראה בגמרא למה לך ללכת יש גשמים יש חורף יש שרב הוא מותר ללך למחרת וכל בני העיר אסורים דברי רב יודה ראינו את המשנה בעמוד הקודם אבל פה הגמרא כמובן מרחיבה רב מאיר אומר כל שהוא יכול לערב ולא ערב הרי זה חמר גמל פשוטם של מילים הוא מקבל אדם שרצה לצאת יצא רצה לצאת לכיוון העיר השנייה והחזירו חברו מאבד את האפשרות להגיע לעיר השנייה כמו שהוא לא קנה ממש ירוב באמצע הדרך מצד שני גם את מקומו שלו אר הוא היה מעוניין שלא לשבות שמה ה ה רצה לצאת כמו שאמרנו בעמוד הקודם לא מדובר פה בדווקא באדם שיצא לשם הנחת עירוב הוא יצא כדי לשבט באמת במקום השני זאת אומרת הוא התכוון להסתלק ממקום שביתת העכשווי לכן הוא מאבד גם את מקום שיטתו העכשווי וגם לקנות חדש הוא גם לא קנה נראה בהמשך בגמרא בדיוק איך זה עובד הוא מקבל רק את ה-2000 ממה שבינו לבין מקום העירוב אבל הוא לא יכול להתרחק ממקום ביתו העכשווי העיר ה שהוא גר שנמצא בה כל הזמן ללכת בצורה שמרחיקה אותו ממקום העיר השנייה וכן הוא לא יכול להמשיך הלאה מעבר למקום השביתה לכיוון העיר השנייה אלא רק את הדרך הזאת ה2000 ממה שיש בין העיר שבו היה לבין העירוב שבו הוא רצה להניח אותו מה ישנה ומה ישנה אן הוא המשנה אומרת שהוא יכול ללכת והם לא אומר רבונא אח במסכי כגון שיש לו שני בתים ההדגשה שיש לו שני בתים כמ שם אין לו שני בתים ברגע שהוא חזר בו חזר באמצע הדרך בעצם הוא ויתר על הרעיון להגיע לעיר השנייה אבל היות שיש לו פה שני בתים אנחנו יכולים לבנות על כך שהוא לא זנח את רצונו ללכת לעיר השנייה וביניהם שני ומי שבת איו כיוון דנפק לאורך אלעני כמו שאמרנו הזכות הקניה מרחוק ניתנה לעני לפי רב יודה אפילו לפי רבי יהודה וני עשיר נו אלה שלא ייצאו הם נקראים עשירים תננ מי אחי מי שיש לו שני בתים ובניהן שני תחומי שבת כמו המשנה שלנו כיוון שהחזיק בדרך קנה עירוב דברי רב יודה עליו שהוא חזר אבל הוא היה בדרך הוא יכול לקנות עירוב יתר על כן אמר רבי יוסי ברב אפילו מצאו חברו ואמר לו לין פה אל תמשיך ללכת לעיר השנייה את חמאי את סינה למחר משכים והולך בעצם לנו חשוב לדעת מה המחלוקת בין רב יודה ומה יתר עליו רב יוסי ברב יודה אומר רבא לומר כו עלמה לא פלג ד צריך גם רב יודה וגם רבי יוסי ורבי יהודה שנמצאים בבריתה שניהם אומרים שכש החבר מחזיר אותו הוא צריך אמר אה אני לא ממשיך הלאה אבל אני רוצה לקנות מקום עירוב באמצעו של דרך אם הוא לא אמר בעצם הוא זנח את כל המושג של העירוב וכמובן לא יהיה לו שום עירוב שמה והוא חוזר לביתו כרגיל אז לומר כולל לו פליג צריך כי פליגה להחזיק האם חייב להיות במצב שחברו אמר לו את זה כשהוא כבר בדרך כמו שמשמע לושן של תנד קמ רב יהודה לעומת זה רב יוסי ברב יהודה אומר אפילו מצאו חברו מדובר שהוא לא מצא אותו ב דרך הוא מצא אותו בביתו חושב לצאת לדרך גם מבחינתינו זה נקרא שהוא נחשב כאני בגלל עצם רצונו לצאת גם אם הוא לא יצא אבל כוונתו לצאת מעניקה לו שם אני ועל ידי אמירה הוא יכול לזכות בקניין עירוב קניין מקום שביטה באמצע הדרך זו דעתו של רבא רב יוסף אמר להחזיק כולל מל גד צריך להיות באמצע הדרך לכולל מה הוא צריך כמה שחרת הוא נחשב כעשיר ולא וכמו שראיינו לאל גם בדעתו של רבי יהודה למסקנה רק אני זכא לקניה מרחוק ולא עשיר לכן אנחנו קודם כל חייבים להכריז עליו כאני אני שם של אני הוא יקבל אך ורק אם הוא יהיה באמצעה של דרך אבל לומר לא צריך להחזיק לכולם לא פליגה זה צריך כי פליגה לומר האם הוא צריך לבוא ולומר אני קונה או לא עצם העובדה שהוא יצא לדרך וחברו החזיר אותו בעצם ה מעשיו מוכיחים לנו מלמדים אותנו שהוא מעוניין לקנות לעצמו מקום שביטה גם אם הוא לא אמר מפורש אז יוצא בין לרבא ובין לרבי יוסף שחולק עליו יש טנא אחד שתמיד יסבור שצריך גם את זה וגם את זה כמ שלפי רבא לכול העלמה צריך לומר אמירה צריך להחזיק מחלוקת לפי רב ודה צריך לפי רב יוסף רב ודה לא צריך לפי רב יוסף להפך להחזיק לכול עלמה צריך לומר על פי רב יודה צריך ועל פי רבי יושיב יהודה לא צריך מספיק עצם שהוא מחזיק אותו בדרך אפילו שהוא לא אמר אומרת הגמרא כמן נז להד מרולה מי שהחזיק בדרך החזיק בדרך והחזירו חברו הרי הוא מוחזר ומוחזק מה הכוונה אם מוחזר יינו חוזר למקום שפיטתו הקודם למה מוחזק מה צריכ דווקא מוחזק ום מוחזק למה מוחזר אחיק אמר אף על פי ש מוחזר אף על פי שהחזירו אותו הוא נחשב כמחזק הכוונה היא שהוא קונה לעצמו את המקום השביתה כמ שהוא נחשב כאני אז מה אנחנו רואים כמן כרבי יוסף וליבה דרבי יוסי ברבי יודה ומדובר על פי רבי יוסי ברבי יוד רבי יוסף שאמר שלא צריך אמירה מה שלא כתוב פה שהוא אמר הוא מוחזר ומוחזק הוא נחשב בינינו כמוח זאת אומרת כאני ונחשב בעינינו כאדם שקנה לעצמו מקום שביטה אל שהוא לא אמר לפי מי זה מתאים על פי רב יוסי ברב יודה כפי שרב יוסף הסביר בו שלא צריך לומר רב יהודה בר אשתא איתיל כלכלה דפרי לרב נתן בר אושיה כי אב אזיל שוקי כשהוא רצה לחזור חזרה לעירו הוא נתן לו ללכת עד דנחי דרגה שהוא ירד מדרגה אחת יצא מכיוון ביתו לכיוון הדרך אמר לבית אחה תישן פה תלך מחר למחר קדים ואזיל ולמחר באמת הוא הלך אם נשים לב הוא חיכה שיצעד פסייה אחת כדי שיחשב בדרך כמן אומרת הגמרא כרבי יוסף ליב רבי יוסי ברבי יהודה רבי יוסף ליב רבי יוס רבי יהוד שאמר שמה שמוחזק הוא חייב להיות כל הויכוח רק אם לומר או לא לומר אבל מוחזק הוא צריך להיות דהיינו שהוא גם מחשב כמחזק ולכן הוא חיכה שעה עד שהוא יצא לדרך ו אמר לא כרבא וליבא דרבי יודה כמו שאמרנו מקודם גם על פי רבא והלכה כפי רבא במחלוקתו עם רבי יוסף ליבא דרבי יהודה צריך שיהיה גם מוחזק למסקנה אם נפסוק באמת כפי רבא שהמחלוקת בין רב יודה לבין רב יוסי ברב יודה היא האם לומר ודאי שצריך אם הוא לא אמר אנחנו לא נחשיב אותו כ כ נשאר עדיין בדעתו ללכת הוא ויטר הוא זנח את הרעיון של הלכת ממילה הוא איבד את מקום השפיטה שבדרך אבל מה כן מחלוקת אמרנו לבר צריך ודאי מחלוקת אם הוא צריך להיות מוחזק או לא מוחזק על פי רב יודה הוא חייב להיות מוחזק בדרך רבי וסי רב יודה חולק עליו אמר יתר על כן אפילו בביתו אם חברו מנאו ללכת זה גם נקרא מוחזק על אף שהוא בדרך מה שנשאר לנו עדיין רק להבין זה מהי דעתו של רב מאיר במשנה במשנה רב מאיר אומר הרי זה חמר גמל זה הגמרא מדברת בעמוד הבא ה [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: