העמוד היומי מסכת עירובין דף נא עמוד א

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת עירובין מבית "דרשו" עם הרב מיכאל שיינמן שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת עירובין דף נא עמוד א

[מוזיקה] סיעתה דשמיא עירובין דף נא עמוד א' נתחיל בסוף העמוד הקודם כשהגמרא מצטטת את הקטע הנדון במשנה אמר שביטתי בעיקרו אם אדם שהלך בדרך וחשכה עליו שבת ורוצה להגיע לביתו הוא קובע מקום אילן אם הוא מכיר אילן מסוים אז הוא יכול לקבוע שתהיה לו שביטה תחת האילן אבל כמו שהדגשנו צריך לקבוע מקום תחת האילן אם האילן הוא אילן רחב הוא לא יכול להגיד סתם תחת האילן אלא צריך להגיד תחת עיקרו של אילן דמות ימניות שמאליות צריך לקבוע מקום מדויק אז אמר שביטתי בעיקרו קבע מקום מדויק מהלך ממקום רגליו ועד עיקרו 2000 אמה זה המרחק שיש שמה ומעיקרו לביתו 2000 ממה נמצא מהלך משחשכה ד' אל המ כלומר המשנה מחדשת לנו את הרעיון שאדם יכול לקבוע בעצם לקבוע לו מקום שביטה לאו דווקא בהנחת פת לאו דווקא בשיעיה בעת כניסת השבת באותו מקום אלא אפילו מרחוק אדם יכול לקבוע מקום אם הוא מכיר מקום פלוני מקום מסוים הוא קובע שהוא יקנה לעצמו מקום שביטה באותו מקום הקנייה הזאת מועילה והמקום הזה ישמש עבורו כמקום שביטה והוא יוכל לצעוד משמה 2000 ממה לכל רוח אומר רבה כל האפשרות הזאת שהוא יכול לקנות מקום שביטה מרחוק והוא דכירית לעיקרו מטי הוא עושה את זה סמוך לשבת אבל נותר עדיין זמן עד כניסת השבת שהוא יכול לרוץ ולהספיק להגיע לאותו מקום ששמה הוא קנה את מקום השביטה הבינה הגמרא זאת אומרת שמה שכתוב חשה עליו זה לא מדויק חשכה עליו אלא מדובר שעדיין יש לו זמן להגיע לשמה לאותו מקום ששמה הוא רצה לקנות מקום השביטה אמר להביאי וחשכה לוקתני אי אפשר להתעלם מהמילה אדם בפורשת במשנה שכתוב חשה זאת אומרת שהוא במצב שהוא כבר לא יכול להגיע לביתו הרי המטרה של אותו אדם הייתה לא להגיע לאילן אלא להגיע לאילן ומשם להמשיך לביתו אם כתוב חשה לו סימן שאין לו אפשרות מעשית להגיע לשם לפני שבת איך אתה אומר שהוא יכול לרוץ ולהספיק להגיע והבינה הגמרא אפילו לביתו אומרת הגמרא חשה לביתו לביתו הוא לא יכול להגיע גם לא בריצה אבל לעיקרו של אילן מציא עזיל הצורך שלנו הוא לא שיוכל להגיע בזמן הזה שנותר עד שבת עד לביתו לא הוא לא חייב להגיע גם לא ב לא בהליכה איתית וגם לא בבריצה אלא הצורך שלנו הוא שיספיק ויוכל להגיע עד המקום שבו הוא רוצה לקנות מקום שביטה אף הוא עושה את זה בריצה אם הוא עושה את זה בריצה דהיינו בהליכה מהירה זה זמן קצר יותר זה מספק לו את האפשרות שהוא יוכל לקבוע שם מקום שביטה אבל לביתו באמת הוא לא יכול להגיע באותו זמן איקדמרי אומרבה חשכה לו כמיסגה לייקלי מה שכתוב חשה לו לביתו הכוונה היא שכשהוא הולך לאט אבל רית מתי אבל אם הוא רץ זה כן יכול להגיע ממילא אין סתירה בין האמירה שאמרנו כאן לבין המשנה שכתוב חשה באמת חשה לו זאת אומרת או שהוא לא יכול להגיע לביתו כלל אבל מתחת לאילן הוא יכול לרוץ או שהוא יכול להגיע אבל יכול להגיע רק בריצה אבל במה שכתוב חשה לו הכוונה היא שבעילוך איתי הוא לא יכול להגיע אבל בריצה גם לביתו יכל להגיע אבל שוב יש לנו הכרח בשביל להתיר לו את האפשרות שהוא יוכל לקנות מקום שביטה במקום תחת האילן שלפחות למקום האילן הוא יוכל להגיע באמצעות ריצה רבא ורבי יוסף אבו כעז באורך אמר לרבא לרב יוסף תא שביטתנו תותדיקה דסבי לחוע זאת אומרת הם הכירו אילן מסוים שהאילן הזה היה ידוע שהאילן הזה עליו נשמח אילן אחר זה היה סימן ההיקר שלהם באילן ועמרי להטות דיקלה דפריק מראה מקרגה האילן נותן הרבה פירות והבעל האילן יכול לכסות את כל המס שיש לו באמצעות האילן שוב הכוונה היא קבעו מקום מקום אילן מסוים שהם מכירים אותו אמר לי לא ידן עליי אמר השני אני לא יודע אמר לסמוך עליי תתניה רב יויסי אומר אם היו שניים אחד מכיר ואחד שאינו מכיר זה שאינו מכיר מוסר שביטתו למכיר וזה שמכיר אומר תה שביטתנו במקום פלוני אז למדנו את זה בברייטה בעמוד הקודם שאפשר בהחלט לעשות את זה מספיק שאחד מכיר ומסיימת הגמרא ואומרת ולאי לא תנרב יויסי אם נסתכל בברייתה בעמוד הקודם לא מוזכר שמה רבי יוסי אלא למה הוא כן הזכיר את שמו של רבי יוסי על הממרה הזאת אלא כי איך דלק מיני משום דרב יוסי נימוקו אמו רבי יויסי פסיקותיו היו מקובלות כמו שראינו גם בכמה דפיםחורה רבי יוסי היה מקובר כמו שנימוקו אמו מה פירוש נימוקו אומר רשי נם קו קו ישר אם כפי צורת ההתבטות של היום הייתה לו חשיבה ישרה ולכן הלכה כמותו בכל מקום לכן הוא הזכיר את השם של רבי יוסא לממרה הזאת כדי שהשני יקבל את זה בפשטות אם אינו מכיר או אינו בקי אם האיש לא מכיר מקום אילן מסוים שהוא יודע שהוא יכול לשים שמה או אינו בקי בהלכה שאפשר לעשות את זה אז כתוב שהוא קונה מקום שביטה לעצמו באותו מקום דהיינו הוא לא יכול לקבוע מקום אילן שהוא לא מכיר כמובן הוא לא יוכל להגיע לביתו שנמצא במרחק 4000 אמה כמו שראינו במשנה אבל הוא בעצמו קונה לעצמו מקום שביטה מדייק יותר ארבע אמות ו2000 אמה אומרת הגמרא אני 2000 ממה היכן כתיבן מאיפה לקוח המספר 2000 ותניה קודם כל שבו שתחתיו אלו ארבע אמות כל אדם יש לו כמו שלמדנו אדם יוכל גודלו של אדם הוא שלוש עמות פלוס לקחת מרגליו לשים בראשו או לפשות אדם ורגליו ראינו לפני שני דפים צריך ארבע עמות זה המקום המינימלי שניתן לכל אדם על אצא איש ממקומו אלו 2000 ממה מנלן מאיפה לוקחים את את המספר 2000 אומר רב חיזדה למדנו מקום ממקום ומקום מניסע וניסע מניסע וניסע מגבול וגבול מגבול וגבול מחוץ וחוץ מחוץ הכוונה היום מסביר רש"י באריכות שכשיש לנו גזירה שווה למשל המקום הראשון שלמדנו למדנו שמה מקום מ מקום בפסוק הראשון כתוב המילה מקום אבל לא כתוב המילה גבו ניסה אשר ינוס שמה מצד שני במקום השני כתוב ינוס אז אני לוקח את היינוס שנמצא בשמיכות למקום למילה מקום בפסוק השני ואני עובר אותו שאני מעמיד את המילה ניסה שכביכול היא נמצאת גם בפסוק עם המקום הראשון זאת אומרת יש לנו פסוק אחד ראשוני שבו אנחנו רוצים ללמוד שמה כתוב המילה מקום אבל לא כתוב המילה ניסע אנחנו לוקחים עושים גזירה שווה למסוק שכתוב שמה המילה מקום בתוספת המילה ניסא ואז אנחנו קובעים שכאילו בפסוק הראשון גם כתוב המילה ניסא וכן הלאה וניסא מניסע וניסע מגבול אנחנו לומדים ניסע ולומדים את זה ממקום שכתוב שם את המילה גבול אז גם במקום שכתוב ניסע אני מציב את המילה גבול וגבול מגבול וגבול מחוץ וחוץ מחוץ עד שאנחנו מגיעים בסופו של דבר נכתיב ומדותם מחוץ לעיר זה מדובר ברי הלביאים את פע לגבי יר מקלט את פאת קדמה 2000 באמ וגומר שואלת הגמרא וניילף מכיר העיר וחוצה אלף אמר על גבי בתי הלביאים שרק 1000 לא 2000 דנין חוץ מחוץ דנין חוץ מחוצה זה שונה ומק מנה התנ רבי שמואל ושבר כהן בר כהן לגבי טהרת מצורע שיש שבוע עושים הסגר ואחרי זה שבוע עושים החלט לא ניכנס בהרחבה לכל הדינים האלה אבל שמה חז"ל דורשים שלומדים מהמילה ושב ובא למרות שזה לא אותה מילה אבל המטרה בפסוק היא אותו דבר הכוונה היא אותו דבר רואים שאנחנו לומדים גזירה שבה גם אם המילות אינם זהות ממך במש מפורש ושבן לו כהן זו ישיבה זו ביה אני מילך דליקמיד דדמלי אבל דקמיד דדמלי כדמעלפינן כשאין לנו אפשרות אחרת לומדים שבעה מביאה אבל אם יש לנו חוצה מחוצה אין סיבה שנלמד מהמילה שעובדים חוץ מחוץ אין סיבה שנלמד מהמילה חוצה כתוב במשנה שהפמה האלה הם לפי רב חנינאה בן אנטגנוס הם עגולות זאת אומרת נותנים נים לו קוטר של 2000 ממהל לכל הכיוונים אומרת הגמרא לעומת זה רבונו אומרים מרובע זאת אומרת נותנים לו ריבוע מימינו לכל צד קו מונח של 2000 וכמובן הוא מרוויח פה את הזוויות כמו שמקום רגליו עד הפאות עד הקצוות של הריבוע הזה יש יותר מאשר 2000 אמר 2000 נוונו לפי רב חניה בן אנטיגנוס נותנים לו מרחק עגול ולפי רבי רבי רבונו נותנים לו מרחק מרובע והוא מרוויח את הזוויות רבחינ בן אנטיגנוס אומרת הגמרא מי נפשך אית לגזירה שווה פאות כתיבן אם הוא לומד את הגזירה שווה שראינו מקודם שמה כתוב בפירוש גבי הרי מקלט נותנים גם פאות אילת לגזרה שבה 2000 ממה מנלי לעולם מית לגזרה שבה ושעניה חדמר קרה זה יהיה להם מגרשי הרים מה זה זה לזה אתה נותן פאות די אתה נותן פאות לשופטי שבת ורבונון תני רב חנניה אומר כזה יהיו כל שופטי שבת אז למסקנה אנחנו רואים שעל פי רבונון בכל הנושאים בעצם של שבת כל פעם שהתורה או חז"ל נתנו לנו מידה בעצם זה כולל גם את הרווח של הזוויות נפקוטא אומר רבחבר יעקב המעביר דל אדמות ברשות הרבים אינו חייב עד שמעביר אין והלכסונן זאת זאת אומרת ארבע עמות לבד זה לא כמו שפה אין לנו מושג של ריבוע לגבי מעביר ד עמות מה נעשה לו ריבוע הולך הרפס ישר מה אנחנו כן משתמשים בתוספת פה של הזוויות אנחנו נותנים לו ארבע עמות פלוס אלכסונן ומאחר וחז"ל קבעו שכל אמתא בריבוע אמתא ותרי חומשי באלכסונה ממילא 4 * 1 ושתי חמישיות יוצא ארבע ועוד שמונה חמישיות כמו שכל אמה 1 ושתי חמישיות אז אז פה זה ארבע ושמונה חמישיות יוצא חמש ושלוש חמישיות זה יהיה הגודל של מעביר ד' עמות הראשון פה מעריכים האם באמת אף פעם לא יחייבו בארבע עמות אלא רק אם הוא יעשה באמת את הגודל שאין והנחסונן לפי חלק מהראשונים רק עם המעבר שהוא העביר את הדמות זה לא הולך לרוחו של עולם זאת אומרת אם הוא עובר מצד דרום לצד צפון כלפי שושנת את הרוחות רוחו של עולם מודדים לו ד' א דמות אבל אם הוא הולך כלפי אלכסון דהיינו לא גבי צפונו של עולם אלא בזווית באמת הוא יקבל אפשרות להעביר מרחק יותר גדול של ארבע פלוס הלכסונן אבל רבינו תם אומר לא לגבי כל הדינים כולם כל מה שלמדנו עד עכשיו ארבע עמות מעביר ד' עמות ברשות הרבים כל זה מדובר לא בעצם שהוא לא העביר ארבע עמות אלא העביר ארבע עמות ואלכסונן כמו שאמרנו ארבע אמות ועוד עוד שמונה חמישיות אז יוצא שאר זה חמש אמות ועוד שלושה שלוש חמישיות אומר רב פפה לא רק זה בדיקלן רבה עמוד ברשות הרבים גבוה י ורחב ד צריך אין ולהלכסונן או לא האם הרוחב ד של העמוד כדי לתת לו להעניק לו מקום חשיבות של רשוס היוחית מספיק ארבעה טפחים או צריך יותר ואמרנלי לא היינו דרב חנניה דתן רב חנניה אומר כזה יהיו כל שופטי שבת אז למסקנה באמת על פי רבי חנניה ועל פי חכומים כל הספירות כל המדידות שנמצאות אצלנו בהלכות שבת גם לגבי ארבעה טפחים וגם לגבי כל דבר הכוונה היא ארבע תפחים אין וחומשם לא ארבעה תפחים לבד לא מעביר ד' למות בלבד אלא שהמספר ד' הוא הבסיס לכן אומרים ד' בכל מקום או בסיס ד' אבל מהד' הזה אנחנו לא קובעים שד לבד אלא ד פלוס שח ושתי חמישיות כמו כלומר ארבע תפחים ועוד שמונה חמישיות זה יהיה הגודל המינימלי לכל שטח וזה יהיה המרחק שמי שמעביר אותו ברשות הרבים יהיה חייב עליו [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: