העמוד היומי מסכת עירובין דף מט עמוד א

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת עירובין מבית "דרשו" עם הרב מיכאל שיינמן שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת עירובין דף מט עמוד א

[מוזיקה] סת שמעי ירוב בן דף מט עמוד א' נתחיל בסוף העמוד הקודם ראינו במשנה ידעתו של רב שימן לגבי שלוש חצרות שנמצאות אחת ליד השנייה בתור מאונך הראשונה רבה עם האמצעית הקיצונה הימנית הקיצונה השמאלית רבה עם האמצעית הלכה על פי רב שימן הראשונה יכולה להשתמש עם האמצעית הקיצונה הימנית הקיצונה השמאלית יכולה להשתמש עם האמצעית זו הדעת שו של רב שימן רב בא ומגביל קצת את השימוש בדעתו של רב שימן אומר רב יהודה אומר זו דברי רב שימן דהיינו זו הדברים כפשטותם ברב שימן שראשונה יכולה להשתמש עם האמצעית השמאלית הקיצונה השמאלית השלישית יכולה להשתמש עם האמצעית אבל הראשונה עם השלישית לא יכולה זו דברי רב שימן בפשטות אבל חכמים אומרים רשות אחת משמשת לשתי רשויות זאת אומרת הקיצונה הימנית יכולה להשתמש עם השנייה האמצעית זאת אומרת חפצים ששבותו בחצר הימנית אפשר להעביר אותם לחצרה האמצעית וכן להפך וכן חפצים ששבטו בחצר השמאלית אפשר להביא אותם לחצר האמצעית וכן להפך אבל לא שתי רשויות משמשות לרשות אחת חפצים ששבטו בחצר האמצעית האמצעית לא יכולה להוציא לחצרות הקיצוניות והסיבה כו שברגע שצה להוציא חפץ שמשויך לחצר האמצעית לחצר הימנית בעצם כביכול היא הרי מעורבת גם עם הימנית גם אם הקמאלית כביכול השמאלית לא מאפשרת לה כלומר שאנחנו צריכים לזכור שהחצר האמצעית עשתה עירוב גם עם הימנית וגם עם השמאלית בעצם היא משויכת לשתי רשויות אז כביכול ברגע שהיא רוצה להעביר לצד הימני הצד השמאלי הרשות שלה המשותפת עם צד השמאלי מונעת ממנה להעביר את זה לצד הימני וכן להפך וזה הכוונה במילים לא שתי רשויות משמשות לרשות אחת הרשות האמצעית בעצם השמאלית נחשבת בעינינו כשתי רשויות היא גם מחוברת לצד הימני וגם לצד השמאלי לכן היא לא יכולה להשתמש החצר האמצעית לא עם הימנית ולא עם השמאלית זו הממרה של רב כי אמר כמד שמואל אמר לי אף זאת דברי רב שימן לפי הלישנה השנייה ברשי שהוא אומר עליה שהיא עיקר גם רב שמעון זה באמת ההגדרה הנכונה ברב שמון זה לא חכומים שחולקים על רב שמון רב שמעון באמת כשהוא אמר שהראשונה יכולה להשתמש עם האמצעית וכן השלישית יכולה להשתמש הכוונה היא הם יכולים להשתמש איתה אבל היא עצמה אינה יכולה להשתמש עם שניהם אבל זו דברי רב שימן אבל חכמים חכמים אלה שחולקים לגמרי על רב שימן אומרים שלושתן אסורות גם הראשונה עם השנייה וגם השנייה עם הראשונה מחמת החשש כמו שראינו לאל תנקות דרב יהודה אליבא דשמואל אומר רב שמל יש לנו הוכחה עליבא דשמואל שרב שימן עצמו התיר לראשונה עם האמצעית ולא האמצעית עם הראשונה הימנית אומר רב שמע למה הדבר דומה לשלוש חצרות הפתוחות זו לזו בפתוחות רשות הרבים זה מדובר על המשנה שלנו בקשר לעניין לסיפור של שלושה אנשים שעשו עירוב בינם בין הראשון לאמצעי והאמצעי לשלישי ולא בין השתניה הקלצוניים ושמה רב שמעון מביא את המשל למה הדבר דומה לשלוש חצרות הפתוחות זו לזו פתוחות שסרבים רבו שתיים עם האמצעית זו מביאה מתוך ביתה ואוכלת הימנית יכולה להביא לתוך האמצעית וזו מביאה מתוך ביתה ואוכלת השמאלית יכולה להביא לתוך האמצעית זו מחזרת מותרה לתוך ביתה את החפצים המשויכים בימנית שהביאה לתוך החצר האמצעית יכולה להחזיר וזו מחזרת מותרה לתוך ביתה המשנה מאוד מפרטת הביתה מאוד מפרטת דבר אחד היא לא מזכירה שהאמצעית יכולה להוציא ציא את כלה לקיצוניים לא כתוב מכאן נוכחה באמת שזהו רב שמעון האמיתי רב שמעון באמת גם אוחז שהאמצעית לא יכולה לשתי הקיצוניות כמו שאין שתי רשויות משמשות לרשות אחת השנייה מבחינתי האמצעית נחשבת משויכת לשתי רשויות גם מחוברת עם הימנית וגם עם השמאלית אבל חכמים אומרים שלושתן אסורות ואז שמואל אתמי לא אומר שמואל חצר שבין שני מבואות יש לו יש לנו שתי מבואות שביניהם יש חצר ערבה עם שניהם החצר אנשי החצר רצו אפשר לעצמם בשבת להוציא מהחצר למבואות וכן להפך ערבה עם שניהם אסורה עם שניהם למה כיוון שה היא לא יכולה חצר האמצעית להשתמש עם המבוי הימני או עם המבוי השמאלי כיוון שהיא משויכיפת לשתי מבואות ממילא יש פה שתי רשויות שכל אחת מושכת בעדה שלא תוכל להשתמש עם הקיצונה שכנגד לא רבה עם שניהם אוסרות על שניהם למה כלומר שהיא פתוחה לתוך המבוי והרי מהחצר יוצאים לתוך המבוי היא מורגלת היא מורגלת אנשי החצר מורגלים לעבור בתוך המבוי דרכה דרך המבואי הם מוציאים לרשו הרבים וכן כדומה לכן היא יוסרת כל מה שהיא לא רוה איתם אז לא רוה עם שניהם והיא מורגלת לעבור בתוכם מוסרת על שניהם הייתה באחד רגילה או באחד אינה רגילה זה שרגילה בו אסור כמו שאמרנו רגלי החצר אוסרות על המבוי כמו שהיא עוברת דרכם וזה שינה רגילה במותר כמו שרגלי אנשי החצר לא עוברים בתוך המבוי אומר בברונה ערבה עם שינה רגילה דין מחודש אם היא ערבה עם שאינה רגילה זאת אומרת היא עשתה את העירוב עם אלה שהיא לא רגילה כל השבוע ללכת שמה אותה רגילה לעצמו ברגע למה ברגע שהיא רוה עם אחת משני המבואות היא התנתקה בעצם מהמב השני על אף שהמבואי השני המבוי שהיא מורגלת עליו אבל ברגע שהרבה לאותה שבת עם המבוי שאינה מורגלת דרקו אבל רבה איתו ולא עם השני בעצם היא התחברה למב האחד וה התנתקה מהמבוי השני ממילא היא יכולה להשתמש בינה לבין המבוי כמה שהיא מנותקת מהמבוי השני והרגילה מותר לעצמו כמה שאין פשיותיה עכשיו לתוך הרגילה ברגע שהיא עשתה את העירוב עם המבוי האחד היא בעצם מתנתקה מהמב השני פסיותיה שכל היו אמורים בעצם לאסור הרי לא ירבה עם השנייה היו אמורים לאסור על השנייה אבל היא התנתקה מהשנייה מהמבוי השני ממילא הוא לא נאסר ואומר הבא רבונה אומר שמואל אם מרבה רגילה לעצמו אם המבוי שהיא רגילה ללכת שמה שהוא נאסר כל מה שהחצר לא ירוה איתו אבל היא ירוה בינה לבין עצמה מבוא ירב לבין עצמו וזה שינה רגילה בו לא ירב והמבוא השני לא ירב מנו לבין עצמו ממילא המבוא השני שלא ירוב בן כך אסור בטלטול חפצים בו והיא עצמה לא ירוה היא עצמה לא ירוה לא עם זה ולא עם זה דוחין אותה אצל שינה רגילה בו אנחנו אנחנו אומרים לה תשתמשי בחצר שינה רגילה כמו שהחצר הזאת שינה רגילה בין כך לא ערבה כן ממילא היא בין כך אסורה לכן תקבלי על עצמך בצורה כלשהיא שהעירוב לא העירוב שהדריסה שלך ההילוך הרגליים יהיה משויך יותר למבוי ה שלא שלא ירב כמו שהוא בין כך נאסר בטלטול כדי שלא תעסרי על המבוי השני דוחין אותה אצל שינה רגילה בו למה למרות שהיא ערינה רגילה בו אבל אומרים כביכול ההילוך שלך יהיה כלפי שמה כדי שאת המבו ההוא בן ככה המבואי ההוא אסור כו שהם לא יראו בינם בבין עצמם וכגון זה כופין על מידת סתום אז אם נסכם נאמר ככה ברגע שיש לנו אפשרות להגיד לה חצר שנמצאת בין שני המבואות תקבלי על עצמך שההילוך שלך השבת הזאת יהיה עם מבוי מסוים אנחנו מייחדים אותה למבוי הבעייתי זאת אומרת למרות שאינה רגילה להשתמש תמיד במבויה ההוא אבל פעם אנחנו נבקש ממנה כן להשתמש עם המבוי הזה למה כמה שהמבואי ההוא בין כך נאסר ממילא זה שהיא משתמשת עם המבוי ההוא לא חוששים לא מפריע לי שהיא עוסרת על המבוי כמו שבין כך הוא אסור מאחר שהוא לא יורה בינ לבין עצמו מה שאין כן המבוי השני עליו שהיא רגילה נגיד לה באותה שבת להתנתק ממנו כדי שהמבואי ההוא לא יעסר מחמת הילוך הרגליים של החצר שלא ירוהית וכגון זה כופין על מידת סדום אומר רב יהודה אמר שמואל המקפיד על עירובו אדם שהשתתף אמנם בעירוב של החצר אבל הוא הקפיד שלא יגעו ולא יקחו את העירוב ולא יקחו ממנו שום דבר אין עירובו עירוב מה הטעם מה שמו עירוב שמו עירוב הכוונה היא שמערבים האנשים בינם לבין עצמם ואם אתה מקפיד אתה בעצם לא מתחבר לשכנים רב חנינא אמר עירובו עירוב ההקפדה שלו שלא יטלו שום דבר מחלקו בפת זה לא מפריע לעירוב אלא שנקרא מנשה ורדינה הוא נקרא קמצן ציקן אומר רבי יהודה אמר שמואל החולק את עירובו אינו עירוב מי שלא מוכן שהחלקו בעירוב יהיה מונח יחד עם כל האחרים בעירוב דהיינו הוא מבדל בין עירובו שלו לעירוב של שר השכנים אינו עירוב אומרת הגמרא לכאורה כמן כבית שמאי תתן החמישה שגבו את עירובן ונתנו בשני כלים בית שמאי אומרים אין זה עירוב כמו שזה לא עירוב עירוב אחד כולל את הכל ובית הלל אומרים הרי זה עירוב לכאורה על פי בית הלל אין צורך שיהיה באותו כלי אפילו תמה בתלל בסילל עד כאן לא קמרי בסיללתם אלא דמליה למנה ואייטר אספו את כל העירוב מכולם ובכלי אחד לא היה מספיק מקום אז לקחו עוד כלי ושמה שמו את המותר אבל איך הדפלגי מפלג איך שהוא לכתחילה הודיע שהוא רוצה את זה בכלי נפרד לא שואלת הגמרא ותרתה למה לי למה צריך צריכים את שני המאמרים שניהם הרי אותו עיקרון שאהוב צריך שיהיה אהוב אמיתי דהיינו מעורב בדעת במון עם הבריות אם ככה עם שאר השכנים אם ככה מה הצורך בשני ההלכות גם על ההקפדה שלא יקחו וגם ההקפדה שיהיה בנפרד צריכי דישמינה נתן משום דקפיד לא רוצה ישגו בזה אבל אחה אמה לא בוא אין לו בהכרח הוא רוצה שיהיה בנפרד למה זה לא שום מקפיד שלא יתרו ממנו ויש מן הנחה משום דפלגמו מופלג הוא ממש חילק את זה אבל הטעם סך הכל זה מולך בתוך כלי אחד הקקפדה חיצונית הייתי אומר אולי זה לא מפריע צריכה אומר לרבבא לרב יהודה בביעצרת את ברב זכאי הוא נפגש איתו במקום בבית רב זכאי מאמר שמואל החולק את עירובו אינו עירוב ואומר שמואל בית שמניחים בו עירוב אינו צריך ליתן את הפת כשאספו כל השכנים בחצר עירוב ושמו אותו בתוך בית מסוים הבית הזה עצמו לא צריך גם להשתתף בנתינת פת למה כנראה מה תמה לאו משום דאמר דקיון דמנח בסלה הוא לא צריך לשים את זה בתוך הכלי הכולל של כל העירובים כמו שיש לו פת אצלו בחדר ממילא זה כאילו שזה מונח יחד איתם כמן דקנחקמן דמנחךדמי החינמי כיוון דמנח בסלה כמן דמנחךדמי אם אתה רואה שמה שהבעל הבית ששמה שמו את העירוב של כולם לא צריך להשתתף גם הוא בנתינת פת בתוך הקליה הזה כנראה הסיבה כמו שיש לו פת במקום אחר רואים שנתינת העירוב חלק בכלי כזה חלק בכלי כזה לכתחילה בעצם לא מפריע לעירוב אמר לי לא הסיבה שמה היא אחרת אתה אף על פי שאין פת הסיבה היא לא בגלל שהפת הזאת שנמצאת בחדר השני כביכול נתונה גם היא בתוך הכלי הזה לא גם אם אין לו פת אחרת מיתימה דקולו אחדיירי כל הרעיון כמו שראינו לאל שהמושג של עירוב חצרות שכאילו כולם כל החצר משויכת לדירה אחת לבית אחת איך אנחנו עושים את זה בצורה מפורטת נראה אולי עוד מעט אבל העניין הוא שכל החצר לא שייכת לבתים רבים אלא כל אנשי הבתים נקזו את רשותם בחצר שאתה משויכת להם בגלל בעלותם על הבית ניקזו את רשותם לתוך רשות אחת לתוך בית אחד ממילא אותו בית לא צריך לתת פת כמו שסך הכל הכל הוא חלק מהבית הזה שכל החצר משויכת היא ברשות הבית הזה ממילא הוא עצמו לא צריך לתת פת כמו שהבית עצמו הוא שלו אומר שמואל עירוב משום קניין כששמים את הפת בתוך אותו בית כביכול תמורת הפת שאני נתתי וכל השכנים נתנו לבית מסוים הבית ההוא מקנה לכל אנשי החצר לכל אנשי הבתים חלק בבית שלו וכל החצר נהפכת ומשויכת לרשות של הבית הזה כשכל אנשי החצר הם בעצם בעלים מבחינה רשותית לא מבחינה ממונית מבחינה רשותית הם בעלים כולם בתוך הבית הזה ואם טועים מפני מה הן קונים במאה אז למה הקפידו דווקא על פת מפני שאינה מצויה בערבה שבתות לא תמיד יש כסף בבתים של אנשים אומרת הגמרא איך דירב מי הוא ליקני אם אבל הוא כן ירב במאה האם זה מועיל גזרה שמה ימרו מה העיקר אם אנחנו נאפשר עירוב במאה אנשים יחשבו שכסף זה הקניין היותר טוב וזמניין דלא שכיח מאה ולפעמים לא ימצא בביתו של אחד השכנים מאה ולאטילרוב בפת דעתירוב לייקלקולה אנחנו חוששים שכתוצאה מאי אי מצאות של מאה פעם באחד הבתים הוא לא התשתתף בעירוב ונמצא לכן תיקנו חז"ל שמערבים אך ורק בפת כיוון שבכל בית בישראל בסמוך לשבת יש פת רבא אמר עירוב משום דירה זאת אומרת בגלל שאדם נמשך אחרי מזונותיו ברגע שכל השכנים כל בעלי הבתים בחצר שמו פת בבית אחד כביכול כולם דיירים באותו בית שואלת הגמרא מי בניו בין הטעם של דירה לבין הטעם של קניין מה החילוק בין שני הדינים שני הטעמים אומרת הגמרא בעיקר ביני הוא כלי האם אפשר לערב בכלי או לא למד אמר קניין שבאמצעות הפת כל אנשי הבתים קונים חלק בדירה אפשר גם בעצם בכלי כמו כל קניין סודר אפשר לקנות חלק בדירה עוד נפ לעומת זה ואם אנחנו נבוא ונמר שאדם נמשך אחרי מזנותיו צריך דווקא בפת עוד נפקמינה או פחות משווה פרוטה האם לא אפשר לעשות בפחות משווה פרוטה אם זה מדובר עניין של דיורים שאדם הולך אחרי מזונותיו אם יש בזה מזון שתי סעודות גם אם אין בזה שווה פוטה לעומת זה אם זה קניין אדם לא יכול לעשות קניין בפחות מפוטה והחילוק השלישי וקטן אם אני אומר שזה עניין של קניין קטן שאוסף את הפת מכל אנשי הבתים מכל אנשי החצר ומביא אותם לתוך בית אחד ורוצה לעשות עירוב כם אני אומר זה עניין של קניין הקטן בעצם מקנה קנה לכל הדיירים חלק בבית מסוים קטן לא יכול לקנות עבורם אבל אם זה רק הנחת הפת באותו בית כדי שכולם ישויכו מבחינת הדיורים לאותו בית בעצם קטן לא עושה שום פעולה עם חלויס הוא בסך הכל רק מניח את זה שמה כדי שכולם יזכרו וידעו שיש להם שם פת ויחשבו את דיוריהם כביכול בבית ההוא ואין מניעה שקטן יעשה את זה אומבי לרבא לדידך קשיה ולשמואל קשיה גם לטעם של דירה וגם לטעם של קניין קשה אל תניה חמישה שגבוי תירובן כשהם מוליכים את תרובן למקום אחר חמישה שגבוי תרובן והם רוצים לרב עם חצר אחרת אחד מוליך לכולם אחד יכול לקחת את הפת המשותפת של כולם ולהביא את זה לשם הוא ניוודקקני וטו לא ניהו דקדייר וטו לא לכאורה למה מועיל קניינו שהוא עושה עם החצר השנייה להקנות עבור כולם למה מועיל הנחת הפת שהוא שם בחצר השנייה שתועיל עבור כולם הוא הולך לגור שמה הוא שם את הפת שמה הוא קונה הוא עוד שת הקניין למה זה מועיל עבור כל האנשים שקנו איתו מקודם אומר לי לא דידי קשיה ולא לשמואל קשיה שליחות דכולו כאביד אותו אדם אין עם המעשה ומעשה של קניין בחצר השנייה בין עם המעשה ומעשה של דיורים הוא עושה את זה עבור כולם בתור שליח או מהרבא או מהרב חמא ברגוריה אומר הלכה כרב שימן ולא כרבונון ולכן בחצר בשלוש חצרות שהראשונה ערבה עם האמצעית והשלישית רבה הקיצוניות רבו עם האמצעית והקיצוניות לא רבו בינם בבין עצמם יכולים להשתמש מה שמע ברשי בין הראשונה עם השנייה בין השנייה עם הראשונה אני לא חושש לעניין של שתי רשויות בין השנייה עם השלישית וכן השלישית עם השנייה כמו שההלכה היא כפי רב שימן רק הראשונה עם השלישית לא יכולה להשתמש [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: