העמוד היומי מסכת עירובין דף מט עמוד א

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת עירובין מבית "דרשו" עם הרב מנחם דריימן שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת עירובין דף מט עמוד א

[מוזיקה] דף מט עמוד א מסופר על אחד מגדולי ישראל שהזמינו אותו לשבות שבת במקום יישוב מסוים אמר לתלמידיו תקשיבו אני מאוד הייתי שמח לשבות שם אבל יש שם בעיה גדולה עם העירוב אמרו לו רבנו בדקנו את העניין הזה העירוב שם נפלא חזוני שם חיים בריסקר כל השיטות המחמירות יש שם עירוב הכי טוב שיש יש אמר להם לא כי מדומני שעל פי דף מט בעירובין יש שם בעיה בעירוב תלמידיו לא היו חוטבי עצים וגם לא שואבי מים ידעו ללמוד אמרו לו רבנו מה איזה חומרה יש בדף מט בעירובין שעל פי זה אתה חושש לעירוב אמר להם פתח להם את הדף והראה להם את לשון רש"י עירוב זה מלשון ערבות עירוב זה מלשון ערבוב זה מלשון אחדות יש בעיה שם ביישוב יש שם מחלוקת קשה יש המחלוקת פשטה שמה מתפשטת שם מזה אני חושש אני לא רוצה להגיע שם לשבת שבת ואפנו נלמד משולי גלימתו של אותו גדול בישראל מהמעשה הזה כמה אנחנו מקפידים על עירוב כמה אנחנו מקפידים על דיני שבת צריך להשתדל שבאמת בכל עיר חרדית שברוך השם יש בה עירוב והכל טוב והכל נפלא צריך לדאוג גם לעירוב הזה כי כמו שאנחנו רואים לגבי עירוב חצרות ברגע שמישהו מקפיד ברגע שיש מישהו שהוא לא באחדות הוא לא משותף עם כולם העירוב מתפוגג באותו רגע כי כל עניינו של העירוב זה להשקין שלום ואחדות ויהי רצון שנזכה אומרת הגמרא הקדושה ואנחנו היום מתחילים בדף מח עמוד ב כפי שאמרנו אתמול יש לנו את ה יש לנו באמת את העונג הזה להתחיל טיפה מאתמול כדי להיכנס לסוגיה על מה נדבר היום דבר ראשון נתחיל במחלוקת שראינו אתמול רב ושמואל אתמול ראינו רק את דעת רב נפשט נרחיב בדברי רב ושמואל מה קורה מה סוברים חכמים מה סוברים רבי שמעון במחלוקת שלוש חצרות משם נסטייף לעוד דין של חצר שבין שתי מבואות עם מי מערבת עם מי לא על מי רת ועל מי לא משם נעבור גם לעניין הזה של מקפיד על עירובו מחלק את עירובו איך בדיוק עובד עירוב זה יהיה בדף שלנו היום בהצלחה לכולנו אומרת הגמרא הקדושה מה רב יהודה אמר רב ועוד פעם נגיד את זה ממש בקצרה כיוון שכמעט כל יום אנחנו מדברים על זה יש דין שש שרב שמעון מביא במשנה שלנו שלושה חצרות היום כמדומני זה היום האחרון שנדבר על זה היום כבר עוברים להמשך המשנה ובעמוד הבא כבר יש לנו משנה חדשה רבי שמעון אומר שלוש חצרות ביחד ברכבת פתוחות גם לרשות הרבים וגם זו לזו האמצעית ערבה עם שתי החיצוניות החיצוניות לא ערבו אחת עם השנייה אומר רבי שמעון האמצעית מותרת עם שתיהן ואילו החיצוניות אסורות זו עם זו ראינו אתמול בדיוק באיזה מקרה מדובר היה לנו את רב ששת את רב יהודה פלפלנו בזה בהרחבה ועכשיו מגיע רב יהודה בשם רב ואומר זו זאת אומרת הסברה הזאת שהיא מותרת עם האן ואין מותרות עם זו דברי רבי שמעון אבל חכמים אומרים תקשיבו טוב מה חכמים אומרים לפי רב רשות אחת משמשת לשתי רשויות אבל לא שתי רשויות משמשות לרשות אחת זאת אומרת כך החיצוניות אחת עם השנייה ברור שאסורות זה גם רבי שמעון אומר חכמים מגיעים ואומרים תשמע אתה רבי שמעון מתיר גם לחיצוניות להשתמש עם האמצעית וגם לאמצעית להשתמש עם החיצוניות ממש לא שתי החיצוניות יכולות להשתמש עם האמצעית ולמה כי כל אחת יש לה את הרשות שלידה שהיא רשות אחת שמתה להשתמש יחד איתה זה בסדר גמור אבל אין מושג כזה שהאמצעית תאמר מותר להשתמש גם עם השמאלית וגם עם הימנית קראו לזה אתמול חכמים אבל לא שתי רשויות משמשות לרשות אחת אין מושג שהאמצעית היא רשות אחת והיא תשתמש בהתרים של שני הרשויות ולמה הסברנו אתמול שברגע שהיא ירוה עם השמאלית היא הפכה להיות חלק בלתי נפרד עם השמאלית ואז היא לא יכולה להיחלק ולהגיד אני גם עם הימנית כיוון שהרבתי גם עם הימנית אין כזה דבר אם חלק ממך שזו השמאלית אסורה עם הימנית גם את אסורה עם הימנית אין להיות שותפים רק בחובות שותפים זה סליחה רק בזכויות שותפים זה באופן מלא עד כאן הסבר המחלוקת שראינו אתמול לפי דברי רב אומרת הגמרא רב יהודה היה תלמיד של רב והוא אומר כי אמרית כמדש שמואל הוא היה גם תלמידו של שמואל אמר לי מה פתאום אף זו דברי רבי שמעון רבי שמעון גם כן סובר שלאמצעית אסור להשתמש עם שניהם ורק לשני החיצוניות מותר להשתמש עם האמצעית זאת אומרת מה שרב אמר שזו דברי חכמים זה דברי רבי שמעון אבל חכמים שיטת חכמים חולקים אומרים שלושתן אסורות גם כשהרבו יחד האמצעית עם שתי החיצוניות וכדומה כולן אסורות אין כזה היתר אין התר לחצאין אין מושג שלחלק מרכבת החצרות יהיה מותר זו עם זו ולחלק אסור אומרים חכמים הכל יחידה אחת ולכן שלושתן אסורות אומרת הגמרא מביאה הגמרא ראיה לשמואל תניה כבתי דרב יהודה לייב דשמואל רב יהודה בעצם אמר לנו הוא שמואה גם בשם רב גם בשם שמואל ואם נסכם בעצם שנייה אחת אני לפעמים אוהב לעשות את הסיכום הזה רב אומר בעצם רבי שמעון מתיר באופן גורף להם אמצעית עם החיצוניות ולחיצוניות ע עם האמצעית ואילו חכמים מתחילים לשחק עם זה ולהגיד לחיצוניות מותר עם האמצעית ולאמצעית אסור איתם שמואל אומר מה פתאום רבי שמעון הוא זה שמתיר רק לאמצעית רק לחיצוניות עם האמצעית ולא לאמצעית עם החיצוניות אבל לפי חכמים שלושתן אסורות הביאה הגמרא עכשיו ברייתה שתוכיח כשמואל תניה כבת דרב יהודה ליבד שמואל אמר רבי שמעון למה הדבר דומה וזה הולך על משנתינו שיש שלושה אנשים ששמתו מחוץ לתחום ולכל אחד יש ארבע עמות ויש כאן אמצעי שמשתף את שני הקיצוניים זאת אומרת יש לו ארבע עמות ששניים מהם משותפות להוא שמשמאלו ושניים מהם משותפות להוא שמינו אומר רבי שמעון החיצוניים רשאים לטלטל עם האמצעי האמצעי רשאי לטלטל איתם אגב זה ראינו גם חכמים מודעים לזה אומר רבי שמעון למה זה דומה לשלוש חצרות הפתוחות זו לזהו פתוחות לרשות הרבים שהדינו כך ערבו שתיים עם האמצעית זו מביאה מתוך ביתה ואוכלת שימו לב זו אומר החיצוניה החיצונית מביאה מתוך ביתה ואוכלת וזו והחיצונית מצד ימין או מצד שמאל כן מהצד השני גם כן מביאה מתוך ביתה ואוכלת ושימו לב זו מחזרת מותרה לתוך ביתה וזו מחזרת מותרה לתוך ביתה זאת אומרת רבי שמעון אומר כאן לחיצוניות מותר להביא איתם כלים לאמצעית ומותר להם גם לאחר מכן אחר הסעודה לקחת את הכלים אליהם הביתה אבל אסור להמצעית להעביר לה חיצוניות כמו שבעצם שמואל הסביר את דברי רבי שמעון אבל חכמים אומרים שלושתן אסורות בעצם יש לנו כאן בריתה נהדרת שמוכיחה כד דברי שמואל ממשיכה הגמרא ואומרת ואז שמואל את העמי שמואל שאומר פה שרבי שמעון יאסור לטלטל מהחיצוניות לתוך האמצעית הוא הולך לשיטתו במקום נוסף דמר שמואל חצר שבין שני מבואות בעצם חצר על פי רוב חצר הייתה פתוחה למבואי כמו שאנחנו יודעים כאן חצר אחת פתוחה לשני מבואות יש לה גם מצד ימין של המבוא שמוביל לרשות הרבים ולחצרות נוספות עם בתים נוספים וכן מהצד השני גם כן מבוי עם חצרות ובתים והוא מוביל לרשות הרבים ערבה עם שניהם אם בני החצר הללו ערבו עם שני המבואות אסורה עם שניהם ומאותו דין לא יתכן מצב שרשות ששתי רשויות יתירו לרשות אחת כמו שאתה מבין שהחצר האמצעית לא יכולה להיות מותרת עם שני האלה שמצידה כיוון שלא ייתכן ששתי רשויות יתירו רשות אחת למה כי כמו שהסברנו הם נמשכים אחר אחד מהם אותו דבר גם כאן ברגע שהרב אותה חצר אמצעית שפתוחה לשני מבואות הרב בני מבואי אחד כיוון שאותו מבוי לא יכולים עם המבוי השני את מתחברת אליהם גם לזכויות גם לחובות ומותר לך רק באחד מהם ברגע שהרבתי עם שניהם אסורה עם שניהם אף אחד אני לא יודע לאן היא תלך למי היא מותרת ולכן אסורה עם שניהם ברגע ששמואל אומר כזה דבר וכך הוא פוסק והלכה כדברי המקל בעירובין אני מבין שזה המקל זאת אומרת שזה רבי שמעון חכמים הם אלה שמחמירים יותר ולדוגמה לגבי רכבת שלוש חצרות יעשו בכל החצרות הסמן המקל שהוא רבי שמעון יאמר שהאמצעית תהיה האמצעית תהיה אסורה עם שניהם ורק שני החיצוניות יהיו מותרים ממה לפי רב יש כולה יותר גדולה רבי שמעון שמתיר גם את אותה אמצעית עם שניהם שלפי זה אמור להיות הדין כאן שלאותה חצר בין שני מבואות יהיה מותר לטלטל עם שניהם מזה ששמואל לא אומר כך והוא הרי ידוע שפוסקים כדברי המקל בעירובין הוא לא אומר כך חייב להיות שהכי מקל זה רבי שמעון כמו שהוא הסביר אותו של אני חוזר עוד פעם ומחדד של האמצעית אסור אסור להשתמש עם שניהם ואותו דבר כאן לגבי החצר שבין שני מבואות ממשיכה הגמרא נכנסנו כבר לדין של חצר שבין שני מבואות ממשיכה הגמרא הלאה לא ערבה עם שניהם זאת אומרת היא לא ערבה עם אף אחת מהם אותה חצר אמצעית עוסרת על שניהם פה אני כבר כן מחשיב אותה כפתוחה לשני המבואות וכידוע כפי שראינו דייר שנמצא במקום ולא מערב לא רק שהוא עצמו אסור הוא גם עושה על אחרים כי כל הרעיון של עירוב זה שיתוף מלא של כל בני החת צעיר כאן אחד מהם עשה שבת לעצמ עצמו כביכול לא שבת אלא דווקא הוא הורס את השבת אבל הוא עשה דין לעצמו ולכן הוא עוסר על כולם אומר שמואל זה שלא ערבה עוסרת על שניהם זה לא תמיד הייתה באחד רגילה ובאחד אינה רגילה זאת אומרת יש לה פתח לשניהם אבל מציאות בני אותה חצר היו רגילים לצאת דווקא ממבואי אחד זה היה יותר קרוב להם לתחנת אוטובוס לא משנה לי למה דווקא שם הם יצאו זה שרגילה בו אסור למה כי אני לא מסתכל על פתח אני מסתכל על הילוך איפה הם רגילים ללכת ולכן אם היא לא ערבה אותו מבוי שרגילה לצאת בו אסור וזה שאינה רגילה בו מותר אני לא מחשיב אותה כחלק מבני אותם מבוי שלא ערוה יחד איתם ועוסרת עליהם אלא אני אומר כיוון שגם ביום חול היא לא רגילה ללכת שם היא לא נחשבת עליו שיש כאן פתח ולכן היא לא תאסור אמר רבאבר הונה ערבהים שאינה רגילה בו הותה רגילה לעצמו אם הלכה אותה חצר וערבה רק עם אחת מהם כן אמרנו אם היא מערבת עם שניהם היא מסתבכת אבל אם היא ערבה רק עם אחת מהם והאחת האותו מבוי שהיא ערבה זה דווקא המבוי שהיא לא רגילה בו הרגילה הותר עליו שבעצם יש כאן בן מבוי שהוא רגיל כן החצר הזאת היא בת מבוי היא פתוחה למבואי שהיא רגילה בו ולא ערבה בכל אופן כיוון שהם עשו עירוב עליו שהם עשו עירוב עם מישהו שהם לא רגילים בו הם גילו דעתם שבשבת הם שייכים למבואי השמאלי בוא נאמר עליו שהם פחות רגילים והמבואי הימני שהם רגילים ללכת בו הם הסתלקו מהם הם הסתלקו מאותו מבוי באותה שבת ולכן הם יהיו מותרים כל עוד וכמובן בני אותו מבוי שמאלי עשו עירוב לעצמם ואמר הבאבא אבונה אמר שמואל הגבלה שלישית היא מרבה רגילה לעצמו זאת אומרת יש לנו כאן חצר שבין שתי מבואות באחת מהמבואות היא רגילה ללכת בני אותו מבוי שרגילה ללכת ערבו לעצמם בלדיה וזו שאינה רגילה בו לא ערב בכלל הוא לא ערב בעצם היא לא משפיעה עליו וזו והיא עצמה זאת אומרת החצר שלנו שעלי אנחנו מדברים שהיא בין שני מבואות גם כן לא ערבה שלמעלה למדנו שכשהיא לא מערבת היא עוסרת על כולם או אם היא רגילה ואחת מהם יוסרת על הרגילה פה אומרת הגמרא שימו לב דין מיוחד היא לא תאסור על הרגילה אתה יודע למה אנחנו נגיד להם עכשיו אנחנו נחשיב את תשמישכם דווקא אם שאינכם רגילה ולמה כי היא לא משפיעה עליהם אם שאינה רגילה גם היו עושים עירוב לעצמם והיא לא הייתה עושה עירוב בכלל זאת אומרת שהיא עוסרת כאן ברגע שהיא לא עשתה עירוב היא עוסרת הייתי אומר את עוסרת רק על הרגילה אבל עכשיו שעל הרגילה זה משפיע כי הם עשו עירוב על השינה רגילה זה לא משפיע כי בןקו אסור להם לטלטל ולהעביר חפצים כי הם לא עשו עירוב אנחנו אומרים להם חבר'ה השבת תעבירו את השמישכם לשינה רגילה כדי שהם האלה שאתם רגילים ללכת שם אותו מבוי בני אותו מבוי לא יפסידו אומרת הגמרא דוחין אותה אצל שינה רגילה בו כי זה לא משפיע עליהם זה לא מפריע להם הם אלא לא ערבו ואל תמשיכי ללכת והדין שלהם לא יהיה על הרגילה כיוון שהם ירבו והם יפסידו מכך וכיגון זה אומרת הגמרא כופין על מידת סדום קופין על מידת סדום ואומרים הרי בינינו אתה לא הרבת בןקו אם אתה הולך להמשיך בשבת הזאת ללכת במבוי שאתה רגיל אתה רק גורם לאחרים חובה אתה רק גורם להם בעיה כיוון שברגע שאתה הולך דרך שם אתה נחשב בין אותו מבוי שלא הרבת אתה עוסר על כולם לכן אומרים וכופין לא מבקשים דורשים ממך לך דווקא מאותו מקום שאתה לא רגיל ללכת בו שעליהם זה לא משפיע אם אתה הולך דרכם או לא הולך דרכם הם בנקו לא ערבו יפה מאוד אז בעצם התחלנו עם כזה דין גורף ואמרנו שאם הם לא ערבו עושים על שניהם ראינו שלושה הגבלות בדבר כפי שכבר בסוף העמוד נסכם אמרב יהודה אמר שמואל דין נוסף המקפיד על עירובו אחד מהשותפים כל אחד מביא לחם אבל הוא מקפיד על עירובו אוי ואבוי מישהו יגע לו בלחם אם הוא יראה שנחסר משם חתיכה האדמה תרעד אין עירובו עירוב למה מה שמו עירוב שמו כל העירוב מתבטל ומדוע אומר רשי עירוב זה גם מלשון ערבוב וגם מלשון ערב מתוק נעים ברגע שאחד פה מקפיד על העניין אין כאן ערבות אין כאן מתיקות אין כאן ערבוב ולכן העירוב בטל רב חנינא אמר לא רב חנינה חולק ואומר עירובו עירוב אלא שנקרא מאנשי ורדינה זאת אומרת אנשי ורדינה היו קמצנים היו רבים עם אחים שלהם עם השותפים שלהם היה ממש אינם צרה בכל דבר והחיים בסביבתם לא היו נוחים בכלל אומר רב חנינא העירוב נחשב כעירוב כי בתכלס הוא הביא לחם ולכן זה נחשב כאחד הוא אמנם חבל עליו הוא נקרא מאנשי ורדינה אני ממליץ לך אל תתעסק איתו מביאה הגמרא הלכה נוספת אמר רב יהודה אמר שמואל החולק את עירובו הוא מפריד את העירוב שם אותו בכלי נפרד אינו עירוב עירוב זה דווקא שכולם נמצאים יחד בכלי אחד שואלת הגמרא כמן ראינו אתמול את המחלוקת על כך מביאה הגמרא את הבריתה הזו שוב כבית שמאי דתניה חמישה שגבו את עירובן חמישה אנשים גרים באותה חצר גבו את העירוב ונתנו בשני כלים בית שמאי אומרים אין זה עירוב ובית הילל אומרים הרי זה עירוב ואם כך הדין של שמואל כאן זה רק כשיטת בית שמאי שעוסרים בכלים נפעדים האם הוא סובר כבית שמאי הלכה על פי רוב הלכה כמעט בכל המקומות כבית הלל אומרת הגמרא ממש לא אפילו תמה בית הלל עד כאן לא קם מרי בית הלל אתם לגבי הברייתא שמה בתיל אומרים ששני כלים כשרים אלא דמליין למענה והיטר פשוט היה כל כך הרבה דיירים בחצר הם גם נהגו עין טובה והביאו חתיכות לחם גדולות הכלי התמלא היה מקום שמו עוד כלי אומרים בטילל זה בסדר אבל איך הדפלגי מפלג ממש לא ברגע שהוא חילק אותו ובכוונה בעצם הוא שם אותו בכלי אחר זה כבר מורה על חוסר בעירוב על חוסר בתערובת על חוסר במתיקות ובנעימות ולכן זה לא יהיה עירוב גם לשיטת בית הלל אז שמואל מדבר בר שבן אדם מגיע וחילק את עירובו ושם אותו בכוונה בכלי נפרד ואז גם בית הלל מודים שזה לא נחשב כעירוב שואלת הגמרא ותרתה למה לי שמואל הגיע כאן עם שני הוראות הוראה ראשונה מקפיד על עירובו הודעה שנייה מחלק את עירובו בעצם אני מבין שהרעיון זה שיהיה עירוב אחד הכל מעורב ביחד כפי שאמרנו גם בערבוב וגם בנעימות ומתיקות למה שמואל צריך להדגיש את שני הדינים הללו אומרת הגמרא צריכה דישמינן אתם אם הוא היה אומר לנו רק במקרה שהוא מקפיד הייתי אומר משום שום דקפיד הוא מקפיד שלא יאכלו זה לא נחשב כעירוב אבל אחה שהוא סך הכל חילק לשני כלים אבל אני לא יודע שהוא מקפיד שלא יאכלו אימה לא הייתי אומר שזה קשה ויש מינן אחה אם הוא היה מדבר רק שהוא שם את זה בשני כלים הייתי אומר משום דפלגי מפלג תסתכל אין כאן עירוב זה נמצא בנפרד איך יש כאן עירוב אבל אתם שהוא לא חילק הוא רק מקפיד יכול להיות גם שהוא לא אמר מילה אבל כל מי שמכיר אותו יודע שאם תגע לו בלחם זה יהיה ממש לא נעים אבל הוא לא אמר כלום זה לא רואים בעין שאין כאן עירוב אימלא הייתי אומר שזה קשה לכן צריכה הוא אומר גם אם אתה מקפיד גם אם אתה מחלק תמיד שם עירוב מתבטל נאקר ולכן זה יהיה פסול שואלת הגמרא אמר לרב אבא לרב יהודה איפה הוא אמר לו את זה בבי מעצרת דבי רב זכאי הם היו בעקב של רב זכאי או שהם עבדו שמה או שהם הגיעו לקחת יין תכלס הדיון השיח התפתח לדברי תורה הוא שואל אותו כך מי אמר שמואל החולק את עירובו אינו עירוב והרי ואמר שמואל בית שמניחין בו עירוב אינו צריך ליתן את הפעת בית זאת אומרת אם כל בני החצר שמו את ה את הפת בבית אחד אותו בעלים של הבית לא צריך לתת פת ואם כך הוא שואל מה הייתה מה הסיבה שהוא לא צריך למה משום דאמר דכיוון דמנך בסלה כמן דמנך אחדמי מכיוון שלבן אדם נורמלי יש לחם בבית במקפי במגירת הלחם במזווה לא משנה איפה זה נחשב כאילו זה מונח בסל אם כך הוא אומר אח הנמי גם מי שחולק את עירובו ושם אותו בכלי נפרד זה נמצא באותו בית ואם כך כיוון דמנך בסלה כמן דמנך אחדמי כפי שהוא אומר ובעצם הוא פרשן אותו הוא אומר אם בא לבית לא צריך לתת עירוב והפרשנות כיוון שיש לו לחם בבית זה כמו שזה מונח בסל אז מה הבעיה שבן אדם אחר יביא בשני כלים אמר לי רב יהודה ממש לא אתם אף על פי שאין פת גם אם אין לאותו בעל הבית פת בכלל בכל אופן לא משנה לי גם אם אין לו במקפ אין לו אין לו בבית פת גם כן העירוב תקף ולמה מה תעמה דקולחדירי הוא המארח הוא לא צריך להביא לחם כשלא צריך להביא לחם אז זה באמת לא משנה לי אבל כשצריך להביא לחם מצריך שמואל דווקא לשים אותו באותו מקום באותו סל כי רק כא נחשב כעירוב אמר שמואל עירוב משום קניין עכשיו הגמרא בעצם נכנסת לדון העירוב משום מה הוא מועיל שמואל מגיע ואומר משום קניין בעל הבית מקנה לכל אחד את הרשות שלו כן אותו בית שבו מניחים את העירוב אבל הבית מקנה לכולם את העירוב והם הופכים להיות כשכנים כשפים בדירה אחת איך הוא מקנה בתמורה ללחם ואם תאמר מפני מן קונים במאה הרי קניין כסף זה הקניין השליט פה אתה משתמש בשווה כסף למה לא לתת כמה אגורות שווה פוטה מאה אומרת הגמרא אתה יודע מדוע שאינה מצויה בהרבי שבתות בהרבה שבתות כשאוספים את העירוב יש מספיק אנשים שיגידו לך אני כבר שבסליק אני כבר עם קפטה עם בקיצ'ה עם שטריים אין לי איך לתת לך כסף לכן אומרים תן לחם לחמניה יש לכל אחד בבית ערב שבת תן חלה וזה מה שיהיה עירוב שואלת הגמרא אם כך איך די רב מי אליקנה אם כך אם בן אדם אתה צודק עשית תקנה נפלאה כי לפעמים אין כסף אבל אם מישהו יתן כסף זה יועיל והרי ידוע לנו שלא אומרת הגמרא לא אתה צודק חכמים פסלו לחלוטין לערב במאות גזירה שמה יאמרו מאה עיקר וזימנין דלא שכיח מאה ולא תתי לעירוב פת ואז דעתי ערוב להיקלקולה פשוט מאוד אני מחפש את הדבר הכי זמין שיש וכיוון שאם אני אומר מותר לתת גם מאות לפעמים אנשים יתחברו לזה ויגידו וואו העירוב זה רק במאה וכשלא יהיה מאה גם לא יתנו לחם יבואו להתקלקל לכן אומרים תן לחם זה זמין יש את זה לכל אחד בבית בלי תירוצים וכך לא יבוא קלקול לעירוב עד כאן בעצם הבאנו דעה אחת שהעירוב קונה משום קניין רב אמר מה פתאום עירוב משום דירה ברגע ששמת לחם עיקר דעתו של אדם זה על פיתו זה הלחמו שמת לחם משותף בבית אחד כולם דרים באותו בית לא משום קניין פשוט מאוד דעת הדם על הלחם שלו ולכן זה נחשב כרשות אחת שמותר לטלטל בכל אותה חת צעיר שואלת הגמרא מה היא בעיניהו בסופו של דבר שניהם אומרים זה מתיר בטלטול מה ההבדל אם זה משום קניין או משום דירה אומרת הגמרא אי כביניו כלי הוא פחות משווה פרוטה וקטן זאת אומרת שלוש נפקמינות א' מה קורה לעשות את הדבר הזה בכלי אין לי לחם הבאתי כלי מצד אחד כלי הוא זמין ולכן מה שאמרנו שהרעיון הוא משום קניין נכון שאמרנו שמאה לא אבל מה הבעיה שמה לא יהיה זמין אנשים כבר יהיו עם בגדי שבת כלי זמין לכל אחד בבית וזה תקף אבל אם אמרת שעירוב משום דירה וכמו שאמרנו שדעת אדם זה על הלחם שלו אז אין דעת אדם על כלי ולכן בכלי לא יוכלו לערב דבר נוסף פחות משווה פוטה מה קורה אם הביאו כולם כל אחד חתחת לחם פחות משווה פרוטה ביחד יש מזון שתי סעודות השיעור האופטימלי הכל בסדר אבל כל אחד הביא פחות משווה פרוטה אם אתה אומר לי עירוב משום דירה נפלא יש לך בתכלס לחם לא משנה לי איזה גודל דעתו על אותו לחם על אותו מקום והוא נמצא שם בדירה אבל אם אתה אומר לי שמואל אומר לי משום קניין אין מושג של קניין פחות משווה פוטה והדבר האחרון זה קטן שלח את ילד קטן לעשות את זה אומר רש"י ילד קטן הוא לא הוא לא בתורת קניין ולכן לשמואל שצריך שיהיה משום קניין ילד קטן לא יכול להיות שליח אבל לפי רבא שאומר משום דירה לא אכפת לי מי אסף את זה מי קיבץ הכל ושם במקום אחד תכלס הלחם נמצא שם דעת בני אדם על המקום שמה על הדירה ולכן זה יהיה תקף מחר בעזרת השם נמשיך הלאה בעניינים הללו בואו נסכם התחלנו היום עם המחלוקת של רב ושמואל בדברי רבי שמעון וחכמים בשלוש חצרות לפי רב רבי שמעון עושה רק את החיצוניות זו בזו אבל האמצעית והחיצוניות והחיצוניות והאמצאית מותרות חכמים יאמרו לא האמצעית אסורה עם החיצוניות ורק החיצוניות מותרות עם האמצעית זה שיטת רב שמואל אומר רבי שמעון הוא זה שיתיר רק לחיצוניות עם האמצעית ולא האמצעית עם החיצוניות ואילו חכמים יאמרו מה פתאום אסור מכל וכל כל שלושת החצרות אפנו ברייתא כבתי דרבי יהודה על בדשמואל במפורש ואמרנו אז דשמואל את העמ שחצה בין שני מבואות ערבה עם שניהם אסורה עם שניהם מאותו רעיון מאותו רציונל שהמקל שזה רבי שמעון סובר שברגע שאחת ערבה עם שניהם היא אסורה עם שניהם כמו שראינו למעלה הבאנו הלאה מה קורה אם לא ערבה עם שניהם עוסרת על שניהם שלוש הגבלות דבר ראשון אם באחד רגילה אחד אינה רגילה היא עוסרת רק על הרגילה דבר שנייה אם היא רבה עמה שאינה רגילה אז הרגילה נהיה מותר ולמה כי בעצם היא השיחה דעתה לאותה שבת שלוש זה כבר דין מעניין אם היא לא ערבה עם אף אחת מהם אבל הזו שרגילה ערבה והזו שלא רגילה לא ערבה אני מפנה אותה לשינה הרגילה כדי שלא תאסור עליה סתם על הזו שינה רגילה זה מיל לא משפיע כי היא לא ערבה וכמו שאמרנו כגון זו כופין על מידת סדום שתי דינים של שמואל מקפיד על עירובו אין עירובו עירוב זה נקרא עירוב אגב על זה רב חנינה חולק ואומר תשמע הוא כפדן נקרא לו מאנשי ורדינה אבל זה נקרא עירוב שתיים החולק את עירובו בכלי נפרד גם אינו עירוב זה לא כבית שמאי כי מה ששמה בית הילל מתירים זה דווקא כשהכלי עולה על גדותיו אין מקום ומניחים בכלי נוסף אבל אם מראש הוא מביא את זה בכלי אחר זה כפדנות וזה לא נחשב כעירוב כמו שאמרנו עירוב לשון ערבוב וערבות ומתיקות ונעימות תרת למה לי למה שמואל אומר גם בכפי גם במקפיד וגם במחלק אמרנו מקפיד אני אומר תשמע הוא מקפיד אבל מחלק סך הכל מחלק וכן להפך מחלק זה נראה לעין מקפיד אף אחד לא רואה ולכן צריך לומר את שניהם שאלנו אם כך לפי שמואל למה אדם שמערבים בביתו לא צריך לתת לחם ניסה לפרשן מי זה היה שם רב אבא ניסה לפרשן ולומר כיוון שיש לו בבית זה כמו שמונח בסל אם כך למה צריך שזה יהיה באותו כלי ואז הוא ענה לו ענה לו רב יהודה ממש לא הרעיון שהוא המאירח כשהוא המארח כולם דרים כאן הוא לא צריך לתת כלל לחם שמואל הגיע ואמר עירוב משום קניין ובעיקרון היה אמור להיות גם במאה מותר אבל כיוון שזה לא מצוי בהרבה שבתות ולכן אסור לחלוטין במה כדי שלא יבואו לערב ולומר רק במה וכשאין מה לא יערבו כלל ויבוא קלקול רבא אמר משום דירה נפקמינה שלוש דבר ראשון מה קורה מערב בכלי שזה זמין ואפשר לעשות בו קניין סודר אבל מטעם דירה אין דעתו על כהיליו שתיים פחות משווה פרוטה שקניין אי אפשר לעשות אבל לחם יש ושלוש קטן ששליחות וקניין לא יכול לעשות אבל לגבי דירה זה קיים ותקף בהצלחה רבה ואדירה ולהתראות מחר [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: