העמוד היומי מסכת עירובין דף מז עמוד א

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת עירובין מבית "דרשו" עם הרב מיכאל שיינמן שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת עירובין דף מז עמוד א

[מוזיקה] בסיעת דשמיא ארון ד מז עמוד א' ראינו בעמוד הקודם שתי ממרות בשמו של רבי יוחנן אחת רב יעקב בר אידי בשם רבי יוחנן ש כללים הקרובים את הפסיקה במקרה של תנאים חולקים ושם יצא לנו שרב יודה יוחנן אמר בפירוש רב יהודה ורב שמון אלחק רב יודה רב יוסי ורב יודה הלוך כ רב יוסי רב יהודה ורב מר הלוך כ רב יודה ובא רב משר שב אמר שהכללים האלה אינם נכונים אי אפשר לקבוע בצורה כוללת בכל השס כולו על פי הכללים האלה וכרגע אנחנו מחפשים מה המקור של רב משרשי מה הקושיה שלו על אותם כללים שבגלל זה הוא אמר שהם אינם נכונים אחרי שהבאנו כבר שתי מקומות אולי משמה הוא לקח את זה ודינו מביאה הגמרא הוכחה שלישית אומרת הגמרא שורה רביעית אלמד תנן המניח את ביטוב הלך לשבט בעיר אחרת אדם שגר בשכונה עם אנשים אחרים בין אם מדובר בגוי בין אם מדובר ביהודי ובשבת הוא לא שואה באותה שכונה בעירוב קודם הוא לא עשה האם הוא עוסר על אנשי אותה שכונה לטלטל או שלא האם כביכול הוא הסיח דעתו מ בעלותו בשכונה ממילא הוא כ כול לא נמצא פה ואנחנו מסתכלים על השכונה על כל הדיירים בה שעשו עירוב בלעדיו כאילו הוא לא נמצא פה ווסר עליהם או שכן אז המניח את ביטוב ו הולך לשבות בעיר אחרת אחד נוחי ואחד ישראל עוסר על אף שהוא לא פה השיח כביכול את דעתו מהמקום זה לא מתיר את החצר וסר לבני חצרות דברי רב מאיר רב יהודה אומר אינו עוסר מדובר אין בנכרי אין ביהודי שעזב את השכונה הזאת ל שבת מסויימת רבי יוסי אומר נוחי אוסר ישראל אינו אוסר והחילוק מפני שאן דרך ישראל לבוא בשבת אנוכי יכול לבוא גם אם אין כוונתו בכך אבל הוא יכול לבוא זה גורם שהוא לא התנתק מהשכונה רב שמעון אומר אפילו הניח את בתו והלך לשבות אצל בתו באותה העיר הוא לא עזב את העיר בכלל הוא נמצא פה הוא וודאי לא הסיח דעתו מהעיר או מהשכונה המדוברת אבל הוא הלך לגור באותה שבת בבית אחר באותה עיר באותה שכונה אינו אוסר שכבר הסיח דעתו רב שמעון כמובן הוא הצד המקל פה אומר אם בגור ארב הלכה רב שמן ומפליג פליג מי חולק רבי יהודה והר מת רב יהוד ברב שמן הלוח רב יהודה מפה למד רב משרש שהכלל שרבי יהודה ברב שמעון שאמר רבי יוחנן לאל הלכה כי רב יודה אינו מדויק מקוש ל נמי איך תמר איתמר איך דלא תמר לא תמר מנ לך שהכלל לחלוטין לא נכון הוא נכון באותם מקומות שאין הלכה מפורשת סותרת אלא מד תנן וזהו שאמרו העני מערב ברגליו הרי ידוע לנו שיש אף שתי אפשרויות לעשות עירוב תחומיים או על ידי קניית מקום שביטה על ידי המצאותו של המערב של הזוכה במקום בשעת כניסת השבת הוא עצמו גופו נמצא שמה והוא קונה לעצמו מקום שביטה הוא יכול כמו כן שאיר שמה אוכל לפני כניסת השבת והאוכל הזה יישאר עד לאחר כניסת השבת זה שתי האפשרויות הקיימות השאלה האם המקום האם קניית מקום שביטה באמצעות שיה במקום או באמצעות הנחת פת שמה האם דינם שווה זהו שאמרו אומ זהו שאמרו העני מערב ברגליו אני הכוונה היא לא דווקא אני אל אדם שנמצא בדרך ואין פופט הוא לא יכול להשאיר שמה פת מסוימת הדרך שלו לקנות לעצמו מקום שביטה עבור מחר לשעוט במקום במשך זמן כניסת השבת רמר אומר אנו אין לנו אלא אני האפשרות לקנות מקום שביטה באמצעות שאייה זה רק מי שבאמת אין לו פת ורבי יהודה אומר אחד אני ואחד עשיר האפשרות הזאת קיימת לכל אחד ואדרבה דווקא קניית השיטה באמצעות הפת היא כולה מסויימת לא אמרו מערבים בפת אלא להקל עלי שיר שלא יצא וערב ברגליו כדי למנוע עשיר את הטרחה ביום שישי ללכת עד המקום ולערב בשהייה לכן אפשרו לו לשלוח שליח שיניח שמה פת עבורו וככה הוא יזכה אבל בכל אופן האם האפשרות להערב באמצעות רגליו קיימת לכולם רק לני או גם בעצם גם לעשיר ומתני לרב חיה ברשי לחיה ברב כמה דרב אחד אני ואחד עשיר ככה לימד רב חיה בראשי לימד את רב חיה ברב בנוכחותו של רב ה אמר לרב סנב תוסיף עוד משפט הלכה כרב יודה תוסיף הלכה שהלכה כרב יהודה מה ומה היא קושיה זאת אומרת הוא אמר שהלכה כי רב יהודה רב סיים וזה הסיבה שפוסקים פה להחמיר אומרת הגמרא דילמה דילמה רב ליט ללה נקל לי מפה אין עדיין הוכחה כנגד רבי יוחנן שמר שהלכה כבין רבי יהודה ורב שמעון הלכה כרב יהודה בשביל מה רב היה צריך להוסיף את המשפט הלכה כרב יהודה הרי גם ככה יש לנו את הכלל מכאן למד רב משל שכלל הוא לא מדויק לא את הכללה רב יוחנן רב יעקב בריידי בשם רב יוחנן אבל כאן זה רב דיל מרב לת לכללי אולי רב עצמו חולק עלעל רב יעקב בר אידי על רב יוחנן אבל הכלל הקש עצמו נכון האחרים שלא בדעתו של רב כן מקבלים את הכלל אלא דתנן היבמה לא תחלוץ ולא תייב מ שיו לה שלושה ש חודשים יבמה אסור לה לחלוץ עד שיברו שלושה חודשים מיום פטירת בעלה כדי שנוכל להבחין אם היא מעוברת או לא כ שחלית מעוברת אינה חליצה היא הרי לא יכולה להתייבם אם היא מעוברת סימן שבאלה הישיר אחרב זרע ואם השיר רב זרה היא אסורה אחי בעלה לכן חליצת מעוברת היא פסולה לעשות חליצה ואחרי זה נבדוק אם היה הבלת של קיימה או לא אנחנו חוששים שיפסלו אותה לקונה ואחרי זה יהה קשה להתיר בסופו של דבר יבמה צריכה לחכות עם החליצה לפחות שלושה חודשים זה דין ביבמה וכן שר כל אנשים שהתגרשו לא יינשאו ולא תרסו אפילו לא רק לא נסה להיכנס לחופה אלא גם לא תרסו דהיינו לא להגיע למצב של שהייה עם הבעל עד שיהיו להם החדש עד שיהיו להם שלושה חודשים מה הסיבה כומ שאם אנחנו לא נתן את השלושה חודשים והיא תתבר ואנחנו לא נדע אם הוא בן שב לבעל השני או בן תשה לבעל הראשון כדי למנוע את הבלבול הזה לכן קבו חזל לא אישה לא יכולה לא להתארס ולא ינסה אחרי שהא התגרשה מבעלה הקודם גם אם היא התמנה מבעלה הקודם אלא אם כן אנחנו יודעים שעברו שלושה חודשים אחד בתולות בין אם אני יודע בידיעה ברורה שהיא התה מאורסת עם הראשון או שלא לא היייתה איתו ואחד בעולות אחד אלמנות ואחד גרושות אחד ארוסות ואחד נשואות על אף שהחשש פה בעצם הוא חשש כמעט לא מציאותי כמ שוודאי הא לא מעוברת מהראשון עם כל זה חזל גזרו וזו דעתו של רב מאיר רבי יהודה אומר נשואות תרסו פו ש להתארס אין חשש היא לא יכולה להתעבר מהשני רוסות ינשאו כמ ש ברור לנו שהיא לא תבר מהראשון חוץ רוסה שביהודה מפני שליבו גז בה ביהודה גם הרוסה היח של ביאה שאולי היא בעצם מעוברת מהבעל הראשון רב יוסי אומר כל אנשים תרסו להתארס בעצם יכולות כולם חוץ מן האלמנה מבני היבול היא צריכה לחכות שלושה חודשים כדי שיעבור ימי ההבל על בעלה ואמרינן רב ליזר אבי מדרשה אשכח לרב אסי דא קים הוא פגש את רב אסי שמה שקם אמר למ אמור בבי מדרשה אמר לי אך אמר רב יוחנן הלכה כרב הוא אמר רב יוחנן קבע שמה בבית מדרש הלכה כרב יוסי מכלל הו מדק את הגמרא דיחידה פליג למה אן באמת אם הוא אמר הלכה כרבי יוסי במקרה דנן כמ שערק יחיד חולק עליו אן תניה הרי שהייתה רדופה ללך לבית אביה או שהייתה לה כעס עם בעלה זאת אומרת יש לנו מידע ברור שהאישה הזאת לא מעוברת מבעלה הראשון כמו שהיא שעתה בבית אביה כל הזמן או שהלה כס עם בעלה או שהה בעלה זקן או חולה או שהייתה אי חולה קרה זקנה קטנה וילונית ושינה ראוייה ללת כל האנשים האלה בעצם אין לנו אמורים לחשוש שאולי היא מעוברת מבעלה הראשון או שהה בעלה חבוש בבית האסורין או המפלת לאחר מיתת בעלה שוב אין חשש שהיא מעוברת עדיין מבעלה הראשון כולם צריכים להמתין ג חודשים דברי רב מאיר כמו שכידוע רב מאיר כונס גם אם אין את החשש האמיתי בכל אופן אנחנו אוסרים רב יוסי מתיר להרס לינשא מיד זה מה שאמרו ב בסמדר שם שהלכה רב יוחנן קם ואמר שהלכה כרב יוסי והרב יוסי הוא דעת ה חולקים עליו רק יחיד ולכן הלכה כמותו אומרת הגמרא מה הצורך ואמר את רב מר ורב יוסי לו כרב יוסי מה רב יוחנן היה צריך להכריז שוב הלכה מפורשת כאן במקרה דנן כרב יוסי הרי כבר קבענו את הכלל בעמוד הקודם שאמרנו רבי יוחנן אומר רבי יוסי ורב מאר הלכה כרבי יוסי אומרת הגמרא מה הי קושייה היה צורך לומר פסיקה מפורשת למקרה דנן דלמה פוק מד רב נחמן אמר שמואל דומר הלכה כרב מאיר בגזרתו בנושא הזה יש דעה שקובעת שהלכה דווקא כרב מאיר על אף שבאמת רב מאיר ורב יוסי בכללות הלכה כרב יוסי אבל שמה יש דין מפורש שהולכים כפי רבי מ בגזרתו לכן נצרך רב יוחנן לחלוק על שמואל ולבוא ולומר שגם כאן הלכה תהיה כרב יוסי ולא כרב מאיר אלא מה ד תניה הולכים ליריד שן לוכים סמוך למי דהן אנחנו לא עושים עסקים עם הגויים כמה שאם הם יצליחו או יפסידו הם ילכו לבתי עדם לבתי טפלות הם ושמה הם יודעו לעבודה זרה שלהם ואנחנו רוצים למנוע לכן אנחנו מנסים להימנע מכל מגע של עסקים עם עובדי כוכבים אבל של ריד ש לוכים ולוקחים מהם בהמה ועבדים ושפחות בתים שדות וקרמים אנחנו קונים מהם דברים למה וכותב ומעלה בערכאות שלהן על אף שהערכות עצם הכתיבה של החוזה בפני בית המשפט שלהם בעצם מייקר אותם מכבד אותם זה שוב יגרום להם להאמין בעבודה סרה שלהם יותר אם כל זה מותר מפני שהוא כמציל מידן רשי נוקט פה משפט שהוא קונה את הבהמה הוא מכניס אותה לקדושה ברגע שהוא כונה בהמה מהגוי ומכניס אותה שתהיה בבעלות של ישראל ואם היה כהן ויש לו בעיה לצאת לחוץ לארץ מטמא בחוץ לארץ לדון ולערער עמהן וכשם שמטמא בחוץ לארץ כך מטמא בבית הקברות לכאורה הבינה הגמרא באב מינה שאפילו מותר לכהן להתמ ולעבור על עבירה דאורי סלב של טומאה כדי להציל את ממונו בית הקברות סל כ דעתך תו מדורסי אלא בבית את הפרס דרבון עד לכאן ראינו את דעתה את הבריתה שבאה ואומרת שמותר את כל הדברים האלה כדי להציל כדי להוציא מהטומאה כל זה מותר על אף שיש חשש שזה יגרום לריבוי עבודה זרה וכן בנוסף הוא מטמא כהן מטמא את עצמו לצאת לחוץ לארץ שחוץ לארץ טומאת ארץ האמים נקראת טומאה כמו שהגוי שמה קוברות את נפלם בכל מקום לכן לכהן אסור לצאת לחוץ לארץ אבל הוא מטמא את עצמו ליסה אישה וללמוד תורה אומר רבי יהודה מתי בזמן שאין מוצא ללמוד פה בארץ אבל מוצא ללמוד לא יטמא רב יוסי חולק עליו ואומר א בזמן שמוצא ללמוד נמי טמא למה לפי שאיין כל מן הכל אין מן הכל זוכה אדם ללמוד יש צורך אולי דווקא ברבי הזה שנמצא בחוץ לארץ כמה שכל רב מלמד בצורה אחרת אחד מלמד בצורה קצרה יותר תכן שעליו שיש לו רב פה בארץ יש עדיפות שיצא לחוץ לארץ ויטמ עצמו כדי ללמוד מרב שיותר מתאים לו ואומר רב יוסי מיס ביוסף הכהן שהלך אצל רבו לצידנו לללמוד תורה ואמר רבי יוחנן הלכה כרבי יוסי אפשר לו את זה ולמה לי מה הצורך של רבי יוחנן לומר ואמר את רבי יהודה ברבי יוסי לו חכ רבי יוסי כבר אנח ידוע לנו הכלל שלמדנו בדף הקודם רבי יוסי ורבי יהודה שרבי יוחנן אמר אותו הלכה כרבי יוסי אומר הביי איצטריך צל דתך מינני מלה במתניתין הזה שנאמר בעמוד הקודם שרבי סי רבי יהודה לא חק רבי יוסי ומר במשנה אבל בברייתא א מלאו קמש מלן טוב נשארנו בסופו של יום ללא הוכחה לרב משרשי שהכללים בשם רב יוחנן אינם נכונים כומר שאת כל ההוכחות שניסינו להביא דחינו אם ככה מה היייתה כוונתו של רב משרשי אלחי קמה רב משרשי אנקל לב דברי הכל נינו דרב לית להנ כללי כמו שראינו בתחילת העמוד הקודם רב לכשעצמו לא הכז בדעת רב יוחנן על הכללים האלה הוא לא קיבל את דעתו של רב יוחנן רב סבר שהכללים האלה אינם נכונים ולכן כמו שלמדנו בעמוד הקודם רב פסק שלא כפי הכללים אבל רבי יוחנן כן קבא רבי שר שמשהו בא להגיד כנגד רבי יוחנן הוא רק רצה להגיד שרב לא סביר כרב יוחנן [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: