העמוד היומי מסכת עירובין דף ל עמוד א

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת עירובין מבית "דרשו" עם הרב מנחם דריימן שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת עירובין דף ל עמוד א

[מוזיקה] דף ל עמוד א' מכירים את זה שלפעמים קורה אם זה ביום טוב חל המועד ראש חודש שבת או אפילו סתם ביום רגיל שפתאום יש לכם תפילה שאתם פשוט מרגישים את האור של התפילה אתם אומרים כל מילה בדבקות כמונה מאות הכל זורם לכם הכל הולך לכם אתם כבר מחכים להגיע ל-18 להשתפך לפני השם להידבק בו אתם פשוט נהנים ואז מסיימת התפילה אתה מרגיש כזו תחושה של סיפוק ואומר לעצמך אה זו הייתה תפילה אז נכון זו הייתה תפילה אבל אני רוצה לחדש לכם דבר נפלא שדווקא בתפילה הזאת שאתה מרגיש דיקט שאתה עומד ומרגיש שהמילים פשוט לא רוצות לצאת לך מהפה אין לך ברירה אתה כביכול עובד עבודה אצל איזה בוס עבודה שבלב זו תפילה כרגע זה על בסיס עבודה פחות עבודה שבלב אתה אומר כי אין לך ברירה אתה מתפלל כי אתה יהודי והתפילה הולכת כמו על אוטומט ובאמצע התפילה אתה נזכר רגע למה למה בשביל מה אני עושה את זה בשביל הקדוש ברוך הוא יתכן שהתפילה הזו חשובה עשרת מונים היום אנחנו נדבר על המושג מצוות לאו להנות ניתנו אנחנו ניגע בזה קצת בדפים הבאים נראה את זה ביתר הרחבה המצוות זה נפלא אם אתה נהנה מהם זה נפלא אם אתה שמח אבל לא בשביל זה הם נתנו הקדוש ברוך הוא נתן לנו את המצוות כדי שנקיים אותם ובין אם אנחנו מרגישים משהו ובין אם לא אנחנו מנענעים עולמות אנחנו באמת משפיעים על כל העולם כולו בשמיים שמחים עם כל מעשה של יהודי בין אם הוא מרגיש את זה ובין אם לא זה דבר ש חייבים לחדד לעצמנו ברור שזה נפלא אם בשעת התקיעות ם בשעת הנענועים אם כשאתה מדליק נר חנוכה זה נפלא אם כולך מתלהט בשר הפה איש קודש ואתה כולך בתוך העניין ונהנה אבל גם אם לא אין כל ספק שכך זה באמת ואולי אף להפך כשלא זה הרבה יותר קשה ולפום צער האגרה לפי הצער כך ה שכר אומרת הגמרא הקדושה ואנחנו מתחילים בדף ל עמוד א' מספר שעות מלמעלה ראינו אתמול רבי שמעון בן אל נזר מגיע עם דין ואומר שתי סעודות לעניין עירוב שצריך שתי סעודות לרבן אדם שאוכל מאוד הרבה אכילתו מופרזת יותר מכל אדם עדיין אני משער לו כמו כל בן אדם אני לא מתייחס לשיעור הספציפי שלו אלא כמו כל בן אדם שואלת הגמרא ומי אמר רבי שמעון בן אלעזר אחי האם כך רבי שמעון בן אלעזר אומר שמתייחסים כמו כל העולם ואיין הגדרה מיוחדת ונפרדת לבן אדם שיותר גדול או שאוכל יותר וכדומה והרי כתוב כך והתניה רבי שמעון בן אלעזר אומר הוג מלך הבשן פתחו קמ לאו יש דין לגבי מת שנמצא בבית ברגע שהוא נמצא בבית באור שהוא מטמ את כל מה שנמצא בבית מדין אוהל יש מושג באמת אוהל המת כל דבר כל אחד שנמצא כל חפץ או כל בן אדם שנמצא יחד עם המת תחת אותה קורת גג גם כן נטמע עכשיו לגבי הפתחים גם אם יש מחיצה זאת אומרת גם אם אני סוגר דלת ביני למת שבעצם אמורה לחצוץ בפני הטמ ברגע שאני נמצא בתוך חלל הפתח בין המזוזות והמשקוף אני או החפץ שנמצא שם גם נטמע זה דין פתח כי אני חושש אני אומר שהולכים להוציא את המת דרך שם עכשיו מתי לא נקרא פתח אם לדוגמה אני יודע אני חושב אני הולך להוציא את המת מפתח מסוים אז כל הפתחים האחרים באוטומט כבר לא נחשבים כפתח אגב רשי מדגיש שכל הפתחים שאנחנו מדברים עליהם חיייבים להיות לכל הפחות בגודל של אגרוף אבל לא אגרוף רגיל אלא אגרופו של בן הבטיח כמו שכתוב ברשי בסוכה ובעוד מקומות שהוא היה אדם מאוד גדול שהגרף שלו היה בראש בגודל של ראש כל אדם אז זה הגדלים של הפתחים שאנו מדברים פחות מזה זה בטח לא נחשב בכל אופן כמו שאמרנו כל הפתחים נחשבים החלל שלהם גם אם יש מחיצה עדיין מתמים תומת מת חוץ מאם חשבתי להוציא אותו במקום נפרד שתיים פתחתי פתח מסוים כדי להוציא אותו אז גם אם לא חשבתי עליו אבל כבר זה מוכיח שמשם אני הולך להוציא אותו והדבר השלישי אם זה פתח של שיעור יש בו שיעור של ארבעה לא ארבעה טפחים ובכל השיער אין אז אני אומר תשמע ברור שהוא יוציא אותו דווקא משם זה הפתח המכובד זה הפתח הנורמלי הקלאסי להוצאת מת ולכן השער לא מתמים עכשיו הדין של פתח ארבעה על ארבעה תפח מגיע רבי שמעון בן אלעזר ואומר זה דווקא לגבי מת רגיל אבל מת בגודלו של עוג מלך הבשן כמובן לא עוג מלך הבשן עצמו כי גוי אין בכלל את הפריבילגיה הזאת לטמ תומת מת הוא בכלל לא רלוונטי אנחנו לא מדברים עליו הוא טמא בחייו כל וחומר במיטתו אבל הוא לא מטמא תומת מת יהודי שמטמא תומת מת והוא בגודל של וג מלך הבשן אומר רבי שמעון בן אלעזר אם יהיה פתח של ארבעה על ארבעה הוא לא יציל זאת זאת אומרת אני לא חשיב רק אותו ואת שאר הפתחים לא אלא פתחו קים לא אני צריך שהפתח יהיה בגודל של גופתו אם כן אתה רואה שבן אדם שיש לו הגדרות אחרות בלתי פרופורציונליות לכל העולם כן בהתאמה לגבי עירוב אם הוא רעבתן ואוכל בצורה מופרזת יותר מכולם אמור להיות שיעור נפרד ולמה הוא אומר שגם רעבתן שיעורו כ סעודה בינונית של כל אדם והבעה יענה לך פשוט מאוד ההבדל בין שתי סעודות של עירוב לבין מת שנמצא בבית הוא ברור מאליו כאן זה עניין טכני וכאן זה עניין מערכתי זאת אומרת בוא נסביר כשיש לי מת בבית ואני צריך להוציא אותו טכני אני חייב להוציא אותו מהבית לוגית אני אומר בפתח הגדול ביותר שהוא ארבעה על ארבעה טפחים משם אני אוציא אותו אבל אם המת הזה באופן טכני גדול יותר ואי אפשר להוציא אותו מהפתח הזה אז למה שהפתח הזה יציל על שער הפתחים אין שום סיבה אין שום סיבה בעולם מה שואל הביה אדומ נ אדמי ונפק אני אחתוך אותו לחתיכות ויוציא אותו בור שלא לכן חייבים פתח כם לא בגודל שלו כי אחרת עדיין כל פתח יכול להיות ההוא שאותו אני ארחיב ומשם יוציא את האוג מלך הבשן הזה אני חייב להוציא אותו מפה אין לי ברירה אחרת אבל לגבי עירוב הרעיון הוא יש כאן רציונל של שתי סעודות שזה מזון כשאתה נכנס למסעדה ומזמין מזון שתי סעודות הם נותנים לך שיעור מסוים הם לא מסתכלים לגבי אדם שאכילת מופרזת לגבי רעבתן ולכן אומר הביה גם לרבן יאמר רבי שמעון בן אלעזר שאפשר להערב כמו כל אדם כי הרעיון הדבר הזה ההגדרה הזאת שנקראת שתי סעודות מה שאיין כן לגבי מת שפה זה עניין תכלית איתי עניין טכני אני חייב להוציא את המת ברגע שאין פתח כמ לאו אין שום סיבה שהפתח הקטן יותר שאי אפשר להוציא אותו משם יציל על שאר הפתחים יפה מאוד זה הסברה לחלק בדברי רבי שמעון בן אלעזר במת לבין עירוב שואלת הגמרא ה בי עליו האם פליג רבנן הליד רבי שמעון בן אלעזר או לא האם חכמים חולקים ואומרים גם במקרה של מת בגודל של וג מלך הבשן גם שם אם יש פתח ארבעה על ארבעה יציל חולקים או לא חולקים מביאה הגמרא ראיה תשמע דמר רב ברחן אמר רבי יוחנן עוג מלך הבשן פתחו בארבעה רבי יוחנן הוא אמנם המורה אבל לא יתכן שהוא אמר את זה אם הוא לא שמע סברה של תנא שחולק על רבי שמעון בן אלעזר ואם כן לכאורה אנחנו רואים שיטת תנא שחולק על דברי רבי שמעון בן אלעזר דוחה הגמרא ואומרת מה פתאום אתה מה שאומר רבי יוחנן מדובר במקרה מיוחד דיק פתחים קטנים טובה יש בחדר הזה שהמת נמצא הרבה פתחים שהם קטנים מארבעה על ארבעה ויק אחד יש רק פתח אחד ד וארבעה פתח אחד שהוא יש בו שיעור ארבעה עלא ארבעה טפחים ולכן אומר יוחנן הפתח הזה מציל על שאר הפתחים אתה יודע למה כי ברור לי ואין לי שום ספק שזה הפתח שדרכו הוא יוציא את המת דבד קיק מרוח בו ק מרוח הוא חייב להרחיב פה הוא חייב לפרוץ פה איזשהו פתח בשביל להוציא את הגופה ואיין לי שום ספק שהוא יפרוץ דווקא את הפתח הגדול ביותר ולכן מה שארבעה על ארבעה הוא זה שיוציא דרכו והוא מציל על שאר הפתחים אבל ובכ נקרה גם רבי שמעון בן אלעזר יודע שפתח ארבעה על ארבעה מציל למה כי באו יוציאו את ה מ דרכו אבל אם אתם זוכרים ראינו במקרים שכל הפתחים הם ארבעה על ארבעה ראינו שיש שתי מקרים שאני מחשיב פתח מסוים והוא מציל על האחרים א' אם אני חושב להוציא דרכו בת אם פתחתי אותו בזה יאמר רבי שמעון בן לזר ואנחנו לא יודעים אם חולקים עליו או לא הוא יגיד מה פתאום כל עוד והפתח הזה לא ראוי להוצאת המת ויש כאן עוד פתחים שהם ארבעה על ארבעה זה שפתחת אותו זה שחשבת להוציא אותו דרכו לא הופך את זה להיות פתח שמציל דווקא עם הפתח הזה הוא בגודל גופתו של אותו מלך הבשן רק אז הוא יציל על השיער ובכך אנחנו באמת לא יודעים אם מישהו חולק עליו או לא ממשיכה הגמרא ובעצם סגרנו את הסוגיה הזו ועוברים חזרה לעירוב אמר בחיה ברב אשי אמר רב מערים בבשר חי וכמו שראינו בעמודים למעלה יש אומרים שזה בשר מליח יש אומרים שהוא קצת צלוי כי חי לכל ככל הנראה לא ראוי לאכילה אמר אב שימי ברכיה מארבים בביצים אפילו חיות בטח אם הם צלויות מטוגנות וכדומה אבל אפילו בביצים חיות כי אפשר לאכול אותם על ידי הדחק וכמה אמב נחמן בר יצחק סיני הרב יוסף שהיה בקי ענק ולאות כבוד קראו לו סיני שתיים שתי בצים הם נחשבים כמזון שתי סעודות ובהם מערבים ראינו במשנה ראינו כמה דברים לגבי מים ומלח גם לגבי כסף מעשה גם לגבי עירוב ודבר נוסף הנודר מן המזון אדם שאומר בנדר שהוא לא יתה מזון מותר במים ומלח מים ומלח לא נחשבים כמזון שואלת בעצם הגמרא מדייקת דווקא מים ומלח מלח ומים הו דלא יקרי מזון הכל מילה יקרי מזון כל שאר הדברים הם נקראים כ מזון שואלת הגמרא לימ תאבת יובא דרב ושמואל בגמרא ברכות מגיעים רב ושמואל ואומרים כך דרב ושמואל ד מטרו אין מברכים בורא מיני מזונות אלא על חמשת המינים בלבד זאת אומרת מה נקרא מזון על מה אני מברך מזונות רק חמשת המינים שזה חיטה שעורה שיבולת שועל שיפון וכוסמין הם היחידים שעליהם מברכים בורא מיני מזונות ואם כן במשנתנו רואים שכל דבר שהוא לא מים ומלח נקרא מזון שואלת הגמרא ולא תבין אחד הזמנה פתח גמרא ברכות תראה ש מביאים שם ראייה מפורשת מנוגדת לדעתם של רב שמואל שמה כתוב מפורש שגם פת אורז ועוד כל מיני דברים אחרים גם מברכים מזונות ולב דווקא חמשת מינים אם כן הדברים שלהם כבר נדחו באוטומט עוד במסכת ברכות אז מה אתה שואל עליהם אומרת הגמרא אוקיי למה תאבת יוב דנה ממאה האם גם מהמשנה שלנו גם כן יש עליהם שאלה עונה הגמרא לא כאן אפשר לתרץ אמר רבונה במשנה שלנו אפשר לומר ואומר כל הזן עליי מזון משמה שהוא גם סועד גם מחזק את הרוב וגם מזין ואז כשהוא אומר מזון באמת משמע יתכן לומר לדברי רב ושמואל רק חמשת המינים שהם באמת מחזקים אבל שאדם אומר כל הזן זה משמע כל דבר שהוא משביע לאו דווקא דבר שהוא מזין ומחזק מה משביע הכל חוץ ממים ומלח אז כשרב ושמואל מדברים על מזון הם מדברים לא רק על דבר שמצביע אלא גם על דבר שמזיין שסועד שמחזק את הגוף ואז הם אומרים זה רק חמשת מיני דגן וכש המשנה שלנו אומרת שהכל חוץ ממים ומלח היא מדברת על כל הזן כל דבר שמצביע ובאמת הכל משביע חוץ ממים ומלח שואלת הגמרא באמת מים ומלח הו דלא זיני הכל מי לזינ כל שאר סוגי המאכלים המשביעים מה פתאום בוא אני אתן לך דבר מסוים הגמרא תופסת דוגמה ואומרת פירות גינוסר הם לא משביעים ואמר רבא ברחנא כי אב אזיל בטרי דרבי יוחנן למחל פרי ד גינוסר כשהיינו יוצאים אחרי רבי יוחנן כדי ללקות ולאכול את הפירות המשובחים שגדלים בגינוסר הם היו ידועים בשוח שלהם הם היו שמנים טובים גדולים טעימים והוא אומר כך כי אבי בי 100 אם היינו 100 תלמידים או מנקט לכל אחד ואחד ערה עשרה כל אחד מאיתנו לקט ערה פירות בשביל רבי יוחנן ביחד זה 1000 כי אינן בערה אם היינו קבוצה מצומצמת יותר של רה תלמידים א ומקטינה לכל אחד ואחד 100 100 כל אחד היה אוסף 100 בקיצור היינו יוצאים משם עם אל פירות והוא אומר תבין את הגודל שלהם וכל 100 מיניו ללא ומחזק וצן הבטלת הסוי סל של 30 סל של שלושה עים לא היה יכול להחזיק את ה1 הפירות הללו תי איזה גודל איזה שבח היה לאותם פירות ואב חילה ו לקולון רבי יוחנן היה אוכל את כל האלף ואמר שבועת הדלים זיונה הוא נשבע שהוא לא הוא לא אכל השובע מרוב שזה היה טעים וטוב ומשובח הוא אמר על עצמו הוא נשבע שהוא לא אכל השובע אם כן אתה רואה שגם פירות גינוסר לא משביעים לא רק מים ומלח עונה הגמרא אימ מזונה רבי יוחנן לא אמר שהוא לא אכל זיונה שזה דבר משביע אלא אמר שהוא לא אכל מזונה הוא לא אכל משהו שמזין שמחזק את הגוף זה מה שהוא התכוון לומר על פירות גי נוסר שזה לא מזין זה לא מחזק את הגוף אבל ברור שהוא אכל מהם לשובה כי כל דבר משביע חוץ ממים ומלח וכמו שאמרנו במשנה עוברת הגמרא לעניין חדש אמר רבונה אמר רב אדם שנשבע שבועה שלא אוכל כיכר זו מארווין לו ב הוא נשבע ואומר אני לא אכל מהכיכר הזו מותר לערב כמו שראינו שהעיקר שהכיכר הזו ראוייה לאכילה ואפילו לאדם אחר לא צריך שהיא תהיה ראוייה דווקא לא ולכן נכון שהוא לא יכול לאכול אותה אבל לערב בה מותר לו אבל אם הוא אומר כיכר זוא עלה שהוא עוסר את כל סוגי ההנעה של הכיכר לא רק אכילה אין מערבין לו בה כי בסופו של דבר גם ההנעה הזאת של עירוב שעל ידי זה הוא יכול לצאת חוץ לתחום או עירוב חצרות הוא יכול לטלטל מביתו לחצר וכדומה גם את ההנאה זו הוא אסר ולכן אין מערון לו בה שואלת הגמרא מתיו הנודר מן הכיכר מערבין לאו בא מה אליו מבינה הגמרא ד אמר עליי ועליו שהוא אמר עליי מערבין ללא בא למה אומר רשי שני טעמים דבר ראשון כשאדם עושה על עצמו כיכר הוא מתכוון להנאה עיקרית והנאה העיקרית מכיכר זה ל אותה לשים אותה לעירוב הוא לא חשב על זה הוא לא התכוון לפרוש מההנאה הזו עניין שני כמו שדיברנו מצוות לאו להנות ניתנו אולי הוא נהנה אבל בסופו של דבר זה לא הנאת אכילה זה הנאה של מצווה יש מצווה אם אני רוצה לצאת ממקום למקום אני שם עירוב והמצוות לא ניתנו להנאה של בן אדם ולכן כשאני מערב זה לא נחשב שאני נענ זה נחשב שאין לי ברירה אולי כן כביכול ואני עושה את מה שהקדוש ברוך הוא ציבה ולכן אדם שאומר הנודר מן הכיכר גם אם הוא אומר עליי מבינה הגמרא מותר לערב דוחה הגמרה ואומרת לא דאמר זו מדובר שהוא אומר זו ורק בכזה נקרא כמו שאמרת נקמה כן הוא עושה אומר שבועה שלא אוכל כיכר זו כמו שאומר רבונה סליחה לו נקמה ואז באמת מותר לערב כי הוא דיבר רק על אכילה ומביאה הגמרא ראיה אחנה מ מסטבה כי תסתכל בברייתא דקתני סיפה אי מתי מתי מותר לערב דווקא בזמן שמה שבועה שלא את אמנה ואם כן כתוב במפורש שהעניין הוא אכילה ואז מותר לערב אבל באמת אם הוא יעשור על עצמו באופן גורף את כל הנעת הכיכר הזו יי אסור להרב וכמו שאמר רבונה אבל ממשיכה הגמרא והולכת צעד קדימה אין בעיה כמו שאתה אומר מדובר באכילה אבל אם אמר עליי מי לפי מה שאתה אומר לי עכשיו אם הוא אומר עליי הוא באמת עשר על עצמו את הכל אך אינה מיד אין מאבן לו בה אי אחי עד תני כיכר זו הקדש בעצם בסוף הבריתה הבריתה מביאה מקרה מתי לא מערבים באיזה מקרה לא מערבים כיכר זו הקדש אין מערון לו בה לפי שאיין מרון בהקדש הקדשות הם לא ראוים לאף בן אדם זאת אומרת זה לא רק לבן אדם עצמו שהסר לא ראוי ברגע שהקדשת זה לא ראוי לאף אחד ולכן אומרת הגמרא אין מערבים בהקדש ואדם שאומר כיכר זו הקדש אסור בעירוב ואם כן אם באמת כמו שאתה אומר שגם בכיכר יש חילוק ביןם הוא אמר זו לאמר עליי ואם הוא יאמר כיכר זו לעניין אכילה יהיה מותר בעירוב ורק שהוא יאמר כיכר זו עליי שזה כל העניינים אז יהיה אסור בעירוב אז כשאתה מחפש מקרה שאסור לערב למה אתה רץ להקדש תחלק בתוך כיכר לפלוג וליתני בדידה תחלק בתוך כיכר חולין במה דברים אמורים מתי מותר דווקא דמר זו אבל אמר עליי אין ערון לו בה ואין את החילוק הזה בברייתא זאת אומרת כך אתה בברייתא כשאתה מחפש לי מקרה שאסור אתה אומר לי ברגע שהוא יערב בהקדש אז אסור אם זה כדבריך שבתוך כיכר יש חילוק בין אמר זו לעליי בן אסר על עצמו אכילה להנאה למה כשאתה מחפש מקרה שאסור לערב תרץ להקדשות תשאר בכיכר חולין ותחלק תגיד יש הבדל אם הוא אמר עליי שהוא אסר על עצמו רק אכילה ואז מותר לבין שהוא אסר גם הנאה ואז אסור דוכה הגמרא ואומרת אמר לך רבו אל המי אתה יודע מה בוא נלך עם הדעה שלך אל ה מאי אם אם אתה כמו שאתה רוצה לומר שבאמת מדובר שבכל מקרה גם אם הוא עשה על עצמו הנאה מותר לערב כל אח ד אמר עליי מארווין ככה אתה רוצה לומר אם כך קשי רשע הרי בתחילת כן קראנו לזה מקודם סיפה אבל זה סוף החלק הראשוני של הברייתא שם כתוב במפורש שאי מתי בזמן שאמר שבועה שלא תאמנה אז בקיצור הבריתה הזו מסובכת מיני ובי אם אתה רוצה לומר לי שמזה שהתנה לא חילק בכיכר והלך להקדש אז בכיכר תמיד מותר אז למה כתוב שבועה שלא אתמנה אלא הוא אומר כך אומרת הגמרא פשוט מאוד חסור מחש ואחי קטני הנודר מן הכיכר מערון לו בא מערון ו בא ואפילו אמר עליי אפילו אם הוא עושה על עצמו גם הנאה בעצם בניגוד לדברי רב הונה למה נעשה כי אומר שבועה שלא אתמנה אז שימו לב השבועה שלא אתמנה לא מפרשת אלא היא מגיעה לומר נעשה כי אומר גם אם אתה עושה עליך גם הנאה זה נעשה כי אומר שבועה שלא אתמנה ומותר לערב בה כמו ש שאמרנו קודם משני הסיבות שמצוות ליו להנות ניתנו ואדם עושה על עצמו רק את ההנאה העיקרית שואלת הגמרא אוקיי אז סידרת באמת השאלה שלך על רב הונה נפלאה וגם הבריתה מדוייקת ומסתדרת אבל מכל מקום קשה לרב הונה לפי רב הונה באמת הבריתה קשה אומרת הגמרא נכון זה קשה הוא גם לא יכול לתרץ חסור מחסר ואחי קטני למה היינו בתוספות אבל עונה הגמרא הו ד אמר כי רבי אליעזר אומר כשיטת רבי אליעזר דתני רבי אליעזר אומר שבועה שלא אוכל כיכר זו וין לו בא כיי הוא עשה על עצמו רק אחילה אבל אם ה אומר כיקר זו עליי שזה כל ההנאות אין רווין לו בא אז אם הוא אומר כדברי רבי אליעזר הכל נפלא באמת רבי אליעזר הות ן אש חולק שואלת הגמרא רגע רגע אני אביא לך בריתה שרבי אליעזר לא אומר כך ומי אמר רבי אליעזר אחי והתניה זה הכלל אדם עוסר עצמו באוכל מערון לו בא בעצם עוסר עצמו באוכל שוא עוסר על עצמו רק אכילה אוכל הנאר לו לאדם זאת אומרת שהוא אומר האוכל הזה יעשר עליי שמה שמע גם הנאה אין מערון לו בה זה באמת נשמע כדברי רבונה שאמרנו קודם אבל שימו לב זו שיטת הנקמה רבי אליעזר חולק רבי אליעזר אומר כיכר זו עליי מארווין לא בה זאת אומרת בכל הווריאציות בכל האפשרויות בכיכר מערבין בעצם כמו האלו שחולקים על רב הונה ורק אם הוא אומר כיכר זהוא הקדש כמו שראינו בבריטה אין ערוי נו בה לפי שאין מהרי נו ב הקדשות כמו שראינו שזה אסור על כולם זה לא ראוי לסעודה של אף אחד אז אם כך מה אתה אומר לי שרב הונה סובר כמו רבי אליעזר רבי אליעזר אומר ממש הפוך ממש לא כמו רבונה אונה הגמרא תתנ לי בדרבי רבי אליעזר הרי זה לא שאלה רק על רב הונה ראינו ברייתא שרבי אליעזר אומר כרב הונה וברייתא נגדית אומרת הגמרא זה שני תנאים שבאמת נחלקו בשיטת רבי אליעזר לסיכום ואני יודע שהיה פה קצת עמוד לא הייתי קורא לו מורכב אבל מורכב מהמון פרטים לא מורכב בקטע של קשה אלא הרבה פרטים ולכן בוא נסכם התחלנו עם רבי שמעון בן אלעזר שאתמול אמר שוג מלך הבשן לא מעניין אותי ולעניין שתי סעודות סליחה זה לא היה מלך הבשן זה היה רעבתן ואני הולך הוא כמו כל אדם לגבי שתי סעודות שאלנו למה לגבי מיטה הפתח שלו לא מציל כן אני לא מסכם עוד פעם כי בשיעור סיכמנו את זה בהרחבה מתי פתח מציל ולא הנבא הי אל תשווה פשוט מאוד שמה אני צריך טכני להוציא אותו ולכן הפתח של ארבעה על ארבעה לא מציל עד שאני אוכל להוציא את עוג מלך הבשן בעצמו או את הגופה בגודלו כמובן ביהודי כמו שאמרנו אבל לגבי עירוב אני הולך על המערכתי אני אומר צריך שתי סעודות אני לא מסתכל אינדיבידואלית לכל בן אדם שאלנו האם חולקים עליו או לא הבאנו ראה מרבי יוחנן שחולקים ודחי שכל מה שחולקים זה דווקא שיש פתחים יותר קטנים מארבעה על ארבעה ואז ברור שהוא ירחיב את הפתח שהוא כבר ארבעה טפחים אבל במקרה רגיל אנחנו לא יודעים מה הם חולקים עליו או לא מערבים בבשר חי ובביצים אפילו חיות וכמה אמר רב יוסף שתיים הנודר מן המזון אז פשוט מאוד יש לנו את רב ושמואל שאומרים מברכים בורא מיני מזונות רק על חמשת מיני דגן בגמרא הברכות הם מאוד מסובכים מפה אין עליהם שאלה כי אתה יכול להגיד שמזון זה באמת דווקא דבר שמזין וסועד ומבריא ומחזק וזה חמשת מינים ומה שכתוב במשנה שהכל נקרא מזון חוץ מים ומלח זה עניין לא של מזון אלא כל זן כל דבר שזן שזה רק משביע ובאמת כל דבר משביע חוץ מים ומלח מה שהיום לגבי פירות גינוסר לא ייתכן רבי יוחנן לא אמר זיונה הוא אמר מזונה כי באמת הוא לא זה לא מזין ולא מחזק אבל לשבוע הוא סבע כי מהכל שובעים חוץ ממים ומלח רב הונה מגיע ואומר דבר מעניין שבועה שלא אוכל כיכר זו מותר לרב כי הוא נשבר רק על האוכל אבל אם הוא אמר שבועה כיכר זו עליי הוא אסר את עצמו גם בהנאה ואסור מתי והבנו בעצם בריתה נגדית שכתוב ענו מן הכיכר מערבון לו בה באופן כללי אבל הוא ענה שמדובר שכתוב שלא התמנה אבל הגמרא לא היה לה בנוח כי בסוף כתוב שבאקדמיה מה שמה שרק בהקדש אסור אבל בכיכר חולין לא משנה באיזה צורה אסרת אותה תמיד יהיה אסור בין אם הסרת רק באכילה או גם בהנאה ורב הונה בעצם ניסה להגיד ללך שערי אישה קשה אבל סידרנו אותה ואמרנו נעשה כאומר שבועה שלא אתת אמנה ומותר ולכן הבריתה נהדרת ונוגדת לדברי רב הונה אמרנו שאומר כרבי אלעזר יש אנ שרבי אלעזר אומר הפוך בעצם כמו החולקים על רבונה אבל טרני וליבה דרב הונה וליבא דרבי אליעזר וכך רבונה מסתדר מצוין בהצלחה רבה ואדירה ולהתראות מחר [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: