העמוד היומי מסכת עירובין דף ל עמוד א

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת עירובין מבית "דרשו" עם הרב דוד בוק שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת עירובין דף ל עמוד א

[מוזיקה] עירוב דף ל עמוד א' נתחיל בחוט עמוד ב שורה חמישית מלמטה אנחנו ממשיכים עם העניין של עירוב תחומים שראינו שצריך להניח כדי לקנות שביטה הוא צריך להניח אחרי 2000 אמו שיעור של שתי סעודות ראינו שזה לא כפשוטו שיעור של מזון שתי סעודות אלא לפעמים זה אפילו הרבה פחות מכך דהיינו אם הוא לוקח דבר מאכל שלא אוכלים אותו כשלעצמו אלא הדרך הוא לאכול אותו יחד מע דברים אחרים אז כמה ש הדרך לאכול ממנו בתוך הסעודה זה השיעור שהוא צריך להניח לעירוב תחומים כגון אגמור הבי הליל חומץ כמה השיעור שטבל בזה שתי סעודות זה השיעור שהוא צריך להניח חומץ בשבל ירוב תחומי כעת נמשיך עם אותו עניין אומר אביוד אומר שמואל כל שהוא לפתן כדי לאכול בו דבר שהדרך הוא לאכול אותו ן דינו שמפתים בו את הפת מטבלים בו את הפת אז השיעור הוא כדי לאכול בו דהיינו כמה שאוכלים פת יחד עם ה לפתן הזה עם התבלין הזה זה השיעור שאם הוא רוצה להניח תבלין לעירוב תחומית זה מה שהוא צריך להניח לא שיעור שהוא אוכל ממנו לבד שתי סעודות אלא שיעור שהוא אוכל כשהוא מטבל ממנו שתי סעודות כל שאינו לפתן אבל דבר שנאכל כשלעצמו ללא פת אז כדי לאכול למנו שמה צריך מזון של שתי סעודות ממש כמה שאדם אוכל ממנו בשתי סעודות ובהרים בשר חי כדי לאכול אמנו בשר חי שהוא ראוי לאכילה כיוון שהדרך לאכול אותו כשלעצמו ולקבוע עליו סעודה אז השיעור שתי סעודות של בשר חי בשר צלי שאין הדרך לאכול בדרך כלל מבשר צלי לחודה אז רבי אומר כדי לאכול בו כיוון שהדרך הוא שאוכלים בשר צים או דברים ממילא כמה שאוכלים מהבשר הצלי יחד עם דברים אחרים בתוך הסעודה כשהוא בא להניח בשר צלי זה השיעור שהוא צריך להניח בעירוב ותחומי הרב יוסף אומה כדי לאכול אמנו רב יוסף סובר שבשר צלי גם כן צריך להניח שתי סעודות מלאות מהבשר צלי כיוון שהדרך הוא לאכול בשר צלי כשלעצמו אומר רב יסף מנועם הנה לו מאיפה לקחתי שכח הדרך לאכל בשר צלי כך ראיתי שנוהגים הפרסיים דני פרסו אחלי תוקה ולא נע הם היו אוכלים בשר צלוי בלי לחם ממילא מהמנהג שלהם לקחתי שכשאדם רוצה להניח רוב תחומים מבשר צלי הוא צריך להניח שתי סעודות שלמות מבשר צלוי אמר להבי ופרסו עבורו בדילמה לפי הפרסים כבעת את השיעור לכל העולם ואות נן כתוב לגבי תומא מה השיעור המינימלי של בד שיקבל תומ אז כמובן השיעור הוא המינימום שהוא עדיין ראוי לשימוש יהיה הבדל בין עניים לעשירים עניים ישמרו חתיכה של בגד בג' אצבעות על ג' אצבעות אבל עשירים זה לא יחשב ביניהם השירו הכי קטן שעוד יחשב ביניהם זה שלושה טפחים על שלושה טפחים ועל זה אומרת המשנה בגדי עניים לעניים אם יש בגד של עניים בגודל ג' אצבעות על ג' אצבעות אז אם זה שייך לעני אז זה יקבל טומ אבל אם זה שייך לעשיר זה לא יחשב לכלום ואין לזה שם של בגד ולא יקבל טומה בגדי עשירים לעשירים ואצא לעשירים רק משלושה הפחים אני מחשיב את זה אבל בגדי עשירים לעניים לא אנחנו רואים מהמשנה שמה שאנחנו לא אומרים שגם העניים ילכו לפי מנהג העשירים ורק בשלושה טפחים על שלושה טפחים נחשיב את זה לבגד סימן שכיוון שאצל העניים זה נחשב כבר בג אץ בוס אז כבר אצלהם אני מקבל תומא אני אומר שיהיה טומא בבגד בגודל ג אץ בוס עד ג אץ בוס אז כך גם כאן נכון שהפרסים הם היו אוכלים את הסעודות האלו של בשר צלי בשלמות רק מהבשר צלי אבל כיוון שיש כאלו שנוהגים לאכול את זה ואולי רוב דלמה שנוהגים לאכול את זה יחד עם עוד דברים אחרים אז דומר שמזון שתי עודות ימדד לפי כמה שאוכלים אותם יחד עם שאר הדברים ולא צריך שתי עודות מלאות מבשר צלי אנחנו רואים שהולכים כל אחד לפי מנהגו ולא קובעים לפי מנהג אחד את המנהג אצל כולם וכי תימה אוכל חומר ואוכל חומרה אומרת הגמרה אולי נאמר שכ שכשזה לחומרה אז אני אומר כן שמנהג אחד יכול להשפיע על שאר מנהגי העולם וכיוון שהפרסים היו אוכלים את זה כשלעצמם אז אני מחמיר על כל העולם שכשהוא רוצה להניח רוב את תחומים מבשר צלי הוא צריך להניח שיעור מלא של שתי סעודות מבשר צלי כדי להחמיר עליו ושמה בעניים מה שאמרתי שלא הולכים לפי המנהג של העשירים כלפי העניים ולומר שזה לא יקבל טומה כי רציתי להחמיר עליהם שיקבל טומה כבר מג אצ בוס על ג' אצ בוס זה לא נכון כיוון שראינו שבעירו לא הולכים תמיד לחומרה ואוניה רבי שמעון בן אלזור אמר מארווין לחולה ו לזקן כדי מזונו אדם חולה או זקן שלא אוכל כמו אדם רגיל אז השיעור של שתי סעודות שלו כדי מזונו כמה שהוא רגיל לאכול דהיינו פחות מאדם רגיל ולרב תן אבל אדם שאוכל יותר מאדם בינוני אז בסעודה בינונית של כל אדם לא ילכו לפי הכמות ש שהוא אוכל והחמירו שהוא יצטרך להביא שתי סעודות גדולות אלא הולכים לפי אדם בינוני אז אתה רואה ש בעירובין לא נהגו להחמיר תמיד אז אם כן שוב קשה על רב יוסף איך אתה נקטת את מנהג הפרסיים כלפי כל העולם ואמרת שכאן החמיר שיצטרכו בשר צלי בשיעור של שתי סעודות מלאות רק בגלל שהמנהג שלהם לאכול בשר צלי לבד בזמן שכל העולם לא נוהג לאכול בשר צלי כשלעצמו אז כש נשארנו בושיה על רב יוסף שואל את הגמורה כעת קושיה מרב שמון בן אלזור על רב שמון בן אלזור ראינו כאן שרב שמון בן אלזור סובר שאדם רעבתן שרוצה להניח אירוב תחומים למרות שהוא אוכל יותר מסטנדרט של בני אדם הוא יכול להניח ירוב תחום מ שתי סעודות של אדם בינוני לא הולכים לפי מה שהוא שואלת הגמורה ומי ומבשם בן לזוכי ואות רבי שמעון בן אלזור אומר אוג מלך הוסון פיתחו הגמור בעצם באה ושואלת שאלה ממקום אחר לגמרי מלכוס טומס אמס שואלת הגמורה ששם מצינו שרב ש לוזו סובר שכן הולכים כל אחד לפי מה שהוא מה מדובר שמה אז נקדים יש משנה באולס פרק ז משנה ג שם מבואר שאם אדם מת אז אנחנו יודעים שמת מטמא באוהל כל מה שבבית נטמע לא רק מה שבבית נטמא אלא גם כל מה שיהיה ב דרך שמשם נוציא את המת גם כן נטמע זאת אומרת זה מצוי מאוד בבתי חולים כאשר יש מת בבית חולים אז עכשיו כל המסדרונות גם מקומות שהם מחוץ לחלל שהמת נמצא בו כיוון שעוד מעט שיוציאו את המת יפנו אותו דרך המעברים האחרים ממילא כל מה שבחלל האחרים גם כן יתמו כיוון שהמת עתיד לעבור דרך פה ממילא כבר עכשיו זה נחשב שהטומאה נמצאת כאן אומרת המשנה אבל אבל יש אפשרות להציל על הדברים האחרים שנמצאים בשאר הפתחים כגון אם יש כמה פתחים אז אני לא צריך אז בדרך כלל אומרים שכל הפתחים כולם נטמעים אבל אומרת המשנה אם הוא יחליט בהחלטה גמורה שהוא הולך להוציא את המת מפתח מסוים או שהוא ינעל את כל הפתחים ויפתח רק פתח אחד הוא מציל על כל שאר הפתחים וכל החללים האחרים שנמצאים במעברים האחרים יהיו הורים המקום היחיד שאנחנו נטמא זה רק דרך איפה שהוא באמת מתכנן להוציא את המת כך כתוב במשנה בא רב שמ בן אלזור ואומר זה הכל כשבאמת בפועל אפשר להוציא את המת דרך אותו פתח דהיינו כשיש לנו פתחים שאפשר להוציא את המת דרך כל פתח שהוא והוא מחליט עכשיו להוציא מפתח מסוים הוא מציל על שאר הפתחים או שהוא נועל את האחרים ופותח אחד הוא מציל אבל אם יש מת בגודל ש של עוג מלך הבשן ואין פה פתח שאפשר להוציא אותו דרכו כאן אני אצטרך לבוא ולשבור איזה פתח כדי להוציא את המת מכאן ממילא אומר רב שמ בן לוזו כאן זה כבר לא יעזור להציל על שאר הפתחים כיוון שגם אם הוא יחליט אני הולך להוציא את אוג מלך הבשל מהפתח ההוא ולשבור את הפתח ההוא ולהוציא משם את המת כיוון שצריך פה שבירה של הפתח אני אומר בסופו של דבר יכול להיות שהוא ישנה את דעתו והוא יחליט לשבור פתח אחר או גם אם אחד פתוח והשר נעול מחר הוא יחליט לפתוח פתח אחר ולהוציא אותו בפועל מפתח אחר ולשבור שמה אז כיוון שצריך פה הגדלה של הפתח אצל וג מלך הבשן אז דווקא אם יש פה פתח באמת בגודל של עוג מלך הבשן שאפשר בלי תיקון אז זה מועיל אבל אם לא אז זה לא יועיל להציל עד שער הפתחים וכל הפתחים כולם יתאמו רואים מכאן לכאורה שואל את הגמורה שרב שם לוזו סובר שהולכים כל אחד לפי מה שהוא ולא לפי גודל של אדם בינוני או נהג אמורה והבי אוסום אחי לאוד עונה הבי אין כל קשר בין הסוגיה של איובין לסוגיה של תומס המיס אוסו מחי לאבד אדומ נדמ נפקי זאת אומרת כאן בעירוב תחומים אנחנו הכל סביב חזל מה הם תיקנו הם תיקנו ש שיהיה שיעור של שתי סעודות וממלא הם תיקנו שבאדם רעבתן יספיק לו שיעור של אדם בינוני אבל שמה אנחנו אומרים אדומי נדמ ונקי אני צריך בעצם שזה יציל על שאר הפתחים כיוון שהוא הולך להוציא באמת מהפתח הזה אבל אם הפתח הזה הוא לא מספיק כדי להוציא את וג מלך הבשן אלא הוא צריך לבוא ולשבור אותו ולהרחיב אותו אז ממילא זה ודאי שהוא לא הולך לחתוך אדו מדמה אתה חושב שהוא הולך לחתוך את המת לחתיכות ולהוציא אותו לא הוא יצטרך להרחיב את הפתח ממילא כיוון שבמציאות הוא לא יכול להוציא תרוג מלך הבשם בצורה הזא זא אז לא הועיל המחשבה שלו להחליט שמפה הוא יוציא את זה ת הפתח הזה הוא ישבור עד כדי כך זה לא חזק המחשבה שלו כדי שזה יציל על שאר הפתחים דהיינו מחשבה שהוא ישבור פתח הזה ולא שאר הפתחים אל זה זה לא מועיל להציל יבוא אלהו נכנסת הגמור כעת לעניין של טומה פליג רבון ליד רב שם בן לוזו אולו האם רבון חולקים על השים בן לאו זור שהבאנו כעת או לא האם הם סוברים שגם במקרה שאי אפש אש להוציא את המת באותו פתח באחד מהפתחים גם אז יועיל להציל על שר הפתחים על ידי זה שהוא יחליט להוציא מפתח מסוים או שיפתח אחד מהמהם או שאין מי שחולק ורשים בן לוזר בעצם רק מבאר את המשנה וכולן מסכימים לזה תושמע דמ רב ברכ רבי חנון אוג מלך הבשן פתחו בערבו אז אם רבי יחנון אומר שגם באוג אנחנו הולכים לפי פתח סטנדרטי שהוא ארבו פוכים בהכרח שהוא ראה שיש שיטת תנ כזה זאת אומרת שיש לנו שיטה שחולקת עב שם בן לוזו שהוא סובר שלא צריך פית חוקים לויוי אלא פית חוי בארבע פוכים וגם אם יש לנו פה כל הפתחים בארבע פוכים אפשר להציל על ידי זה אצל וב מלך הבושם ולהחליט שהוא יוצא מפתח מסוים ועל ידי זה כל הפתחים האחרים ישארו תאורים כך מבינה הגמרא דוחה גמור לו מה שרבי יחנון שם דיבר זה מקרה כזה שגם רב ש בן לוזר יודע שפיתחו באבו גם הוא יודע לדין הזה אין פה רעיה שיש מי שחולק עליו שן לא זו מה מדובר שמה אוסום די פתחים קטנים טו ויקח ד רבו דוד קיקו מרו בוקו מרווח מדובר שכל הפתחים הם פחות מארבע פוכים אין להם שם של פתח ויש פתח אחד בגודל של ארבעות פוכי על זה אומר רבי וחנון גם אוג מלך הושון אם הוא יבוא ויחליט להוציא מהפתח הזה שהוא רחב ארבעה הפתח היחיד שהוא רחב ארבעה כאן זה יועיל להציל על שר גם לפי רב שמי בן לזור למה כיוון שמסתבר שכשהוא יבוא להרחיב ולשבור פתח איזה פתח הוא יבוא להרחיב את הפתח שהוא צריך הכי פחות לשבור הפתח שהוא הכי גדול אז מסתבר שאת הפתח של ארבעות פוכים אותו הוא ירחיב ולכן זה יועיל להציל אבל אין נמי במקרים אחרים אם כל הפתחים הם גדולים גם אם יהיה פתח אחד קצת יותר גדול אז זה לא יועיל בוג מלך הוסון לא יועיל להציל על ידי החלטה כיוון שסוף סוף לכולם יש שם של פתח אז ההחלטה שלו להוציא מפה לא תתאר את שאר הפתחים המקרה היחיד שרשים לאלא ז מודי זה כאשר כ כל שאר הפתחים אין להם שם של פתח כי הם פחות מארבע פוחים ופתח אחד יש לו ארבעות פוכים שאז אני אומר יועיל להציל על ידי מחשבה שהוא הולך להוציא את זה משמה וכיוון שההסתברות היא גם שהוא יוציא את זה מהפתח הגדול יותר ואותו הוא ישבור אז אם ככ יוצא שלגבי לתאר את ה שאר הפתחים על ידי החלטה בפתח מסוים אם מדובר באמת רגיל אז על זה כתוב במשנה שאם הוא מחליט או שהוא פותח אחד מהם זה מציל על כולם בוג מלך הבשן שהוא צריך להגדיל אותם זה לא מועיל אבל אם יש פתח אחד שהוא שהוא רחב רבו ושאר הפתחים פחות מארבו אז כן יועיל להציל למרות שהוא צריך בעצם לפתוח ולהרחיב את הפתח ממשיכה הגמ וחוזרת לעניין של עירובין אומר רב חיב רבשי או מרב מערון בבשר חי בשר חי זה דבר שראוי לאכילה בו ביום וכיוון שבתחומי אנחנו צריכים הוא קונה שביטה על ידי זה שהוא שם את מזונו של אותה שבת באותו מקום הבשר חי הוא ראוי לאכילה ואפשר לקבוע איתו שביטה אומר רב שימי בר חיה מערים בביצים חיות גם ביצים שלא אבו לא בישול ולא צליעה ראויות למאכל וכמה אומר חבר צחוק אחת סינא יאמר שתיים הנודר מן המוזן מותר במים ראינו במשנה שאדם שנדר הנאה ממזון מותר במים ומלח דייקת הגמרא מלח ומים הו דלא יקרי מוזו או כל מילי קר מזוי ממה שמע שכל שאר הדברים חוץ ממים ומלח נקרא מזון ולכן הוא נאסר בהכל חוץ מזה לאת דרב שמואל דרב שמואל דמר רבו הם אמרו במסכת וכס אין מברכים בנזו א על 15 בלבד הברה בונזו מכים אך ורק על דבר שנעה מחמשת המינים דיינו חיטה שעורה שיבולת שועל כוסמין ושיפון אבל שאר הדברים לא מברכים על זה מזוי נוס ממה שמע שזה לא מזון וכאן אנחנו רואים שהכל נחשב למזון חוץ ממים ומלח אומרת הגמרה ולוסי חד זמני המור שם כבר פרכה את רב שמואל בקויה אונה הגמורה בסדר אבל עדיין למת ו נמו נוסיף כאן מהמשנה שלנו נקשה כושיה נוספת ואז גם אם ניישב באיזשהו צורה את הקושיה שאגמור הקשתה בברוס יהיה עדיין קשה מהמשנה כאן עירובין אומר רבונה לא אין קושיה על רב ושמואל למה כי מה שכתוב כאן שהוא נדר מן המזון בומר כל אזן עליי מדובר שהוא אמר כל דבר שמזין את הגוף אני עוסר עלי ועל זה אני אומר מו מלח ז זאת אומרת יש מזין את הגוף שזה הכוונה שזה משביע וזה באמת כל דבר משביע את הגוף חוץ ממים ומלח אבל יש מזון שזה דבר שהוא מחזק את הגוף ונותן כוח לגוף זה רק מחמ מיני דג שואלת הגמור ואמר רב ברנ כזר ל אתה אומר לי שכל מ כל דבר זה מזין את ה גוף זה משביע את הגוף הרי סיפר רבי ברבר חנ כשהיינו הולכים בארץ ישראל עם רבי חנון לאכול פירות גין נוסר כי אבינ בי שהיינו 100 תלמידים ה נקטינן לכל אחד ואחד עשור עורו כל תלמיד היה מלקט 10 פירות כי הוינן ביסור כשהיינו 10ה תלמידים אב מנקים לכל אחד ואחד 100 ומ כל אחד היה מלקט 100 פירות וכל 100 מניו כל 100 פירות זאת אומרת סך הכל הגענו תמיד ל1000 פירות שהיינו מלקטים לרבי כולן וכל 100 פירות מהם וכל 100 מיני מחזיק לאוצ בתו סוי לא היה מחזיק אותו כלי בגודל של שלוש סעין זאת אומרת הם היו פירות ענקיים וכיו לכול היה רבי יוחן אוכל את כל הלף פירות ואומ שו עושה ד תולי זיונה הוא היה נשבע שהוא לא טעם מזון אז אם כן לכאורה משמ שהוא לא הזין שהוא לא הזין לא שבע מהאוכל ואתה רואה שגם פירות גינוס לא לא משביע את האדם למה אתה אומר שחץ מים ומלח כל דבר משביע אומרת הגמורה לא הוא נשבע שוא עושה דתו לי מזו מזונו הכוונה שזה לא חיזק את הגוף שלי וזה כוונת רבי חונן אבל אין כנה מ להצביע זה הצביע רק זה לא חיזק את גופו וכעת נעבור לנושא חדש מה קורה אדם שאסר בנוה דבר מאכל כת יש שני צורות איך לאסור את האנה איך לאסור דבר מאכל יש צורה שאדם מוסר עליו בהנאה כללי ויש שהוא אסר את עצמו מלאכול את המאכל אומר רבו אומר רב שבועה שלא אוכל כיכר זו מערון לא בא אדם נשבע על כיכר מסוים שהוא לא יאכל אותה אין בעיה להניח אותה לאירובי תחומין לאותו אדם ולמה כיוון שהוא נשבע רק שהוא לא יאכל אבל הנאות אחרות הוא יכול וממילא נכון שהוא נהנה עירוב חומן האלו שיכול כעת ללכת עוד 2000 אמה את שאר ההנאות הוא לא אסר ולמרות שזה לא ראוי לבעל ה עירוב תחומים לאכול אבל כיוון שזה ראוי לאחרים אז זה לא גרם מנזיר שיכול להערב ביין כיוון שזה ראוי לאנשים אחרים כיכר זו עליי אין מערון לו בא אבל אם הוא אסר את זה בכל ההנאות כיכר זו עליי שזה יהיה אסור בכל ההנאות כעת אסור לו ליהנות מהכיכר הזה ואם הוא יניח אותו לארוב תחומין הוא נהנה שהוא יכול לכת עכשיו מעבר לתחום שבס ולכן אסור לערב לו בפת הזו מסי שואלת הגמרה על רב הונ נו ידר מן הכיכר מערבין ללא בא מה אליו דומר עלי לכאורה נודר זה שהוא אסר את החפץ עליו בכל ההנאות ולכאורה מה כתוב שמה שמארן לא בא לא כמו שרב הונה אמר שאם הוא עושר את זה בהנאות אז אז אסור להערב אומרת הגמ דומר זו מדובר שהוא עסר איזה שבועה שלא כל כי כיכר ומוסיפה הגמורה אוחנ מסתבר קטוני סיפה כתוב שם בהמשך הביסה אם מושה בזמן שאמר שבועה שלא יתמנה אז דיה שהוא מפורש שהוא אומר אני לא אוכל את הכיכר אבל אמר עלי מה הי לכאורה אז אם ככה שזה מדובר שמה שהוא אסר את הכיכר באכילה ממה שמע שאם הוא עוסר את זה בשער ההנאות אם הוא אמר עליי אוכנה מדן מערבים לו בה אז יהיה אסור לערב לו בפת הזאת וכי דתני כיקר זו הקדש אין מערון לו בה לפי שאין מערון בקד שוס אם נאמר כך שבעצם הבריה הזאת היא כדברי רב הונה ואדרבה מה שאמרנו שם שמרון מדובר שהוא אסר בשבועה רק את האכילה אבל אם היהיה עשור כל שאר הנאות אז אם הוא עשה את כל שאר הנאות היהיה אסור לערב בזה אז אם ככה למה הסיפ שמה נקטנו איזה דוגמה שאסור לערב דוגמה שהוא הקדיש כיכר ואין מערי קדשות לפלג לתני בדדי יכולנו לחלק בזה עצמו בין שבועה לנד במ דברם אומרים דומר זו אבל המר עלה אין רן לו בה וזה עצמו יכולנו להביא בלי הקדש ולומר שיש הבדל אם הוא אסר את האכילה או שאסר את כל ההנאות אומר לוך רבונה אומר רב הונה אלו מאי אז מה אתה רוצה להקשות מכאן על שיטתי כל אכד ומר אולי מארון אז אתה רוצה להוציא מכאן מהבריזה שהוא הדין בעליי שגם כן מערבים ולכן בספה עברנו להקדש שרק בהקדש לא מערבים אבל גם באדם שאסר את כל ההנאות פת גם כן יוכלו לערב לא כמו שאני אמרתי אז אם ככה כשי רישה למה ברישה מה שאני חיזקתי את התירוץ שלי מזה שכתוב בס ברישה ה מוסג בזמן שאמר שבוע שלא אתמנה שהסברנו דוגמה שנשבע לא לאכול למה למה לא להביא דוגמה גם מקרה שהוא עוסר את כל ההנאות של הכיכר הזה אתה אומר שגם אז יהיה מותר להערב בזה אונה הגמורה זה לא קושיה חיסור מחס ווח קטוני באמת אני יכול לומר שזה לא כשיטות סחור אבונה וגם בן עדר מותר להערב למה הבאנו דוגמה של של אדם שאמר שבועה שלא תמנה נתקן כך את לשון הברס הנודר מן הכיכר מערון לא בה ואפילו אמר עליי נעשה כימר שבועה שלא תמן זה הכוונה בלשון הברייה שהביע שבועה שלא תמנה הכוונה שגם בעלי נעשה כומר שבועה שלא תמנה ובאמת בשני המקרים גם שהוא סר אכילה וגם שהוא אסר את כל ההנאות מותר לערב מכל מקו קשה לרב הונה אז יש פה לכאורה בריסה שסותרת את דברי רב הונה כפי שדיק מזה שהספה הבאנו דוגמה של הקדש מה שמע שגם בשבועה שלא לאכול כיכר וגם בנדר שלא להנות מהכיכר תמיד מותר לערב ואומר רשי למה יהיה מותר לערב לכאורה הוא אסר את ההנאות של הכיכר הזה אומר רשי בשני דרכים א' יתכן שכשאדם נודר הוא מתכוון הרי בנדרים הולכים אחרי דרך בני אדם לשון בני אדם דרך בני אדם וכשאדם נודר הנאה הוא מתכוון לעיקר ההנאה כשאדם נודר הנאה מכיכר הוא מתכוון לאסור את עיקר ההנאה מהכיכר מה עיקר ההנאה בכיכר זה אכילה אז מסתבר שהוא התכוון לאסור את ה חילה דווקא ולא את שר הנאות לכן יהיה מותר לערב בו עוד דבר אומר רשי שאפשר לומר כיוון שסוף סוף רוב תחו מ זה דווקא לדבר מצווה כפי שנראה בהמשך ומצוות אנחנו יודעים שלו להנות ניתנו הם לא נעשו להנות מהן ממילא גם אדם שבא ואסר את ההנאות מכיכר אנחנו אומרים שעירו ותחום יהיה מותר לא להניח היי אתה נהנה שאתה יכול להניח מזה הרוב חומן אתה נהנה אני רק מקיים זה מצווה והמצווה לא נחשבת להנאה אז בכל אופן יש פה קושיה ברייסה לשיטת רב הונה איך הוא יישב עונה גמור רב הונה הוא דומר כרב ליזר הוא סובר כמו תנה אחר שמצינו שכן אומר כשיטות סוי ורב הונה דיבר בשיטת רב לזר ותני רב לזר בשבועה שלא אוכל כיכר זו רוין לא בה כיכר זו עלי אין מרוון ללא בה אז דיה שיש חילוק בין אם הוא עשה רק אכילה או שהוא עשר את כל ההנאות שואלת הגמורה האם זו שיטת רב לזר ומי אומר רב לזר אוכי ואוניה זה הכלל אדם עושר עצמו באוכל מערבין לו בא אוכל הנסר לו לאדם אין ווין לו בא דהיינו אם אדם עוסר עצמו בצורה שהוא אומר שלא אוכל את הכיכר הזאת אז מערבין לו בא כיוון שהוא עשה רק מעשה של אכילה אבל שאר הנאות מותר לו אוכל הנסר לו לאדם אבל אם הוא אסר את כל ההנאות של הכיכר אמר שהכיכר הזה יהיה אסור עליי אז אין מארין ללא בא זה בעצם תנקה מכאן מסתדר עם שיטת רב הונה שיש חילוק בין עושה רק אכילה לאושר את כל ההנאות רב ליזר אומר כיכר זו עלי מערבין לו בה כיכר זו הקדש אין מערן לו בא רבז חולק וסובר שגם בכיכר זו עלי אפשר לערב אז אם כן לכאורה רב לזר הוא זה שחולק על רב הונה והוא זה שאומר שגם באדם שאסר את כל ההנאות מהכיכר מותר לערב רק בהקדש יהיה אסור לערב לפי שאין מעוין בקד שוס דווקא בהקדש אז אני אומר שאין את הטעם הזה כיוון ששם אני לא אומר שבהקשר סר את עיקר ההנאה אלא כל ההנאות אסורות כולל כולל הנאות נספחות שזה לא עיקר הנאה גם הנאה של עירוב חומים ו אנו חנ גם לא יעזור לומר שמצווה שלב לאנני מכיוון שסוף סוף המזון הזה ברגע שהוא הקדש אז הוא אסור לכול העלמה אז זה לא יעזור לומר שזה אסור לא רק על בעל העירוב חומים אלא זה אסור על כול הזה לא ראוי למזון ולא ראוי לאכילה באותה שבת אז אם כן לכאורה רב ליעזר כאן מהשמה בברייס כאן שרב ליזר הוא חולק אונה גמו רנלי בד רב ליזר ישנם שני תלמידים שנחלקו בשיטת רב ליזר מה הוא סוב אז אם כן יש את שיטת רבונה ורב לזר אחד ויש את שיטת הברס שראינו הנודר מן הקיור וגם את הרב לזר בברייס השנייה שהבאנו אז אם כן ראינו כאן בעמוד לגבי המאכל אם זה לפתן אז כמה שלוקחים בשביל שתי סעודות ללפת בו אם זה דבר שאוכלים אותו בפני עצמו אז כמה שהדרך לאכול אותו בשר חי אוכלים בפני עצמו בשר צלי מחלוקה רבי יוסף נשאר רבב יוסף רצה לומר ש כמנהג הפרסיים לאכול בשר צלי שלעצמו כך נקבה תמיד שבשר צלי זה שתי סעודות כשלעצמם אבל שאלנו איך אפשר לנהוג על פי מנהג עושים לקבוע את השיעור לכל העולם שאלנו מבשם בן לוזר שאומר שרתן זה לפי סעודה בינונית ובתו הוא אומר שוג מלך הבשן זה לפי פתחו קמלו ואמרנו שאין הבדל אין קשר בין שתי הסוגיות כיוון שבטו זה עניין מציאותי שהוא לא יכול להוציא את המת מפתח קטן האם רבון חולקים השים בן לוזו בעניין של פתחים אמרנו שלא מה שרבי יוחנן אמר שפיתחו בערבו בוג מלבש זה מקרה שגם השם בן לוזו מוד בו מדובר שכלל הפתחים פחות מארבו ופתח אחד רחב רבו שאז אני אומר יכול להציל על כל שאר הפתחים כי מסתבר שכשהוא יבוא להרחיב הוא ירחיב את הפתח הגדול יותר בבשר חי אפשר לערב ביצים חיות גם אפשר ובכמה או באחת או בשתיים הנודר מן המזון אמרנו שהוא נדר מכל דבר שמזין שמצביע ולכן חוץ ע מים ומלח כל דבר משביע ומה שראיינו בפירות גין נוסר שהוא נשבע מדובר ש נשבע שלא מזין אותו אבל לא שלא זן אותו דהיינו זה השביע אותו אבל זה לא חיזק אותו אמרנו רבונה סובר שבשבוע שלא אוכל אז מותר לערב כיוון ש זה ראוי לאנשים אחרים והוא עשה רק ענה של מאכל הנאות אחרות מותר אבל אם הוא אסר את כל ההנאות אז אסור לו כיוון שהוא נהנה מעירוב תחומים אבל אם הוא אסר זה שהוא עושר את כל ההנאות וברייס דיאגנוזה שהבאנו את הגדי שוס שרק אזן מערבין לו מה שמע שגם במקרה שהוא עשה את כל ההנאות גם כן יהיה מותר להערב כיוון שמצוות סלב לאנש ניתנו או בגלל שהוא התכון לאסור את עיקר ההנאה שזה הכילה ולא את שאר ההנאות אבו לזר הונו שתי שיטות או שרב הונ או כשיטת רב הונה והבאנו את רב בליזר וברייס אחרת ששם מבואה כ השיטה שחולקת על רב הונה שרק בהקדש יהיה אסור לרב אבל במקום שהוא אסר בנוה יהיה מותר לערב בו כל עוד שזה לא הקדש ה [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: