העמוד היומי מסכת עירובין דף ל עמוד א

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת עירובין מבית "דרשו" עם הרב מיכאל שיינמן שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת עירובין דף ל עמוד א

[מוזיקה] פסית דשמע עירובין דף ל עמוד א' ראינו לאל שרב שמעל בן אלוד סובר שאדם שהוא זקן או חולה שיעור העירוב אצלו כמות האוכל שצריך לשים כדי שיחשב סעודה מותאמת לפי כמות מאכלו הנו אנחנו מפחיתים כמ שזקן וא חולה כמובן אוכל פחות לעומת זה אם מדובר באדם רעבתן שאוכל הרבה אני לא מתחשב בצורך שלו באכילה מרובה אלא אני משאיר את הכמות הסעודה כדי שחשב סעודה כמו אצל כל אדם וזה הממרה הזאת נאמרה בשם רב שמעון בן לוזו שואלת הגמרא שורה חמישית ו מי אומר רב שמל בן אלזור אחי ות רב שמל בן אלזור אומר אוג מלך הבשן פתחו כמ או זה לגבי נושא אחר לגמרי יש דין אם יש בית סגור ויש בתוכו מת חזל קבעו סוף טומאה לצאת דהיינו המת הרי לא יישאר שמה יוציאו אותו דרך אחד הפתחים רק אני לא יודע איזה פתח אז חזל קראו שכל הפתחים כרגע גם אם הם סגורים הצד החיצוני של הפתח דהיינו מתחת למשקוף בצד החיצוני מטמא למרות שאיין טומאה יוצאת דרך שמה כמו שהפ פתח סגור חזל קראו לזה סוף טומה לצאת זה עתיד לצאת משמה לכן מבחינתי הפתח הזה מטמא אם יש שני פתחים ושניהם עדיין סגורים איזה פתח שהוא כיוון להוציא תכנן להוציא הפתח הזה יקבל טומ בושאר הפתחים ניצולים מה הדין אם יש הרבה פתחים קטנים ופתח אחד גדול פתח אחד שמתאים למת שאר הפתחים לא מתאימים להוצאת המת אני אומר שהפתח הזה מציל את שאר הפתחים אז למדנו בברייתא רב שמעון בן אלזור אומר וג מלך הבשן הפתח שיציל את שאר הפתחים מדובר בפתח קמלו כמו הגודל האמיתי של אוג מלח הבשן כמובן שזה גודל גדול מאוד וכל שאין לי כזה פתח זה לא יציל זאת אומרת אם יש לי פתח גם יותר גדול מהאחרים אבל הפתח הזה לא מתאים להוצאת עוג מלך הבשן הוא לא יציל את שאר הפתחים מה אנחנו רואים שמתחשבים כל אדם כפים לפי הגודל שלו אז למה גבי רבתן רבי שמל בן לוזר החשיב סעודה גם אם לא סעודה שמספקת לרפתן שכמוהו והבעייה הי אל תשווה לשם אתה מיכי ליבי שמה אין לי בריירה אחרת איך אני יכול להוציא אותו מפתח קטן יותר אדומי נעד מ ונפק האם באמת במחשבתך לנתח אותו לנתחים ולהוציא אותו חלקים חלקים שמה וודאי אני זקוק לפתח גדול ואני אמור לחכות לפתח ההוא שיהיה כ שכל זמ שאין לי פתח כזה גדול אין לי בעצם דרך להוציא אותו לכן שום פתח לא יציל את הפתחים האחרים פה גבי סעודה גם רעבתן אולי הוא זקוק לסעודה גדולה יותר אבל בשעת הדחק הוא יוכל סעודה קטנה יותר הבלו פליג רבון עלד רב שמעל בן אלזור או לא האם רבון חולקים לגבי תומת מת תושמע לא אמר רב ברבן לא אמר רב יוחנן עוג מלך הבשן פיתחו בארבעה טפחים וכמובן עוג מלך הבשן גם אדם י על אחת כמה וכמה עוג מלח בשן לא יכול לעבור בארבעה טפחים אם ככה איך אתה רואה שפתח של ארבעה טפחים מציל את שאר הפתחים הרי עוג מלך הבשן לא עובר בו ואמרנו שרבי שמעון בן אלזור דורש פתח שמתאים אלא ודאי הגמרא חשבה לומר שרבונו אן חולקים לא הטם אומרת הגמרא דיקה פתחים קטנים טובה שמה יש הרבה פתחים קטנים כולם פחות מארבעה טפחים יק אחד דע רבעה טפחים דוודאי כי כ מרווח באו כ מרווח אין אפשרות להוציא אותו בפתח של ארבעה טפחים אלא מה יהיה צורך להרחיב את הפתח אז אם יש לו פתח אחד שהוא יותר מארבעה תפח ושאר הפתחים פחותים מארבעה תפח ללא ספק הוא ירחיב את הפתח הזה שיש לו כבר ולכן אני בונה על טומ בפתח ההוא ושאר הפתחים ניצולים תומ אבל אם יש לו הרבה פתחים שהם מעל ארבעה טפחים או אפילו פתחים בגודל 10 אמות שכנראה גם אי אפשר להעביר בהם מת הוג מלכה בשן אני כמובן פתח אחד לא יציל את השאר כ שאם כל הפתחים הם אותו דבר ויש לי צורך ברחבה אני לא קובע שהוא ציא בפתח הזה ולא בפתח השני וגם אם הוא חשב גם אם הוא חשב על פתח מסוים לומד הפתח השני זה לא יחשב הפתח למה כמ שהפתח במקרה שהוא לא יכול לעבור שמה בצורה חלקה זה לא הפתח הוודאי זה פתח מועדף נגיד זה פתח שכנראה הוא יוצאים משמה אז אם יש חים שאחד מו הדף מהשני הם כולם למעלה מידע לתפוחים ואחד יותר גדול הוא כנראה ירחיב בפתח המורחב יותר אבל אם יש לו הרבה פתחים של ארבעה כולם אותו דבר או של 10 10 אמות כולם לא מתאימים להוצאה חלקה אלא מה הוא יצטרך להרחיב גם אם הוא התכוון להרחיב פתח מסוים זה עדיין לא עושה אותו לפתח היחיד למה כיוון שבין כך צריך להרכיב יתכן שבסופו של דבר הוא ירחיב אחר אבל אם ה פתח זה יותר גדול מפתחים אחרים כנראה הוא יחיב בו אז למסקנה רבון כנראה לא חולקים על רב שמעון בן לוזו מה ההגדרה שלהם שם אמרו ארבעה תפח זה מדובר אם שאר הפתחים הם קטנים ויש פתח של ארבעה טפחים אני בונה על כך שהוציא אותו דרך הפתח של ארבעה תפח ו למרות שהוא צריך את ההרחבה הוא יעשה את זה בפתח של ארבע טפחים ולא בפתח הקטנים יותר אבל כדי לחשב פתח וודאי לא מועדף אלא וודאי להוציא צריך באמת את הגודל המינימלי של הוג מלך הבשם אומר רב חיה ברושי אומר רב מארווין בבשר חי זה יכול לשמש כמזון אומר רב שימי ברכיה מארווין בביצים חיות וכמה אומר רב נחמן בר יצחק אחת סיני שזה רב יוסף שידע היה לו ידיעות גדולות בתורה לכן קראו לו סיני אומר שתיים למדנו במשנה הנודר מן המזון מותר במים במים ומלח מלח ממים עודדו לא יקרי מזון הכל מי ליקרי מזון כל הדברים שאר המאכלים נחשבים כמזון למתה ובת דרבי שמואל דרבי שמואל דר מטרו במסכת ברכס לגבי ברכה אין מבכים בורא מיני מזונות אלא על חמשת המינים בלבד מה שמ ששאר הדברים לא נחשבים כמזון אז למה מי שנדר מן המזון נאסר בכל סוגי המאכלים למעט מלח ומים ולא טפין אחד הזמנה שם בגמ בברוס כבר הגשנו על רבי שמואל נו למת צוב תנה ממ אולי גם מפ הוכחה נגדם אומר רב הונה כאן לא מדובר שהוא נדר איסור הנאה ממזון אלא בומר כל הזן יש הבדל בין מזון שנחשב לכשעצמו דבר שמזין וסועד מזון הכוונה היא מזון שאדם יוצא ממנו שבע הוא שסועד את ליבו לעומת זה מזין הכוונה היא דבר שמביא תועלת מסויימת לאדם הוא לא גומר אחרי הסעודה הזאת לרצות לאכול עוד זה לא מזין אותו זה לא הביא אותו למצב של סעד את ליבו מזין משהו בכל אופן זה נתן לו אז כאן מדובר באומר כל הזן עליי מים ומלח הו דלא זיני הם לא מוסיפים לו שום תוספת תזונה הקול מילי כן זייני אבל לעומת ברכת בורא מיני מזונות שמה ההגדרה היא מזון ומזון זה רק חמשת מיני דגן ואומר רב בר בחנ כי זנ בתרד רבי יוחנן למיכל פרת גינוסר גינוסר היה מקום עמק שהיה פה פירות מאוד מתוקים המקום היה מאוד מבשל את פירותיו בצורה טובה כי הבין ל במם הינו קבוצה של 100 ומקטינה לכל אחד ואחד עשרה עשרה כל אחד היה מקבל 10 פירות כי אבינ בערה אבמן קטינ לכל ח חד 100 כל אחד קיבל 100 פירות וכל 100 מינ היו הפירות היו גדולים כל 100 פירות כאלה א מחזיק לוצנה בטלת סבי כלי גדול מאוד זאת אומרת זה מראה על גדלם גודלם של כל הפירות וא כילו לקולון אכלתי את כל המ ואמר שבועת דלים זיונה שאני עדיין רעב ולא אכלתי כלום לאת ז הכוונה שלא ניזונת בכלל אתה אומר שכל דבר מזין אז כמות גדול גדולה של פירות ומתוקים וגדולה לא תזו אימה מזונה הוא לא בא ואמר שבאמת לא ניזונת בכלום לא הגעתי לסיפוק לא הגעתי לשובע לא הגעתי לסעיד הלב סעודת הלב צריכים באמת דבר לא פירות אלא דבר דווקא שהוא מזונות אומר רב הונה אומר רב שבועה של אוכל כיכר זו אדם נשבע על כיכר שהוא לא יאכל אותה מערבין לו בא למה כמו ש שהוא לא אוכל אותה אה זה לא ראוי לו למאכל אבל למדנו במשנה כמו תרומה מתאימה לישראל כמו יין מתאים לנזיר זה לא מתאים לו אבל זה מתאים לאחרים זה יכול לשמש עבורו כעירבון פה הכיכר הזאת אומנם הוא לא יכול לאכול אותה אבל היא יכולה לשמש עבורו כערובה אם הוא אמר כיכר זו עליי אין מערבין לו בה למה לכאורה כמו שהוא עשה הנאה מהכיכר אז זה לא רק שהכיכר נאסרה עליו באכילה הוא נאסר כל הנה ממנה כל הנעה הקונה הי שהוא גם לא יאכל ל לתרום 2פ מה בגלל הכיכר אסור לו לנות תענה כלשהי עם הכיכר ולכן הוא נאסר להשתמש בה לעירוב מטפי הנודר מן הכיכר מרווין לו בה מה הכוונה מה אליו דמר עליי הוא אסר את הכיכר ואתה רואה שעם כל זה זה לא נאסר עליו בהנאה למה מה ההסבר לפי הבה המינה הזאת כמ שגם כשאדם מסר את הכיכר עליו בהנאה הוא לא התקבל להנעה צדדית שללכת באמצעות הכיכר נו ש תשתמש כעירבון מה סר הנאה הנאה ישירה אכילה כל הנאה אחרת אבל לא הנאה צדדית של של שתשמש כערב לכן גם אם הוא אמר ליי חשבה הבאה במין הגמרא לבוא ולומר שזה לא נאסר עליו הוא יכול לשמש עירוב לא דמר זו הוא עסר את זה באכילה על עצמו שאני לא אוכל כיכר זו החינמים הסתברה דקתני סיפה מתי בזמן שאמר שבועה שלא את אמנה הנה וזה הבריתה מדברת הוא אמר שבועה שלא את עם כיכר זו אבל אמר עליי קת הגמרא מי אכינה מדן מערון לא בה יחי למה בספר שמה כתוב א תני כיכר זו הקדש הקדש זה איסור הנאה חמור יותר זה נאסר על כל העולם למה דווקא הבריתה מחפשת דוגמה שאי אפשר לערב בכיכר דווקא במקרה של הקדש אם אתה אומר הרי עליי גם נאסר עליו בכל הנעה ממילא גם נאסר עליו לשמש כרוב זה גם נאסר אם ככה למה בריתה חיפשה מקרה קיצוני של הקדש ולית בדידה במת דברים אמורים דמר זו אבל אמר עליי אין מערבין לא בא אומר לך רבונה אלא מי מה אתה רוצה לדייק כל איך ד אמר עליי כן מערון קשי רישה למה הרשה מדייקת ואומר דווקא אם הוא אמר הרי זו נאסרת עלי באכילה אם אתה אומר שגם בעליי באיסור הנעה רגיל מהכיכר גם נאסר עליו בעירוב למה הבריתה מדק דווקא שהוא אסר באכילה ואז מותר כן אם אתה אומר שגם באיסור הנאה זה גם מותר רק בהקדש נאסר אז למה דווקא הברייתא מדייקת דווקא באמר הרי זו עסור באכילה גם אם הוא אמר עלי זה מותר חיסור המחסר ואחי קתני הנודר מן הכיכר מערון לו בה ואפילו אמר עליי נעשה כאומר שבועה שלא אתמנה זאת אומרת מתקנים את הלשון בברייתא ואומרים כך באמת הבריתה נוקטת מקרה של שבועה שלא תמנה אבל דע לך גם אם הוא אמר שבועה עליי כיכר זאת אסורה עליי בהנאה זה לא כולל איסור שימוש בעירוב כמה שזה לא הייתה כוונתו לאסור גם את השימוש הזה מכוון לסור הנעות הרגילות לא הנאה שפת זו תשמש כעירבון אלאם כן הוא אמר שזה אסור עליו כהקדש ואז מה הבעייה היא אסורה על כל העולם אם הוא אמר הרי זו אסור עליי בהנאה אז אמרנו הוא לא עסר את זה בהנאה עליו זה אסור עליו באכילה אם ככה לכאורה זה לא ראוי לשמש כעירבון גם בתרומה מה שראוי לאחרים יכול לשמש גם עבורך כעירבון מישהו בעולם שיכול לאכול את הפת ממילא גם לך זה לא יכול לשמש כעירבון קשייה לרב הונה רב הונה הרי אמר מקודם שאם הוא אמר הרי עלי זה נאסר פה בברייתא מהשמה שמותר הוא דמר כרב ליזר דתני רב ליעזר אומר שבועה שלא אוכל כיכר זו מערבון ו בא טוב זה ברור לכולם כיכר זו עליי אין מערון לו בא וזו דעתו של רב הונה רב הונה סובר כפי רב ליעזר שכשהוא אמר שבועה זו עליי דהיינו השר כל הנאה ממנה כולל גם איסור שימוש בפת כ סעודה לעירוב זה גם כלול למרות שזה לא הנאה רגילה הוא כלל את זה גם באיסור ההנאה ומי אומר רב ליזר אחי ניה זה הכלל אדם עושר עצמו באוכל מרווין לו בה למה אומנם זה נאסר עליו באכילה אבל זה מותר לאחרים כמו תרומה לישראל לכן הוא יכול להשתמש בזה עירוב אבל אוכל הנאס לו לאדם אין מערבין ללא בה רשי מפרש פה שהכוונה היא אוכל הנסר שזה הנאה לא צדדי איסור החילה הזה הוא שוא עוסר ל עצמו הנאה ישירה אבל אם זה הנאה צדדית דהיינו למשל שבאמצעותה הוא יכול ללכת במקרה דנן אין רבין לו כמו שהוא אמר בפירוש אני לא אענה מהכיכר לא רק הנאה ישירה של אוכל אלא הכוונה היא גם הנאה של צדדית למשל שאני הולך באמצעותה אז במקרה דנן זה נאסר זה דעתו של תני קמה רב ליזר אומר כיכר זו עלי מרוין לו בה למה אומנם היא נאסרה עליו כומר היא לא רק נאסרה עליו באכילה נאסרה עליו גם בהנאה אבל כמו שאמרנו הנאה לא כוללת את האיסור הצדדי או את איסור השימוש בתור עירוב אבל אם הוא אמר כיכר זו הקדש היא אסורה לכל העולם כולו ממילא זה דבר שפסול לאכילה דבר שפסול לאכילה לכל העולם אי אפשר להשתמש בו כעירבון לאחד לנזיר יין או תרומה לישראל אבל זה יו לאחרים אז זה יכול לשמש עירוב אבל אם זה אסור לכל העולם אז זה ודאי נאסר אין מערבין לו ב לפי שאין מערבין לו בהקדש אז מה אני רואה מקודם אמרת שרב ליזר אמר ורב הונה סובר כמותו שמהמר הרי עליי זה נאסר פה כתוב שלא רי עליי לא נסר רק במר אלי כהקדש תרי תנ ליב ד רב ליזר אז אם נסכם מה שיש לנו יש לנו פה שתי דות בדעת רב ליזר האם שהוא אמר הרי אם הוא אמר נאסר עליי באכילה ודאי שמותר למה זה לא נאסר עליו בהנעה נאסר רק באכילה א לכאורה הוא לא יכול לאכול כן אבל אחרים יכולים לאכול ומלא זה דינו כמו תרומה כמו תרומה לישראל או כמו יין לנזיר לאחרים זה מותר אז גם אתה יכול לערב בזה אבל אם הוא אמר רי זה אסור עליי בהנאה אז זה מחלוקת תנאים בין רב לעזר לבין התנאים האחרים רב לעזר אומר זה נאסר עליו כמ שגם הנאה כזאת צדדית או הנאה כזאת שהיא לא רגילה דהיינו שתשמש קירוב גם את ההנאה הזאת הוא עסר על עצמו לומת זה תנ קמה סובר לא רק הנאה ישירה אכילה או דברים אדומים נאסרים אבל לא הנאה צדדית שהיא לא הנאה רגילה ולכן זה לא נאסר אבל אם אמר הרזה עליי כהקדש פה זה יאסר למה לא יוכל לשמש עירוב כ שזה נאסר על כל העולם כולו אם זה נאסר על כל העולם כולו ממילא זה לא ראוי למאכל דבר שלא ראוי למאכל לאף אחד ודאי לא יכול לשמש עירוב [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: