העמוד היומי מסכת עירובין דף לח עמוד ב

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת עירובין מבית "דרשו" עם הרב מנחם דריימן שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת עירובין דף לח עמוד ב

[מוזיקה] דף לח עמוד ב היום יש לנו שני מסרים שפשוט מזדקרים מהדף בצורה בולטת באופן שאי אפשר לפספס אני מתלבט במה להתמקד אבל אולי אני בשניהם לא אתמקד אני רק יאמר אותם בקצרה מבחינת ן לחכם וחכם עוד כל אחד שיקח את זה לכיוון שהוא רוצה יפתח את זה לעצמו הנקודה הראשונה זה עניין ההכנה אתה מגיע לחג מגיע לשבת תתכונן קודם אחרת אתה מפספס את כל האירוע אנחנו נראה עד כמה חשוב להכין מהפסוק והכינו את אשר יביאו אומנם נראה את זה על צד השלילה שאסור להכין משבת ליום טוב ומיום טוב לשבת אבל בכללי חייבים להכין ומאוד מאוד כדאי ומומלץ לכל אחד להכין את עצמו חוץ מענייני הגשם את המאכלים והתבשילים גם בענייני הרוח פשוט המלצה לכל אחד מכאן תיקחו את זה לאן שאתם רוצים נקודה נוספת חשובה לא פחות גם כן באותו עניין אנחנו נראה מה קורה בבן אדם שהיה במקום מסוים בשבת לא בביתו כמובן באן שהוא באמצע הדרך ונרדם בערב שבת קם לאחר ששבת כבר פרסה את כנפיה על הייקום כולו השאלה מחלוקת בין חכמים לרבי יוחנן בן ברוקה כמדומני האם אותו בן אדם יש לו 2000 עמה לכל רוח כי קן מקום שיטתו או שהוא פספס את האירוע כי הוא ישן ולכן יש לו רק ארבע עמות לכל רוח עכשיו אנחנו נראה שבמקרה שהוא היה ער הוא לא צריך לומר במפורש כאן שיטתי ויש לו בן 2000 ממה לכל רוח אבל אם הוא ישן ופספס וזה באמת מוסע השכל עצום הרבה הרבה פעמים סיטואציות בין אם זה בענייני קדושה שבת רוחניות מגיע חג זמן טוב וגם בענייני גשמיות ישנת פספסת מגיע איזה זמן טוב מגיע איזה תאריך טוב ע רצון תפוס תמלא כמה שיותר תהיה ערני תהיה מחודד אל תישן אל תירדם תפספס הכל אומרת הגמרא הקדושה ואנחנו מתחילים בדף לח עמוד א' ממש שלוש שורות מלמטה אנחנו עסוקים עדיין בכל העניין האם יום טוב ושבת זה קדושה אחת או שתי קדושות מביאה הגמרא הברייתא תן הוא רבנן אם יש יום טוב סמוך לשבת ערב ברגליו ביום ראשון הוא הלך ממש לסוף התחום סוף 2000 ממה ביום הראשון עד חשכה הוא היה שם בבין השמשות ובעצם קנה שם שביטה מערב ברגליו ביום שני זה לא עוזר לו ליום השני למה כי זה לא קדושה אחת אלא שתי קדושות והוא צריך ללכת שוב פעם למחורת כדי לקנות לעצמו שביטה ליום הנוסף אותו דבר נאכל עירובו ביום ראשון אין יוצא עליו ביום שני דברי רבי בעצם קלאסי כרבי אליעזר של משנתנו שזה שתי קדושות ומיום אחד זה לא יעיל לחברו רבי יהודה חולק ואומר אדם שנאכל רובו ביום הראשון הרי זה חמר גמל בעצם רבי יהודה סובר כמו חכמים של המשנה שלנו שהם מסתפקים האם זה קדושה אחת או שתיים ולכן הוא בספק האם העירוב הזה קנה לו גם ליום הבא או לא עכשיו ברגע שאני מסתפק האם העירוב קנה או לא נכנסתי לתסבוכת שנקראת חמר גמל אנחנו כבר ראינו את העניין הזה כמו אדם שמנהיג חמור וגמל ביחד שהוא מסובך ביניהם אחד הוא צריך להנהיג מקדימה אחד מאחורה אותו דבר כאן במקרה שהעירו קנה לו אוטומטי יש לו 2000 אמה מכל רוח מהעיר אבל מביתו לצד השני אין לו אפילו עמה אחת ואם ביתו קנה לו אז אז 100 העירוב ועלה אין לו ולכן יש לו רק את ה2000 ממש שבין ביתו לעירוב שזה ממן אבשך הוא קנה בעצם אבל כמו שמסכם הוא סובק כשיטת חכמים אתמול לא מספיק הדגשנו שלשיטת חכמים אם נאכל רובו בראשון זה הדין רק אמרנו שאין לו לשני אבל לא חידדנו מספיק שהוא הופך לחמר גמל וכאן זה המקום לחדד זה שיטת רבי יהודה רבן שמעון בן גמליאל ורבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בןן ברוקה אומרים רב ברגליו בראשון אין מערב ברגליו בשני הוא לא צריך אותו דבר אם הוא ערב עם לחם ונאכל רובו בראשון יוצא עליו בשני הם בעצם הראשונים שאנחנו רואים שסוברים באופן ודעי וברור שחד הקדושה היא ומה שעשית ביום הראשון יעיל עד למוצאי היום השני לא משנה מה קרה בינתיים גם אם זה נאכל אמר רב הלחה כארבעה זקנים הללו וליב דרבי אליעזר כמו ארבעה זקנים שפסקו כשיטת רבי אליעזר שזה שתי קדושות באופן ודעי דמר שתי קדושות הן ואלו הן ארבעה זקנים רבן שמעון בן גמליאל א שי רבי ישמעאל ברבי יוחנן בן ברוקה שלוש רבי אלעזר ברבי שמעון ארבע ורבי סיבר יהודה סתמת סמתה זה אותו אחד שרבי הרבה פעמים סותם כי דבריו כי הוא מסכים איתו בהרבה מקומות אז הלכה כמותם ויקד אמרי אחד מנ הו רבי אלעזר רבי אלעזר בן שמוע הוא אחד מארבעת הזקנים ומפיק במקום רבי יוסי בר יהודה סתמת בכל אופן הלכה כמו אותם ארבע זקנים שפסקו כרבי אליעזר ששתי קדושות שואלת הגמרא מה שבלב כל אחד מאיתנו כנראה התעורר לשם ה הקראת השמות הללו והרי לפני שנייה ראינו בריתה שרבן שמעון בן גמליאל ורבי ישמעאל בנו ש רבי יוחנן בן ברוקה ש ששניהם מופיעים לנו כאן מהזקנים שפסקו רב כרבי אליעזר מופיעים כאן בבריתה לפני שנייה שפוסקים בוודאות קדושה אחת שואלת הגמרא ורבי שמעון בן גמליאל ורבי ישמעאל ורבי יוחנן בן ברוקה פח שמין להו בדיוק להפך אונה הגמרא היפוך מה פתאום הם סוברים שזה באמת שתי קדושות ואם ירב ברגליו בראשון מערב לשני ואם נאכל בראשון אין אהובו בשני שואלת הגמרא יחי היננו רבי הרי ראינו שם את דעת רבי דעת רבי יהודה ואת דעתם ואם תאמר לי שהם סוברים שתי קדושות זה בדיוק כמו שאמר אונה הגמרא אימה באמת וכן אמר רבי שמעון בן גמליאל תצמיד אותם לשיטת רבי ותאמר וכן אמר רבי שמעון בן גמליאל ורבי יוחנן בן ברוקה ולאחרי מת שיטת רבי יהודה שמר גמל שהוא כחכמים במשנתנו שבאמת מסתפק שואלת הגמרא אם כן ולח שובנה מרבי תחשב גם את רבי בן הזקנים תאמר ארבעה זקנים תוסיף גם את שמו של רבי לרשימה שגם הוא פוסק רבי אליעזר אונה הגמרא רבי תני לה ולא סבר לה רבי אומנם שנה את זה בבריתה אבל הוא הביא את זה כשיטה שהוא יודע כשיטת רבי אליעזר הוא עצמו לא סובר כך ולכן אני לא מביא את שמו בין האלו שסוברים כרבי אליעזר שואלת הגמרא אם כך רבנן מיתנו לה ולא סברי לה אם הבריתה שם זה כל מיני בעצם אני מביא שם שיטות אבל לא חייב להיות שמביא השיטה כך סוברים כמו שאתה אומר על רבי אם כן מניין לך שאותו הזוג רבן שמעון ורבי ישמעאל באמת סוברים כך אולי גם הם תנו לה ולא סברי לה הם רק אמרו כך עונה הגמרא רב גמרא גמר לה רב כך קיבל מרבו הוא קיבל בלוק אחד של ידע שמה שארבעת הזקנים הללו פוסקים כרבי אליעזר וכך סוברים וכך הלכה ורבי שאומר כך לא סובר כך ורק מביא את השיטה הזו ולכן הוא לא מחשיב את רבי וכן מחשיב את ארבעת הזקנים שהוא הביא לאל בעצם אנחנו רואים מכאן שרב מביא הלכה כרבי אליעזר שמה שיום טוב ושבת שבת ויום טוב זה שתי קדושות נפרדות מביאה הגמרא בעצם בוא נבדוק את דעתו של רב במקומות אחרים כי נח נפש דרב הונה כשהוא נפטר הל רב חסדה למרמה דרב דרב כנראה שרב הונה תמיד היה יודע ליישב כיוון שהוא היה תלמידו כשההוא נפטר הגיע רב חסדה והתחיל להקשות וכ הוא שאל מי אמר רב הלכה כארבעה זקנים וליבא דרבי אליעזר דמר שתי קדושות אן האם רב כך סובר והרי והתמר שבת ויום טוב רב אמר נולדה בזה אסורה בזה אם נולדה ביצה בשבת או ביום טוב היא אסורה למה היא אסורה אני לא אסביר כרגע ולא בגלל שאני מתחמק אלא בגלל שבעזרת השם עוד שלושה ימים נעסוק בזה בהרחבה נדבר על זה בגמרא ונרחיב למה ביצה שנולדה ביום טוב או בשבת היא אסורה בכל אופן מה שברור היא אסורה עכשיו אנחנו רואים בגמרא שרב אומר שאם היא נולדה ביום טוב היא אסורה גם בשבת שלאחריו אם היא נולדה בשבת היא אסורה ביום טוב שצמוד אליו אם ככ אנחנו רואים שזה קדושה אחת אם זה היה שתי קדושות ימים נפרדים זה אמור להיות מותר עונה הגמרא פשוט מאוד אמר רבא אתה משום הכנה אתה לא יכול לאכול בשבת משהו שהוכן ביום טוב שקדם לו וכן אתה לא יכול לאכול ביום טוב משהו שהוכן בשבת שקדמה לו ולכן הוא אומר פשוט מאוד הביצה הזו הוכנה ביום שאסור לאכול ממנו זה לא בגלל לא אכפת לי מה היה אתמול זה שזה אסור אתמול אמור להיות מותר היום כי זה שתי קדושות אבל יה משום הכנה כמו שראיינו תניה והיה ביום השישי והכינו את אשר יביאו יש מצווה להכין ביום שישי אוכל לשבת אבל דווקא ביום שישי שהוא יום חול חול מכין לשבת וחול מכין ליום טוב ואין יום טוב מכין לשבת ואין שבת מכינה ליום טוב ולכן מכוח איסור החנה לכן רב וסר את הביצה שנולדה בזה שתהייה אסורה לאכול בזה אבל לא מכוח העניין של קדושה אחת כי הוא באמת סובר כמו שהוא הביא את שיטת הזקנים כרבי אליעזר ששתי קדושות הן שואלת הגמרא אמר להבא אלא עדנן ראינו במשנה שלנו במפורש רק אתמול כיצד הוא עושה אם אדם רוצה להערב לשני ימים מוליכו בראשון הוא לוקח את הפת מוליך אותה בראשון ומחשיך עליו מחכה שם עד לאחר שמחשיך כמו שאמרנו אתמול כדי שהוא ידע בברור ש בבין השמשות זה היה שם ולאחר מכן אות לא הוא בא לו הוא חוזר עם הפת למקומו כי מדובר שזה יום טוב ביום טוב מותר לטלטל ובשני בערב שבת שזה עצמו יום טוב אז הוא עושה עירוב לשבת רגע אתם כבר שמים לב לבעיה הוא מכין ביום טוב לשבת ובשני הוא מביא לשם את העירוב הוא מחשיך עליו ואכלו הוא בא לו ולאחר מכן אחרי שהוא אוכלו כי אסור לו להחזיר את העירוב למקומו הוא חוזר למקומו ואז העירוב תקף ואם כך שואל הבעי אקה מכין מיום טוב לשבת הוא קונה שביטה ביום טוב בשביל שבת איך מותר לעשות כזה דבר אמר לי רבא פשוט מאוד מסוט סוף היום קונה עירוב מהשאלה שלך אני שומע שאתה סובר שמתי קורה העירוב השביתה הקניין ברגעים האחרונים של יום שישי שאז זה בעצם יום טוב ואז השאלה שלך במקומה איך ייתכן שיום טוב מכין עירוב לשבת אבל האמת היא ממש לא כך תחילת היום קונה העירוב ושבת מכינה לעצמה הרגעים הראשונים של השבת הם אלו שמבוצעים את הקניין את השביתה את העירוב ולכן נמצא שהשבת היא זו שמכינה לעצמה ולא יום טוב והעניין בעצם שתשאלו אותי רגע הוא מכין הוא מוליך את העירוב במהלך החג במהלך היום טוב זה לא נקרא הכנה כי הכנה זה רק דבר שסיימת אותו לחלוטין והכנת אותו אבל כאן שרק עשית חלק מהמעשה וגמה המעשה קורה בעירוב בשבטה בקניין וזה כבר לא קורה ביום טוב זה קורה בשבת ונמצאת השבת מכינה לעצמה ואין כאן איסור של הכנה מיום טוב לשבת שואלת הגמרא רגע אם אתה אומר לי שתחילת היום קונה עירוב בשבת אלא מעטה יערבו בלגין וכאן הגמרא סומכת על הזיכרון שלנו מלפני כמה דפים בודדים שם ראינו בעצם שאם יש לך לגין שזה בעצם כלי לשתייה כלי קנקן בוא נקרא לזה הקנקן הזה הוא היה הוא היה טמא טבלתי אותו והוא יהיה טהור רק בלילה יש דין של הערב שמש לאחר שהחמה תשקע אז הוא יהיה טהור עכשיו אני שם בו יין היין ש בקנקן הוא כרגע חולין וחולין לא נטמעים מכזית מקנקן כזה שכבר טבלו אותו ועדיין לא טהור לחלוטין כי עוד לא שקה החמה חולין לא נטמעים אנחנו מדברים כאן על לוי ללוי יש בבית הרבה מעשה והוא צריך לתת מזה תרומת מעשר הוא לוקח את הקנקן ממלא אותו ביין והוא לא יכול לעשות עכשיו תרומת מעשר כי ברגע שהוא יהפוך את היין הזה לתרומת מעשר היין יתמה בגלל שכמו שאמרנו שהל הגין הזה שהקנה כן יכול להיות עמות טרומה וקודש אז הוא ממלא את היין ואומר אני רוצה שקש חשך ברגע שהקנה הזה נתאר לחלוטין אז היין שבתוכו יהפוך מתבל לתרומת מעשר אומרת הגמרא זה בסדר גמור יכול לעשות זאת אבל אם הוא ירצה עכשיו לערב באותו בקבוק יין באותו קנקן זה הוא לא יוכל לעשות הבינה הגמרא למה פשוט מאוד כי מתי קורה העירוב בסוף יום שישי ובסוף יום שישי ברגעים האחרונים עדיין היין ש בקנקן הוא טבל רק לאחר שתתחיל השבת אז יפרח ממנו הטו הוא יהיה טהור לחלוטין והיין שבו יהפך לטומאת מ ואם ככה אנחנו רואים במפורש שדווקא סוף היום קונה עירוב כמו שהבין הבאה ולא כמו שאמר רבא שתחילת היום קונה עירוב עד כאן השאלה שנכנסת שמתמצת בגמרא בשני המילים אלא מעתה יערבו בלגין אונה הגמרא כמו שענינו שם למי שזוכר אומרת הגמרא פשוט מאוד שמה בעינן סעודה ראוייה מבעוד יום ולקה כדי שהעירו יהיה יעיל אנחנו צריכים שיכלו לאכול אותו כבר מבעוד יום וכאן בקנקן הזה שכרגע הוא טבל ורק שהשבת תכנס הוא יהפוך להיות רומת מעשה כרגע אסור להנות ממנו אף אחד לא כי הוא טבל ובעוד יום אין כאן סעודה ראוייה ולכן זה לא יכול להיות עירוב ולא משום מתי זה קורה אין כאן שום הוכחה ייתכן עדיין לומר שבאמת העירוב קונה דווקא בתחילת השבת ובכל אופן אסור לערב בו ממשיכה הגמרא ומקשה אלא דתנן רבי אליעזר אומר יום טוב הסמוך לשבת בין מלפניה ובין מלאחר מערב אדם שני עירובין וכמו שראיינו במשנה רבי אליעזר הי סובר ששתי קדושות ואפשר ביום הראשון להרב למזרח ביום השני להרב למה רב ועכשיו שנייה בוא נחשוב על זה אם ביום הראשון אני מערב למזרח 1999 מה למזרח שם עומד העירוב שלי ליום השני כבר מוכן לעירוב סוף 1999 מה למערב אז ביום הראשון ביום טוב אני אמנם יכול לצאת למזרח 2000 אמה להגיע עירובי ועוד 2000 אמה אבל למערב אין לי אפילו מה אחת אסור לי לצאת אפילו עמה אחת מביתי לצד מערב כי המקום שביטה שלי הוא לא הבית שלי הוא המקום עירוב שמרוחק ממני 2000 ממה למזרח ואם כן אסור לצאת למערב אפילו אמה בטח שאני לא יכול לבוא לשם ולאכול את העירוב אם כן הבנין סעודה ראויים בעוד יום ולקה אני לא יכול לאכול את זה רק לאחר שתחשך ויהיה מותר לי ללכת לשם ואז יעסור לצאת למזרח אפילו עמה אחת ואני אכול ללכת רק למערב רק אז זה יהיה ראוי ואם כך כל הרעיון הזה של בעינן ערוב מסעודה רוים בעוד יום אתה רואה במשנה שרבי אליעזר ממש לא מתחשב בו אומרת הגמרא פשוט עונה רבא מסו ד מנחלי בסוף 2000 אמה לכאן ובסוף 2000 אמה לכאן האם אתה חושב שאנחנו מדברים כאן על אנשי קצה שהלכו והניחו את העירוב ממש לסוף 2000 ממה מזרח לסוף 2000 ממה למערב שבאמת אין להם סיכוי להגיע לעירוב שבצד מערב ביום הראשון אז באמת זה לא יהיה תקף כי אין כאן עירוב הראוי לסעודה מבעוד יום אלא כאן מדובר בבן אדם כזה דמ נחלי בסוף אלף אמה לכאן ובסוף אלף אמה לכאן זאת אומרת הוא צריך לצאת מביתו רק 3,000 אמה לצד מזרח ו-300 אמה לצד מערב ולכן הוא שם את עירובו לאחר אלף עמה מביתו כך נוצר מצב שמותר לו ללכת גם ביום הראשון לשני הכיוונים לשני העירוב שלו וגם ביום השני טוב ביום השני זה כבר פחות רלוונטי אבל בכל אופן ביום הראשון מותר לו ללכת גם לצד מערב למקום עירובו שמרוחק סך הכל 2000 אמה ממקום עירובו השני שהונח בסוף עוד הפעם ביום הראשון כן אני מחדד שוב כי נראה לי קצת התבלבלנו עם הלף אמה וכדומה פשוט מאוד ברגע שאתה מניח את העירוב סוף אלף אמה למזרח אז גם ממזרח יש לך עד הבית אלף אמה אמנם הבית שלך לא רלוונטי כרגע כי הוא לא מקום השביתה שלך אבל יש לך אלף אמה ד הבית ועוד אלף אמה כי פשוט זה עדיין לא מרוחק מרובך המקורי במזרח 2000 אמה ואז אתה יכול להגיע גם למקום רובך שבמערב המרחק ביניהם לא עולה על 2000 אמה ובכ מקרה מדובר ואז באמת אותו בן אדם יכול לאכול את העירוב כבר ביום הראשון משני הצדדים וזה נקרא סעודה ראוייה מבעוד יום ממשיכה הגמרא ושואלת רגע אתה רבא הבאת לי פה חידוש את כל העניין של הכנה שאסור להכין מבעוד יום שאסור להכין מיום טוב לשבת אלא ד אמר רב יהודה ערב ברגליו בראשון מערב בר לי בשני אותו דבר ערב בפת בראשון מערב בפת בשני בעצם הוא סובר שאיזה שתי קדושות וצריך לערב בנפרד בכל יום אם כך איך הוא מערב הק המכין מיום טוב לשבת בעצם היה לנו כבר את השאלה הזו איך הוא יכול להביא פת אבל לגבי פת הבנו את הרעיון ובעצם רשי מסביר שהחילונים הוא חילוק קצת דקיק פת אין לה בעצם השפעה היא לא יכולה להגיד משהו היא לא יכולה לעשות משהו ברגע שהנחת אותה במקום העירוב העירוב קרא יפה מאוד ומדובר כמובן שקראת אתה כבר שם על הפת הזו מבעוד יום כי לקרוא עליה ביום טוב באמת אסור מטעם דין החנה אבל בן אדם שמגיע בן אדם הוא איש חופשי הוא בן אדם שיכול ללכת לחזור אם כן מה קובע את עירובו עצם זה שהוא אומר הוא אומר במפורש כאן תהיה שיטתי אם כך האמירה הזו זה החנה מיום טוב לשבת איך היא מותרת לכן אנחנו מביאים בעצם עוד פעם כזאת שאלה מסביר רשי כן אני מחדד שוב מקודם דיברנו על פת עכשיו אנחנו מדברים על בן אדם בן אדם צריך לומר זה הכנה אמר ליונה רבא לא ממש לא בן אדם לא צריך לומר מ בר דאזיל ואמר מידי לא ממש לא דאזיל ושתק ויתיב עצם זה שהוא יושב שמה קונה את שיטתו גם אם הוא לא אומר שואלת הגמרא כמן לפי מי באמת גם כשהוא שותק הוא יכול לומר כי רבי יוחנן בןן ורי ד אמר חפצי הפקר קונים שביטה יש דיון נראה את זה בעזרת השם בהמשך האם חפצים של אבקר הם לא של אף אחד והם נמצאים באנ שהו אתה רואה אותם בשבת האם מותר לקחת אותם 2000 מה לכל רוח כי הם קנו שביטה או שיש להם רק ארבע אמות בעצם זה מחלוקת בין רבי יוחנן בן ורי לחכמים הגמרא מביאה שמה את המחלוקת ואומרת מה קורה בעצם זה אותה מחלוקת לגבי בן אדם שיישן במקום מסוים וקם לאחר כניסת השבת הוא הלך לישון בערב שבת קם בתוך שבת השאלה הוא בעצם מוגדר חפצי אבקר והשאלה אם הוא קונה שביטה עכשיו ויש לו 2000 ממה לכל רוח או שבגלל שהוא ישן הוא פספס הוא כמו אבקר שאין לו כן לפי שיטת חכמים להפקר אין באמת קניין ולכן גם אותו בן אדם שישן פספס את האירוע אם כן אנחנו רואים מחלוקת בין חכמים לרבי יוחנן בן אמרתי בהקדמה נראה לי רבי יוחנן בן ברוקה סליחה טעות לרבי יוחנן בן ורי מה קורה לגבי בן אדם שלא אמר כן תהיה שיטתי אז אם כך באמת הוא מדבר רק לפי רבי יוחנן בן ורי ולא לפי חכמים מה שרבא אומר פה שאפשר בשתיקה לקנות שביטה אומרת הגמרא ממש לא אפילו תעם רבנן עד כאן לא פליגי רבנן עלידי רבי יוחנן בן ורי אלא ביישן אדם שישן ולא קנה את שיטתו דלא מצימה הוא גם לא יכול להגיד אז הם אומרים הוא לא קנה שביטה אבל בנור דב לממר מצי אמר אף עגב דלא אמר כמן דמר דמי אדם שאר ויכול לומר גם כשההוא לא אמר אני מחשיב את זה כאילו הוא קנה שביטה ולכן פשוט מאוד מה שרבא אמר שמדובר שהוא לא אומר כלום וממילא אין כאן הכנה עצם זה שהוא הלך לא נחשב כהכנה כמו שאמרנו לגבי פת האמירה חשבת שזה הכנה מדובר שהוא לא אומר כלום גם כשיטת רבי יוחנן בן ורי גם כרבנן נפלא ביותר לסיכום מה ראינו דבר ראשון הבאנו ברייתא שיטת רבי אומר כרבי אליעזר שתי קדושות שיטת רבי יהודה אומר חמר גמל בעצם כחכמים הוא מסתפק שיטת רבן שמן גמליאל ישמעאל בנו ש רבי יוחנן בן ברוקה שבהתחלה אמרנו שהם אומרים בוודאות קדושה אחת וזה הכל כאילו באופן גורף לאחר מכן הפכנו אותם ואמרנו שהם אומרים כמו רבי והם חלק מארבעה זקנים שזה שניהם ורבי אלעזר ורבי אלעזר ורבי שמעון ויש אומרים רבי יושב בר יהודה סמתה ויש אומרים רבי אלעזר בן שמוע שרב מביא אותם שסוברים ופוסקים הלכה כרבי אליעזר של שתי קדושות אמנם אותו הזוג באמת החלפנו אותם ורבי שאמר את שיטתו של רבי אליעזר אבל ולי לא סבירה הוא לא סובר כך הוא רק הביא את שיטתו כך רבי קיבל מרבו הקש על רב אם אתה אומר שתי קדושות מה קורה עם ביצה למה היא אסורה ביום של המחרת אמרנו שם זה משום איסור החנה רב הביא פה את איסור החנה שראינו שמותר רק מחול לשבת ולא משבת ולא משבת לשבת ולא מיום טוב לשבת ולא משבת ליום טוב שאלנו הלאה שאלה נוספת מחשיך עליו עם הפת שמה איך מותר לו הרי מכין מיום טוב לשבת אמרנו פשוט מאוד הפת עצמה אין לנו בעיה רק יש לנו בעיה עצם זה שהרוב קורה כן ככה ביי חשב לומר שהעירו קורה במהלך היום טוב ברגעים האחרונים אמר לו רבא ממש לא הערוב קורה בתחילת השבת והשבת מכינה לשבת אם ככה מה תאמר לי על אותו לגין שאמרנו שאותו לגין שנהיה רומה שנהיה בעצם ראוי עד עכשיו הוא טבל בערב שבת הוא נהיה ראוי ממש עם כניסת ליל שבת למה אסור להערב בו אמרנו שמה זה עניין אחר אין סעודה ראוייה מבעוד יום אם כך רבי אליעזר שומר מערב אדם שני עירובין הרי אם הוא הולך על הקצה 2פ אמה לכל רוח גם כן לא רואים בעוד יום ולכן אמרנו שמדובר שהוא הולך ברגוע אלף אמה לכאן אלף אמה לכאן והוא כן יכול להגיע לעירוב בשני הימים ערב ברגליו ביום ראשון וביום שני אמרנו שמה לא מדובר שהוא אומר כלום הוא יושב במקומו וזה גם לשיטת רבי יוחנן בן הורי וגם לשיטת חכמים כי כל מה שהם אמרו שמה שאדם ישן לו קנה שביטה זה כי הוא ישן אבל אם הואר ויכול לדבר ויכול לומר הוא לא צריך לומר ולכן אין כאן שום החנה מחר נמשיך עלא לדון קצת בדבריו של רבא בעניין החנה מה באמת הדין נשאל אזה שאלה נענה תשובה בהצלחה רבה ואדירה ולהתראות [מוזיקה] מחר ש
לצפיה בתכנים נוספים: