העמוד היומי מסכת עירובין דף לה עמוד ב

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת עירובין מבית "דרשו" עם הרב מיכאל שיינמן שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת עירובין דף לה עמוד ב

[מוזיקה] סיעתא דשמיא עירובין דף ל עמוד ב למדנו במשנה בעמוד הקודם שכש מישהו הניח עירוב בצורה ראוייה אלא שאחרי זה נמצא בו פסול כגון תרומה ואחרי זה התגלה שהיא נטמאה או עירוב שנשרף או עירוב שהתגלגל מחוץ לתחום ונוצר ספק מתי חל הפסול האם חל לפני קניית מקום השביתה לפני שחלות העירוב דהיינו בן השמו שס זה הזמן שהעירו חל בו ואז נקנה מקום השיטה החדש לא המערב האם חל הפסול הזה לפני בן הש מושס ממילא העירוב לא נקנה או שכל לאחר בן הש מושס משתך שך ואז לא מפריע באמת אם החל פסול בעירוב כמ שהשעה קובעת השעת בן אש מושס אומר רב מאיר במשנה שאם יש לנו ספק ם הפסול ירע לפני בן הש מושס או אחרי בן הש מושס אני קובע שיש פה ספק עירוב והרי זה חמר גמל דהיינו אני הולך לחומרה ואני מחמת הספק שאיני יודע באמת מה הוא מקום השביתה האמיתי של אותו אדם האם מקום השביתה הקבוע שלו הרגיל בעיר שלו הוא יכול ללכת 2000 אמר רק מקצות אירו ולא מעבר למה כמו שהעירו החדש לא אחל או שנבוא ונאמר לא העירוב כן חל וממילא מקום השוטה החדש שלו זה המקום החדש ומשם הוא יכול לצעוד 2000 ממה ולא מעבר מחמת הספק הוא מוגבל לצעוד רק למקומות שהם מתאימים למגבלות של 2000 ממה לשני העירוב שתי מקומות השביתה גם יחד דהיינו רבמ הולך לחומרה על אף שהבינה הגמרא שזה דין דרבון תחומין לרוב התנאים זה דין דרבון שואלת הגמרא דף ל עמוד ב' סובר ר מר ספיקה לחומרה במקום שיש לנו ספק שקול אנחנו נראה אחר כך שמדובר פה בספק שקול כמה שיכול להיות אין לנו כל כך פה עניין של חזוקה אבל נראה את זה יותר בהמשך ברגע שהספק הוא שקול לכאורה הכלל אמור לקבוע דיסו לחומרה תנן כמו שלמדנו ברב מאיר עצמו תמת שירד לטבול ספק טבל ספק לא טבל ואפילו טבל ספק טבל ב-40 שעה ספק לא טבל ב-40 שעה אנחנו רואים עכשיו שבמקום 40 שעה האם בשעה שהוא טבל המקווה כבר היה חסר ממילא הטבילה לא הועילה או שלא וכן שני מקבעות הוא נכנס למקום שהיה שמה שני מקבעות באחת יש ב 40 שעה ובאחת אין ב 40 סעה כל המקרים האלה בעצם מטילים עליו ספק האם האיש טבל או לא טבל האם הוא טהור עכשיו או לא וטבל באחת מהם ו לא יודע באיזה ן טבל ספקות טמא אני אומר ש ספקות טמא למה מחמת הספק לחומרה במת דברים אמורים בטומאה חמורה דהיינו טומאה דוריסה אדם כ שיקבל טומא מדריסה הוא חייב להתמם באב הטומאה במעלה או באבי אבות הטומאה אבל מראשון לטומאה אדם לא נטמא ממילא אם הוא נטמע בטומאה חמורה דהיינו טומא גמורה מדאורי סמא טומא חל החומרה מה שאמרנו מקודם ואני רואה אותו כטמ פמ דברים אמורים בטומה חמורה אבל בטומה קלה כגון אכל אוכלין טמאין כבר הזכרנו את זה בעבר את הנושא של 18 גזרות שגזרו שנמצא בפרק שני של שבס שמה כתוב בקשר לוחי דבר לגזרות שלגבי טומאה אז אחת הגזרות היא למשל מי שאוכל יותר מ שני קבצים אוכל יותר משני קבצים פת טמאה או אוכל טמא נטמא גופו למרות שכמובן אוכל אף פעם לא יכול להיות אב טומ הוא תמיד רק בדרגה של ראשון לתומה אבל מקרה דנן חזל גזרו שהאיש יטמא או כגון אכל אוכלין טמאין או ושתה משקין טמאין והבא ראשו ורובו במים שובין אדם שנכנס במים ב שובים ראשו ורובו חזל גם גזרו טומה עליו מחמת הסיבה כמו שאנשים אחרי ה מקבעות שתיארו אותם היו הולכים אחרי זה ו מתרחצים במים המקוות רוב המקרים היו לא נקיים אז ממילא היו אחרי זה מתרחצים במים ואנשים חשבו שהרחיקה אחר כך היא זו שמתארת לכן חזל גזרו שכל מי שנכנס ראשו ורובו ומהים שובין הוא נטמע טומ מד רבונו כמובן או שנפלו על ראשו ועל רובו שלושה לוגן מהים שובין בכל המקרים האלה הטומאה שלו היא טומאה ד רבונו ואותו אדם שרק נטמא טומאה דרבנו טומא קלה ואפילו טבל וירד לטבול ספק טבל ספק לא טבל או אותם ספקות של מקודם ואפילו טבל ספק טבל ב-40 שעה ספק לא טבל ב-40 שעה אפילו שודאי לנו שהוא טבל אבל מסופקים במקווה היה באותו זמן טבילה היה 40 וכן שני מקבעות באחת יש ב 40 שע ואחת אין ב-40 שה וטבל באחת מהן ואלא יודע באיזה מהן טבל ספקות האור תני קמה אומר ספקות האור וסתם משנה רב מאיר דיינו רב מאיר אומר שבספק דוריסה בתומת דוריסה שאני מסתפק בה אני אומר ש מספק אני מחמיר בד רבון אני מקל נכון מדובר פה בתומה ברשו רבים משתמשים גם בכלל הזה שתומה ברשו רבים מקבלת מקבלת יותר של טהרה בכל אופן אנחנו רואים את רב מייר שרב מייר קובע שכדי לקבוע אם אני הולך בספקות לחומרה או לכולה אני צריך לבדוק אם זה תומ דוריס או תומ דרבון רבי וסי לעומת זה מטמא אפילו בד רבון מה אנחנו רואים רב מר במשנה שלנו אמר שבדיני תחומין בחמת הספק אני וסר עליו למרות שתחומי זה ד רבון מה שאיין כן בטומה רב מאיר אמר שבטו דרבון אני הולך לכולה בכל ספק השקול אם הוא נטמע או לא נטמע אני הולך לכולה מה ההבדל אומרת הגמרא כסבר רב מאיר תחומין דאורי שנינו רב מאיר סובר כפי שר חלק מהתנאים שאומרים שתחומי דוריסה ממילא הספק של המשנה הוא גם דוריסה ולכן הוא נטן לחומרה וסובר המאיר תחומין דוריסה תנד אנחנו נראה בפרקים הבאים המשניות הגמרות מביאות איך מודדים את ה2000 ממה מקצות העיר כדי לתת את התחום שאפשר ללכת אותו אז מודדים את המרחקים מודדים אותם בחבל שאורכו 50 אמה וכמובן אם רוצים להגיע ל-2000 ממה מודדים את החבל הזה 40 פעם עד שמגיעים ל-2000 ממה מה קורה אם באמצע בתוך ה-2000 ממה יש גי דהיינו שיפוע כלפי מטה ועליה בצד השני או ההפך טל שעולים ויורדים האם אני מעודד את זה כדרך הילוכי כמה שאז השיפוע העלייה או הירידה תתפוס הרבה מהמרחק כמר שהשיפוע וירידה מתווספים ל ל מטראז' שאני מודד או שאני מתעלם מהגי הזה אז הלכה היא כזאת אם מקצה אחד של הגאי עד הקצה השני דהיינו שבפניהם יש את הגי עצמו או בטל מקצה אחד עד הקצה השני יש פחות מ-50 אמה אני מודד את זה מתעלה מהעליות או מהירידות אני מודד את זה מהצד כאילו 50 אמה רגילים ללא שום התחשבות בירידה או בעלייה אבל אם אין שמה 50 ממה דהיינו רוכבו של הגאי רחב מ50 אמה או רוכבו של התל אז אני עושה כזה דבר תנן אם אן יכול להב ליו כלומר אם אני לא יכול באמת להכניס את כל הגאי בתוך ה-50 אמה בזו אמר רבי דוסתאי בריני משום רב מאיר שמעתי שמקדים בערים מה הכוונה אני או לבדוד את העליה של ההר או את הירידה בגי אותו דבר כני כדי למדוד לא ודד את זה כדרכו כמ שאם ככה אני אצא בהחמרה גדולה מאוד כמ שהג כל מטר בגיי בעליה תופס כמובן מה מטרש מהמרחק -2000 במה אז רוצים קצת טיפה מרוויחים פה בדבר הזה קצת טיפה מקילים איך אנחנו מקילים זה שעומד בתחתית הטל תחתית ההר מודד כמו כל המודדים מגובה ליבו מחזיק את החבל של ה-50 ממה מגובה ליבו זה שעומד באמצע העליה לכיוון ההר למעלה לא מודד את זה בגובה ליבו אלא בגובה רגליו ואז היות שהמדידה היא לא סימטריית בין המודד למטה למודד למעלה כממה שזה מודד בגובהו יותר בליבו וזה מודד ברגליו הרווחנו בכל מדידה כזאת את המרחק בערך את המרחק בין הלב לבין הרגליים ככה שהמדידה באמת מתחשבת בעליה מתחשבת בירידה אבל מתחשבת קצת בצורה מופחתת כמ שאני מפחית ממנה קצת את ה פער בין הלב לבין הרגל מה פירוש המילה מקדר מקדר הכוונה היא נקב עושין חור דהיינו האדם שעולה עומד במעלה הגבעה או במורד של התל אדם שעומד במעלה הגבעה אני רואה אותו כאילו הוא עומד על חור על נקב ואז כביכול הוא נכנס לתוך הנקב וליבו עומד איפה שרגליו דהיינו כדי להסביר את האי סימטריות שיש פה זה מודד מהלב זה מודד מהרגל אני אומר שהעליון כאילו נכנס לתוך חור כן כביכול נכנס לתוך חור בתוך האדמה וממילא הוא עומד במצב כזה שליבו עכשיו אם הוא נכנס לחור עומד באותו גובה שעמד על רגליו מקודם כל הדין הזה של כידור כמובן זה הכלה שאנחנו עושים במקרה שיש תל או גי ואומר רב נחמן שמ ש מקדמים באגן יסל כד מדורסה מי מקדרים האם עושים דיני כידור בדברים דוריסה ואומר רב נחמן אמר רב ברבוע אין מקדרים לא בערי מקלט בערי מקלט אותו אדם שרוצח בשגגה שמנסה להיקלט בתוך העיר מקלט אז כתוב שעיר מקלט לא רק היא עצמה קולטת אלא גם התחום שלה קולט איך מודדים את התחום מעודדים 2000 ממה מהעיר ושם כשיש לנו סיפור של גי או של עליה אני באמת מודד את זה בצורה חמורה זאת אומרת חומרה אני מודד כן את השיפוע של העלייה או של הירידה אני לא מקדר ולמה כמו ששמה מדובר בדין עים דוריסה בשונה מתחומים שזה דרבון אותו דבר ולא בעגלה רופה גם שהתורה ציוותה שברגע שמצאו נרצח שלא ידוע מי רצח אותו אנחנו מודדים את הערים גם אם יש בדרך לאחת הערים יש עליה או גי אני לא מקל אני לא עושה סיפור של כידור אני מודד את זה ממש כדרך הילוכי דהיינו השיפוע והירידה נכנסים בתוך מדידה מפני שאין של תורה אז אם ככה אם רב מאיר סובר ש שתחומי זה דרבון דוריסה איך רב דוסתאי אמר בשמו ש מקדרים לוקש עד ידי עדרבי רב מאר שוב ש תחומי דוריסה ולכן במשנה שלנו החמיר כשיש ספק אם העירוב חל או לא חל אם הוא נפסל לפני זמן הקניה או אחרי זמן הקניה אני נוקט לחומה כמה שזה עירוב תחומים דוריסה אבל בבריתה המשנה שמביאה שם בקשר כידור זה רבי דוסתאי זה לא רב מאיר וקשי עדידי עדרבי שזה הוא אמר בשם רבו כמו שאומרים דקנה מדקתני בזו אמר רבי דוסתאי בריני משום רב מאיר שמעתי הוא אמר בשם רב מאיר שאמר התבטא בשיעור שמעתי הוא לא אמר את זה בשם עצמו זה החילוק בין דעתו של רב מאיר שלאו עצמו שזה דוריסה לבין דעתו של רב מאר ששמע מרבותיו שזה דרבון ולכן סביר עלי ש מקדרים שמקדים בהרים שמ מינה ורמי דוריסה דוריסה טוב אז מצאנו יישוב באמת בין מה ששאלנו בתחילת העמוד שבכל ספק רב מאיר הולך ראינו מקודם הולך לכולה בתומת דרבון ראינו הולך לכולה ובמשנה שלנו בתחומן הולך לחומרא אז ישבנו המשנה שלנו זה דוריסה ובאמת בכל ספק רב מר הולך לחומרה ממילא המשנה שלנו דוריס הולכים לחומרה מה שאין כן בטומאה למעלה מדובר בטומאה שאדם תומ דרבון שמה רב מאיר נקט לכולם אבל ור מי דוריסה דוריסה לרב מאיר דתנן נגע באחד בלילה אדם שבלילה בחושך לא ראה ונגע במישהו ששכב שמה ואינו יודע אם חי מת אחרי זה נוצר אצלו ספק אולי האיש הזה מת אולי הנגע במת נטמע ולמחר השכימו מצאו מת רב מאיר מתאר ספק דוריסה תומת מזה דוריסה רב מר מתאר למה בחמת את חזוקה יש חזוקה בעצם יש פה אפילו שני חזוק גם המת חזוקה ש מת כמה שיותר מאוחר הרי בתחילת הלילה ראינו אותו אר חי נטמע כמה שיותר מת כמה שיותר מאוחר וגם ה אותו שנגע בו גם נטמע כמה שיותר מאוחר וחכמים מטמין לחכמים יש כלל מאוד נוקשה בנושא של טומאה שכל הטומאות כשעת מציאתם זה כמובן לא נאמר לגבי כל דבר זה נאמר רק לגבי תרומה קודשים לא ניכנס כרגע לדעתם של חכמים אבל רב מאיר בפירוש מתאר דהיינו רב מאיר כשיש לנו סיפור של ספק טומאה אדם שנגע במת ספק נטמע ספק לא נטמע ספק הוא נגע בו כשהוא היה כבר מת ספק נגע בו שוא עדיין לא היה מת אני קובע שהאיש טהור מה שאיין כן במשנה שלנו הרי מה הספק במשנה אחת הדוגמאות שהמשנה הביאה זה תרומה שנטמאה אבל לדי כך ה נפסל ולשמש כערובה הייתי אמור להגיד ספק נטמע ספק לא נטמע נטמע כמה שיותר מאוחר נבוא נקב נבוא ונקבע שהתרומה נטמאה לאחר שתך שך ממילא העירוב יחול כמ שזה הרי הספק שקיים אצלנו מתי חלה טומ האם לפני בן השמוש א אחרי בן השמוש נלמד מהמשנה שמה שנוקטים לכולה דהיינו הולכים אחרי חזוקה נבוא ונקבע שזה קרה כמה שיותר מאוחר אומר רבי רמיה משנתנו התרומה שנטמעה במשנה שלנו וייצרה ספק בעירוב שי לאשר את כל בן הש מושס ידוע לנו שהיא נטמאה כבר בתחילת בן הש מושס הרב כב גר שוא במ את מה הצורך להגיד שנטמע כל בן הש מושס מספיק אם זה גם נטמע בתחילת בן השמוש או אפילו באמצע אבל בעיקרון הגמרא מתרצת פה שאין לנו כאן ספק אלא המשנה מדברת בצורה ודאית שהתרומה הזאת נטמאה ממילא העירוב לא אמור לחול כמ שירוב על תרומתה שהיא אסורה לכל העום כל העולם היא לא יכולה לשמש כ עירוב יחי בעלי מה רבי אוסי ספק עירוב כשר הרי באותו מקרה רב יוסי חלק על רב מאיר ואמר ספק עירוב כשר אתה אומר שזה וודאי טמא רבא ורב יוסף דמרי תבו אחה בשתי כיתי דים מסכינים אחת אומרת מבעוד יום נטמאה ואחת אומרת משח שכה זאת אומרת רב מאיר בעיקרון כמו שראיינו בסיפור של אותו אדם שנגע באמת בלילה רב מר הולך אחי חזוקה ם אני לא יודע מתי אותו אדם מת אני טולה שהוא מת כמה שיותר מאוחר דהיינו בבוקר ממילא אותו אדם שנגע בו בלילה לא נטמע בחמת החזקה של המת שאני טולה בו שחי כמה שיותר זמן והטומאה השינוי שחל בו חל בשלב יותר מאוחר עד כמה שאפשר בבוקר ראיתי אותו כמת אבל בלילה אני טולה אותו שהוא היה חי אז המר באמת הולך על פי חזוקה אם ככה במשנה שלנו הוא גם היה אמור ללכת על פי חזוקה אם לא נעמיד כמובן בצורה שיודעים שבכל בן נשמו ש סיה שם טומה רבי יוס לא היה חולק אלה ודאי אנחנו לא יודעים אם ככה לב במשנה שלנו רבי מר לקט לחומרה למה אין חזוק לבוא ולומר למשל שהתרומה נטמאה כמה שיותר מאוחר כאן מדובר שיש מחלוקת בין שתי כיטי עדים אחת אומרת שהם ראו את השרץ נוגע בתרומה לפני בנש מושס ואחת אומרת שרות השרץ נוגע בטומה לאחר בנש מושס כאן על אף שיש חזוקה לכאורה והכלל הוא ידוע תרי ותרי לכאורה נלך אחרי חזוקה כאן היות שכת אחת מערערת על החזוי דהיינו החזויה שרצית לבוא ולומר שהתרומה הזאת נטמאה בשלב כמה שיותר מאוחר הרי כת אחת חולקת על זה ממילא דעתו של רב מאיר ברגע שיש כת אחת שמערערת על החזוי הזאת ממילא זלין בתחזוקה ונלך לחומרה זה יכנס חזרה לספקות השקולים וכמו שלמדנו לל בספק דוריסה רבי מאיר סובר ספק דייסה כו שתחום מ זה דייסה ספק השקול בדייסה אנחנו נחמיר רבה הוסיף על דברים של רבי ירמיה אמר הטרם תרי חזקי לכולה ואכה חדה חזקה לכולה גם במקרה של אדם שנגע באמת בלילה ולא ידוע אם האדם הנפטר מת בתחילת הלילה או בבוקר אמרנו שרב מ הולך על פי חזוקה ואמרנו עוד שבמקרה שיש כת אדים אחת מתוך שתיים שמערערת על חזוקה רב מאיר באמת לא ילך על פיז וקי כל זה מדובר שמה בסיפור של עירוב אבל בסיפור של אותו אדם שמת בלילה גם אם יבואו שני כיתי עדים כת אחת תגיד שהאיש מת בלילה לפני הנגיעה של השכן כת שנייה תגיד שהוא מת בבוקר לאחר הנגיעה גם על אף הכלל שרב מר אמר מקודם ששש קת אחת מערערת על החזקה אני לא הלך אחריה כאן במקרה דנן אני כן אלך למה כמ שפה בעצם יש שתי חזקות איזה שתי חזקות קודם כל על המת חזקה על המת שמת כמה שיותר מאוחר זה הרי החזקה מפורסמת חזקת חי אני טולה בו חיות עד כמה שלב יותר מאוחר עד הבוקר בבוקר הראיתי שהוא מת ובמקביל יש חזקה גם לנוגע הנוגע היה טהור אז ברגע שיש שתי חזקות גם אם חזקה אחת או אפילו שתי החזקות מתערער על ידי כת אחת בכל אופן רב מאיר ילך פי חזקה ולכן בשונה מ תחומין מקודם שתחומי בעצם יש רק חזקה אחת איזה חזקה יש שהתרומה נטמעה בשלב יותר מאוחר או ב נשרפה כמה שיותר מאוחר או בנ התגלגלה מחוץ לתחום כמה שיותר מאוחר אין חזקה אחרת אדרבה רשי לקמן מביא שיש אפילו חזקה שכנגד שמחמיר איתו עם המערב למה חזקה שהוא יושב במקום הושבו הרגיל בירו הר בעירו במקום במקום הישוב הרגיל שלו ממילא יש כאן חזק אחת בלבד ש מתיבה מתיבה עם המערב החזקה שומרת שזה קרה כמה שיותר מאוחר אבל במקרה דלן שיש שני כיתי עדים וכת אחת עדים מערערת על החזקה הזאת כמו שאמרנו כאן רב מאיר נקת לחומרה אבל במקום שיש שני חזקות לטובתו שתי חזקות לכולה גם אם תבוא כת דים אחת שנסתר עעל ידי השנייה ותער חזקה אחת אני אלך בתר חזוקה למה כמה שיש ו [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: