העמוד היומי מסכת עירובין דף לג עמוד ב

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת עירובין מבית "דרשו" עם הרב מיכאל שיינמן שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת עירובין דף לג עמוד ב

[מוזיקה] בסיעת דשמיא רובן דף לג עמוד ב ראינו לאל ברייתא בשם רבי שאומרת שאם אדם לקח מאכל לצורך קניית מקום שביטה לגבי דיני רובי תחומים ושם את זה בתוך כלכלה סלסלה כזאת והיא תלוייה בענפי האילן גם אם היא נמצאת בגובה של למעלה ר טפחים אין זה מפריע זה לא יוצר נתק בין המאכל לבין האדם המערב לבין מקום השיטה שלו שהיא בתחתית האילן למרות שמקום האילן בתחתיתו רשו הרבים מקום המאכל למעלה בגובה למעלה מעשרה טפחים הוא רשו היחיד לכאורה אין נתק בין שני המקומות והסבירה הגמרא למה כמ שהאין עצמו רוכבו הוא לא ארבעה טפחים וכידוע כל מקום שהוא פחות מארבעה טפחים רוחב לא יכול ליצור לעצמו שם של מקום עצמאי אלא הוא נחשב כמקום פטור ולכן אותו אילן גגו של האילן שאם היה שם שם את המאכל ודאי זה לא נחשב כ שוס יוכית כמ שרוחבו של העלין הגזע הוא לא ארבעה טפחים אבל כאן כאן יש מקרה מעניין שהכלכלה תלוייה בגובהו של האילן על אחד הענפים והכלכלה הנצמדת לאילן גורמת שיש לנו פה ארבעה טפחים נשאל את השאלה ונראה בהמשך אם ככה למה המאכל לא נחשב היחיד למה המאכל לא נחשב כמנות במקום השיטה של למטה אבל לפני כן שואלת הגמרה שאלה מה הצורך בסיפור המורכב הזה למה אנחנו באים ואומרים כלכלה שיחד עם האילן מגיעה לארבעה טפחים מה הצורך בכלכלה תומר יש אילן שרוחבו למטה פחות מארבעה טפחים נחשב כרוב מה הצורך בכלכלה אלא קבעה הגמרא ועכשיו הגמרא מביאה לזה הוכחה ברגע שיש לנו גילן או קלונס או קנה או כל דבר אחר שגובו למעלה מעשרה טפחים אם אני רוצה להניח את העירוב מלמעלה בלי להיכנס לבעייה של רשוש היחיד אני לא נכנס כמשל אילן הכלונס הזה רוכבו פחות מארבעה טפחים אבל יש צורך אחד שהמאכל יהיה מונח במקום חשוב במקום חשוב הכוונה היא ארבעה טפחים ומעלה לכן אם הוא היה מניח את זה על האילן שבגזרה טפחים רוחב העירוב לא היה עירוב כמר שאילן אם הוא ממשיך ומגיע לגובה של פחות של רוכבו פחות מארבעה טפחים הוא לא נשב כמקום חשוב לכן הוא הצמיד את הכלכלה לאילן הכלכלה בנוסף יחד עם האילן יוצרים שטח של ארבע על ארבע ולכן הועיל לו כאן העירוב העירוב טוב מה המקור שיש צורך בלמעלה מעשרה טפחים גובה שיהיה גם רוחב למעלה מארבעה טפחים אז מביאה הגמרא מיר יודה מאיפה אנחנו יודעים שרב יהודה דורש אמרנו שרבי סובר כפי רבי יהודה מאיפה יודעים שרב יהודה דורש שמקום המאכל יהיה על שטח קבוע חשוב של ארבעה טפחים ותני רבי יהודה אומר נעץ קורה ברשות הרבים והניח עירובו עליה לא אילן מדובר ביקורה והניח ובו גבוה י ורחבה ד' עירובו עירוב למה כמו שברגע שזה ברשו שרבים והוא גבע י רח ד אם מדובר במרחק זכרו לנו רבה רב אמר כבר בדף הקודם שברגע שמקום השביתה הוא במרחק של פחות מארבע עמות ממקום המאכל אף אם מקום המאכל הוא למעלה מערה טפחים דין רשו היוכל במקום השביתה ברשו שרבים אבל היות שכשאדם קובע למקום שביטה הוא מקבל מה שנקרא שטח שלו מצומצם של ארבע על ארבע מכל צד ארבע כדי שהמקום הזה יהיה שלו ממילה על אף שהמאכל נמצא בגובה של רה והוא נחשב ברשות יוכית באמת ברשות יוכית לגבי כל דבר ועניין אבל לגבי דיני עירובי תחומין הוא יחשב הוא ברשותו המאכל ברשותו באותו מקום למה כמ שהאדם ברגע שקובע לו מקום שביטה ארבע אמות לכל צד נחשבים כמקום שלו וממילא המאכל נמצא למרות שמבחינת חילוקי הדינים לגבי הוצאה מרשות לרשות זה נקרא רשו יוכת זה רשו הרבים אבל כבר אמרנו לאל לגבי דיני רובי תחומין זה נחשב הוא ומאכל באותו מקום ונתק ביניהם לכן אם הגובה הוא ערה טפחים ורוחבו ד' של הכלונס הזה של של הקורה הזאת עירובו העירוב ואם לאו הבינה הגמרא אם אין גובה עשרה או אין רוחב ארבעה ואם לאו אין עירוב או עירוב אדרבה אומרת הגמרא אם אין גובה עשרה ז יותר קל לנו להכשיר את העירוב אדרבה הוא עירובו במקום אחד לא צריכים להזדקק אפילו לדינו של רבה שקובעת מקום אחד סגור לכל השטח פשוט אם זה למטה מעשרה טפחים ממילא או שזה כרמלית או שאפילו פחות מזה אבל בכל אופן זה נקרא הוא ורובו במקום אחד למה פוסלים את המקרה הזה בברייתא אל אחיק אמר גבוה העשרה כל מה שכשר את העירוב אם יש פחות מידה לתפוחים רוכבו זה כשאין גובה השרה אבל בסיפא של הממרה של רב יודה אם גבוה השרה צריך שיהיה בראשה ארבעה אין גבוהה השרה אין צריך שה בראשה ארבעה זאת אמר אמרת התנאי הזה המגבלה הזאת שרבי יהודה קובע שהמאכל צריך להיות מונח על מקום חשוב שרוחבו ארבעה המגבלה הזאת קיימת רק אם הגובה הוא עשרה ומעלה אם אין גובה עשרה ומעלה אומר רשי משתמש בכלל של ביתא כמן דמלי דמיה כל המקום נקרא כאילו כביכול מלא כ שזה פחות מעשרה טפחים רשו רבים שמה ניצ כן באיזשהו מקום צפוף זה נקרא כאילו שזה מונח על מקום טוב אבל ברגע שמדובר למעלה מעס טפחים יש צורך שמקום המאכל יהיה חשוב של ארבע כאן ראינו את הדין של רבי של רבי יודה ורבי סובר כמותו שכדי שמאכיל כמונח יקבע בקום שביטה מסביב אותיו אנחנו צריך שיהיה מונח על ארבעה טפחים רוחב נשאלת רק עדיין השאלה שכבר הזכרנו אותה לאל אם מדובר בכלכלה והכלכלה נמצאת בגובה אמרנו מעל 10ה טפחים והאילן יחד עם הכלכלה מגיע לרוכב של ארבעה טפחים למה לא תראה את המאכל כמלח ברשו יוכית יש רוחב של ארבעה טפחים למעלה יש גובה של ר טפחים מהקרקע הרי זה רשו יוחד אם רשו שיוחד למה הוא ברשותו במקום אחד ואמרנו הרי מדובר במרחק שלמעלה מארבעה טפחים ממקום ממלה מארבע אמות ממקום השביתה כמ שאם זה פחות מארבע אמות משתמשים בכלל של רבה שמצרף את כל המקום למקום אחד אבל אם זה מדובר למעלה מארבע עמות אז זה לכאורה מאכל ברשו יוחי השיטה ברשו הרבים יש נתק בין המאכל לבין האדם שואלת הגמרא כמן מה שאמרת מקודם אותו רב ירמיה שאמר מקודם שהמקום הכלכלה לא מחשב לא נחשב כ נתק ממקום השביתה זה כמן דלא כי רבי יוסי ברבי יודה למה כמה שעולם הכלכלה והאילן יוצרים למעלה שטח רוחב של ארבע על ארבע אבל מתחת לכלכלה אין כלום מקום ריק בשביל שאני אוכל להכריז על מקום למעלה רשו שיוכית דווקא אם יש חיבור כלומר אם יש עד הרצפה עד הקרקע אם יש שמה מחיצות אם אין מחיצות עד הקרקע למרות שלמעלה יש כלכלה אולי מחיצות קטנות רוכב של ארבע נמצא למעלה מגובה ערה טפחים אין זה נחשב כמקום של רשו ייוחד ולכן העירוב עירוב באופן הזה מי אומר את זה מי שחולק על רבי יוסי ב רבי יהודה לוכי רבי יוסי ב רבי יהודה דתני רבי ברבי יהודה אומר נעץ קנה ברשו הרבים והניח בראשו טרסקל זה גם סוג של איזשהו כלכלה כזאת סלסלה כזאת וזרק ונח על גביו חייב למרות שמתחת לסלסלה אין כלום אל נשכח מדובר בקנה שבקצהו העליון תחוב טרסקל מודבק שמה איזשהו טרסקל בצורה שנמצא במרכז טרסקל מונח העמוד הזה חיברו אותו לעמוד במרכז הטראסק לכאורה אין ירידה טרסקל של מחיצות עד למטה אם ככה למה אתה אומר שמה שזה נקרא רשו שיוכית אז ברנדה אמר שאמר שהכלכלה לא יוצרת מקום של רשו יוכית זה נגד רבי יסי ברבי יהודה אומרת הגמרא אפילו ות מ רבי יוס ברב יודה אתהם דרן מחיצת לא כמו שאמרת מקודם שהמחיר לא יורדות למטה היות שהמחיר טרסקל מקיפות הם מקיפות את העמוד שעליהם הם נמצאים מתקנים מלמטה מקיפות מסביב ותו הם נחשבות כעדות למטה ומקיפות את המקום הבסיס את הקנה הזה והמקום נקרא רשו סוכית אבל אחה הכלכלה הרי לא יורדת גם אם נוריד מהכלכלה מחיצות כלפי מטה הם לא יעקפו הם לא יקיפו את הבסיס של האילן זה נמצא רי בצידו זה לא נמצא מעליו ולכן אח דרן מחיצת וכאן לכול אלמה הכלכלה גם שהיא מרחיבה את המקום למעלה ועושה אותו למקום של אב על אבע אבל היא לא תגרום שמקום מחשב רש סוכית למה אין מחיצות שמגיעות עד למטה גם על פי רבי יוסי רבי יהודה אני אמ מחיצות מתי נחשבות גורמות שהמקום למעלה יהיה כמקום רשו סוכית גם אם אין מחיצות בפועל עד למטה כשאני מוריד והם מקיפים את הבסיס אבל אם המחיצות יורדות למטה והם לא מקיפות את הבסיס במקרה דנן זה לא יחשב המקום למעלה כר שוס היוקי רבי רמי אמר על הבריתה שראינו קודם שבסיפור של כלכלה גם אם הגובה של הכלכלה הוא למעלה מעשרה טפחים העירוב עירוב רבי ירמיה אמר מהמהלך אחר לגמרי שייני כלכלה הכלכלה היא תלוייה על איזשהו ענף הכלכלה היא ארוכה ואפשר להזיז אותה ימינה ושמאלה לגרום לכך שקצה אחד של הכלכלה יכנס לגובה של פחות מער טפחים שייני כלכלה הועיל ויכול לתותה ולהביאה לתוך השרה אז המזון המאכל שנמצא בתוך הכלכלה לא נחשב בעצם כמונח ברשו יוכין למה כמ שאני יכול ומותר לי מותר לי לעשות את זה כמה שזה נקרא אולי הגודו בידו אבל בגדול הכלכלה הזאת אני יכול לטלטל אותה דינו להעמיד אותה במונח קצת ועל ידי כך היא תגיע הכלכלה קצה אחד של הכלכלה לפחות יגיע ל מתחת לערה טפחים ממילא המאכל נחשב כפחות מערה טפחים ואין נתק בינו לבין מקום השביתה אבל מה החידוש פה ברבי ירמיה הוא לא צריך לעשות את זה מספיק עצם הרעיון שהוא יכול לעשות את זה וכבר נותן שם למאכל כמונח ברשו היוכל כמונח סליחה כמלח בשו סרבים למה אומנם עכשיו הוא נמצא בגובה למעלה מעשרה אבל האפשרות שלנו לנטות את הקל להטות את הכלכלה ולשים אותה כלפי מטה גורם שהמקום המאכל נחשב כרשות סרבים ונמצא הוא ברשותו המאכל ברשותו של האדם נמצאים ברשות אחת יתיב רב פפה וכ אמר לא שמיטה הוא דבר על זה בבס מדרש והוא דיבר על הרעיון שרבי רמיה אמר שלא צריך ממש להטות את הכלכלה אלא עצם הרעיון עצם האפשרות שאפשר להטות כבר גורם שהכלכלה כאילו אותתה וכאילו המאכל נמצא בגובה של פחות מעשרה טפחים יתו רב בר שבה לרב פפה כיצד הוא עושה המשנה הזאת נמצאת בהמשך המסכת מדובר אדם שרוצה לקבוע לעצמו רוב ומין גם ליום טוב וגם לשבת שהם סמוכים אחד לשני יום שישי חל יום טוב ובשבת למחרת הוא רוצה לעשות את העירוב עירוב תחומין שהועיל לו גם ליום טוב וגם לשבת אז מה הוא עושה כיצד הוא עושה מוליכו בראשון לא מדובר שהמערב עצמו כמ שאם המערב עצמו הלך למקום השביתה שהוא המחודש הוא יכול לא צריך להשאיר שמה שום דבר עצם העובדה שהיה בשעת כניסת השבת כניסת היום טוב במקום השיטה מחודש כבר גורם שייש לו מקום שביטה מחודש אבל הוא שלח שליח והוא ביקש מהשליח להניח שמה מזון מאכל עבורו מוליכו בראשון אחרי שמחכה עד שתחשך ועירוב נעשה בזמן בין השמשות ברגע שתחשך הוא כבר יכול בעצם לקחת את העירוב ולהחזיר אותו חזרה לביתו אין צורך שהעירו ישאר שמה וביום טוב אין בעיה של טלטול לכן מוליכו בראשון הוא מחשיך עליו ומחכה שתחשך ונטלו ובא לו בשני ומחשיך עליו ואכלו הוא לוקח את המאכל הוא מפחד שאם המאכל יישאר שמה באמצע המדבר אולי הוא יאכל אז הוא לוקח אחרי שתחשך לוקח את המאכל מחזיר אותו חזרה לביתו ולמחרת אחרי צהריים לקראת שבת ביום טוב הולך עוד פעם עם המאכל מביא אותו לאותו מקום מחשיך ויכול לאכול אותו להחזיר אותו לא יכול כ שבשבת יש איסור של וצה מרשות לרשות אבל ב לכן הוא ביום טוב הוא יכל להחזיר אותו א בשבת הוא לא יכול להחזיר לכן הוא יכול לאכול אותו במקום כמה שאחרי שתחשך כבר אין צורך במאכל שישאר אוכלו ובא לו ולכאורה המשנה הזאת בעצם המטרה שהגמרא הביאה את המשנה הזאת זה רק להראות לנו שבשביל לקבוע מקום עירוב מקום שביטה מחודש צריך להיות שמה או להביא בפועל את האוכל או האדם עצמו להיות שמה אמנם זה דבר שהגמרא ידעה את זה וזה דבר ברור וידוע לכל אבל פה במשנה זה מופיע בצורה מאוד ברורה שאדם בשביל לקבוע מקום עירוב דאנו מקום שביטה מחודש צריך להיות שמה בסמוך לכניסת השבת או להיות או להביא שמה את האוכל אבל רק על סמך עצם הרעיון שהוא יכול להביא לשמה זה לא משמש כעירבון אם רב ירמיה משתמש בכלל של הכלכלה שעצם האפשרות כבר גורמת כאילו זה נעשה ולכן מורידים את הנתק בין המאכל לבין האדם גם פה למה צריך בפול ללכת להביא שואלת הגמרא י נימה כיוון דיבי אמתו מצי ממתי הוא יכול הרי להביא את זה בערב יום טוב בערב שבזמן טוב אחרי צהריים אף אגב דלא אמתי כמן דמתי דמי למה לא תבוא ותאמר שזה נקרא כאילו שהוא הביא אם אתה משתמש באוי הועיל ויכל לעשות את זה זה כבר מועיל למה לא תגיד שמה גם את הועיל שיכל להביא וזה ישמש כרוב אפילו שהוא לא הלך בפועל אומר רב זירא גזירה משם יום טוב שחל להיות אחר שבת אם יום טוב חל ב יום ראשון ואדם התרגל לרעיון שלו איל אז בשבת אחרי צהריים הוא הרי לא יכול ללכת להביא את המאכל אבל הוא יסתמך יגיד היות שאני יכול להביא אה בשבת הוא לא יכול להביא ה הוא יזכור מסיפור אחר שמשתמשים בויל הוא יחשוב שגם ליום טוב שחל ביום ראשון אני יכול להשתמש ברעיון אבל זה לא נכון נכון כמו שפה אי אפשר להועיל למה כמו שבשבת הוא לא יכול לטלטל אותו אז לכן משום אותם פעמים שיום טוב חל ביום ראשון ואז הוא באמת צריך להביא בפועל והוא לא יכול להביא בשבת הוא חייב להביא את זה בערב שבש וצריך לשמור שזה לא יאכל בשבת וזה ישאר ליום טוב אבל אם הוא הסתמך בטעות על הועיל נמצא שהעירו לא חל כמה שבמקרה דנן אין לו אועיל הרי הוא לא יכול להביא את זה בשבת אז משום אותם מקרים שיום תוחל ביום ראשון ואי אפשר לעשות תועיל לכן חזל גזרו שאף פעם לא יסתמכו עעל הועיל אבל לכאורה יש פה חידוש מאוד מעניין על פי רבי ירמיה אילולי הגזירה הזאת באמת היה יכול אדם לקבוע עירוב רק במחשבה הוא קובע שהעירו יכול היות שאני יכול להביא אותו לשמה כמובן הוא יוכל לעשות את זה רק בזמן שהוא יכול ללכת להביא את זה לשמה הועיל והוא יכול להביא את זה לשמה ויחשב עירוב גם עצם האפשרות גורמת שכאילו הבאת לשמה ועירוב נחשב כל הסיבה שלא מתנהגים בדרך הזאת משום הגזרה של יום טוב שחל ביום ראשון שאז אין את האויל כמ שבשבת הוא לא יכול להביא בגלל הימים האלה תיקנו שלעולם לא יסתמכו על הדין אועיל [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: