העמוד היומי מסכת עירובין דף לג עמוד א

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת עירובין מבית "דרשו" עם הרב מיכאל שיינמן שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת עירובין דף לג עמוד א

[מוזיקה] סיעת דשמיה עירובין דף לג עמוד א' תזכורת קצרה ממה שלמדנו לאל כדי שנוכל להבין את המשך הסוגיה עירוב תחומין הכונה היא אדם שרוצה לצאת במקום הו שבוע קבוע למרחק של יותר מ-2000 ממה והתורה או חזל עשרו עליו אז הפתרון הוא לעשות עירוב תחומיים דהיינו במרחק של קצת פחות מ-2000 אמה ממקום השבוע הקבוע הוא שם מזון מאכל שראוי לו ואז מקום המזון נחשב כמקום השביתה המחודש שלו וממילא בשבת הוא יכול לצעוד מעבר לאותו מקום עוד 2000 ממה כמובן בזה הוא מאבד את מקום השבוע קבוע ומקום שביתת נחשב המקום המחודש ומשמה סופרים 2000 ממה לכל רוח יש בעצם שני תנאים כדי שהמזון המאכל הזה יוכל להקנות לו את מקום הביטה א' שהמאכל יהיה ראוי לו או פוקה למנ דמר אחד תרומה לישראל יין לנזיר דבר שני כדי שהוא יוכל להגיע ולהביא את המאכל למקום שיטתו כמ שכל המושג של מקום השיטה הוא קונה בגלל שהוא עומד שמה לאכול אז כמובן אם המאכל נמצא במקום מסוים והוא לא יכול להביא את המאכל כתוצאה מייסורים הלכתיים למקום השביתה שלו שוב העירוב לא עירוב העירוב נפסל ראינו במשנה שאם אדם שם את העירוב את המאכל הזה שם באילן בגובה של עשרה טפחים למעלה ממילא אילן שרוחבו ד תפח והגובה הוא למעלה מערה תפח המקום למעלה נחשב כר שוס ה יוכית ואם הוא התכוון שמקום השביתה שלו תהיה בבסיסו של האילן בצידי האילן למטה שזה בקום רשו רבים ממילא הוא לא יוכל להביא את המאכל רשו יוחד למטה למעלה להביא אותו למטה לרשות רבים ממילא בעיקרון העירוב הזה אמור להיות פסול למה כמה שאיין אפשרות יש נתק בין מקום השביתה לבין מקום המאכל כמובן הוא יכל לקבוע מראש שהוא רוצה שמקום השביתה יהיה למעלה על העץ למעלה ואז לא היה ל אתן נתק הזה אבל ברגע שהוא קבע שמקום השביתה יהיה למטה והמאכל נמצא למעלה יש נתק בין המאכל לבין מקום ה שביטה ועירוב נפסל עם כל זה בא רבא ואומר למרות שבמשנה לכאורה בדובר המשנה אומרת לנו שאם המאכל נמצא למעלה מעשרה טפחים ומקום השביתה שלו למטה יש נתק אומר רבא זה לא תמיד מתי לא תמיד רב קובע על פי המשנה דלקמן שאם עירוב אדם קובע מקום מסוים שיהיה מקום שיטתו לא רק המקום עצמו אלא ארבע אמות לכל צד נהפך למקום שביטה ונפק מינה היא לא רק שבתוך ארבע המאמות האלה הוא הולך כמו מקום שביטה ממש לא רק הנפק מינה שסופרים את ה2000 אמה מקצה הארבע אמות אלא יש עוד נפק מינה לגבי דיני עירוב תחומין ורק לגבי דיני עירוב תחומין זה לא נפקות לגבי שאר דיני הלכות שבת המקום עצמו בקום השביתה עם הארבע אמות ש סביבותיו נחשב כמעין רשות אחת כמעין רשות יוחד וודאי מי שיזרוק מבחוץ לתוך אותו מקום לא יעבור על הוצאה מרשות לרשות כמ שהמקום לא נהפך לרשות יוחד המקום סך הכל יכול להישאר ברשות הרבים אבל לגבי דיני עירובי תחומים לגבי קביעה הכלל שאמרנו מקודם שהוא עירובו כדי למנוע נתק אמרנו בין המאכל לבין המקום השביתה כדי לקבוע שהמאכל והאיש והמקום השביתה נמצאים באותו מקום ארבע אמות האלה יכולים בהחלט לפתור את הבעייה לכן אם האיל נמצא הוא קבע מקום השיטה בתחתיתו של אילן והמקום נמצא מקום הגובה של האילן נמצא אפילו למעלה מגובה ערה טפחים העיקר שיהיה במרחק של פחות מארבע עמות ממקום השיטה המקום נקרא כולו כחד רשותה איך אומר רשי כמן דמלי דמי כאילו שכל המקום נהפך למקום סגור מקום מלא מקום איזה יחידה אחת גדולה שכוללת את הכל ממילא הנתק שדיברנו עליו מקודם שבין המאכל לבין מקום השיטה כמובן מתמוסס כמ שהכל נמצא ברשות אחת אם ככה כשהמשתמש בגובה של אילן למעלה מעשרה טפחים איך מדובר אומר רבא מדובר שהנוף איפה שנמצא המקום במאכל הוא בריחוק של ארבע עמות ממקום השביתה כמובן כמו שאמרנו כל ההתכנסות הזאת של מקום השביתה שיוצרת לך מקום של ארבע אמות לכל צד זה עד ארמות ולא מעבר לכן אם האילן יש לו נוף והנוף מת חק מתרחב ומגיע למרחק של ארבע אמות מבסיסו והוא שם שמה בקצה הנוף במרחק של ארבע אמות ממקום הבסיס האילן הוא שם שם את המאכל יש נתק בינו והוא התכוון שמקום השיטה יהיה באילן יש נתק בינו לבין המאכל ולכן העירוב פסול כהמשך הגמרא מביאה עוד דינים שקשורים לדין הזה של רבה דף לג עמוד א' ב סיפור של אילן הגמרא שמה שאלה שאלה לכאורה גם אם נבוא ונאמר שמבחינת הרשות הוא נחשב כרשות אחת האיש מקום השביתה והמאכל נחשבים כרשות אחת אבל כל אדם שמוריד משהו מהאין אחרי שזה שעה על האילן נחשב כמשתמש באילן וחזר גזו במסכת ב שלא להשתמש באילן נמצא שהציפיה שלך ממנו שיוכל להביא את המאכל אל מקום השביתה שלו היא בעייתית כמה שברגע שהוא הוריד את המאכל במקום השביתה מה האילן במקום המאכל שהיה נמצא נמצא שהוא משתמש באילן ומשתמש באילן זה איסור ד רבונו אונה הגמרא שזה הולך על פי רבי רבי סובר שכל דבר שהוא שבוט הגדרה של שבוט כל איסור דרבון בהלכות שבת כל דבר שהוא שבוט רבונו לא עשרו את זה בבן הש מושס היות שעדיין זה לא שבת וודאית זה בן השמוש ספק ספק שבת ספק לא שבת בזמן הזה של בן השמוש רבון התירו לעשות מלאכות שהם רק משום שבות ולכן הרעיון המה שאנחנו רוצים שיוכל לקחת את המאכל ממקום המאכל שהוא נמצא בגובהו של אילן ולהביא אותו למטה אם באמת הוא נמצא כולם באותו רשות אין לי בעיה אין פה העברה מרשות לרשות אמרנו או שפחות מעשרה טפחים שאז המאכל נמצא במקום של כרמלית גם זה דבר שהאיסור רק דר בונן או שזה נמצא למעלה מעשר טפחים זה נמצא בתוך ארבע אמות למקום השמיטה על פי המהלך של רבה נקרא הכל אותה רשות בקשר לבעייה שאלנו הנושא של שימוש באילן גם לזה אותו פתרון יש פה את הדין של כל דבר שהוא משום שבוט התירו אותו בבין הש מושס ממילא אין נתק בין המאכל לבין מקום השביתה אומרת הגמרא בדף לג עמוד א מהי רבי ומי רבון המחלוקת שהבאנו עכשיו רבי סובר שכל דבר שבוט התירו בזמן בן השמוש ורבו אנו חולקים איפה אנחנו רואים את המחלוקת הזאת בצורה נוספת ד תניה נתנו באילן למעלה מעשרה טפחים זה בעצם ציטו מהמשנה שלנו אם הוא שם את זה באילן למעלה מעשרה טפחים איין עירובו עירוב למה כמ שמדובר האילן למעלה מעשרה תכים נהפך לשוס היחיד מקום שיטתו של האדם זה בבסיסו של האילן דהיינו ברשו הרבים יש מרחק כמו שרבה אמר ב ב המקום הבסיס מקום השיטה לבין הנוף ששמה נמצא מאכל של ארבע עמות מרחק של ארבע אמות ממילא זה לא נכנס תחת המסגרת של מקום השיטה שנחשב הכל כרשות אחת וזה נמצא רשו שיוכית וזה רשו הרבים ממילא אין אפשרות להביא את המאכל למקום השיטה בעירוב פסול עוד דין אומרת הבריתה למטה מערה טפחים עירובו עירוב אבל אם זה למעלה מע למטה מעשרה טפחים יש לזה דין של כרמלית כידוע כל עמוד שלא מגיע לעשרה טפחים גם אם רוכבו ארבעה טפחים נהפך לכרמלית אם אין רוכבו ארבעה טפחים הוא מקום פטור אם רוכבו ארבעה טפחים גובאו פחות מעשרה יש לו דין של כרמלית ומכר מלית אומנם לרשות שרבים גם יש איסור מד רבון אבל כמו שאמרנו על פי רבי כל דבר שהוא מד רבון התירו בן הש מושס אבל מוסיפה בריתה עוד דין ואסור לטלו אבל עם כל זה שאנחנו התרנו הכשרנו את העירוב למה כמה שיש איזשהו דרך כלשהי להביא אבל תדע מזה בשבת עצמה אם תרצה לקחת את המאכל הזה אדם יכול לאכול בשבת עצמה את המאכל העירוב הזה אם תרצה לקחת בשבת את המאכל ולהוריד אותו מהעץ ולאכול מבחינת רשות אולי זה מותר לך אבל יש פה בעיה של השתמשות באילן שזה אסור כל זה מדובר אם זה גבוה שלושה טפחים במעלה בתוך שלושה מותר לטלו כל הגזירה של חזל לא להשתמש באילן היה רק מגובה שלושה טפחים במעלה כממה שפחות מזה זה נחשב כאין בליטה בקרקע ובליטה בקרקע זה לא נחשב כאין שימוש באילן זה לא כמו שנטלת מאילן אלא כמו שנטלת מקרקע מקבעת וחזו לא גזרו בזה זה הדין הראשון של הבריתה הדין השני נתנו בכלכלה זאת אומרת המאכל לא מונח ממש על ענפי האילן אלא מונח בסלסלה שהיא מחוברת לאילן היא תלויה על אחד הענפים או משהו כזה ותלו באילן אפילו למעלה מ רה טפחים עירובו עירוב והגמרא באמת אחרי זה בהמשך שואלת מה ההבדל מה ההבדל אם הוא שם את המאכל על האילן שאמרת שזה נחשב ר שוס יוכית ויש נתק בינו לבין מקום השביתה לבין אם זה נמצא בתוך כלכלה זה הגמרא בהמשך מרחיבה דברי רבי וחכמים אומרים כל מקום שאסור לטלו אין עירובו עירוב חכמים לא מתייחסים כרגע לדיני העירוב הם מתייחסים לדיני העירוב כתוצאה מבעיית הרשויות אלא הם מתייחסים לדיני העירוב כתוצאה מבעיית השימוש באילן לכן הם אומרים כל מקום שיש איסור להשתמש באילן גם העירוב לא יכול והסיבה כמו שאמרנו מקודם מחלוקת בין רבי לרבנן האם דבר שהוא משום שבוט כגון שימוש באילן האם מותר בבן השמוש או שלא על פי רבי אמר לו שמותר ולכן איסור הטלטול איסור השימוש באילן לא מהווה עבורי בעיה כמו שזה מותר בבין השמוש על פי רבון גם בבין הש מושס אסור להשתמש באילן ממילא יש נתק בין המאכל לבין המקום השביתה והם פוסלים רק שואלת הגמרא וחכמים אומרים מאה הרי במשנה יש בעצם שני דינים יש את הדין הראשון שמדבר שהמאכל נמצא על האילן עצמו ויש את הדין השני שהמאכל נמצא על הכלכלה על הסלסלה שהיא תלוייה על האילן על מי רבונו נקטו את הדין שאומר שהיות שיש איסור שימוש לכן גם העירוב לא מועיל על הקטע הראשון או על הקטע השני אי לימה הסיפה זאת אומרת על הסיפור של הכלכלה לימה כסו רבון צדדין אסורים הרי כשהכלכלה נמצאת על האילן אתה לא משתמש ישירות באילן אתה משתמש בכלכלה שהיא תלוייה באילן חזל קוראים לזה בסוף המסכת צדדי האילן זה לא ממש האילן זה נקרא צדדי ושם יש מחלוקת האם צדדין אסורין או לא אסורין אם אתה תבוא ותאמר שרבונו במשנה שלנו בבריתה שלנו מתייחסים לקטע האחרון דהיינו לצדדי האילן נמצא שהם נוקטים צצד של צדדי האילן גם אסור מדברים על כלכלה וזה צדדי האילן זה לא האילן עצמו ורבו לא רצו להתייחס פה בסוגיה שלנו למחלוקת שנמצאת שמה לכן החליטה הגמרא שרבונו לא מתייחסים לקטע של הכלכלה שאז באמת נכנסים לנקיטת צד לגבי צדדי האילן אלא זה מדובר על הרשע אלא הרשע ברשע מדובר מונח על האילן עצמו ולכן זה שימוש ישיר באילן אילן יחי דם למה ברשע אתה עוסר ובסיפור בכלכלה אי דלית בארבעה אם באילן אין רוכבו ארבעה מקום טורו אז גם אם המאכל נמצא בגובה של למעלה מעשרה טפחים הוא לא נפך לשוס היוכל אין כוח לשום מקום פחות מארבעה טפחים להפך לרשות אחרת לרשות עצמאית לכן אם הוא נמצא עליד רשות סרבים או רשו יוכית הוא משמש כמקום פטור עבור שניהם מותר לקחת משמה ולשים פה ולקחת לרשות השנייה זה דין פטור הוא מתבטל לכל רשות שיש לו יחסים איתה לקחת מפה הכנסת לפה מקום פטור אין לו שם בכלל של רשות אז אם האילן הזה רוכבו למטה מידה לתפוחים מקום טור מה זה משנה אם המאכל נמצא בגובה עשרה או שלא י דית בארבעה אם יש לו ארבעה טפחים ולכן אתה פוסל כמה שזה נמצא למעלה מערה טפחים זה רשו שיוכי והוא לא יכול להוריד את זה למטה לרשות רבים כי נתנו בכלכלה מוה אז מה הסיפור של הסוף הבריתה שמדובר על כלכלה למה שם אתה מתיר אומר אבינה רשע דאית בארבע הרשע מדברת כמו המשנה שלנו שלהלן יש ארבעה טפחים רוחב ממילא אני בא ואני אומר שמה המאכל נמצא למעלה מערה טפחים גובה הוא נמצא ברשו יוכית קובע מקום לעצמו ואתה לא יכול לקחת את המאכל משמה ולשים אותו למטה למה יוזכר מדובר במחק של ארבעה אמות ממקום השביתה ולכן אין פה דין של רשות אחת כפי שקבע רבה אלא המקום מקבל רשות אחרת ואם זה רשו יוכת וזה רשו שרבים נוצר נתק בין המאכל לבין המערב לבין מקום השביתה ועירוב נפסל זה ברשע סיפה דליט בארבע למה תעמיד בצורה כזאת למה הרשע בארבעה וספה לית ארבעה כמה שהספה מדברת על דין מיוחד שמה וכלכלה משלימת לארבעה באילן עצמו אין רוחב ארבעה אבל בצירוף הכלכלה הסלסלה הזאת שנצמדת לאילן יחד עם הכלכלה יש לנו פה רוחב של ארבעה טפחים מה הצורך מה החידוש בדין הזה מה המיוחד בדין הזה שכלכלה נצמדת האם הכלכלה יוצרת פה מצב של ארבעה טפחים אז למה האילן באמת לא נחשב למעלה מעשרה טפחים הרי מה אמרנו בספר של הברייתא בכלכלה בסיפור של כלכלה גם אם זה למעלה מעשרה טפחים נמצא המאכל העירוב עירוב אם אתה אומר שהכלכלה הנצמדת לאילן משלימת לארבעה טפחים למה לא תבו ותאמר שהמקום נאסר העירוב נאסר כמו שמ נמצא למעלה מעשרה טפחים כמו ברשע ורבי סבר לה כרב מאיר וסובר לה כרב יודה רבי כשהוא אמר את הדין הזה את הבריתה הזאת אמר זה בריתה בשם רבי הוא סבר כפי ש שני תנאים אחרים שמדברים כל אחד בנושא אחר סבל לקרב מאיר דמה חוקק להשלים באל נשכח שהכלכלה היא לא חלק מהאין היא נצמדת לאילן ובצ באמצעות הכלכלה אני מחשיב את המקום כש של ארבעה טפחים לא כל התנאים אוחזים שזו הדרך שאפשר לעשות את זה רב מאיר שאמר בכמה מקומות אמרנו בתחילת המסכת בקשר למזוזה בקשר ליום דין שאפשר לחקוק אני מסתכל כאילו אני מצרף כאילו אני פתחתי את האילן וצרפתי עליו את הכלכלה אז רב מאיר סובר ורבי סובר בעקבותיו חוקק להשלים וממילא יש לי כאן המאכל נמצא על מקום שרוחבו הוא ד טפחים ובנוסף בס לירב יודה דמר בעינן עירוב על גבי מקום ארבעה מה כל החידוש בסיפור של הכלכלה לפני שאנחנו נכנסים לשאלה למה באמת למעלה מעשרה טפחים זה מותר אם אתה אומר שיש פה מקום ארבעה למה שזה יהיה מותר זה רשו יוכי אבל שאלה קודמת עוד מה הצורך בכלכלה מה החידוש בשביל מה רבי נקד בבריתה את האופן הזה סובלה כרבי יודד אמר בעינן רוב על גבי מקום ארבעה וליקה כדי שעירו יחשב כמונח כמונח במקום חשוב שמשמש כאפשרות שדרכו אנחנו נקנה מקום שביטה צריך שהוא יהיה במקום של ארבעה טפחים אם השטח שעליו הוא מונח זה דומה לדיני הכירה וההנחה ברשו שרב בשבס שיהיה חשוב כמקום מונח שיוכל ליצור באזור שמה דין של מקום שביטה צריך שיהיה מונח על ארבעה טפחים במעלה והכלכלה משלימה לאילן וככה אנחנו מגיעים את המקום מאיפה אנחנו לוקחים שצריך ארבעה טפחים ממשיכה הגמרא ומסבירה בהמשך [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: