העמוד היומי מסכת עירובין דף לא עמוד ב

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת עירובין מבית "דרשו" עם הרב מיכאל שיינמן שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת עירובין דף לא עמוד ב

[מוזיקה] סית דשמיה רובין דף ל עמוד ב למדנו במשנה את רשימת המזונות המאכלים שאפשר באמצעותם לערב ערובי תחומים אחד המאכלים שיה כתוב שמה זה מעשה ראשון שנטל תרומתו כידוע אחרי שמפרישים תרומה מהמזון התבל אחל צריכים להפריש ממנו מעשה ראשון מעשה ראשון ניתן ללוי הלוי עצמו מתוך המעשר שהוא מקבל נותן מעשר מתוכו דהיינו מעית מהמזון כולו נותן אותו לכהן כל זמן שהוא לא נותן אותו לכהן האוכל נחשב כתבלב נחשב כתב במשנה כתוב שאדם יכול לערב במעשה ראשון שנתרמה התרומה לכהן נשאל את השאלה מה החידוש המאכל כשר לחלוטין למה שלא יכלו לערב איתו אומ אומרת הגמרא ובמעשה ראשון שנטלה תרומתו פשיטה לא צריחה שיקדימו בשובל ונטלה ממנו תרומת מעשר ולא נטלה ממנו תרומה גדולה הדרך היא והמהלך הוא קודם כל מפרישים תרומה גדולה הוא התרומה הראשונה שמפרישים אחרי זה מעשה ראשון אחריד תרומת מעשר במקרה שלוי הלך בזמן שהתבהר לאלא היייתה מדוגמת היא עדיין לא נהפכה לערימת דגן אלא היייתה נמצאת בצורה של שיבולים הוא הלך ולקח את המעשר שלו הסיבה המטרה שלו היייתה להימנע מהצורך להפריש תרומה גדולה לפי חזל זה 1 חלקי 50 או 40 1 חלקי 60 הוא רצה לחסוך לעצמו את הכמות הקטנה הזאת הלך ולקח מהמאסר מהשיבולים לפני שלקחו ממנה תרומה ההלכה היא שבמקרה דנן היות שזה נלקח באודם שיבולים הוא לא חייב להפריש תרומה התרומה הגדולה הופקעה וממילא עכשיו הוא חייב להפריש אותו לוי רק מהמעשה ראשון תרומת מעשר ולא תרומה גדולה וכדי רב בבאו אמר רש לקיש לאמ רב בבאו אמר רש לקיש מעשה ראשון שהקדימו בשיבולים לפני שהוא לקח את המעשר לא הפרישו תרומה הלוי רץ ושיבולים כבר לקח את המעשר פטור כבר מתרומה גדולה שנאמר ומותי ממנו תרומת השם מעשר מן המעשר מעשר מן המעשר אמר לך זה הצורך בהפרשה העכשווית מאותו מעשר ולא תרומה גדולה ותרומת מעשר מן המעשר חל כבר פטור היייתה פה איזשהו הפקעה מהתרומה והוא כבר לא צריך להפריש עכשיו תרומה אלא רק תרומת מעשר אמר לו רב פפה לביה יחי למה אתה מדגיש דווקא שיקדימו בשיבולים אפילו הקדימו בקרי גם גם אם התבואה כבר היייתה במצב מסודר יותר היייתה בצורה של ערמות קרי שכבר חל חיוב דוריס בהפרשת רומות ומעשרות גם שמה תגיד שהאבקה הועילה אמר לי עליך אמר כרה מכל מעשרות תרימו את כל תרומת השם דהיינו את כל מה שצריך לא רק תרומת מעשר גם תרומת השם רגילה ומה ראית אז יש לך פסוק אחד שמחייב עכשיו המעשר הזה להפריש רק תרומת מעשר יש לך פסוק אחד שמחייב להפריש גם תרומה גדולה מתי כך מתי כך אי אדגן וי לא אדגן אם התרומה לא התרומה התבל בעודו עדיין שיבולים הלך הלוי ולקח את המעשר תרם הפרשת התרומה הוא הבקיע את השם תרומה כון שמעולם לא חל על התבואה הזאת חיוב תרומה מדאורי ס כמו שזה עדיין לא הגיע לשלב של דגון אבל אם כבר חל דגון המעשה שעשה פה הלבי דהיינו הניסיון שלו להבקיע משם תרומה מחיוב תרומה לא יועיל לו למה כמ שכשהוא לקח זה כבר היה מחוייב בתחומה והוא לא יכול להפקיע במעשר שני והקדש נבדו למדנו במשנה ברשימת מאכלים שרויים לשמש כ מאכלים עבור עירובי תחומים קניית מקום שביטה זה גם מעשר שני והקדש שנפדו פשיטה עשו כל מה שצריך הוא לא יכול הרי לאכול את זה במקום מושבו כמ שזה מחוץ לירושלים קשה לו לסחוב את זה עד ירושלים הוא פודה את זה מחלל את זה על מאות וירושלים קונה במאות מזון לכאורה זו הדרך לא צריחה שנתן את הקרן ולא נתן את החומש כשהבין פודים או מחללים את המעשר שני הם צריכים להוסיף חומש פה מדובר שהוא אמנם חילל אבל הוא חילל את זה על מאות בשווי הפירות עצמם ולא הוסיף עוד חומש שהיה צריך לעשות כך וכמ שמלן דן החומש מעכב אבל לא בתבל תבל לא אי אפשר להערב בתבל כ שזה אסור באכילה גם לא אסור לכולם אסור בהנאה פשיטה לא צריכה בתבל תבול מד רבון ו כגון שזרעו בעציץ שאינו נקוב אם אין חור למטה בעציץ כל החיוב מעשרות ומות מעשות באותו הציץ הוא רק מד רבון כמה שמן המשנה למרות שזה תבל רק מד רבון גם אין אפשרות לערב באמצעותו ולא במעשה ראשון שלו ניטלה תרומתו ודאי זה תבל כמו שאמרנו לוי חייב לתת מעשר מן המעשר ושיטה לא צריכה שיקדימו בקרי הלוי לקח את המעשה ראשון שלו לפני שנלקחה התרומה מהתבואה כולה ונטלה ממנו תרומת מעשר ולא נטלה ממנו תרומה גדו באה המשנה לחדש המעשה ראשון הזה הוא נחשב עדיין כטב למה תרומת מעשה אומנם פרשתה אבל תרומה גדולה לא הפרשה רגע אמרנו שאם הוא חטף מקודם וניסה להבקיע כמו שאמרנו מקודם הבקעה מועילה אם זה עדיין לא היה במצב של דגון אבל היה במצב של דגון האבקה לא תועיל וזה ממשיכה הגמרא ואומרת מהומה קידומה לרב פפה להבה שבעצם יש פטור בתרומה הגדולה כמה שאפקה הוילה כמש מלן כדשן יש לחלק בין אדגן לבין לא אדגן אם אדגן הוא חייב להפריש עכשיו תרומה כמו שהיה פה חיוב קדום כבר להפריש תרומה לפני שה לוי נתן את המעשר אבל אם זה לא תגן לדה בשיבולים התרומה הגדולה הופקעה ולא במעשר שני והקדש שלא נפדו פשיטה לא נפדה זה ממש אסור זה אסור באכילה אסור בהנאה לא בירושלים לא צריכה שפדן הלמה ולא פדן כהלכתן למשל ר שדו על גב הסימון מעשר עמור וחובה שיחולל רק על מטבע לא מספיק נסכה של כסף לא מספיק נתח של כסף או של זהב צריך שיהיה על זה צורה של המלך או כל צורה שמתאימה לשמש כמטבע אם הוא פדע את זה על גב הסימון שזה חתיכת מתכת לא מועיל רחמון אמר וצרת כסף כסף שיש עליו צורה הקדש איך נעשה הקדש הפדיון שלו כראוי שחיללו על גב קרקע רח מונה אמר ונתן הכסף וקם ו וזה המשנה בא לחדש פדית פדית את ההקדש אבל לא הצלחת בפדיון כמ שקדש נעשה בצורה שאינה ראוייה לכן זה לא יכול לשמש כרוב השולח רובו ביד חירש יטה וקטן וביקש מהם לשים את המזון את המאכל באותו מקום ששמה הוא מעוניין לקנות מקום שביטה או ביד מי שאינו מודה בעירוב הגמרא מסבירה מדובר בקוי בגוי אינו עירוב למה נראה בהמשך ואם אמר לאחר לקבלו ממנו זאת אומרת אם הוא שלח את הקטן את החרש את השותה או את הקוטי הוא לא שלח אותם שהם יניחו שמה ו הם יקנו עבורו את מקום השוטה המחודש לא הוא אמר שמה יחכה לכם מישהו והוא מינה את המישהו וורה לו שבבוא הזמן כשיגיע הפת על ידי הקטן והחרש הוא יניח אתזה שמה במקרה דנן זה מועיל למה כמ שהקטן והחרש בעצם לא הם אלה שקונים את מקום השביתה הם אלה רק שם מביאים את המוצר לשמה ומי שקונה מקום השביתה זה אותו שליח שהוא מינה קודם ואם אמר לאחר לקבלו ממנו הרי זה אירוב אומרת הגמ וקטן לא האם קטן לא יכול לעשות ליצור מקום שביטה הוא לא יכול להיות מועיל בעירוב תחומין וומ רב אונה קטן גובה את העירוב לגבי עירובי חצרות למדנו שקטן יכול לאסוף את הפת מכל השכנים ולהניח את זה בבית אחד ועל ידי כך נהיה כל הבתים בחצר משויכים מחוברים כביכול לבית אחד קטן יכול לעשות את זה למה שמה כן וכה ש אומרת הגמרא כאן באירובי תחומין כאן באירובי חצרות עירובי חצרות הצורך של גביית הפת זה לא שהנחת הפת בבית מסוים יוצרת פה איזה קמין אלא אדם לרוב משעבד נותן את ביתו עבור הבית ששמה נמצא המזון שלו נראה את זה בהמשך המסכת או קניין או שמקום חיותו של האדם תלוייה במקום מזון המטרה שיש לקטן שהוא אסף את הפת מכל השכנים והניח אותו בבית מסוים זה לא כדי לקנות או לעשות מצב של קנין שזה באמת קטן לא יכול כל המטרה היייתה להביא את הפת למקום מסוים ובאמצעות הנחת הפת באותו מקום כבר אפשר השלב השני לעשות את העירוב העירוב נעשה ממילא כמ שהפד של כל השכנים נמצאים במקום מסוים אז נוצר הקניין מעצמו או אז נוצר המקום המגורים עובר כביכול כולו למקום אחד אבל לעומת זה עירובי תחומים אתה מצפה שהקטן יקנה עבורך מקום יקנה עבורך מקום שביטה חדש זה קטן לא יכול לעשות או ביד מי שאינו מודה בעירוב מן מי הכוונה אומר רב חסדה כוי ואם אמר לאחר לקבלו אמנו הרי זה עירוב זאת אומרת אם הקטן לא אמור להניח את העירוב במקום את המזון במקום ולקבוע באמצעותו מקום חדש מקום שביטה חדש אלא קטן רק מעווה שליח מעין איזשהו אדם שמעביר את הדברים משהו שמעביר תופעה של העברה במקרה דנן אני סומך אם מיניתי מישהו שיעמוד שמה במקום ויקבל ויקנה מקום שביטה עבורי זה מועיל ולי חוש דילמה לו ממתי מדובר בחרש שותה קטן אולי הוא לא יביא את זה לאיש ההוא כדם הרב חיסלה ב עומד ורואה הוא הוא עומד מרחוק והוא רואה שהקטן מביא את זה לאותו האיש שמניתי החינמי בעומד ורואה רב חסדה לא אמר את זה זה על המשנה שלנו אומר את זה על בריטה בהמשך אבל אותו תירוץ קיים גם פה ולי חוש דילמה לו שקל מיני אולי השליח שמינת וביקשת ממנו שיקנה אבוך מקום שביטה חדש יעשה אבוך את העירוב אולי הוא לא יקח או יקח ולא יעשה מה שביקשת ממנו אתה הרי לא עומד לידו אתה רואה מרחוק שהביאו לו את זה מי אמר שהוא יקיים את שליחותך כדם רב יחיאל חזקה שליח עושה שליחותו הכנה מחזקה שליח עושה שליחותו כשאני ממנה שליח ולא דובר בחיר שטה וקטן שאותם אני לא יכול למנות שליחות בכלל אם אני ממנה שליח אדם בוגר יהודי בוגר השליחות הזאת חזקה שהשליחות נעשתה ואיך יתמה דרב חיסדא איפ אנחנו למדנו את הרב חיסדא בו עומד ורואה הוא ורב חיאל ורב יכיל וגם את הדין של רב יחיאל שחזקה שליח עושה שליחותו אמרנו שמשתמשים בתירוצים שלהם שהם אמרו במקום אחר איפה הם אמרו את זה העית מדניה נתנו לפיל והוליכו לקוף והוליכו אין זה עירוב כמו שוודאי פייל וקוף לא יכולים לשמש כקונים עבורכם מקום שביטה אבל ם אמר לאחר לקבלו אמנו הרי זה עירוב ודיל מה לו ממ טילי אתה בוטח בפיל או בקוף שיביאו את זה למקום הנכון אומר רב חסדה בעומד ורואה הוא ודיל מה לא מקבל מיני אולי אותו אדם שמינית כשליחות לא יקבל אומר רכיל חזקה שליח עושה שליחותו ממילא שני היישובים האלה שני התירוצים האלה כמו שנאמרו בבריתה שמה של פיל מתאימים גם לסיפור שלנו עם חרש וטב וקטן עומד ורואה הוא בחזקה שליח עושה שליחותו אומר רב נחמן כלל בשל תורה אם נפקותה מקיום השליחות הוא דין של תורה אין חזקה שליח עושה שליחותו אני לא מסתמך על החזקה נראה בהמשך גם למה ושל סופרים אם הנפקות היא בדברים שקשורים לדרבון כגון למשל בעירוב תחומין חזקה שליח עושה שליחותו אבל בדינים דוריסה אני לא יכול להסתמך אלא אני צריך לבדוק ולברר שבאמת השליח עשה את אשר נתבקש [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: