העמוד היומי מסכת עירובין דף לא עמוד ב

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת עירובין מבית "דרשו" עם הרב דוד בוק שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת עירובין דף לא עמוד ב

[מוזיקה] הירון דף ל עמוד ביס נתחיל בעמוד א במשנה נראה כעת רשימה של דברים שכפי שאמרנו לעירוב חומן אנחנו צריכים שהמאכל יהיה ראוי לו בו ביום ונביא רשימה של דברים שיש בהם חידוש והגמרא תבאר בכל אחד ואחד מה החידוש שבו שלמרות שהיה צד שזה לא ראוי לבו ביום בכל אופן זה ראוי למאכל ואפשר לעשות את זה לעירוב תחומים ויה רשימה של דברים שהם לא ראויים לעירוב תחומים מערון בדמי ובמסר רש שניטלו רומוס ובמסר שני וקדש שנפדו וקונים בחלו ובתרומה אבל לא בתבל ולא במס שלא טל טרומסו ולא במס שני וקדש שלא נבדו ונראה את הגמרא שתר אחד לאחד בכל דברי המשנה אומרת הגמור דמאי או לחוזי לי איך אפשר לעשות עירוב חום מן מדמי הרי דמאי זה בעצם דבר שנקנה מהמאורה רוב המאורס מעשרין תרומות ומעשרות בכל אופן ראו חזל צורך ותיקנו שאדם שקונה ממורת ספק אם הוא ייסר תרומות ומעשרות צריך לעזור ולהפריש כל עוד שהוא לא חזר והפריש את התרומות ומעשרות זה אסור באכילה אם מדובר שהוא לא הפריש אז איך מותר לעשות מזה עירוב תחומין הרי זה לא ראוי לאכילה לאותו אדם אונה גמורה מיגו דבו מקניס וא וני וחוזי אשנ מוזילי מתוך שאותו אדם יכול להפקיר את נכסיו ולעניים לא גזרו לאסור אכילת דמי כל מה שגזרו שצריך להפריש תמומות ומעשרות בפעם השנייה כשהוא קונה ממור את זה דווקא לאנשים רגילים ולא לעניים כיוון שיכול להפקיר את נכסיו ואז הוא יהיה כעני שמותר באכילה ממילא זה נחשב כבר עכשיו שזה ראוי לאכילה ואפשר להניח את זה לארוב דתנן איפה מצינו שניים מותרים באכילת דמי מאכילים את העניים דמי ואת אכסנית הדמי אומר רשי חסניה זה בעצם חיילים של מלכי ישראל שמטיילים אותם את המזון שלהם על בני העיר וכיוון שהם לא בביתם יש להם דין של עניים וממילא מותר לתת להם גם מדמי אומר אבונה תענה יש ברייסה ששם כתוב שהדין הזה שניים יכולים לאכול דמאי הוא דלוק בת שמאי בת שמי אומרים אין מאכיל אתניים דמי ובס מאכילין את הענים דמאי אומרת הגמורה על המשך המשנה ובמס רישון שניטלו טו מוסוי סדר הפרשות תרומות ומעשרות דבר ראשון צריך לתת טרומ גדולו לכהן אחר כך הלוי מקבל מיסר רישון שזה עשירית מכל התבואה הליווי שקיבל את העשירית מכל התבואה צריך להפריש טרומ ס מייסר מתוך המיס רישון שלו שזה הוא נותן לכהן כאן אנחנו מדברים על מיס רישון של הלווי שניטלו טרומסו לכאורה מהמה שהוא נתן את החלק שהוא היה צריך לתת לכוהן אז שואל את הגמור פשיטה מה הבעיה הרי לכאורה יש לו מייסר ראשון שתיקן אותו כדינו הוא הפריש את הרומס מייסר לכהן לא הצרי שהקדימו בשיבולים אומרת הגמורה מדובר שבא לוי בשלב שהתבייש היייתה בשיבויה עדיין מחוברת לקרקע ועדיין לא הגיעה לשלב שהא התחייבה בתרומות ומעשרות והוא ביקש מבעל השדה כבר ליטול את הרומס מייסר שלו וניט לו ממנו טומס מייסר ולא ניטלו ממנו טרומ גדולו כעת שהוא בא לקחת את הרומס מייסר והוא צריך לתת מהומס את המייסר רישון והוא צריך לתת מהמסר ישון את הרומס מייסר של הכהן לכאורה הוא היה חייב לתת עוד חוב שיש פה את החוב שהוא דילג על זה שהבעל השדה לא נתן טרו מקדו לו מכל השדה שהוא היה צריך לתת גם מהחלק הזה של המיס רישן של הלוי לתת גם על זה טרו מגדול לכהן אז לכאורה עכשיו הוא היה צריך לתת מהחלק שהוא לקח למייר ישון גם טרומ גדולו לכהן וגם טרוס מייסר אז זה אנחנו אומרים שלא גם אם הוא לא הביא טרומ גדולו זה בסדר הוא כדי רבו אומר לוקיש דומה רבו אומר לוקיש מעשה ראשון שהקדימו בשיבלי שהוא לקח את המס רישון בשלב של השיבו עוד לפני שהפרישו ממנו טומק דולו פה טומ טומק דולו שנאמר רמוס מנו תרומ השם מיסר מן המייסר ודורשים מיסר מן המייסר אמרתי לכו תפריש מסר דהיינו תרומת מסר מן המאסר מהמסר רשון של הליוי אבל ולא טרומ קדול רומס מיסר מן המייסר אבל אל תפריש שתי תרומות גם טרו מק דולו וגם טרוס מייסר מן המייסר ממילא על זה אנחנו מדברים וזה החידוש של המשנה שאפשר לעשות את זה לאירו תחומין כיוון שכעת הוא לא צריך להפריש את הטרום גדו אז גם אם הוא לא הפריש תרומ גדו הוא רק הפריש את הטרו מיסר זה מספיק וזה ראוי לאכילה אומר לרב פופל הביי אוכי לפי הדרשה שלך שאנחנו דורשים מהפסוק שלא לתת שתי תרומות על המיס רישון שלוי הקדים ולקח יוכי אפילו הקדים בקרי נמי למה רק שהוא הקדים בשיבולת אתה אומר שהוא פטור מטרום גדולו לכאורה ניקח את הדרושה הזאת ונדרוש גם באופן שהלייקרס בתרומות מעשות והוא לא חיכה שהכהן יקבל את התו מק דולה שלו אלא הוא לקח דבר ראשון את המיס הראשון שלו גם כאן נומר שהוא פטור כעת מלהביא גם טומס מיסר וגם טרומ גדולו לכהן אומר לי הולך אמקו עונה הביה לרב פופו על זה יש לנו דרושה אחרת שאומרת שצריך להפריש את שתי התרומות מכל משרי שכם ורמו את כל רומס השם מה מה בא לרבות כל תרומ השם שיש פעמים שיש כמה וכמה תרומות להביא כגון אם הוא הקדים בקרי שזה כבר התחייב בטרו מק דולו כאן כבר אי אפשר לפתור את הכהן בלי לתת לו גם את הטרו מ גדולו וגם את הטרו מס מיסר אומה ויסו ולמה לך שאתה דורש את הפוס כזה מה שאומר להפריש את שתיהם על הזמן שזה בקרי ומה שאומר להפריש רק אחד מהמהם על הזמן שזה בשיבולים הדגן והלו דגן כיוון שזה כבר התחייב בתרום משומה ממילא אני דורש את הפסוק שאומר לי מכל תרומ השם שבע לרבות שיצטרכו להפריש את כל התרומות על השלב על מקרה כזה שהוא הקדים אותו ולקח אחרי שכבר התחייב בטרומסו מיס רויס כיוון שדגן לכן צריך להפריש גם טרומה וגם טרומ גדולו ולא יספיק לנו רק רומס מייסר ממשיכה הגמורה על המשך המשנה ובמסר שיני ואגדה שנפדו לכאורה פשיטה שואלת הגמורה מיסר שייני שהוא פדע אותו על הכסף וכעת הוא בא וקנה עם זה בירושלים דבר מאכל ודאי ש יכול להניח אותו לרוב תחומים אוגד שהוא פדע אותו מקדש ודאי למה שנחשוב שזה לא ראוי לעירוב תחומים לא הצריכה שנתן את הקרן ולא נתן את החומש הוא לא שילם את החומש שצריך לשלם על זה וקומה שלדן החומש מעקל אבל לא בתבל שואל את הגמורה פשיטה שמה שאסור לערב ערוב תחומין עם תבל זה הרי אסור באכילה במיסה ודאי שאסור ציח בטבל טוב מד רבון כגון שזרוע בעציץ שנוקו מדובר בדבר כזה שהוא חייב רק תרומה מ דרבון כגון אם זה גדל בעציץ שהוא לא נקוב אז כיוון שהוא לא נקוב הוא לא מחובר לקרקע אז מדאורי הוא פטור מתרומות ומעסות רק מדרבנן הוא חייב ועל זה מחדש את המשנה שלמרות זאת להניח ירוב תחומין מדבר כזה שחייב בו מסס מ דרבון אסור גם כן וזה נחשב לטבל ואיה אפשר להפריש אי אפשר השתמש בזה לעירוב חומי זה לא נחשב ראוי לאכילה ולא במירין שניטלו מוסו פשיטה לכאורה משמע שלוי לקח את המיס הראשון ולא הפריש את הטרו מס מייסר שלו לא הצריך שהקדימו בקרי אומרת הגמור מדובר על הדוגמה שדיברנו קודם מדובר שהוא לא הקדים אותו כשהיא הייתה התבואה בשיבויה אלא כשתבוא כבר התחייבה בתרומות ומעסות בקרי ונטלה ממנו טומס מייסר הוא באמת הפריש את הומס מייסר על המיס הראשון שהוא לקח הפריש עשירית לכהן ולא נטלה ממנו תרום גדולו אבל הוא לא השלים את הטרום הגדו לו שבעל השדה לא נתן לפני שהוא לקח את המיס רישון שלו הלווי את זה הוא לא נתן והרי אנחנו הבנו קודם שמה פוסו שצריך לתת את שתיהם גם את הוגדלו וגם את הרומר מה הוא ד מכדי אומר לרב פופ להבי שהוא שאל שגם בכזה מקרה נפתור אותו מטרו גדולו כוש דשני שכזה מקרה יש פסוק כל רומש שחייב כן לתת את התום הגדו לו וכל לא שהוא לא יתן את זה זה תבול וזה תבל ואסור להשתמש עם זה לרובי תחומים ולאבי מיסר שני וד שלא נבדו פשיטה הרי זה אסור באכילה לא צריך ש בדון ולא בדון כיל חוסן מדובר שהוא פדע את זה אבל לא כהלכתו מיסר שדו על גב הסימון חמון ומה צרתו הכסף כסף שיש עליו צורה דורשים דווקא מטבע שיש עליו צורה אבל לא הסימון שהוא מטבע בלי צורה הקדש מדובר שחיללו על גב קרקע דרכמון אמר ונו סן הכסף קומלו שקדש צריך לבדות על כסף ולא על קרקע והוא פדע את זה על קרקה וזה החידוש שזה מעכב ויהיה אסור להשתמש עם זה לרוב תחומים כי זה לא נבדק כל חוסר אומרת המשנה אנחנו יודעים שירוב תחומין כאשר הוא מניח את זה במקום שהוא רוצה לקנות שביטה אז זה קונה שיטתו אבל צריך שיהיה מחשבה לקנות שביטה בבין השמוש שם השולח עירוב ביד חר שוטה קוטון שאין להם דעת או ביד מי שאינו מויד בעירוב אינו י עירוב כיוון שאיין דעת לקנות את השביתה שמה או מי שהי עומד בירו אנחנו לא יכולים לדעת האם הוא באמת הניח את זה או כיוון את מה שצריך לכוון לקנות שביטה לכן זה לא ערוב ואם אמר לאחר לקבלו ממנו הרי זה אירו הגמרא תפרש באיזה מקרה זה מוי שואלת הגמורה קוטון לוי האם אי אפשר לשלוח על ידי קטן את העירוב ואומר רבונה קטן גובה את העירוב כתוב שקטן יכול להסתובב בין כל בני החצר ולגבות את הפת לצורך עירוב חצ רוס אונ הגמר לק שכאן עירוב תחון כאן בעירוב חצרו שם מדובר רק לעניין עירוב חצירו ששם זה לא קניין שצריך מחשוב אלא זה בסך הכל עניין מציאותי שכש הלחם שלו נמצא של כל בעלי החצר נמצא באחד הבתים אז זה הבית שכביכול כולם גרים בו זה אפשר גם בלי דעת על ידי קוטו אבל כאן בעירוב חום צריך דעת לקנות שייסה וזה לא מועיל על ידי קוטו אוי ביד מי שינו מד בעירוב מן מי זה שהנו ממד בעירוב ארחיז קווי שהם היו גירי הרס והם לא מודעים בכל דבר שהוא מדרש חזל ממילא גם בעירוב תחומין הם לא מודעים ולכן אי אפשר להסתמך עליהם שהם יקנו את השביס ואם אמר לאחר לקבלו אמנו הרי זה רו שואלת הגמורה ולי חושד ממט הוא סיכם מם מישהו שיקח חרש וקטון הזה אבל אולי הוא לא הגיע אליו איך אתה יכול לשמח זה ללכת ולטלטל וללכת יותר מ-2000 אמו אולי הוא לא הולי לא הגיע אליו והוא בעצמו הלך והניח את זה בסוף ה-2000 אמו וממילא אין פה דעת לקנות שייסה כדו מבחי זה במת ורואה מדובר שהוא עומד מרחוק ורואה איך שהשליח שהוא בר דעת שהוא אמר לו תיקח ממנו את זה הוא פוגש אותו חנמ במת ורואה גם כאן תרץ כמו שרב אחיזה תרץ לעניין אחר ך גם כאן נאמר שהוא רואה אותו איך שהוא מוסר לו את זה ושוקל מיני גם כשהוא פוגש אותו אולי הוא לא לוקח ממנו את זה כדומה יחיאל חזוק כשליח או שליחו סוי מסתבר שכשהוא מינה אותו לקחת ממנו את העירוב אז הוא עשה את שליחותו והוא זה שקנה לו את השיטה והניח לו את זה במקום שביתו אכנ מחזק שליח שליחו וךד דרב חז ורב יחיה לגבי מה אנחנו את רב חיז ורב אחי שאנחנו אמרנו כמו שהם אמרו בעניין אחר ככה גם נאמר כאן אומה זה חוזר על בריסה ני סונו לפיל וליו לקוף וליו אין זה עירוב הוא הוליך את העירוב תחומין שלו עם פילו עם כוף זה לא קונה ואם אמר לאחר לקבלו אמנו הרי זה ארו אבל אם הוא מינה מישהו שיקבל את זה מהפיל או מהקוף זה כן מועיל ודיל מלו ממט ועל זה אנחנו שואלים על דברי הברייה אולי אותו אחד שהוא מינה אותו לקחת את זה מהפיל והקוף הוא לא לקח את זה ממנו אומר רב חסדה בוא אמד ורואה הוא על זה רב חסדה אמר את דבריו שמדובר שהוא רואה איך שהפיל העביר את זה לאותו אדם שהוא מינה אותו לכך ודיל לא מקב מיני אולי הוא לא לקח את זה ועשה את שליחותו גם אם ראית אותו מגיע אליו אולי הוא לא לקח את זה ועשה את שליחותו אמרבי חיאל חזו כשליח אויס שליחו סוי ממילא אנחנו טולים שהוא זה שלקח את זה והניח את זה במקום שהוא קנה שיטתו ולכן הוא יכול להסתמך על זה וללכת יותר מ200 אז אם כן ראינו כאן במשנה איזה דברים מותר לעירוב תחומים דמאי כיוון שהוא יכול להפקיר את נכסיו ולעניים זה ראוי ממילא זה ראוי לא גם מה הסרים ש לומוס מדובר שהלוו הקדים בשיבולים ואת הרו את הרומ גדולו הוא לא צריך להפריש ואפילו אחזה רו תחומין מסר שני וגד שנדו מדובר שהוא פדע אותם אבל הוא לא נתן את החומש ובכל אופן זה ראוי וזה לא מעקב מה שאמרנו אבל לא בטבל מדובר שזה תבול רק מדר בונן כמו הציץ שאינו נקוב מסרי לאת לו רומווי מדובר שהקדימו בקרי שאז הלוי חייב לתת גם טרו מקדו לו וכל עוד שהוא לא הפריש אסור לו להשתמש זה לרובי תחומים ולאש די ש נבדו מדובר שלא נבדו כוסון מסר שני אמרנו על ידי מטבע ללא צורה בקדש שהוא פדע אותו על גבי קרקע ולא על גבי מטלטלים המשנה הביע שמי ששלח עירובו ביד מי שאינו ברדה או ביד מי שאינו מודה בעירוב זה לא מועיל אלא אם כן הוא מינה מיש שיקבל את זה ממנו ואמרנו אמנם קטן מועיל לעניין אירוב חצי רויס כי שם לא צריך דעת אבל כאן צריך דעת ולכן קטן זה לא טוב מי זה מי שאד בעירוב זה קוטי ואייך אפשר לדעת שההוא שהוא מינה אותו אז הוא באמת יקח את זה ממנו מדובר במד ואו ומצד זה שולי הוא לא עשה את שליחו אז אננו אומרים חזוק שליח אוס שליחוי וכך גם נישב על הברייה שכתוב בפיל וקוף שאם הוא שלח את זה איתו אז אם הוא מינה מישהו אחר שיקבל את זה מהם והוא עומד ורואה אותם איך שהם מעבירים לו את זה אז אנחנו אומרים שחזק שוסו וזה [מוזיקה] מועיל ש
לצפיה בתכנים נוספים: