העמוד היומי מסכת עירובין דף לא עמוד א

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת עירובין מבית "דרשו" עם הרב מיכאל שיינמן שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת עירובין דף לא עמוד א

[מוזיקה] בסיעת דשמיא רובין דף ל עמוד א' נתחיל בסוף העמוד הקודם ראינו לל מחלוקת בין רבי יהודה לבין רב ונון בקשר לאפשרות לערב לכהן באמצעות מזון שנמצא בבית הקברות בבית הפרס ראינו שלכול על מזה מועיל כמו שאפשר יש לנו פתרון איך להגיע ל לעומת זה בבית הקברות לפי רב יודה אפשר בואל המטלטל על פי רב בונן אול המטלטל לא חוצץ ולכן אין אפשרות להגיע הזכרנו את העניין שהצורך בגישה כמה שקביעת מקום היישוב החדש מקום השביתה החדש נוצר באמצעות שאדם קובע שמה את מקום אכילתו דהיינו שני תנאים יש פה קודם כל שהוא יוכל לאכול את האוכל שהאוכל ראוי לו ולכן ברגע שמדובר בכהן בתרומת מא זה לא טוב אבל למשל ישראל בתרומה ראינו מחלוקת אם זה משמש אוכל ראוי או לא או למשל יין לנזיר אבל יש בעיה נוספת הוא גם צריך פשרות להגיע למקום למקום האוכל הוא צריך להגיע לאוכל כדי שהוא יוכל לאכול אם האוכל נמצא במקום אחד והוא לא יכול להגיע אליו מה הרווח מו גם אם האוכל הוא כשר והכל טוב אבל הוא לא מגיע אליו זה שני הדברים שצרכים אז ראינו שבקשר לבית הקברות יש מחלוקת בין רבי יהודה לבין רבונו נקודה מעניינת יש פה מחלוקת בין רשי לטיפש האם הצורך להגיע למקום הרי לכאורה האוכל שנמצא בבית הקברות לכהן הוא לא ראוי כהן לא יכול להיכנס לבית הקברות אבל לישראל הרי זה ראוי ישראל יכול להיכנס לבית הקברות ככל שכפץ אם ככה למה לא תחשב את האוכל הזה כאוכל ראוי אז רשי אומר שכל זה מדובר ע ליבה ד סומכוס שאומר שבשביל לערב צריך שהמזון יהיה ראוי עבור האדם המערב דהיינו עבור האדם שקונה לעצמו שביטה זה שזה ראוי לאחרים בעצם לא יפתור לי פה שום יה ככה לומד רשי שזה הולך על פי המנ דמר הזה שגם מבחינת הגעה צריך שההגעה תהיה ראוייה לך אתה מערב אבל לפי רבון שאיין צורך שהמזון יהיה ראוי לך גם אין צורך שאתה בעצמך תוכל להגיע גם אם מישהו אחר יגיע בעצם גם המזון יכול לשמש כמקור לעירוב לעומת זאת אספס בתחילת הפרק אומר לא בנושא של אכילת המזון עצמו אם המזון לא ראוי עבור המערב אבל עבור ראוי עבור מישהו אחר זה נחשב כמזון ראוי ואפשר לערב בו גם הכהן גם הישראל בתרומה וגם הנזיר ביין אבל מניעת גישה לכול העלמה לא הבעיה לא תיפטר אם אחר כן יוכל לגשת לשמה צריך שהאדם עצמו המערב הוא זה שיוכל ולכן כשיש מזון לכהן בבית הקברות נכנסים לקושי מסוים שעל פי רבי יהודה הוא נפטר באמצעות הליכה בתוך אוהל המטלטל שואלת הגמרא בדף ל עמוד ב ב קשורה למטה וד תן רבי יהודה אומר מערון לכהן טאור בתרומת תאורה תשימו לב הכהן הוא טהור התרומה טהורה זה אוכל כשר מה הקושי פה בקבר התרומה הבא נמצאת בתוך קבר האם התרומה נטמאת או לא נטמאת נראה בהמשך אבל יודגש למה דווקא צריכים תרומה תורה כמ שאם התרומה היא טמאה היא אשורה בהנאה אין אף אחד בעולם שיכול לאכול אותה לא רק הכהן גם בישראל אשור לאכול תרומת טמאה לכן הגש בבריתה פה שמדובר בתרומת טהורה אותו דבר גם מדובר בכהן טהור כמ שאם הוא כהן טמא גם אסור לו לאכול תרומה טהורה ואז ניכנס כבר למחלוקת אם זה ראוי עבורו א ראוי עבור אחרים התנה פה נוקטת הדין שהוא לכול העלמה כהן טהור תרומה טהורה אוכל ראוי אוכל כשר הכול שיור רק בקבר זה נמצא במקום שהכהן לא יכול להגיע אליו אומרת הגמרא למה כתוב שזה כן טוב מערבין איכי אזיל בשידה תיבה ומגדל זה הולך על פי רב יהודה שתדע תיבה המגדל זה אוהל המטלטל אול מטלטל משמש חציצה ממילא הוא יכול להגיע למקום המזון הזה באמצעות השידה תבה במגדל אבל שאלה אחרת וכיוון דחתה ברגע שהאוכל נמצא בתוך הקבר הקבר הכוונה היא מקום בית שיש בו קבר או נמצא על הקבר ממש הוא נטמע מהקבר עצמו באוהל וכיוון דחתה הי תמילה האוכל עצמו נהייה טמא ואם זה תרומת טהורה הוא נטמע תרומת טמאה אין אפשר רות כלשהי לקבוע מקום שביטה באמצעותו זה אוכל שפסול לכל העולם כולו אומרת הגמרא בשלו הוכשרה כידוע כל מאכל כדי שהוא יוכל לקבל טומאה הוא צריך לעבור מצב של הכשר כי יותן מים על כל זרע זרוע אשר הזרע מכאן דורשים חזל זה מדאורי שצריך שהאוכל יעבור שלב כלשהו של הרטבה לא כל המשקים נחשבים כמרכיבים אלא רק שבעה משקים יין דם תכלס אם המזון הזה לא הוכשר זאת אומרת הוא מעולם לא אורטב למשל תפוח שמעולם לא אורטב או שנילושה במי פירות גם אם זה מדובר בעוגה ושפי אותה אפינו אותה עם מים אבל מי פירות לא מים רגילים מי פירות לא נחשבים כאחד משבעה משקים שמכשירים את המזון לקבל טומא אז פתרנו את הבעיה של האוכל שלא יכול לקבל תומא כמ שהוא במצב כזה שהוא לא הוכשר אוכל שלא הוכשר לא מקבל טומא לעולם אבל איך הוא מוציא את זה מתוך הקבר אגיד הכהן הגיע באמצעות אוהל אוהל המטלטל שידה תיבה או מגדל הגיע עד פתחו של הקבר אבל להוציא את המזון הוא צריך להכניס את היד לפנים ואי כי מייתי לה איך הוא מוציא את ה את אותו מזון מתוך המקום הטמא ברגע שהוא יכניס את ידו הכהן יתמ בפשוט כלי עץ כידוע מהתורה כלי עץ מקבלים מקבלים טומ רק אם יש להם קיבול כל כלי עץ בשונה ממתכת בשונה משאר חומרים אבל כלי עץ ך לקבל דווקא אם יש בו בית קיבול אם זה פשוק לעץ למשל מגש לוח עץ ליסט קורת עץ אם אין לה בית קיבול הקורה הזאת לא מקבלת טומה אז הוא הוציא את האוכל באמצעות עמד מבחוץ שלח לשמה קנה מעץ וככה הוציא את האוכל זהלא מקב ליטומה ו כמעיל יש אחד מ-18 דבר תקנה אחת מתוך ה-1 דבר שנמצא במסכת שבס שחז תיקנו שאם יש קנה אפילו שהקנה עצמו הוא מעץ והוא לא מקבל טומ אבל אם ברוחבו או בהיקפו אם מדובר בקנה עגול בהיקפו יש טפח וצד אחד הוא נמצא באוהל של טומה וצד אחד הוא נמצא בידיו של האדם או בגבו של האדם הוא מטמ את האדם זה תקנה מד רבון מתוך ה-18 דבר אז אם ככה אז גם פה כש הכהן אנחנו רוצים הרי לאפשר לו להוציא את המזון לא שהוא הולך להוציא בפועל אבל אנחנו צריכים הרי לקו המזון כראוי להגיע אליו אם ככה איך הוא יכול הרי ברגע שהוא יגיע עם הקנה הזה הוא יטמא וזה כמובן נאסר הוא א' זה אסור עליו לעשות כן אבל בנוסף הוא גם יחשב ככהן טמא ו אסור לו לאכול שוב אין לנו פתרון בעצם לקרוא לאוכל הזה כאוכל זמין כמ שהוא לא יכול להגיע אליו מטילה אחוד אחורי אחוד יש פה שתי גרסאות הכוונה היא שלמקוביץ יחי מיתה עם דרבון האוכל כשר תרומה טהורה האוכל לא מסוגל לקבל טומ והוא לא קיבל טומא מהקבר כמה שלא הוכשר הכהן יכול בבית הקברות אנחנו נכנסים לבעיה על פי רבון שהוא צריך שדת תב המגדל ורבנו אומרים שאהל המטלטל לא שמ אוהל אבל כתוב פה בקבר הוא לא צריך לעבור על כברים אחרים קבר בודד שנמצא הוא יכול להגיע לקבר בצורה הכי חלקה שיש שמה עומד בחוץ מכניס את אותו מקל שדיברנו עליו ו מוציא למה על פי רבונו זה לא טוב אמרנו שזה טוב רק על פי רבי יהודה יחם התמה דרבון כסוי אסור לקנות בית ביסורי הנאה נושא חדש לגמרי הרי מה עושה העירוב העירוב קונה לך מקום שביטה מעין בית זאת אומרת אני מסתכל על האדם שעשה את העירוב כאילו מקום שביתת עכשיו נמצא שמה אין שם כמובן בית כאילו הוא נמצא באותו מקום אדם לקנות דבר באמצעות דבר שאסור ב הנאה זה לא מקובל ואי אפשר לעשות את זה עכשיו נקודה מעניינת מה זה נקרא אסור בהנאה היות שהפתיתים בתוך קבר אז זה נקרא כאילו אתה נהנה מהקבר כמ שרי חזל לומדים במסכת סנהדרין ש יש איסור הנאה להנות מכל דבר שקשור למת מתחחים מקבר מצבה יש איסור להנות לומדים את זה מפרה מגלה ארופה שם שם אבל אם החפץ הזה המזון הזה נמצא בתוך קבר ואתה משתמש באמצעות המזון כדי לקנות מקום נמצאת נהנה מהקבר ואסור להשתמש להנות מאיסורי הנאה מכלל רבי יהודה רי כן מכשיר כי רבי יהודה סבר מותר לא כסבר מצוות לאו לענות ניתנו היות שכל המטרה שלך כאן היא לקנות בית אתה לא קונה בית לשם לנוח בו אתה קונה בית כדי ששמש עבורך מקום יציאה להליכה רחוקה יותר וכפי שנראה לקמן העירוב תחומין עושים רק לצורך מצווה כגון שאדם צריך ללכת לקראת חתן בשבת או לצורך מצווה אחרת ממילא זה לא נקרא שתני אנה אומנם באפשרותך עכשיו להרחיק יותר מאשר 2000 ממה ממקום הבית שלך אבל זה לצורך מצווה ומצוות לאו לענות ניתנו אלא עוד אמ רבא מצוות לו לענות ני זה לרב יודה רבון סוברים אמרנו שאסור כנראה רבונו סוברים שמצוות כן לענות ניתו מה הגדר הגדר הוא מצוות ל לענות ניתו הכונה ה שכשאדם מקיים מצווה אז זה שאתה מקיים את המצווה ובאמצעותה זוכה לשכר שמימי הכל טוב זה לא הנאה שאסור לך לעשות את זה מאיסורי הנאה זה הנאה רוחנית זה לא הנאה גשמית שאסו ליך להנות מאיסורי הנאה זה הנאה רוחנית וממילא זה מותר לעשות יש כמובן מחלוקת בראשונים אם אדם גם נענה הנאה גשמית בנוסף להנאה הרוחנית אם מותר או אסור אבל כאן מדובר הרי שהוא הולך הרי לצורך חתן קלה הולך לצורך מצווה בר ברגע שהוא הולך לצורך מצווה אז כל מה שיש לו פה זה הנאה רוחנית הולך לקיים מצווה ואתה רוצה לאסור עליו להשתמש באותו מקום שביטה למה כמו שאתה ננה מיסור הנה לא מצוות לאו לענות ניתנו ליב דרב יוד ממה שמעליב דרבו מצוות כן לענות ניתנו אלא אדר מצות ות תנו למה קטנ אמרה לשמ אומ לך רב איסין מדבר מצווה דכל עלמה מצוות לו לנות ניתנו אם כל המטרה שלו בקנית השיטה כ שיוכל ללכת למחרת לכל מיני סיבות לא רק לדבר מצווה אלא לסיבות סתם הנעה גשמית שלו וודאי אם רק לתוך מצווה לכול למה מותר אבל אחבק המפליג מר סבר אין מערבין אלא לדבר מצווה ממילא אין פה מצב שהוא נהנה הנאה גשמית כתוצאה מהקבר מר סבר מרבין אפילו לדבר הרשות דהיינו שצורך ההליכה שלו מחר היא גם לדברי הרשות ממילא אם הוא השתמש באותו מזון שנמצא בתוך הקבר לצורך קניית מקום שביטה כדי שוכל ללכת דב הרשות נמצא נהנה מאיסורי הנאה אלא עוד אמר רב יוסף אין מרנ לדבר מצווה לימה כתה אמרה לשמע אמרנו ז המחלוקת בין רבוד לבן רבון אומר לך רב יוסף דכו עלמה אין מערן אלא לדבר מצווה ודול עלמה מצוות ו לענות ניתנו אם ככה בעצם למה רבון נוסכים האוכל כשר הלקיחה אין בה בעיה אלא מה להנות מקבר הרי הוא עושה את כל העירוב רק לצורך מצווה מצוות לב לנות ניתנו לכול הלמה אם ככה למה רבונו סרים ובק מפג מרס כיון דנלי עירוב ניח לדמטר כלל הצורך שאדם שם את העירוב שמה באותו מקום זה רק עד כניסת השבת כדי ששמש עבורו כקונה מקום שביטה במשך השבת הוא לא מוטרד אם האוכל ישמר או לא ישמר הוא לא חושב הוא לא בונה על האוכל הזה מאכל עתידי לעומת זה מרס רבון סוברים כין כ מנטר צריך אילי האדם מעונין שזה ישאר שמה בתוך הקבר גם מעבר לכניסת השבת כמו שייתכן שההוא יזקק לאוכל הזה מחר בצהריים הרי טרוב תחומין את המזון מותר לאכול אחרי שנכנסה השבת וזה קנה מקום שביטה מותר לאכול אותו בהמשך השבת אז האדם מונין שזה ישאר שמה ולכן רבון לא אפשרו לערב בפת שנמצאת בבית הקברות או בקבר למה כמו שבסופו של דבר הוא נהנה ממקום אמנם מקום השביתה שהוא רוכש לעצמו זה לשום לצורך מצווה ומצוות לו לענות ניתנו אבל ה מונין שהמקום יהיה שמור גם אחר כך ולכן חזל אסרו להניח שם את הפת משנה מערבין בדמי דמאי זה כשאדם קונה פירות מעם הארץ הוא צריך להפריש מחמת הספק שם עם הארץ לא יפריש ובמעשה ראשון שניטלה תרומתו כידוע לוי מקבל את המעשה ראשון הוא צריך לתת מעשר ממנו דהינו מעשר מן המעשר זה 1 חלקי 100 לתת את זה לכהן לכאורה מעשר ראשון שנטל תרומתו זה מאכל כשר לחלוטין עשו מה שצריך נראה בהמשך ו במעשר שני והקדש שנפדו כידוע אדם שיש לו מעשר שני בכמות מרובה והוא לא יכול לאכול את הכל פה וקשה לו גם לעלות לירושלים לפה הוא לא יכול צריך לעלות ל ירושלים קשה עליו המסע הוא פודה את זה בכסף מגיע לירושלים ושמה הוא קונה בכסף הזה מוצרי מזון ואוכל אותם בירושלים לכאורה שוב מדובר הקדש ומעשה שני שנפדו מה הבעייה מה החידוש שאפשר לערב בהם נראה בהמשך והכהנים בחלה שוב מה החידוש זה אוכל ראוי מבחינתם אבל לא בתבל אוכל אינו ראוי ולא במעשה ראשון שלא נטרה תרומתו זה עדיין תבל המעשה ראשון שנמצא בידי הלוי כל מה שהוא לא הפריש ממנו תרומת מעשר הוא עדיין נחשב כתב ולא במעשר שני והקדש שלא נבדו כמ שהם אסורים באכילה אם זה בירושלים אולי זה סיפור אחר אבל פה מדובר שזה לא בירושלים הוא לא יכול לאכול את זה פה אם הוא לא יכול לאכול זה מזון שאנו ראוי ווא לא יכול לשמש כקונה מקום שביטה אומרת הגמרא דמאי אלו חזי הרי אדם אסור לאכול בדמי ב דרבונות תקנת רבי יוחנן בן זכאי שאסור לאכול דמאי אבל איך הוא יכול לערב את זה אומרת הגמרא מיגו דיב מפקר ונכסי אדם המערב שרוצה שהאוכל הזה יחשב בעיניו כראוי כדי שיוכל דרכו לקנות מקום שביטה הוא יכול להפקיר את נכסיו וקיי מלן ואב ואני וחזו השתנה מחזי אפילו שהוא לא יפקיר את נכסיו אבל עצם האפשרות שלו להפקיר את נכסיו ולהגיע למצב שהוא יהיה ראוי לאכול את הדמאי כבר עושה את הדמאי כאוכל הראוי עבורו תנן מאכילין את העניים דמאי ואכסניה דמאי הכוונה היא אותם חיילים שהמלך משיט אותם על בני העיר כדי שיצטרכו לפרנס אותם מותר להכיל אותם דמאי אומר רבונה זה מחלוק כתנאים תנא בית שמאי אומרים אין מאכילים תנים דמאי ובית הלל אומרים מאכילים נתנים דמאי לסיכום הדמאי הזה אומנם הוא אוכל שאינו ראוי אבל באפשרותו של המערב להגיע למצב שכן יהיה ראוי עבורו כגון שהפקיר את נכסיו הוא יהפך לעני לכן גם עכשיו הוא נחשב כאוכל ראוי עבורו ואפשר לערב [מוזיקה] באמצעותו ש
לצפיה בתכנים נוספים: