העמוד היומי מסכת עירובין דף לא עמוד א

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת עירובין מבית "דרשו" עם הרב מנחם דריימן שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת עירובין דף לא עמוד א

[מוזיקה] דף ללא עמוד א' אחד היהודים היקרים שחי בדור שלפנינו קראו לו רב גודל אייזנר הוא היה סריד לדור דעה נשם את אוויר הפסגות של פולין של מעלה עבר את את השואה האיומה בצורה מאוד קשה שכל את אשתו ואת ילדיו לאחר מכן עלה לארץ והיה אחד מגדולי המחנכים והמשפיעים של הדור שלאחר השואה שנים על גבי שנים הוא הרביץ תורה ב ת חידושי הרים של חסידי גור בשיחות שלו הוא היה מחדיר את הטיוב ואת הבוז לממון כל הערך הזה שאנשים רכשו לכל אחד שהיה לו קצת יותר ממון או שהגיע לאיזשהו מסרה מכובדת הוא היה מדבר הרבה על זה ואת הרעיון הזה שגם כשצריך כסף עדיין לא להשתעבד לכסף ולא להסתובב כל הזמן סביב הדבר הזה עשירות וצבירת עון ונכסים פעם אחד מהמאזינים התגרה בו ואמר לו רב גודל הכל טוב ויפה אתה מדבר הרבה אבל אני בטוח שאם היו כאן ועכשיו מציעים לך מסרה מכובדת אם היו מציעים לך כסף רב היית ףל זה היית לוקח אמר לו רב גודל תקשיב אין לנו עכשיו את האופציה הזו כדי לבחון האם באמת אני לוקח או לא מה כן אמר לו רב גודל בחיוך אופייני האם אתה אתה המאזין מאז לומר עכשיו ריבונו של עולם אני מבקש ממך אל תעשה ני עשיר אמר לו אותו אחד לא אני לא מעז אומנם לא כל תפילה מתקבלת אבל אני לא לוקח את הסיכון שבדיוק התפילה הזו תתקבל אמר ל בגודל אם כן זהו ההבדל ביני ובינך אני מאז להרים את עיני לשמיים ולומר ריבונו של עולם אל תעשה ני עשיר אין לי חפץ והרבה כסף תן לי ר רק מה שאני צריך כאן אם כן נמדדת באמת האמונה של בן אדם המקום הערך של בן אדם האם הוא עובד ופועל ועמל ועושה כל מה שצריך בשביל לחיות בצורה טובה בעולם או שהוא כבר הגיע למקום הזה של הרבה נכסים הרבה דאגה וכל המטרה שלו בעולם היא רק איך אני מוסיף ומגדיל ומגביר את עוני זה דבר נפלא היום אנחנו גם בעמוד שלנו נראה את העניין הזה נראה מה הדין של פירות דמאי שהם פירות ספק מוסרים ספק לאלא האם מותר לאסר בהם או לא אומרת הגמרא סליחה האם מותר לערב בהם או לא אומרת הגמרא מותר לערב בהם ואתם שמה אותו בן אדם יהיה עני ואם הוא יהיה עני יהיה מותר לו לערב ויהיה מותר לו להשתמש ולאכול באותם פירות ולכן יהיה מותר לו כבר עכשיו לערב אולי כאן ימדדו האנשים יהיו כאלה שיאמרו עזוב אותי לא מערב בדמי שמה לא יהיה לי כסף לא רוצה חלילה אפילו להעלות על דעל שפתיי ורעיוני את המחשבה הזאת ויהיו אנשים כסו גושר ם גודל וכדומה אומנם אף אחד לא רוצה עניות אבל הם לא קשורים כל כך בעבותות של אהבה לכסף ויכולים לפעמים לוותר עליו בשביל ערכים חשובים יותר אומרת הגמרא הקדושה אנחנו מתחילים בדף ל עמוד ב למטה ועד תניה בסקירה קצרה אפשר לומר שהיום אנחנו הולכים לדבר בגדול על מה הדין עירוב כן דיברנו שלכה מותר לערב בתוך בית הקברות כך אמר רבי יהודה אז דבר ראשון נדון בעניין הזה איך בדיוק משם נסטף מצוות להנות או לא משם נגיע לעניין מחודש שעוד לא דיברנו עליו לצורך מה מותר להרב האם לכל צורך שעולה על דעתך הוא דווקא לדברי מצווה ולאחר מכן נדבר במשנה במה מותר לערב דברים נוספים שלכאורה הם קצת פשוטים והגמרא שלאחר מכן תרחיב האם מותר להערב בהם ומה החידוש אומרת הגמרא הקדושה ואנחנו מתחילים ל עמוד ב למטה ועד תניה אתמול דיברנו שמותר לערב ראינו סומכוס וחכמים במשנה ראינו גם את חכמים שחולקים על רבי יהודה בוא נסכם רגע בקצרה מה שראיינו אתמול בסוף העמוד אתמול ראינו לגבי כהן שמניח את עירובו בבית הקברות היה לנו מחלוקת רבי יהודה וחכמים רבי יהודה אומר עליו שזה בבית הקברות זה נחשב עירוב ולמה כי יש לו אפשרות להיכנס לשם איך על ידי שידת תיבה ומגדל כבר נדבר על זה חכמים אומרים שידת תיבה ומגדל לא חוצצים בפני הטו ואין לוך להיכנס יפה מאוד ממשיכה הגמרא ואומרת רגע ועד תניה יש בריתה שכתוב כך רבי יהודה אומר מערון לכהן טהור בתרומה טהורה בקבר גם אם התרומה מונחת על קבר אפשר לערב אז איך יזיל איך הוא מגיע לתוך המקום שם הרי איזה מקום טמא זה אני יודע בשידת טיבה ומגדל כמו שאמרנו אתמול שידת תיבה ומגדל הם כלים מאוד גדולים הם אומנם יכולים להיטלטל אבל עדיין זה כלי ענק הוא מחזיק 40 הוא מחזיק בעצם 40 שעה ביבש שזה קורים בלח ם הגודש זה גודל עצום אומר אמ רבי יהודה ברגע שכהן נכנס לתוך דבר כזה הוא יכול להיכנס לכל מקום שהוא רוצה לתוך בית הקברות הוא לא נטמע זה חוצץ בפני הטו חכמים חולקים עליו אבל בכל אופן אני מבין לפי רבי יהודה איך הוא נכנס אבל שואלת הגמרא פה כתוב במפורש שהתרומה היא לא מונחת בען שהוא בבית הקברות היא מונחת בקבר וכיוון דחתה התמי עלי ברגע שהיא הונחה על הקבר היא העילה על הקבר כן בטומאת אוהל טומאת אוהל זה לאו דווקא שהמת או הטומאה מעילה עליך גם אם אתה החפץ הפרי הבן אדם מעיל על טומא מעיל על הקבר גם כן הוא נטמע ואם כן תומת מה אסורה באכילה הכהן לא יכול לאכול אותה אז למה עירובו נחשב לעירוב אונה הגמרא פשוט מאוד כאן מדובר שהתרומה הזו שמונחת על הקבר לא יכולה לקבל טומא למה בשלא הוכשרה הרי אנחנו יודעים שיש דין פרי שיורד מהעץ הוא לא מקבל מיד טומאה רק אם הוא הוכשר הוא זמן לכך שהוא יוכל לקבל תומא אז הוא יקבל תומא איך פרי מוכשר על ידי שנוזל עליו שנותנים עליו מים מים זה לאו דוקא מים אחד משבעה משקים שסימנה יד שחת דם זה יין דבש שמן חלב טל דם ומים כל הדברים הללו זה יד שחת דם אם הם שמים אותם על גבי פרי אז אחרי שהוא תנגב כמובן לפני לא משנה לי מאז והלאה כל טומ שתיגע בו תטמא אותו לפני זה גם אם כשההוא היה על העץ ירד עליו גשם נגע בו יין דבש לא משנה למה הוא לא מוכשר לקבל תומא סתם עוד פרט מעניין כל העניין הזה ב הוכשר לקבל תומא זה דווקא לדעת אם נשפר עליו יין ש כל משקה אחר שלא מידת זה לא מכשר קבלת טומה פה בכל אופן מדובר שהפירות הללו לא הוכשרו לקבלת טומה ולכן גם אם הם על הקבר ממש עילים עליו נוגע בהם שרץ לא מעניין אותי מה הם לא מקבלים טומא או שני לא שווה מי פירות שוב לא נגע בהם מים וני לושה במי פירות העיסה הזאת או מה שאתה רוצה מי פירות לא מכשירים לקבלת טומה בעצם זה אותו רעיון זה לא הוכשר לא נגע בזה מעולם מים ולכן זה לא מטמא ממשיכה הגמרא ושואלת רגע אני מבין שהכהן יכול להיכנס לתוך בית הקברות על ידי שידת תיבה ומגדל התרומה כבודה במקומה מונח נמצאת על הקבר והיא טהורה כפי שאמרנו לא הוכשרה אני לא שבמי פירות אבל ממשיך ליעלה את הסיטואציה איך הכהן יכול לאכול את התרומה הרי הכהן נמצא בתוך שידת תיבה ומגדל התרומה נמצאת על הקבר איך היא מגיעה מהקבר לתוך השידה יבה ומגדל הזאת הרי אם הכהן יקח בידו כלי כן ויקח את אותה תרומה את הפירות הללו הכלי הזה נטמע מהמת הופך להיות אב טומא נטמע מהקבר הופך להיות אב טומא ומטמא את הכהן שואלת הגמרא ואיך אם מייטי לה הוא לא יכול להביא ואם כך שוב אמור להיות שאין עירוב או עירוב כי אין לו את האפשרות לאכול את זה אונה הגמרא בפשוט כלי עץ זה לא מקב ל טומא אתה צודק באמת כלי רגיל יביא את הטמא יקבל ליב טומא ויטמ את הכהן אבל יש מושג שכלי רק מה שיש בו בית קיבול אני מקיש לשק כמו שכתוב בתורה כמו שק שיש לו בית קיבול נטמע ככה גם כל כלי עץ דווקא שיש לו בית קיבול וכאן הוא משתמש בפשוט ק לאץ כרש דיק דבר שאין לו בית קיבול והוא באמת לא נטמע אומרת הגמרא יפה הוא באמת לא נטמע אבל ועק המעיל הבעייה היא שיש בעיה שאם הכלי הזה גם אם הוא פשוטי כלי עץ אם הוא יעיל על הקבר ועל הכהן יחד הוא יעביר את הטומאה מתורת אוהל כמו כל דבר שנמצא תחת קורת גג יחד עם המת ואם כן אתה צודק שזה לא מקבל טומא ומטמא את הכהן אבל זה יעביר את הטומאה מהקבר אל הכהן אונה הגמרא דמיתי לי אחורי הוא לוקח את הכלי בצד הצר שלו בצ או החוד יש גורסים בצד של החוד שאין בו טפח וגם בדיני אוהל חייבים לדעת מעביר את הטמא זאת אומרת אם יש אני והמת נמצאים תחת קורת גג שאיין בה רוחב טפח זה לא מעביר את הטו כאן מדובר בכזה כלי שהוא גם פשוטי כלי עץ ולכן הוא הוא עצמו לא נטמע וגם זה על חודו זה על החלק הצר שבו אין אין אוהל אין קורת גג אין כלי מעל הכהן ומעל הכבר שהוא רוחב טפח ולכן לא מעביר את הטו אז אותו כהן יכול בסיטואציה הזאת זאת אומרת כשהוא נכנס בשיטת תיבה ומגדל והתרומה היא באמת לא הוכשרה לקבלת תומה ויש לו פשוטי כלי עץ והוא מעביר את זה על חודו אז הוא יכול לקחת את התרומה ולאכול העירוב נחשב כראוי לו ולכן עירובו עירוב שואלת הגמרא יחי אם באמת אפשר בצורה כזאת בוא נאמר כן במרכאות חלקה לא כל כך חלקה אבל יש אפשרות אם ככה אז מה התמה דרבנן למה לפי חכמים באמת לא מערבים בקבר ראינו אתמול את שיטתם ונה הגמרא פשוט מאוד כסבר אסור לקנות בית באיסורי הנאה אין מצב כזה לקנות את שיטתך ובעצם לקבוע את ביתך למשך השבת הקרובה בדבר שאסור בהנאה ואסור להנות מקבר קבר של יהודי אסור בהנאה לכן הם אומרים עזוב שנייה את כל הדינים של טומא את כל הדינים של תרומה יש כאן בעיה הרבה יותר מהותית אי אפשר לקבוע את שביתת דירתך במקום שהוא איסור הנאה שואלת הגמרא מכלל רבי יהודה סבר מותר הרי קבר באור שהוא אסור בהנאה אין לי תכנות לומר שרבי יהודה מתיר עד עכשיו היה לנו דיוון הלכתי לגבי כהן לגבי תרומה בסדר אני מבין שלכל אחד יהיה ספרה אבל אם אתה אומר לי שמהבחינה הזאת אנחנו מסודרים והכהן יכול להיכנס ולקחת ומה שחכמים ושרים זה בגלל שהקבר אסור בייסורי הנאה ואי אפשר לקנות כך שביטה אז מה טעמו של רבי יהודה עונה הגמרא ונגענו בזה אתמול כסבר מצוות ליו להנות ניתנו הקדוש ברוך הוא נתן מצוות ואין כל מה שאתה עושה זה לא נחשב כהנאה זה נחשב שאתה מקיים את מצוות המלך ולכן נכון שהמת שקבר המת אסור בהנאה אבל אני כרגע לא עושה כאן הנאה לא מה שאני נהנה אני עושה כאן מצווה של הקדוש ברוך הוא מצוות דרוב וזה מותר שואלת הגמרא אם כך שאתה אומר לי שרבי יהודה סבר מצוות לאו להנות ניתנו מה שמ שבעצם חכמים חולקים עליו כי הסיבה שהם ושרים זה כי אסור בהנעה כנראה שהם סוברים שמצוות להנות ניתנו אלא ד אמר רבא רבא אומר כך מותר לתקוע בראש שנה בשופר של זקן של קורבן עולה עליו שאסור להנות מקורבנות מותר ולמה מצוות לאו להנות ניתנו אז נמ מה כתנא אמר ל שמתי האם רבא שאמר את זה באופן כביכול גורף הוא התכוון רק לשיטת רבי יהודה וחכמים באמת חולקים אמר לך רבא ממש לא אי סבירה לאודן מערבין אלא לדבר מצווה דכו ללמה מצוות לאו להנות ניתנו זאת אומרת כך המצווה עצמה של עירוב באמת היא בגדר מצוות שליו להנות ניתנו ועל זה אין חול כולם סוברים שמצוות ליו להנות ניתנו ולכן לגבי לדוגמה לתקוע בשופר של עולה בין רבי יהודה בן רבנן יתירו כי ליו להנות ניתנו אבל כאן יש בעיה אחרת השאלה בשביל מה אתה מערב ח בק מפלגה מר סבר אין מערבין אלא לדבר מצווה רבי יהודה סובר שבכלל לערב מותר רק לצורך ללכת לשמוע שיעור לצורך גמילות חסדים לצורך משהו שהוא מצווה ואז אוטומטי מצוות להב להנות ניתנו זה בעצם לפי כולם ומותר להשתמש בקבר בתור מקום שביטה דירתך אבל לפי חכמים מותר להרב לכל דבר גם אם הוא רוצה ללכת על שפת האגם שרחוק מביתו הוא רוצה לטייל הוא רוצה להיפגש עם חבר כל דבר כזה ומר סבר חכמים סוברים מערבין אפילו לדבר רשות ברגע שדבר רשות זה לא נחשב מצווה זה שאתה עושה עירוב כן זה אומנם אולי מצווה אסור לך לצאת בלי זה אבל זה לא הופך להיות מצווה כשאתה מערב לדבר מצווה אז אתה יכול להשתמש בהתר של מצוות להב להנות ניתנו כרגע כשאתה מערב לצורך לפגוש את החבר שלך זה נפלא ביותר זה אמנם מצווה לערב בלי זה לא תוכל ללכת אבל זה לא הופך להיות מצוות המלך כמו לנענע על לולב וכמו לשמור שבת שאז אתה אומר באמת מצוות לאו להנות ניתנו אלא שואלת הגמרא אם באמת אתה מעמיד את זה בצורה כזו שלפי כולם מצוות ל מצוות לאב להנות ניתנו רק הדיון האם זה צורך מצווה או לא אלא דמר רב יוסף אין מערבין אלא לדבר מצווה לאמא קטנה הימרי לשמ רב יוסף שאמר בעצם לכאורה באופן גורף שאפשר לערב רק לדבר מצווה פה אתה רואה שחכמים סוברים שגם שמותר לערב גם לדבר שהוא אינו של מצווה ולבסיס זה הם אומרים שבאמת אסור לערב בקבר אמר לך רב יוסף מתרץ את הגמרא לא רב יוסף יענה לך כך דכולה על מה אין מערון אלא לדבר מצווה וכול עלמה גם כן מצוות לו להנות ניתנו ובעצם אמור להיות מותר להשתמש בקבר וב פג מרס רבי יהודה שבאמת ממשיך עם ההיתר ואומר אין שום בעיה הוא סובר כך כיוון דקנה לעירוב חד מנטר ברגע שבין השמשות היה כאן את העירוב ועירוב הוא לצורך מצווה מכאן ואלך לא מעניין אותי בכלל שזה ישמר אין לי כאן שום הנאה אני לא נהנה מהקבר מבחינתי שזה ילך מכאן אבל ומה הסבר חכמים אומרים חלי דמטר צריך אחלי נוח לו שגם לאחר בן השמשות זה ימשיך וישמר על גבי הקבר למה כי נוח לו שאם הוא ירצה לאוכלו כשהוא יגיע לשם בשבת הוא יוכל לאוכלו ואם כן כאן זה כבר לא הנאה של מצווה התחלת עם מצווה זה נפלא הכל טוב מצוות להב להנות ניתנו אבל כרגע שזה נשאר כאן זה כבר נוח לך מאוד כל מיני נסיבות צדדיות ולכן זה נחשב שאתה נהנה מהקבר וזה קבר אסור בהנאה ולכן חכמים אוסרים לערב בקבר אל תדאגו כבר נסכם בינתיים נמשיך למשנה אומרת המשנה הקדושה ואני חושב שגם במסכת ברכות וגם במסכת שבת היה לנו פעם אחת שעצרנו והסברנו את כל התהליך של תאומות ומעשרות אני חושב שגם כאן נעשה את זה ואחי לכאורה זה כאן במשנה בעצם כל בן אדם שגודל לו אבול בשדה על ההתחלה יש לו מצווה לתת תרומה לכהן דבר ראשון כמה זה תרומה מהתורה אפילו חיטה אחת פותרת את כל הקרי הגיעו חכמים נתנו שיעור יש עין יפה עין בינונית עין רעה אחד מ-40 אחד מ-50 אחד מ-60 יפה מאוד אחרי שעשית את זה אתה נותן גם מעשר אחד מ-10 ללוי אל תשכחו שהלויים עליו גם מצווה לתת תרומת מעשר לפני תרומת מעשר אסור לו לאכול הוא לוקח אחד מ-10 ממה שהוא קיבל ונותן את זה לכהן יפה מאוד אז דיברנו על תרומה דיברנו על מעשר ודיברנו על תרומת מעשר עכשיו יש לנו שני דברים שזה בעצם מעשר שני ומעשר עני זה לא חופף זה לא קורה ביחד שנים שיש מעשר שני אין אני וכשיש אני אין שני מה הסימן עבדה שנים א' בד של שנת השמיטה זה מעשר מעשר שני ושנים גו זה מעשר עני מעשר עני הכי פשוט הנותן את זה לעניים מעשר שני זה בעצם כמו שאמרנו כבר זה זמן האיחוד שלך עם הרוחניות עם הקדוש ברוך הוא הקדוש ברוך הוא אומר לך קח את הכסף קח את הפירות יותר יותר נכון תעלה אותם לירושלים ותאכל אותם בקדושה ובטהרה אין לך יש לך מידה הרב פירות אין לך עכשיו בלוז זמן לעלות לירושלים תפדה את זה תחלל את זה על כסף לאחר מכן תעלה את הכסף לירושלים ותאכל עם זה כמו שראיינו בדפים הקודמים דווקא לקנות אוכל יש לנו מטרה שזה ישמש לאוכל ובאמת לזמן נפלא שלך עם הרוחניות עם בית המקדש עם הקדוש ברוך הוא עכשיו אנחנו נראה יש פירות שנקראים דמאי שאני לא יודע אם הם יסו מהמהם או לא ולכן צריך לחזור ולהפריש מהם לא הכל אנחנו נראה שתרומה גדולה שזה תרומת מעשר בעצם כולם נתנו אנחנו נראה מה כן ומה לא פה בכל אופן אנחנו לא מתמקדים בזה אנחנו רק מדברים על בוא נראה במשנה דבר ראשון אומר את המשנה מערון בדמי דמאי זה בעצם תחשבו על המילה דמאי זה מה אני לא יודע מה זה קניתי אתי זה מאיזה אחד יש לו בסטה בשוק הוא המרץ אני לא יודע אם הוא מעשר או לא מערבים בזה הוא מעשה ראשון שניטלה תרומתו מעשה ראשון בעצם שניטלה תרומתו זה נפלא זה מעשר שהלויים עשה את מה שהוא צריך ללעשות והוא מותר באכילה במעשר שני וקדש שנפדו מעשר שני דיברנו פדית אותו עשית את מה שצריך הכסף קדוש הפירות כבר לא מותר לאכול אותו מה החידוש שמערבים בו נראה במשנה אקד שנפדו אז בוא נדבר שנייה על אקדש בן אדם שמחליט היה לו איזה נס לא משנה מה הוא הוא התחייב להקדש איזה שהוא חפץ החפץ הזה הופך באותו רגע להיות של בדק הבית של בית המקדש ואז כשהוא פדע אותו זה הופך להיות חולין והכסף קדוש גם בזה מותר מותר לערב אבל לא בטבל תבל זה דבר בעצם פירות חולין שלא הפרישו מהם עדיין טרומה ומעשה הם אסורים באכילה ולא במעשה ע ראשון שלא ניטלה תרומתו כי הוא גם כן נחשב כתב ל כל עוד והלוי לא עשה מה שהוא צריך אסור לערב בו ולא מעשה שני וקדש שלא נפדו הם אסורים באכילה בעצם מעשר שני בירושלים זה דין אחר כי הוא מותר באכילה אבל מחוץ לירושלים זה מה שמדובר פה בעצם אני חושב שבמשנה על פניה אין הרבה חידושים הכל מובן מה שמותר באכילה תערב מה שלא לא אבל דבר ראשון דמאי כן כתוב שמערבים ודמי הוא אסור באכילה לכן מיד פותחת הגמרא ושואלת דמאי אלא חזי דמאי לא ראוי לאכילה חכמים אסור לאכול אותו נכון מדאורייתא מותר אבל החכמים עשו עד שהוא יפריש עונה הגמרא מיגו די באי מפק ולנכס וא ואני וחזו אשנ מיחזי לי כיוון שאנים כן מאכילים אותם דמאי כי מדאורייתא לא מפרישים מדמי אני סומך על אותו בן אדם רק רחמים גזרו כיוון שאני לא מכיר אותו שתפריד שוב אז אני מותר לתת להם דמאי אותו בן אדם כמו שכל הזמן אמרנו חשוב לי כן לפי סומכוס לכל הפחות יש את חכמים במשנה שבכלל אומרים באופן גורף כל עוד וזה ראוי לאיזה בן אדם לא אכפת לי אבל גם לפי חוס שאמר שזה צריך להיות ראוי לאותו בן אדם באיזו שהיא סיטואציה כמו שראיינו לגבי נזיר שיכול להישאל ל נזירותו וכדומה אותו דבר כאן מתוך זה שהוא יכול להפקיר את נכסיו ולהיות אני ואז יהיה מותר לו דמאי כבר עכשיו מותר לו לערב דתנן מאכילים את העניים דמאי ואת האכסניה דמאי גם חיילים ישראליים שהמלך מטיל עליך לכלכל אותם לתת להם אוכל מותר להכיל אותם דמאי למה כמו שאמרנו רוב מארץ מים ואני סומך עליהם ואני לא חושש ורק לגבי בן אדם פרטי חכמים הצריכו לאסר אמר אב הונ תנא תדע לך זה לא כזה פשוט זה מחלוקת בית שמה אומרים אין מאכילים את העניים דמאי ובית הילל אומרים מאכילים את העניים דמאי בעצם זה לא כל כך לא כזה פשוט כי זה שיטת בית הלל זאתי שבעצם ההלכה הרובחת כמותה ולכן מותר להכיל את העניים ואת האכסניה הדמי וגם פה כמו שאנחנו רואים הבן אדם יכול ל לערב בדמי כיוון שמי גו מתוך זה שהוא יכול להפקיר נכסיו ולהיות עני וזה יהיה מותר לו כדרכנו בואו נסכם דבר ראשון התחלנו עם רבי יהודה שמארן לכהן טהור בתרומה תאורה בהתחלה הבנו שכל העניין פה זה לגבי תרומה איך כהן יכול להיכנס איך התרומה לא נטמאת איך הוא נכנס שידת תיבה ומגדל איך התרומה על הקבר לא נטמאת אמרנו זה לא הוכשר לקבל טומא זה נלוש במי פירות איך הוא לא נטמע כשהוא שם את הכלי מעל גבי הקבר איך הכלי לא נטמע ומטמא אותו זה פשוטי ק ליעץ איך זה לא מעיל עליו זה לא רק שזה פשוטי קלץ זה גם אין שם טפח כי הוא לוקח את זה על חודו אוקיי למה חכמים עושים אז אמרנו אתה יודע מה פשוט מאוד כיוון שהקבר הוא איסור הנאה אם כך תאמר לי שמצוות ליו להנות ניתנו זה במחלוקת ומה שרב אמר לגבי שופר אולה ז במחלוקת אומר לך הרב לא ממש לא מצוות ליו להנות ניתנו השאלה אם כשאתה מערב זה נקרא מצווה או לא לפי רבי יהודה מערבים רק לצורך מצווה ולכן מותר לפי חכמים גם לצרכים אחרים אם כך שואלת הגמרא מה שאמר רבי יוסף זה תאמר לי שזה מחלוקת תנאים כי רב יוסף אומר שמערבים רק לדבר מצווה אומר לך הרב יוסף לא מערבים רק לדבר מצווה מצוות לאב להנות ניתנו אמור להיות מותר השאלה רבי יהודה אומר אחרי שעשית את העירוב ועשית את המצווה כבר לא מעניין אותך כלום ואיין לך הנאה חכמים אומרים עדיין יש לך הנאה שזה ישמר ולכן אסור במשנה ראינו שבכל מה שמותר מותר בכל כל מה שאסור עשור אין חידושים גדולים מה כן בוא נסכם בזריזות מעשה ראשון שנטלה תרומתו מעשה שני כדי שנפדו וסליחה הסרנו במשנה והכהנים בחלה אני חוזר עכשיו מי שאוחז אותנו עד סוף השיעור הכהנים בחלה חלה שמפרישים מהעיסה נותנים אותה לכהן אז רק לכהן מותר לערב בזה נרחיב בזה בעזרת השם בגמרא עעל התבל מעשה ראשון שלא ניטלה מעשה שני וגדי שלא נפדו אסורים הסברנו כל דבר מה זה ולמה דמי מותר אמרנו פשוט מאוד כי כיוון שמ דאורייתא הוא מותר ולני מותר לתת אותו ומגו מתוך שאדם יכול להפקיר את נכסיו ולהיות עני וכשיהיה שמאכילים את העניים דמאי ולכן מותר לו להסר בו בהצלחה רבה ואדירה ולהתראות מחר [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: