העמוד היומי מסכת עירובין דף כח עמוד ב

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת עירובין מבית "דרשו" עם הרב מנחם דריימן שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת עירובין דף כח עמוד ב

[מוזיקה] דף כח עמוד ב יש טעות איומה שנפוצה אצל חלקינו לבדוק את המדד של ההצלחה שלנו מול האחרים האם אני מספיק מצליח האם אני מספיק מקובל בחברה האם אני מספיק יש לי כסף יש לי יראת שמיים כל אחד בענייניו תמיד הוא מודד לפי הסביבה איך השני איך ההוא שלידי איך השכן איך אח שלי הדבר הזה הוא כל כך לא נכון בגמרא אנחנו נראה עד כמה אדם שמעודד את עצמו כלפי הבריאות הוא לא לוקח בחשבון שהקדוש ברוך הוא נתן תפקיד לכל אחד תפקיד מיוחד עם הכשרונות שיש לו עם האתגרים המיוחדים שיש רק לו והוא לא הוא לא דורש מכל אחד את אותו דבר מכל אחד הוא דורש משהו אינדיבידואלי משהו ייחודי וא זה אנחנו נראה היום היום אנחנו נדבר על כל העניין כל הפרמטרים מה נחשב כאוכל לגבי עירוב לגבי לקנות בכסף מעשר שני לגבי מעשרות אנחנו נראה שיש הבדל כביר בין דקל זכר לדקל נקבה התמרים אותם תמרים שלא הגיעו אמר בשולם הם עדיין לא ראויים לאכילה בדקל נקבה אנחנו נאמר לא לא לא זה לא נחשב אוכל ואילו בדקל זכר כן למה כי דקל זכר זה מה שהוא יכול זה הרף לכאן הוא יכול להגיע יותר מזה הוא כבר לא מצליח ולכן אנחנו אומרים זה נקרא אוכל כי זה גמר הפרי בשונה מדקל נקבה שה תמרים יכולים להשביח עוד יותר אז אנחנו אומרים ממש לא השלב הזה זה עדיין לא השלב הסופי לא הוצאת מעצמך את המירו ולכן זה לא נחשב כאוכל נחכה שזה יגיע לשלב הטוב ביותר כאן זה לימוד מוסר השכל עצום שימו לב מהדק ל הזכר אני לא דורש מה שאני דורש מהנקבה כל אחד עם היכולות שלו וכל אחד שהשקיע מעצמו את המירב ואת המיטב והגיע לרף הגיע למקסימום מבחינתנו הוא הטוב ביותר ולכן לדקל זכר גם שהתמרורים אנחנו אומרים זה נחשב אוכל כי הוא עשה את מה שהוא צריך הוא הגיע למקום שאליו הוא היה צריך להגיע אני לא מסתכל כלפי העולם רגע אבל יש אנשים שהצליחו יותר ממנו את מי זה מעניין אני מבקש מכל אחד שיצליח בדברים שהוא אמור להצליח עם הנתונים שלו עם הקשיים שלו עם היכולות שלו ואותו דבר בדיוק ולאף יותר מכך באנשים אם זה כך בעץ ברור שבאנשים לעולם לא נמדוד את עצמנו מול החברה זה לא רלוונטי זה לא אקטואלי זה לא משנה זה לא מקדם אותנו הקדוש ברוך הוא דורש מכל אחד את מה שהוא יכול ואולי קצת יותר להשקיע אבל מה שאתה יכול רק במסגרת האפשר מה שאתה לא יכול לא דורשים ממך אומרת הגמרא הקדושה ואנחנו מתחילים בדף כח עמוד ב מספרת הגמרא דבר נפלא רב זירקי וחלש מגרסי מרוב יגיעה בתורה הוא היה נחלש והוא לא יכל לללמוד בכל אופן הוא לא וטר הוא לאת ואמר סלמת נגמר אני לא יכול ללמוד להתראות אזיל ויטי ופתח דרב יהודה בר אמי הוא היה יושב ליד פתח של הישיבה של רב יהודה בר עמי ואמר לעצמו נכון שאני לא יכול ללמוד אבל כי נפק וי לי רבנן איקו מקמו ואקבל בוגרה אני אקום מפניהם ואני אקבל שחר על זה שאני קם בפני תלמידי חכמים ככך הוא ניצל את זמן המנוחה שלו ישב שמה נפק תינוק דרב יצא באמת לקראתו תינוק יצא מבית רבו אמר לי מה הג מרבך מה לימד אותך רבך על הדרך אני גם זוכה לקום בפני תלמידי חכמים וגם לשמע דברי תורה אמר לינה לא אותו תינוק הרבי שלימד אותי היום לכות ברכות והוא לימד אותנו שעל קשוט מברכים בורא פרי האדמה ועל חזיז דיברנו על איזה התבואה שאתה קוצר אותה קודם גמר בשולה מברכים עליה שהכל נהיה בדברו אמר לה אמב זירה אדרבה איבח מסתברא איי החזיז מארק מירבה הוא גודל מהקרקע הוא יונק מהקרקע נכון אתה קוצר אותו מוקדם אבל בסופו של דבר הוא יונק מהקרקע ולכן צריך לברך עליו בורא פרי האדמה בניגוד למה שאמר הרבי של אותו ינוקה והי קשות אירק אמרבי קשוט אנחנו רואים שהוא צומח על ענפים של עץ אחר על ענפים של צמח אחר ואם כן הוא לא עונק מהאדמה או אומר אומר רב זרא ואמורים לברך עליו שהכל נהייה בדברו ובכל אופן פוסקת הגמרא ואומרת ולחת קנוקה דבי רב מה הית אמה הי גמר פירה וי ליו גמר פירה אני מסתכל על הגמר האם הוא הגיע למה שהוא יכול להוציא מעצמו עד הסוף בקשו הוא הגיע לגמר שלו ולכן יברכו עליו בורא פרי האדמה ואילו החזיז שכמו שאמרנו זה תבואה שנקצר באמצע בישולה הוא עדיין באמצע התהליך הוא לא הוציא מעצמו את כל מה שהוא יכול ולכן יברכו עליו שהכל נהיה בדברו אה והטענה של רב זרע שהוא אמר לגבי האם זה יונק מהאדמה או לא ומד קאמרת ה מר הקרבי וי מאוויר הקרבי שהקשו לא יונק מהקרקע אלא מהאוויר מה פתאום קש לא הי זה ממש לא נכון קשוט נמי מאר הקרבי גם הקשו יונקת מהקרקע גם קשוט וגם חזיז יונקים מהקרקע אה ומה שתאמר לי שבאמת אנחנו רואים שזה גדל על הצמחים חזינן דקט זמטה ומה הת קשוטה כשאתה כוף את הזמת את אותו צמח איזמה שעליו ומכים הקשות שאתה קוטף אותו שאתה מנתק אותו מהחיות שלו מהאדמה גם הקשות שעליו נובלת ומתה ואם כן אתה רואה שהיא ינקה מהאדמה אולי דרך אותו איזמה אבל היא ינקה מהאדמה ולא מהאוויר ולכן שניהם יונקים מהאוויר והסיבה שמברכים בורא פרי האדמה על הקשות כיוון שזה גמר בישולו והסיבה שלא מברכים על החזיז כיוון שהוא באמצע התהליך לא גמר פרא ולכן לא מברכים עליו בורא פרי האדמה אלא שהכל נהיה בדברו ראינו אתמול בברייתא בכפ ניות אמר רב שלא מערבים בכפ ניות אמרנו תמרים רעים שלא נגמר בשולם שואלת הגמרא ובכפות אין מערבון והתניה כור כור זה בעצם רשי אומר זה דבר שגדל על הדקל נחלקו אחרונים וראשונים מה זה בדיוק האם זה בגזע של הדקל למעלה או יותר בענפים בכל אופן זה דבר שמתווסף בדקל בכל שנה בהתחלה ניתן לאכול אותו לאחר מכן הוא מתקשה כעץ ואי אפשר לאכלו והתניה כתוב כך קור ניקח בכסף מעשר כסף מעשה דווקא אוכל זה נחשב כאוכל ואיין מתמ תומת אוכלין זאת אומרת גם מה שנחשב כאוכל ואפשר לא לו על ידי הדחק לגבי תומת אוכלים צריך שזה יהיה אוכל יותר משמעותי כתוב שם מכל האוכל אשר יאכל צריך שזה יהיה אוכל שנאכל בכיף שנאכל בקלות ולא משהו שאולי אוכלים ואולי לא אוכלים לא משהו שצריך מדי לתקן אותו ולכן הוא לא מתמה תומת אוכלים יותר מזה גם אם יגיע בן אדם ויחשוב עליו לאכילה הוא יאמר את הקור הזה אני רוצה לאכול עדיין זה לא יועיל כי כמו שאמרנו זה צריך להיות מכל האוכל אשר יאכל זה אמור להיות אוכל בקלות אוכל שעיקרו לאכילה שהוא גם נשאר בעתידו לאכילה לא משהו שמתקשה כעץ ונעלם ואנשים לא רגילים לאוכלו בניגוד למעשה שראיינו שהעניין הוא פרי מפרי וגידולי קרקע ואותו כור כרגע כשהוא ראוי לאכילה עומד בשני הפרמטרים הללו ולכן הוא ניקח בכסף מעשר ממשיכה הבריתה ואומרת ופניות כפניות אותם כפניות שרב דיבר עליהם עליהם ואמר שלאו מערבים בהם שימו לב מה כתוב כאן ניקחו בכסף מעשר ו מתמו ומת אוכלים מה שמה שהם כאוכל אכל דבריו רבי יהודה אומר רגע כור הוא חוזר חזרה למעלה ואומר לגבי כור של הדקל הרי הוא כעץ לכל דבריו הוא נחשב ממש עץ אלא חוץ מדבר אחד שניקח בכסף מעשר וכמובן כמו כל אחד שמאזין ומבין ושואל רגע זה בדיוק כמו תנ קמה על דאגה הגמרא סדרת זה ופניות הרין כפרי לכל דבריהם אלא שפטור מן המעשר עדיין לא נגמר בישול הפרי לגבי שהתחייב במעשר צריך שבאמת יהיה גמר פרי כאן עדיין לא נגמר הפרי אבל לגבי אכילה זה גם נקרא אוכל אפילו לגבי תאמת אוכלין בטח לגבי ליקח בכסף מעשר ואם כן איך רב אמר שלא מערבים בהם עונה הגמרא תשובה פשוטה אתם בדניס חנה פשוט מאוד רב שדיבר שכפות רב שאומר שכפות לא מערבים בהם והברית פה שאומרת שכפות זה אוכל ממש מדברים על תמרים אבל של שני סוגים יש דקל זכר ויש דקל נקבה דקל זכר המקסימום שהוא יכול להוציא זה כפניות זה הגמר פרי שלו ולכן כיוון שזה המצב האופטימלי שהוא יכול להגיע אליו לכן באמת אנחנו מחשיבים אותם כאוכל לכל דבריהם כמו שאמרנו גם ניקח בכסף מעשה וגם לגבי עירוב זה נחשב כפרי אבל בדקל נקבה זה מה שרב דיבר בדקל נקבה כשאתה מביא את ה כפניות זה עד עדיין באמצע התהליך מי ביקש ממך ללקט אותם ככה הם עדיין לא רואים לאכילה יש להם עוד דרך לעשות והם יהיו נהדרים ולכן אומר רב כפניות של דקל נקבה בהם לא מערבים שואלת הגמרא רגע אם אתה אומר לי שהברית לפי מה שאתה אומר הברייתא שדיברנו לפני רגע מדברת על דקל זכר ורק לכן מערבים הי אחי בעלמה רבי יהודה פטורות מן המעשר לא ייתכן שבכפר זכרים שזה גמר גידולם הרי זה הסוף אמרת שזה המצב הסופי שאליו הדקל זכר יכול להוביל אותם למה שרבי יהודה יפתור מן המעשר ואתה ני אמר רבי יהודה לא הוזכרו פג בטונה תאנים של בטונה אותם תאנים לא הוזכרו אלא לעניין מעשה בלבד וכך כתוב עליהם פגה בטונה וינה ד טובינה הפגים התאנים שעדיין לא התבשלו פגים זה בעצם תאנים שלא התבשלו שגדלים במקום שנקרא בטונה או אותו דבר הינה ד טובינה הפניות שגדלים בטונה ששם אנחנו יודעים כל הדקלים שגדלים בטווינה זה דקלים זכרים זה ידוע הוא אומר חי הבין במעשר ולמה פשוט מאוד כי כפי שאמרנו אותם דקלים זה המצב הכי טוב שהם יכולים להביא את את התמרים ואם כן זה זה נקרא גמר פרי וכמו שאמרנו לגבי כסף מעשר ולגבי עירוב שזה נחשב כפרי גם לגבי להתחייב במעשר זה אמור להיות נחשב כפרי כי זה המקסימום שהוא יכול להגיע אליו ומזה שלא כתוב כך מזה שבברית רבי יהודה אומר בפירוש ש פטורות מן המעשר חייב להיות שהוא מדבר על דקל נקבה ולכן הם פטורות מן המעשר ואם כך אתה רואה שגם בכפ ניות של דקל נקבה אומרת הנקמה במפורש ניקח בכסף מעשר ומערבים בהם קשה אם כן על דברי רב אלא באמת עונה הגמרא לעולם לאו בנסח אתה צודק אי אפשר לתרץ את הבריתה ולומר שהיא מדברת בדקלים זכרים כי בדקלים זכרים באמת כפי שאמרנו הם יהיו חייבים במעשר ומה שכתוב בבריתה זה רק לעניין תומת אוכלין לא כתוב שם במפורש שניתן להערב בהם רק אנחנו הבנו שאם הם נחשבים כאוכל גם לגבי תומת אוכלין יאכלו גם לערב בהם אומרת הגמרא זה לא ולעניין תומת אוכלין שני כד אמה רבי יוחנן לגבי מקום אחר אויל וראוי למתקן על ידי ההור כיוון שאפשר למתק זה אמנם לא ראוי מי יודע מה לאכילה אבל על ידי ההור על ידי ש אותם או מבשל אותם זה ראוי לאכילה לכן הוא מחשיב אותם לעניין התחייבות במעשר אותו דבר הכנה מ יועיל ויכול למתקן על ידי ההור את אותם כפניות אפשר למתק אותם על ידי האור אפשר לקלוט ולבשל אותם והם ראויים לאכילה ולכן הם יקבלו תומת אוכלין אבל לגבי רוב ממש לא אומר רב אני מקבל את הבריתה הזאת ממש כתורה מסיני וגם אחרי מחזיק אחריה ואומר דע לך אותם כפניות גם לגבי כסף מעשר ואפילו לגבי תומת אוכלים נחשבים כאוכל אותם כפניות של נקבה ולמה כיוון שראוי למתקן הוא אבל בכל אופן לעניין עירובין לא לעניין עירוב צריך צעד יותר צריך שיהיה אוכל שראוי לאכול אותו בלי שום תיקון לא למת קו על ידי ההור לא לחכות שום דבר אוכל שראוי כרגע לאכילה ולכן אומר רב הברייתא ומה שאני אומר מסתדר נפלא בבריתה זה לגבי כסף מעשר ולגבי תאומת אוכלים ושמה כיוון שזה ראוי למתקן על ידי האור זה נפלא זה נחשב כאוכל ומה שאני אומר לגבי אירוב שמה צריך שיהיה ראוי בלי שום דבר בלי שום תיקון מבררת הגמרא אמרנו איפה שאמר רבי יוחנן כן כדי אמר רבי יוחנן שראו למתקן עעל ידי ההוא שואלת הגמרא ואיך תמר דרבי יוחנן איפה זה נאמר אה על זה ד תניה שקדים המרים יש שקדים שהמהות שלהם זה שקדים המרים זה המצב כשזה גדל כשזה מתפתח כשזה מגיע למקסימום שלו הומר אומרת הגמרא קטנים חיייבים קטנים חיייבים במעשר למה כי כשהם קטנים הם כן ראויים לאכילה ואילו גדולים פטורים כי ברגע שהם גדלו והגיעו לגמר הפרי שלהם הם מרים ולא רואים לאכילה ולכן הם פטורים מהמעשה הם לא נחשבים כאוכל ואילו בשקדים מתוקים שמה ור תהליך בדיוק הפוך כשהם קטנים הם רים וכשהם גדולים הם טעימים ולכן גדולים חייבים כי הם טעימים כי הם מתוקים והם גמר פרי ולכן הם חיייבים ואילו קטנים פטורים גם אם הם נאכלים עדיין בסופו של דבר זה לא גמר פרי אנשים לא לוקטים אותם בצורה כזאת ולכן הם יהיו פטורים ממעשר רבי שמעון ברבי יוסי אומר משום אביו זה וזה לפטור לגבי שקדים מרים כן בשקדים מתוקים כולם מסכימים שהגדולים מתעשרים חייבים במעשר והקטנים פטורים כי אין דרך לאלו כתו עדיין לא גמר פרי אבל לגבי שקדים שפה ראינו בעצם דעה ראשונה שכשהם קטנים הם חייבים כיוון שאז דרך אכילתם הם מתוקים וכשהם גדולים הם פטורים רבי שמעון חולק ואומר משום אביו זה וזה לפטור ופשוט מאוד הגדולים פטורים כי הם רים והקטנים פטורים נכון שהם מתוקים ואנשים לוקטים אותם אבל עדיין לא הגיע גמר הפרי ולכן הם לא חיייבים ולכן בן כו בין אם זה ייה גדול ובין אם זה ייה קטן פטור ואמרי לה יש אומרים שרבי שמעון אומר בשם אביו כך זה וזה לחיוב לגבי שקדים המרים בין קטנים וביין גדולים חייבים עליהם במעשה וכבר נסביר מדוע מביאה הגמרא פסק הלכה אמר רבי אילה אורה רבי חנינא בציפורי כדברי אומר זה וזה לפטור וכפי שאמרנו שהגדולים ממרים ולא ראויים והקטנים עדיין לא נגמר הפרי עד כאן הברייתא שואלת הגמרא וולמן דמר זה וזה לחיוב למה החזי אני מבין שקטנים באמת ראויים לאכילה אבל הגדולים אמרת זה שקדים אמרים למה הם ראויים ואם הם לא ראויים בכלל ברור שהם לא חייבים במעשר על זה מגיע רבי יוחנן ואומר אמר רבי יוחנן הועיל וראוי למתקן על ידי ההוא כיוון שאפשר לקלוט לבשל אפשר לתקן אותם ידי ההוא הם נחשבים כמאכל וחייבים במעשה כאן זה המקור של דברי רבי יוחנן ומכאן לקח גם רב ואומר אותה בריתה למעלה שמדברת על כפניות ואומרת שמטמא תומת אוכלין זה ככיוון שראו למתקן על ידי ההור וזה נחשב אוכל וכמו שהגשנו בשונה מעירוב ששמה חיייבים אוכל שראוי מידי בלי שום תיקון חוזרת הגמרא על הבריתה למעלה אמר מר ראינו בבריתה כך רבי יהודה אומר כור הרי הוא כעץ לכל דבריו אלא שניקח בכסף מעשר וכמו שהתחייבנו הגמרא שואלת מיד היינו תנ קמה בסופו של דבר תחשוב תנ הקמה מגיע ואומר הקור הזה רק ניקח בכסף מעשר ולא יותר מגיע רבי יהודה ואומר כעץ לכל דבריו אלא שניקח בכסף מעשר אותו דבר בדיוק אמר הבא יש לקו גנו איקה בעיניו הוא בישל אותו בישול מרובה או שהוא טיגן אותו הוא עשה בו מעשה רציני כדי להפוך אותו למאכל האם הוא הופך למאכל או לא לפי רבי יהודה אומר הרי הוא כעץ לכל דבריו כעץ לכל דבריו זה אומר עץ לעולם לא תמת ומת אוכלין אותו דבר הקור הזה לא משנה איך תשדרג אותו איך תשפר אותו מה תעשה איתו תומת אוכלין הוא לא יקבל זה שיטת רבי יהודה ואילו תנ קמה אומר לא הכור הזה כרגע לא ראוי לאכילה ולכן הוא לא מטמה תומת אוכלין אבל אם תעשה בו תיקון מרובה תתקן אותו עד כדי כך שיהיה ראוי קלאסי לאכילה הוא יקבל תומת אוכלין יפה זה ההבדל ביניהם שואלת הגמרא מה פתאום מה תקיף לרבה האם יש היתכנות שאם תשלו אותו ותגן אותו זה לא יקבל תומת אוכלין לא ייתכן מאיקה למנדה אמר שלקוב תגנו לא והתניה האור אור של בהמה והשליה איפה שהולד מונח כן של בהמה אין מתמן טומאת אוכלים כי זה לא ראוי לאכילה אבל אור ש שלקו ושליה כבר שחישב עליה זה נחשב כאוכל מטמין טומאת אוכלין ואם כך אתה רואה שאור אור של בהמה ברור שהוא לא ראוי לאכילה בכל אופן אם הוא שלק ויגן אותו עשה מעשה ומעשה רציני שהפך אותו לאכילה הוא הופך להיות אוכל ומטמא תומת אוכלין ואם כן ור שגם רבי יהודה יודע שקור שהוא שלק ותגן אותו כן יתמ תומת אוכלין ואם כך מה ההבדל בין תנ הקמה לרבי יהודה אלא אמר רב אתה צודק אין הבדל ביניהם ברור שאותו כוש קוב תגנו באו שאת המטומת אוכלין כ בניהו ברכה שלמה מברכים על כור אני רוצה לאכול כור מה אני מברך דאתמר כור רב יהודה מחלוקת המוראים רבי יהודה אמר בורא פרי האדמה ושמואל אמר שהכל נהייה בדברו ומסבירה הגמרא את הספרות רבי יהודה אמר בורא פרי האדמה אוכלה הו זה אוכל זה גדל על העץ בסופו זה גדל על העץ זה נובע מהאדמה ולכן מברכים עלי בורא פרי האדמה ואילו שמואל אמר שהכל נהייה בדברו כיוון שסופו להקשות זה לא יהיה ראוי לאכילה יום אחד ולכן גם היום כשאתה אוכל אותו מברכים שהכל ולכן לא מברכים נילו בורא פרי האדמה זה אותו מחלוקת בין רבי יהודה התנא כן כאן זה רבי יהודה ושמואל האמוראים זה אותו מחלוקת בין רבי יהודה לתנ קמה רבי יהודה שומע הרי הוא כעץ לכל דבריו שימו לב להדגשה הוא כעץ לכל דבריו וכבר עכשיו אני מחשיב אותו כעץ גם כשההוא ראוי לאכילה ולכן הם ברכו עליו שהכל נהיה בדברו ותנ קמה אומר אותו קור לגבי מסר זה כך לגבי תאומת ת אוכלים זה כך אבל אם תאכל אותו יברכו עליו בורא פרי האדמה אמר לשמואל הרב יהודה כן במחלוקת המוראים המקורית שינה חריף קבטח מסתברא צנון שסופו להקשות ומברכים ן עלי בורא פרי האדמה אתה אמרת שאותו קור מברכים עליו בורא פרי האדמה ולא אכפת לך זה שסופו להקשות יפה מאוד אותו דבר רואים גם בצנון שהוא בר מברכים עליו בורא פרי האדמה עליו שאם תשאיר אותו באדמה סופו להקשות אבל דוחה הגמרא את הראייה ואומרת ולא היא הראיה בין צנון לקור היא ממש לא דומה צנון נתן שדת ד פולה כולם נוטעים אותו בשביל לאכול את הפרי כשההוא עדיין רך אף אחד לא משאיר אותו יותר מהזמן כדי שיתקשה ויהפוך לעץ דיקלה בדיוק להפך לונט אן שדת דקורה אנשים לא נותנים דקל בשביל לאכול את הקורע יותר מזה אם הם יורידו את הקורע הזה שמתווסף כל שנה הם יהרסו את גידול העץ את ההתפתחות שלו ולכן אנשים לא עושים את זה ולכן עדיין יותר הגיוני לומר נכון שעל צנון מברכים בורי פרי האדמה זה דרך גידולו אבל על קורה יברכו שהכל נהיה בדברו ולא בורא פרי האדמה כיוון שסופו להקשות ומסכמת הגמרא ואומרת ואף על גב דקס שמו לרב יהודה הוא שיבח אותו והביא לו רה מצנון אלך את הכותי דשמואל בכלל יש כאן דבר נפלא ששמואל שחלק על רב יהודה הביא לו ראייה בסופו של דבר פוסקת הגמרא הלכה כמו שמואל ועל כור מברכים שהכל נהייה בדברו כאן סגרנו את הנושא ובעזרת השם עוד אותו עוד כמה שעות נסכם עכשיו הגמרא חוזרת לענייני עירוב בעצם התחלנו עם עירוב הסטאפ לכל ענייני מעשר שני ועכשיו אנחנו חוזרים לעירוב אנחנו יודעים שבשביל להחשיב את המקום כמקום דירתך בשבת צריך לשים שם אזון שתי סעודות כי זה מה שבן אדם רגיל אוכל ביום יפה מאוד עכשיו אני צריך ש שמזון שתי סעודות אם אני שם לחם אני יודע כמה זה מזון שתי סעודות מה קורה אם אני שם כל מין מאכל אחר לדוגמה החלטתי להרב בפטרוזיליה כמה אני צריך לשים שם כדי שזה יחשב מזון שתי סעודות אז הדגשה חשובה דבר ראשון אני לא בודק כאילו יש לך שתי סעודות שכל כלך היא פטרוזיליה ממש לא אני בודק בשתי סעודות נורמליות כמה פטרוזיליה אתה אוכל ואת זה אתה צריך לשים עכשיו כמובן שיש דברים נוספים כמו קשוט כמו חזיר שאני לא מכיר אנשים שרגילים לאכול אותם בסעודות בכלל אבל בכל אופן זה הדרך השרה אם היה לך את זה בסעודה כמה היית אוכל כשיש לך עוד דברים חלות בשר דגים כמה היית אוכל מהמהם לא צריך אני מדגיש שוב לא צריך שכל המזון שתי סעודות שלך יהיה רק בטו זליה כמה היית אוכל בתוך סעודה מלאה שתי סעודות יפה גופה אמב יהודה אמר רב קשוט וחזיזים בהם ומברכים עליהם בורא פרי האדמה שואלת הגמרא אם אני רוצה לערב בקשו כמה אני צריך שזה יחשב לי כמזון שתי סעודות קשוט בכמה אונה הגמרא כד אמר אב יכיל קמלו היד החנה מי קמלו היד מלא יד של קשוט זה נקרא מזון שתי סעודות ובזה אפשר להערב שואלת הגמרא חזיז וכמה כמה חזיז נחשב כמזון שתי סעודות אמר רב בר טוביה בר יצחק אמר הרב כי מלא זילט דיקרי כמו אגודת ירק שאותה נהגו העיקרים לקשור ככה הם מכרו אותה בשוק זה הכמות של חזיז שאותה צריך להניח זה נקרא מזון שתי סעודות ממשיכה הגמרא ואומרת המר בחלקיה בר טוביה מערבים בקליה קלח עשב שנקרא קליה מערבים בו שואלת הגמרא בקליה סלק דתך זה קשה כמו עץ אי אפשר לאכול אותו ואנחנו אמרנו ש בעירוב צריך שיהיה זמין לאכילה מידי אלא אומרת הגמרא בירק דקליה בירק שהוא באמת ראוי לאכילה וכמה כמה ממנו נחשב מזון שתי סעודות אמר אבי יחיאל קמלו היד מביאה הגמרא דיון על מאכל נוסף רבי ירמיה נפיק לקריית הוא יצא לכפרים לבדוק את האדמות שלו באו מני שאלו אותו בני הכפרים מה הוא לערב בפולין לחין לא הו בידי פולין לחין זה השאלה כי פולין כשהם לא לחין כשהם יבשים הם לא רואים לאכילה כיתה לבי מדרש אמרולי אחמ אביני מערבין בפולין לחיל ו למה אמב יחיל כמלא היד אז יכלת לפשוט להם ופעם הבאה שתפגוש אותם תאמר להם שמערבים בפולין יבשי בפולין לחין כמלא היד כדרכנו בואו נסכם התחלנו עם הברכות של קשוט וחזיזים שיצא מבית המדרש אמר לו בפשטות על קשוט מברכים בורא פרי האדמה ואילו על חזיז מברכים שהכל נהיה בדברו רב זרא אמר שאמור להיות בדיוק להפך כי הקשו לא יונק מהאדמה והחזיר כן וענתה הגמ מה פתאום הלכה כמו ינוקה דבי רב כמו הרבי שלו והסיבה פשוטה שניהם יונקים מהאדמה כמו שתראה ש תולשים את הצמח שעליו גדל הקשות הוא נעלם אז שניהם יונקים מהאדמה ופשוט מאוד הקשו לא נג הקשו נגמר גידולו ולכן בורא פרי האדמה ואילו החזיז לא נגמר גידולו ולכן שהכל נהייה בדברו חוזרת הגמרא ושאלה לגבי כפניות האם מערבון או לא ראינו שקור ניקח בכסף מעשר לא בעצם אם נרצה לסכם את זה בצורה אחידה סליחה שאני קצת גולש מהשקל וטריה הרגילה אבל זה כדרכי אתם מכירים את זה אם נרצה לסכם בצורה רגילה נראה כך לגבי עירובים צריך שהאוכל יהיה זמין בפשטות לאכילה מיידית לא למתק אותם לא שום דבר לגבי להתחייב במעשר להתחייב האם זה חייב במעשר או לא ואותו דבר לגבי לגבי מטמי תומת אוכלים אני צריך שזה יהיה ראוי לאכילה לא אכפת לי שתעשה בו כל מיני דברים כדי לעשות אותו ראוי לאכילה שלקוב תגנו למתקן על ידי ההוא כמו שראיינו ויש כסף מעשר ששמה אני צריך פשוט את הפרמטר של פרי מפרי וגידולי קרקע נראה לי דיברנו על הכל ועכשיו אפשר לחזור לשקל וטרייה בקצרה ראינו לגבי קור ניקח בכסף מעשר בואו שנייה נסכם את המחלוקת בין תנ קמה לרבי יהודה ניסינו להגיד שמחלוקת שלקו ות גנו ואמרנו שאיין מצב כי לגבי אור ראינו אור שהוא בטח לא אכילה בכל אופן שלקו ות גנו הוא הופך להיות ראוי לאכילה ומ תמה תומת אוכלין ולכן אמרנו שהמחלוקת ביניהם לגבי ברכה כמו שראינו מחלוקת המוראים והסבר שמה האם בגלל שסופו להקשות נברך על זה שהכל או תכלס זה גדל מהאדמה ולכן אברך בורא פרי האדמה ובזה הם חולקים ניסינו להעביר רה מצנון דחינו אמרנו צנון ותים הדת דאחי בשונה מהקור הזה שלא נטים אותו עדת ד אחי ויותר מכך אם אתה לוקח אותו זה מזיק את הדקל מה עוד שאנחנו צריכים לסכם בעצם ניסון להעמיד שיש הבדל בין זכרים נקבות ל בין דקלים זכרים לנקבות ובאמת יש הבדל ביניהם אבל את הבריתה הי אפשר להעמיד בדקלים זכרים כי אם כך לא יתכן שרבי יהודה יגיד ש פטורות מן המעשר כי זה גמר פרי וכמו שרנו שאומר במפורש שזה חייב במעשר ולכן אמרנו שבאמת מדובר שמדובר בדקלים רגילים וראוי למתקן עידי ההוא כמו שרבי יוחנן אמר מכאן עברנו לשקדים המרים בשקדים המתוקים זה פשוט מאוד כשהם גדולים מצוין זה הזמן כשהם קטנים לא ממש לא כי הם לא ראויים לאכילה וגם אם הם ראויים לאכילה סליחה פשוט לא לוקטים אותם בזמן הזה אבל שקדים המרים היה לנו קטנים חיייבים למה כי זה ראוי וגדולים לא חיייבים למה כי הם מרים היה לנו בדיוק להפך כי הגדולים זה הגמר פרי סליחה היה לנו זה וזה לפטור זה אומר ששניהם פטורים הגדולים כי הם רים והקטנים כי עדיין לא הגיע זמן גידולם זמן הגמר גידולם ונו זה וזה לחיוב ועל זה רבי יוחנן אמר אתה יודע למה הגדולים חייבים כי ראוי למתקן על ידי ההור את המחלוקת ביניהם כבר סיכמנו ועכשיו נותר לנו קשוט וחזית יינו מערבים בכמה אמרנו מזון שתי סעודות אז אמרנו שקשו זה כ לא היד חזיז כם לא הוזלת דיקרי קליה עצמו הוא קשה כעץ וברור שלא וירקה דקליה זה כם לא היד ורבי ירמיה שאלו אותו על ולין לכיים והיה אמור לענות להם כמלא היד יפה מאוד בהצלחה רבה ואדירה ולהתראות מחר [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: