העמוד היומי מסכת עירובין דף כח עמוד ב

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת עירובין מבית "דרשו" עם הרב מיכאל שיינמן שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת עירובין דף כח עמוד ב

[מוזיקה] בסיעת דשמיא עירובין דף כח עמוד ב ראינו בסוף העמוד הקודם מברה שאם אדם לקח גרגיר זה סוג ירק שנקרא גרגיר בעברית אולי נקרא אורה הסוג ירק הכזה אם אדם זרה אותו לשם זרע זה נחשב כמאכל אם זרה אותו לשם הירק ש ב גם עכשיו כמאכל אבל שוב יש יש ירק שנקרא גרגיר שהזרע שלו ראוי להיחשב כמאכל שואלת הגמרא בתחילת עמו זה רק גרגיר למי חזי אומר רבי יוחנן שכן ראשונים שולה אם פלפלין שוחקים אותו מטבילים בו את הצלי יה לפעמים משמש כין תבלין רבז רק חלש מגירס שהוא היה קצת עייף אואז הביתי בפתח דרב יהודה בר עמי אמר כנכי ואלי רבון אקו מקמו בגרה היה קשה לו באותו זמן קצת לעיין בגלל היפות אמר אני אשב שמה ועקום בפני התלמיד החומים וקיים שכר נפק אנודי רב אמר למ אגמר רבך מה הרבי לימד היום אמר לה קשו בורא פרי אדמה אמרנו כבר לאל שקשו הכוונה היא סוג ירב ששמים אותו בתוך הבירה קשוט מבכים עליו בורא פרי אדמה חזיז דהיינו תבואה שלא צמחה כל צורקה מברכים עליה שהכל נהיה בדברו אמר לי אמר לו רב זירה אדרבה איבח הסתברה א מערק מרבי הכיתה עליו שלא צמחה כל צורקה אבל הא גדלה מהקרקע מתאים שיבכו לבור פרי אדמה ההפך ממה שלמדת בבס מדרש וא מעביר כ מרבי הקשו לא צומח מה קרקע אלא צומח על קוצים ולכן מנרו היה לא לברך על זה בורא פרי האדמה ואילך אתה אומרת הגמרא כי הנוקה הלכה כמו שנוקה אמר בשם רבו למה נוקה דברב מתי אי גמר פירי ואליו גמר פירי הקשו נגמר הפרי הוא הגיע לשלב הסופי שלו ממילא ראוי לברך עליו כמו שמברכים על כל פרי האדמה לעומת זה חזיז הוא עדיין לא הגיע לשלב הסופי הוא לא נגמר לא נחשב כפרי גמור ממילא מברכים עליו כעל כל פרי מקולקל מברכים עליו שהכל נהייה בדברו מהדק את עי מער הקרבי ועי מאוויר הקרבי מה שהוא טען שהקשו גדל על קוצים ולא מהקרקע לאי קשוט נמי מאר הקרבי הקשו לא נסמך רק על הקוצים חזינה קטלינה לאיז מתה ומת קשוטה אם אנחנו קוצרים את היזמי קוצרים את היזמי מהחיבור בקרקע אז הקשו גם מת רואים שהוא לא חי על הקוץ שהכוס בפני עצמו אלא הקוץ משמש כ מעבר חיוט מהקרקע עבור הקשות לכן מתאים לברך גם על הקשות בורא פרי אדמה לעומת מה שאין כן חזיז שזה לא נקרא פרי גמור ומבכים עליו שהכל נהיה בתו ובפניות אין מערון רב אמר בעמוד הקודם שבכות הכוונה היא תמרים שלא הגיעו לגידולם המלא אין מערבים זה לא נקרא אוכל תניה קור קור לכוונה היא אותם חוטים שצומחים בדקל הם צומחים וכשמגיע החורף הם מתקשים ונהפכים לענף אבל בהתחלה כשהם רקים עדיין הם רואים לאכילה אז קור ניקח בכסף מעשר זה מאכל שאפשר לקנות אותו בירושלים בכסף מעשר אבל ואין מטמ תומת אוכלים זה לא נחשב מאכל למה כמו שזה עתיד להתקשות וגם עכשיו נראה לקמן זה לא נחשב כמאכל עם כל זה במעשר שני לחלל מעשר שני עליו אפשר לכמה נראת לוק וכפות עדינו אותם תמרים שלא צמחו כל צורכם ניחות בכסף מעשר כמו שאמרנו לגבי קור ו מתמו ומת אוכלים זאת אומרת הם נחשבות כמאכל גמור מפה לכאורה הסתירה לרב אם הם ממות אומת אוכלים מה שמה שהם מאכל גמור אם הם מאכל גמור למה רב אמר בעמוד הקודם שאי אפשר להערב עליהם רב יהודה אומר קור הרי הוא כעץ לכל דבריו הוא לחלוטין נחשב כעץ אלא שניקח בכסף מעשר אפשר לקנות אותו בכסף מעשר זא בפשטות רבי יהודה סובר כפי תני קמי זה הר גמה של תני קמה אמר תני קמה אמר שקור אין מתמ תומת אוכלים זה לא מאכל רק ניקח בכסף מעשר רב יהודה הכריז הכרזה יותר כוללנית שקור נחשב בעצם כעץ גמור לחלוטין לא כמאכל אלא שניקח בכסף מעשר בעצם זו הי גם בעתו של תני קמל מה הסיבה באמת אם הוא נחשב כעץ אמור למה אפשר לקחת אותו בכסף מעשר כמן שבכסף מעשר לא כתוב מאכל בכל אשר תבל נפשך בבקר או בצון ראינו שמה כללים שאמורים הרשימת אמורה לכלול דברים שדומים לארבעת הפרטים שהתורה כותבת הם לא בהכרח כתוב מאכל הם צריכים להיות פרי מפרי דבר שגודל כתוצאה מזרע שבא מפרי קודם כגון בהמה שבאה מבהמה קודמת כגון יין שבא מה שבאים מחרצן של עיניו קודם זה תנאי אחד ודבר שני גידולי קרקע שני התנאים האלה גם ה מה שמר הכור עומד בתנאי הסף האלה למה הוא גם בא הוא שמח כמובן מהדק וגם גידולי קרקע לכן על אף שהוא לא מטמ תומת אוכלין הוא לא נחשב כמאכל לחלוטין הוא לא מתמ תומת אוכלין ם הכל זה אפשר לקנות ממנו אפשר לחלל עליו כסף של מעשר שני כפניות רבי ממשיך את דעתו הרין כפרי לכל דבריהם זה פרי גמור אלא שפטור מן המעשר זה הוא חולק על תני קמה תני קמה אמר שכפות נחשבות כפרי גמור מתמת ומת אוכלין ניקח בכסף מעשר תנ לא התייחס לסיפור של חיוב במעשרות אבל הוא סבר שגם חיוב במעשרות בא רבי יהודה ואומר כפניות באמת נחשבות כמאכל אבל לא כמאכל גמור שיהיה חייב במעשר והסיבה כ שהם לא הגיעו לגמר גידולם אמר נו כפניות זה תמרים שלא צמחו עד תום ממילא הם לא הגיעו לגמר גידולם ולכן הם לא היו חייבים למאסר זוהי בעצם המחלוקת בין רב יודה לבין תני קמה האם בכפות חייבים במעשר או לא אבל בקור בעצם הם ממש זעים בדעותיהם והגמרא שואלת בהמשך אבל מה אנחנו רואים שכפות נחשבות מתמ תומת אוכלים אין לתנ קמה אין לרב יודה דיינו מאכל גמור למה הרב אמר בעבוד הקודם שאי אפשר להרב בכפ ניות הטם בדניס חני מה שבמשנה שראינו עכשיו בבריתה שראינו עכשיו שגם תניק וגם רביד סוברים שמטמא ומת אוכלים מדובר בכפות של דקל זכר דקל זכר גם מצמיח תמרים לא תמרים אמיתיות התמרים האלה לא כל כך ראויים לאכילה אבל זה נקרא פרי לכן זה נקרא מאכל איכשהו לכן מדובר בדניס חני ולכן גם רב יהודה וגם תני קמה שני הם סוברים שזה נקרא מאכל אבל כשרב דיבר שאי אפשר לערב בהם מדובר בדקל נקבה שאני מצפה שיגדלו פה תמרים טובים והוא התמים האלה לא גדלו בדרך הנכונה הם לא הגיעו לשלבם הטוב לכן אי אפשר להרב בהם יא אחי אם מדובר פה בתמרים של דניס חני הכוונה היא שהם אני לא לא מחכה שהם יגדלו לי יותר זה הסוף זה העתיד שלהם זה הסוף שלהם כאן כאן לכאן הם יכולים להגיע לתמר שהוא לא תמר מושלם יחי בעלי מרב יהודה בתורות מן המעשר האם רבי יהודה היה פותר אותם מן המעשר הרי למה הוא פתר מן המעשר כמ שזה לא הגיע לגמר פרי זה הגמר פרי שלהם בדקל זכר זה הגמר פרי ככה נראה תמרים של דקל זכר והתניה אומר רבי יהודה לזכרו בגי פגי בטוני עש מדובר בקשר לגמר גידולם אז המושג פגי בטיני זה פגים שגדלים ממקום מסוים אלא לעניין מעשר בלבד דהיינו פגי ביתוני והאני ד טובינה פגם בטוני זה פגים שוב של תאנה של זכר ש זה השלב הסופי שלה היא לא אמורה לגדול יותר והעני הכוונה היא תמרים דובין גם תמר של דקל זכר שזה השלב הסופי שלו רבי יודה אומר בפירוש חייבים במעשר אז אם אתה מעמיד את הבריתה של מקודם שאמרנו שמדובר בכפות של ניס חני לא מדובר בתמרים של דקל זכר זה השלב הסופי שלו זה הגמר פירי למה רביד פתר אותו ממעשר אלא לא לו בסני לא מדובר פה בדגל זכר וממילא הפניות האלה לא הגיעו לשלב גידולם הסופי הם עדיין לא לא גם הפרי לא נקרא פרי גמור אלא למה לגבי תומת אוכלין זה באמת מטמא ולעניין תומת אוכלים שייני כומר רב יוחנן הועיל וראוי למתקן על ידי האור אומנם התמר הזה לא הגיע לגמר הפרי הוא לא גיע לשלבו הסופי אבל אם ישימו את זה בחום באור זה יביא את זה למצב שיהיה ראוי לאכילה יותר אז לכן לק ש עצמו התמר הזה כל מה שלא חיממתי אותו באור הוא לא ראוי לשמש כמה אחד מ רב אמר בעמוד הקודם שהם לא רואים לשמש כרוב אבל אתמ ומת אוכלים אני לא רק מסתכל על מצבו העכשווי אני מסתכל עליו בעצם במצבו הכללי מצבו הכללי אפשר למתק אותו על ידי האור ואז הוא יהיה ראוי למאכל לכן גם עכשיו הוא מתמה תומת אוכלים אבל כמו שאמרנו לגבי עירוב אני יודע אפשר למתק אותו על ידי ה אבל כרגע הוא לא מתק ממילא הוא לא יכול לשמש עבורו כמזון כמאכל עבור עירוב מאיפה אני לוקח את הרעיון של המתקן על ידי הו כדומה רבי יוחנן הועיל וראוי למתקן על ידי האור החנ מי הועיל ויכול למתקן על ידי האור ואיך איתמר דרבי יוחנן עד תניה שקדים ממרים יש סוג מסוים של שקדים שהם מרים שכשהם יגדלו ויגיעו לגמר פריים הם לא יהיו ראויים לאכילה הם ממש מרים שקדים המרים כל מה שהם קטנים עדיין לא הגיעו לגמר גידולם ממילא הם גם פחות מרים חייבים חייבים במעשרות למה כמו שהם נחשבים כפרי גדולים לא רואים למאכל פטורים לומד זה שקדים מתוקים שבבוא הזמן כש הגיעו לגמר פריים הם פירות גמורים גדולים חייבים קטנים פטורים למה כמו שקטנים הם לא הגיעו לגמר גידולם פטורים ממעשרות רב שמעון ברב יוסי אומר משום אביב זה זה לפתור ואמרי לה זה בזה לחיוב רב אילה אומר רב אילה הורה רבי חנינה בציפורי כדי י אומר זה בזה לפטור בסופו של דבר גמי שקדים מרים אנחנו אומרים כשהם בגלותם דינו בגמר פריים ודאי שלא רואים לאכילה בקטנותם שם עדיין לא הגיעו לגמר פריים איכשהו רואים לאכילה לכן חייבים למעשרות הב תמרים מתוקים לא תמרים שקדים מתוקים היות ש בגדלותו מפרי גמור ודאי ובקטנה מפרי שאנו גמור לכן פטור גם בשקדים המרים ראינו מחלוקת אחד אומר זה וזה לפטור בין בקטנותם אין בגלותם אחד אומר בשניהם חייב שאל את השאלה ולמה דמר זה זה לחיוב למה החזי שקד מר שממש לא ראוי לאכילה למי חזי למה אתה מחייב אותו במעשרות אומר רב יוחנן הועיל וראוי למתקן על ידי ההוא הוא לא ראוי לאכילה כ סתמה אבל אם אני אמתך אותו על ידי הור הוא היה ראוי לאכילה ולכן אני מכייב אותו במעשרות אז אם נסכם פה אז נראה לגבי רוב אני מסתכל על מצבו העכשווי ות ש כרגע הדבר הזה לא ראוי לאכילה כגון למשל דבר שלא הגיע לגמר בישולו כגון כפניות אומנם כפניות אפשר אולי לראוי למתקן על ידי האור כמו שראיינו ג גבי שקדים בעתיד אם ימתקו אותם על ידי האור זה כן יהיה ראוי לעירוב אבל כרגע כומ שלא מתקו טומאת וכלים ו מקבל כמה שזה יכולים להפוך אותו למאכל אבל עירוב לא רותה דבר בשקדים לגבי תרומות ומעשרות אני מסתכל עליהם כמו שאמרנו שקדים המרים היות שאפשר למתקן על ידי ההור אפילו שהוא עדיין לא מתק אותם הם חייבים מתרומות ומעשרות אני מסתכל עליהם באופן הכוללני שלהם ובאופן הכוני אפשר למתקן על ידי האור לכן למנ דמר שומר לחיוב זה הסיבה שהוא מחייב המ דמר השני אומר זה וזה לפטור כבר שכרגע הם לא ראויים לחשב כמאכל כלל או מרמר היינו מקודם בבריתה שרבי יהודה אומר כור הרי הוא כעץ לכל דבריו ולחלוטין נחשב כעץ לא מת בתומת אוכלים אלא שניקח בכסף מעשר וזה בעצם גם דעתו של תנ קם וגם תנ קמה המר קור ניקח בכסף מעשר ואינו מטמ תומת אוכלים מה החילוק בין תנ קמי לרב יודה היינו תנ קמי אומר הבי שלקוב תגנו קבני מה הדין אם הוא לקח את הקור ושלך אותו בבישול ממושך או טיגן האם במצב הזה הוא מטמא תומת אוכלים או לא יתמ תומת אוכלים לפי רב יהודה לכאורה שהוא הכריז עליו כעץ ליקה והטיגון לא יהפכו אותו למאכל הוא לא יקבל תומת אוכלים לעומת זהת תענ קמל לא אמר משפט חריף שהוא נחשב כעץ רק אמר אינו מטמא אבל אם שלכת וטיגנתי יהפוך אותו למאכל והוא יתמא תומה תוכלי מה תקיף לרבה מכה למד אמר שלקו ויגנו לא האם יש מישהו שסובר שכש שלכת וטיגנתי את הקור הוא נהפך למאכל הוא רך הוא ראוי לאכילה יש מישהו שסובר שהוא לא מתמת ומת תכלית בטניה העור דבר שהוא הרבה יותר עץ הרבה פחות מאכל מאשר כור כור בכל אופן נחשב עוד כמאכל האור או והשליה אן בתמיד ומת אוכלים כשהם נמצאים בפני עצמם אבל ור ש שלקו ישל אותו זמן ממושך או ושליה שחישב עליה שליה מרוב רקוה היא לא צריכה באמת מעשה כדי שיכשיר אותה להחשב כמאכל אלא מספיק שיחשוב שהוא הולך להשתמש בה כמאכל ושליה שחישב עליה מטמין תומת אוכלים מה אני רואה אפילו אור שאור נחשב רחוק מאוד ממאכל אור זה לא ר למאכל זה קשה זה לא זה לא דבר מאכל שליקה הופכת אותו למקבל תומת אוכלין אז ביקור בוודאי איך רב יודה אומר שביקור שתיגע או שלכת לא מתמ תומת אוכלין אלא אומר רבא איק ביני וברכה החילוק בין תני קמ לבין רב יודה שרב יהודה הכריז על זה כעל עץ גמור אלא שניקח בכסף מעשר ותני קמה אמר את אותם דינים רק הוא לא הכריז את המילה כעץ גמור לגבי ברכה דת קור רבי יהודה אומר בורא פרי אדמה ושמואל אמר שהכל נהיה בדברו רבי יהודה אמר בורא פרי אדמה אוכו זה נחשב כאוכל לדעתו ושמואל אמר שהכל נהייה בדברו כיוון שסופו להקשות אמנם הקור עכשיו הוא עדיין רך מדובר אמרנו בקום שעדיין לא התקשה עדיין רך כיון שסופו להקשות לא מברכין ללוי בורא פרי אדמה לעתיד הקרוב זה לא יהיה ראוי למאכל ממילא כבר עכשיו אני לא רואה אותו כמאכל זה המחלוקת בין תניק ולבין רב יהודה ככה הגמרא מנסה לומר שרבי יודה סובר שזה נחשב כץ גמור ולכן מבכים עליו שהכל לומת זה תני קמה שלא הכריז עליו כלץ גמור הקמר שלא מתמת אומת אוכלין אבל לגבי אכילה מתחשבים במצבו העכשוי ולא במצבו העתידי ולכן מבכים עליו בורא פרי האדמה אומר לשמו לרב יודה שינה כוך מסתברא ד הצנון שסופו להקשות צנון אם משאירים אותו זמן ממושך הוא ך לקשה ולא ראוי לאכילה ומברכים לבורא פני אדמה מה אנחנו רואים דבר שעתיד להתקשות ולהפך למאכל לא ראוי זה לא סיבה שעכשיו אני לא אברך עליו את הברכה הראויה לו אני לא הופך את הברכה על סנו לשכול מברכים על פני האדמה מה שמה ש התקשות עתידית לא משנה את הברכה העכשוית ולוי צנון נתי אי שדת דוגלה אנשים נותנים את העץ את הירק את הסיח בשביל צנון צנון שבו הראשוני שעדיין הוא רך אז עליו שהוא מתקשה אבל המטרה ב בכל הנטייה הזאת היייתה בשביל צנו נרך לכן מברכים עליו לעומת זה דיקלה לאונטי אין שידע את ה דקורה קורה זה לא חלק מהמטרות של הדקל לפעמים אדם רואה שיש קור בדקל הוא הולך ולועס אוכל את זה אבל זה לא הייתה עיקר המטרה של הנטייה של הדקל לכן אני באמת מתחשב בזה שזה עתיד להתקשות ולהיהפך למאכל שלא ראוי ולכן כבר עכשיו אני מברך עליו שהכל נהייה בדברו אז לכן ואף עגב דקל ששמואל לרב יודה והביאו חכם מצנון ש התקשות עתידית לא משנה את הברכה עכשיו ד כמו רב יודה הלכת עקבותי ד שמואל שהתקשו עתידית כן משנה את הברכה כמובן לא בצלן כ ש בצנון כל המטרה היייתה במצבו הראשוני אבל בקורה שאין מטרה אמיתית בנטיית העץ כדי לאכול את הקורה אלא מה זה מן מאכל רי כזה אז אם באמת זה מתקשה אני בא וא אומר שההתקשרות העתידית גורמת לכך שעכשיו אני לא אברך עליו את הברכה הרגילה גוף אומר רבי וד אמרו קשוט וחזיזה מערבין בהם למדנו בעמוד הקודם קשוט אמרנו שזה דבר ששמים בדירה חזיז הכוונה היא תבואה שלא גדלה כל צורקה מברים בהם ומברכים עליהם בורי פאדמה השאלה שנשארה כמה צריך להיות הכמות של קשו קשות בכמה כדומה רב קיל כמלא היד מלא היד אם אני שם את זה במקום שבו אני רוצה חשב כשוטר המרוחק ממקום השביתה האמיתי שלי אני נחשב כשבט במקום המחודש כמה צריך להיות שמה כמות של קשות קמלו היד הכנה מכמל היד הוא אומר את זה לגבי דבר אחר תכף נראה גם פה קמלו היד חזיז בכמה אומ רב ברטוב בר יצחק ומרב כמ לא אזילת דיקי כמה שהעיקר נוהגים לעשות אגודה גודל מסוים זה הגודל המינימלי שצריך להיות באותו מקום כדי שיחשב מקום שביטה עבורי אומר רב חילקה ברטוב מערבים בקליה קליה זה קלח שממנו יוצא את הזרעים את העשבים בקליה סל תדע תך זה לא ראוי לאכילה אלא בירקה דקליה מה שיוצא מתוך הקלח הזה שהוא קלח נוקשה יוצא משם ירקות יוצא משם איזשהו פירות מסויימים את זה אני משמש כירו וכמה הוא אמר רב כיאל קמלו היד משמה אני לוקח את הסוג המידה הזאת של כמל היד שזה הגודל המינימלי שצריך במקום השביתה המחודש כדי שיחשב במקום שביטה עבורי רבי ירמיה נפק לקריית יצא פעם במקום חוצות באו מני מהאו לערב בפולין לחין לא בידי כתבי מדרש אמרו לי אח יומ רבני מערבין בפולין לחין וכמה אומר רב כיאל כמ ללא היד הגודל של פולין לחין זה סוג ירק מסוים בשביל לערב שישמש כמקום עירוב זה כמלא היד אומר רבי נונה מערון בטרין חיים תרדין זה סוג של סילקה ירק מסוים שאנחנו לפעמים נוהגים לאכול מערבים תרדין חיים אני ואומר ר פריזדה סילקה חיה כ לגבר חיה סילקה שלא בישלתי אותו יכול להרוג אדם מרוב הקשיות שלו מרוב החוסר הבריאות שנמצא בתוך הירק הזה זה יכול להרוג אדם אמרת הגמרא הוא בבש ולא בשיל אם הסלקה מבושל קצת ולא מבושל מספיק זה באמת יכול ל אדם אבל אם הסיקה לא מבושל בכלל אז באמת אני אומר שאפשר להערב בו והוא ראוי לאכילה איק דמרי אותו מהמהלך הכיוון השני אומר רב מנונה אין מרבים תרדין חיים אומר רב חסדה סיל קחי כתל גבר חיה חזינה דכלי ולא מיטי הטם מה שאמרנו שזה ירג קטלני בשיל ולא בשיל אם זה בשיל ולא בשיל אז זה יכול להגיע למצב של סיכון האוכל אבל אם זה לא במצב הזה אפשר לאכול את הסלקה אוכלים אותו וזה לא פוגע באדם וממילא גם ודאי אפשר לערב [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: