העמוד היומי מסכת עירובין דף כח עמוד ב

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת עירובין מבית "דרשו" עם הרב דוד בוק שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת עירובין דף כח עמוד ב

[מוזיקה] א דף חכ עמוד א נתחיל בחז עמוד ביס שורה אחרונה בעמוד ראינו את הסבר של הב כשאמרנו שתי בסס שמבאר מה זה כאין הפרט בכלל ופרט וכלל שמובא לגבי כספה מיסר שני מה אפשר לקנות בירושלים מכספה מיסר שני התורה אומרת בכל אשר תבה נפשך זה בבוקר ביין ושחו זה פרט ובכל שנ שכו זה כלל כלל ופרט וכלל ברי סחת הביע שכין הפרט זה דווקא דברים שהם פריים מפרי וגדולי קרקע שהם גדלים אחד מהשני והם ניזונים מהקרקע או גדלים בקרקע ברס שני הביא שדווקא דברים הצד השוב שאני דורש מהקן הפרט זה דברים שהם נולדו מדברים שבמי בריס הם נולדו מהארץ וולא מדברים אחרים כמו דגים שנולדו מהמים הבי הביא שהיקב הו בין שתי הברס זה לגבי דגים הברס הראשונה תסמ שדגים בכלל כין הפרט אפשר לקנות דגים מקס ש מכיוון שזה פרי מפרי זה גדל אחד מהשני דג מוליד דג וגם זה גדולי קרקע הם גדים עשבים שבים מזה הם ניזונים הביסה השנייה סוברת דווקא דבר שנולד ממיסה ברייס שנולד מהארץ דגים נולדו הדגים נברו מהמים ולא מהארץ ולכן אי אפשר לקנות דגים וכס ממשים שואלת הגמר ומי אומר הביה דגים גידולי קרקע נינו האם הביה סובר שדגים יש להם דין של גידולי קרקע ולכן לפי הבריה הראשונה דגים בכלל כאין הפרט הרי וומר הבי הביי בעצמו אומר לגבי איסור לאכול שרצים ישנם ישנה בתורה שני לוון שהם נאמרו לגבי כל המאכלות האסורות יש עוד שני לון שנאמרו לגבי ה שרץ שורץ על הארץ סליחה שלושה להבין שנאמרו לגבי שרץ שורץ על הארץ ויש שני לוון שנאמרו לגבי עופות טמאות מה קורה בדבר שהוא גם עוף גם מעופף וגם הולך על הארץ לכה גם את השלושה של שורצים על הארץ וגם את השניים של העוף וגם את השניים הכלליים אז אנחנו מגיעים לשישה לוים אומרת הגמ אומר הבי אוכל פוטיס פוטיס זה שרט שנולד מן המים והוא למרות שהוא פחות מכ זיס אבל הוא בריה שלמה ועל בריה שלמה יש איסור מלקס אז לוקה ארבע ארבע לוי שני לוים כלליים בכל איסור של שרצים ועוד שניים של שרץ המים נמלה לוקח חמש כיוון שיש שני לוים כלליים ועוד שלושה של שרץ שורץ על הארץ צירעה שזה גם מעופף לוק שש כיוון שיש לנו גם בנוסף לשרצים על הארץ יש עוד לב שזה עוד לב שזה חוזר על ה מאופה סליחה לב אחד ולא שני לון אז נוסף פה לב של מאופה ואם יסה פוטיס נמלקה משום שרץ אשר יצא לורץ אם אתה סובר ש פוטיס זה נחשב גידולי קרקע אז לכאורה זה לא גורה ממה שכתוב לגבי נמלה שיש את הלון של הארץ שרץ השורץ על הארץ ולכאורה גם בפוטי בשריה המים אתה צריך ללקות גם משום השרצים של המים וגם משום של הארץ ואם כן צריך ללכוד במקום ארבע צריך להיות לו עוד שלוש דיינו שבעה לבים שבע מלקת שיהיה לו שניים כללים שניים של המים ועוד שלושה של הארץ אלא אומר רבנה לכן בא רבינ וחוזר באמת דגים אי אפשר לקרוא לזה גידולי קרקע אלא זה גידול מים בלבד אופות כבני הו ה הפקמן בין שתי היסס איך לדרוש את הכאן הפרט לגבי מס שני זה לגבי אופות יצא למה דמה פרי מפרי וגידולי קרקע ננ מגידולי קרקע נינו עוף הרי הוא גדל אחד מהשני עוף מוליד עוף והם גידולי קרקע כיוון שהמזון שלהם זה עשבים של הקרקע וממילא לכן גם עוף יחלל בכין הפרט ואפשר לקנות מכספה מזה שני עופות למן דמה ולד וולדות הארץ שדווקא דבר שנולד מדבר שבמי ס ברזיס נוצר מן הארץ הני ופות מן הרקק נבראו כיוון שהם לא נבראו מהארץ מהאדמה כפי שמבואר שיש יש לכאורה סתירה בפסוקים האם נברו ממים או מ עפר מהאדמה וד הגמורה אומרת בחולין שנבראו מן הרקק דהינו ממים עם אדמה ביחד אז כיוון שכך הם לא נבראו מהארץ אז לכן עופות לא יחשבו כאין הפרט ואי אפשר לקנות לפי הברייה הזאת בז במס שני אופות אומרת הגמור מד מרבי אופות מ תימה ומד ממת אופות מ תימה זאת אומרת מה הסברה של מי שמרבה אופות ומה הסברה של מי שממעט אופות למה הוא דורש כאין הפרט בצורה כזו והוא דורש בצורה כזאת אני מבין שאחרי שהוא דרש כאין הפרט בצורה הזו אז זה מרבה עוף או מוריד אעוף אבל למה למה הוא סובר למאט עוף או לרבות עוף ואחרי זה הוא הביא את הכהן הפרט שאז זה מסתדר עם שיטתו אומרת הגמור מה ד מרבי אופות כוסו כלו לבסר דווקא הוא סובר שכשיש לנו כלל ופרט וכלל הכלל העיקרי זה הכלל האחרון וממילא יש לנו פה בעצם פרט וכלל מה הדין שיש פרט וכלל בתורה רק פרט וכלל אז יש פטות ואז יש כלל הכלל בעצם בא לסתור את מה שאמרתי בפרט אל תיצמד רק לפרטים האלו אלא בעצם כל דבר אפשר נעשה כלל מוסף על הפרט כך הכלל במקום שיש פרט וכלל אני אומר הכלל בא להוסיף על הפרטים לא רק הפרטים האלו אלא כל דבר ויתרבו כלל מילה ואקל דדו משני דודי אז למה צריך רך את הכלל הראשון אם אתה אומר שמרבים כל דבר אז מספיק שתביא אתה אומר שהכלל האחרון הוא העיקרי אז פרט הוא כלל תרבה הכל הכלל הראשון בא לומר תדע לך מתי אני מרבה כל דלדו מילי אם אני צריך שיהיה הני כלו לקמה למיו כל ד דומל משני זוד זאת אומרת כשיש כלל ראשון שאז בעצם הוא כביכול יוצר פה איזשהו מצב של כלל ופרט אם היה פה רק כלל ופרט אז הייתי אומר התורה אומרת כלל אבל מיד אחרי זה היא מפרטת רק א' ב ג אין בכלל אלא מה שבפרט אז לכן פה אנחנו מוסיפים עוד כלל לפני הפרט כדי שלא תבוא להגיד הפרט מבוטל והכל מותר אלא יש כן דבר יש כן תנאים מה צריך ב שיהיה אפשר יחלל בתוך הפרט מה צריך כל דבר שהוא דומה לו לפרט אז הוא נחל בתוך הפרט אבל דבר שהוא לא דומה בשני צדדין צריך שיהיה דומה לפחות בשני שני דברים שהם זהים לפרט אבל דבר שלא דמה בשני דברים אז אי אפשר לרבות אותו ולכן סובר המנ ד אומר שלא מרבים אופות אופות נכלל בתוך השני צדדים האלו ולכן אפשר לרבות את אופות ומה דממה את אופות כוסבה כלו לקמה דווקא הוא סובר שהכלל הראשון הוא העיקרי ואם מילה כלל ופרט אין בכלל על מה שבפרט אם היה לנו רק כלל ופרט הייתי אומר התורה באה לפרט אחרי הכלל ומר לי רק את הפרטות האלו אבל לא את הכלל אל תנקוט את הכלל הראשון שהבאתי אניין מי דחן אלוי ואני קלו לב אז למה התורה מביאה את הכלל האחרון אם כך בוא נאמר רק את הפרטות האלו התורה הביאה את הכלל האחרון לומר לי רגע רגע שיהיה פה גם בחינה של פרט וכלל זאת אומרת שהכלל בא לרבות ואני קלו לב לריבוי כל דומה לי משלושה צדדים זה בא לרבות כל דבר שהוא יהיה דומה משלושה צדדים אז אחרי שמיעט כאן כבר המן דומה הזה סובר שאחרי שמיעט מכלל ופרט ואמרנו רק את הפרטות עכשיו בא הכלל ומרבה עוד דברים אבל הוא מרבה כבר בצורה נוקשת יותר הוא כבר צריך שיהיה דומה בשלושה צדדים לא מספיק בשני צדדים ולכן בעופות כיוון שחסר לנו את הצד את הצד השלישי של לד ולדות הארץ כיוון שהם נולדו מן הרקק אז לכן זה לא מועיל כל מה שזה יועיל לרבות ודווקא דבר שיהיה בו את שלושת הצדדים גם פרי מפרי וגם גידולי אורץ וגם ולד ולדות הארץ אבל אם אחד מהם חסר יהיה אפשר לרבות את זה לפי המן דומר שסובר למהט עופות ממשיכה הגמורה כעת לגבי העירוב תחומים שאמרנו שאפשר להערב בכל מזון חוץ ממים ומלח או מרביד משמי דרב שמואל בר שלת משמי דרב מערבין בפפ חלגלוגות ובג גניות שזה בעצם אומר רשי ירקות פפון זה ירקות שנקרא קולי לגלגו גודגדניות כל דבר רשי מביא איך זה נקרא בלשון לעז אבל לא בחזי לא תבואה שעדיין לא הגיע לשליש גדוליה זה נקרא שחת זה אסור כיוון שאין לזה שם של מאכל ולא בכפות וגם לא בכפות שזה תמרים שעדיין לא הגיעו לבישול כל צורכן והם תמרים גרועות ו בד גניות מי מארווין שואל את הגמורה על דברי רב אתה אומר שאפשר לערב גודגדניות הרי בותן גודגדניות מרובה יוכלו חשוכי בנים לא יכלו ואם הוקשו לזרע אף מרובי בנים לא יאכלו גודגדניות האלו כשהם רכים הם יכולות לגרום לאדם שלא יוולד לו ילדים ולכן מי שאין לו ילדים שלא יאכל את זה רק מי שיש לו ילדים ולא חושש שיפסק לו אז ללכן ש מרובי בנים יכלו אבל חסכי בנים לא יכלו ואם הוקשו אבל אם כבר עבר עברו וגדלו הגוד גדני והם נהיו קשים יותר אף מרובי ב לא יכלו אז גם מרובי בנים כיוון שזה מסוכן למאכל אז אם כן לכאורה איך אתה אומר שאפשר לערב בכזה דבר הרי זה לא ראוי כפי שאנחנו רואים שזה גורם לאדם שלא יוולדו לו ילדים אונה הגמור אין נכון נמי תרגמו כל מה שרב אמר שאפשר להרב גודגדניות תלוי למי הוא דיבר על אנשים על מקרה כזה שלא הוקשו לזה רק שזה עדיין רך הוא מרובה בנים והוא בא לומר שאנשים שהם מרובי בנים שהם ים לאכול את גודגדניות הם יכולים לקנות שביטה עם גודגדניות אבל אין נמי חשוכי בנים לא כיוון שהם זה לא דבר שמומלץ להם באכילה ובוש מלאם לחכי בנים דכו ז מרבה בנים כיוון שסוף סוף זה ראוי לחלק מהאנשים רק אצלו יש בעיה ספציפית שהוא לא רוצה שכיוון שאין לו בנים עד עכשיו הוא לא רוצה שזה ימנע ממנו את זה אז לכן הוא עצמו לא אאכל את זה אבל זה דבר שראוי למאכל וכיוון שזה ראוי למרובע בנים לפי התירוץ השני זה כבר מספיק שזה יועיל לערב גם לאנשים שהם חשוכי בנים מילו אתנן כמו שראיינו אצלנו במשנה מארון לנזיר ביין ולישראל בתרומה אלמה אפגד לחוזי לאי חוזי לאי אוחנ מי אבל גד חוז איליי חוז אילי זאת אומרת אין חיוב שהעירו יהיה ראוי דווקא לבעל העירוב כמו שהמשנה אצלנו מביאה שאדם נזיר אסור לו ביין בכל אופן יכול לערב ביין כיוון שזה ראוי לשאר אנשים גם פה לפי התירוץ השני מספיק זה שזה ראוי לאנשים אחרים שהם מרובי בנים ואז גם יוכל החסוי בנים להרב מם זה וי בסמ קיקו מרב בנ דקוק מדוי שזה סוג מסוים שהוא לא קשה לא לאנשים מרובה בנים לא חשוכי בנים וזה סוג זן מסוים של גודגדניות שזה על זה רב דיבר שאפשר להערב בו כיוון שאיין לו גריות של תופעות לוואי שהם יכולות להזיק לו שואלת הגמורה כעת על דברי רב שאמר אבל לא חזיז וחזיזים בהן ומברכין עליהם בור פרי הדומו לכאורה רב בעצמו אמר שאפשר לערב בזיז ואפשר לברח את זה בפר הדומו אנ הגמור לא יק שו מקו רב לבו לא לבס רב מבול רב היה בתחילה בארץ ישראל בשלב מסוים הוא עשה ירידה לבוב אחרי שרב הגיע לבוב והוא ראה שאוכלים את הזן הזה של החזיז למרות שזה לא הגיע לשש גידולו אמר שינה את דעתו ואמר אם ככה אפשר לערב בזה ואפשר לברח את זה בו פרי הדומו ומה שרב אמר אצלנו שהבאנו קודם שאסור להערב זה היה כשהיה בארץ ישראל שאז היה המנהג שלא לאכול את זה שואל את הגמורה אז בגלל בוו שאכלו את זה רב בא ושינה את דעתו בכל העולם ובוא ואליו יראו בדל וטניה הפול והשעורה והטלת פול זה כפניות ושעורה והטלת שזה נקרא חילבה שזרן לירק הוא זרע את זה שלאכול אותם כשהם עדיין קטנים ודע יצל כל עדום לפיכך זרן חייו ויקן פטור למרות שהוא כיוון בשתילה של ה דברים האלו פה סורה ותלתן לצורך לקטוף את זה כשהם קטנים שהם זרעים עדיין בכל אופן אני אומר בוטל דתו אצל כל ודום וכיוון שהרגיל לו לזרוע את זה ולהשאיר אותו בקרקע א שזה יהיה מוכן אז זראן חיה רכן פטור זאת אומרת אפילו שהוא לא זרע את זה מתחילה לשלב של זרן בכל אופן הוא יהיה חי והוא יהיה חייב לאסר את זה ויקן השלב של הירק הוא זה שיהיה פטור כיוון שזה לא ראוי לכלום השכליים וגרגיר שזרן לירק מת אסרין ירק וזרע זרן לזרע מתשרי זרע וירק אומר רשי שכליים זה כרישון שזה מין ירק שמשמש למאכל ולרפואה ועל זה כתוב שאם יש לו שכליים וגרגיר שזה נאכל בין בזרע בין בירק ושני המצבים הם נאכלים ודרכן לאכול אותם אז יהיו חייבים במעשרות גם בירק וגם בזרע בשני המצבים האלה הם יהיו חייבים אז לכאורה יש פה סתירה מרב שרב אמר שרב אמר שאפשר לאכול שפש שאפשר לערב ב חזיז כיוון שאנחנו סוברים שהוא הגיע לבוב הוא ראה שאוכלים את זה אז הוא שינה את דעתו לגבי כל העולם והוא קרא לזה שם של מאכל ואילו בברייס כאן אנחנו רואים שלא הולכים אחרי דעתו של האדם ולא הולכ אחרי מקום מסוים אלא רקח הרו בלמה אז איך כאן רב הולך אחרי מנהג בובל לגבי כל העולם הונהג כי קום הרב בגנו ניסה דווקא בחזי כזה שגדל בגינה שכולל מאכלים אותו על זה רב דיבר אצלינו שאפשר להערב בו אבל נחנ מי חזיז רגיל שלא גדל בגינה אלא גדל בשדה שם הרב אמר שאי אפשר לערב בו ולכן הוא לא נחשב למאכל אז אם כן היה לנו כאל בעמוד ראי לגבי דברי הביה שאמר שהק בניה בן הברס זה דגים ודגים נחשב לגידולי קרקע הגמור שעלה שלכאורה דגים לא נחשים לגדולי קרק ר שאין על זה מלכס של שרצים על הארץ על זה רבנה בא ואמר הקבינה בן ברייס זה לופות ולא דגים שתי הבריזה וברות שדגים אסור העופות זה השאלה האם כיוון שזה לא נברא מהארץ אלא מרקק נמט את זה או פרי מפרי וגוד לקרקע מספיק האם צריך שזה יהיה דומה לקן הפרט בשני צדדים או בשלושה צדדים ובמה הם נחלקו האם הכלל הראשון הוא העיקר או הכלל האחרון הוא העיקר וכפי שאגמור מבררת את הדרושה שלהם רב אמר שמותר לערב בפרפין חל הגגות דגניות אבל לא בזיז ולא בכפות ועל זה הגמורה שאלה איך מותר בגדות נתג מורש שלוש תירוצים תירוץ הראשון שמדובר פה לאנשים שם מרובי בנים שזה ראוי למאכל להם תירוץ שני מדובר באנשים ש חסוי בנים אבל כיוון שזה ראוי לרובי בנים אז זה לא מוצ מזה שם של מאכל לא צריך שהיה ראי מאכל לבעל העירוב אלא מספיק לאנשים מסוימים גם תרו אצ ש מדובר בזן מסוים שהוא לא מזיק לגוף לגבי חזיז ראינו שאסור לערב בזה ומה שכתוב שמר לערב בזה ומברכים ע זה ב פרי הדומו בבמיה רצינו לומר שזה אחרי שרב הגיע לבוב שנ את דעתו כ הוא ראה שכך אוכלים מכונה הגמור אומרת מדובר בחזי שגדל בגינה שהוא ראוי למאכל ולכן הוא שונה מכל חזיז אחר לכן רב אמר שמותר להערב בו אבל באמת חזיז רגיל שמה אין הדרך לאכול אותו ועל זה אנחנו אומרים ש בחזי אסור לערב אז יש שני סוגי חזיז ולכן אין סתירה בדברי רב [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: