העמוד היומי מסכת עירובין דף כז עמוד ב

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת עירובין מבית "דרשו" עם הרב מיכאל שיינמן שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת עירובין דף כז עמוד ב

[מוזיקה] בסיעת דשמיא עירובין דף כז עמוד ב למעלה ראינו שמים ומלח לכשעצמם לא נחשבים כמזון שראויים לקנות בהם לחלל עליהם דמי מעשר שני אבל אם הוסיף שמן כמו שמסיימת הגמרא בתחילת העמוד לא נצרך אלא שנתן לתוכן שמן התערובת המשולשת של מים ומלח ושמן הם יוצרים שם של מזון שראוי לפדות לחלל עליו מאות מעשר שני אומרת הגמרא בעצם המים והמלח האלה לא ראויים כמו שלמדנו בעמוד הקודם אלא התערובת המשולשת אומר לאביה ותיפוק לה משום שמן מה בעצם המים והמלח מוסיפים פה הרי השמן לקש עצמו משמש כמזון שראוי לחלל עליו מה בעצם ההדגשה שזה מעורב עם מים ומלח מה התועלת בתערובת הזא ז לא צריחה שנתן דמי מים ומלח בהבה זאת אומרת הוא בתערובת הזאת שם שמן בסך מסוים בשובי מסוים המים והמלח הוסיף שהוסיף אותם גם לתערובת כמובן העלו את דמי שוביה של התערובת כשהוא פודה את המאות מעשר הוא פודה על השוי הכללי שכולל את שלושת המרכיבים למרות שמים ומלח לא מתחלל בפדיון הזה למה כמה שם לא רואים לשמש כמזון רק השם יוצא עם ככה שהוא פדע את השמן ביותר משוויו הוא חילל את השמן ביותר משוויו התשובה היא כמו שזה נעשה בהבה אם באמת הם מחלל את השמן ביותר משוויו אז זה בעיה השוי של השמן במאות יחולל ושאר המאות ישארו הלאה לא מחוללים יהיה בהם קדושת מעשר שני אבל להות שהשמן נמצא יחד עם המים והמלח והוא חילל את שלושתם ביחד ממילא זה נקרא בהבה כביכול בגלל המים והמלח שצמודים לשם שהוא חילל אותם יחד עם השמן הם לא חייבים להיות צמודים אבל הוא חילל אותם ביחד עם השמן אני בא ואני אומר שזה נקרא שהשמן כביכול שווה יותר ממילא החילול נעשה כולו על השמן למרות ששבו של השמן פחו אבל זה הצליח לחלל את כל השוי של המאות ובאבל משרי האם הדבר הזה מותר אן ניה כמו שלמדנו בן בגבג אומר בבקר התורה אומרת שכשאדם מגיע לירושלים ממות מסר שני הוא יכול לחלל אותם בכל אשר תאבה נפשך לכאורה בכל דבר ועם כל זה באה התורה ומגבילה בבקר בצון ביין ובשכר מה ההגבלה מה הצורך בארבעה פרטים האלה להגביל דורשים חזל ובבקר מלמד שלוקחים בקר על גב אורו כמובן כשהוא פודה מחלל את הכסף של המאות מעשר שני על בהמה שלמה זה כולל גם את האור האור לא מתחלל האור לא נחשב כמזון כאוכל ממילא רק הבהמה מתחללת אבל הבהמה שווה יותר בגלל האור הצמוד עליה ממילא הוא יכול לחלל על כל שוביה של הבהמה למרות שהחלק בבהמה שמתחלק זה רק הבהמה עצמה המזון ולא האור אפשר לחלל את כל השוי של כל הבהמה כולל האור ובצאן מלמד אותו רעיון מלמד שלוקחים צאן על גב גיזת יש צאן יש צמר הצמר שוב לא מתחלל הצמר ישאר חולין כמו שהצמח הוא לא דבר מאכל אבל הוא יכול לחלל על הצון על הבהמה את כל שוביה של הבהמה כולל את שוביה של הגיזה וביין מלמד שלוקחים יין על גב קנקנו זה כבר חידוש יותר גדול אבל היין נמצא בתוך קנקן הוא יכול לחלל על היין עם הקנקן למרות ששוב הקנקן נשאר חולין ובשכר מלמד שלוקחים תמד מ שהחמיץ תמד הכוונה היו לוקחים חרצנים שמים בהם מים משכים את זה כמה ימים היה יוצא קצת טיפה מועל קצת טיפה נוזלים מתוך חרצנים נותן טעם בתוך המים שוב מים אמרנו זה לא דבר שיכול לחללים עליו למה כמ שמים זה לא נקרא מזון אבל הקצת מועל שיוצא מתוך החרצנים ומתערב בתוך המים גורם לכך שאי אפשר לחלל על המים האלה למרות שוב עיקר שובים של המים זה המים הקצת הנוזלים שיצא מ ממש שובים קצת מאוד אבל הוא יכול לחלל על כל השוי של התמד למרות שרק חלק מהם באמת נתפס בקדושת המאות של מעשר שני אומר רבי יוחנן מן ד מתרגם לי בבקר ליב דבן בגבג מי שיבוא ואת הבריתה הזאת שבן בגבג דורש אותה ויסביר לי מה הצורך במילה בבקר מוביל נמני אני אוביל את כליו דהיינו את בגדיו אבטה לב מסוטה אני אלוה אותו אני אשמש אותו בבי מסוה בית המרחץ מה התימה מה מה רבי יוחנן בעצם למה הוא בא ואמר כזה דבר שהוא יקבל אותו כ מורו ורבו מי שיסביר את בן בגבר הוא יקבל אותו כמור ורבו ילווה אותו ויכבד אותו מה התימה כולו צריכי לבר מי בבקר דלא צריך כל שלושת הדרשות האחרונות של צון יין ושחר נצרכים אבל בקר לכאורה לא נצרך ומסבירה הגמרא מ צריכי דיק את רחמנה בבקר אם את רואה את כותב את המילה בקר אמינה בקר הוא ד מסדה בין לגב ורו בקר אפשר לחלל אותו בשוויו הכללי כולל האור למה משום דגוף היו אור הואי חלק מהבהמה גם אי אפשר להוריד להפריד בין האור לבהמה חם מותה אבל בבקר חי אי אפשר להפריד את הבהמה את האור מהבהמה לכן שמה זה נחשב הכל כיחידה אחת אז גם אם האור עצמו לא מתחלל אבל כל הבהמה כולה נחשבת כבהמה עם האור ושובה הוא גדול יותר המאות מתחלל על כל שוביה אבל צון הגב גזטה הרי אפשר לגזור את הצאן הצמר הצמר לא תמיד מכובע לבהמה דלב גופו אימה לא וקת נה בצון על גב נגת ומינה משום ד מחובר בה גם אם אפשר לתלוש אבל כרגע הצמ מחובר לבהמה אבל יין על גבי קנקנו אמה לא זה ממש שני דברים שאינם צמודים הם נמצאים אחד בתוך השני אבל זה לא צמוד דקת הכמנה ביין ומינה משום דינו נתיות היין נשמר יותר טוב בתוך הכלי אבל תמד מי שהחמיץ דקיו בעל מהוא בעצם בתוך התמד כמו שאמרנו זה מים ששמו בהם חרצנים ויצא טיפה נוזלים מתוך החרצנים ו בתוך המים אין שמה המים חרצנים זהזה ממש אין כמעט שום דבר זה מים רגילים עם קצת טעם בדברים האלה קצת חמיצות שאחרים נתנו הייתי אומר שזה נחשב כמים רגילים הקצת חמיצות שיצאה מתוך החרצנים לא אמורה בעצם להכריז על המים כמזון אמה לא כתב רחמנה שכר כתב כמנה בשכר אמה ההפך התורה היתה כותבת קודם כל בשכר אמינה מ שכר דלה כית דפיו הייתי אומר שהתורה אומרת שכר לא ונת לתמת כמו שאמרת דהיינו מים שישרו בהם את החרצנים אלא מקום מסוים שנקרא כילית ושמה הדולות התאנים המיובשות היו מאוד שמנות ומתוקות זה היה ממש משקר היה בזה הרבה כנראה אלכוהול או משהו כזה זה עשה את את האדם טיפה קצת שיכור אז הייתי אומר זה נקרא ד פיירו זה ממש פייר תורה קוראת לזה שכר אבל יין על גב קנקנו אימה לא ליק אתב רחמנה ין על גב קנקנו ד נתיות היית אומר דווקא עם קנ קנות זה נחשב נתיר אותה ולכן הוא יכול לחלל על כל השוי של היין כולל הקנקן אבל צון על גב גיזת הצון לא משמר את הבהמה לא עג אמה לא כתב רחמנה צונ ד אפילו על גב גיסתה אבל בבקר למה לי למה צריך בבקר כן אם אתה אומר שבצו על גב גיזת אני בא ואני אומר שהוא יכול לחלל על אחת כמה וכמה בבקר שנמצא עם האור כמו שאמרנו מקודם אור דבר שמחובר לבהמה בלי בלי אפשרות הפרדה אז אם צן גב גיזת שאפשר להפריד אותו אם כל זה זה נחשב כיחידה אחת ואני מחלל על כולה על אחת כמה וקמה בבקר בשמ התורה אתה צריך לכתוב את בקר עם החידוש של אור וכי תימה אי לא כתב רחמנה בבקר אב מין הצון על גב אורה הייתי אומר אולי בצון החידוש שוא לא צון על גב גיזת אלא צון על גב הורה ככה הייתי לומד הילולי איתור הפסוק בבקר אן על גב גיזת לא לכן כתב רחמנה בבקר לטו רו אולי מה שהתה כתבה בקר כדי שנדע שמה כתוב צון על גבי גיזת הכוונה היא גיזת ולא אורה ככה הייתי אומר צאן מה זה צאן כבסה נגיד כבשה על גב אורה לא הייתי יודע על גב גיזת לכן התורה כתבה בבקר ש בבקר נלמד על גב הורה ואז מתייתר לי הצון כדי להגיד על גב גיזת איתר לצון להו גיזת לא היא לא כתב רחמנה בבקר לא המין צון לגבורה זה לא מדויק מה שאמרת אם התורה לא הייתה כותב את בקר גם לא הייתי חושב שצו הכוונה היא על גב הורה אן על גב גיזת ללא למה ם כן לכוב וב רחמנה בקר דממילא איטר לצון אם התורה היייתה רוצה לקצר ולא לכתוב ארבעה פרטים אלא רק שלושה פרטים הפרט השלישי היייתה כותבת בקר ולא צון ואז הייתי יודע בבקר הרי אין גז ממילה הייתי יודע שהכוונה היא אור אז אם אור כן ואז הייתי אומר שגז לא למה התורה כתבה צאן התורה ידעה שבצו הרי יש גם גז כדי ללמד אותך שגם גז נחשב כיחידה אחת ותלמד בקר בעצם אור של בקר תלמד מכל וחומר לכן התורה המילה בקר מיותרת כ שחר שהתורה כתבה צון וצן אני יודע שהכוונה היא לגז כ שם היה מדובר לאור למה לא כתבו בקר שבקר זה גם אור התורה כתבה צון כדי למד אותי על גז ם גז נחשב כיחידה אחת ף על פי שאפשר להפריד אותו על אחת כמה וכמה בקר וכ דת רחמנה צון אפילו על גב גיזת בבקר למה לי אשת צון על גב גיזת מזד בנה בקר על גב ורו שהוא לא נפרד מבי הינו דכמה רבי יוחנן מן ד מתרגם לי בבקר ליב בן בגבג לנמני לבי מסוטה מי שיתרגם לי את הצורך במילה בקר שבן בגבג דשה שבן בגבג אני אקבל אותו כרבי ואני אלווה אותו ואני אשמש אותו בבית המרחץ ראינו מחלוקת בעמוד הקודם בין רב יהודה לבין רב שימן לבין רב לזר לגבי ציר של דגים רב יהודה אמר ציר של דגים לכשעצמו נחשב כמזון לגבי חילול מעשר רב ליעזר אמר לא רק אם יש בו קרבי דגים אבל שניהם מסכימים כן שדגים הם חולקים ביוצא מן הדג האם צריך דווקא שקרי דגים יצאו או גם ציר שיוצא מתוך הדג נחשב כדג אבל לכול עלמה דג נחשב כדבר שאפשר לחלל עליו ולכאורה יש תנאים שחולקים על זה במיק מפליג רבי יהודה בן גדיש ורב לזר ואתני דלקמן כמן אנחנו נראה תנאים שאומרים בפירוש שדגים אי אפשר לחלל עליהם רבי יהודה אומרת הגמרא כ רב וד בן גדיש ורב ליזר דרשי ריבוי ומעוטי וה נתנא דרשי כללי ופרטי יש לנו שתי צורות לימוד במקום שהתורה כתבה כלל ואחרי זה פרט ואחרי זה עוד פעם כלל או לפעמים אין את הכלל בסוף יש שתי הסתכלויות של חזל של תנאים איך אנחנו לומדים מתוך הפסוק וההסתכלות השונה של כל תנא גרמה שרבי יהודה בן גדיש ורב לזר שניהם סוברים שדגים נחשב כדבר שראוי לחלל עליו הם חולקים רק בציר או בקרבי דגים אבל דגים לכשעצמם ודאי אפשר לחלל עליהם לעומת תנאים אחרים שסוברים שדגים אי אפשר לחלל עליהם מה דעתם של רבי יהודה בן גדיש ורב לוזר רב יהודה בן גדיש ורב לוזר דר שי ריבוי ומעוטי כתוב בפסוק ככה ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך דהיינו ריבה את הכל כל אשר תאבה נפשך בבקר ו בצון ו בהינו בשחר מעת מעת הכוונה היא לא לגמרי הוריד ונשאר רק בארבעת הדברים האלה הוא מעט ריבוי הגדול מקודם הפחית הקטין אבל לא לגמרי ובכל אשר תי שלך נפשך חזר וריבה הכלל הוא ריבה ומעת וריבה הריבוי בהתחלה היה בעצם כולל הכל באו ומתו הפחיתו קצת ריבוי בא הכלל השני והחזיר חזרה את הריבוי לא לגודל שלו הראשוני שזה מרבה את הכל קצת נשארנו בכל אופן בהפחתה ריבה הכל מי רבי רבי כול מילי ומי מית מדובר לא דגים דגים נחשב בתוך הכלל הזה אלא במה הים חולקים במה ממעט המיעוט של הכלל וכלל הריבוי והמיעוט הראשון לרב ליזר מעת ציר דבר ממש הוא הכי רחוק להחשב כמזון אפילו אין בו קרבי דגים לרב ליעזר מעת ציר לרבי יהודה בן גדיש ציר עדיין נחשב כן כמזון שראוי לחלל עליו מעת מים ומלח אבל לפי שניהם דגים נחשבים בתוך רשימת הדברים שאפשר לחלל עליהם למה כמה שלא לומדים כלל ופרט כמו שנראה בהמשך אלה לומדים ריבוי מיעוט וריבוי וכתוצאה מהמהלך הזה של ריבוי מיעוט וריבוי נשארנו עדיין עם ריבוי מוקטן ריבוי מצומצם אבל בכל אופן מרבים ואנחנו לא צריכים להכניס לרשימה רק דברים שדומים למיעוד שכתוב כמו שאנחנו נראה בכלל הוא פרט וכלל זה לא הגדר הגדר הוא ריבה ב חלה את הכל מעת הפחית הכלל השני הריבוי השני מחזיר חזרה לא למצב הקדום אבל קצת פחות מה מעט מעט מים ומלח או מעת סיר אבל לא מעת דגים ו נתניא אלה שממעטים דגים דרשי כללי ופרטי הם מסתכלים על הפסוק בצורה של כלל ופרט ולא ריבוי מיוט וריבוי תניה ונתת הכסף בכל השר תהווה נפשך כלל בבקר ובצאן בשחר פרט ובכל אשר תשלח נפשך חזר וכלל כלל וא פרט וכלל אי את דן אלא כן הפרט זה הכלל מה הפרט מפורש פרי מפרי וגידול קרקע זאת אומרת לפי המהלך שכלל ופרט ו כלל אנחנו לא הולכים בגדר של ריבוי ומיעוט אלא אנחנו צריכים להכניס בתוך הכלל רק דברים שדומים לפרט מה הדבר קו מחנה משותף בין כל הפרטים שמה בפרט שני כללים יש שני דברים מכנים משותפים יש א' פרי מפרי כל הדברים באים מדבר אחר שקדם להם בהמה נולדה מבהמה קודמת שכר יין בא מחרצנים איך אנחנו זרמנו את הענבים על ידי שבאנו מחרצנים ענוב הקודם זה נקרא פרי מפרי ודבר שני גידולי קרקע כל הדברים האלה נחשבים שהקרקע מחיה אותם היא מזינה אותם היא מפרנסת אותם גם בהמה אומנם היא לא מחוברת לקרקע אבל כל מקור חייה וגדולה זה מהקרקע לכן זה התנאי במקרה דנן דוכים דגים דגים הוא לא נחשב כן ותניה אידך מה הפרט מפורש ולד ולדות הארץ אף כל ולד ולדות הארץ יש בריתה שאומרת שיש עוד תנאי יש עוד מחנה משותף לכל הארבע מי שהיה ולד ולדות הארץ זאת אומרת זה צריך דבר שייווצר מהקרקע בשעת בריאת העולם זה נוצר מהקרקע ולא משאר דברים מי בניו אומר הבי כמו שמ אמרנו דגים מק בניו אילמן דמר פרי מפרי וגידולי קרקע פרי מפרי כן דג במידה קודם גידולי קרקע לפי הדעה הזאת דג ניזון וחי מהקרקע לכן הוא עונה על התנאים האלה אני דגים גידולי קרקע נינו אבל למן דמר ולד ולדות הארץ דגים ממה יעברו דגים לא נבראו מהאדמה אלא נבראו מהמים דגים יצאו מהמים ולכן על הכלל השלישי הם לא עונים יש לנו שלושה תנאים פרי פרי פרי הארץ גדולי קרקע ודבר גם שיהיה ולד ולדות הארץ רנצו מהקרקע דגים עונים אומנם על שני התנאים הראשונים אבל לא עונים על התנא השלישי ולכן המנ דמר הזה שוקק שלושה דברים דומים גם ולד ולדות הארץ הוא ממאד דקים שלא ראויים לחלל עליהם מעשר [מוזיקה] שני א
לצפיה בתכנים נוספים: