העמוד היומי מסכת עירובין דף י עמוד א

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת עירובין מבית "דרשו" עם הרב מיכאל שיינמן שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת עירובין דף י עמוד א

[מוזיקה] בסיעת דשמיא הרובין דף י עמוד א' בסוף העמוד הקודם אנחנו ראינו אחרי שהגמרא פוסקה שלחי נראה מבחוץ ושווה מבפנים זאת אומרת לאנשי המבוי הם לא רואים הלחי לא בולט עבורם לעומת זה לאלה שים מבחוץ הלחי כן בולט עבורם נחשב כחי זה הגמרא הביאה משנה שלכאורה סותרת את הפסיקה הזאת שכן במשנה כתוב שחר קטנה ש נפרצה לחצר גדולה החצר הגדולה מותרת כ שמבחינתם של אנשי החצר הגדולה אין פה פרצה במלואה לומת זה נשה הקטנה נשה פרצה במלואה כמ שכל הקיר שלהם שמתחבר בינם לבין החצר הגדולה נפרץ במלואו שאלה הגמרא אם באמת נכון מה שקבעת שנראה מבחוץ ושמה מבפנים מתיר מנה הראוי להתיר לאנשי החצר הקטנה שכן מבחוץ זה כן יראה הרי אנשי הגדולה רואים פה כן פתח הם לא רואים פרצה הם רואים גיפופים מהצד בא רב זרע וענה שמדובר פה שקטל של הקטנה נכנסים חודרים לתוך החצר הגדולה ומשכך הם מנתקים את הגיפו י מהפרצופים הגדולה לעצמם זה נשאר מותר כמר שהקטנים של הקטנה לא מפריעים להם אבל באם אתה רוצה לבוא ולומר שהראייה החיצונית של אנשי החצר הגדולה תתיר גם לאנשי הקטנה בגלל שהם מבחינתם רואים פה לא פרצה אלא פתח בגלל הגיפו שבצד לא הם לא רואים את הגיבושים כיוון שהגיבו מוסתרים מנותקים על ידי תפנות של החצר הקטנה שחודרים מתוך החצר הגדולה שאלה הגמרא אם נשתמש בלווד לכאורה הנתק הזה יפול כמו שאני אראה את הכתלים החודרים רואה אותם כדבק לכלים של החצר הגדולה אומרת הגמרא מדובר שאיין פה לובוט למה כמו שיש פה צד אחד ארבעה בצד כל הפער בין החצר הקטנה לגדולה מביאה הגמרא ברייתא מדובר בפר של שישה טפחים אמה בלבד אם ככה יש בכל צד פחות משלושה לא מדובר שהצדדים הם צד אחד גיפופים של שני טפחים צד אחד של ארבעה טפחים אומנם בצד אחד אני כן יכול להשתמש בלבות ולכאורה גיפוף אחד כן יש לי אבל הבריתה המשנה הולכת כפי רבי שרבי סובר שצריך שני גיפופים בסופו של דבר היה ניסיון להביא מהמשנה הזאת תוכחה נגד הפסק של נראה מי בחוץ משווה מבפנים נידון ככי להביא הוחכה שלא נידון ככי והגמרא ניסתה לדחות את זה אומרת הגמרא אי מאי התחייה לא מקובלת למה היא אמרת בי שלמה נראה מבחוץ ושווה מבפנים אינו נידון משום לכי המשנה תובן הרבה יותר אם אנחנו באמת נוכיח ממנה שנראה מבחוץ ושווה מבפנים אינו נחשב לכי למה ורבי סב ל כרבי יוסי רבי יוסי סובר שבשביל להכשיר גיפוף להכריז עליו כיפוף או כפס הוא צריך להיות לפחות בגודל של שלושה טפחים פחות משלושה טפחים הוא לא נחשב כגי פופי אז ממילא היות שרבי יסבור כרבי יוסי לכן באה הברייתא על המשנה הזאת ואומרת שהפער בין החצר הגדולה לחצר הקטנה היה שישה טפחים כדי ללמדנו רבי מזקיק שני גיפופים בשביל שהגדולה תהיה מוכשרת תהיה מותרת הם צריכים שהפרצוף מהצד אני צריך שיהיה לי גיפוף מצד ימין ומצד שמאל כשכל גיפוף לפחות שלושה טפחים פחות משלושה טפחים לא נחשב כ גיפוף לכן באה הבריתה ואומרת דע לך המשנה הזאת עוסקת במצב שהפער בין החצר הגדולה לחצר הקטנה הוא פער שלמה דהיינו שישה טפחים גיפוף מימין גיפוף משמאל כל גיפוף שלושה טפחים אני מבין את המשנה אה מהסיפור של נראה אין פה סיפור של נראה קטנה כיון שלא מדובר בכל התירוצים שאמרנו מקודם שכולי הפנימית הקטנה נכנסים לתוך החיצונה לא מעמידים את זה כ מה שבאמת המשנה תסתדר הרבה יותר טוב אם אנחנו סבור שנראה מבחוץ ושווה מבפנים לא נחשב כלחית להגיע לסיפור של כתלים שחודרים לתוך החצר הגדולה לא צריכים להגיע לשתיים וארבע פשוט שלוש שלוש מכל צד למה זה לא נראה מבחוץ שוה מבפנים זה כן נחשב אבל זה לא נחשב כלכם רב זירה וד רב ינה ליתא רב זירא ורב ינה הם אלה שתרצו בעמוד הקודם שמדובר שהקטנים של הקטנה נכנסים לתוך הגדולה ורבינא הוד ש אמר שמדובר ב גיפופים של שי ובע ליטה לא צריכים להגיע לכל התירוצים הדחוק האלה כמה שאם באמת המשנה סוברת בפשטות שנראה מבחוץ שווה מבפנים לא נחשב כלחית להגיע לתירוצים דחוקים האלה משום מהחי קטן הי ב-10 בגדולה ב-1 ללמדנו צריך שלושה טפחים פה שלושה טפחים שם כדי להתיר את הגדולה שיחשב בשבילם גי פופי משום דרבי סב לכ רבי יוסי שצריך שלושה טפחים בכל צד אלא הימרת נראה מבחוץ ושמ מבפנים מדון משום לכי אם תבוא ותאמר שהמשנה הזאת סוברת שנדון משום לכם במקרה דנן וד רב זרה וד רבי נתה ולמה הקטנה היא נשארת במצב של איסור ולא מתחשבים בזה שנראה מבחוץ כמה שאין לי פה מצב שנראה מבחוץ למה כמה שקלי קטנה נכנסים מתוך הגדולה זה מונע ממני להכריז הנראה מבחוץ ורבי לא סבע לכ רבי יוסי אמרנו מדובר בשתי ובע גיפוף אחד זה שתיים וזה מועיל זה נגד רבי לא סובר כפי רבי ויסי גדולה ב1 למה לי בשביל מה באה הברייתא ומסבירה עעל המשנה הזאת שמדובר בפער של אמה בין הקטנה לגדולה מה חשוב לי הדברים האלה יכל להגיד ביותר למה לי ממה נפשך אי למשרה לגדולה אם הכוונה של הבריתה היייתה להסביר למה הגדולה מותרת ולכן הוא בא לציין שמדובר בפער של עמ דיינו שישה טפחים לגדולה כתי ב12 טפחים סגייה אם רבי לא סובר כפי רבי יוסי מספיק לנו גיפוף מצד אחד של טפח מצד שני של טפח כדי להכשיר לגדולה כמ שהגדולה לא רואה פה פרצה היא רואה פה פתח והי למסר לקטנה זה הכוונה כתי לשמונה ד מפלג טובה יכל להגיד אותו דבר שהפער ביניהם הוא שתי עמות כמ שהרי ברגע שאנחנו אוחזים שנראה נראה מבחוץ שווה מבפנים אם תבוא ותאמר שבאמת זה אמור כן לא הועיל רק במשנה פה אין את הדברים האלה שיגיד כותלי קטנה נכנסים לתוך הגדולה אין פה בעיה של לבוד למה כמה שהפער גיפופים הם הרבה יותר גדולים הפער בין קוטלי הקטנה לבין קוטלי הגדולה הם יותר גדולים מאשר שלושה טפחים בכל צד אלא ליו מה צריכים להגיד דווקא בת באמה מה ההדגשה של הבריתה מדובר באמה אלא ליו שמה מינה נראה מבחוץ ושווה מבפנים אינו נידון משום לכי שמה מינה המשנה תובן לנו ותהיה לנו פשוטה הרבה יותר אם אנחנו נלמד בה שנראה מבחוץ ושווה מבפנים אינו נידון משום לכי ממילא הצורך שלנו בהכרזה שהמשנה מדברת בפער בין הגדולה לקטנה של המה זה כדי ללמד אותנו שרבי סובר כפי רב יוסי שצריך גיפופים שני גיפופים וכל גיפוף של שלושה טפחים ומעלה ולכן צריכים טעמה אבל מפה אפשר ללמוד שבעצם נראה מבחוץ ושווה מבפנים אינו נידון משום לכי כיון שאם היינו חושבים שהמשנה סוברת כן היינו צריכים להעמיד במקרים של כותלי הקטנה נכנסים לגדולה וכל הדברים אז לא היה צורך להגיד דווקא במה יכלו להגיד את אותם דינים גם בפערים יותר גדולים אומר רבי יוסף לא שמיע לי שמיצה אני לא שמעתי את כל המהלך הזה שבאמת נראה מבחוץ ושמ מב נידון ככי אמר להב את אמרת נילן בהרבה מקומות רשי אומר כמ שרבי וסי חלה שכח קצת תלמודו היו מזכירים לו ומרת נילן אתה אמרת לנו את זה על ממרה אחרת דומר בי ברב אמר אבון לכי המושך עם דונו של מבוי פחות מד דמות נידון משום לכי ומשתמש עם גרסים עד חודו פנימי זאת אומרת יש לנו שני כתלים של מבוי הם לא מסתיימים אותו ד בר בקוטל הקצר יותר כדי להכשיר את המבוי שמו לחי מה זה לחי כמו שאמרנו לוח עץ וחץ או עמוד ארוך אז שמו שמה בתור לכי שמו בעוביו של הכותל הקצר יותר שמו שמה לכי לוח עץ כדי שישמש כלחית הזה הוא פחות מדל דמות נידון משום לכי הוא משתמש עד חודו הפנימי משתמש עד החוד הפנימי כ שכמו שאמרנו בין הלחיים ה אין היתר לטלטל אם הבל הלכי הזה יותר ארוך מד אמות נידון משום אבוי אני לא רואה אותו כלחית מהקיר חלק כמ שארבע אמות זה כבר שם של מבוי זה לא שם של לכי ואסור להשתמש בכולו אין לנו לכי עד שישים לכי אחר ואת אמרת ל עלה ואתה כך אומר לרב יוסף אתה אז לימדת אותנו שמ מינה תלת שמ מינה בן לחין אסור כמו שאמרנו מקודם משתמש במקרה שלזה פחות מארבע אמות עד חודו החיצוני של הלכי לא מעבר לכך כמו שבמקביל הלכי כבר אסור להשתמש ושמ מינה משך מבוי בארבע מתי הוא מעבד שם של לכי ונהפך לכול של מבואי שזה יותר מרבע אמות כמ ש מבואי גודלו הטבעי הנורמלי של מבואי זה ארבע אמות ושמה מינה נראה מבחוץ ושמ מבפנים נידון משום לכי הרי במה מדובר פה מדובר פה בכותל של מבואי שהוא המשיך אותו פשוט שם שמה לכי נגיד פחות מארבע עמות כשה מבפנים אנשי המבוי לא רואים פה את השינוי שחל בו הם פשוט רואים את הקיר יותר מעורך מי שעומד בחוץ רואה שבמקום עובי של קיר יש פה עובי של לוח עץ משהו יותר דק ולכן רואים מפה שלחי לא חייב להיות גם בולט וניכר לאנשי המבוי גם אם הוא ניכר רק לאנשים העומדים מבחוץ הוא גם משמש כלכ עבור אנשי המבוי וזה רב יוסף אמר על הממרה הזאת ושווה מבפנים מדון משום לכי ואל כתה נראה מבחוץ ושמם מבפנים למרות שלאנשי המבוי הם לא רואים פה לכי ניכר הם בסך הכל מה שהם רואים זה במקרה שלנו המשך של הדופן פשוט רק למי שעומד מבחוץ ורה פה פער בין דופן של המבוי לבין לחי נראה מבחוץ ושמ בפנים ולכת נראה מבחוץ משב מבפנים נידון משום לכי תיובתא והלכתא הרי מקודם הגשנו מהמשנה של חצר קטנה וגדולה הגשנו נגד ההלכה הזאת אן משום דתני רבחי כבתי זה נכון באמת שיש סתירה מהמשנה זהלא סתירה מפורשת יותר קל לנו לפרש את המשנה באופן שזה לא נידון משום לכי אבל להיות שרב חיה הביא בריתה מפורשת שאומרת שנידון משום לכי לכן הלכה כמותו דין במשנה ורחב ב1 ימעט למדנו במשנה שאם הרוחב של הפתח בין המבוי רשו הרבים הוא יותר מ10 רמות הוא לא יכול לחשב כפתח הוא לא נחשב פרצה יותר מ10 רמות נחשב פרצה בא רב יודה ואמר לא גם יותר מ10 רמות יכול להיחשב כפתח אין צורך להקטין את הפתח אומר הבי תנא ורחב מע ימעט רבי יהודה אומר אינו צריך למעט במשנה אומנם רבי יהודה לא מוס ר בנושא הזה אבל בריתה מביאה כבר ראינו את זה בתחילת המסכת שגם בכך רבי יהודה חולק על תני קמה ואומר ברוחב של יותר מ1 אמות לא צריכים למעט ועד כמה עד כמה יהיה הפתח רחב ורב יהודה לא יפריע לו הגודל ראינו יותר מע מ10 אמות אבל עד כמה סו רבחי קמד רב יוסף לממר עד 13 מה ושליש וקל וחומר מפסי ביראות פסי ביראות זה סוגיה שנמצאת בפרק הבא מה הכוונה פסי ביראות חזל דאגו לבני ישראל שואלים לרגל הם מביאים איתם את בהמתם והרי איפה היו המים היו בתוך בורות הבור עומקו יותר מעשרה טפחים רוכבו יותר מד ד ד נמצא שתחתית הבור היא רשו יוכית גמורה כשאני מעלה את המים מהבור ומוציא אותם לצידי הבור לדפנות הבור מלמעלה הוצאתי מרשו היחיד לרשות סרבים ממש רוצה מרשות לרשות באו חזל ועשו נקרא לזה פטנט שמו ארבע זוויות זה נקרא דיום דים כמ שכל זווית כזאת היא תפח על טפח זאת אומרת זה לא ריבוע זה זווית שכל צד של הזווית כל צלע של הזווית הוא אמה לא טפח מה אז דיום דין הכוונה היא שכל אחד מהצלעות של הדום דין האלה יש להם דין מה יש להם מה מציבים את הארבע זוויות האלה מסביב לבור ויוצרים מצב ככה רבנן קבו שכל השטח שנמצא בתוך התחום של היום דין נחשב כר שוס יוכית שוב לוקחים דיום דין כל צלע של דיומד זה עמה עמה על עמה ככה ארבע צדדים ארבע זוויות כאלה מציבים אותם מסביב במרחק מסוים תכף נראה כמה מהבור כל השטח שנמצא בתוך הד יומ דין שעד יום דין תחמו אותו נחשב כר שוס היוקד ואפשר להוציא את המים למקום ההוא וכמובן צריכים מכניס את הבהמה שתשתה שמה כון שמחוץ לום דין שוב נהפך לשוס הרבי כמה המרחק בין דיומד ל דיומד רבי יהודה בא ואמר 13 אמה ושליש למה כמ שרבי יהודה אמר שביין דיומד לדיו מד נכנסים שתי רבקות הכוונה היא שתי קבוצות של ארבע פרות ביחד ארבע פרות נקרא רבקה ארבע פרות ביחד שהם באים עעם האפס שלהם באים בקבוצה אחת ארבע כל פרה תופסת מה ושתי שליש אם אנחנו ניקח שמונה פרות ש כפול מה וש שליש יוצא 13 עמה ושליש ככה לפי דעת רב יהודה זה ההיתר שהתירו בפסי יראות שיהיה בין דיומד לדיו מד כמובן מכל ארבעת הכיוונים אז אומרת הגמרא גם כאן רבי יהודה כשהוא התיר יותר מ-10 אמות הוא הטיר רק עד גודל של 13 מה בשליש אם הפתח יהיה יותר מ-13 מה בשליש הוא לא יתיר גם הוא ידרוש למהט את הפתח על 13 אמה ושליש וקל וחומר מפסה ראות ומה פסה ראות שיתרת בין פרוץ מרובה על העומד כמובן שעד יום דין לא יוצרים מצב של תפנות שעומדים עומדן מרובה ודאי שפרוץ מרובה על העומד לא התרת בהן יותר מ-1 מה ושליש מבוי שלא התרת בו פרוץ הלכת בו לחומרה לא התרת בו פרוץ מרובה על העומד אינו דין שלו תתיר בו יותר מ-13 עמה ושליש לכן סבר אותו המורא לבוא ולומר שרבי יהודה פה מתיר רק עד גודל של 13 אמה ושליש כמו בפסי ביראות והיה נותנת אומרת הגמרא פסי ביראות שטרת בן פרוץ מרובה עלה עומד לכן שמה הגבלת ביותר מ-13 אמה לא תטייר בהן יותר מ-13 אמה ושליש אבל מבואי שה מבואי בעצם סגור משלוש דפנותיו סגור לגמרי ודאי בו עומד מרובה על הפרוץ שלא התרת בו פרוץ מרובה על העומד אולי את התיר ב יותר מיגש אין סיבה להביא משמה הוכחה מפס בראות שמה אני באמת צריך להחמיר יותר כמו שבשאר הנושאים אני מקל שם אבל פה אולי לא אנמי לדח גיסה אפשר גם לומר לכיוון ה החו אחר פסי בירות דילת בוח דקולה פסי בירות הקלת שמה שמותר פרוץ מרובה על עומד אקיל בוכו הכין אתה מקיל בות כולה שאפשר 1 מה ושליש מבואי אולי כלל וכלל לא מבואי אולי באמת לא תתיר גם 13 מה ושליש אלא כמה רק 10 רמות אבב יהודה רך חולק על תני קמי הכוונה פה מסבירים הראשונים לא שבאמת היה צד לבוא ולומר שרבי יהודה לא יתיר ביותר מ10 אמות במשנה אומרת בפירוש ש מתיר יותר מ-10 אמות אלא פסי בראות זה לא מקור טוב לדין שלנו במשנה אתה לא יכול ללמוד משמה לא להקל ולא להחמיר כמו שפסי בראות יש לו את הכללים שלו שם הולכים מצד אחד לכולה ולכן יש עוד סיבות לכולה אולי הפ שם הולכים מצד אחד לכולה לכן יש סיבות במקום אחר להחמיר לכן זה לא יכול לשמש כדוגמה כמקור לקביעת גדלים בדין של מבואי כמה הגמרא לא מגיעה למסקנה אבל ודאי שרבי יהודה סובר ש10 אמות לא צריכים למהט מכמה כבר כן צריכים למהט הגמרא לא מגיעה [מוזיקה] למסקנה א
לצפיה בתכנים נוספים: