העמוד היומי מסכת עירובין דף יט עמוד ב

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת עירובין מבית "דרשו" עם הרב מנחם דריימן שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת עירובין דף יט עמוד ב

[מוזיקה] דף יט עמוד ב ואנחנו ממשיכים להיות עסוקים בכל העניין הזה של פסי ביראות בעצם בכל הכולה הזו שהכילו חכמים שגם דברים שביום רגיל בשבת רגילה במקום רגיל לא נחשבים כמחיצה בביירות כשאני מקיף בורות בשביל עולי רגלים זה כן נחשב כ מחיצות ואם ניכנס לעומק העניין נגלה מוסע מדהים למה באמת אני מחשיב את המקום הזה כמחיצה הכל כדי להקל על אולי רגלים ונדין לעצמנו את המצב אולי רגלים זה אנשים שבאמת נמצאים במצב מאתגר ולא קל הם עזבו הכל עזבו את הבית מאחוריהם עזבו את כל הנכסים עזבו את הבהמות את השדות את הקרקעות ועולים לירושלים לרגל זה דבר לא קל הם כמובן עושים את זה בשמחה הם עושים את זה כ הם עצובים זה מצווה ש נעשה את בשמחה הכל טוב ויפה אבל חכמים אומרים בואו ונקל עליהם ומה הסיבה ייתכן לומר כי חשוב לנו צרוב להם בזיכרון את העלייה לרגל כדבר טוב כדבר נחמד כשהם ייזכו בעלייה לרגל וכל הזמן יגידו וואי והשבת שם היייתה כל כך קשה וכל כך מסובכת והיה אסור לטלטל ולא היה מים אז נכון הם היו בבית המקדש קיבלו השפעות אבל כשהם יחזרו הביתה יהיה להם איזשהו זיכרון חמצמץ ואת זה אנחנו לא רוצים שיהיה לכן הלכו חכמים והקלו עליהם כמה שיותר שהזיכרון של העלייה ל הרגל יהיה מלא בחוויות מסמכות איפה זה פוגש אותנו יש כל מיני דברים שאנחנו מתחילים לדור הבא אם זה לבנים שלנו אם זה לתלמידים שלנו או לכל מי שסובב אותנו נכון יש דברים שחייבים לעשות תפילה תורה כל מיני הלכות מנהגים אבל בידינו לצרוב להם את הזיכרון בצורה טובה בצורה שמחה לא בצורה חמצמצה של הקפדות של אסור של בעיה של אי אפשר אלא להפך ולעשות את זה בצורה משמחת בצורה מחברת בצורה טובה אומרת הגמרא ה קדושה ואנחנו מתחילים בדף יט עמוד א למטה בשורה האחרונה ראינו בעצם אנחנו מתחילים סביר את השיעורים המדוייקים של המרחב שאפשר להקיף את פסי הבירות ראינו במשנה כבר שה מצומצם ביותר זה כדי שיהיה פרה שותה ראשה ורובה והמרחק הגדול ביותר היה לנו מחלוקת בין רבי מאיר לרבי יהודה האם זה 10 אמות או 13 אמה ושליש בעצם לא ראינו את השיעורים הללו זה אנחנו הסברנו בעל פה אלא אנחנו דיברנו על שיעורים האים צמדים שתי רווקות של שלוש פרות בכל אחד או של ארבע פרות בכל אחד ועכשיו הגמרא מסבירה את השיעורים המדוייקים תנו רבנן כמה רושה ורובה של פרה שעל זה אמרנו שזה ה בעצם שיעור המינימלי ביותר שאני יכול להרחיק מהבור זה אומרת הגמרא שתי עמות תרחיק שתי עמות לכל כיוון זה ההיקף של הבור המינימלי שאותו אפשר להקיף הסיבה ראינו כבר כדי שהיא תוכל לשתות ובן אדם שיעמוד שם ויעזור לה לא יגיע וטלטל את הדלי מחוץ להיקף יפה מאוד וכמה עובייה של פרה שלפי זה אמרנו שיהיה את הרוחב המקסימלי בין העמודים אומרת הגמרא המה המה ושני שלישי מה המה ושתי שליש לפרה תעשה חישוב מהיר שהן כ10 דברי רבי מאיר יש לך שש פרות תעשה שש כפול המה זה שש תן עוד שתי שלישים לכל פרה ביחד זה יוצא 10 רבי יהודה אומר כ-1 עמה ו כ-14 עמה אנחנו כבר במשנה דיברנו על השיעורים המדוייקים ואנחנו יודעים שלפי רבי מאר זה 10 בדיוק ולפי רבי יהודה זה 13 אמה ושליש ולכן שואלת הגמרא מיד בוא תעשה חשבון מהיר כל אדם מתחיל יעשה לך את החשבון ומיד ישאל כ-10 ה10 אויין זה לא כ 10 כ1 מתאים להגיד אם זה לא בדיוק יוצא לפי החשבון כאן זה יוצא 10 אמות מדוייקות עונה הגמרא משום דב למתנ סיפה כי 13 כיוון שאנחנו רוצים לומר בספה לפי רבי יהודה עם כף הדמיון כ-13 כי זה לא בדיוק 13 לכן גם בדברי רבי מר אנחנו משתמשים ואומרים כ1 עלף שזה באמת 10 שואלת הגמרא רגע בספה כי 13 תפי אויין שאתה אומר כף הדמיון מתאים לומר אם זה קצת פחות לא אם זה קצת יותר אתה אומר תשמע יש לי בישיבה כ100 בחורים כנראה כוונתך שיש לך 90 ואתה רוצה לספר למתרימים או לכל מי שמגיע להתרשם שיש לך כ-100 בחורים אבל אם יש לך יותר מ100 אתה לא אומר כ100 אתה אומר את המספר המדויק ואם כן שואלת הגמרא מה זה כ-13 תפה אבין אומרת הגמר נכון אתה צודק משום דבי למתנה כ-14 שאנחנו אומרים בדברי רבי יהודה כ 13 וכי 144 אתה צודק באמת יכלנו לוותר על הכף במילה 13 שואלת הגמרא הלאה גם 14 זה לא המידה ה מדוייקת כ-1 גם כן הלו אביה השיעור ממש הרבה פחות מכך זה 13 עמה ושליש זה אפילו לא קרוב ל-14 עונה הגמרא את הצודק אמר פפה יתרות על 13 ואינן מגיעות ל-14 כשאני משתמש אתה צודק שכי 13 לבד לא מתאים פה כי יש יותר כ-14 לבד גם לא מתאים פה כי הפער הוא גדול אבל כ-13 וכ 144 זה מגיע לומר יותר מ-13 ולא מגיע ל-14 שזה 13 מה ושליש וכיוון שתפסתי את הלשון הזאת אמנם היא קצת מורכבת היא קצת מסובכת אבל רציתי לדבר במספרים שלמים והשתמשתי בק לכן גם בדברי רבי מאר אני משתמש בק 10 עליו שזה 10 במדויק יפה מאוד אז עכשיו אנחנו יודעים את המידות המדוייקות ועכשיו הגמרא מתפנה להתקדם ולברר מה מחלוקתם הראשונה במשנה המחלוקת שלהם בעצם אנחנו רואים במשנה האם בין אותם זוויות בין אותם דיודין שנמצאים בארבע פינות הבור צריך גם להוסיף ביניהם פשוטים להוסיף קרשים עומדים רגילים חלקים ישרים או שאני לא צריך להוסיף רבי מאיר מצריך רבי יהודה לא מצריך אמר רב פפא בבור שהרוח שלו הוא שמונה אמות זאת אומרת שברגע שיש לי בור רוחב שמונה אמות ואני חייב להוסיף להיקפו לדיום דין עוד שתי עמות רווח למה כי כמו שאמרנו זה הפער המינימלי שבו נמצאת פרה שותה ראשה ורובה ביחד זה 10 אמות ברגע שהבור שמונה אמות ואז בעצם עד יום דין מקיפים שטח של 10 אמות או פחות מכך דכולה עלמה לא פליג דלא בעינן פשוטין ברור שלא צריך כי גם רבי מאיר שבעצם מכשיר בשטח מצומצם יותר הוא מכשיר ב-10 אמות כמו שאמרנו הוא מכשיר ברוחב של שש פרות של שתי רווקות של שלוש פרות כל אחת יפה מאוד אז גם לפי שיטתו 10 אמות זה עוד בסדר גמור גם בלי פשוטים ובבוא 12 ברגע שהבור אחב 12 שאם אני מוסיף את העוד שתי עמות המינימליות זה יוצא 14 זאת אומרת יותר מ-1 עמה ושליש דכולה על מלא פליגי דבעינן פשוטין בעצם ברגע שבוא הוא 12 או יותר מכך אז הפער בין היום דין הוא יותר מ-1 עמה ושליש ואם כן גם רבי יהודה לא מכשיר בצורה כזו וברור שצריך להוסיף באמצע פשוטין האמת היא שזה לאו דווקא 12 ברגע שזה 11 מה ושליש זה כבר יוצא פר תוסיף שתי עמות יותר מ-13 עמה ושליש אבל הגמרא תפסה מידה מדוייקת קיפ ליגי מתי כן המחלוקת ביניהם משמונה עד 12 לא 12 שוב אנחנו חוזרים 11 מה ושליש אז המחלוקת לפי רבי מאיר כיוון ברגע שזה מעל שמונה זה יותר מ10 אמות פר לכן אומר רבי מאיר חייבים להוסיף פשוטים בעינן פשוטים ואילו לפי רבי לא בעניין פשוטים למה כי לפי שיטתו אפשר עד 13 אמה ושליש אבל ביותר מ-1 אמה ושליש לפי כולם צריך ובפחות מ-10 אמה לפי כולם לא צריך שואלת הגמרא ורב פפא מיקה מ שמלן תנינה הרי למדנו בעצם במשנה כבר את המרחב את הפער את המרחק שמותר לפי רבי מאיר את המרחק שמותר לפי רבי יהודה אני יכול לעשות את החשבון הזה לבד אני מבין שאם הוא מדבר על 13 עמה ושליש וחייבים פר של שתי עמות בשביל פרה רושה ורובה אז 11 אמה ושליש ולפי רבי מר שמונה עמות אני לא צריך פה את רב פפא עם החידוש הנפלא הזה אומרת הגמרא רב פפא ברייתא לא שמי לי רב פפא לא ידע את כל הברייתא שמדברת על השיעורים המדוייקים של הפרות וכמה שמלן כברית ומה שהוא הגיע להשמיע לנו זה שנדע שפרה וביאה עמה ושני שליש שזה בעצם לא כתוב במשנה והוא לא ידע את הברייתא מכאן אנחנו יכולים ללמוד את זה ולדעת את המידות המדוייקות יפה מאוד עכשיו אנחנו עוברים לצרור סבב שאלות בעניין פסי ביראות והגמרא מביאה סימן לכל השאלות אריך יותר בטל חצת חצר שיבשה כל אלו סימן בעצם זה השאלות הבאות יש שש שאלות שבא יש שואל את רבא זה הסימן של ששת השאלות פותחת הגמרא בשאלה הראשונה בא מני הבאי מרבא הריך בד יום דין כשהו פשוטין לרבי מאיר מהו זאת אומרת בוא נאמר והבור הייה הפער בין היום דין היה יותר מ-10 היה 12 מה ביניהם במקום לשים פשוט באמצע הערכתי אתעד יום דין עוד דמה מכאן עוד מה מכאן והפער ביניהם נהיה 10 זה בסדר או שצריך דווקא באמצע לשים את הפשוטי אמר ליוני רע בת ניתו כתוב במפורש במשנה ובלבד שירבה בפסי מהלי הוא מבין ומפרש ד מעריך בית יום דין אותם פסים קיימים תרבה בהם תעריך בהם ואם כן אנחנו רואים במפורש שלא צריך לשים פשוט באמצע אלא אם יש לך פר אתה יכול להעריך את הד יום דין ועל ידי כך לבטל את הפר הבעייתי האסור לפי רבי מאיר דוכה הביה ואומר מה פתאום לא דמפי שד פשוטין יתכן לומר שירבה בפסי פירושו לשים דווקא פשוט ולא לה את דיומד הוא שואל את אומר אבא אחי למה אתה אומר לי עד הו בלבד שרבה בפסים עד שהרבה פסים מ בא אלי שאתה אומר לי בפסים משמע בפסים הקיימים כבר אותם תאריך ואז ממה שמע שבאמת אפשר להשתמש בערכת עד יום דין לפי מה שאתה אומר שדווקא פשוטים תאמר ש הרבה פסין אומר הבי אתה צודק תני עד שהרבה פסין אל תביא לי רעיה מכאן לא חייב להיות שהמשנה התכוונה לדייג כל כך בלשונה אולי תוריד את הבת ובאמת עד שהרבה פסין ואז אין לך ראייה באמת צריך לשים פשוטים ולא מספיק להעריך את עד יום דין זו גרסה אחת במסע ומתן התורני שהיה ביניהם אק דאמרי שזה היה בצורה קצת שונה לא קצת אלא שונה אמר לי אמר רבא ניתו ובדיוק הפוך ובלבד שהרבה בפסי מהלב ד מפיש וביד פשוטים זאת אומרת שחיבים דווקא פשוטים ולא מספיק את עד יום דין דוכה הביה ואומר לא ד מעריך בד יום דין אפשר לומר שהכוונה היא שהרבה בפסים שהוא יעריך בד ומדים עצמם ובטל את הפר הבעייתי ועוד יותר אך אינ מי מסתבר יש גם ראייה מד קטני ובלבד ש פסין משמע שבפסק באותם ומדים קיימין בהם הוא יעריך שמ מינה ובאמת מכאן יש ראייה כי לשון המשנה באמת מסייד דווקא לרעיון הזה דווקא לכיוון לשיטה הזו שרבה בפסים בד יום דין עצמם יפה אז זו השאלה הראשונה שיש לנו שתי אפשרויות איך להתייחס אליה השאלה השנייה באה מן הבאי מרבא יותר מ-13 אמה ושליש לרבי יהודה מהוא יש יותר מ1 אמה ושליש ואני רוצה לבטל באמת את הפער הבעייתי הזה האם פשוטי נביד אובד יום דין מעריך בעצם אותה שאלה האם אני יכול להעריך בית יום דין או שאני חייב לשים פשוט אמר לי עונה רבא ואומרת ניתוח כתוב כך כמה הן מקורבים כמה יכול להיות הפסים הכי קרובים לבאר ראשה ורובה של פרה כבר אמרנו זה שתי עמות וכמה מרוחקים כמה הם יכולים להיות מרוחקים אז אמרנו אפילו קור ואפילו קורים לא משנה כמה שאתה רוצה תרחיק רבי יהודה אומר זה בעצם שיטת חכמים רבי יהודה אומר דווקא בית שעתיים מותר עד מרחק של בית שעתיים אמרנו זה 5000 עמה מר ות כמו חצר המשכן יותר מבת שעתיים אסור והסיבה אנחנו ראינו את העניין הזה שכל דבר שהוא לא הוקף לדיור אדם המרחק שלו הוא עד בית שעתיים ולכן מיד אומרים לו חכמים רגע המרחק הזה של בית שעתיים ההגדרה הזאת נאמרה דווקא למקום שלא הוקף דיורים בשביל אדם אבל פסי ביראות כן זה נועד גם בשביל האדם שנמצא שם יחד עם הבהמות ולכן אומרת הגמרא אמרו לו לרבי יהודה הי אתה מודה בדיר ושר מקום שבעצם נועד לכינוס בהמות ומוקצה וחצר כל מיני חצרות ועוד איזה רחבות שיש שאפילו בית חמשת קוראים ואפילו בית עשרה קוראים שמותר ולמה שם אתה מתיר כי גם נמצא שם בן אדם נכון שזה נועד לשם בהמות אבל יש שם בן אדם גם פסי ביראות הברר הזו נועדה גם לשתיית אנשים גם לבהמות נכון אולי אפילו בעיקר בשביל בהמות אבל גם בשביל אנשים ואם כן תתיר אפילו יותר ואז עונה להם רבי יהודה תשובה מוחצת אומר זו מחיצה ואלו פסים זה לא דומה זה מחיצה וזה פסים ואם כן זה הטענה של זה בעצם הטענה של רבי יהודה לחלק בין דיר שסער מוקצה ורחבה לפסי ביראות יפה מאוד סיימנו את הברייתא מכאן אומר רבא ואם איתא אם תאמר לי שאתה מעריך את הד יום דין עד שאתה מבטל את הפר הבעייתי ואתה לא מוסיף פשוטים זו מחיצה וזו מחיצה מבא אליי אתה אמור לומר ששניהם זה מחיצה כי ברגע שהערכת את דיומד הפכת אותו למחיצה ואין שום הבדל ביניהם אז בעצם מהדיון בין חכמים לרבי יהודה שרבי יהודה אומר להם זו מחיצה וזו פסים כנראה שאתה לא מעריך אתעד יום דין אתה מרבה בפשוט לא מעריך ביד יום דין ולכן באמת יש סיבה לחלק בין דיר שער חצר ומוקצה לפסי ביראות כי זו מחיצה וזו פסים אבל הביי לא מקבל את דבריו של רבא ואומר לו יתכן שרבי יהודה מדבר ואומר דווקא תאריך בד יום דין לא פשוטים אל תוסיף פסים תעריך בד יום דין א אם כך מה הדיון ביניהם לגבי השער מחיצה וכל המקומות הללו שעקפו פשוט מאוד זו תורת מה שאומר רבי יהודה הוא אומר כך אתה יודע מה ההבדל ביניהם אתה צודק שעד יום דין הארוכים האלה יש עליהם נראות של מחיצה אבל רק נראות ולא הגדרה זו תורת מחיצה עליה אדיר שער המוקצה החצר יש עליהם תורת מחיצה גם נראות מחיצה וגם תורת מחיצה וא פרצות ב-10 התירו שם רק עד 10 אמות אם יהיה פרצה יותר מ-10 אמות כל המחיצה תתבטל אבל אלו דיומד הארוכים האלה שבאמת יש להם נראות של מחיצה אין עליהם תורת מחיצה תורת פסין עליהן ופרצות ב13 מה ושליש אני אעריך אותם עוד ועוד עד שישאר פער לא של 10 אמות אלא של שלוש אמה ושליש שזה אני מתיר ש ששאר כזה רווח כזה פר ואם כן אתה רואה שזה לא בדיוק מחיצה יש עליהם תורת פסים ולכן לכן יש סיבה להבדיל ולומר בשר בדיר במוקצה בחצר שמה יאכלו אפילו בית חמשת קורין עשרת קורין כמה שתרצו כי יש תורת מחיצה עליהם אבל בפסים בד יום דין הארוכים אז יכלו רק ע עד בית שעתיים בלבד כי אולי יש נראות של מחיצה אבל דווקא תורת פסין עליהם זה יותר קל זה יותר פריך לכן אי אפשר להרבות כל כך בהיקף השטח יפה מאוד אז בעצם רבא בעצם הביה לא מקבל את תשובתו של רבא עוברת הגמרא לשאלה השלישית בא מני הביה מרבא תלה מתלקק יש לי באמצע הרשות הרבים איזשהו מדרון או איזשהו שיפוע שעולה ברשות הרבים עד שהוא נהייה בגובה ערה אבל 10ה טפחים הוא לא לוקח לו הרבה זמן לעלות עד שהוא נהיה 10ה טפחים בתוך ארבע אמות הוא נהייה עשרה צמצם את השטח בארבע אמות הוא עולה כבר לגובה של רה נידון משום דיומד או אינו נידון משום דיומד האם אני יכול להחשיב אותו אם הוא עומד בצ אחד אחת מארבע הפינות של בור אני יכול להחשיב אותו דיומד או לא בעצם הוא לא נראה בצורה של דיומד הוא נראה בצורה של איזה טל המתלקט של איזה שיפוע של איזה מדרון של איזה משהו אני יכול להחשיב אותו כ דיומד או לא אמר ליעונה לו רבת ניטוח בוא אני אביא לך בריתה שמשם יהיה לך תשובה רבי שמעון בן אלעזר אומר היייתה שם אבן מרובעת אם יש באחת מצידי הבור ומ עומדת אבן מרובעת רועין אומר תדמיין כל שאילו תחלק ויש במה לכאן והמה לכאן זאת אומרת אני אעשה ממנה את הצורה הזאת של האות רש את הצורה הזאת של הזווית של המרזב אם אני אדמיין שאני עושה את זה ובאמת יש בעמה לכל כיוון נידון משום דיומד ואם לה ואם אני אחלק אותה ולא יהיה בעמה לכל צד אז לא היא לא דונת אינו נידון משום דיומד זה שיטתו רבי ישמעאל בנוש רבי יוחנן בן ברוקה אומר הוא הולך צעד נוסף לא רק אם הייתה שם אבן מרובעת אלא אפילו היייתה שם אבן עגולה שאבן עגולה אתה לא יכול כל כך לטפל בה אתה לא יכול לחשוב כאילו היא מחולקת אז הוא אומר יותר מזה רועין כל שאילו חקק דבר ראשון חקוק אותה לריבוע ודבר שני ותחלק תחלוק אותה לאמה לכאן למה לכאן לצורת הותש ויש בעמה לכאן ועמה לכאן נידון משום דיומד ועם לאו אינו נידון משום דיומד בעצם יש לנו פה שתי דעות בשניהם אני משתמש בכוח הדמיון אני לא צריך לחקוק אני לא צריך לחלוק אבל השאלה האם אני הולך שני שלבים עם הדמיון שלי אני רץ איתו קדימה או שאני נעצר באחד השיטה הראשונה אומרת פשוט מאוד אבן מרובעת מה שצריך זה רק לחלק אותה לשני כיוונים לך על זה תמשיך עם הרעיון עם הדמיון ותחשב כאילו יש כאן זה בסדר אבל רבי ישמעאל בנו שרבי יוחנן בן ברוקה אומר לו לך צעד נוסף גם אם זה עגול דמיין כאילו אתה חוקק ומרבה ואז כאילו אתה מחלק יפה מאוד במייק מפלגה מסבירה הגמרא מר סבר רבי שמעון בן אלעזר שאומר דווקא דווקא אבן מרובעת סבר אחד רועין אמרינן אפשר ללכת עם הדמיון צעד אחד לדמיין כאילו אני מחלק אבל תרא רועין לא אמרינן אני אני לא הולך ומדמיין כאילו אני חוקק וכאילו אני מחלק זה כבר מוגזם ואילו מה סבר רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה הוא סובר אפילו רועין נמי אמרינן גם פעמיים אפשר לומר לפי זה אומר הביה כאן הטל המתלקט הזה אתה חייב להשתמש בדמיון על דמיון רק לפי רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה יכלו לומר כך ו לפי רבי שמעון בן אלעזר לא כי אותו טל אתה צריך גם לחלק אותו גם לחקוק אותו גם ליישר אותו יש לך כל מיני דברים שאתה צריך להשתמש בדמיון ולכן רק לפי רבי ישמעאל בנו שרבי יוחנן בן ברוקה זה יהיה נידון משום דיומד אז סיימנו את השאלה השלישית ועוברת הגמרא מיד לשאלה הרביעית בא מני הבאי מרבא מחיצת הקנים יש לי מחיצה של קנים וכל קנה וקנה פחות משלושה בעצם יש לי כאן דיומד נפלא הבעייה היא שהוא עשוי מקנים וכל קנה הוא בעצם לא מחובר להו שלידו אבל יש רווח הפער ביניהם הוא פחות משלושה טפחים ואני רוצה להשתמש בלווד כדי שיהיה נידון משום דיומד האם אומרים את זה או לא נידון משום דיומד או בעצם אנחנו משתמשים המון פעמים בלווד אבל דווקא לעשות מחיצה נורמלית פה בואו לא נשכח לרגע דיומד הזה הוא לא מחיצה סך הכל אזה כולה שחכמים אמרו אפשר להשתמש בלווד או לא אמר לי עונה רע בת ניתוח יש בריתה מפורשת היה שם במקום הזה שאני צריך שיהיה דיומד היה שם מילן או גדר או חריצת הקנים נידון משום דיומד כמובן במקרה שזה עמה לכאן ועמה לכאן וזה עומד בכל הפרמטרים הנצרכים מה אליו קנה קנה פחות משלושה חריצת הקנים פירושו קנה וקנה פחות משלושה טפחים יפה מאוד ויש כאן הוכחה נפלאה ברייתא שזה נחשב ל דיומד דוכה הביה ואומר לו ייתכן לומר שזה גודרי דקנה גודרי אתה דקנה פירושו באמת זה נפרד למעלה אבל זה מחובר למטה זה יוצא ממקור אחד ולכן אני מחשיב אותו כ דיומד אבל כנה שכל אחד גדל בנפרד והוא בפער של שלושה של פחות משלושה טפחים זה מחברו ייתכן שלא אומר אבא מה פתאום אי אחי היינו אילן אם זה גדל ממקור אחד אז מה ההבדל מאילן זה בדיוק אותו דבר יפה וברגע שכבר מוזכר אילן אין צורך לומר אותו פעם נוספת כנראה שחצה הקנים כן מדובר על מה שאתה שואל על קנה קנה פחות משלושה טפחים ויש ריה מוחצת מהברית אבל הבעה לא מקבל ואומר מה פתאום רגע בוא נלך על פי התזה שלך ואל מי לטענתך מה תאמר קנה קנה פחות משלושה זה הפירוש של לחיצת הקנים אם ככה היינו גדר זה בדיוק הגדר שמוזכרת בברייתא אתה הרי לא רוצה לומר שכתוב פעמיים גדר אלא מה תאמר אלא מה היית לך לממר תראה גב נ גדר שיש מושג הגדר המוזכר זה גדר מושלמת גדר רציפה גדר אטומה חצת הקנים פירושו קנה קנה פחות משלושה החינמי אני יכול לומר לך תראה גבנ אילן יש את האילן הרגיל ואת הגודר ת הד קנה אבל ואגודת ה דקנה היא באמת נחשבת כ דיומד אבל לגבי חצת הקנים שלא מחוברת למטה אלא כל קנה וקנה נפרד בשלושה טפחים זה אני באמת לא יודע מה הדין יפה ולכן הב דוחה את דבריו איק דאמרי יש כאלה שהיה להם גרסה הפוכה בנוסח של המשא ומתן שהיה ביניהם שימו לב זו השאלה הרביעית היה לנו בשאלה ראשונה גם כן נוסח שונה ובשאלה הרביעית גם איק דמר גודרי דקק מיבא אלי השאלה הייתה לגבי אותה גודרי דקנה שאמרנו שלמטה הם מחוברים ולמעלה הם נפרדים ולפי הלשון הזו בעצם בקנים קנים נפרדים שהם ביניהם שלושה טפחים בזה היה פשוט להבי שזה נחשב כ דיומד כאומרים לווד בעצם בשונה מהגרסה הראשונית ששמה בדיוק להפך גודית דקן זה היה יותר פשוט שנידון משום דיומד והשאלה היייתה רק על כנה כנה פחות משלושה כאן לפי הלשון הזו הפוך בדיוק כנה כנה פחות משלושה ברור שנחשב השאלה אם גודרי דקנה נכון שלמטה זה מחובר אבל למעלה אין לו צורה של דיומד הוא מתפזר השאלה מה אומרים בכזה מקרה גודרי דקן מי אמר לי על זה הנ רבה הוא ניסה להביא את אותה הוכחת ניתוח היה שם גדר או אילן או חצת הקנים נדון משום דיומד אותו בריית שראיינו מה אליו בוא נאמר שחית הקנים פירושה גודרי דקנה ועל כך דוכה הבי ואומר ללא ייתכן לומר שחצה הקנים המדוברת זה קנה וקנה פחות משלושה קנה קנה פחות משלושה שזה כמו שאנחנו אומרים לפי מה שכרגע הגרסה זה יותר מובן שי דיומד אבל גודית דקנה לא יחי שואל אותו בעצם היח יין הוא גדר ולמה צריך לומר פעמיים גדר אלא ככל הנראה באמת כמו שאמרתי מדובר בגדית דקנה וזה החידוש שגם זה נחשב כ דיומד אלמה ע עונה לו הבי חזרה ואל מי תאמר לי לשיטתך גודית דקנה היינו אילן אלמה אתה חייב לומר אתה תיה חייב להשתמש בתירוץ אלא מהת לך לממר טר גבנ אילן יש אילן רגיל ו שילן של גודיטה דקנה שלמטה הוא מחובר ולמעלה הוא נפרד אך הנמי ייתכן לומר שזה באמת מחיצת קניים של פחות משלושה ותר גב נ גדר ולמר שיש בבריתה גם גדר מחוברת ורציפה ואטומה וגם גדר שזה קנה קנה פחות משלושה ושניהם נידונים משום דיומד אבל לגבי גודרי דקנה עדיין באמת אין לך תשובה כאן מסתיים הדף בעצם לאחר ארבע שאלות של ארבע שאלות שראיינו בין הבאי לרבא מחר בעזרת השם נראה עוד שניים ובואו נסכם דבר ראשון ראינו מידות מדוייקות שאני אומר לך ראשה ורובה של פרה זה שתי אמות כשאני אומר לך שש פרות פירושו כ-10 אמות ראינו למה כ10 בגלל רבי יהודה ורבי יהודה זה כ-1 וכ-10 נפלא ביותר אחרי זה הגיע רב פפא ובעצם אמר לנו שבבו שמונה לפי כולם ברור שלא צריך פשוטין בבור יותר מ-13 עמה ושליש שזה בעצם 11 מה ושליש ועוד שתי עמות ברור שכן צריך השאלה בפער ביניהם הוא לא מחדש לנו שום דבר חדש פשוט הוא לא ידע את המידות המדוייקות ולכן הוא אמר את זה ואז הבאנו את ששת השאלות שמתוכם ראינו ארבעה עריך יותר בטל חצת חצר שיבשה התחלנו עם ריך והשאלה אם לפי רבי מאיר העריך בית יום דין כשיעור פשוטים זה בסדר או לא הבאנו מסא ומתן בגרסה אחת שהוא אמר בלבד שהרבה בפסים זה דיום דין דחה אותו שזה פשוטין ואמרנו שאם ככה מה זה עד שהרבה ב פסין צריך להגיד עד שהרבה פסין ודי התעלמנו אמרנו תני עד שהרבה פסין יעשה הפוכה אמר לו מה פתאום מפי ש פשוטים והוא דחה אותו שפירושו יום דין והבנו באמת ראה לדבריו שירבה בפסים השאלה השנייה יותר מ-1 מהשליש לפי רבי יהודה האם צריך להעריך או פשוטים ניסינו להוכיח מהדיון ביניהם לדיר סר שאתה רואה שהוא אומר זה מחיצה ואלו פסים אתה רואה שזה בעצם לא מחיצה אבל גם את זה דכה הבי ואמר יתכן שזה כן מחיצה אבל יש לזה רק נראות של מחיצה ולא תורת מחיצה כיוון שהרווח ביניהם יכול להיות עד 13 מה ושליש בשונה מחיצה רגילה סליחה שהרווח ביניהם יכול להיות רק עד 10 אמות השאלה השלישית לגבי תל תלקט וענינו שזה תלוי במחלוקת האם אומרים פעמים רואין כן לגבי אבן עגולה אבן מרובעת או שרק פעם אחת אומרים כשיטת רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקר שאומר פעמיים באמת גם תל המתלקט יהיה נידון משום דיומד והשאלה הרביעית לגבי חצת הקנים זאת אומרת שכל קנה וקנה יש פחות משלושה הוא ניסה לומר לו שזה כתוב במפורש חצת הקנים אבל אמרנו שזה יתכן שזה גודרי דקנה שזה לפי הלשון הזו יותר פשוט ובעצם הוא דחה אותו שיחי הינו אילן אחי הינו גדר תר גב נ אלן תר גב נ גדר אז באמת אין לך הוכחה לפי הלשון השנייה של האיק דאמרה השאלה הייתה על גודרי דקנה כי זה מתפזר למעלה אבל קנה קנה פחות משלושה בור שכן אומרים הוא ניסה לענות לו תשובה מהברית ושוב הוא דחה אותו שיתכן שבברית מדובר על קנה קנה ולא על גודרי דקנה וכמו שאתה אומר טרי גב נ אילן יש טרי גב נ גדר נפלא ביותר דף מתוק מדבש בהצלחה אדירה ולהתראות מחר ה [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: