העמוד היומי מסכת עירובין דף יח עמוד א

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת עירובין מבית "דרשו" עם הרב דוד בוק שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת עירובין דף יח עמוד א

[מוזיקה] רובן דף יכ עמוד א נתחיל את דברי הגמורה על המשנה הראשונה בפרק שני פרק אוסין פסין ממסכת עירובים שורה שביעית בעמוד ל מסס דל חנניה ראינו במשנה שכיוון שעולי הרגלים היו צריכים איזשהו דרך כדי ש להשקות את בהמתם מבאר של רשו יוכית שברוב ארבעות פוכים על ארבעות פוכים בגובה סורו שש דים שלשו יוכי וסביב בדין שלשו ורבים וכדי שיוכלו להוציא מים להשקות במתם אז הקלו חזל ונתנו התר למרות שההיתר הזה הוא פרוץ מרובה על העומד ועוד כל מיני קולס הקלו שיוכלו להקיף על ידי דיום דין דיו עמודי שני עמודים והסברנו שהכוונה לארבע זוויות שממוקמות בצידי הבאר במרחק מסוים מהבאר מרחק מינימלי שראשה ורובה של הפרה תהיה בתוך השטח הזה והשטח הזה על ידי הדיו דין מקבל דין של רשו היוכל שיהיה מותר להוציא ממה מתוך הבאר מים ולהניח ולהשקות בתוך שטח דיומד אומרת הגמור לסס חנני המשנה שלנו וכעת הגמרא תביא שלושה תנאים שלכאורה משמע מדבריהם שהם חולקים על המשנה והגמרא תתיישב שאפשר להסביר את המשנה גם כשיטת להמ מתנסים דל כ חנניה הראשון שבהם זה חנניה לכאורה המשנה חולקת דתני עושים פסיים לבור וחבלים לשיירה כדי שיוכלו להוציא מים מהבאר מהבורות מותר לעשות פפסין שזה התרגום של דיום דין כמו שהמשנה שלנו קרתה לזה פסין וחולין לשערה ושירה כפי שראיינו בפרק הקודם שכנתה בבקעה כדי שתוכל לטלטל ממקום למקום בתוך המקום שהם חונים לא צריכו אותם בגדר שלם אלא אפשר על ידי מחיצה גרועה שזה או שתי או ערב דהיינו חבלים שזה מחיצה של ערב וחנני ומר חבלין לבור אבל לא פסין מותר לעשות סביב הבער על ידי מחיצה גרועה של ערב על ידי חבלן אבל לא פסים אבל להתיר עד כדי כך לעשות מחיצה של יום דין זה אומר חנניה לא התירו לכאורה הוא חולק על המשנה שלנו במשנה שלנו ראינו שמותר כן אומרת הגמורה אפשר ליישב את דבריו כשיטת התנ של המשנה שלנו אפילו אתמ חנניה בואר לחוד באר לחוד דהיינו המשנה שלנו דיברה על ביראות ביראות זה באר באר זה דבר שהמים נובעים כל הזמן ואין חשש שיפסקו באמצע השבת ממילא אם נתיר את הדום דין כדי שיוכלו לטלטל ולהוציא מים מהבאר אין חשש שכאשר יפסקו המים נמשיך להתיר ולסמוך על הדום דין האלו כיוון שאין חשש שיפסקו המים מה שאם כן בורות שהם מלאות מים בזה יש חשש שיפסק המים ולכן חנניה כשאמר שלא תירו על ידי דום דין הוא דיבר דווקא על בורות כפי שמבואר בברייס ולא על באר והמשנה שהתירה דיום דין דיברה על באר דווקא ולא על בורות ואם כן אפשר ליישב את דברי המשנה כשיטת חנני אי כדאמרי יש אומרים בחלק מהישיבות אמרו את זה בנוסחה אחרת מדל כטוני חנניה אומר עושין חבלין לבור ו פסין לבער מכלל ד לחנניה לא ישני בור ולא ישנה באר חבלין אין פסין לא קושיית הגמרא להעמיד את המשנה דלא יכ חנניה כיוון שחנה לא חילק בין באר לבור הוא לא הדגיש שבבאר יהיה מותר כן לעשות פסין אלא הוא בא לשלול שאסור לעשות פסין בבורות לכאורה אם היה מותר בבאר היה צריך לציין את זה אלא מה מה שמע שכשהוא שולל הוא שולל גם בור וגם בהר אז ס חנניה אונה הגמור אפילו חנניה למה דקת מקדר חנני מתייחס לדברי תקמ נקמ דיבר בהקשר לבורות ושמה הוא התיר גם פסים אומר לו חנניה אין התר לעשות פסין לבורות אלא רק על ידי חבלים אינו חנמ חנניה יודע בבאר שמותר כן על ידי פסין דיום דין כדברי המשנה שלנו ואיין צורך לומר שחנ חולק על התנה שלנו ניסיון נוסף לומר שיש תנה שחולק על המשנה ל מניסן דק רבי עקיבא תנן אחד ב רבים וב רבים ובאר היו עושים להן פסים יש חילוק בין של רבים לבין של יחיד מכיוון שיש חשש שהמים ייפסקו באמצע השבת כאשר זה של רבים אחד יזכיר לשני ולכן החשש הוא פחות אבל כשזה של יחיד הוא יכול בטעות להמשיך לטלטל מהשטח של לתוך השטח המוקף על ידי דיום דין למרות שכבר אין מים והיתר פסק אומרת המשנה אחד ר הרבים ובור הרבים ובאר היכין עושים להם פסין אבל בור היכין עושים לו מחיצה גבוהה ר טבחים אם יש פה שניים לגרי הוסה גם זה בור שיש חשש שייפסקו המים וגם זה של וכיד שאם יפסקו אין מי שיזכיר לו אומר רבי עקיבה דברי רבי עקיבה שצריך מחיצה גבוהה רה טפחים אבל בבאר תמיד נתיר ובור של רבים גם נתיר כיוון שגם אם יפסקו יש אחד שיזכיר לשני כזה של רבים ואילו אוחק טוני לביוס לביוס לבורו אסוי המשנה דיברה על בהרות מה שמע דווקא בהרות ולא בורות ורבי עקיבא התיר גם בבורות של רבים אז לכאורה רבי עקיבא מקל יותר מהמשנה שלנו ונה הגמורה אפילו את רבי עקיבא באר מים חיים פסיק לא ישנ ד רבים ולא ישנ ד יחיד כוני בור מכונסים דלא פסיק קטוני המשנה התנ של המשנה שלנו באמת מודה לדברי רבי עקיבא ש בבור של רבים גם כן יהיה היתר על ידי דיום דין למה לא הוזכרה במשנה המקרה של בורות רק בהרות כיוון שבבאר לא חילקנו בין יחיד לרבים העדיף אתנה להביא מקרה שאיין מה לחלק בו בין רבים בין יחיד לכן דיבר על בהירות אבל אנו כנ בבור של רבים גם כן הוא מודה ואם כן רבי עקיבא לא חולק על המשנה ניסיון שלישי לאמי תנה שחולק על המשנה למ מניס דלא יק רבי יהוד בן בובה דתנן רבי יהוד בן בוב אומר אין עושין פסין אלא לבאר ורבים בלבד רבי יהוד מבו סובר שאך ורק בבאר ורבים שיש פה שניים למעל יושה זה גם בער שלעולם לא פוסק וזה גם של רבים שגם אם על הצד שיפסוק יהיה מי שיזכיר אחד לשני כיוון שיש פה רבים רק שמה התירו פסים אבל בבאר של יחיד יש חשש אולי יקרה משהו לא שכיח אבל אולי יפסק המים וימשיכו ואותו יחיד ימשיך לטלטל ולהוציא למרות התר פסק ובור גם כן כיוון שמצוי שיפסק המים תמיד לא מתיירים על ידי דיומד ולכאורה ואילו אוח קטוני לביוס לא ישד ד רבים ולא ישד דיחיד אז המשנה שלנו התנה של משנתנו לכאורה מתיר בבהירות תמיד גם של היחיד אז לכאורה אבייד בן בובה מחמיר יותר מהתנ של המשנה שלנו אונה הגמור אפיל אביד בן בובה מהי בראות בראות דלמה נכון שכתוב בלשון רבים בראות שמשמע גם של יחיד וגם של רבים אבל אפשר לומר שלא הכוונה לרבות של יחיד ושל רבים אלא הכוונה ביראות דען מה ביראות שיש בעולם ואיזה הם של רבים בהם מותר על ידי דיום דין ואין חנם אפשר לכוון את דברי התנה גם כשיטת רבי יהודה בן בובה מה היא דיום דין אמרנו שהלשון של פסין זה נקרא דיום דין כפי שכתוב במשנה ארבעה דיום דין מה זה הלשון דיום דין אומר רבי מ בן אלזור דיו עמודים דיו זה שניים עמוד ין שני עמודים כמו ש אמרנו שכל עמוד בנוי מזווית כמו רש מאחד הזוויות של הבאר והוא כביכול משמש לשני כיוונים כמחיצה אז דיו עמודי לכן הביטוי דיו עמודי נביא סימן דיו למנודה שבח זוניס נקלקל במיו שלשו סימון נ נוסו מצינו עוד מקום ששם משתמשים בלשון דיו שזה שניים נסום כתוב במשנה רבי דמר כל השיטים פטורים חוץ מן דיופ לגבי דמאי כתוב שאמנם למרות שרוב המרץ מסרין חזל תיקנו שאדם שקונה פירות או ירקות מן ה מורץ מחשש שאולי הוא לא יסר כראוי צריך לחזור וסר אבל מנין גרוין דברים שעולים ממש קצת אני אומר מסתבר שה מורץ כן יסר אותם כי הוא לא מפסיד פה הרבה כסף כי הם שווים ממש קצת וכתוב רבי דמר כול השיטים טורין חוץ מן הדופה חוץ מסוג דיופ שהוא ה מבח שבין הגרועים חוץ ממנו כל מיני השיטין שזה מין זרע מיני תאנים רעות אומר רשי חוץ מזה כולם פטורים כי מסתבר שה מורץ עיסר אותם מה היא דופרי אתה אומר חוץ מן הדיו פרי מה זה אומרו לאילנה עושה דיו פירות בשנה יש לו שני עונות בשנה שהוא מוציא פירות ולא אחד לכן הוא נקרא דיו פרי דו שניים פרי פירות שתי פירות ושנה אומר רמי בן אלוז מצינו עוד סוגיה בעניין של דייו שזה לשון של שניים דיו פרצוף פנים היה לו לאדם הראשון שנאמר אחור וקדם צרתני כתוב בפסוק בראשי החור וקדם צרתני פסוק בתהילים ותו אולי פך או דוד המלך אומר שהקדוש ברוך הוא ברא את אדום הראשון אחור וקדם אז זה הכוונה דיו פרצוף יש לו שני פרצופים גם קדימה וגם אחורה כתיב והבן השם אלוקים את הצלע וגוי רב ושמואל בפסוק כתוב בבראשית ויבן השם אלוקים את הצלע שלקח מן האדם לאישה וויביה אל האדם הקדוש ברוך הוא לוקח צל מאודם הראשון והוא בורא מזה את חבו רב ושמואל אחד אמר פרצוף וחד אמר זניו אחד סובר שאדם הראשון היה בנוי מפרצוף קדימה ופרצוף של נקבה אחורה והקדוש ברוך הוא חילק אותה בתרדמה שהוא הפיל עליו כדי ליצור לו את חווה הוא חילק אותם והוציא את חווה כדי שוכל ליסע אותה אחד אומר זנב היה אדם הראשון זנב מהזנב בנה הקדוש ברוך הוא את חבו בשל מלמה פרצוף אחור וקד צרתני וכעת הגמרא תביא ארבע קושיות לפי השיטה שאנחנו אומרים שזה היה בניה מזנב משל למן דמה פרצוף תחצ מובן הפסוק בתהילים שאמרנו שהקדוש ברוך הוא ברא אחור וקדם דהיינו ממה שמה שיש פה איזשהו בריאה בצד האחורי זה לא סתם בריאה כמו שאנחנו מכירים באדם העורף של האדם כי על זה לא צריך לומר ודאי שאם אדם נברא אז יש לו ארבעה צדדים אם זה סתם בריאה עלמ העורף שלו לא צריך להדגיש את זה ועוד סיבה למה אנחנו מדגישים אחור וקדם אם זה על אותו בריאה של האדם הראשון אנחנו רק מדגישים את העורף שלו אז צריך לומר קדם ואחור דבר ראשון להקדים את עיקר הבריאה שזה הקדימה שלו הפרצוף שלו מה זה לשון אחור וקדם מהש שיש פה איזשהו יצירה באחור אז למן דומר הפרצוף מובן שזה החווה היייתה שם בחלק האחורי של האדם היה החווה אלא למן דומר זנב מה הי אחור וקדם צרתני הרי לכאורה לא היה החווה מאחוריו כדי רב מי דו רב מי אחור למיסה ברשי וקדם לפורענות רב מי דורש את אחור וקדם על לעניין אחר אחור למעשה ברשי מסבירה הגמרא בשלה מאחור למס ברשי דלא ברי עד מעלה שבס כידוע הקדוש ברוך הוא התחיל את בריאת העולם ביום הראשון ועודם הראשון נברא רק ביום השישי אחרון לבריאת מעשה בראשית אלא בקדם לפורוס מי מה זה שהוא היה הראשון קדימה הראשון לפורענות אילה משום כלו לו שהוא תקלל הראשון במיסה של חווה עם הנחש או בתחילה נתקלל נחש ולבסוף נתקלל החווה ולבסוף נתקלל אדם אדם אז זה לא נכון לומר שהוא היה הראשון שהתקלפו דכתיב וימח את כל היקום אש בני אדמה מאדם ועד בהמה בקללה של המבול אודום ור ישון הראשון שמחה כפי שכתוב בפסוק מאודם ועד במו אז אם כן הל זה חוזר אחור וקדם שאלה נוספת בשל מלמר פרצוף דכתיב וייצר טרן ידין יש נעם בתורה שני ידים במילה ויצר זה בא לרמז על ש שתי יצירות שהיו היה יצירה של אדם הראשון קדימה ושל חווה מאחורה אלו למן דמ מי ויצר היה פה יצירה אחת שלא דומו ראשון מהזנב רק אחרי זה יצר הקדוש ברוך הוא את חבו מי ויצר אומרת הגמור גם זה נדרש כדי רב שון בן פזי דרב ש בן פזי אוילי מיצרי אוילי מיוצרי כביכול אדם נמצא במלחמת מידית אם הוא יקשיב ליצרו ליצר הרע אז אוי לו מ יצרו מהקדוש ברוך הוא ואם הוא יקשיב ליוצרו אז היצר הרע ימשיך לשגע אותו הולי מיצרי ועל זה נאמר רומז ויצר ש שני יצירות כביכול יש לו שני גורמים שהוא צריך להילחם ולהקשיב לאחד מה כמובן לקדוש ברוך הוא שאלה שלישית בי שלמ למן ד אמר פרצוף א דתי זכר ונקבה אברהם אלא למד אמר זוב מה זכרו נקבה ברם הרי זה מדובר עדין על בריאת אדם הראשון מה זה נקבה לא הייתה נקבה עד אחרי שהיה את הבריאה מהזנב לקד רבב רבב רומי רבב שואל סתירה בין הפסוקים כתוב זכר ונקבה ברא וכתיב כי בצלם אלוקים ברא אותו מה שמע לשון יחיד מישב ר בבו בתחילה עלתה במחשוב לברות שניים הקדוש ברוך הוא רצה לברות בתחילה שניים את אודום ואת חבו ובסוף לא הניבו אלא אךד ממילה כשכתוב זכרו נקבה ברהם זה נאמר עדיין על המחשבה ליצור שניים אבל למעשה נאמר שנברא רק אחד רק אותו ואחרי זה ברו את חווה זניו בשל מלמד שאלה רביעית למה דמר פרצוף הנו דכתיב ויסגור בשר תחתנה דהיינו שהקדוש ברוך הוא אחרי שעשה את הניתוח כביכול שהפיל את הרדמה על אדם הראשון לקח ממנו את הצלע שממנה נבראה החווה כתוב ויסגור בשר תחתנה אז אם זה פרצוף אני מבין שצריך לסגור את כל החלק האחורי שלו דום ראשון אלא למן דומר זנב מהי ויסגור בסר תחתנה הוא חתך את הזנב ונגמר בזה הוא בעצם ברא את חווה למה צריך לסגור בשר אומר הזית רבי ת רב נחמן ברצו צריך למקום חתך עדיין גם למקום החתך שהוא קטן יחסית גם לשם צריך לכתוב ויסגור בשר וכעת שואלת הגמרא שאלה הפוכה למן דאמר הפרצוף יהיה קשה בישל מלמד זנ דכתיב ויבן כתוב שהוא הפיל את הרדמה ולקח את הצלע הוא בנה את חווה אז אם זה מהזנב מובן איזה בנייה יש כאן לקחת זנב ויצרת מזה את חבו אלו למן הפרצוף מי ויבן איזה בניה יש כאן ובסך הכל חילק אותם באמצעים לגד רב שמן בן בן בנסה מתרץ את הגמרא שני תירוצים תירוץ אחד דורש ש מנסי ויבן השם אלוקים את הצל מלמד שקיה הקדוש ברוך הוא לחוו וביאה להוד מרישוי דהיינו הקדוש ברוך הוא עשה לה קליה בשערות של ראשה זה נקרא לבנייה איפה מצים שקלית שיער נקרא בנייה שכן בכרכי הים לקיס בסה אז רואים שליה נחשבת לבניה כלשון בני אדם שמצינו קרחי הים אז גם כאן הקדוש ברוך הוא רצה להביא את החוה לוד מוריש בצורה יפה הוא קלה את סערה תירוץ נוסף דבור אחר מה זה ויבן השם אלוקים למן דמר שזה רק היה פרצוף ורק חילק ביניהם אומר רב חיז ס אותן למלמד שבנה הקדוש ברוך הוא לכבו כבניין אוצור דהיינו כמו אוצר ששומרים שם את הפירות מה אוצר זה רחב מלמטה וקצר מלמעלה כדי לקבל את הפירות אדם שרוצה לעשות אוצר לאכסן שמה פירות אם הוא יעשה את זה רחב מלמעלה וקצר מלמטה אז הפירות הכובד שלהם מכביד על הדפנות והדפנות יכולות לקרוס באיזשהו שלב אבל אם הוא יעשה את זה רחב מלמטה וקצר מלמעלה אז כל הכובד נמצא על תחתית האוצר ולא על התפנות של האוצר אצל חווה אף האישה רחבה מלמטה או קצרה מלמעלה כדי לקבל את הבלד כדי שיהיה לה קל ויהיה לה אפשרות לשת את הבלד בלי להרגיש קשיים בדפנות כביכול של הרחם אז הקדוש ברוך הוא ברא שהיא תהיה רחבה יותר מלמטה ואז העובר בעצם יושב על תחתית גופה ולא על התפנות שבה והביאו אל האדם מסיימת הגמרא בדרשה נוספת בעניין בלמ שעושה הקדוש ברוך הוא שוש וינוס לאוד מור ישון מכאן לגודל שייעשה שו וינוס לקטן ואל ירא לו הקדוש ברוך הוא כביכול התעסק בכל צורכי החופה וקידושין כל צורכי אדם הראשון כשהוא נסע את חבו מכאן לומדים שכשאדם צריך להתעסק בחתונה של זוג שלא לא יקל בעיניו גגם אם הוא אדם גדול וצריך להתעסק באדם קטן גם כן ילמד כל וחומר מהקדוש ברך ה שהתעסק עם ודם הור ראשון אז אם כן ראינו כאן אז דברי המשנה רצינו לומר שלכאורה המשנה היא דלא יק חנניה שסובר והיה בו שתי לשונות לשנה ראשונה רצינו לומר שחניה אומר חבלין ל ב מה שמע שדווקא בור אבל לא באר ובמשנה כתוב גם באר והתשובה היייתה שלא המשנה דיברה דווקא על באר ולא על בור הבאנו נמי חנניה שדיבר על בור הוא דיבר דווקא על בור שאין היתר של חבלן אין היתר של פסים דיום דין אבל חנניה מודה בבאר שאפשר לעשות על ידי דיום דין כדברי המשנה הפי הלשנה השנייה מזה שהמשנה הביאה בהרות ביראות מה שמע לשון רבים מה שמ גם של רבים וגם של יחיד אנחנו רוצים לומר של חנניה חנניה שאומר עושים חבלים לבור ולא חילק בין בור של רבים בין בור לבאר הוא לא הביא שבבאר כן אפשר לעשות דיום דין אז לכאורה מה שמע שחנ אניה סובר שגם בבאר יה אפשר קשה מהמשנה שכתוב בערב שר וענינו לא חנני רק דיבר על דברי נקמ שדיבר על בור אבל ה חונמה הוא מודה על באר שאפשר בבאר לעשות דיום דין אז לפי השנה הראשונה ישבנו חנני מודה שבבאר באופן כללי אפשר לעשות ד דין לשניה ה שנייה השבנו שהוא מודה ומה שדייק מדברי ממה שהוא ונה לת הנקם זה רק כי הוא עונה לת הנקם מעל דבריו על בור אבל ה כנמ בבאר ומודה שאפשר לעשות ד דין המשנה שלנו גם מסתדרת עם דברי רבי עקיבה למרות שרבי עקיבא אומר שבור היחיד ושין לו אבל בור של רבים לא וכאן כתוב של בור של יחיד עושים לו מחיצה גבוהה רה תפח סליח ורב עקיבא סובר שבור של רבים אפשר כן לעשות יום דין ובמשנה שלנו מוזכר רק בארות שהמים לא יכולים להפסיק שמהם נובים התשובה היא שהמשנה דיברה דווקא על בהרות פשר לומר שכיוון שבבה אין חילוק בין רבים חידדנו דבר על בהירות אבל ה כנ מ בבור של רבים גם כן יהיה אפשרות על ידי דיום דין גם לדברי תנה של משנתנו וזה מסתדר גם כשיטת רבי עקיבא רצינו לומר שהמשנה לא כרב בן בוב שמחמיר ואומר שרק בבא בלבד ופה במשנה אמרנו בהירות לשון רבים מה שמע גם של יחיד גם של רבים והתשובה היא הכוונה בארות דלמה אבל עדיין אפשר להעמיד המשנה שבירות הכוונה דווקא לבער של רבים ששמה החשש ש הוא פחות שגם אם יפסיק המים יש מי שיזכיר אחד לשני כיון שהם רבים הלשון דיו כמו שכתוב כאן דיום דין זה מלשון שני עמודים מצינו גם דיו פרי לגבי שני פירות הפירות הזה דופס זה סוג של תאנים רעות ששמה הם לא פטורים מדמי על זה זה נאמר מלשון שהם עושים שתי עונות בשנה מוציאים פירות ראינו עוד לשון של דיו לגבי פרצוף האדם הראשון שהוא נברא דיו פרצופין אדם וחווה ממה השם ברא את חווה נחלקו רב ושמואל או מזנב או מאחור וקדם מהחלק האחורי של האדם הראשון הבאנו ארבע קושיות לדברי המן דומר זנב ושבנו אותם אחור וקדם צרתני אז דורשים את זה אחור למע עשה בראשית שהוא היה אחרון שהוא נברא ביום שישי וקדם הכוונה שמבול הוא קיבל הראשון את הקללה והוא נמחה הראשון מה שכתוב יצר שני יודין זה לא בא לרמז על יצירה נוספת של חווה אלא זה בא לרמז על מלחמת היצר עם היוצר מה שכתוב זכר ונקבה אברהם זה חוזר רק על האב המינה שהקדוש ברוך הוא רצה לברוא גם את נקבה ולבסוף הוא ברא באמת רק את אדם הראשון ומה שכתוב ויסגור בשר תחתנה זה חוזר נמי על מקום החתך של הזנב ששמה הוא סגר את הבשר ולא צריך לומר ואין מכאן קושיה למן דומר זנב שאלנו מה זה ויבן למן דומר פרצוף הרי כבר היה בנוי אז או שזה חוזר על קליית השיער או שזה חוזר על צורת בניית האישה שהיא תהיה רחבה מלמטה וצרה מלמעלה כדי שתוכל לקבל את הבלד אמרנו שרואים שיהיה הו לאדם הקדוש ברוך הוא סידר את כל ענייני השושבינות ומכאן אפשר ללמוד לכל אדם גדול שיכול להתעסק באדם קטן ס ב של ל חר קד [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: