העמוד היומי בעברית מסכת עירובין דף צט עמוד א

העמוד היומי בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il

העמוד היומי בעברית מסכת עירובין דף צט עמוד א

עירובין דף צט השיעור מתחיל בעזרת השם במשנה שבסוף הדף הקודם אומרת המשנה אוי מדודום ברשו סיוחיד ומטלטל ברשו סורבים מותר לאדם לעמוד על גג ביתו להתכופף לב רשוסורבים או בתוך הבית מתוך החלון הוא מתכופף ולטלטל חפץ שמונח ברשוורבים מה החידוש החידוש הוא שלא חוששים ששמה יביא את החפץ אליו ואז הוא יעבור על איסר או יצא מרשוס לרשוס אותו דבר מותר לו לעמוד בשוס הרבים ומטל ל חפץ שמונח בשוסיוחיד ובלבד באופן הראשון שהוא מטלטל חפץ שנמצא בו שוסרבים שלא יוציא את החפץ חוץ מארב שהוא עומד בו כאז הוא יעבור עלסר טלטל דלדמס ברשוים עוד הלכה לא יעמוד אודו ברשוס היוחיד ויטין ברשוורבים כי הוא מוציא את השתן מרשוס לרשוס אותו דבר להפך לא יעמוד בשוסר ישתין לב רשוס היוחיד וישתי בשוס היוחיד וכן לו יורק אסור לאדם לעמוד בבית ולרוק דרך החלון לעבר רשוס הרבים כוציא את הרוק מרשוס לרשוס רבי יהודה אומר אף מי שניתלה שרויקו בפיב לא יהלך בעמוס עד שיורק אדם הולך בשוסרבי בשבת והוא מרגיש שהתאסף רוק בפיב אומר רש"י התעגל ונאסף לצאת אסור לו ללכת על הדמס כי ברגע שהתעשה רווק זה עומד להיזרק מהגוף ואז זה נחשב כבר כמסוי ולא כחלק מגופו אסור לו ללכת דמסק מטלטל את הרוק דמס ברשות רבים אומרת הגמורה מסנה לרב חיננה ברשלמיה לכי ברב כמרב רב חיננה למד עם בנו של רב שקראו לו חיה בנוכחות רב את המשנה הזו והוא גרס במשנה להפך לא יודם ברשוכמתלטל ברשוסורבים שמהביא את החפץ אליו אומר לי אמר לו רב ככה אתה מלמד את בני שבקס רבונון ואבדסקרמיר רמיר באמת חולק על משנתנו ינו לאלון נראה בדף קא והוא סובר שאסור לטלטל חפץ שמונח ברשות אחרת שמה יביא את החפץ אליו אז אתה משנה את הגרסה של משנתנו שתהיה כרב מיום מה באמת רב חינסבר הוא סובע מידספר רב מיו כיוון שרואים שהמשנה בדף קא רב מיו שנמר רב מוצריך לגרוז במשנתינו להפך ולא היא ספר רב מיר ורבונו והלוכ כחומים יש כאן סתם משנה כחומים וככה לו מה למדנו ובלבד שליוצ חוץ לדלדמס את החפץ שמונח בשוסורבים מהשמע הו הויצי חיפיף חטוס ובדרך כלל אדם עומד על גג ומתכופף כדי לטלטל חפץ שמונה בשוסרבים איך הוא מטלטל אותו דלדמס כמו כן אם עומד בחלום ומתכופף הוא מרים אותו אל עבר איפה שהוא עומד זאת אומרת מול איפה שהוא עומד זאת אומרת הוא מרים אותו לפחות עשור תפוחי מהקרקע ומטלטל אותו דלדמז ואז מניח אותו ובכל זאת חייב חטוס לי מסלרוב שכבר הזכרנו בדף הקודם דמר רובי אמר וחיף את בושבי מתחיל ארב לסעיף ארבע והבי דרךוב הוא טלטל אותו הרים אותו משוסרבים והניח אותו בשוס רבים אבל את כל הדרך הוא העביר אותו מעל ראשו חיו אפילו שהחפץ היה במוק פטור כירשו סרבים הרי רק בעשורתפוחים התחתונים משנתנו תהיה סיעת לרובה תוכה גימור מקותו עם אוצי חיב חטוס דמפות אז אסור באמת רק מדרבוננו משנתנו מזירה אותו בבת שלו יוצי שלא יעבור על יסוד הרבוננו היא כדאמר להפך מה כתוב במשנה שבד שליוצי חוץ מסביר הרטבו מהשמע רק לשון של זהירות לא משמע לשון של איסור מהשמע או הויצי פותרסר אין כך חיוב מדריסה למה כי הוא הרים את החפץ למעלה מעסורת פוכים אפילו שהעביר אותו דלדמס בשוס רבים כיוון שהוא העביר אותו את הדלדמס בהיותו במקום פטור אז הוא פת פטור ורק בן רבונן אסור מכאן קושחד ציפוס דמירה אותו שלא יעשה זאת כי באמת אם הוא יעשה זאת אוחב חטוס מה למדנו מדווס היוחיד וישטין או ירוק לבר רשוס רבי להפך אומר רב יוסף אישטין ורוק חייב חטוס עשה אחד משניהם הוא הוציא אותם מרשוס לרשוס ויש כאן צד דריסה לחיוב חטוס שואלת הגמור למה והינן הקיר ואנוכה על גבוק ד ולקל כדי להתחייב על העבור מרשות לרשות צריכה להיות הקירשות הזו ואנוכה ברשות אחרת וצריכה גם להיות הקיר והנוכה מעל גבי ועל גבי מקום חשוב שיש בו לפחות ד' על ד' פוכים עכשיו פי האדם וגוף האדם אין בו ד אז אין כאן קירה ממוקו ד אונהגמורה מחשבתו משמק אומר רשי מחשבת שהוא צורך לכך משוליצו חשוב חנן מוסיף כאילו יש בו דפוחים זאת אומרת כל מה שצריך הקירם עלג במקום ד כדי שתהיה הקירם מקום חשוב כאן שהוא צריך להוציא זה מהמקום הזה עצם ההנאה הזו מחשיבה את המקום כאילו יש כאן ד' על די לא יתי מאוכה אם לא תאמר כך יוקשה לך עוד מרובה זורק אדם זרק חפץ מאכל דלדם ברשו רבים ונוחפץ בפי הכלב שעומד במרחק ממנו ברשות רבים והוא רצה שיהיה זאת הוא רצה להכיל את זה לכלב אוי שהוא זרק דלדמסרבים וזה נח בפי הכבשן וזה נשרף חייב חטוס ווב הנוחל גמוקם ד ולקה פה הכלב אין בו ד פי הכישן זה בכלל לא צורה של הנוכה אלו מחשבתו שהוא צריך שזה שיהיה שם שזה ישרף שזה יאכל על ידי הכלב משוומוקום לגבי אנוכה אונם מחשוב משוומוקום לגבי יקירה אז לכאורה מתי צריך מוקם דד תמיד הוא עושה את זה בכוונה אז מחשבת משווים טויספס העניין הוא מתי אומרים שמחשבת משווים דווקא כגב אומר דנה תפקח יש לו עניין מיוחד במקום הזה כגון לפי הכלב שיוכלנו בפי העקיף שלו רוצה שתישור אף שו מקום אחר זה לא ישרף וכן אישטין ורוק אין לו ברירה אחרת הוא חייב להוציא את זה מהמקום הזה אבל זורק על המקלות או שום דבר אפילו מתכוון שייפול שם לא ימרינה למחשבת טבש ונמוקים כי אם כן מתי צריך דל ד כשאין עניין מיוחד אז צריך שיהיה דל די רוב מסתפק רובה הוא ברשו היוחיד הוא עומד בשוסיו גופו ברשו סיוחיד ופיעמו ברשו סוורבים וכך הוא משתי מהו בוסר הקירזלינן כשהמ רגליים נעקרים מחלל הגוף אז הם נחשבים כנקרים אז העקיר שלהם ואז ברשו היוחידו והוא מניח את זה ברשו רבי מתחייב אויבס יציא אזלינן בשעה ש שהמרגליים יוצאים מהגוף אז זה נחשב את העקירה מתי זה יוצא מהגוף בפי האמו פי האמו נמצא גם בשוס רבים אז אין כאן הקירוש בשוסרבים אלא הכל בשוסרבי והוא יהיה פטור תיקו נשאר בספ מה למדנו בחין לוריק רבי יהודה אומר אף לא יעלר דלדמס ברוק שיתאסף בתוך פיו שואלת הגמורה אף על גבדיופ בו אפילו שלא יפך את הרוק בפיב כדי להרוק אותו עצם זה שהרוק התאסף כבר נחשב שהרוק כמעס ולא כחלק מגופו כך שיטת רבי יהודה יש סתירה לכך ואותנן אויכל דבילו ביוד מסוובס יודעים מסובס הכוונה ידיים שלא נטלו אותם נטילת ידיים וחזל גזרו סתם יודעים בלי נטלת ידיים יש להם דין של שיני לטומה ואם הוא נוגע בתרומה היא נהפכת לשלישי והיא נפסדת חולין לא יכולים להטמות משיני אבל תרומה כן אז הוא לקח דבילו הדבילה הזו תאנה מיובשת לעולם לא נרטבה ופרי שלא נרטב מאיכם נשיבו מאשקים לא מקבל טומאה אז הדילו לא נטמעה והוא התחיל לאכול אותה אבל באמצע שהוא אכל הוא הרגיש איזה אבן קטנה בתוך הדבלה אז הוא רצה להוציא אותה והכניס סודכפיב ליטולצר רב מאיר מטמה הדו נטמאה ואסור לו לבלוע אותה או צריך לפלוט אותה ורב יויסי מתיר מה המחלוקס רב מאיר סובר היא הוכשרה לקבל טומא על ידי רוק ולמילא עכשיו שהוא נגע בה בידיים היא נטמאה רבי יויסי סובר כל זמן שהרוק בתוך פי פיו של האדם אינו נחשב למשקה אלא כחלק מגופו של האדם ולכן הדוילו עדיין לא הוכשרה והיא לא נטמת מידיו רבי יהודה אמר תלוי הפך בו אם הוא הפך ברוק כדי להרוק אותו אז הוא נקר מגופו והוא נחשב למשקה טומה אז הדבי לא הוכשרה ונטמע על ידי ידיו לא יפר בו טו אז רואים שרבי יהודה סובר שרוק כל זמן שהוא לא יפר בו עדיין נחשב כחלק מגופו במשנתנו אומר מי שניטלש ברגע שהתעגל ויתעשה רוק אומר רבי יוחנון מוכלפס השיטה למעשה בכל מקום בשס שכתוב הביטוי הזה מוחלפס השיטה הכוונה שצריך להפוך את השמות של התנועים אבל כאן רש"י מפרש מוחלפס השיטה רבי יהודה החליף את שיטתו אמירי אומר זאת אומרת שבמשנתנו סבר שמספיק שהרוק נטלש כדי לחייב אותו כדי להגדיר את הרוק כאינו חלק מגופו כמסוי ובמשנה שם הוא חזר בו ואמר דווקא אם יפך ברוק אז הוא נחשב כמסוי כמשכה כמסוי לא כחלק מגופו רשלוק שמר לאם לא יתחליף רבי יהודה לא החליף את שטותו ואוכל מסכין משנת תאינו שמספיק שיתעלה שלא צריך שהוא יאפך בו בכיחוי בליכה שיוצאת על ידי שיעול אותה לא צריכים להפך ברגע שהיא עולה לפה היא עומדת להיזרק אבל רוק כל זמן שהוא לא יפרך ברוק הוא עדיין נחשב כחלק מגופו שואלת הגמור ואותניה בברייסר רבי יהודה כיחוי וניטלש אסור לו להלך בזה דמס מושסרבים מהב רוקוי וניטלש מסביר התורס חיים שהגמורה הבינה אם הכוונה לקיחו שנטלש למה כתוב כיחוי וניטלש? שיהיה כתוב כי חוי שנתלש וגם כי אחרך כלל הוא עולה לגוף אז הוא כבר נטלש מה צריך להיות כתוב וניטלש לכן הגימור הבינה כייחוי או רוק שנטלש זאת אומרת שעצם זה שהתאסף שנטלש אפילו שהוא לא ייפך ברוק נהפך הרוק כמעסוי דוכה גמור לוי כי חוייבה נטלש אבל הכל דווקא בכיח ברויק דווקא אם הוא יפר בו שואל את הגמור ותניה רבי יהודו כי חושטלש וכן רוק שנתלש לא יהלדוריק המפורש שגם ברוק מספיק נטלש אלא מחברת כדי שני מקורה לא כמו רשלוקיש אלא כמו רבי יחנון שרבי יהודה החליף את שיטתו דרך אגב מביא הגמור מרשלוק כי בפני רבא אדם שמעלה לי בפני רבו חייב מיסה שנאמר כל מסני אבו מובס אל תקרא למסני אלא למסניי מי שמסני את עצמו על מי שלא מדוי טוירו משני את עצמו עושה דבר מאוס שואלת הגמורה מה הוא השם ונס אוניס באונ זה בעלה על ידי חולי או על ידי הצטננות אומר רש"י אונה גמורי נוחנ זה בעצם שעלה לו הקיחליך אז זה לא מגיע לו שום עונש הקיח ורק כמרינם במקום שהסתלק משם וירוק במקום אחר או שירוק בתוך כסותו בתוך בגדו אז הוא רוק על הקרקע בפני רבו אז הוא חייב מיסה אומרת המשנה לא יה מועד אודום ברשו סיוחיד ואישתברש רשוסורבים הוא מוציא את ראשו אלי רשות רבים מחלום דיתו למשל והוא שותה שם למה חוששים שמה הוא יביא את השתייה אליו לתוך הבית והוא יעבור עליצו מרשוס לרשוס אותו דבר להפך לא יעמוד ברשוורבים וישתה משקה שנמצא ברשו היוחיד אלו אם כן הכניס רוישה ורובו למוקם שהוא שויסה אם רוישה ורובווי הוא מוציא מהחלון לעבר שהוא סורה במהפך אז שהוא ככה מותק ולא רווי אוישורוי זה רובוי כקולוי אז לא חוששים שמה הוא יביא את המים אליו כי הוא מונח בכזאת תנוחה שזה יזכיר לו שמותר לו רק באופן זה ולא להכניס אליו וכן בגס אותו דבר הגמור תבואר מהכוונה שואלת הגמורה רישר רבונון וסעיף רמיה המשנה הקודמת העמדנו כמו חכומים שמותר לעמוד ברשו סיוכית ולטלטל ברשותורבים כדעז חומים שחולקים על רב מאיר שלא גוזרים שמה יביא את החפץ חפץ אליו. וכאן כמו רב מאיר שהוא גוזר שמה יביא את החפץ אליו כי פה חוששים שיביא את המים לתוך הרשות שהוא עומד בה. אומר רש"י לכאורה אפשר לומר שהאיסור הוא לא מפני גזירה אלא מפני שיש כאן באמת אוצו מרשוס לרשוס. למה? הוא עומד בבית מוציא את ראשו רק ראשו לא רושב שרומת מטר מוציא רק את ראשו החוצה ושותה. מה קורה עם המים? המים מונכים ברשוורבים ועכשיו הוא שותה אותם נכנסים לגופו שברשוס היוחיד אז עצם שתיית המים זה אויצוא מרשוס לרשוס אומר רש"י זו לא יצוע למה כי הרי הפה שלו נמצא בחוץ איך הוא שותה בושסוס רבים שהפה שלו בחוץ ברגע שהמים מגיעים לפה הם כבר נחים מוקם פטור כי הפה שלו מוקטור ממילא יש כאן הנוכה ומוסיף אתיסס בדף חוף אפילו שאחר כך מהפה זה נכנס לתור גופו שעומד ברשוס היוחיד זה לא מחייב כי ברגע שהפה הוא מוקם פטור ממוקם פטור להכניס אחר כך לרשוס היוחיד אין בזה איסור אומר רב יוסף אין כאן סתירה בכפי שצריכין לו בדברי הכה כל מה שנחלקו רמר וחומים זה כשאדם מטלטל חפץ ברשות אחרת שאין צורך שהוא יביא את החפץ אליו כמו שנראה שם הוא צריך מפתח החפץ צריך להיות בושו רבים והוא מטלטל אותו ברשותוס רבים בזה נחלקו רמר סובר שבכל זאת חששו שם יביא את החפץ אליו לרשוס היוחיד חומים לא גזרו. אבל כאן מדובר בדבר שהוא צריך אליו. הוא צריך את שתיית המים. בזה חכוים גם מודעים שאם נתיר לו לעמוד לא רוו רק ראשו ברשות אחרת, יש חשש שהוא יביא את המים אל הרשות שהוא עומד בה. ב
לצפיה בתכנים נוספים: