העמוד היומי בעברית מסכת עירובין דף מט עמוד א

העמוד היומי בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il

העמוד היומי בעברית מסכת עירובין דף מט עמוד א

מובין דף מט השיעור מתחיל בעזרת השם סוף הדף הקודם חמש שורות מלמטה סוף השורה אומר רב יהודה אומר רב זו דברי רב שימן מה שלמדנו במשנה שרב שימן אומר ששלוש חצרות שפתוחות זו לזו ושתי החיצוניות ערבו עם האמצעית אז החיצוניות עם האמצעית מותרות בשימוש רק שתי החיצוניות אסורות זו בזו זו שיטת רב שמל אבל חכום ממרים רשוסחס משמש לשתי רשו אבל לאשתי רשו משם שוס לרשו סחס זאת אומרת אומרת כך שתי החיצוניות מותרות להכניס כלים ששוטו אצלם לאמצעית ולהחזיר את הכלים למה כי כל אחת ממסתה עירוב רק עם האמצעית אז היא התאחדה עם האמצעית אבל האמצעית אסור להוציא את כליה ששבותו בתוכה לאחת מהחיצוניות למה כי אי אפשר לתת לה שתי רשויות כשהיא באה ורוצה להוציא כלי משלה אל החיצונית הימנית אומרים לה את הרי התאחדת עם החיצונית השמאלית והחיצונית השמאלית אסור להרי להכניס פה את כליה כי היא לא רוה עם החיצונית הימנית אז איך את מוציאה את כליך לשם את הרי מאוחדת איתה וכן להפך כל חצר מושכת אותה לשנייה ואי אפשר לתת לה שתי רשויות שהם ביניהם ייחוד ולכן אי אסור להוציא כלים מהאמצעית אלא אחת משתי החיצוניות אלא אם כן כל שלושת החצרות ירבו בידה ואז כולם רשות אחתם אז אפשר להוציא מכל החצרות ואחת לשנייה כאמריסקמי לשמואל אומר רב יהודה כשאמרתי דברים אלו שבשם רבי רב לפני רבי השני שמואל אומר לי אבזו דברי רב שימ ונפרש כפירושו השני שרש שרשי אומר שהוא העיקר הוא אומר לו מה שרב אומר בדעס חכומים זו דעס רב שימן מה שרב שמון אומר במשנה היא מותרת סימון והם מותורסימו הכל לעניין כלים של החיצוניים של שתי החיצוניות מותר להכניס לאמצעית ולהחזיר אבל כלים של האמצעית גם לפי רב שימן אסור להוציא אל אחת מהחיצוניות משום הסברה ששתי רשו לא יכולות לשמש לרשות אחת אבל חכחומים אומרים שלושתון אסורז גם זה אסור גם החיצוניות אל האמצעית ולהפך גם אסור כמו שלמדנו בדף הקודם כי הם גזרו שהם הכלים של החיצונית הימנית יגיעו אל החיצונית השמאלית ולהפך תניה כבוד סי דרב יהודו דעלי בדשמואל אומר רב שמל למדו ודווי זה ששלוש עובדים אחד ליד השני והאמצעי יש לו אמות משותפות לשתי החיצוניים זה דומה לשולש חצרוס הפסוכזו לזו פסוכוס לרשוסורבים אירבו שתיים עם האמצויס זו מביא מתרבייסו חיצונית אחת מביאה מתוך ביתה ואוכלת בתוך האמצעית וזו מביא מתוך ביסו ואכלס אחר כך זו מרזרמוסור לתוך ביסו וזו מרזר יסור לתור ביסו ולא לא חוששים שמה יתחלפו ביניהם זאת אומרת רב שימן מזכיר רק התר לחיצוניות להביא לאמצעית אבל לא להפך אבל חכומים אמרים שלושתונסורס אף קמראסמפורשת כמו שמואל ואז דשמואל אתמי שמואל שפירש כך דברי רב שימן הולך לשיטתו דומר שמואל חוצר שבין שני מבוס הרי כמו שכדי להתיר להוציא מהבתים לחצר צריך לעשות עיר ובחצירוס כדי לאחד את כל הבתים שבחצר כך גם שרוצים להוציא מהחצר למובוי צריך לעשות שיתוף מבוס שכל בני המובוי יתנו חלק וישימו את את האוכל שהםפים באחד החצרות אז יש חצר שהיא שייכת לשתי מבואות יש לה פתח למובוי בצד ימין ופתח למובי אחר בצד שמאל אירבו עם שניהם היא עשתה עירוב עם שנייה משתתפה בשתי שיתוף המבוא ששתי המבואות האסור רואים שניהם למה שמואל לטעמי אומר רש"י שמואל אמר בירושלמי אנחנו למדנו זאת בשם רבי שע בליבי קמבלי לפני כמה דפים בירושלמי זה מוזכר בשם שמואל שהלוחק כדברי המיקל בעירוב ואם כך שמואל צריך לפסוק כמו רב שמן שמקל ובכל אופן הוא אומר שבאופן זה אסור למה כמו שאמרנו מקודם כי מכיוון שהיא נתנה חלק בשתיהם אז כל אחת מושכת אותה לשנייה והיא אסורה בשתי המבואות אז כאן רואים ששמואל את עמיך שמואל לא העירבו עם שניהם החוצר הזו לא נתנה חלק בשיתוף לא במובו הימני ולא במובה השמאלי אוסרס על שניהם כי מדובר שהיא רגילה בכל ימות החול להשתמש בשתם מבואות לפעמים היא יוצאת מכאן לפעים היא יוצאת מכאן וממילא יש לה דריסת הרגל בשתי מבואות והיא לא נתנה חלק בעירוב אז היא עוסרת על שתיהם כי יש כאן חצר אחת שלא שלא נתנה חלק בשיתוף מה התקנה שלה אומר רש"י היא תערב עירוב רק עם אחת מהמבואות ואז היא מרעה שהיא מסתלקת מהמובי השני ואז כל מובוי המובוי שנתנה חלק הרי היא נתנה חלק המובה השני הסתלקה עמנו וכל השעה יעשו שיתוף ביניהם אוסו באחד רגילו באחד אינו רגילו באמת החול גם היא רגילה להשתמש רק במובו אחד מוב השני היא כמעט לא משתמשת זה שרגילו בוי אוסו כי לא נתנה חלק בשיטוב רגילה איתו וזה שאינו רגיל בווי מותר כי לא שייכת אליו אומר רבי ברבונה עירבו אם שאינו רגילו בואי הות רגילו לעצמו היא נתנה חלק בעירוב דווקא בזו שאינו רגילו אז שם ודאי שמותר כי כולם נתנו וגם המובו שהיא רגילה בו מותר כי אם כולם נתנו חוץ ממנה והיא התנתקה בזה שהיא נתנה עירוב לשני ולא נתנה כאן אז התנתקה כביכול מהמוזה לשבת וממילא שתי המבות מותרים ואומר רב ברבון אמר שמואל אם רבו רגילו לעצמו וזה שאינו רגיל בו לא ירי עצמו לא ירבו דיכינויסו אצל שאינו רגילו בו וכגו זה קיפסד מה הכוונה החצר הזו פתוחה לשתי מבואות אמרנו והיא רגילה להשתמש ב במובו הימני נניח מובי השמאלי היא לא משתמשת לא רגילה להשתמש בו עכשיו המובוי הימני שהיא רגילה בו הם עשו ביניהם שיתוף היא לא נתנה חלק המובה השמאלי שהיא לא רגילה הם בכלל לא עשו שיתוף אומרים לה את תתנתקי אומרים את מי החוצרות תתנתקו מהמובי שאתם רגילים לשבת זו ותעברו למובה שאתם לא רגילים כי אם לא זו מיד דואים הרי אתם ממילא לא יכולים להוציא לשתי המבויס לא השתתפת בשתי המבויס עכשיו ככה המובה שאתם רגילים בו אם אתם תתנתקו אז כולם חוץ ממכם נתנו המובה הזה יהיה מותר לכולם המובה שאתם לא רגילים בו ממילא הם לא עשו שיתוף לכן אומרים זה מידס דואים לא לתת לשני משלך כאשר אתה לא מפסיד כלום ולכן אומרים להם תתנתקו לשבת זו מהמובה שאתם רגילים ותעברו למובה שאתם לא רגילים ואז המובוי הרגיל יהיה מותר כי כולם חוץ מהחוצר הזו נתנו חלק בשיתוף אומר רבי יהודה אומר שמואל אמקפיד לרובוי הרי הוא ספיר עם לחם מכל בני החצר ואחד אומר אני מקפיד אני לא רוצה שבני החצר האחרים יאכלו מהעירוב שלי אין עירוב אוי עירוב למה מה שמוי אירוב שמוי אומר רש"י שמוי שיוקולון מעורובן ומרוצים בוי שאלו חזה בכווירי אלו שוטפוס נוכו ועריבו מסביר הריטבו עירוב הוא משמש בדו משמעות משמעות של עירוב לשון תערובת ומשמעות של ערבוד והרבנו צריך שיהיה נוח לאחד מהשני והוא מקפיד אז העירוב לא חל רבי חנינא אומר עירוב או יעירוב אלא שניקרו זה המקפיד קוראים לו מענשי ורדיין שם מקום שם היו קמצנים היו מקפידים אחד על השני אפילו שותפים ביניהם היו מקפידים אחד על השני אומר רבי יהודה שמואל עוד הלכה החווי לקסרובי כשאווספים את כל העירוב הוא שם את החלק שלו בכלי נפרד אינו יהיה עירוב שואלת הגימור כמן כביישמי דתניה חמישה שגובסירובון חמישה שגרים בחצר אחת גבו את רובן ונוסנו בשני כלים נפרדים בשם היו אומרים איזה עירוב צריך להיות באותו כלי או בסיל אומרים הרי איזה עירוב אז מה שמואל סב כמו בשעמיים דוחה גמורה אפילו בסילל עד כאןלו אל דמליון למט מילו כלי אחד ועדיין נשאר מהעירוב לא היה מספיק מקום לקחו עוד כלי חולקים גם באופן זה אבל דפלג מפלג הוא לכתחילה מחלק הוא רוצה לשים בכלי נפרד לא לכולעל מהעירוב לא חל שואלת הגימורה ותרת לאמולי למה שמול היה צריך לומר את שתי הלכות שתי הלכות יש להם עיקרון אחד שהעירוב צריך להיות שרוצה להיות ביחד עם כולם הונה הגמורת צריכת דשמין אוסום רק את הדין שאדם שמקפיד אין וירו משום דקופיד אבל לאכה הוא לא מקפיד הוא רק שם זאת בכלי נפרד אמלו לא גם זה לא טוב שמיין אוכה שהוא שם בכלי נפרד משום דפלגה מפלג הוא חילק את העירוב אין כאן עירוב אין כאן תערובת אבל לא סם שהוא שם זאת באותו כלי ביחד עם כולם רק מקפיץ לא יכלו זאתמם לא יצריך ולכן שמואל נצרך ללמד אותנו את שתי ההלכות אומר לרבבה לרב יהודה בצרת דברב זכאי הם היו ביחד ביקף של רב זקא ודיברו בלימוד הוא שאל אותו מי אומר שמואל החולקסרווי אינו יעירוב ואומר שמואל שמואל עצמו אמר הלכה ביס שמניחים בי עירוב יש כאן חצר עם חמישה בתים ארבעה מהבתים אספו מהם לחם שמו זאת בבית החמישי הבית החמישי הזה אינו צורך ליטנס הפס הוא לא צריך לתת חלק בעירוב מה תמה לו משום דומה דקים דמנר בסלה כמן דמנחוכדומה כיוון שיש לו פת בסל בבית שלו בקופסה שהלחם מונח אז זה כאילו מונח ביחד עם כולם וכן מ שהוא שם זאת בכלי נפרד כם דמנך בסכמן דמנחד דומה אומר לי הסיבה שהבית שנותנים בו את העירוב לא צריך לתת חלק זה לא משום שיש לו לחם בבית או סומר אף על פי שאין פס אפילו שאין לו בכלל לחם בכל הבית מה תיממה דקולו אוכדירה מה כל העניין של העירוב עוד מעט נראה שתי דרכים לעלדי העירוב מחשיבים שכולם גרים בבית הזה שהם הניחו את העירוב וממילא הכל נהיה אחד ומותר להצים הבתים לחצום אז כולם כאילו אילו גרים כאן הוא בפועל גר כאן אז הוא לא צריך לתת חלק בעירוב מעיקר הדין מביא עכשיו הגמור את שתי דרכים איך פועל עירוב אומר שמואל עירוב משום קיניין אומר רש"י עירוב שהוא מצרפון תימ משום קיניין שמקנלו בעל 14 שהוא עושה על ידי שכל אחד נותן לו לחם זה קניין כסף שובק כסף אז הוא מקנה להם את רשותו ונמצאו כולם ביילים בביס זה שהירוב מונחבוי ולכן הוא עצמו לא צריך לתת כמו שאמרנו וכל חוצר משועבד דס לרשו סומזו יחסי כל שאר הבתים תפלים למקום הזה שכולם גרים בו כי כולם קנו בו קניין ואם תו מרים כך למה צריך לתת דווקא לחם מפני מה כוינים במושיתנו כסף עצמו למה צריך לתת שוב כסף מפני שאינו מצו ושבוסיסוס לא לכולם יש מאות בערב שבת פת יש לכל אחד שואלת הגיבור איך דירב מי הוא לקנה אבל בדיעבד אדם כן נתן כסף במקום פת שהוב יועיל אונה גימור גזיר שמיוים רומו כמו העיקר שדווקא בכסף עושים וזימן לאשכיח כמו לא יהיה להם כסף ולא עושה לעירוב בפס לא יעשו עירוב עם לחם לא ידעו שאפשר גם לחם לא עושה עירוב להיקלקול לכן אמרו לא עושים עירוב אלא עם לחם כי לחם ידעו שתמיד מצוי בערב שבת בבתים זו דרכו של שמואל רבא אומר עירוב משום דירה אומר רשי שדייטוי של אודום על פיטוי הברגע שהפת שלי מונחת שם בבית אבלי כאילו דיר בהו ביסה ומחוץ הזו אל דירחס הרי כל רשוס החוצה מיוחדת לבית זה כל שאר הבתים תפילים לבית הזה שכולם דרים בו כי כולם הניחו שם את הלחם שלהם מה היא בניו מה ההבדל להלכה בין שמואל לרבה היא כביני הוא כלי ופוחס משוב פרוטה וקטן הנפקמין הראשונה היא כלי לפי שמואל שהירו משום קינין אפשר לתת כלי ולעשות איתו קינן חליפם עלמאות גזרו אבל כלי מצוי בכל בית כלי אפשר לתת כלי אבל לפי רבה שהיאירו משום שום דירה אדם גר איפה שפתאום מונחת ולא איפה שכלב מונחים זה לא יועיל נפינה השנייה הם יתנו פת שיש בבוזן שתי סודס לכולם ביחד אבל יש בזה פחות משווה פרוטה לפי שמואל זה לא יועיל כי צריך קניין כסף צריך לפחות שווה פרוטה לפי רב זה יועיל היכן שפיתו של אדם יש שם מוזן שתי סודס שם דירתו נפקמינה שלישית עם קוטן נוספת העירוב לפי שמואל שצריך לעשות קניין לא יכול לשלוח קוטן שיעשה קניין עבורי כי קוטן לא יכול לעשות קניין עבורי אבל לפי רבי לא צריך לעשות קניין צריך שהפת שלי תהיה מונחת בבית הזה אז לא משנה מי יוסף זאת למעיסה בפועל הפת שלי מונחת שם אז דירתי שם והעירוב מועיל אילו שלושת נפקמינס [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: