הדף היומי מסכת שבועות דף מט

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת שבועות מבית "דרשו" עם הרב מאיר שפרכר שליט"א, הדף היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי מסכת שבועות דף מט

[מוזיקה] הדף האחרון במסכת שבועות דף מט הוא נדיר מאוד מתחילים את הדף עם תחילת פרק שמיני פרק ארבעה שומרין מסיימים את הדף כמובן עם סיום הפרק ועם סיום המסכת זאת אומרת יש לנו פרק שלם בדף אחד זה מאוד נדיר יש שני מקומות דומים לזה מסכת תמיד מצד אחד יש בדף אחד שלושה פרקים אבל זה רק פרקי משניות אין על זה גמרא הדף האחרון במסכת תמיד דף לג ובמסכת סותטה יש דבר גם כן אולי קצת יותר נדיר אפילו מהדף שלנו כי בעמוד אחד יש פרק שלם פרק שיש זה בדף לא עמוד ב אבל שיש לך דף אחד פרק שלם זה דבר מאוד מיוחד לכבוד סיום המסכת שלנו מסכת שבועות הפרק שלפנינו הדף שלפנינו עוסק בנושא של שבועת השומרים אדם שקיבל פיקדון לשמור והוא טוען שהוא פטור מלשלם על מה שקרה לפיקדון צריך להישבע שבועת השומרים יש ארבעה סוגי שומרים ולכן יש אה פרטי הלכות בעניין הזה אם אדם לא מקבל בכלל שכר על מה שהוא שומר אז כיוון שהוא שומר בחינם גם האחריות שלו היא מאוד מועטת עצם זה שהוא לא פשע בשמירה הוא פטור אדם שלוקח חפץ בהשאלה בשביל להשתמש עם החפץ והוא לא משלם בתמורה לזה הוא יש עליו את האחריות הגדולה ביותר הוא חייב כמעט בכל דבר אפילו באונס אלא אם כן תוך כדי ההשתמשות החפץ תתקלקל מחמת ההשתמשות מחמת המלאכה אדם שמקבל שכר על שמירתו הוא נושא שכר הוא באמצע לפי המשנה שלנו הסוחר גם כלול בו היינו שהוא לוקח חפץ ומשלם שכירות על הזמן שהוא משתמש בו צד אחד זה לא שואל שכל הנאה שלו כי הרי משלם פה אם הוא סוחר הוא משלם שכירות ואם הוא שומע שכר בסדר אז משלמים לו על השמירה הזאת אבל עדיין הוא לא מקבל על עצמו אחריות כל כך גדולה לכן מצד אחד כמובן אם הוא פשע בשמירתו הוא יהיה חייב מצד שני אם הוא ענוס במקרה כזה חייב אלא במקרה שהוא היה אנוס הוא פטור אבל יש דבר מיוחד דווקא בשומר שכר ובסוחר שהם חייבים בגניבה ועבדה טוענים שהפיקדון נגנב או נאבד הם חייבים כיוון שאמרנו ששומר שלא מקבל שכר על שמירתו אלא הוא שומר בחינם אם הוא לא פשע בשמירתו הוא פטור אז כדי להיפטר הוא נשבע בין אם נהנה החפץ בין אם נגנב או נאבד ממנו על הכל הוא נשבע שהוא לא פשע בשמירתו והוא נפטר מלשלם ומצד שני השואל שלקח את החפץ בשביל להשתמש בו בהשאלה בלי לשלם על זה הוא לוקח על עצמו הכי הרבה אחריות והוא משלם כמעט את הכל אפילו אם זה היה שהפיקדון ניזוק התקלקל והוא היה ממש אנוס בזה שהחפץ הזה נפסד בידו בכל זאת הוא חייב אלא אם כן החפץ כמו שאמרנו התקלקל מחמת ההשתמשות בו מחמת המלאכה נושא שכר והסוחר לפי התנה במשנה שלנו הסוחר הוא כמו נושא שכר הם פטורים באונס לכן אם היה אונס הם נשבעים והם יהיו פטורים על כמה מקרה אונסין שהבהמה נשברה מחמת אונס או שהיא נשבטה על ידי ליסטי מזויין או על שמתה מאליה אבל הם לא יכולים לטעון שהפיקדון נגנב או נאבד ולהישבע ולהיפתר לא הם משלמין את העבדה ואת הגניבה כעת מפרטת המשנה שאם ה שומר על ידי השבועה הוא נהיה פטור אז הוא חייב את החבילת עונשים של שבועת השומרים אם שומר נשבע ובסוף התברר שהוא שיקר אז הוא חייב כמובן לשלם את הפיקדון הוא חייב להוסיף חומש ולהביא קורבן השם גזלות כל זה דווקא אם על ידי השבועה הוא בא לשנות משהו למשל ה הוא רצה לפתור את עצמו על ידי השבועה אבל אם המפקיד אומר לשומר חינם היכן שורי הפקדתי אצלך שור אתה יכול להחזיר לי אותו אמר לו השומר חינם השור מת מאליו ולכן אני פטור מלשלם והוא נשבע שהשור מת יוסף מתברר שבאמת השומר חינם פטור מלשלם אבל לא בגלל שהשור מת אלא שהשור נשבר או נשבע או נגנב או עבד אז כיוון שהשומר חינם לא בא לפתור את עצמו מתשלום בגלל השבועה כי גם אם הוא היה נשבע שבועת אמת על מה שבאמת קרה הוא היה פטור אז הוא יהיה פטור כאן אף על פי שהוא נשבו נשבע שבואה לא נכונה הוא יהיה פטור מקורבן מקרה נוסף אם השומר אמר נשבר והוא שמת או נשבר או נגנב או עבד גם כן יהיה פטור מקרה נוסף השומר אמר נשבע והוא שמת או נשבר או נגנב או עבד אז גם כן הוא יהיה פטור או שהוא אמר נגנב שומר חינם פטור בגנבה והוא שמת או נשבר או נשבר או עבד גם כן יהיה פטור מקורבן או שהשומר אמר עבד הוא יהיה פטור בגניבה ועבדה והוא האמת היא שמת או נשבר או נשבע או נגנב והוא נשבע איך הוא נשבע כי המפקיד אמר לו "משביעך אני שקרה מה שאמרת." והשומר אמר אמן יען אומר אמן אחרימה שמשביעים אותו זה כאילו הוא נשבע בעצמו אחר כך הוא ודע שנשבע לשקר פטור מקורבן שבועת הפיקדון כי החיוב של שבועת הפיקדון זה רק אם השבועת שקר בא לפתור עצמו מממון שהוא מחוייב בו אבל במקרים האלה הוא לא פתר את עצמו על ידי השבועה הזאת כי לפי מה שקרה באמת הוא גם היה פטור מלשלם כדין שומר חינם עוד אומרת המשנה אם המפקיד אומר לשומר חינם היכן שורי אמר לו השומר אני מכחיש לא הפקדת אצלי בכלל איני יודע מה אתסך והאמת היא שהוא כן הפקיד אצלו אלא שהשור מת אצל השומר או נשבר או נשבע או נגנב או עבד אמר לו המפקיד משביעך אני שלא הפקדתי אצלך מעולם והשומר נשבע אמר אמן אחר כך הוא יודע שהוא נשבע לשקר גם כאן הוא יהיה פטור מקורבן שבועת הפיקדון כי גם כאן גם לפי מה שבאמת קרה הוא פטור נמצא שהוא לא בא להיפתר ממון על ידי השבועה אם המפקיד אומר לשומר חינם היכן שורי השומר אמר לו השור נאבד ולכן אני פטור העולם מפקיד משביעך אני השומר קיבל עליו את השבוע ואמר אמן והדים העדים את השומר חינם שהוא פשע בשמירתו שכאן הוא חייב אכלו נמצא שנשבע לשקר והוא בא לפתור את עצמו על ידי השבועה כאן הוא כבר כן חייב משלם את הקרן דמי השור שאכל אבל הוא אינו משלם חומש והשם הוא לא מביא השם גזלות כיוון שהתברר על ידי עדים שהוא הוא שיקר רק אם הוא הודע מעצמו שהוא נשבע לשקר ושהוא בעצמו אכל את השור רק אז הוא משלם קרן ותוספת חומש חמישית משווי הקרן ומביא עוד קורבן אשם גזלות כדין שבועת הפיקדון כי כדי להתחיב בחומש והשם הוא צריך להודות ולשוב מרישתו ולבוא ולהתכפר עוד אומרת המשנה אם המפקיד אומר לשומר חינם היכן שורי זכה את יצרך שור מה קורה איתו אמר לו השומר נגנב מקודם במקרה הקודם הוא אמר לו שהוא נאבד אבל גם כאן שומר חינם פטור גם בגניבה אבל יש כאן דגש מיוחד על גניבה משביעך אני ואמר אמן והעדים מעידים אותו שהוא בעצמו גנבו אולי זה דגש עוד יותר הוא טוען טענת נגנב ובסוף התברר שהוא בעצמו הגנב גנב חייב תשלומי כפל דיינים שדנים דיני כנסות יחייבו אותו לשלם כפול ממה שהוא גנב אז פה הוא משלם תשלומי כפל אם הודע מעצמו כאן כיוון שהוא מודה בקנס מודה בקנס פטור משלומי קנס אז הוא יהיה חייב רק את הקרן משלם קרן אבל בגלל השבועת שקר הוא יהיה חייב להוסיף תוספת חומש וקורבן אשם עד כאן דיברנו על שומר חינם כעת עוברים לעסוק באדם שהוא לא שומר אלא גנב אמר לאחד בשוק היכן שורי שגנבת והוא אומר לא גנבתי והדים מעידים אותו שגנבו משלם תשלומי כפל והם העידו שהוא גם שחט או מכר את השור טווח או מחר משלם תשלומי חמישה התורה אומרת שאם אדם גנב שור ושחט או מחר הוא משלם חמישה בק קר תחת השור אבל אם זה היה סר הוא משלם תשלומי ארבעה וכמו שאמרנו אם זה שור תשלומי חמישה ואם אותו אחד מהשוק ראה עדים שמתקרבים להעיד עליו בבית דין שהוא גנב ותבח או מחר הוא רואה שממשממשנו באין לפני שהספיקו להעיד הוא אומר נכון גנבתי אבל לא טבחתי ולא מכרתי ובאו העדים ועידו שהוא גנב טבח ומחר מה היינו אומרים במה הוא הודע שהוא גנב הוא לא ודע שהוא גם טווח ומחר אז אולי הוא כן היה צריך לשלם לפחות את ההפרש של הארבעה וחמישה בלי כפל כפל לא אמור להיות פטור כי הוא יודע שהוא גנב אבל ארבעה וחמישה הוא לא יודע אולי הוא ישלם את החלק של ארבעה וחמישה פחות הכפל לא אומרת המשנה אני לא משלם אלא את הקרן למה כי כתוב דווקא ארבעה וחמישה ולא תשלומי שלושה וארבע ואם אתה תוריד את התשלום של הכפל אז זה יהיה בשביל ש תשלומי שלושה כי זה ארבעה פחות כפל קרן ועוד שניים אבל פחות הכפל ובשביל שור זה יהיה תשלומי ארבעה קרן פחות כפל בנוסף לשלושה של התשלומי ארבעה וחמישה בכל אופן התורה אומרת או ארבעה וחמישה או בלי שום קנס וכאן אין בכלל קנס אלא ישלם תשלומי קרן אומרת המשנה לעניין הנושא שאנחנו עוסקים בו בפרק שלנו לעניין שבועת הפיקדון כם מדברים לגבי שואל שלקח חפץ בהשלה אמר המשיל לשואל היכן שורי אמר השואל לא יודע פתאום ראיתי שהוא מת ממש באונס אמנם אני חייב לשלם אבל זה מה שהיה ובסוף מה התברר שהשור לא מת לבד אלא מחמת אונס אחר שהוא נשבר או נשבע הוא לא דווקא מת נפל בשבי או שזה לא היה אונס או נגנב או עבד שבזה גם כן השואל חייב והשואל נשבע והתברר שהוא שיקר הוא יהיה פטור משבועת הפיקדון כי הוא לא בא לפתור את עצמו בממון על ידי השבועה כי הרי גם לפי הטענה שלו הוא חייב לשלם מקרה נוסף שהשואל השיב על השור שהוא נשבר ובסוף מה האמת הייתה שהוא מת או נשבע או נגנב או עבד נשבע לשקר זאת אומרת השור נשבע עם ה והשואל נשבע עם עשקר ו צ התברר שהוא שיקר אז כיוון שהוא לא בא לפתור את עצמו על ידי השבועה כי גם אם השבועה שלו הוא בעצם חייב אז הוא פטור מקורבן על שבועת הפיקדון מקרה נוסף שהשואל אמר על השור שהוא נשבע עם ה נפל בשבי והאמת היא שהוא מת או נשבר או נגנב או עבד אז גם כאן השבועה אמנם הייתה שקר אבל הוא לא בא לפתור את עצמו או שהשואל אמר נגנב והאמת הייתה שהוא מת או נשבר או נשבע או עבד או שהשואל אמר עבד והוא שמת או נשבר או נשבע או נגנב והמשעיל משביע אותו לפני שנודע האמת משביעך אני שקרה מה שאתה אמרת והוא נשבע על ידי שהוא אמר אמן ואחר כך הוא יודע שהוא נשבע על השקר פטור מדין שבועת הפיקדון כי הוא לא בא לפתור את עצמו בממון על ידי השבועה כי הרי גם לפי הטענה שלו הוא חייב לשלם אם המשאיל אמר לשואל היכן שורי והשואל מכחיש את כל הסיפור אמר לו איני יודע מה אתה סך לא השאלת לי את השור מעולם והאמת היא שהוא ישאיל לו אלא שהשור מת אצל השואל או נשבר או נשבע או נגנב או נאבד שבמקרים האלה השואל חייב לשלם אמר לו המשאיל לפני שנתגלתה האמת משביעך אני שלא שאלת אותו ממני והוא אמר אמן אחר כך הודעה שהוא נשבע לשקר חייב קרן וחומש והשם של שורת הפיקדון כי הוא בא לפתור את עצמו מהממון על ידי השבועה שהוא נשבע שהוא בכלל לא שאל כת עוברים לשומר שלישי ורביעי אמר לנושא שכר והסוחר שלפי התנה במשנה סוכר דינו כמו שאומר שכר שהוא פטור באונס הוא חייב בגניבה ועבדה וכל שכן בפשייה שואל את השומר היכן שורי אמר לו מת ולכן אני פטור ובסוף מה האמת שהוא שבאמת הוא פטור אבל לא בגלל שהשור מת אלא נשבר או נשבר אז ה שומר שכר פטור מקורבן או שהשומר אמר אמר נשבר והוא שמת או נשבע או שהוא אמר נשבע והוא שמת או נשבר אז במקרה הזה בכל מקרה הוא פטור בכל המקרים האלה בכל מקרה הוא גם כמו מה שהוא טוען וגם כמו מה שהיה בפועל הוא באמת אמור להיות פטור ולכן אם הוא נשבע לשקר הוא לא יה חייב קורבן שבוע עכשיו מקרים הבאים מה שהיה במציאות מחייב אותו ומה שהוא טוען גם מחייב אותו הוא אומר נגנב ובאמת המת הייתה שעבד או שאמר עבד והוא שנגנב והוא נשבע כי המפקיד אומר לו משביעך אני והוא אומר אמן אחר כך הוא יודע שהוא נשבע לשקר יהיה פטור מקורבן שבועת הפיקדון כיוון שעם השבועה הוא לא בא לשנות את הדין שלו כי לפי המציאות הוא היה פטור והוא נשבע על מקרים שפותרים אותו או שלפי המציאות הוא היה חייב הוא נשבע על מקרים שבאמת מחייבים אותו אבל אם השומר אמר שומר שכר מדברים פה שהוא אמור להיות פטור כי מת או נשבר או נשבע והאמת היא שהוא חייב כי נגנב או עבד משביחני ואמר אמן אז אז הוא יהיה חייב הוא יהיה חייב קורבן למה כי באמת על ידי השואה הוא רוצה לפתור את עצמו אבל אם השומר שכר טען שהשור נאבד או נגנב ולכן הוא חייב והאמת היא שהוא בכלל אמור להיות פטור כי מת או נשבר או נשבע ואמר לו המפקיד משביעך אני והוא נשבע ואמר אמן אחר כך הוא יודע שנשבע לשקר פטור למה כי הוא לא בא לפתור את עצמו בממון על ידי השבועה אלא בדיוק הפוך הוא בא לחייב את עצמו שלא כפי הדין כי באמת לפי הדין הוא אמור להיות פטור סיימת המשנה זה הכלל כל המשנה מחובה לחובה שלפי מה שבאמת יראה הוא חייב ובשבועה הוא שינה וטען שירא מקרה אחר אבל גם לפי המקרה האחר הוא חייב או מפטור לפתור לפי מה שרא הוא פטור וגם לפי מה ששינה בשבועתו הוא פטור או מי פטור לחובה לפי מה שהרע הוא פטור ועל ידי השבועה הוא בא לחייב את עצמו אז הוא פטור מקורבן שבועת הפיקדון של אשם גזלות כי הוא לא כופר בממון על ידי השבועה הזאת אבל מתי המקרה היחיד שבו הוא יהיה חייב קורבן אם הוא אמור להיות חייב והוא משנה מחובה לפתור על ידי שהוא נשבע שהמציאות הייתה מציאות כזאת שהוא פטור מלשלם עליה רק אז הוא יהיה חייב חומש ושם של שבועת הפיקדון זה הכלל בעניין הזה כל הנשבע להקל על עצמו לפתור את עצמו על ידי שבועת שקר ובסוף התברר שהוא שיקר על ידי שהוא הודע חייב בדיני שבועת הפיקדון ואם הוא בא להחמיר על עצמו לחייב את עצמו בשבואת שקר הוא יהיה פטור במשנה למדנו שאם המפקיד אומר לשומר חינם וכולי היכן שורי וכולי או שהוא אומר לאחד בשוק וכולי היכן שורי וההוא טוען שזה נגנב בסוף התברר שהוא בעצמו גנב או שהוא אמר לשומר שכר וכולי חן שורי והוא אומר לו איני יודע מה תסך וכולי דיברנו רשימה ארוכה של מקרים שהצד השווה שבכל מה שדיברנו ש אם על ידי השבועה האדם רצה לפתור את עצמו מלשלם בסוף הוא הודע שהוא שיקר הוא חייב קורבן של שבועת הפיקדון אבל אם הוא לא בא לפתור את עצמו אז הוא יהיה פטור אם הוא בא לפתור את עצמו הוא יהיה חייב אבל אם הוא לא בא לפתור את עצמו על ידי השבוע הוא יהיה פטור אמר הרב וכולן כל אלה שהזכרנו במשנה שהם פטורים מקורבן שבועה כי הם לא כפרו בממון הם לא פטרו את עצמם לשלם דבר שהם חייבים הם אינם פטורים אלא משבועת שומרים הם פטורים מהשם גזלות אבל הם חייבים משום שבואת ביטוי שהתורה אומרת או נפש כי תישה לבטא בשפתיים להרע או להיטיב אומרת התורה בסוף פרשת ויקרא שאדם נשבע שהוא הולך להרע לעצמו למשל שהוא לא יאכל הוא הולך להטיב לעצמו למשל שהוא כן יאכל ולפי דעת רב זה גם הולך על הפוך דהיינו הוא נשבע שהוא הרע לעצמו שהוא לא אכל בסוף התברר שהוא כן אכל או שהוא נשבע שהוא הטיב לעצמו שהוא אכל בסוף התברר שהוא לא אכל גם זה נכלל בכלל שבועת ביטוי ואם מתברר שהוא שיקר או אם אחר כך הוא עבר על שבועתו הוא חייב קורבן חטאת שאם הוא עשיר זה קורבן שעולה אתה עושות משמע זה גם עולה הרבה כסף וזה גם עולה ברמה שהוא צריך להביא בהימה ואם הוא עני אז זה יורד מביא עופות עוד יותר עני מביא מנחת מנחה אבל זה משום שבואת ביטוי אומר רב אלה שאמרנו שהם נשבעו אבל הם לא באו לפתור את עצמם ל ידי השבוע אמנם הם לא יהיו חייבים שם גזלות כמו שבועת השומרים אבל היו חייבים שם שבועת ביטוי כמו כל מי שנשבע לשקר ושמואל הוא חולק הוא אומר כל המושג של שבועת ביטוי זה להרע בעתיד להטיב בעתיד ובסוף הוא עבר על שבועתו אבל כשהוא בא להישבה על מה שהיה בעבר כמו המקרים אצלנו ששבועות פה זה על מה שהיה אז אף פטורים משום שבועת ביטוי במהק מפליגה במה הויכוח אז זה בדיוק כמו שאמרנו שמואל סובר שהם פטורים כפי שכל השבועות הללו ליטא בלהבה הוא לא נשבע מה יהיה בעתיד הוא רק נשבע מה היה בעבר זה שבועת ביטוי לפי דעת שמואל שייכת רק על העתיד שהוא מקבל על עצמו משהו הוא עוסר על עצמו משהו רב סבר כיוון שהם שייכים בכן ולא איתי בלו ואין הוא יכול להישע שנגנב הוא יכול להשבע שלא נגנב לפי דעת רב זה מה שקובע אם שבועה נחשבת שבועת ביטוי מכיוון שיש כאן את התנאי הזה אז אפילו אם הם יהיו פטורים משום שבועת הפיקדון הם יהיו חייבים משום שבועת ביטוי שואלת הגמרא בשמ הרב ושמואל באים להגיד כאן את הדעות שלהם פעם נוספת הפליגו באח אחד הזמנה כבר הם הביאו את הוויכוח הזה פעם אחת דיתמר שנינו האומר שבועה שזרק פלוני צרור לים או שבועה שלא זרק פלוני צרור לים רב אמר חייב קורבן שבועת ביטוי ושמואל אמר פטור ומה ההבד מה הסיבה של הוויכוח הרב אמר חייב דיאיתה בלו ואין הוא יכול להישה שזרק פלוני הוא יכול להשבוה שלא זרק וזה התנאי שגורם אם השבועה תהיה שבועת ביטוי שיהיו חייבים עליה חטאת של עולה ויורד או לא שמואל אמר פטור למה מה כי לפי דעתו זה חייב להיות דבר ששייך על האבא וכשהוא נשבע שזרק פלוני או שלא זרק פלוני איזשהו אבן לים זה רק שייך על עבר דלת לאבא זה לא שייך שהוא ישבע שפלוני יזרוק הוא לא יכול על ידי השבועה שלו לחייב את פלוני לעשות משהו או לאסור על פלוני לעשות משהו אז לכן כיוון שדבר הזה לא שייך על להבא לא שייך בזה שבועת ביטוי אז אם כן רב ושמואל כבר הביאו את הוויכוח שלהם לעניין שבועה שזרק פלו ניצרור לים למה הם צריכים להביא את אותו ויכוח כאן לעניין שבועת השומרים אונה הגמרא צריך הם יו צריכים להשמיע דעתם בשני הדינים די אשמינן בה אם היה משמיע את זה לגבי היו משמיעים את הדעה שלהם לעניין שבועה שזרק פלו ניצרור לים או לא זרק היינו אומרים דווקא בהקאמר רב דווקא כאן אומר רב שהוא יהיה חייב משום מנפשי כמשתבע הוא נשבע מעצמו אבל בהך בשבועות במשנה לגבי שאומרים דבי דיןמש באלי שנשבע בעל כורכו על ידי בית דין הם עמוד אלי לשמואל אולי רב יודע לשמואל שהוא יהיה פטור כמו דברי רבי ימי דאמר רבי ימי כל שבועה שהדיינים משביעים אותה בעל כורחו אין חייב עליה משום שבואת ביטוי והגמרא תבאר למה אז לכן מחדשים לנו שגם בזה סובר רב שיהיה חייב והיא תמרבה בהה אם הו הם היו מביאים את הוויכוח שלהם במשנה שלנו לגבי א שומרים היינו אומרים דווקא בהקא אמר שמואל דווקא כאן הוא אומר שהם פטורים משום שהוא נשבע לידי הדיינים ואין הטעם המחמד שאינם בלהבה אלא בגלל שהדיינים משביעים אותו כמו שאמרנו כל שבועה שהדיינים משביעים אותו בעל כוחו אין חייבים עליהם משום שבועת ביטוי אבל בהך בשבועה שזרק לא ניצרור או לא זרק ששמה לא השביעו אותו המעמודה לרב אולי הוא יודע לרב שהם חייבים כיוון שהוא נשבע מעצמו צריכה לכן צריך להגיד שהוויכוח רב ושמואל זה גם לעניין שומרים וגם לעניין שזרק פלוני ניצרור לים אבל נתבונן בגופם של דברים מה שאמר רבי עמי כל שובה שעדיינים משביעים אותו אין בה משום שובת ביטוי למה באמת שנאמר כתוב כתוב לגבי קורבן שבועת ביטוי או נפש כי תשווה לבטא בשפתיים משמע מעצמו כי זה הכוונה מלשון היא אם אם אם הוא ירצה שווה אם לא וכדרי לקיש דאמר רש לקיש הלשון כי בתורה משמש בארבע לשונות פעמים בלשון אם פעמים בלשון שמה דילמה פעמים בלשון אלא שהוא סותר את מה שהיה לפניו ופעמים בלשון דה שהרי היינו שהוא נותן טעם לדבר לעומתו רב שסובר שגם שבועה שהדיינים משביעים אם היא לא שבועת שומרים יש לה כן חיוב משום שבועת ביטוי הוא יסבור כי הכוונה הלשון הרביעית דהה היינו שערי נפש כי תשווה שערי תשווה בוודאי יהיו הרבה שישבו על פי בית דין וגם גם בהם יש מקרים שהיה חייבים קורבן חטאת של עולה ויורד של תשבת ביטוי במקרה שהם יהיו פטורים מהשם גזלות היינו במקרה שבו הם לא באו לפתור את עצמם במקרה שהם חייבים מביאה הגמרא לסיום המסכת א מאמר של רבי אלעזר בעניין הזה רבי אלעזר אומר כל אלו שהמשנה אמרה שהם פטורים מאשם גזלות הם פטורים אמנם משבועת שומרים מחומש ואשם של שבועת הפיקדון השם גזלות אבל הם יהיו חייבים קורבן חטת שלו לבורד משום שבוואת ביטוי חוץ מהמקרים של טענת איני יודע מה התסך דשואל שהמשאיל בא אליו מה עם השור שלי והוא אומר לו אני לא יודע מה התסך והוא בא לפתור את עצמו על ידי השבועה במקרה שהוא באמת חייב וכן במקרה של גניבה ועבידה דנושא שכר שבסוחר שהם באו לפתור את עצמם הוא מתברר שהם חייבים שהוא יהיה חייב חומש ושם של שבועת הפיקדון שהרי כפרו ממון מה שהמשנה אמרה במקרים האלה חייב הכוונה שהוא יהיה חייב משום שבועת הפיקדון הדרן הלך פרק שמיני פרק ארבעה שומרין וצליק על המסכת שבועות הדף שלנו דף מט ראשי תיבות מזל טוב מזל טוב לכל המסימים שנת השביעית משמתת הדרן הלך פרק שביעי פרק כל הנשבעין ועד כאן דף מח เ
לצפיה בתכנים נוספים: