הדף היומי מסכת שבועות דף מט

הדף היומי בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il

הדף היומי מסכת שבועות דף מט

[מוזיקה] שבועז דף מטז בסיעתא דשמיא מתחילים ונסיים בסיעתא דשמיא פרק שמיני ואחרון ארבו שמרין למדנו לאיל דין שספיקודן אדם כופר בממון חברו בשבועס שקר והוא ידע שנשבע לשקר אז הוא חייב לשלם לחברו קרן את הסכום שהוא חייב לו להוסיף על זה חימש ולהביא השם גזילויס והמשנה פותחת בדין ארבעת השואמרים שיש והכל למדים בפסוקים בתחילת פרק השואל מסכס ב מצה אומר רש"י משנה זו כבר שנויה בסוף פרק הסיכס הפויילים מה שרבי הקודש חזר בשנה זאת כאן כי התנא רוצה לשנות את החיובים והפטורים של קורם שבועה אז קודם כל צריך לדעת עלו מקרים השו חייו על אלו מקרים הוא פטור כי קרוב מהשבוע תלוי בזה זה כי אם הוא נשבע על דבר שהוא חייב עליו אם הוא הודה ובשבועתו הוא פותר את עצמו מלשלם אז נמצא שהוא כופר מומן אז הוא מתחייב בקור משפיקודן דהיינו מלבד תשלום הקרן להוסיף חוש ולהביע שם גזילס אבל אם נשבע שקר על חינם כגון שאם הוא ודע על האמת הוא לא היה משלם אז הוא לא חייב קורשואק הוא לא כפר ממן אז פותחת המישה דבר ראשון ארבו שמרינן שמרחינום והשיל אדם שהוא שומר בחינם אדם ששואל מחברו חפץ להשתמש בו ניססוכו הוא שומר על חפצו של חברו תמורת שכר והסויכו הוא סוכר מחברו חפץ להשתמש בו ושונה משואל שהוא לא משלם הוא משלם ודיניהם כך שמרכינום נישבע על הכו על כל מה שכתוב שם בפרשה כל מה שמוזכר במשנה שבורו מיסו אוינסים על הכל הוא נשבע שהוא שהוא לא פשע יש עוד שבועות שלחיה של ברשוסוי והוא נפטר על דבר אחד הוא כן חייב על פשיה זה לא הוזכר בפסוק מפורש אז זה גם לא מוזכר במשנה והשויל משלם מס הכויל כל מה שנראה במשנה כל המקרים הוא צריך לשלם אבל על מייסמחמס מלוכה הוא פטור למשל הוא שאל שור כדי לחרוש בו במחמת החרישה שור מת הוא לא צריך לשלם זו ספרה כי לאב להוקמה בחיל תשילה הוא לא שאל את השור כדי להעמיד אותו בדיר ברפת הוא שאל אותו כדי לעבוד איתו לכן מסחנו פטור זה לא מוזכר במשנה כי זה לא מוזכר גם בפסוק נוססוכו וסוכו שני אלו נשבן על השבורו ועל השבו המיסו אם היא נטרפה על ידי חיה או שנשבתה על ידי ליסטים או שאם מיסו כדרקו הייתה מיטה טבעית אז הם נשבעים שהם לא פשו וכולי והם פטורים ומשל מנסה דה וסגניב ואחרי הקדמה זו כמו שאמרנו משנזו עד כאן היא כבר נשנתה בפירסךספוינים וכאן אתה נאפרט את האופנים של פטור וחיו באשם גזילו שישוע ספיקון אומר לשמר חינום איכון שויר שנתתי לך לשמור אומר לו השימר מס מת מיטה טבעית והוא באמת מה קרה שנשבר אונישבוניגנב יובד או שהוא ענה לו שהוא נשבר והוא האמת שמסבד או שנה לו השמר שנישבו והוא האמת היא שמסברד או שנה לו שהוא נגנב והוא האמת שמסברשב יובד או שאמר לו עבד והוא שמס נשברניש בוניגנב ואחרי שהוא טען לו טענה זו אמר לו המפקיד משביכו אני שכך היה כדבריך ואומר אמר השם אומר אומן ואז זה כאילו הוציא שואה מפיו פותר מקורבן שבועה כשהוד שהוא שיקר כיוון שאף לפי האמת הוא פטור והוא לא פתר את עצמה על ידי הכפירה בשקר שהוא נשבע כי בכל המקרים הוא פטור כמו כן הוא אומר לשימר איכון שוירי אומר לו אינו יודע מה התוסך אני לא יודע מה אתה מדבר מעולם לא הפקדת בידי והוא האמת היא שהוא כן הפקיד בידו אבל קרה מקרה שהוא פטור עליו שמסוי נשבר אוי ננישב אוי נגנה או יובד והוא והוא אומר לו משביחו אני שלא פק הפקדתי בידך כמו שאתה טוען והוא אומר אומן פותר אפילו שהוא מודה טעם כי גם אם היה מודה לאמת היה פטור אבל אם הוא אומר לשמר איךון שוירי אומר לוי אובד ואני פטור משביכ אני ואמר אומן ואידי מיד מוסוי שאוכלו הוא עצמו שחט את השור ואכל אותו משלם מסקרן הוא לא משלם כיפל כמו שנראה כי הוא לא טענתן אז גניבה והותען עבד אבל קרן הוא משלם על פי העידים כמובן כמו כן קורבן הוא לא מביא כיוון שהוא לא הודע הוא לא מתוודה על חטו רק אומרת המשנה אוידו מעצמו ולא רק באו עד הוא עצמו גם מודה לשלם קרן וחוימש ואושון כדין שספיקודן שזה רק אם הוא מויד ושוב מרישו ורוצה להתכפר כתוב בשועז גזלגר ושדו חטוס מה שרסו מה קורה אם הוא אומר לו איךון שוירי כך אומר לשמר חינום ואומר להשימר נגנב ואז אומר לו משביחו אני ואמר אומן והידי מידי מוסי גונבוי הוא עצמו השמר גנב אותו אז משלם תשלום כייפל כמו שדורשים בפרק מרובה שכתוב אם לא ימוצא גנב אם לא ימצא כמו שהוא אמר אלא הוא עצמו גנבו אז ישאר להם שניים מה שאין כן הוא פות ותר את עצמו בטענס הוידה על מדים שם שלא משנה מקיף אבל אפילו שהוא נשבר זה המקרה הקודם או דומה עצמו שהוא גנב זאת משלם קרן וחוימש ואושם כיף אלו לא משלם כי מוידה בקנס הוא כיפ זה כנס רק הוא משלם קרן וחוימש מביא אושום כי הוא הודע שהוא נשבע על השקר עד כאן דיברנו על שמר חינום אומרת המשנה אומלך בשוק איכון שוירי שגונבתו לא לשו אומר לה סתם אדם שגנבת לי את שורי אומ גונבתי ואידי מידי מויס שגונבוים משלם תשלום מקיפל וכאן לא גורסים שהוא השביע אותו כי גם בלי שבו חייב כייפל כי הוא גנב ממש וגנב כתוב יש להם שניים בלי שווה רק שו שטוען תינס גניבה הוא מתח בכיפל רק אם הוא נשבע מה קורה עם העדים מעידים שלא רק גנב את השור אלא אחר כך הוא גם טוב הוא שחט אותו או הוא מוכר אומר אותו לאחר אז כמו שכתוב בתויר משלם תשלומי ארבו וחמישו אם זה סו משלם ארבע ואם זה שור משלם חמישו מה קורה אםרו הגנב רואה אידים שממש משינו בואין הם מתעתדים להגיע לבזן להעיד שהוא גנב הוא טבח או מחר אז הוא מר ובא לבזן אומר גונבתי אבל לא התובחתי ולא מוכרתי ואחר כך העדים מעידים כדבריו והם מוסיפים שהוא כן טבח וכן מכר אינ משלם אלוק קרן רש"י מסביר שנקטו רוא שמשמשים להשמיע לנו רבוסה לא רק אם הוא סתם מודה אלא אפילו אם הוא מודה רק מחמת פחד שהעידים באים להעיד והוא מחייב את עצמו בקרן כשהוא אומר גנבתי בכל זאת זה נחשב כדואה ועל ידו ידוזו נפטר מהכייפל כיוון שהוא מודה שהוא גנב ואפילו שבתבי מחיר הוא כפר והידים מעידים שהוא טבחו מחר הוא לא מתחייב ד ו כמו שלמדנו ל שהכן שאין כיפל גם אין חיוב ד וה כי תשלום מרבו וחמיש אומר החמונה ולא יתשלום משלוש וערבו כשהתיר אומרת לשלם על שור חמישו אז זאת אומרת קרן וכפל ועוד שלוש ארבו עלס זה קרן וקייפל ועוד שניים אבל כאן שקייפל הוא פטור כיוון שהוא דע מועד בקנס פוטר אז כיוון שכבר נפחט אחד מהתשלום אז השלוש בו ותשלומים אלו לא כתובים בתוירים וכעת עוברים לשויל אומר בעל הבית לשואל איכון שוירי שהשאלתי לך אומר לו השועיל מיס הוא מתחייב אתה הזו והוא האמת היא שקרה מקרה אחר שהוא חייב שנשבר אונישבניגנב יובד או שהוא טוען נשבר הוא מתחייב והוא האמת היא שמיסנישבו נגנב יובד או שהוא טוען נישבו והוא חייב והוא האמת היא שמיסנישב אוניגנ יובד או שהוא טועה ניגנה והוא מתחייב על פי טענתו והוא האמת היא שמ יסוינשברשב יובד או שהוא טוען עובד והוא חייב והוא האמת היא שמייס נשבר נגנב ועל הבית אומר לו משביעני בעצם לה צריך להשביע אותו כי הרי ממילא הוא חייב אבל ככה היה והוא אמר אומן הוא מתוודא שהוא נשבע לשקר פה טוב מקורבן שואה כרי גם כשהוא נשבע לשקר הוא חייב את עצמו בתשלומים אז אין כאן כפי רס מומן מה קורה אם הוא אומר לשואל איכון שוירי אומר לו אינו יודע מה תוסך מעולם לא השאלת לשור ובאמת והוא כן ישילו רק שמיס אונישברנישבניגנב נבד וזה מחייב אותו לשלם וכשהוא אמר לו אין יודע מה אתסוך הוא אמר לו משביעו אני והוא אמר אומן אחר כך הוא מודה שהוא נשבע לשקר חייב כפר ממון כאילו הודע שקרא אחד המקרים האלו הוא היה חייב לשלם עכשיו עוברים לשמסוכו וסוכר שדינם שווה אומר לנוססוכו והסויחר איכון שוירי אומר לו מס ואני פטור מסו כדרכו והוא באמת קרא מקרה אחר שהוא פטור בו שנשבר אוניש בו כמו כן אם הוא טען נשבר והוא שמישב בו או שהוא טען נישב בו והוא שמסו נשבר וכמו כן אם הוא חייב עצמו על ידי טענתו דהיינו הוא שואל אותירון שועיר אומר ניגנב ואני חייב והוא האמתי שעובד או שהוא טען עובד והוא חייב הוא שניגנב משביכו אני ואומר אומר פטור באופנים הראשונים כושינה מפטור לפטור ובאחרונים כושינה מחובה לחובה בכל מקרה הוא לא קפר מומים בשבועזו מה קורה אם השםסוכורסך תענו מסוינישבה אוינישבו ואני פטור ואמתי והוא שניגנבד והוא חייב הוא אמר לו משביכו אני שמתש בנישב מרומן ואחר כך הוא מודה שנשבע לשקר חייב קור משהו מה קורה אם הוא טען אוב דניגנב ואני חייב והוא האמת היא שהוא פטור שמיסברשב בו הוא אומר למשביחו אני שוב זה שואה מיותרת כ הוא מתחייב ואומר אומן והוא מודה שהוא נשבע לשקר פוטר כושינם מפטור לחובה הוא הפסיד על ידי שועתו מסיים את המשנה ויש כאן שני כללים אחד ממיותר לכאורה יש גורסים את זה יש גורסים את זה זה הכלל כל המשנה מחוייבו לחוייבו הוא טוען תנא שהוא מתחייב על פיה וגם לפי האמת הוא חייב או מפטור לפטור אור מפטור לחוייבו כמו המקרה האחרון פוטו אם הוא שינה מחוייבו לפטור הוא פותר את עצמו על ידי השבוע באופן שבאמת הוא כן חייב אז חייב קורבן זה הכלל כל הנישב לא הוקל על עצמו חייב להחמר על עצמו יפות אומרת הגמורה מן תנרבו שועמרין מי התנה שרבו שומרין פשס הכוונה מי סובר שיש ארבעה שומרין אומר רב נחמן מרבואה רב מאירי אומר לרוב אל הרב נחמן מי קטן דלס להרבו שם לכולל משב סוגי שומרים אומר לי אוכמלך מן תנאמר מי התנ של המשנה שפותחת במילים רבו שמרימן כי במשנה שנינו סוכר כנוס סוכור דומה מי סובר שסוכר יש לו דין של שמסוכור תר לא כתוב מפורש מה דינו של סוכה כתוב עם סוחר בסחורי אומר בברבואה רב מירי ולא רב יהודה שהוא סובר שסיכר יש לו דין של שומר חינום בקשה גמור כך סבר המיר מאירשמלי דתנן דת יותר נכון סקצ משלם על מה הוא מתחיב רבי מאיר כשמחינו זאת אומרת שרק באופן שהוא פשע הוא חייב על גני ויד כל שקנו פטור רבי יהודה אמר כנוסוכו כמו שמסוכו דינו הוא חייב גם בגניב הקופונים אז רואים שרב מר סבר כשם מכינו אונה הגמורה רבברבו איפתונה גרס להפך שרבי מאו מקשוכו רבי יהודה מקש חינום לכן הוא אמר שמשנתנו רבי מאירי בקשה הגמורה וזה בין לרבי יהודה בין לרב מיובו יש ארב שמר שלושבו כרסדינו או כשמחנו או כשמסוכו אומר רב נחמן ברצחו שמרן ארבעה סוגי שומרים ודיניהם שלישו כסוכ דינו כשמשו כשמחנום מה ראינו במשנה אומלכות בשוק חול אומר לשם החולו איך אין יודע מה את הסוכולו אז ראינו במשנה כמה אופנים שהוא פטור מקור שבועה כושינה מפטור לפטור או מחוייבו לחיבו או מפטור לחיבוב אומר רב וכולו בכל האפנים שהוא פטור משבואה ביקובן פטורים משועס שמרים הוא פטור מאוש ששועס הפיקודן כיוון שהוא לא כפר במומרים אבל הוא חייב קורבן אחר וחיובי משום שועז ביטוי כמו שלמדנו ל בתחילת המסכת שהוא חייב קור מל ויוירד אדם שהוא נשבע לשקר אז אפילו שהוא לא ירוויח שום דבר מזה אז שסביטו לשוב אז המחלוקס רבי שמואל ורבי עקיבא אנחנו פוסקים שגם לשעוב הוא נשבע שכך היה באמת לא היה כך אז הוא חייב קרום אוילה ויוירד אם הוא עשיר מביא בהמה אם הוא אני מביא עופות ואם הוא דל דלדלוס מביא מינחו וזה דווקא בשוויג דהיינו באופן שהוא אומר אני יודע שישועה הזו אסורה אבל אני לא ידעתי שחברים הזה קורבן אז מביא קור מילה ויירד ושמואל מה הוא חולק על רב אף פטורים משום שועז ביטוי אומרת הגמור במייקו מפליגה שמואל סובר נכון שגם עלשעובר הוא חייב אבל רק הזו שבועה ששייכת גם בלהבו כר הפסוק של שבועז ביטוי עוסק בלהורה אוי להיטיב אדם נשבע הוא ירעצמו דהיינו הוא נשבע אני לא יאכל או להיטיב ואני כן יאכל אז דווקא על שואה לשובה שדומה לזה ששייכת גם בלהבו יש חיוב אבל זה לסהבו הוא לא יכול לשמוע מה יקרה עם השור הוא לא יכול לשבוע הוא כן ימות או לא ימות הוא רק יכול לשבוע מה קרה עם השור אז הוא שבס שוב אם הוא נשבע שימות או לא ימות כיוון שאין בלהבו כי בלהבו זה שוב שוב אז גם בלשובר אין חיוב של קור מל ויוירד ורב סובר די בכך שאיסה והיהן נכון שכתוב בפסוק לאורה לאיטיב אבל לא צריך להיות דומה דווקא לזה שצריך שיהיה שייך בלהבו מספיק שיהיה שייך בלה והן להורה ולהיטיב אז כך גם כאן הוא נשבע יכול לשבוע שנגנב יכול לשבע שלא נגנב יכול לשבע שמת יכול לשבע שלא מת אז זה גם נכלל בכלל שהוא אז ביטויים שהגמור אם זוח לאס ויפליגו בו חודז כ נחלקו קורב ושמואל באותה מחלוקת בדף ח למדנו זאת לא תמר אדם שמר שבוע שזורק פלוניצרור לים חבר שלי זה וזה הוא זרק אבן לים או שהוא שלא יזורק באמת היא להפך האמת היא באופן הראשון שהוא לא זרק באופן השני שהוא כן זרק רב אומר חייב זה שהוא זביטו לשועבר שמחייב את אותו קורבן ושמואל אומר פוטור רב אומר חייב דיסה בלהין יכול להשבע שזרק יכול לשבע שלא זרק ושמל מפות דלס בלהבו הוא לא יכול לשבוע שיזרוק שלא יזרוק זה לא תלוי בו אז למה צריכים רב שמואל לחלוק גם כאן וגם שם אונה גמורת צריכה הם יצרכו לחלוק בשתי המקומות דשמינ בו אם היה משמיע לנו רב ושמואל היו משמיעים לנו את דבריהם רק באופן שלמדנו בדף חופ בשבוע שזורק פלוני או שלא היזורק היית אומר בהווקרב שהוא חייב משום דמנפש שיקוטבא הוא נשבע מעצמו אף אחד לא חייב אותו לישבה אבל בהך באופנים במשנה דבית דיןמש בלי לא בכל האופנים אבל יש אופנים במשנה שבז משביעים אותו אם הוא טוען טענה שפותרת אותו אז הוא צריך להישבה על כך אימול לשמואל שהוא לא מביא קורבן באופן שאין לו חיוב קורבן מחמת שועס הפיקודן הוא לא מביא גם קורבן שלשועס ביטוי למה כד רבי דמ רבי כל שבושדיוני משביסו אין חיוב לא משום שוזבו ועוד מעט נראה את העמו לכן הוא צרך רב לחלוק על שמואל גם כאן כ הוא חולק על רבמי הוא סובר גם שבוע שבזנישביעו אותו אם אי אפשר לחייב אותו השם גזילויס כוא שינה מפטור לפטור או מחיוב לפטור או מפטור לחיוב אז הוא מתחייב בקורב שלילד מחמש ביטוי ויתמרבו ואם היו שונים את המחל לא יקסרה כאן משנתינו היית אומר בהוקו אומר שמואל שהוא פטור ולא מטעם שלס בלהבו כי מה שאמרנו לא זה לא שמואל עצמו הסביר הוא נמק כך למה פטור הוא אמר סתם פטור הייתי אומר הסיבה ששמואל פותר זה משום דרממה ודווקא באמת בשבוע שהדין משביעים אותו אבל בהך באופן שהוא נשבע שזרק פלוני או להפך שהוא נשבע מעצמו אימודל לרב שאפילו שלא ייתכן לשבה שבוזו בלהבו כאז שבועשוב ולא שבועז ביטוי בכל זאת חייבים צריכה לכן הוצרך שמואל חלוק גם באופן זה לומר שהוא סובר שצריך להיות דווקא שייך בלהבו גופה הזכרנו אומר הבמה כל שבו שהדיון משבינו אין בו משום שבועז ביטוי שנאמר אוי נפש כיסי שובה לבד בספוסיים אז מביאים קורבן זה מעץ מודע ד כמו נשבע מעצמו איך קוראים את זה בפסוק כדי רשלוקיש דומר שלוקיש כי המילה כי משתמש בארבע לשוינו יש לה ארבע משמעויות היא דהיינו אם דילמה שמה אלו דהו שערי וכאן אוי נפש כי זה מתפרש אם תשבע דהיינו אם היא רצתה להישבה אם הוא רצה להישאב הוא נשבע ולא שוא שדינים הכריחו אותו לאיש שבה בזה אין קורבן מה שאין כן רב הרי חולק על רבמי אומר רש"י הוא סבר שכי מתפרש בלשון דהו שהרי אוי נפש שהרי תשבה זאת אומרת הרבה ישבו על פי בזן וגם באופן זה שהוא לא נשבע מעצמו אלא על ידי בזן הוא גם מתחייב קורב מועל ויירד באופן שאין כפירו מוען והוא לא מתחייב אושום הביא הגמרא רב לוזור אומר כמו רב כולו כל הפטורים משנתינו פטורים משועז שימרין וחיובי משום שבוז ביטוי הוסיף רבי לוזור בשימר חינום אומר רש"י שטען נבד והוא אכל או שהוא טען נגנה והוא גנב אז המשנה אומרת מפורש אוידומעצומשה להם קרם וחומש וושום אז לא צריך לומר לנו שהחיוב הוא אושום אבל יש כמה אופנים שרב לוזר כעת הולך לפרט שכתוב במשנה סתם חייב אומר רבי לוזו אל תתה שחייב במשנה הכוונה חייב קור מולה ויוירד חוץ מאוד מהסוך דשו שהוא חי משום שמרים חייב אושם שופרמן רק האופנים שמפור במשנה פותטור אז אין חיוב של קורשם גזילס אז אבל יש חיוב של קורב אם זה היה בשג כמו שדיברנו משום שו אז ביטוי אדרו חרב שמרן לו מסכת שבוס [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: