הדף היומי מסכת שבועות דף מז

הדף היומי בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il

הדף היומי מסכת שבועות דף מז

[מוזיקה] שבוע דף מז מתחילים בסיעתא דשמיא אמצע שורה שלישית מלמעלה ראינו במשנה אויו שני אין חשודין שני בעלי הדין גם התיבה וגם הנדבע חשודים על השואה הם לא יכולים לשבה אז מה עושים אז ראינו שתי שיטות רבי יויסי אומר חוזר שו למקו עמו רמיר אומר יחלו אם למשל הוא מוד במקצס הוא טובע ממנו 100 הוא מודה על 50 הוא צריך להישבע על 50 האחרים ושניהם לא יכולים לשבוע אז 25 משלם עכשיו כך היו שתי גרסאות בדברי התנאי מי אומר כך מי אומר כך אומר לרובל רב נחמן היטנן האם רבי יויסא מה יחלוקו או רמיר מה יחלקו אומר לי אמר לו רב נחמן לא ידע שואל אותו אילחסמי אומר לי לא ידע אני גם לא יודע איך לוכה ולמה זה תלוי זה בזה כי הכלל הוא כשרבי יוסי ורמר חולקים אני לא חולק רבי יוסי יתמר ותס מסבירים שזה היה אחר זמן שרב נחמן פשט הספקמר נחמן רב יוסיק מאיר הוא שאומר חוזר שבוע להפך מהגרסה במשנתנו וכן תונ רב ז רבי יוסחיקו היא כדמר תונ רב זביד שנה בבריסה אומר רבי ישעיה וזה מעניין כבר יש מויר בבריסה רבי יסחיקו אומר רב יוס בר מניומי אובד רב נחמן פסק לו למסיח לאקו כי כך שיטת רבי יסי אז ככה לוכה מה ראינו התנאשני אומר חוזר שבו נמקומו לאיכון חוזרו שתי שיטות אומר הבעמי רביסנו שבבו ולאמרו אומרת נראה מי הם חוזרו שבוע לסיני הקדוש ברוך הוא השביע בהר סיני את כלל ישראל לקיים את כל התוירו אחת ההזורס זה לא הסיגזל אז חוזרשו לסיני למה שהזה הקדוש ברוך הוא השביע לא לגזול את חברו הוא פרק מלחוי כלומר בז לא יכולים לעשות כאן כלום כלום לא יכולים לחייב שבועה כן מי שיכול להישע לא הטבעה ולא הנדבע לא יכולים לחייב פיראון כי אין כאן חיוב של ממון רק שבועה אז ממילא בזם מסתלקים ואם באמת הוא חייב הוא לא ישלם אז יפרו ממנו מן השמיים כך אמרו רבי סבבובל רבי סבץ ישראל אמרו חוזר שבו המחוייב לו חוזרים לדין העיקרי כלומר למשל רובן טבע את שמעון הוא אמר לו אתה חייב לי 100 שמעון אמר 50 אני חייב 50 לו הוא צריך להישבע על 50 אחרים אז מן התווי שמן צריך להישבע ולהיפתר ואם הוא לא נשבע הוא צריך לשלם אבל הוא אומר אני רוצה להישבה אתם לא מרשים לי כ אני חושוד אז אומרים לראובן תישבה ותיטול רובן גם חושוד אז חוזרים לדין המקורי שאם מנה צריך להישבה והוא לא נשבע אז הוא משלם כמו כן בשער חי ושובל מגיע משל הגיע ידי חוד והעיד והוא לא יכול להשו כנגדו עכשיו מי הם רבי סינו שבבו של בארץ ישראל אומר רב פרופה רבי סנשב בבובל רב ושמואל רבי סנ של בארץ ישראל רבי אבה רביס בבובל רב ושמואל איך רואים שככה הם אומרים דתנן במשנתנו וכן ישמים לא יפרורו שהם באים לקבות שטר חוב שירשו מאביהם אלו בשבואהם כמו שכן במשנה שעשה סיורשים שאנחנו לא יודעים שזה פרוע והבינה בו ממן ממי מדובר שהם באים לגבות אילי ממילוהם הם באים ללוי עצמו מוציאים שטר חויב שנרשו מאבא הם צריכים להישבע שבועסורשים איך ייתכן עבור אם הוא היה חי שוקל ממנו בלא ישבוה יש לו שטר ביד והינו שמהורשים שיותר מקילים עליהם הם צריכים בשבועה אלו אוכמין השרמין מן היסמין גם המלווה וגם הלוי שתיהם מתו ובאים לפרוע אחד מהשני לא ייפורו אלא בשבועה כי אנחנו דואגים לסימים של הלוי שסרי הממל ויצטרכו להשבה שהם לא יודעים שהחוב נפרא ועל דברי משנזו ורב ושמואל דמר טביו לא ישנו שבשבואה הם כן נוטלים היסים של המלום של הלוי אלו שמס מלווה בחייבה קודם כל מת המלווה הלוויח אז יור שהמלווה יכלו ללכת לגבות מהלוי בלי שבוה כעת הלוי גם מת אז באים השרים של המלווה לגבות מהסוים של הלוי והנחוסים שהם ירשו הם רק צריכים להישבע שהם אתם לא יודעים שזה פרוע הבול אם קרא להפך מס לוביו בחי מלווה על לוימת ראשון אז מה קורה כבר נסחב מלווה לבני לוי שואה משעה שמת הלוה המלווה לא יכול לפרוע מן הזוימים של הלויה אלא בשבוע ברורה שעדיין לא התקבלתי החוב מאביכם כמו שראינו במשנה אין נפרוי מן היסמים אלא בשבואה ממילא כשהוא מת ואנדו מויריש שבואל לבונוב כלומר כזה ממון שיכול לקבות רק אחרי שהוא נשבע הוא לא יכול להוריש לבניו כי הוא הרי היה צריך להישבה שלא התקבלתי חוב זה והסימים בדרך כלל לא יכולים לשבה זאת הם יכולים רק להישבה מקסימום שהם לא יודעים שזה פרוע לא ייפוקד נועה בו זה לא מספיק השבוע שהטללה על אביהם זה שברור שעדיין לא נפרעתי מה תאמר שכנגדו דינו לכל הפחות ישבו יסמים של הלוי שהם לא יודעים שהם חייבים כדי להיפתר גם אלא יכול מישבה מה הם ישבו שאביהם פרה בדרך כללם לא אמורים לדעת ועל זה אמרו רב ושמואל שהם לא יפראו אז רואים שרב ושמואל סוברים שהמחויב שבואה והוא לא יכול להישבה וגם שכנגד הוא לא יכול להישבה חוזר שבועה לסיני אין כאן לא שבוע ולא פירון לא גובים את החוב הזה אז כך גם שניהם חשודים שראינו במשנה מה הכוונה חוזר שבונקומו לסיני רבי סנ של ארץ ישראל זה רבי אבא מביאה הגמור את הסוג הידוע שנסח דרב שכבר למדנו בדף לבז מעשה שהיה דהו גברה דחותף נסכה מחברי הוא חטף חתיכת כסף מחברו עוסה לקמי דרבמה יוסי רבא בקמי רב ישב לפני רבמה ורב רבמה הוא היה הדיין איסך חודסדה הוא הביא עד אחד דמכתף חוטפ מיני שהוא חטף מותנסה שואלים אותו לה מה מה היה באמת אומר לי חטפי נכון חטפתי ודידי חטפי לפני זה הוא גזל את זה ממני חטפתי זה בחזרה מה ששייך לי אומר הבמי איכי לידינו דין אלה הידין איך נדון נמליזיל שלים תחזיר את הנסכה כת מודה שחטפת וכל מי שחוטף לא יכול ליתון שלי חטפתי כי חזוקה כל מה שתחס ידודם שלו אנחנו ראינו את זה ביד הראשון זה שייך לראשון אבל לקטריסדה אין כאן שני עדים שמעידים שהוא חטף הוא עצמו מודה שהוא חטף יש לו מיגו הוא יכל לטון לא חטפתי אז במיגו נאמין לו גם שחטפתי הבית שלי חטפתי מה תאומר נפטר כי יש לו מיגו מצד שני איק אחד צד יש עד אחד שמעיד שהוא כן חטף אז אם הוא היה טוען את טענת המיגו הוא היה טוען לא חטפתי היה צריך להישבה כדי להכחיש את היד זה הדין שידוך מחבשו אז אין כאן מיגו הוא לא רצה ליטון כך הוא הצטרך להישבה נמלזיל שתבא לך תשבת שבועש העד מחייב אותך הוא לא יכול כעד מחייב אותו להישבה לא חטפתי להכחיש אותו כיבנו ממיכתף חטפו טוען חטפתי אבל כגזלן זה רק דמיון לגזלן כמו שגזלן לא יכול לשבוע שום שבועה כי הוא גזלן לא מאמינים לו כרגע הוא לא יכול להישה שלא חטפתי כרי הוא טוען כן חטפתי מה תאמר שישבה חטפתי את שלי זו לא השוואה שעד מחייב אותו אז רבמהבא אמר אני לא יודע מה לדון על זה אומר לרבבא שישב לפניו אב מחוייב שבועה הוא למעשה מחוייב שבועה כנגד העד כעת מעיד חטפת ואם חטפת אתה צריך להחזיר אתה לא יכול לטון שלך חטפת הוא צריך לשבה להכיש את העד ואין יוכל לשובה כי הוא אומר נכון חטפת אבל שלי חטפתי כל המרכיב שבו אני יכול לשובלם אז ממילא גם בנידון שמשנתנו כששניהם חשודים אז זה שמחויב מעיקר הדין אפילו שהוא לא יכול לשמע מחמת שהוא חשוד הוא משלם אומר עובד כבוסד רביה במסטברה שכל מי שמחויב שב לא יכול להישבע משלם רביה מ כתוב הפסוק שהוא עשה השם תהיה בין שניהם שניהם עם שני בעלי הדין קיימים ולא בין היורשים איך כדומה מה הכוונה של הדרושה שהיורשים הם לא צריכים להשבע אילי מתאמר לי אדם בא ואומר לחברו מונה לאבו בידוכו אבא שלי הפקיד ביד אבא שלך מונה ואבא שלך מת אבא שלי מת אז תחזיר לי את זה ואמר לי ואומר לו הבן בטינסבורי אני יודע חמש איסלי נכון אבא שלך נתן לאבא שלי 50 וחמש לסלי 50 הוא לא נתן לו אז הוא בוידה במקצס אז למה הוא פטור משבועה מה לי הוא ומה לייבואה כשם שאבי צריך להשבע גם הוא צריך להישבה הוא אותו בתענז בורי שהוא חייב רק 50 אלול בהכרח שמדובר דומר לי מונה לאבו בידובכו אומר לי חם שן ידנה וחם שיד לא יודע יתכן שהוא נתן לו עוד 50 אני ראיתי 50 אז זה הפסוק אומר הוא לא מודמקצוע הוא לא צריך להישבה עכשיו כך היא אמרז בשלימה אובב כה היי גב למחייב בשלימה אם תאמר שבאופן שאבי היה טוען כך הם מגיע לאבא אומר אתה חייב לי 100 אז אומר 50 אני יודע שאני חייב לך 50 אני לא יודע אז אם נאמר כמו רבבה מתוך שאין יכול לישובה אתה אמור להישבה קדימה מודה במקצ אתה מודה ואתה לא יכול לשבוע שאתה לא חייב כי אתה בעצמך לא יודע אם אתה חייב או לא אז תשלם אז איץ תריך קר למיפה גרבי יושן לכן צריך פסוק ואומר האבא היה צריך לשלם בכזה אופן כיוון שהוא חייב להישבה והוא והוא לא יודע הוא לא יכול להשבע זה שלם מה שאם כן ביוירש שלא אמור לדעת האבא היה אמור לדעת אתה לא יודע תשלם היויר שלא אמור לדעת לכן לא אומרים מתארך שאני יכול לשב משלם והוא פטור אלו ימרס אובב כהי גבנה שהוא לא יכול להישה מחמת חיסרון ידיעתו נפוטור קרוגה ביורשין לא מולי גם האבא עצמה פטור בכזה אופן אז אז מאוכח כמו רבבה שואלת הגמורה באמת ורב ושמואל אי שועס השם אי קודרשבי הם לא יכולים לדרוש בין שניהם ולא בין היושים כי גם האבא בכזה אופן פטור משבוע מלשלם עונה הגמורה מבואל לדרשה אחרת תקדתניה שמעון בן טרף אמזכרנו זאת לאיל שועס השם תהיה בין שניהם מה הכוונה שניהם הטובע והנדבע מלמד ששבו חול על שניהם אם הנדבע נשבע לשקר אז גם התוביה הוא גם נאנש על זה כי למה נתת את ממונך ביד אדם כזה שהוא לא נאמן ועלול להישבה לשקר ולחלל שם שמיים דרך אגב מביאים עוד כמה דרשות ממנו שמתר פעים הרזורה לאויקב אחר נויף מנין מי שנעשה פה טרופס לנוף להרגיל לו לספק לו נשים לניוף מנין שהוא מוזר לא לעשות כן תמוד לאמר לו סינוף אפשר לקרוא זאת לויסן איף לא תספק עוד רשע ממנו ותרוגנו בעוליכם כתוב במרגלים שמר בנטרפ מר ותרוגנו זהטריקון טרתם את הארץ וגיניסם באוהולי של מוקים את הקדוש ברוך הוא את המוקוים שהשכין את שכינתו ביניכם עוד רשע כתוב בגבולות ארץ ישראל עדנו רגול נהרפרוס שמתרפו יש פתגם שאנשים אומרים קרב לגבי דהינ ואידן אם נגעת במשוח בשמן תהיה גם אתה משוח בנגיעה בשמן דהינה זה לשון שמן משיכה כלומר אז רשי מסביר פרט הוא קטן משלושת הנערות האחרים שום אצלם לבסוף כתוב הנור הרביע הוא פה זאת אומרת ששלושת הנערות הקודמים גדולים יותר ממנו וכאן קוראים לו הנור גודול כי כאן הוא נזכר על שם ארץ ישראל בגבולות ארץ ישראל שהיא חשובה נזכר גם הוא בחשיבות דרשה דומה דבר רבי שמואל טונה עבד מלך כמלך אז הנור גודול שהוא כביכול הוא נצמד לארץ ישראל נער פרוס אז הוא נחשב נוגודול מה ראינו במשנה אדם סיכה עם החכם אתה תיתן לפועילים שלי מטבעות מאות ואני אשלם לך סלהעם טוען שהוא עשה כך והפוילים טוענים שהם לא קיבלו אז ראינו שתי שיטות במשנה תנקמה אומר שניהם נשבועים ונוטלים על הבייס בננוס אומר לא הרי אחד ממשבע שועש שוב אלא שניהם נוטלים בלי שבועה ורשי הוא גרז כאן את המשנה אז הוא מסביר כי הפועלים הם אומרים אנחנו לא מאמינים לחם בוני בשבועתו אז אנחנו צריכים לקבל ממך מצד שני החם ווני גם טוען הפועלים אומרים שהם לא קיבלו מני בשבועה לא מאמין להם אתה האמנת להם אתה לא הזהרת אותי לתת דווקא בעדים אז הוא משלם לשניהם תניה אומר רבי תוירך שבועי זולומ זה ששניהם באים לבזדן ותצא ישועש מים ביניהם אחד מהם ודאי נשב בעל השקר אז רבי לא פירש מה הוא סובר על אוכל למייסה היו מתכוון לומר משה בן ננוס מסיים שנוטלים שניהם בלי שבוע או שהפוי משבעים ונוטלים והחמבוני לא נשביע אותו אולי הוא יפסיד רק הפועלים ישבו שלא קיבלו ויקבלו עם בעל הבית החם בוני לא יכול לשבע שהוא נתן ויקבל כמו שנראה את ההסבר לאלון אומר לרב חיה לרבי תנינה כבר שנית לנו וסתמת במישבדסתנקמה שניהם נשבועים ונאלים בלבייס אז מדוע כעת אתה טמע וחולק על כך מבררת את הגמרא קיבלו מיני רבי קיבל מרבחיה שנכון מה שהוא שנה במשנה הוא חזר בו מטביעתו או לא הקיבל מיני אומרת הגמרא תושמע לתניה כשרבי פירש מה הוא סובר אז הוא אמר כך רבי אומר אוים לשבועין לחן ווני שהם לא קיבלו ממנו כלום ואז הם מקבלים בלבייס ואם מיסה שרבי קיבל את רב של רב חיים אז נשבועים לחםוני לביס מי בואלים מה יש למשבה לחםוני גם החבוני נשבע ונותן בעל הבייס אלו מהי בהכרח שהוא לא קיבל זאת ומה באמת רבי סובר רבי סובר אי אפשר להשביע את שניהם אחד משבע לשקר אלא הם הפיד משבעים שהם לא קיבלו והם מקבלים זאת מהבעל הבית החומבוני מפסיד הוא לא נשבע בנוטל כי עליו יש טענה יש לו תביעה לבעל הבית למה לא העמדת עדים בשעה שנתת להם את המוייס אז לכן הם נשבעים לחםוני כי כיוון שבשבועתם הם מפסידים את החמבוני הם צריכים ישבה לכם שבאמת הם לא קיבלו ממנו ואז בא לבית ישלם להם והחבוני יצא מופסד אז לכאורה רואים שרבי לא חזר בופרייה לא שכנע אותו לחזור בו מטענתו אומר לו לעולם הוא קיבל מרפחיה והוא באמת המשיך לפסוק כמו שהוא שנה במשנה שש שני משבועים ונוטלים ומה הכוונת רבי קמבריסה פני נשבונ בלבז במים חמובונים החמוני צריך להיות כאן למה כךדליחספו מני כשהם נשבעים שהם לא קיבלו אם רק בל הבית יהיה כאן הם לא מתביישים ממנו אם באמת הם כן קיבלו כר לא אמור לדעת מה היה האם החם בונה מות כאן הם מתביישים לשבה שהם לא קיבלו בשעה שהם קיבלו לכן הוא צריך להיות כאן ומוסיפים הראשוני שכמו כן כשהחם נשבע לקבל אז גם הפרלים צריכים לעמוד כאן כדי שיתבייש להשבע לשקר שהוא נתן להם בשעה שהוא לא נתן להם מביאה הגמור עניין אחר או מעט נראה את הקשר תמ שתי כיתאידים המקחיש זו אזו למשל שני עדים מעידים פלוני הרג את פלוני באים שניים ואומרים הוא לא הרג הוא עדיין חי וקיים אז כמובן שאת הרוצח כביכול לא הורגים כי יש כאן סתירה בין שתי עדויות מה קורה עם שתי כיתות העדים האלה מחלוקס אומר עוונה זו כת אחת בו בפני עצמו מעידו בעדות אחרת כמו כן וזו האחרת בוא בפני עצמו מעידו אפילו שאחת הכיתות ודאי שקרנית אתה לא יכול לפסול לא את זו ולא אתו כל אחת שבא להעיד בפני עצמה אתה מאמין אותה על חזקסקרס אבל אומר רש"י זה ברור שאם יבוא עד אחד מכת א' ועד אחד מכת ב' שניהם יצטרפו להידדות אחרת לא נוכל לקבל אותם כי אחד מהם ודאי שקרן ולכן אמר אבונה בלשון נקבה ולשון יחיד זו כת בור ומעידו לא אמר זה כי לא כל אחד מהעדים אלא כל זוג אחד מכאן ואחד מכאן לא יוכלו להצטרף רב חיזדו אמר בהדס דשיקר לא מו מה אני צריך להתעסק עם עדים שקרנים כיוון שאחד מהכיתות פסולות אני לא יכול לקבל לא אותם ולא אותם ויקט הגמורה ארבעה מקרים באופן שיש לנו שתי שטרות ועל כל שטר חתום כת קט אחרת האם אפשר להשתמש בשטרות האלו אז המקרה הראשון שני מלוין ושני לוין ושני שטוריס ראובן לו משמעון ליווי לו מיהודו כל אחד ושטר נפרד כמובן וכת אחת חתומה על שטר הזה כת שנייה חתומה על שטר השני היינו פלוקטיו בזו המחלוקה של רב הונה ורב חיזדה לפי רב הונה שני השטרות כשרים הוא יגווה והוא יגווה לפי רב חיזדה שני השטרות פסולים אני לא יכול לקבוות לא עם השטר הזה ולא עם השטר הזה מקרה שני מלווה וליביוה ושני שטוריס אדם אחד יש לו שני שטרות על שתי הלוואות על אדם שני זאת אומרת ראובל משימון 100 בשטר שכת אחת חתומה על זה הוא לבה ממנו עוד 200 בשטר אחר שהכת השנייה חתומה אז יד בלשטר על התחתונו בין לרב הוון לבין לרב חיזדה אני לא יכול לקבוט את כל ה-300 כי אחד מהשטרות ודאי חתום על ידי עידים פסולים אבל את השטר הקטני ביניהם בדוגמה שנתנו את ה100 ודאי נוכל לקבוט כי אם השטר שטר של ה100 עליו חתומים העדים הכשרים ודאי טוב ואם עליו חתומים העדים הפסולים אז השטר השני של ה-200 הם עדים כשרים בכלל מוסאם עונה מקרה שלישי שני מלוין ולוי ואחוד ושני שטוריס שני מלוים הם לווותו אדם ראובן לוה לליבי ושימן לוה לליבי ראובן החתים כת אחת שימן החתים את הכת השנייה בזה אין לנו ספק מה דעס רבונה כי היינו מסניסן זה דומה למשרנו במשנה שנשבון שניהם גם החמבוני וגם הפויים לאים בלבייס אפילו שאנחנו יודעים ברור שאחד מהם נשבע לשקר אחר לא יכולים להפסיד את השני ובזן מחוייבים להיזקק לשניהם לקבל משניהם שבועה ולחייב לשלם לשניהם אז קר גם כאן לרב הונה שהוא סובר בשני מלווים ושני לאיבין ששניהם גובים אז הוא הדין בשני מלבים ולא ואחוד אפילו שממו נפשך ליווי שהוא משלם גם לרוב וגם לשמל אחד מהם הוא משלם על פי שטר שנחתם על ידי ידים פסולים אבל אתה לא יכול להפסיד לא את ראוב ולא את שמן ראוב הם בעל איחוד ושמן בעלחוד הם שני אנשים שונים אז אתה בהכרח אתה מגבא את שניהם כמובן שזה הכל לפי רב הונה לפי רב חיזדה שתי השטרות פסולים אי אפשר לגבות לא הוא ולא הוא במשנה הפרלי והחמבוני הם לא באים לגבות על פי סוף הקידים פסולים אלא כל אחד אומר לבעל הבית אתה התחייבת לי אתה צריך לשלם לי עד כאן ברור המקרה הרביעי יש לנו ספק מה קורה ביז לא הבין ומל ואחוד ושני שטוריס מל ואחד מוציא שני שטרות על שני לא הבין דהיינו רובן הלוה לשמואין והלווה לליבי ועל שטר אחד חתומה כת זו על השטר השני חתומה הכת השנייה מי מה סבר אבונה בזה לפי רב חיז ברור כי אפילו אם שני מלווה ושני לא הבין אז הוא פוסל את שתי ההשטרות כל שקם ושני לא הבין מלווה אחד עלפי רב הונה אפשר לומר כיוון שאדם אחד ראובן הוא בא לפנינו עם שני שטרות אז אנחנו לא מזדקקים לדינו כי אמו נפשך שטר אחד משני השטרות פסול אז הוא בא לקבוות משמעון אז שמעון אומר השטר שלי פסול הוא בא לגבוות מליבי אומר השטר שלי פסול אז משניהם הוא לא יכול לקבוט או שמע כיוון שהוא בא על שני לוי נפרדים אז גם משמן הוא גובה וגם לוי הוא גובה זו בו בפני עצמו מעידו וזו בו בו במפנה עצמו מעידו ומציא משניהם תיקו נשאר בספק בקשה הגימור על רב חיזדה מוסי ורב הונה בר יהודה למד בברייסה לגבי עדות החודש בזמנם קידשו את ראש חודש על פי שני עדים שבאו ואמרו שראו את הירח החדש אז היו בודקים אותם כמה הייתה הלבנה גבוהה מן הקרקע למראה עיניו בעומד בשיפולו של רקיע אז אחד אומר גובה בזמרדס חוקרים את שתי עדים עד אחד אומר זה הגבוה מהאופק כמו אורך של שתי מרדעות זה המקל שאיתו מנהגים את הבקר וחודו עם השולש זה נראה לי בגובה שלוש מרדות אידוסון קיימס כי זה טעות מצויה שניים שלוש אבל איך הודו הזה הגבוה ג' ואיךודם הגבוה ה אז יש פער מדי גדול ביניהם אידו סם בטילו אי אפשר לצרף אותם ואין כאן עדות החודש אבל המצטרפן לידוס החרס לכאורה מה הכוונה מי love לידוס מומן דהיינו כל אחד מהעדים למשל היו כאן רובן ושמעון רובן אמר ג' שמעון אמר ה אז רובן מגיע ביחד עם לוי לא דידות אחרת או שמון מגיע ביחד עם לוי מקבלים אותם אפילו שאנחנו יודעים שאחד מהם אור רונו שמן פסול בכל זאת מקבלים אותם בעידות אחרת אז קשה על רב חיזדה כי הרי רב חיזדה אומר שבזקיטוס אז לא מקבלים את שתני הכיתות אז גם כך גם קם בנידון זה של כת אחת אז לא לקבל שום עדות לא את רובם ולא את שימון אז רואים לא כשיטתו אומר ולא אינו חנם שניהם פסולים לדות אחרות כוונת התעני כך הוא אחד מאלו ואחר מצטרפן לידוס החרס של ראש חוידש אם יבוא שלישי ויאמר כאחד מהם למשל אמרנו רובן אמר שהיה בגובה ג' שימן אמר שהיה בגובה ה אם מגיע עכשיו לוי ואומר גם אני ראיתי את הלבונה והיא הייתה בגובה ג' אז אני מצרף לעדות אחרת אני אומר יש כאן עדות חדשה של ראובן וליבי דאבלותרי יש כאן שני עדים שאומרים בגובה ג' ואחד שימן שאומר שהיה בגובה ה ואין דבורוף של איך במוקום שניים וזה הכוונה עדות אחרת יש כאן כת חדשה שמצטרפת לאותה עדות של חודש זה כי עכשיו התגלה ללו שראובן הוא העידמת כרי לוי גם מעיד כמותו משמעון הוא השקרן וממילא באופן זה גם רב הונה וגם רב חיזדה שניהם ידעו שראובן ולוי הם העדים האמיתיים והם יהיו כשרים כמובן גם לדעות אחרות ושמעון באמת הוא התגלה כמוחש והוא יפסא לכל העדויות שבעולם גם לפי רב הונה עד כאן דף מז ‏in
לצפיה בתכנים נוספים: