הדף היומי מסכת שבועות דף מז

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת שבועות מבית "דרשו" עם הרב מאיר שפרכר שליט"א, הדף היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי מסכת שבועות דף מז

[מוזיקה] שבועות דף מז מתחילים בעזרת השם שורה שלישית מלמעלה במילים היו שניהן חשודין לפני המכה העשירית מכת בכורות משה רבנו מטרה מזהיר כה אמר השם כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים והיכאתי כל בכור בארץ מצרים הולכת להיות מכת בכורות כל הבכורים של המצרים ימותו כ אמר השם כחצות הלילה בערך בחצות הלילה הקדוש ברוך הוא לא יכול להגיד מתי בדיוק כחצות הכוונה בערך בחצו אלא אומר רבי זירא במסכת ברכות דף ד כאן התורה מלמדת אותנו דבר מאוד חשוב מטבע האדם שהוא אוהב להראות שיש לו ידיעות בכל דבר ודבר אבל דרך ארץ מלמדת אותנו התורה וכמו שמובא באמת במסכת דרך ארץ זותה פרק ג' למד לשונך לומר איני יודע שמה תתבד ותאחזאת אומרת אמנם מכת בכורות הייתה בדיוק בחצות הלילה הקדוש ברוך הוא יכול לכוון את הרגע אבל אולי ה חכמים של מצרים חרתומי מצרים הצתגנייני מצרים בזמן מכת בכורות הם יטעו בחשבון לפי טעותם יצא שהמכה לא הייתה בדיוק בחצות והם יאמרו על משה רבינו שהוא ודאי שהוא שקרן לכן אמר משה רבנו למצרים שזה יהיה בערך בחצות למד לשונך לומר איני יודע את הרעיון הזה אנחנו רואים גם כאן שיש ויכוח בין רבי מאיר ורבי יוסי במקרה ש אדם טובע את חברו יש מקרים מסוימים שהבן אדם פטור מלשלם אם הוא נשבע אז בעצם מחזק את אה את דבריו והוא פטור מלשלם אחד המקרים שאחד מגיע לחברו אתה חייב לי 100 שק חברו מודה במקצת 50 אני באמת חייב לך אבל לא יותר מזה אז הוא נשבע שהוא לא חייב יותר מ-50 והוא פטור הוא לא צריך לשלם יותר ממה שהוא מודה יותר מ-50 מה עושים אבל אם הוא לא יכול להישבע כיוון ש מכירים בו יודעים בו שהוא יכול להישבה על השקר והוא לא הוא לא מקפיד על שבועה הוא חשוד על שבועת שקר חשוד שהוא גזלן והוא לא יכול להשארים שכנגדו היא שווה זאת אומרת במקום שהמודה במקצת היא שווה שהוא לא חייב יותר מ-50 והוא יהיה פטור על ה-50 הנותרים הטובע היא שווה שהוא חייב 100 ואז הנטבע שהודה שחייב 50 ישלם את כל ה-100 מה קורה אבל אם שניהם חשודין על השבועה אז יש ויכוח רבי מאיר ורבי יוסי במשנה רבי מאיר אומר יחלוקו ורבי יוסי אומר חזרה שבועה למקומה כך כתוב אצלנו במשנה אמר להירבה הוא שאל את רב נחמן איך תנן מי במשנה אומר יחלוקו ומי במשנה אומר חזרה שבועה למקומה שתכף נפרש מה הכוונה אמר לרב נחמן לא ידעננה אני לא יודע רב נחמן הגדול שבענקים אומר אני לא יודע זאת אומרת גם אדם גדול ועצום אפשר לשאול אותו שאלה והוא יכול לענות אני לא יודע זה לא מוריד בכהו זה מגדלותו זאת אומרת יש אנשים שאצלהם זה פשוט הדבר הזה אבל מסופר שפה פעם אדם ש התמנה להיות רב באיזה קהילה אז הוא בא לשאול את רבו מה אני עושה במקרה ששואלים אותי שאלה ואני לא יודע מה התשובה אז רבו אמר לו תתחמק שאלה טובה באמת אולי בהמשך נדבר על זה תנסה להתחמק אומר לו אבל כבוד הרב כבוד הרב הרי הרי הרב בעצמו הרבה פעמים שואלים אותו שאלה והוא אומר אני לא יודע מה הבעיה שגם אני לבני הקהילה שאני עכשיו הולך להיות רבם ומנהיגם אם הם ישאלו אותי שאלה ואני לא יודע אני אומר להם אני לא יודע אמר הרב הגדול אמר כשאני אומר אני לא יודע הם לא מאמינים לי שאני באמת לא יודע זאת אומרת הם לא מאמינים לי שאני עד כדי כך בור ועם הארץ מה שנקרא אבל כשאתה תגיד אני לא יודע הם יאמינו לך זאת אומרת במילים אחרות הם יחשבו שאתה באמת לא יודע כלום זאת אומרת יש לפעמים פחד לאנשים לומר על דברים מסוימים שהם לא יודעים אבל כאן הגמרא מלמדת אותנו בצורה מאוד מפורשת שאדם לא כל דבר חייב לדעת רבא זה הגדולה עצומה שאדם יודע לומר את זה אני לא יודע וזה מוכיח שדברים אחרים שהוא אומר הוא כן יודע ממשיכה הגמרא שהוא שאל אותו שאלה נוספת יש פה ויכוח אם יחלוקו חזרה שבועה למקומה כמו מי הלכה יהלחמי אמר לי גם כאן לא ידעננה גם זה אני לא יודע יתמר בבית המדרש שנו אמר רב יוסף ברמניומי אמר בשם רב נחמן את הנוסח האמיתי במשנה לא כמו שכתוב אצלנו אלא הנוסח הוא רבי יוסי אומר יחלוקו וממילא מבינים שרבי מאיר הוא זה שאומר חזרה שבועה למקומה וכן גם שנה רב זווית בראשיה בברייתא וכן תני רב זווית בראשיה רבי יוסי אומר יחלוקו ממילא רבי מאיר אומר תחזור שבועה למקומה יקדה אמרה יש כאלה שאומרים תנ רב זוויד לא בא רושיה אלא אמר בשם שם רבי יושיה שרבי יוסי הוא זה שאומר יחלוקו אמר רב יוסף בר מניומי רב נחמן בעצמו באמת פסק כמו השיטה שיחלוקו עבד רב נחמן עובדה שהיה פעם מקרה ששני בעלי הדינים היו חשודים שלא יכלו להישבה הוא פסק שיחלוקו אז אם כן זה דעה אחת והיא גם כן להלכה כמו שהגמרא מביאה כאן שכשלא יכולים שני בעלי הדינים לישבה אז הם חולקים ביניהם אבל יש דעה שנייה שכעתי אנחנו אומרים שזה דעתו של רבי מאיר ובמשנה ראינו שזה דעתו של רבי יוסי חזרה שבועה למקומה אבל מה ההלכה מה מה עם השבועה לאן היא חזרה לאן היא לא חזרה כשהשבואה תבוא לשאול אותנו לאן לחזור זה יהיה עניין אחד אבל השאלה היא מה אנחנו עושים פה להלכה ולמעשה כשיש כאן שני אנשים חשודים על השבועה מה הפוסקים חזרה אז יש בזה שתי דעות אמר רבי עמי דעה הראשונה זה רבותינו שבבבל שאנחנו נראה תכף שזה רב ושמואל הם אמרו חזרה שבועה להר סיני שם הקדוש ברוך הוא השביע לא תגזול והקדוש ברוך הוא יפרה ממי שכופר בחברו אבל בית דין לא יכולים לחייב שבועה ולא יכולים לקבות ורבי אבא שמכונה רבותינו שבארץ ישראל אמרו חזרה שבועה למחויב בה מעיקר הדין זה שאמרו לו אתה חייב לי 100 ש₪ והוא אמר אני חייב רק 50 מודה במקצת הוא צריך להישבה ומתוך שאינו יכול להישבע כי הוא חשוד על השבועה הוא צריך לשלם את כל מה שתבואו ממנו את כל ה-100 שקר כמו כל מי שמחוייב שבועה שלא נשבע אמר הרב פאפה בוא בוא אני אוכיח לך שמה שאמרנו רבותינו שבבל הכוונה לרב שמואל שהם אלה שסוברים שאי אפשר להוציא ממון במקרה ששתיהם לא יכולים להישבה ורבותינו שבארץ ישראל זה הכוונה רבי אבא שסובר שזה שהיה מולישבה מתוך שהוא לא יכול להישבה הוא משלם היכן מצאנו שרבותינו שבבבל זה הכוונה לרב ושמואל שסוברים שלא מוציאים ממון במקרה ששניהם לא יכולים להישבה תנן שנינו במשנה אצלנו וכן היתומין לא יפראו אלא בשבועה והבינן בא הקשנו על זה בדף מח בהמשך ממן ממי רוצים היתומים לגבות ממון שהם צריכים להישבה אם נאמר אימה שהטומים רוצים לגבות מהלווה עצמו שהם טוענים אבא שלנו נתן לך הלוואה תחזיר לנו את ההלוואה ואתה אומר שהם צריכים להישבה נשאל את השאלה שאלה הרי אבוהון שקיל בלא שבועה אם יש כאן שטר שהלווה חייב כסף אם האבא היינו המלווה עצמו היה בא לגבות הוא לא היה צריך להישבה שהלווה חייב לו והינו בשבועה את היתומים אתה מחייב שישבעו למה להחמיר עליהם יותר ממה שהיית מחמיר עליו יהיהם אלא הכי כמה כך כוונת דברי המשנה וכן היתומין מן היתומים אם לא רק ה המלווה מת לא רק המלווה מת וכעת הנידון שהיתומים שלו באים לקבוט את החוב שלו שחייבים לו אלא גם הלווה שלקח את ההלוואה מת והיתומים של המלווה באים לגבות מה מהיתומים של הלווה לא יפראו מהם אלא בשבועה כמו שאם אביהם היה קיים והוא בא לגבות מנכסה האיתומים היה צריך להישבוע שבאמת הלובה חייב לו כך גם היתומים ישבעו שה לובה היה חייב לאביהם ורק אז הם יוכלו לגבות מהיורשים של הלובה ורב ושמואל דאמרי תרביו הם אומרים לא שנינו שהיתומים נשבעים ונוטלים מהיתומים של הלובה אלא שמת אביהם המלווה באותו זמן הלובה היה חי בחיי לובוה והם ירשו את החוב והם היו ורים לגבות את החוב בלי שבוע ממי מהלווה בעצמו ואחר כך מת הלובה אז הם נשבעים לבניו שבועת היורשים וגובים את החוב מבניו של הלובה אבל אם מת הלווה בחיי המלווה נמצא שכשהמלווה אחר כך מת היורשים שלו כבר לא היו יכולים לגבות את החוב למה כי הם הם היו חייבים להישבה לפני כן כבר נתחייב המלווה לבנה הלובי שבועה זאת אומרת אם אבא שלהם היה בא לגבוות את החוב של עצמו כיוון שאין לו את הלובה בעצמו כי הלובה הרי מת הוא היה צריך לגבות מהיתומים של הלובה והוא היה צריך להישבה להם שבאמת אבא שלהם היה חייב לו אז אותו דבר גם הבנים שלו עכשיו ההלכה אמורה להיות שהם צריכים כעת להישבה ואין אדם מוריד ממון שהוא מחוייב עליו שבועה לבניו כיוון שהוא צריך להישבה שלא קיבל עדיין את החוב ואת השבועה הזאת העיתומים לא יכולים להישבע כי הרי הם לא יודעים אם אבא שלהם קיבל את החוב או לא והשבועה של היתומים בדרך כלל היא שלא מצאנו בין שטרות אבינו שהשטר הזה פרוע והאבא את השבועה הזאת לא התחייב במקרה כזה אומרים רב ושמואל שהיתומים של הלו לא משלמים ליתומים של המלווה רואים שרב ושמואל סוברים באופן שיש חיוב שבועה ואין מי שיכול להישבה לא נפראים בכלל רואים שרבותינו יש מבבל שאמרו על המשנה במקרה שאי אפשר להישבה לא מוציאים ממון תחזור שבועה לסיני הכוונה רב ושמואל ממנה אין שרבותינו שבארץ ישראל הכוונה לרביא שסובר יחלוקו כמו המעשה שהיה דהו גברה דחטף נסקה מחברי הוא חטף מחברו פיסת כסף חתיכת כסף טהור אתה לקמי דרבי עמי אז אותו שחטפו ממנו את החתיכת כסף רס לפני רבי עמי לטבוע בדין את החוטף וטיב רבי אבא הקמי אפשר לומר אולי כך הנס היה שבדיוק רבי אבא ישב לפני רבי עמי והביא תובע עד אחד איתי חדסעדה דמיכתפחדפמיני הוא ראה בעיניים שלו איך ההוא חוטף חתיכת כסף ממני וההוא באמת העיד אז שואלים את החוטף אתה באמת חטבת את חתכת כסף הזאת אמר לי כן אמר אין חטפי נכון אבל זה היה חתיכת כסף שלי דידי חטפי אמר רבי עמי אז רבי עמי שאליו הגיעו עם השאלה שאלה הזאת אמר איכי לדינו דייני להי דינה כיצד ידונו הדיינים את הדין הזה נימליזיל שלים נאמר לו תחזיר את חתיכת הכסף כי אתה הרי מודה שחטפת את זה ואתה לא נאמן לומר שזה שלך לקטריסדי אין כאן שני ידים שראו שהוא חטף ומתוך שהוא יכול לומר שהוא לא חטף הוא נאמר לומר שזה שלא כי הרי אין כאן שני ידים שהוא חטף נפטר תפתור אותו לגמרי שיש לו מתוך שהוא יכול לומר שהוא לא חטף הוא גם נאמן לומר שזה שלו היא ככה צעדה הרי יש כאן עד אחד שראה שהוא חטף אם הוא יאמר שהוא לא חטף הוא יצטרך להישבה כי הרי ההלכה היא שאם יש עד אחד לטובת הטובע אז הנטבע צריך להישבה נמלא אז נאמר לו זי לך תשבה שלא חטפת הוא לא יכול להישע כיוון ד אמר נכתף חדפיו הרי הרגע אמר שהוא כן חטף את החתיכת כסף הזאת אז הוא לא יכול להשבע שהוא לא חטף אז אם כן לגבי השבועה הזאת אבלי כגזלן דינו כגזלן דן בכל השבועות שאינו יכול להישבה גם אותו דבר גם הוא אינו יכול להישבה הוא גם לא יכול להישבה שזה שלו כי העד לא מחייב את השבועה שהיא שווה שזה שלו העד סך הכל מעיד שהוא חטף את חתיכת כסף אז הוא צריך להישבה כנגדו לא חטפתי אבל הוא לא יכול להישע לא חטפתי כי הרי הוא אמר מקודם שהוא כן חטף לכן אומר רבי אני לא יודע כיצד לדון אז כמו שאמרנו אם אפשר לומר הנס היה שבדיוק היה שמה רבי אבא אמר לרבי אבא הבא מחוייב שבועה החוטף הוא מחוייב שבועה הוא חייב שבועה להכחיש את העד שמעיד כנגדו שהוא חטף והוא אינו יכול להישבע כי הוא מודה שהוא חטף אומר רבי אבא מה עושים במקרה שאדם לא יכול להישבה כל המחויב שבועי ואינו יכול להישבה דינו השם משלם אם כן רואים מכאן שרבותינו שבארץ ישראל שאמרו על המשנה תחזור שבועל המחוייב לו ישלם זה הכוונה לדעתו של רבי אבא אמר רבה כיוון שיש כאן ויכוח בין רב ושמואל בין רבי אבא כבתי דרבי אבא מסתבר מסתבר יותר שהוא באמת יצטריך לשלם ולא נאמר שהשבועה תחזור להר סיני כמו שאמרו רב שמואל ולא יגבעו ממנו לתנא רבי עמי מזה ששנה רבי עמי ברייתא פסוק אומר שבועת השם תהיה בין שניהם בין הלווה לבין המלווה ממעטים דווקא ביניהם ולא בין היורשים היחידי דמי מה האופן שממעטים את היורשים שהם לא נשבעים אם נאמר אי לימה דאמר לי הטובע טוען טענה ודאית מנה לאבא בד אביך אבא שלי נתן הלוואה לאבא שלך מהזוז מנה ואמר לי אומר הבן של הלווה 50 איטלי נכון 50 זוז באמת אני יודע שאבא שלי לבה ו50 לטלי אבל 50 הוא לא חייב וגם הבן של הלובטו אין טענת ודאי אני יודע את זה באופן ודאי שאבא שלי רק לקח הלוואה של 50 אם כן מה ההבדל מה לי הוא האב הבן ומה לי אבוא או האבא כמו שהאבא נשבע כשהוא מודה במקצת ככה גם הבן יכול להישבה כי הורה טוען טענת ודאי אלא לו וכי לא מדובר כאן שהוא אמר לי אמר לו מנה לאבא ביד אביך הטובע הבן של המלווה טוען טענת ודאי אבא שלי נתן לאבא שלך הלוואה מהזוז ואבא שלך לא החזיר לו ואמר לי יונה הבן של הלובה 50 אני יודע שאבא שלי באמת היה חייב להביך ידעננה 50 אבל 50 הנוספים לא ידע אני לא בטוח אם הוא חייב או לא ועל זה אומרת התורה שבועת השם תהיה בין שניהם ולא בין היורשים ולא צריך לישבה מוכיחה הגמרא אם אמרת בשלמה מה אביב כי גבנה אביו באופן הזה שב50 הוא מודה באמת אני חייב וב-50 הוא אומר אני לא יודע מחייב שבועה ומתוך שהוא אינו יכול להשבע כי הוא אומר אני לא יודע הוא לא יכול להישבה בטוח אני פטור כי הרי הוא מספק אולי הוא חייב אז נאמר שהוא לכן כיוון שהוא לא יכול לשבוע ומשלם יצריך קרא לכן צריך פסוק למפטר גבי יורשין לפתור את היורשים שהם פטורים משבועה אלא אם אמרת אביו כי גבננה מי פטור אם אביו גם כן פטור פטור כיוון שהוא לא יכול להישה אתה אומר חזרה שבועה להר סיני והוא פטור אז אם כן למה צריך פסוק לפתור את היורשים קרא גבי יורשים למה לי אלא מוכרח כמו רבי אבא שהאבא כמו רבי אבא שהאבא במקרה של העיתומים מחוייב שבועה וכיוון שאני יכול לשבע משלם והפסוק בא לפתור את הבנים שהם יהיו פטורים שואלת הגמרא ורב שמואל שסוברים שגם האבא אם הוא לא היה יכול להישבה הוא יהיה פטור מלשלם חזרה שבועה להר סיני ואי אפשר לגבוות הוא יהיה פטור הי שבועת השם תהיה בין שניהם שממעטים שרק בין שניהם ולא בין היורשים מה יקדר שבה מה הם דורשים הרי לא צריך את הפסוק בשביל למת יורשים אונה הגמרא מביה ל צריכים את ההדרשה הזאת לכדתניה כמו שש לנו ברייתא אחד מהחכמים כנראה שנדיר מאוד שמביאים שמועה בשמו אז הגמרא מביאה כבר כמה שמועות שהוא אמר השמואה הראשונה קשורה לעניינינו שמעון בן טרפון אומר זה שהפסוק אומר שבועת השם תהיה בין שניהם מלמד שהעונש על שבועת שקר חלה לא רק על מי שנשבע אלא גם על המשביע על שניהם כמו שהגמרא דרשה בדף לט שאף על פי שהוא צודק אותו שטובע את החבר שלו שישלם לו וחברו נשבע לשקר שהוא פטור העוון של השבועה גם כן יש נגיעה לטובע למה כי הוא היה צריך לדקדק למסור את הכסף שלו רק ביד איש נאמן ולא להביא לידי זה שיתחל שמו של הקדוש ברוך הוא על ידי שבועת שקר זה דורשים בין שניהם שהעוון חל על שניהם עוד דרשה ששמעון בן טרפון אומר אז הרה לעוקב אחר נועף מן עין מה המקור שאסור לעזור לנוף לעשות עבירה תלמוד לומר לא תנאף דורשים לא תנעיף לא תביא את האחרים לעבירה דרשה נוספת פסוק אומר לגבי המרגלים שמסופר בפרשת שלח משה רבנו שלח מרגלים לבדוק את ארץ ישראל כתוב שם שהם חזרו ובאו בטענות נגד הקדוש ברוך כתוב שמה ותירגנו באוליכם שמעון בן טרפון אומר ותרגנו זהריקון טרתם היינו ריגלתם ובדקתם את הארץ וגיניתם באוהלו של מקום גיניתם את המקום את הקדוש ברוך הוא שהשכין את אוהלו בתוככם דרשה נוספת שדורש שמעון בן טרפון פסוק אומר בפרשת בראשית עד הנהר הגדול כל נהר פרט שמעון בן טרפון אומר באמת נהר פרט הוא הנהר הקטן מבין ארבעת הנהרות שמנועים שם שיוצאים מעדן הראיה היא כי הוא הרי מנוי אחרון מביניהם בכל זאת הפסוק קורא לו הנהר הגדול כמו שאומרים קרב לגבי דהינה וידהן תיגע באחד שמשוח בשמן ותהיה גם אתה משוח בשמן ככה גם הנהר הקטן הזה כיוון שהוא מוזכר על שם ארץ ישראל אז מתוך השיבות של ארץ ישראל הוא נקרא הנהר הגדול די רבי ישמעאל תנא משל אומרים עבד של מלך חשוב כמלך ככה הנהר שהוא הגבול של ארץ ישראל נקרא גדול במשנה הבאנו מקרה של החנווני על פינקסו מה מדובר שם אדם אומר לחנובוני תן לבן שלי שני סעיים של חיטים או תן לפועל שלי סלע מאות בסדר עובר זמן והחנוני אומר לבעל הבית אני נתתי להם לבן שלך או לפועל שלך ואין אומרים לא נטלנו אמר הפועל אומר לא קיבלתי מהחם ואני כסף אז אתה אבא לבית שלם לי והח ואני אומר אני שילמתי אז אם ככה אתה אבא לבית תשלם לי אז החנוני נשבע שהוא נתן ונוטל מבעל הבית וגם הפועלים נשבעים שהם לא קיבלו ונוטלים מבעל הבית ובמשנה אמר על זה חכם בשם בן ננס לא ייתכן כיצד אלו ואלו באין יחד לידי שאחד מהם ודאי נשבע שבועדת שו אלא מה עושים לפי בן הנס הנוטלים בלא שבועה זה וזה גם החוונים וגם הפועלים נוטלים מבעל הבית אבל הם לא נשבעים מביאה הגמרא תניה אמר רבי תורח שבועה זו למה למה ששניהם יבואו לבית הדין וישבעו שבוע עד שו לא מפורש כאן האם הוא סובר כמו חכמים או כמו בן הנס אבל בכל אופן הוא אומר התבטעות כזאת למה שניהם באים ונשבעים שבועת שו בבית דין אמר לרבי חיא תנינה אתה אמרת במשנה ששניהן נשבעין ונוטלין מבעל הבית אז גם אתה צריך לסבור ככה למה אתה מתפלל שואלת הגמרא קיבלה מיני או לא קיבלה מיני האם באמת רבי קיבל את זה שבאמת שניהם נשבעים ונוטלים מבעל הבית מנסה הגמרא להוכיח תשמע דתניה ברייתה רבי אומר הפועלין נשבעין אבל לא לבעל הבית כמו שראינו במשנה אלא לחנוני שלא קיבלו ממנה כלום והחווני הצטרך לשלם כי הוא היה צריך כשהוא שילם להם לשלם להם בפני עדים ואם היתא אם זה נכון שרבי חזר בו והוא סובר כמו התנה במשנה אם כן היה צריך להיות כתוב כאן הפועלים נשבעים לבעל הבית ונוטלים ממנו זה מיהלי לא שהם נשבעים לחן וני כרי החן וני גם נשבע ונוטל מבעל הבית אין לפועלים דין איתו במשנה כתוב שגם הפועלים וגם החנון שניהם נשבעים לבעל הבית ונוטלים ממנו וזה שרואים שהם נשבעים לכם לכאורה משמע שרבי לא חזר בו אלא הוא נשאר בדעתו שלא משביעים את שניהם כיוון שאחד מהם נשבע שבועת שקר אבל מצד שינו גם לא יסבור כמו בן הנס ששניהם נוטלים בלי שבועה אלא הפועלים נשבעים והחוונים מפסיד ככה לכאורה נעמיד את דברי רבי תוכ הגמרא זה לא ראיה אמר רבא יכול להיות שרבי חזר בו וזה הכוונה שלו בברייתא הפועלים נשבעים למי לבעל הבית שהם לא קיבלו ממנו כלום ואם תשאל למה כתוב כאן לחן הכוונה במעמד החנוני לפניו כי אם באמת הם כן קיבלו מהחן הם התביישו לישבה בפניו כי חידליכספו מני לכן הם צריכים להישאב בפני החווני אבל יכול להיות שבאמת רבי סובר כמו דעת התנא במשנה ששניהם נשבעים ונוטלים מבעל הבית מביאה הגמרא אתמר שנינו בבית המדרש אם יש שתי זוגות של עדים ש זוג אחד סותר את הזוג השני שתי כיתי עדים המכרישות זו את זו למשל זוג אחד אומרים שפלוני הרג את פלוני וזוג אחר אומרים שהוא לא הרג אז אם כן יש כאן ודאי זוג אחד של ילדים שהם שקרנים והם הם שהם שקרנים הם פסולים אנחנו אבל לא יודעים איזה זוג הם שקרנים ואיזה זוג פסולים לעדות אמר רב הונה כל כת בפני עצמה יכולה להעיד בעידות אחרת זו באפני עצמה ומעידה וזו בא בפני עצמה ומעידה מתוך שאנחנו לא יודעים איזה זוג הם פסולים מספק לא פוסלים שום זוג כל זוג יש לו חזקת כשרות אבל אי אפשר לצרף עד מזוג זה מהזוג הזה יחד עם עד מהזוג השני להצטרף לעידות אחרת כי ודאי אחד מהם פסול זה דעת רב הונה רב חיסדה חולק הוא אומר שבספק לא מקבלים יותר אף אחד מהעדים האלה הם שני הם כל שני הזוגות האלה הם הופכים להיות פסולים לעידות באדי סעדי שקר שקרי למה לי למה שאני אלך ואקבל עדות של כאלה ש א ודאי יש כאן זוג אחד שהם שקרנים מספק לא מקבלים אף עדות מבין העדים האלה מבארת הגמרא שני מלווין ושני לובין ושני השטרות אם יש כאן שתי השטרות של שתי הלוואות של מלווה ולווה כל שטר זה מלווה ולווה אחר ועל כל שטר חתומים זוג אחר מבין האדים האלה שהכחישו זה את זה האם מקבלים את העידות שלהם או לא זה תלוי בוויכוח רב הונה ורב חיזדה היינו פלוקתיו שלפי רב הונה מקבלים את העידויות של כל זוג בפני עצמה לפי רב חיזדה לא מקרה שני אם יש כאן אותו מלווה ולווה והיו כאן שני הלוואות שני השטרות על כל שטר חתומים כת אחרת ודאי ששטר אחד כשר ושטר אחד פסול הוא לא יכול להתבע את שניהם לכן יד המלווה בעל השטר על התחתונה רק את הסכום הנמוך מבין השטרות הוא יכול לקבות כי זה ודאי הלווה חייב לו מקרה שלישי אדם לקח הלוואה משני אנשים שני מלווין ולווה אחד ויש לו שני השטרות כל מלווה יש לו שטר בפני עצמו ועל כל שטר חטו חתומים זוג אחד מבין שני הזוגים משני הזוגות שהוקחשו לפי רב הונה שכל זוג יכול להא בפני עצמו היינו מתניטין זה כמו הדין במשנה ש בעל הבית אמר לחוני לשלם לפועלים החווני טוען שהוא שילם והפועלים טוענים שהם לא קיבלו שניהם נשבעים ונוטלים מבעל הבית אותו דבר גם כאן אפילו שיש כאן ודאי זוג אחד שהם שקרנים כל זאת שתי שתי השטרות אפשר לגבות בהם מספק אי אפשר להפסיד אחד מהם דהיינו הלובה צטריך לשלם לשני המלווים הסתפקת הגמרא על המקרה הרביעי שני לובין ומלווה אחד אדם אחד נתן הלוואה לשני אנשים ויש לו שני שטרות ועל כל שטר יש זוג אחר מהעדים שהוקחשו מה היא האם היות ואדם אחד מגיע עם שני השטרות שאחד מהם ודאי פסול מספק לא גובים בכלל שכל אחד אומר לו השטר של שמי הוא זה שפסול תוכח שלו או היות וכל שטר על אדם אחר נחשב דיון בפני עצמו כל אחת וכיוון שכל אחת יכולה להעיד בפני עצמה אז אם כן זה יהיה כשר מצד אחד אפשר לומר שכל לובה יכול ליתון המלווה אולי השטר שלי הוא של העדים הפסולים ואז הוא לא יצטרך לשלם מצד שני כל דיון עם כל לובה זה דיון בפני עצמו וכיוון שכל זוג יכול להיות בפני עצמו אולי כן יוכלו לגבוות תיקו להישאר בספק על כל פנים רב חיסדה אבל אומר ששתי הזוגות פסולים לעדות מספק מביאה הגמרא קושיה מברייתא מטיב רב הונה בר יהודה תורה אומרת שבזמן שיש סנהדרין שקיבלו שמיכה הסמכה שיכולים לקדש את החודש אז אנחנו לא קובעים ראש חודש לפי חשבון מסודר של מהלך החמה והלבנה אלא ממתינים שיהיו שני עדים שראו אחרי שהירח נעלם בסוף החודש הקודם הם ראו איך היה מולד הלבנה של החודש החדש ברגע שהם רואים את מולד הלבנה הם באים ומעידים בפני הסנהדרין שהם ראו את מולד הלבנה ואם הסנהדרין בודקים את העדות שלהם ורואים שבאמת הם ראו את מולד הלבנה אז קובעים על היום הזה שהוא ראש חודש מקדשים את החודש עכשיו אם יש סתירה בין שני העדים לגבי הגובה איפה הם ראו את הירח את הלבנה ומודדים את זה לפי מרדעת שזה מה שמכוון את הבהמה ומורה את דרכה שנקרא מלמד הבקר וככה יכלו למדוד בערך את הגובה איפה הירח היה באיזה גובה עד אחד אומר שהוא ראה את הירח בשיפולי הרקיע גבוה מהקרקע בעומד עיניו שני מרדעות ועד אחד אומר שהוא ראה את הלבנה הגבוה שלוש מרדות אז יכול להיות שהעומדן הדעת שלהם לא היה כל כך מדויק הם לא מכחישים אחד את השני ועידותן קיימת אבל אם עד אחד אומר שהיה גבוה שלושה מרדעות ועד אחד אומר בשניים יותר חמישה מרדעות שלא שייך ך לטעות בהפרש כזה גדול עדותן בתלקלה כי אחד מהם שקרן ובכל זאת אומרת הברייתא אף על פי שהם מוכחשו ואחד מהם ודאי שקרן הם מצטרפים לעידות אחרת מהב אפילו לעידות ממון וקשה על רב חיזדה שסובר שהם פסולים מספק לעידות תוכה הגמרא לא זה הכוונה אלא אמר רבא הוא היינו אחד מהכת הראשונה אם הוא מביא עוד עד אחד אחר שומר כמוהו לגבי איפה היה ה הירח מצטרפים לעדות אחרת של ראש חודש אם מגיעה עוד עד ואומרת כמו אחד מהעדים אז הוא הם מצטרפים לקת אחת ומקדשים את החודש על פיהם משום דהבה להוות טריב אחד יש כאן שניים שאומרים אותו דבר ורק עד אחד שמכחיש אותם אז השניים נאמנים כי אין דבריו של עד אחד שמכחיש אותם במקום השניים ולכן הם נאמנים אבל יכול להיות שאם היו כאן שני עדים שסותרים זה שתי זוגות של עדים שסותרים אלו את אלו יכול להיות שבאמת יהיו מספק פסולים כמו שאמר רב חיסדה עד כאן דף מז
לצפיה בתכנים נוספים: