הדף היומי מסכת שבועות דף מו

הדף היומי בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il

הדף היומי מסכת שבועות דף מו

[מוזיקה] שבועות דף מוים בעזרת השם שורה שנייה מלמעלה אמר רבי ירמיא ברבא שלחו לי מבית מדרשו של רב אל שמואל שאלה כזאת ילמדנו רבנו אם יש ויכוח בין בעל הבית לבין העובד לבין השכיר אם הוויכוח הוא שהשכיר טוען לא שילמת לי שכר לא שילמת לי משכורת והבעל הבית אומר שילמתי לך ראינו במשנה שחכמים הלכו לטובת השכיר והוא נשבע שהוא לא קיבל והבעל הבית יהיה חייב לשלם לו שכר כאן מד מדברים על ויכוח מסוג אחר כמה בעל הבית התחייב לשלם הוא טוען אחד נאמר 1000 שק והסכיר טוען שתיים נאמר 2000 ש₪ יש ביניהם ויכוח השכיר האומן אומר שתיים קצת סתלי והבעל הבית אומר לו קצצתי לך אלה אחת מי מוחזק בכסף בעל הבית לכן אם השכיר יש לו עדים יש לו ראיה שההתחייבות הייתה על שתיים הביא את הראיה והיטול כאן מדובר שאין לו ראיה השאלה היא מי נשבע האם גם כאן הלכו לטובת השכיר שהוא יכול להישבע כמה התחייבו לשלם לו בהמשך נראה שזה דעתו של רבי יהודה או שהולכים אחרי הולכים לטובת בעל הבית והוא ישבה שהוא התחייב לשלם אחת וישלם רק אחת שזה דעת חכמים אמר להן שמואל בזוה ישוע בעל הבית ויפסיד דכיר האומן כמו דעת חכמים שנראה בהמשך קציצה עם הוויכוח כמה בעל הבית קצץ לשלם זה לא דומה לוויכוח אם הוא שילם או לא אם יש לו ויכוח עם השכיר אם הוא שילם לו או לא באמת יכול להיות שהוא היה טרוד בתשלום שכר לפועליו ולאחד מהם הוא לא שילם והוא שכח אבל כמה הוא קצץ מה הסכום שהוא נקב והתחייב לשלם בזמן ההתחייבות זה בבוקר זה בזמן שהוא עדיין לא טרוד וזה זמן שהוא כן זוכר ודאי מדקר דכיר אינשי הבעל הבית זוכר כמה הוא קצץ מביאה הגמרא אם תאמר היני וכי זה אומנם כך ואתני רבא בר שמואל הרי הוא שנה ברייתא שמביכוח כמה הבעל הבית קצץ המוציא מחברו עליו הראיה כיוון שהשכיר בא להוציא מהבעל הבית הוא צריך להביא ראיה אתה תיתן לומר שאם הוא לא מביא ראיה לא מט ראיה היה החוב פוקע בלי שבועה ותשאל למי למה בעל הבית פטור שישבה בעל הבית ויפסיד השכיר האומן התשובה היא אמר רב נחמן לא זה הכוונה של הברייתא החוב לא נפקע בלי שבועה אלא לצדדיםדין קטן הברייטה מדברת על צד אחד שבו השכיר מביא ראיה שהתחייבו לו שתי מטבעות ואיטול אבל שמואל דיבר על הצד השני אם השכיר לא הביא ראיה על זה הוא אומר היא שווה מעל הבית שהוא לא התחייב לשלם יותר ויפסיד האומן יפסיד השכיר ואנחנו נראה שזה דעת חכמים בהמשך כעת מביאה הגמרא שרבי יהודה חולק לפי דעתו גם עם הוויכוח על הסכום כמה בעל הבית התחייב לשלם חכמים תיקנו לטובת השכיר שהוא ישב כדבריו ויתול יותר כמו שהוא טוען וזה מביאה הגמרא מיתי והגמרא מביאה את זה בצורה של קושיה מברייתא אבל בעצם דברי הברייתא זה דה חולקת בעל הבית שנותן טליתו לאומן סוחר שכיר שיעשה מלאכה בשבילו בטלית ויש כאן אותו ויכוח מה היה הסיכום כמה הבעל הבית אמר שישלם השכיר האומן אומר קצצת לי שתיים והבעל התלית בעל הבית אומר לו קצצתי לך אל האחת אז בזה אין ספק כל זמן שהטלית עדיין ביד האומן ביד השכיר בא הבעל הבית נחשב מוציא מחברו כי השכיר הוא כת מוחזק בטלית אז על בעל הבית להביא ראיה שהוא התחייב לשלם רק אחת אבל אם לא הוא יצטרך לשלם שתיים כמו תענעת השכיר אבל מה שאנחנו כעת דנים בו זה אחרי שכבר השכיר נתן את הטלית לבעל הבית וכעת בעל הבית הוא המוחזק אם השכיר טובע כפי איך שהוא אומר ש שהבעל הבית התחייב לשלם לו שתיים והוא טובע בזמנו היינו באותו יום שהוא החזיר את הטלית לבעל הבית אומרת הברייתא שחכמים תיקנו לטובת השכיר שהוא נשבע ונוטל והגמרא בהמשך תביא שזה דעת רבי יהודה שחולק על חכמים מה ששמואל אמר ש בעל הבית נשבר ומשלם כמה שהוא אומר זה לפי חכמים אבל כאן אנחנו רואים ברייתה כמו רבי יהודה שגם כאן חכמים תיקנו לטובת הפועל לטובת השכיר הוא נשבע כמה הוא טוען שבעל הבית תחייב לו וזה מה שהוא יקבל טוב אמנם אחרי שכבר עבר זמנו זה נושא בפני עצמו אם השכיר בא אחרי כמה ימים נאמר אפילו למכורת זה כבר לא בזמנו שזה לא הזמן שהוא אומר לקבל את השכר אז אנחנו מאוד נוטים לטובת בעל הבית כי יש חזקה שאדם פוחד לעבור על איסור תורה לא להעלין שכר האומן האומן עשה לך אומנות ביומו תיתן שכרו אז חזקה שאדם נתן את שכרו בזמנו וגם חזקה שהכיר טבע את שכרו בזמנו הוא לא היה מוותר על שכרו אז לכן כאן יש כוח יותר לבעל הבית אחרי זמנו על זה אנחנו לא מדברים זה בוודאי שאם עבר זמנו השכיר שהוא מוציא מחברו עליו הראיה אבל בזמנו שזה הנושא שאנחנו כעת ממוקדים בו שזה באמת הזמן שאומרים לשלם שכר ויש ויכוח בין בעל הבית לבין השכיר האם הוא התחייב לתת לו אחת או שתיים כמובן השחיר רוצה לטעון שהוא סיכם על סכום גבוה יותר ובעל הבית כמובן טוען שהוא סיכם על סכום נמוך יותר מכל מקום מה רואים כאן בברייטא שהסכיר נשבע ונוטל אם הבריתה הזאת היא כמו דעת רבנן או איך שנקרא לזה כמו דברי שמואל המי למה השכיר ישע הרי צריך שהיא שבה בעל הבית ויפסיד השכיר האומן כי זה הרי דברי ישמואל אמר רב נחמן בר יצחק מהבריתה הזאת אין שום קושיה פשוט הבאת כאן דעה נוספת אתה יודע כמו מי נשנתה הברייתה הזאת כמו דעתו של רבי יהודה ד אמר שגם במקרה שהוויכוח הוא כמה בעל הבית קצץ וקצב לשלם גם אז השכיר נשבע גם אם הוויכוח הוא כמה היה הסכום של התשלום גם פה השכיר נשבע ונוטל ורבי יהודה אומר כזה כלל כל זמן שהשבואה הייתה צריכה להיות מהתורה אצל בעל הבית כמו כאן שהוא מודה במקצת הרי הבעל הבית מודה בחלק ממה שהכיר טובע אותו אתה טוען שהתחייבתי לשלם לך שתיים אני מודה חלק אני באמת התחייבתי אחד אני באמת התחייבתי לתת לך אז זה נקרא מודה במקצת במקרה כזה סובר רבי מודה שהיה אמור להיות כיוון שהבעל הבית מודה במקצת הוא ישבה שהוא יתחייב רק לתת אחת והוא יהיה פטור מלשלם יותר אבל תקנו לטובת השכיר שהשכיר ישב שבעל הבית יפתח לו יותר והוא יקבל באמת יותר מביאה הגמרא היכן מצאנו שכך סובר רבי יהודה זה לא מה שהוא אומר בדברי המשנה כי היא לימים נאמר רבי יהודה דמתניתין שלפי דעתו שכיר מתי הוא נשבע ונוטל כשיש לו ויכוח רגיל עם בעל הבית האם בעל הבית שילם לו או לא כמו שאמרו חכמים שבכל מקרה הוא נשבע ונוטל חכמים אומרים כלל מגיע הזמן שצריך לשלם שכר ויש ויכוח בין הבעל הבית לבין השכיר האם האם הבעל הבית שילם או לא שילם השכיר נשבע שהוא לא קיבל והוא נוטל מבעל הבית אומר רבי יהודה מה פתאום לא תמיד נתנו את הזכות לשכיר להישבא וליטול רק במקרה שהיה כאן מודה במקצת שהבעל הבית מודה בחלק ואם כן לא ייתכן ש הדברים שרבי יהודה אומר במשנה יש מהם הוכחה שהוא סובר שחכמים הלכו לטובת השכיר שהוא יכול להישוע על איזה סכום בעל הבית חייב לתת לו כי הרי במשנה אחמור כמחמיר הרי במשנה הוא מחמיר על השכיר הוא לא נותן לו להישבה וליטול כמה שהוא רוצה רק מתי שהבל הבית מודה במקצת רק אז הוא נותן לו דתן רבי יהודה אומר לא תיקנו חכמים שהשכיר נשבע ונוטל עד שתה שם שבועה מהתורה היינו שיש כאן מקצת הודעה של בעל הבית הוא מודה בחלק מהתביעה והוא כופר בחלק אחר אז תיקנו חכמים שהסכיר נשבע במקום הבעל הבית אבל הבית היה אמור להישבה כי הרי הכלל מהתורה הוא אם אדם מודה במקצת מה שטובעים אותו הוא חייב להישבה שהוא לא חייב את השאר ואז הוא יהיה פטור מלשלם את השאר וכאן לגבי שכיר תיקנו שבמקום שבעל הבית ישבה ויהיה פטור השכיר ישע ויחייב את בעל הבית אבל לעניין מה שהנושא שלנו כאן כשהוויכוח הוא מה היה הסכום שקצבו לשלם לשכיר שאנחנו רוצים לטעון שרבי יהודה חולק על חכמים ורבי יהודה סובר שגם כאן השכיר נשבע חכמים תיקנו לטובתו שהוא נשבע ונוטל כמו מה שהוא טוען לא מצאנו דבר כזה בדברי רבי יהודה במשנה בדיוק הפוך במשנה אנחנו רואים שרבי יהודה סובר שהולכים יותר לטובת בעל הבית שלא כל כך מהר נותנים לשכיר להישבה וליטול רק אם הבעל הבית היה מחוייב שבועה מהתורה של מדה במקצת אז אנחנו באמת מסכימים שהשכיר במקומו היא שווה במקום בעל הבית היא שווה השכיר אבל במקרה שבעל הבית לא מודה במקצת אלא סתם טוען שהוא שילם הכל והשכיר טוען שהוא לא קיבל כלום שלפי דעת חכמים גם כאן חכמים אם תיקנו לטובת השכיר שהוא יכול להישע וליטול אומר רבי יהודה מה פתאום לא הולכים בכלל לטובתו של השכיר הוא לא יכול להישבע כלום הוא לא יכול ליטול היה מודה במקצת אז הוא יכול להשבע וליטול אז מדברי המשנה אין שום הוכחה לדברי מה שאנחנו רוצים לומר בדברי רבי יהודה שכשיש ויכוח לגבי מה הסכום שקצבו נתנו תקנה לטובת השכיר שיכול להשבע כמה שהוא סובר שכמה שהוא טוען שהוא סיכם מבעל הבית וליטעול כמה שהוא סיכם אלא הראיה היא מדברי רבי יהודה בברייתא דתניה ברייתא הברייטה מביאה גם את מה שכבר הבאנו שסכיר אם הוא טובע את שכרו כל זמן שלא עבר עליו זמנו הוא טובע את שכרו בזמנו הרי השכיר הזה נשבע ונוטל כמו שהינו מפורש במשנה יש ויכוח בין הבעל הבית ובין השכיר אם הוא שילם או לא שילם אז מי זה בזמנו שכיר נשבעב ונוטל ואם לו אם הוא לא טובע בתוך זמנו אלא הוא טובע לאחר זמנו אז יש חזקה לטובת הבעל הבית שהוא כנראה שילם אדם לא משהה את התשלום ועובר על א ביומות יתן סכרוש צריך לשלם ל לפועל בזמנו כנראה שהוא שילם וגם הפועל בדרך כלל לא יוותר כל כך מהר והוא ידרוש שת שכר בדרך כלל אחרי זמנו יש לה בעל הבית יותר חזקה שהוא שלם ולכן אז השכיר אינו נשבע ונותן בינתיים הדברים ראינו אותם מפורש במשנה עדיין אין כאן את החידוש הגדול שרבי יהודה סובר שגם כשהוויכוח לגבי כמה בעל הבית קצץ תיקנו שבועה לטובת השכיר שהוא ישבה ויתול כאן מוסיפה הברייתה אמר רבי יהודה מתי אם השכיר טובע בתוך זמן זמנו הוא נשבע ונוטל בזמן שהבעל הבית מודה במקצת כמו שראינו עכשיו שככה דעתו גם במשנה שהשכיר אמר לבעל הבית תן לי שכרי 50 דינרים שיש לי בידיך זה מה שהתחייבת לשלם לי אבל הבית אומר התקבלת מאין 25 דינרים שזה דינר זהב מקרה כזה באמת גם רבי יהודה מודה שהשכיר נשבע ונו כי יש כאן שבועה של מודה במקצת שבעל הבית היה אמור להישבה קם זה תקנו חכמים ששכיר ישבה ויתול כאן מוסיף רבי יהודה דברים מפורשים שבאמת הוא סובר שכשהוכוח בין הפועל לבין בעל הבית מה תשלום השכר אז החכמים תיקנו לטובת השכיר שהוא נשבע ונוטל כפי טענתו כמה שהוא אומר שהוא קיבל התחייבות מבעל הבית אמר לו השכיר שתיים קצצת לי והבל הבית אומר לא קצצתי לך אלא אחת שגם כאן הוא מודה במקצת הטענה שמע בעצם מדובר פה גם כן במודה במקצת שהבעל הבית מודה בחלק השכיר טובע אותו שתיים והוא מודה לו באחד שהיה אמור להיות שהל הבית היא שווה שבועת מודה במקצת כאן תקנו חכמים שהכיר נשבע ונוטל רואים דברים ברורים ומפורשים של רבי יהודה שלא רק במקרה שיש ויכוח בין השכיר לבעל הבית אם בעל הבית שילם שכר או לא אז השכיר נשבע ונוטל אלא גם במקרה שהוכוח הוא קם אבל הבית התחייב לשלם גם כאן השכיר נשפע ונוטל אבל כאן רבי רבי יהודה הקביא בדעתו שרי זה דווקא מדובר כשהבעל הבית מודה במקצת זאת אומרת יש כאן איזשהי נקודה בדברי רבי יהודה שהוא באמת מחמיר על דברי חכמים לגבי שאם בעל הבית כופר הכל אין כאן שבועה לטובת השכיר רק אם הוא מודה במקצת יש לפי דעת חכמים גם אם הוא כופר הכל גם אם הבעל הבית טוען שילמתי הכל ואני לא חייב לך כלום גם אז השכיר נאמן לומר לא שילמת לי ותשלם והוא יכול להשבע וליטול בעצם יש כאן נקודה שאנחנו צריכים באמת להתמקד עליה קצת כי תכף הגמרא תעשה מזה עניין שבאמת אנחנו רואים מצד אחד שרבי יהודה מחמיר לא תמיד הוא נותן לשכיר להישבה וליטול דווקא במקרה שבעל הביתה הייתה לו איזשהיא שבועת מודה במקצת שהוא היה אמור להישבה אז במקומ הסכין נשב נוטל שבזה חכמים חולקים והם מקלים והם סוברים שגם בלי זה במקרה שבאמת השכיר יש לו זכות להישבע וליטעול גם אם בעל הבית לא מודל במקצת נשבע ונוטל מצד שני יש גם כולה בדברי רבי יהודה זאת אומרת רבי יהודה מביא כולה לטובת השכיר שגם כשהוויכוח הוא לעניין מה הסכום השכר גם כאן הוא נשבע ונוטל ממשיך רבי יהודה כמו שאנחנו רואים שבאמת הוא סובר שבמקרה שכל השבועה הייתה אמורה להיות רק מדרבנן היינו במקרה שאין מודה במקצת אז באמת אין את ה שבועה של השכיר אבל אם אמר לו בעל הבית לשכיר אחרי זמנו לא שכרתי לך מעולם אני לא חייב לך כלום או שאמר לו שכרתי לך ונתתי לך את שכרך אז השכיר הוא מוציא מחברו אתה רוצה להוציא כסף מהבעל הבית עליו הראיה הוא יצטרך להביא ראיה בכל אופן ראינו כאן קודם כל באמת מפורש בברייתא דברי רבי יהודה שהוא סובר שגם כשהוויכוח הוא לגבי מה הסכום שקצבו לשלם על העבודה גם כאן יש מקרה שהשכיר נשבע ונוטל ובזה יש לו ויכוח עם חכמים שחכמים סמים שבנושא הזה השכיר לא קיבל את הזכות להישבע וליטעול אבל יש כאן עוד נקודה שכבר דיברנו עליה לעניין שרבי יונה מחמיר כאן בעצם שרק אם הבעל הבית מודה במקצת שהוא היה אמור להישבע מהתורה רק אז תיקנו שבמקומו הסכיר ישבה אבל אם הוא כופר הכל שמהתורה הוא לא היה אמור להישבה אז לא תיקנו שהסכיר נשבע ונוטל שבזה דווקא חכמים מחמירים במקרה שהם סובים שכן ישבוע היינו כ שיש כוח מושלם או לא שלם על זה מתקיף לרב שיש הברידריד לא מבין אלא אלא במקרה שהוויכוח הוא כמה הבעל הבית קצץ לשלם שכר אתה אומר שרבי יהודה הולך לטובת השכיר שהוא נשבע ונוטל ולא רבנן נשאלת השאלה השתא כעת איך דמחמיר רבי יהודה במקום שבו רבי יהודה מחמיר שאם הבעל הבית לא מודה בכלום הוא לא מודה במקצת שהוא לא חייב לשוע מהתורה אז השכיר לא נשבע ונוטל מקילים רבנן ואומרים שהוא כן נשבע ונוטל כמו במקרה רגיל שיש ויכוח אם הבעל הבית שילם או לא שילם אבל הבית טוען שילמתי הכל והשכיר טוען לא שילמת לי כלום מכילים חכמים ואומרים שלטובת השכיר כמובן שהוא נשבע ונוטל איך מהיל רבי יהודה במקרה שרבי יהודה סובר שמקלים על השכיר ואומרים שאפילו אם הוויכוח הוא כמה היה ההתחייבות לשלם גם שם השחי יכול להשבע וליטול מחמירים רבנן אז רב שיש הברידה אבידה מביא את זה בצורה של קושיה לא יתכן לומר ככה אבל הגמרא אומרת למה לא ייתכן לומר ככה כן יתכן לומר ככה איזה עוד אפשרות יש לך לומר ולהדתני רבא בר שמואל הרי יש כזה ברייתה שרבא בר שמואל אומר שאם הוויכוח הוא לגבי כמה קצצו לשלם המוציא מחברו היינו השכיר עליו הראיה מי סובר את דברי הברייתא האלה מה אני הרי לא רבי יהודה ולא רבנן לפי דעתך מה אתה רוצה לומר ששניהם סוברים שהשכיר נשבע ונוטל אלא אמר רבה זה לא קושיה גדולה מה שהקשה רב שיש הבנו של רבידי ואם כן גם יש כמו מי להעמיד את דברי הבריתה של רבא בר שמואל שבמקרה שהוויכוח הוא קמה לבית קצב לשלם אז השכיר לא נשבע ונוטל זה נעמיד כמו דעת רבנן ו בעצם יש כאן שני נושאים נושא ראשון האם גם כשהוויכוח הוא כמה בלבית קצב תיקנו חכמים שבועה לטובת השכיר שהיא שבה ויתול כמה שהוא אומר בזה חכמים סוברים שלא ורבי יהודה סובר שכן זה נושא אחד נושא בפני עצמו שהבאנו תחילת השיעור את דברי שמואל שהוא סובר כמו דעת חכמים שאין שבועה לטובת לטובת השכיר במקרה כזה והבאנו את דברי רבי יהודה שמפורש בברייתא שהוא אומר שיש כן שבוע לטובת הסכיר במקרה הזה עכשיו אתה שואל אותי מה לגבי הנושא שרבי רבי יהודה מחייב שבעל הבית יודע במקצת כדי שיהיה כאן בכלל שבועה זה נושא בפני עצמו ובקמפלגה בזה כוח שיש לחכמים רבי יהודה רבי יהודה סובר הרי בוא בוא נפרט את הדברים פשוט מהתורה רק אם הנטבע מודה בחלק מהתביעה הוא חייב שבועה מקרה רגיל של שבועה מהתורה בלי תקנות שתיקנו חכמים מקרה רגיל של שבועה אדם אומר לחברו אתה חייב לי 100 ש₪ חברו אומר לו אני חייב לך רק 50 אז מהתורה חברו חייב להישבה שהוא לא חייב יותר מ-50 ואז הוא לא צטריך לשלם יותר מ-50 זה שבועה מהתורה אבל אם חברו אומר אני לא חייב לך כלום כופר הכל אז מהתורה הוא לא חייב להשבע חכמים תיקנו שהוא יצטרך לישבה מהתורה הוא פטור הוא כופר הכל הוא פטור אבל חכמים תקנו שהוא ישבע באמת שהוא לא חייב כלום ורק אז הוא יהיה פטור אומר רבי יהודה כשיש על בעל הבית שבועה דאורייתא שבועה מהתורה היינו כשהוא מודה במקצת אם זה כשיש ויכוח בינו לבין השכיר אם הוא שילם או לא שילם והוא מודה שהוא שילם חלק אם זה כי יש לו ויכוח כמה הוא התחייב לשלם והוא מודה שהוא התחיב חייב לשלם אבל פחות אז עבדו לרבנן תקנתא לסכיר חכמים תקנו כדי לחזק את התקנה כדי לחזק את השבועה מהתורה כדי לחזק את השואה מהתורה תיקנו חכמים אמנם כאן לא ישווה בעל הבית ישבה השכיר תנו כאן איזשהיא תקנה אבל במקרה שזה שבועה דרבנן כשהמקרה הוא שבעל הבית כופר הכל כל מה שב שבכלל היה צריך להיות כאן שבועה אבל התקנת זה רק תקנה דרבנן מה אתה רוצה לעשות כאן תקנה כדי לחזק את התקנה תקנת לתקנת לא עבדנן זה לא עושים זה דעת רבי יהודה לכן הוא סובר באופן כללי בכלל רק מתי שיש מודה במקצת השכיר נשבע אין מודה במקצת אלא כופר הכל השכיר לא נשבע זה לא קשור בכלל באיזה תביעה מדובר כאן האם זה אם הוא שילם או לא שילם או כמה הוא התחייב לשלם ורבנן סוברים זה לא משנה אם השוואה המקורית הייתה שבועה מהתורה או שהשוואה המקורית הייתה שבועה מדרבנן גם בדרבנן נמבדנן תקנת לסכיר גם שם עשו תקנה לטובת השכיר שהוא ישבה ויטול אבל לעניין קציצה הם הוויכוח כמה הבעל הבית קצב לשלם אומרים רבנן פה לא צריך ללכת לטובתו של השכיר כי בעל הבית נאמן שהוא בוודאי זוכר כמה הוא קצת מתקר דכיר בדרך כלל בן אדם זוכר כמה הוא סיכם עם השכיר שלו לשלם לו אבל לפעמים הוא יכול לשכוח אם הוא שילם או לא שילם כי בלבית תרות בפועליו עוד ראינו במשנה שאם נגזל טוען שהגזלן גזל ממנו הוא יכול להישבע ולקבל את הגזלה אבל זה לא בכל מקרה לא כל אדם יבוא וטען שגזלו ממנו הוא ישבוע ואז הוא יקבל אלא כיצד באיזה מקרה זה מדובר היו שני עדים מעידן אותו שאחד נכנס לביתו לקחת ממנו משכון צב הכלל הוא שאדם לא יכול להיכנס בלי רשות לביתו של השני ולקח את ממנו משכון גם אם השני חייב לו כסף כי הוא נתן לו הלוואה בית דין הם אלה שממונים להוציא משכול מיד הלובה יש כאן עדים שמעידים שהגזלן הזה נכנס לביתו לקחת ממנו משכון הנגזל אומר אתה לקח מ ממני כלים אתה חייב להחזיר לי אותם והוא טוען לא לקחתי כלום הנגזל נשבע ונוטל שואלת הגמרא למה בגלל שעדים מעדים שהוא נכנס לקח את ממנו משכון ודילמה לא משכנו אולי בסוף הוא לא לקח מי לא אמר רב נחמן הי מן דנקית נרגה בידי אחד לוקח בידו גרזן ושומעים אותו איך שהוא אומר אני הולך לקצוץ את הדקל של פלוני אין חוכמות אני הולך לקצוץ לו את הדקל זהו נגמר הסבלנות שלי אני לא מוכן יותר שהעץ דקל שלו יעמוד כאן הוא הולך עם גרזן ואמר אזיל ואיקטלה לדיקה דפלניה הולכים אחר כך ורואים שכנראה עליו נאמר ברוך אומר ועושה גוזר ומקיים השתכך דקטיל ושדרה רואים את הדקל קצוץ ומטל על הארץ מי קצץ את הדקל הזה היה פה איזה אחד שאמר שהוא הולך לעשות את זה בכל זאת אומר רב נחמן שהוא היה גדול הדיינים אין לך ראיה שהוא זה שקצץ כי אתה לא ראית אותו קוצץ לא אמרינן דור קטלי על מה רואים מכאן דיבורים דיבורים דיבורים אדם יכול לדבר עד השמיים אבידש דגזים אבל בסוף כשמגיע למעשה הוא לא עושה לא אביד אז אותו דבר גם כאן החנמי שאתה רואה את הבן אדם אומר אני לא מיונתי כלום הבן אדם הזה לא יקח ממני הלוואות ולא ישלם אני נכנס לקח ממנו משכון יכול להיות שהוא גזים ולא ביד הוא אמר דיבורים בשמיים ובסוף הוא לא עשה כלום בגלל שיש ידים שמידים שהוא אמר שהוא הולך לקחת משכון אתה כבר נותן לאותו אדם להישבה וליטול ממנו כסף את הגמרא אימה באמת במשנה צריך לומר ולנסח שלא מידים העדים שהוא אמר שהוא יקח משכון אלא הם מידים שהוא נכנס ולקח משכון משכנו שואלת הגמרא נו אז מה אחרת צריך כאן להישבע לך זה מה עם משכנו שהעדים יעידו מה הוא נטל מה צריך כאן שבועה יש כאן עדים עדים זה כוח הרבה יותר גדול משבועה אמר רבא ברבר ברחנה אמר בשמו ש רבי יוחנן מקרה שמדובר פה שהבל טוען ש הוא נטל כלים קטנים הניטלין תח את כנפיו יכול להכניס את הכס את הכלים האלה לכיס העדים לא הבחינו אם הוא נטל כלים או אבנים הגזלן טוען שהוא לא לקח כלום והאדים טוענים שהוא כן לקח אבל הם לא יודעים מה והנגזל טוען שהוא לקח כלים יקרים במקרה כזה זה הנגזל נשבע ונוטל מביאה הגמרא אמר רבי יהודה אדם נכנס לבית חברו ועדים רואים אותו שהוא התמין כלים קטנים תחת כנפיו זה היינו בתוך הכיס למשל והוא יצא אז שואלים אותו תגיד מה הכלים האלה עושים אצלך הוא אומר מה זאת אומרת אני קניתי אותם מהבעל הבית ההוא לקוחין אין בידי והבעל הבית אומר אני אמנם נתתי לו את הכלים האלה אבל רק בהשאלה הוא אמור להחזיר לי אותם המחזיק אינו נאמן לומר שהם שלו גם אם הוא ישבע שהם שלו ולא אמרנו שהוא לא נאמן לטון שהוא קנה אותם אלא כשהבעל הבית אינו עשוי למכור כליו אבל אם הוא בא לבית העשוי למכור את כליו המחזיק נאמן לומר שהוא קנה אותם מוסיפה הגמרא ושאינו עשוי למכור את כליו גם אז נמי לא אמרן שהוא לא נאמן לומר קניתי אלא דברים שאין דרכן להטמין אדם לא מתבייש לקחת אותם בגללוי בשוק וזה שהוא הסתיר את זה התמין את זה מראה שהוא לקח את זה בהשאלה הוא מתבייש להראות לכולם שהוא צריך לשאול כלים מאחרים כי אם הוא היה קונה אולי צריך להטמין את זה אבל אם הם דברים שדרכן להתמין כשלוקחים אותם בשוק הוא נאמן לומר שהוא קנה אותם גם מבעל הבית שלא עשוי למכור כליו כי לפעמים הוא צריך כסף הוא מוכר גם דברים שאין דרכו למכור מוסיפה הגמרא ושאין דרכו להתמין נם מגם כלים שאין הדרך להתמינם לא אמרנו שהוא לא נאמן לומר שהוא קנה אותם אלא הנשדלות צניה אדם שהוא לא ביישן לא צנוע יותר מאחרים לכן מה שהוא מתמין זה ראיה שהוא כנראה שאל את הכלים האלה בהשאלה אבל הנישדצניע אדם כזה שהוא מתבייש והוא לא נושא את החפצים ברחוב בצורה גלויה אלא תמיד מסתיר היינו אורכי כיוון שכך דרכו אז זה לא ראיה שהוא לא קנה אלא הוא כן קנה את זה ולא אמרנו שהוא לא נאמן לומר שהוא קנה אלא זה אומר שאולין וזה אומר לקוחין כשבא לבית אומר שהוא רק השאיל וההוא שלקח טוען שהוא קנה אבל אם הבעל הבית טוען שהוא גנב את זה ממנו גנובין אז הבעל הבית לא נאמן לו כל כמיני להחזיק איניש בגן ולא מחזיקנן לא מחזיקים בן אדם שהוא גנב כל אחד יש חזקת כשרות לכן אם אין עדים שהבן אדם גנב את החפצים האלה הוא טוען שהוא קנה את זה ואבל הבית טוען שהוא הוא גנב את הכלים האלה הוא לא יהיה נאמן אפילו אם הוא ישבע ולא אמרנו שהוא לא נאמן לומר שהוא קנה אלא בדברים העשויים להשאיל ולהזכיר אבל דברים שאין עשויים להשאיל ולהזכיר כם דברים יקרים שאדם לא משאיל אותם ולא מזכיר אותם לא מסתבר מה שאומר הבעל הבית שהוא השאיל ולכן נאמן הלוקח לומר שהוא קנה את זה אם הוא ישבע כמו דשלח רב הונה ברבין דברים של אדם שהם עשויין להשאיל ולהזכיר אדם מחזיק דיק בהן והוא אומר קניתי אותם לקוחי בידי בעל הבית אומר אני השאלתי לו את זה לא מכרתי לו את זה המחזיק אינו נאמן כי ה דרבה כמו שהיה סיפור עם רבא שהיה אחד שטען שהוא נתן בהשאלה לאיזה אחד דברים אבל אותו אחד נפטר והיתומים ירשו את הירושה שלו והוא רצה להוציא את הדברים שהוא נתן בהשאלה מהאיתומים אז רבא באמת הצדיק אותו והוא הוציא מהעתומים הפיק מספריים של סורקי בגדים זוגדסרבלה וספרים של דברי אגדה ספרה דאגדת מהתומים אדם מביא עדים שם היו שלו והוא טוען שהוא השאיל את החפצים האלה לאביהם של האתומים וזה דברים שעשויים להשאיל ולהזכיר ואם אביהם היה קיים הוא לא היה נאמן לטון קניתי את זה אם הוא היה נאמן לישבה קניתי את זה היינו טוענים את זה בשביל היתומים אבל מזה שלא טענו את הטענה הזאת אלא הוצאנו מהיתומים את החפצים האלה רואים שבדברים העשויים להשאיל ולהזכיר גם אם האדם היה טוען קניתי את זה והיה נשבע שהוא קנה את זה הוא לא היה נאמן כי זה דברים שעשויים להשאיל ולהזכיר ולכן הוציאו את זה מהתומים אמרנו במשנה שנגזל שגזלו ממנו יכול להישבע וליטול אמר רבה אפילו שומר של הנגזל שראה מה גזלו נשבע והגזלנין יהיה חייב לשלם ואפילו אשתו של השומר נשבעת מה הגזלן נטל והגזלן נצטרך לשלם בא רב פפה הוא מסתפק שכירו ולכיתו אם הוא רק שכיר אצל בעל הבית שני סוגים של אנשים שעובדים אצל בעל הבית שכירו זה שהוא עובד אצלו לתקופה של שבוע או חודש ולכיתו הוא ממש גר אצלו בבית שהוא סוכר אותו ללקט לו את התבואה מה היא האם הוא נאמן לישבה מה הגזלן נטל והגזלן צטריך לשלם או רק מישהו בא לבית או שהוא אחראי על הבית נאמן ת הגמרא תיקו זה נשאר לעמוד בספק אמר לי רב ימר הוא אמר לרב רשי אם בעל הבית טוען שהגזלן נטל של כסף גביע כסה דקספה מה היא האם בעל הבית נאמן לו רבשי בודקים חזינה אם הנגזל הוא אדם עשיר שיש לו חפצים יקרים אינש דמיד הוא או יכול להיות שהוא לא עשיר אבל הוא אדם נאמן אינש דמאמן הוא דמק כדי אין שגבי שאנשים יפקידו אצלו חפצים יקרים אז משתב ושקילו ישבה שנטן ממנו של כסף והגזלן נשלם אם הוא לא אדם עשיר ולא אדם אדם נאמן הוא לא נאמן לומר שנטלו ממנו של כסף קרה נוסף ראינו במשנה אדם שנחבל מישהו חבל בו גם כן נשבע שההוא חבל בו ונוטל ראינו במשנה כיצד היו מעידין אותו שנכנס תחת ידו של החובל כשהוא שלם ויצא ממנו חבול והוא אומר לו חבלת בי ואותו חובל אומר לא חבלתי אז הנכבל נאמן לישבה וליטול את התשלומים שמשלם החובל בחברו אמר רב יהודה אמר בשם שמואל לא שנינו שהנחבל צריך להישבוע אלא אם החבלה היא במקום שיכול לחבל בעצמו משל ביד שהנחבל יכול להיות שהוא חבל בעצמו לכן צריך שבועה לברר שחברו הוא זה שחבל בו אבל אם החבלה היא למשל מאחורי גבו במקום שהוא אינו יכול לחבל בעצמו נוטל אפילו שלא בשבועה כוודאי חברו חבל בו שואלת הגמרא למה הוא נוטל שלא בשבועה ניחוש נחשוש דילמה בכותל תחכך אולי הוא התחל וכך חבל בעצמו מתרצת הגמרא מדובר כאן כמו ששנה רבי חיא בברייתא תני רבי חיא שעלתה לו נשיכה בגבו או בין הצילי ידיו זה אי אפשר לעשות על ידי חיכוך בכותל נשיכה של שיניים שואלת הגמרא ודילמה אחר אבידלי אולי בן אדם אחר חבל בו לא זה שמעידים בו שנכנס תחת ידו למה הוא נוטל בלא שבועיים זה מקום שהוא לא יכול לחבול בעצמו תראת את הגמרא נכון באמת מדובר כאן דלקח אחר שאין שמה אדם אחר אלא הוא אז חייב להיות שאותו אחד הוא זה שחבל בו מקרה נוסף שראינו במשנה שאדם נשבע ומוציא מחברו על ידי השבוע במקרה למשל שאדם טובע את חברו אתה חייב לי 100 זוז חברו אומר לו 100 זוז לא חייב לך 50 הוא מודה במקצד אה אתה מודה במקצד אתה חייב שבועה ברגע שתשבוע שאתה לא חייב יותר מ-50 אז יהיה מספיק שתשלם 50 ותהיה פטור על השאר עכשיו אם הבן אדם שאמור להישבה חשוד על השבועה למה כי הוא נשבע פעם שבועת שקר ואפילו אם הוא נשבע שבועת שו אפילו אם הוא נשבע למשל על עמוד של אבן שהוא של זהב הוא הפך להיות חשוד שלא נאמן שהוא נשבע לא מאמינים לו בשבועה שלו כי הוא הרי יכול להשבע שבועה על השקר הוא לא חושש מהעוון הזה לכן מה עושים מחזירים את השבועה לשכנגדו היינו במקום שהבן אדם שהודה היא שווה שהוא לא חייב יותר מ-50 הטובע שטבע 100 היא שווה שבאמת ההוא חייב לו 100 והוא יקח ממנו את כל ה-100 מקשה הגמרא מה היא אפילו שבועת שו מה החידוש יותר בשבועת שו שאתה אומר שאפילו עם כל הסיבה שהוא לא נאמן לישבה כי הוא נשבע שבועת שו כבר אנחנו לא נותנים לו להישבה תראה אתת הגמרא לא מבעיה כאמר לא מבעיה הנך לא צריך לומר אם הוא נכשד על שבועת העדות למשל בא בא מישהו אליו ואל עוד אחד אתם ראיתם איך נתתי למשל הלוואה למישהו בו ותעידו לטובתי שאותו אחד חייב לי ושני העדים נשבעו לשקר שהם לא יודעים עידות ובסוף התברר שהם כן ידעו או שבועת הפיקדון שאדם נשבע שיפקדו אצלו חפץ שלמשל לא הפקידו אצלו או שזה נגנב או נאבד ממנו במקרה שהוא פטור בגניבה ועבידה דידבה כפירת ממון בן אדם כזה שנשבע שבועה שבועה כזאת שהוא גרם גם לשני נזק ממוני בשבועה שלו הוא לא רק רא לקדוש ברוך הוא גם ראה לבריות לא רק הוא נפסע לשבועה אלא אפילו הנמיגם זה שנחשד על שבועת שו שהוא לא הפסיד לאף אחד כלום את כפירת דברים בעלמה הוא סך הכל משקר הוא נשבע לשקר הוא ראה לשמיים בכל זאת הוא לא נאמן הוא לא נאמן לישבה שואלת הגמרא ולתני נמי שיהיה כתוב במשנה גם אם הוא חשוד על שבועת ביטוי שהוא התבטא בשפתיים שהוא יאכל או שהוא לא יאכל והוא עבר על שבועתו תרצת את הגמרא כי קטן במשנה מדובר שהוא חשוד על השבועה דכמשת בשיקר כמשתבע שבזמן השבועה הוא שיקר אבל שבועת ביטוי המקרים הרגילים שלו של השבועה זה שהוא נשבע שהוא יאכל עכשיו עד שהוא עד שלא ראית שהוא לא עבר על שבועתו בזמן השבועה הוא לא עשה משהו לא בסדר שבואת ביטוי דיקה לממד בקושק משתבע יכול להיות שבזמן השבועה הוא באמת התכוון לקיים את השבועה רק אחר כך כפעו יצרו לעבור על השבועה מקרה כזה לא קטן המשנה לא מדברת שואלת הגמרא תינח על העתיד זה מובן שנשבע שהוא יאכל ובסוף הוא לא אכל שהוא נשבע שהוא לא יאכל בסוף הוא כן אכל אפשר לומר שבזמן השבועה הכוונה שלו הייתה לקיים את השבועה אבל שבואת פיטוי גם יכול להיות על העבר או שהוא נשבע שאכלתי בסוף התברר שהוא לא אכל או שהוא נשבע לא אכלתי בסוף התברר שהוא כן אכל בזמן השבועה כבר שיקר מה יקרה לממר הרי השבועה יצא מפיב לשקר למה התנא הביא את זה במשנה מתרצת הגמרא התנ שנה במשנה שבועת שו וזה כולל כל דדמלי כל מה שדומה לשבועת שו היינו שכשהוא מוציא את השבועה הוא משקר כבר אז זה כולל גם שבועת ביטוי על העבר שדיברנו כעת ראינו במשנה שאם היה אחד מהן משחק בקוביה היינו שהוא עם מישהו אחר מניחים כסף כל אחד מניח סכום משחקים באיזה קוביה ומה שיוצא לפי מה שיוצא מחליטים מי מרוויח ומי מפסיד עכשיו מהתורה בן אדם כזה לא נקרא גזלן מדרבנן הוא כן נקרא גזלן כי זה שהפסיד לא באמת תכוון לתת את הכסף הזה בכל ליבו הוא כיוון שהוא ירוויח אז אדם שהוא משחק בקוביה הוא נקרא גזלן מדרבנן והוא גם כן לא נאמן בשבועה שואלת הגמרא טו למה לי בשביל מה צריכים להוסיף את הדוגמאות האלה של פסולים מדרבנן הרי כבר דיברת על גזלן אלה גם כן גזלנים אונה הגמרא תנא פסול הדאורייתא עד עכשיו המשנה מנתה כאלה שהפסול שלהם מהתורה כתני כאן ממשיכה משנה ומונה כאלה שהפסולין שלהם הם דרבנן כמו זה שמשחק בקוביה ועוד שראינו במשנה מקרים שכל הפסול שלו זה כי הוא גזלן דרבנן גם הוא כיוון שהוא לא יכול להשבוע אז השני נשבע ונוטל עד כאן דף מו [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: