הדף היומי מסכת שבועות דף מה

הדף היומי בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il

הדף היומי מסכת שבועות דף מה

שבוע דף מילים בסיעתא דשמיא סוף שורה שישית באמצע המשנה ראינו והחבוני על פי כוסוי ומענשב ונוטלין כיצד לאישמר לו החבוני בא לבעל הבית ואומר לו כתוב על פינקוסי שאתה חייב לברסיים זוז הוא נשבע והוא נותן לא אלוהים אמר לו מה קורה באופן שבעל הבית אמר לכם ווני תן לבני סוסיים חיטין ותרשום אני אשלם לך אחר כך או שהוא אומר לו תן לפה ילי שהוא עבד אצלי צריך לתת לו סלע סלע מויס פרוטות בשווי של סלע תרשום את זה ואני אתן לך סלע עכשיו נוצר ויכוח ביניהם הוא אומר רחם ואני אומר נתתי נתתי לבנך שעתיים חיטים נטעתי לפועל סלמות ואינו אמרים הבן הפועל לא נותנתנו החבוני נשבע שהוא נתן ונוטל מבעלביס והן כמובן בבן לא שייך שהוא ישבע אין לו תביעה לביב בפועל אז בין הפועלים נשבון ונוטלים גם הם אומר בננוס כיצד אלו ואלו בואים לידי ישועת שוב כיצד הם שניהם באים לבזני שבה שואת שוב הרי או שהחבוני נשבע לשקר כ הוא באמת לא נתן או שהפועל נשבע לשקר כי הוא באמת קיבל אחד ממשקר אלו הוא הרחבוני נוטל שלא בשבואה כתה אמרת לי לתת נתת לי נאמנות שאני אוכל לטון שנתתי ואין הפועלים נוטלים שלא יהיה בשבועה כן ועדנו אצלך עדיין לא קיבלנו כסף אז גם נוטלים שלא יהי בשבועה והמשנה דין נוסף בחבוני כאן זה כבר לא שבוע שתיקנו חומים שבועסנוטלים זה כאין שועס אס רש"י אומר שועס אס בעצם כמו שהרטבו כותב הרי שועס אסס היא נתקנה בזמן מאוחר יותר בזמנו של רב נחמן יש רים שרב נחמן עצמו תיקן זאת אלא כוונת רש"י שבעצם רב נחמן הוא תיקן שהוא עשהס בכל אלו שכיפרה כל שפטור מנתר משבו צריך להישבה אבל כבר בזמן המשנה היה מקצת אנשים מקצת מקרים שתיקנו שבוע הססס כגון באופנים שנראה כי תמיד יש מקח ומם כרבין אנשים אי אפשר תמיד להעמיד עדים אז חז"ל חיו שבועה אבל לא נשבע נשבועים ונוטלדים אלא נשבע ונפטר כן שבועסת שהוא נשבע והוא נפטר באיזה אופן זה אומר לכם וני תן לי בדינו פירוס תמכור לי פירות בשובדינ ונוסע לו את הפירות אומר לא אומר לכם ני תן לי סדינה אומר לנסה תבלוך כ נתתי לך מראש את הדינרס באונפלי הכנסת לתיק של המאות שלך ישוב בלבס אס שנתן לו את הדינר והוא נפטר מה קורה אומר לו תנספירוס אומר לנסה תמלוך וכך תרבי סכו אתה ביקשת שאני אתן לך את הפירות תביא אותם הביתה ותביא לי דינר כעת אתה מביא לי דינר על פירות שכבר לקחת ובעל הבית טוען לא נכון כעת נתתי לך דינר כדי שתיתן לי פירות אז הרחבוני הוא מוכזג בדינר אישובחבוני שכבר נתן לו מראש את הפירות והוא נפטר רבי יהודה אומר אין דרך שולחוני ליתן איסר עד שיטל דיננו דרך השולחוני קודם כל לוקח את הכסף ואז הוא נותן תמורתו ולכן לכן במקרה הראשון שהוא אומר לו תן לסדינר תמורת המטבעות שנתתי לך ובעל הבית אומר כבר נתתי לך מראש הבית נאמן גם בלי שוה בביק את המשנה עוד דופן שצריך להישבה כדי ליטול אפילו שיש לו שטר בידו ומקדימה המשנה כשם שאומרו משנה מסכס כסובס הפויגמס כסובוסו אישה שבאה לגבות את כתובתה מבעלה בכסוב למשל כתוב אל והיא היא טוענת נתת לי 100 אבל 900 עדיין לא נתת לי אבל הבית טוען כבר נתתי לך את כל ה1000 אז כיוון שהיא עצמה פוגמת את כתובתה היא טוענת שמקצת היא כבר נפרעה אז אי אפשר לסמוך על השטר ולא היא תיפורה אלא בשבוע היא צריכה להישבה שהיא עדיין לא קיבלה את ה-900 כדי לקבלם כמו כן אמרו שם וידאוד מעידו שיפרו הבעל טוען כבר פרטי את הכסובה האישה טוענת עדיין לא פרטה ועד אחד מעיד שהוא כבר פרה לאטיפור לו בשבועה כמו כן אמרו מנחוס משועבודים הבעל מכר את הנכסים שמשובעדים לכסובה ולבעל אין כסף לשלם את הכסובה הולכים אלכוכס ומניחסימים מת הבעל ובאים לקחת אלמונה בעל לקבוות מהנכסים שהוריש להיתומים לא היית טיפור אלא בשבוע היא צריכה להישבה לפני שהיא גובה מהנחוסים משעבודים או מהסימים כי באזן טוענים עבורם שם הזה כבר פרוע כי אם האבא היה כאן הבעל לו היה טוען כך אולי היא צריכה להישבה כמו כן אמרו ונפרז שלא י בפונבוב אדם שלר גט לאשתו מדין הסים הוא לא נמצא כאן והיא רוצה לקבוות הנכסים שלו כאן לא תיפורה אלא בשבועה אז כשם שכל אלו היא לא נפרעת אלא בשבועה כר גם וכן השרמים לא יפורו אלא בשבועה אז הגיבור מהמידה שמדובר ב20 מן הוימים דהיינו גם המל ונפטר וגם הלו ונפטר ויור שהמל ובאים לגבות מיור שהלו נכסים שהם ירשו מאביהם הם צריכים להישבע אז הם לא יכולים להישבוע שעדיין החוב לא נפרע כי הם לא אמורים לדעת אלא הם צריכים להישבע שהם לא יודעים שזה כן נפרע שבוע שלו פוקד נועב בשעה שהוא מת ולא אמר לנו אבא לפני זה וגם שלא מוציאנו בשת רויסוף של אבו ששטר הזה פרוע בין לא שמענו מהאבא שזה פרוע ובין לא מצאנו איזשהו שובר איזשהיא קבלה בין השטרות שזה כבר פרוע רק אז יכולים לקבות רבי יוח בייקמר אפילו נו לד הבן לאחמיס עשיו שהוא לא היה לא יכל לשמוע מאב האם השטר הזה פרוע או לא בכל זאת הרי זה נישבה שלא מצא שובר בין שטרות אביו ואז ונוטל אומר רבי שמעון בן גמליאל אם יש עדים שאומר בשס מסוסוי שטר זה שבידי עדיין אינו פרוע אז היויר שלו הוא נוטל שלא בשואה ולמה חכום מחולקים עליו מסביר טויס בדף מח תנקמה סובר שבכל זאת הם צריכים להישבה כי שם אמר זאת רק כדי להחשיב את בניו שיש להם כאן ירושה ולכן הם צריכים כן להישבה שלא שמעו אף פעם האבא וגם לא מוצאו שובר שזה פרוע ממשיכה המשנה ומי כאן וילך אז דברי רע שנתפסו בדף מח ואילו נשבון שלא ייבתינה משמע שאף אדם לא טובע אותם אז מה פתאום צריכים להישבה אז נראה בגימור יש הכוונה שאין טענה ודאית כנגדם אין טענה בורי בדרך כלל אדם נשבר רק עם הל טוען כנגדו בורי יש כאלה שאפשר להשביע אותם אפילו בטינס שמו מי הם השוטפים השוטפים שמתחלקים ושותף אחד טוען לחברו נטלת יותר מחלקך אני לא אדע יתכן יכול להשביע אותו שהוא נטל רק את חלקו והריסין אדם שעובד בשדה חברו מתחלקים בפירות בעל הבית יכול להשביע את ההוריס שהוא לא נטל יותר מחלקו אפילו שהוא לא ידע בטינס שם הוא גם יכול להשבע אותו תקונס חומים אותו דבר באפוטרופסים אדם שמיד אפוטרופס שהתעסק עם ממונו להכניס להוציא לסד ולתת הוא יכול להשביע אותו שהוא לא נטל לכיס הרשי מדגיש שמדובר אפטרופוס שאדם עמיד אבל אפוטרופוס על ניכסי סוים זו מחלוקסט האם הוא צריך להישבוע מעסכס גיטין כמו חן אישו הנוסנס בתורך הבייס הבעל הושיב את אשתו שתהיה חנונית או שהיא תהיה אפוטרופסית לעסוק בנכסיו יכול להשביע אותה שהיא לא לקחה כסף כיס אפילו שהוא לא יודע בטינס שמו כמו חנו בן הבייס אדם נפטר והוא השאיר ירושה ואחד האחים מתעסק בנכסים אז האחים יכולים להשביע אותו שהוא לא נטל כסף לכיסו המשנה מסבירה כל אלו אומר לו מה אתהני השותף האוריס וכדומה הוא שואל אותו מה אתה רוצה אז הוא אומר לו אני חושב שנטלת משלי רצוני שתישוב עלי שלא נטלת חייב להשבה אבל מה קורה חולקו השוטפין והריסין ושעת החלוקה הוא לא ישביע אותו חכך הוא בא ורוצה להשביע אותו שמה נטלת מחלקי אין יוכלו להשביים רק בשעת החלוקה אבל אם לאחר זמן נסגלגלו ישבו עם מקום אחר אחר כך היה לו איזשהו דנטויר עם השותף שלו אחרי החלוקה ואז השותף היה צריך להשווה למשל הוא טבע אותו 100 והוא אמר לו אני חייב לך 50 הוא צריך שבעשוב שמאלה במקצס אז יכול בינתיים לגלגל מגלגל בסול בינתיים תשבע לי גם שלא נטלת אז מחלקי בשעת החלוקה מסיים את המשנה והשביס משמת ססשואה כתוב בתוירה ששנס השמיטה מגיעה לפי רוב הראשונים בסוף השמיטה כל החובות מתבטלים אז כמו שהחובות עצמם מתבטלים אז כמו כן אם אדם טבע מחברו ההלוואה והוא כפר בו באופן שהוא צריך להישבע הוא עדיין לא נשבע והגיע שמיטה אז כשם שהמלווה עצמו היה נשמט בשמיטה אז גם השבועה נש שמת הוא לא צריך להישבה אבל אומר רש"י רק באופן כזה זה לא עולה על מה שראינו כעת בסוף המשנה ששותף צריך ישבה לחברו למשל זה השביס לא משמטס כי כמו שהשביס לא משמטת את עצם השותפות בינינו וצריך לתת לכל אחד חלקו אז גם השבוע לא מתבטלת בעבור השמיטה אומרת הגמורה מה ראינו בתחילת המשנה כל הנשבון שבתוירושתר מחייב את שבואה נשבועים ולא ימשעמין לא שטובע נשבע שכדבריו הוא נוטל אלא הנדבע נשבע שהוא לא חייב ווא נפטר מנו לומק דומקרו כתוב בשמר ולא קח באול ולא יש לם תחילת הפסוק זה שבועס השם תהיה בין שניהם ולא קח באולוב מה הוא לוקח את השבועה ולא ישלם הנדבע שוב כלום אז רואים מי שעולוב לשלם לא ישבואה ומשם למדים לכל שועסתוירו מה ראינו ואילו נשבועים ונוטלים וכולו אז ראינו תקנה הראשונה זה לגבי סוכר מבררת הגמרא מה ישני סוכר תקנו לרבו דמשת ושוקל אומר רב ודרב שמואלוס גדול שנוקם טמה הגמורה לאכוסנינו זה מסיני זה רק תקונס חומים אלוהים גדולנו כאן גדול מכלל דקטס אלרב נחמן אמר שמואל תקונוס קבו שנו כאן יש כאן תקנה קבועה לתמיד אוקר רבונו לשבוע מבלביס נטלו את השבוע מבס ושדיו הסוחר משום כדי יוב של הסוחר שיהיה לו מה לחיות אם בא לבית ישבה והוא יפתר הוא לא יצטרך לשלם לו את המשכורת אז לא יהיה לו מה לחיות אז למיסה יש שתי אופנים יש אופן של מדה במקצס בלביס אומר כבר שילמתי לך חלק אז הוא צריך ישבה מן התוירה נטלו חכום תשבו עם בלבייס ושמו זאת על הסוכר שהוא נשבע וואו נוטל כמו כן באופן שבעלבי כיפור כויל אז בעצם אין על שום שום חיוב שבועים אבל חז"ל רצו לתקן שבועה משום כדי חיוב אז בעצם יכלו לתקן כאין התוירו שבעל הבית ישבע שכבר שילם וייפתר אבל לא כדי שיסוך יהיה לו כדי חיוב אז אמרו לא בא לבית ישבה ויפתר אלא הסוכר נשבע ונוטל שואל את הגיבור משום כן חייב דסוכר כן סינל בלביס מה הוא השם הונה גמורה בלביס גופי ניכללי נוח לו בתקנה זו דמשה בסוכר ושוקל כא דיסגרו לפויים אם נאמר שהוא ישב ויפסידו הפועילים אז למחרת הוא לא ימצא עוד פעלים למלאכתו הם יפחדו שהוא יכפו בשכר פועליו לכן נוח לו שתיקנו שהסוחר נשבע ונוטל שואלת הגיבורה דרבי סוחר ניכל לדלשתבא בלבזיס ונבקה שבלבית היא שבה שהוא כבר שילם ויפתר כי דליגר בלבייס כי אם נאמר שהסוכר נשבע ונוטל אז לא רוצו לזכור אותו כי יחשדו בו שהוא נשבע אחרי שהוא כבר קיבל והוא נוטל פעמיים אומרת הגמרא בלבס על כוח אוגר בעל כוחו צריך פועלים הוא יזכור אותם אומרת הגמרא סוכנם על כורחם מסגר צריך פרנסה אז הוא יזכיר את עצמו אלו חוזרת בהגמור בלבסטורות בפועילו בדרך כלל הבית יש כמה פועלים והוא טועה הוא אומר כבר שילמתי לך הוא בעצם שילם לפועל השני והוא מתבלבל וואומר שילמתי לך ולכן אנחנו אומרים הסוכיר הוא ישבע והוא יטול אומר טויספס ואז באופן שיש לו רק פועל אחד לא יפלוג רבונון וטויס מסבירים שכוונת הגמור היא שכיוון שהוא טרוד אז אפילו שהוא אומר ודאי שילמתי אנחנו מחשיבים זאת רק אתינס שמו כי הוא טרוד אז כאילו שהוא אומר אולי שילמתי וכשאדם אומר אני ודאי חייב ואולי שילמתי אינו יודע אם פרטיחו אז הוא חייב לשלם אז לכן הוא משלם שואל את הגיבור אם כך וליסבלי בלא ישבו הוא חייב לשלם בלי שבועה של הסוחר אונה הגמור מורה השבוע את תקנו כדי לאופס דת ישב על הבייס הוא הרי טוען שהוא יודע בוודאות שהוא שילם הוא לא מבין למה מחייבים אותו אז כדי להפיס את דעתו אומרים לו הסוכר יש שבה ואז תשלם שואלת הגימור למה לא עשו את הכונה עדיפה וליסב לבידים שיתקנו חומים שלא יתן אדם שכר לפועל אלא בעדים ואז לא יהיה כל הבעיה הזאת אם יהיה ויכוח אם הוא שילם לו לא נשאל את האדים ואם אין עדים זאת אומר שהוא לא שילם לו עונה הגמורת טריכל למילסה זה תורח כל פעם להעמידים שואלת הגמורה וליסמיקור שיתקנו חומים שכל אדם ישלם לפועלים מראש בתחילת היום לפני תחילת המלאכה אז אם מגיע בערב הסוכיר טובע את שכרו הוא לא יתול כלום אפילו בשבוע כי ודאי שהוא כבר קיבל כי ככה אתה קונה אונה הגמורה לא רצו לתקן כך כי שני אין רוצים בקופה שניהם מעדיפים שישלמו בסוף היום בעל הבית כלפעמים אין לו כסף בבוקר והפועל לא רוצה לבזבז את הכסף עד הלילה רוצה לחזור הביתה עם כסף שואל את הגמורים אי אוכה שמשום תרדד בה לבית לכן נטלו את השבוע ממנו וישמו זאת על הסוכיר אפילו קוצץ נמה גם באופן שהוכוח ביניהם זה על הקציצה כמה כסף סיכמנו שתשלם גם נאמר שהסוחר הוא נשבע וואו נוטל הלא מותניה למה שנינו יש ויכוח בין הבעל הבית לאומן אומנו שתיים קוצצת לי סיכמנו בבוקר שהעבודה הזו תשלם לי שתיים ו לא קוצצתי לכוכח המוצי מחברו יאומן אולי צריך להביא עדים שקצש קצץ לו לא נאמם בשבוע למה אותה תקנה נעשה גם גן אונה גמור קציצדלי את סכום הקציצה שקצבו ביניהם את זה הוא זוכר ואם הוא טוען לקוצץ לכולה לו אחס הוא לא מתבלבל יש לו תןזבורי אז אין סיבה שהוא ישבע ויתולסכר לכן המוצח או לבור שואלת הגימור עוד שאלה אי אוכה שאמרנו שבעל הבית טרוד וכשהוא אומר שהוא שילם זה לא בטוח שאכן ככה היה הוא פשוט מתבלבל הוא שילם לאחר אפילו עובר זמן הואנמה אפילו השכיר טובע אותו אחרי שעבר דבר זמן הגבייה אז רש" מביא מסכת בו מציא שכיר יום גובה כל הלילה שאחרי היום שהוא עבד שכיר לילה גובה כל היום אז גם אם עבר הזמן גם יהיה אותו דין הלו מותניה או זמנו ולא נוס הוא טוען שהוא לא נתן לו הרי זה איןשב בנוטל אלא המצ מחויברי למה אותה תקנה שתהיה גם כאן הונהגמור חזוקה אין בלבייס אובר בבלטולים ואם כבר עבר הזמן ז והוא טוען שהוא שילם אז הוא נאמן רק בתוך הזמן שעדיין לא עבר הזמן של בלטולין אז תקנו שהסוכר נשבע ונוטל כו מתבלבל שואלת הגמור ועמרז בלבסטורת בפה ילובו אז הוא מתבלבל מה זה שיך לחזוקה אונה הגמורה הנמי למה מכדילים תזמן חיובו כמות זמן חיוב שמגיע הזמן שאם לא ישלם כעת הוא יעבור באלטולין רומי ומתקר אז הוא שם לב האם הוא באמת שילם או לא הוא חוקר והוא לא אומר סתם על סמך שהוא שילם לאחר שהוא שילם לו וכשהי תויס ושים כך אז למה בתוך זמן נוי אמרו סוכר נשב בןיטל כי בא לבית חושב שהוא שילם באמת הוא שילם לחברו שימתינו עד סוף היום ואם באמת אומר בסוף היום שילמתי אז אומרים ודאי שהוא שילם כי רומא נפשי ומיתקה כ יש לו לבוא בלטולים ועוד טוען טויספס אז אפשר לחייב את בעל הבית לישבה לפני שהוא ישבע אז זה עבירה לישבה אותה עבירה שבלטולין עבירה יותר חמורה שהוא שקר אז ודאי שים מליבו אומר טויספס אם עבר כל היום ואז מגיע הסוכר לטבע אותו והוא אומר כבר שילמתי אני אומר ודאי שהוא אומר אמת כולו עבר בלטולים אבל כאן שכבר באמצע הזמן שהוא צריך לשלם לו הוא כפר כבר שילמתי ואז אני אומר שהוא באמת ייתכן לא שילם הוא התבלבל עם חברו אז עכשיו כיוון שהוא כבר התחיל לכפור שוב לא יודע והוא לא נותן לב להיות נזכר פן יהיה מורזק שקרן לכן לא יועיל לחכות עד סוף היום ולא יועיל להטיל עליו שבועה לכן אמרנו הסורך נשבע ונוטל שואל את הגמור אותה חזוק אפשר גם לומר להפך וכיסוכיר אויבה משום בלתיגזול לקבל שכרו פעמיים אז מה אתה אומר בל הבית יש חזוקה שהוא לא עובר בלטולין לסוך יש גם חזוקה שלא עובר בל טגזון ותוס אומרים שאפילו בעל הבית אם הוא לא משלם יש לו גם לוסיגזיל אבל זה איסור אחד שני ייסורים זה לא יותר חמור בעיני אנשים אונה גמורג בבלביסיקטר חזוקה אחרי שעבר הזמן חודדם בלבייס אוהבטולים אז אם הוא אומר שהוא שילם כנראה שהוא צודק חודד דין סוכר מה שסחורי עוד חזו כשונה לחלוטין הסוכר מגיע רק העת לא מסתבר מסתבר שהוא כבר טבע בזמנו הוא לא מחכה שיעבור הזמן הוא מגיע כעת הוא כנראה טובע פעם שנייה לכן בעל הבית נאמן בביאק את הגמור יסוד גדול לגבי ישוע סוכר אומר רב נחמן אומר שמואל לא ישונו שהסוכר נשבע שעדיין לא קיבל אתחרוב הוא נוטל אלו שסוכרי בעדים יש דים שאמר לו עשה מי מלאכה היום בסכר והוא עשה איתו את המלאכה רק נוצר ויכוח אם הוא שילם לו או לא סורכר נשבע בנוטל אבל סורךרו שלא בעדים הוא אומר נכון שכרתי אותך אבל כבר שילמתי לך אז יש לו מיגו מט שכל לאסרתיך יכול לאמר לו בלע לבית שכרתיכו ונוסעתי לכו זכורכו והוא נאמן בלי שבועה זה היסוד הגדול של מיגו אם הוא שקרנה טוען תנה טובה יותר אבל כאן יש קושיה חזקה של הטויס מיגו מתאים תמיד כשאני חושש שהוא משקר בטענתו אז המיגו אומר לי שהוא לא משקר אבל כאן שבעל הבית אומר כבר שילמתי הסיבה שאני לא מאמין לו זה מחמד שאני אומר הוא טועה הוא שילם לחברו תורות בפועילו והוא טועה והוא אומר שהוא שהוא שילם לו אז מה יעזור מיגו טוייססמסכס בו מציא נשארים בקושיה כאן הם כן מתרצים א מדברי הטיסת תירוצם אומר לרבי יצחוק לרב נחמן שאמר זאת בשם שמואל ישר טוב אמרת וכן אומר רבי יוחונון שאם אין עדים שהוא שכר אותו אז הוא נאמן לומר שסכרתיךו ונסעתי לכות כספך אומרת הגמורה ראינו כזו כזו סוגיה דומה לאיל לפני כמה דפים מי אבר פלוקט רבי יחונון רשלוקיש אם רבי יצחרוק אומר שכך אמר רבי יחונון משמע שרק רבי יחנון רשלוקיש לא אמר זאת מכלל דפוליגלרשלוקיש אות גמור לא כדמרי יש אומרים משתא ושוסל ושוסקלי בשעה שרבי ירחון אמר הלכה זו בסמדרש אז רשלוק שהיה סוג בשתייה הוא לא יכל להגיב בינתיים רבי יצחוק יצא בסמדרש ולא שמ מה שרשלוקיש הגיב ויקדם מישה ושוילה ושסיקלי רשלוקיש דרכו הייתה לשמוע את כל דברי רבי יחנון רק אחרי שהוא סיים לדבר אז הוא הגיב לפעמים הוא חלק עליו לפעמים הוא הסכים איתו אז לפני ש רבי אירחנון סיים בדבריו ורשלוקיש הגיב כבר יצא רבי יצחק מסמדרש והוא לא ידע מה דעס רשלוקיש מביא הגמור תמנה אומרב מנש ברזבידר לא ישנו שסוכר נשבע ונטלו שסוכר בעדים אבל סוכ שלא בעדים מתוך שיכול לסחרתום יכולים חרתו הוא נסע לך ונאמם בלי שבוע אומר רומי ברחומה כשהוא שמע את הממרה שאמרנו שמואל רבי יוחנן רב כמה מעלשמית כמה מעולם ממרזו אומר מליוסה וכי אומרים כזה מיגו אם כן שמרין דכבר רחמונה הקדוש ברוך הוא חייב שמסוכו לשבה הוא טוען החפץ שהיה בידי הבהמה שהייתה בידי נשברה או שהיא מתה בוינס כתוב מיס נשבר בוש השם תהיה בין שניהם איך השכחס לו שהוא צריך להישבה מתוך שיכול לו לא דברים או מעולם לא יפקדת בידי את הבהמה יכול לו יפקדת בידי רק ננסו למה הוא צריך להישבה ואם הקדוש ברוך הוא רחמון תי רכיב השבועה זאת אומרת שלא אומרים מיגו אז כמו כן בנידונינו לא נאמר שבעל הבית נאמם במיגו ולמה באמת לא יש כמה דרכים ברשונים טוייסס מסבירים רוב הטען כל העניין של מיגו כי אם הוא שקרן יש לו טענה טובה יותר אבל אם הטענה שאתה טוען שהיא טובה יותר יש בה העזה אז זו הסיבה שהוא לא רוצה לומר אותה הוא לא רוצה להעיז אז זה מה שרוב מביא שרואים בשויבר שהוא לא נאמן במיגו למה באמת כי לומר למפקיד בפנים לא יובורים מוילו מעולם לא הפקדת בידי זה אעזת פנים יודע שאתה משקר הוא מעדיף לומר ננסו שזה אם גם אם זה שקר בעל הבית לא יודע אם משקר או לא הוא לא יודע מה קרה אצלו בבית כמו כן אצלנו מה שהבל אומר לפועיל שילמתי לך מה אתה אומר יש לו מיגו יכל לומר לא שכרתי כשהוא אומר לו לא שכרתי הוא מעיז פנים בפניו אתה לא שכרת אותי שכרת אותי סיכמת איתי כשהוא אומר שילמתי לך אז הפועיל דן אותו לכו זכות שהוא יתבלבל הוא ישלם לחברים אז זה לא מיגו אומר לו רום בחומה באמת כן אומרים כזה מיגו שאלת אם כך מתי חיוטירש אומרים דווקא באופן מסוים דף בעידים עדים עדים שהוא הפקיד בידו אז לא יכול ליתון לאדם לא יפקדת בידי לכן הוא צריך להשווה על טענת ננסו שואל את הרוב אבל שוב מתוך שיכול לאזר תבלוך יוכלו לא ננסו יש לו עדיין מיגו אין לו מי כי זה מיגודה זה ולא אומרים אומר אומר לו רום בחום באמת כל מה שחיו טורש עשה שומרים זה רק באופן דפקיד לבשתורה הוא הפקיד בידו והוא כתב לו שטר על זה אז אם הוא אומר זר תבלוך אז אומר לו למה השטר אצלי היית צריך ליטול את השטר אז הוא לא רוצה ליטעון אך זר תבלוך הוא לא יכול לטעון כך הוא לא יהיה נאמן לכן הוא טוען ננסו לכן הוא צריך להישבה אבאמת אם אין שטר הוא נאמן ננסו במיגו שהכזר תבלוך אז כמוכם המקרה שלנו צודקים שמואל של רבי יוחנן רב שאומרים שבעל הבית נאמן במיגו שיכל לומר לסוכר לא זכרתו אז הוא נאמן זכרתך ושילמת לכו זכורכו מדייק את הגמורה מכלל דטריוו גם רובם רום בחויר להוכצח ויור בעידים אין צריך לעזור לבעדים הוא נאמן לטון החזרתי לו אפילו שאין לו עדים על כך הבשטר והשטר עדיין ביד בא לבית צריך להזל ביד כלומר שהוא לא מביא עדים יכול ליטול למה השטר אצלי או תחזיר את השטר תבקש בחזרת השטר או או שיהיה לך עדים על כך בלי עדים אתה לא נאמן ליטו נחזר תבלוך מביאה הגמורה קורא רומא ברחומה עליד רב שישס רום ברחומה קרא על רב שישס את הפסוק ויוסם דובדסדבורים מלה בליבוי למה כוא שם על ליבו לדעת האם באמת שמואל רב רבי יוחנות צודקים מה היה דשקח רב שישס רב שישס פגש לרבי בר שמואל אומר לא תונמר מי בסוכר שניתו בריסה לגבי שבוע הסוכיר אומר לי אין שניתי תנינה סוכיר בזמן אם זה בתוך זמן גבייתו נשבע שהוא עדיין לא קיבל את שכרו ונוטל כיצד בזמן שאומר לאסכרתני ולא נוסעתו לסחורי ולא שכרתך ונוסעתי לך זכורכו אבל אם הביכוח ביניהם זה על הקציצה אומר לו שתיים קוצץ לו לא קוצץ לכולל אחס אז כמו שהבנו לילצר או לבור דגדק רב שיש מברסזו או מידסיפיים מכך שכתוב בסיפויצח חברו לבוא רים בריש כתוב סתם נשב בנוטל אורשה בלא ירי זאת אומרת שברישה שאם הביכוח אם הוא שלם או לא הוא לא צריך להביא ראיה בעדים שהוא שכר אותו לא כמו שרב ושמואל ורבי יוחנן אמרו שהמשנה מדברת דווקא אם יש עדים שהוא שכר אותו אומר רב נחמן בר יצרוק לא זה לא סותר את דברי המירוים רישה וסייפי גם ברישה שכתוב נשבע בנוטל אז כל זמן שלא יביא עדים שהוא אכן שכר אותו ועשה את המלאכה הוא לא יוכל להישבע וליטול למה זה לא כתוב בברייסה ראלשהם קותונה הבריסה כתבה רק אז זו ראיה שברגע שהוא מביא אותה זה מחייב את הבעל הבית לשלם המוצי מחבי אובריה ואם הוא יביא ראיה הוא יביא עדים שיעידו שהוא קצץ לו שתיים זה יחייב אותו לשלם שתיים זה הבריס שנתה ראיד שבועה בריא שמה אתה רוצה שיהיה כתוב סוכר בזמנו יביא ראיה ששחו אותו ואז הוא עדיין לא יקבל את הכסף נשבע ונוטל כזו רעיה רעדשו שהיא באה רק לגלגל את השבוע על הסוכר לא יקותונה אבל באמת רב ושמע ורבי יוחנן צודקים שכדי שיהיה נשבע ונוטל צריך שתהיה ראיה שאכן הוא נזכר לבעל הבית
לצפיה בתכנים נוספים: