הדף היומי מסכת שבועות דף מה

הדף היומי בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il

הדף היומי מסכת שבועות דף מה

שבועות דף מחילים בעזרת השם דף מד עמוד ב תחילת פרק שביעי פרק כל הנשבעין הפרק שלפנינו עוסק בשבועות שתיקנו חכמים לישבה ובפתח הפרק אומרת המשנה את הכלל של שבועות שאדם חייב שבועה מהתורה כל הנשבעין שבתורה נשבעין ולא משלמים יש שלושה סוגים של שבועה שחייבים שבועה מהתורה או מודה במקצת אחד מגיע לשני אתה חייב לי 100 זוז וחברו מודה אני חייב לך 50 אז הוא חייב שבועה ואז הוא יהיה פטור מלשלם את ה-50 האחרים שבהם הוא כופר שהוא לא חייב אז בעצם הוא נשבע ולא משלם הוא נשבע בשביל להיפתר מתשלום על ה-50 שבהם הוא כופר מקרה שני שהוא לא מודה במקצת הוא כופר הכל אבל הטובע המלווה מביא עד אחד שמעיד שהוא כן חייב עד אחד אמנם לא מוצאים המון מהנטבע אבל הוא מחייב אותו שבועה מהתורה וההוא נשבע ועל ידי השבועה שלו הוא פטור מלשלם מקרה שלישי זה מערכת שבועת השומרים אדם שקיבל חפץ לשמור פיקדון לשמור הוא רוצה להיות פטור מלשלם שמגיע הזמן ההכזרת הפיקדון והוא טוען שהוא לא יכול להחזיר את הפיקדון כי הפיקדון נגנב או נאבד או נאנס כל טענה שהוא בא והוא טוען כדי להיפטר מלשלם הוא נשבע ונפטר מלשלם וכעת מביאה המשנה רשימה של חמישה דברים שזה תקנה דרבנן שנשבעים בהם ונשבעים ונוטלים אלו נשבעים ונוטלים בהתחלה המשנה מביאה כותרת את הרשימה של החמישה דברים ואז היא מפרשת אחד אחרי השני השכיר שעשה מלאכה אצל בעל הבית והנגזל והנחבל אחד שחבלו בו ומי שהנטבע שכנגדו שהיה אמור להישבה לא יכול להישבה כי הוא חשוד על השבוע והחנוני שטובע חוב על מה שכתוב בפנקסו שחייבים לו וכעת הולכת המשנה ומפרשת אחד לאחד מקרה הראשון שנשבע ונוטל משלמים לו על ידי שבועתו השכיר כיצד אמר לו השכיר לבעל הבית תן לי שכרי שיש לי בידיך עבדתי אצלך תשלל משכר ואבל הבית אומר נתתי אני כבר לא חייב לך ועלה השכיר אומר לא נטלתי אתה חייב לי רבנן תיקנו שהשכיר נשבע שלא קיבל את השכר ונוטל את הכסף מבעל הבית רבי יהודה אומר אינו חייב שבועה עד שתהיה שם מקצת תודעה אצל בעל הבית שהוא מתחייב שבועה מדאורייתא כיוון שהבעל הבית מודה במקצת רבנן תיקנו שהשכיר ישבא ויתול כיצד אמר רבי יהודה שמדובר כאן שהבעל הבית מודה במקצת השכיר אמר לבעל הבית תן לי שכרי שזה 50 דינר כסף שיש לי בידיך אבל הבית אומר והתקבלת דינר זהב שזה 25 דינר כסף הוא מודה שחייב לו חצי ממה שהוא טובע אף על פי שמעיקר הדין הבעל הבית היה צריך להישבה כיוון שהוא מודה במקצת ואז הוא יהיה פטור תיקנו חכמים שהשכיר ישבע שהוא לא קיבל כלום ויתול כל מה שהוא טובע מקרה שני נגזל כיצד כיצד הוא נשבע ונוטל היו שני עדים מעידן את המלווה שנכנס לביתו של הלווה למשקן אותו לקחת ממנו משכון איזשהו חפץ כדי שיהיה לו איזשהו הוכחה או ממה ליטול ולפרוע את החוב שלא ברשות בית דין הנגזל אומר כהילי נטלת תחזיר לי אותם והמלווה אומר לא נטלתי כלום הנגזל נשבע שהמלווה לקח ממנו כלים והוא נוטל אותם מהגזלן רבי יהודה אומר אין חיוב שבועה עד שתהיה שם מקצת תודעה אצל הגזלן כיצד אמר לו הנגזל שני כלים נטלת הגזלן אומר לא נטלתי אליי אחד היות והגזלן המלווה מדה במקצת הטענה יש כאן חיוב שבועה על הגזלן רבנן תיקנו שהנגזל ישוע כמה נטלו ממנו והגזלן ישלם מקרה שלישי נכבל כיצד שייך בו שהוא נשבע ונוטל היו שני עדים מעידים אותו שנכנס תחת ידו של אותו אדם כשהוא שלם ויצא ממנו חבול ואמר לו הנכבל חבלת בי והוא אומר לא חבלתי הרי זה נשבע שחבל בו נשבע שהחובל חבל בו ונוטל כמה שהחובל הזיק אותו גם כאן רבי יהודה אומר אין חיוב שבוע עד שתהיה שם מקצת הודעה אצל החובל כיצד אמר לו חבלת באשתיך חבלות שתיים והלא אומר לא חבלתי בך אלה אחת היות והחובל מודה במקצת הוא היה אמור להיות חייב להישבה חכמים הפכו את השבוע שהנכבל ישבה כמה חבל בו ויתול מקרה רביעי שכנגדו חשוד על השבועה כיצד והמשנה מפרטת כיצד נעשה זה שכנגדו זה שהיה אמור להישבה הוא לא יכול להישבה הוא חשוד על השבועה כיצד הוא נעשה חשוד על בשבועה זה יכול להיות אחת שבועת העדות אחד בא אליו ואל עוד מישהו אה ביקש מהם תבואו ותעידו לטובתי בשביל להוציא ממון ממישהו והוא ביחד עם אותו עד שני ישבעו לשקר שהם לא יודעים מעידות לטובת הטובע התברר שהם שיקרו ואחת בין אם נחשד על שבועת הפיקדון שהוא כפר בפיקדון שתבעו ממנו והוא נשבע על שקר ואפילו אם נחשד רק על שבועת שו הוא נשבע על עמוד של אבן שהוא של זהב שהוא רק רע לשמיים והוא לא הזיק לבריות הוא גם כן עכשיו חשוד על השבועה וכן אם היה אחד מהן ממי שמתחייב שבועה אחד כזה שהוא לא נזהר מלהיקשל בגזל הוא משחק בקוביה עם מישהו וזה שמנצח קבל כסף מהשני בזמן שהשני לא באמת התכוון לשלם את הכסף הזה כי הוא התכוון שהוא יקבל ומדרבנן נחשב כמו גזל והוא נפסע לעילות ולשבועה וכן מי שהיה מלווה בריבית נותן והוא מבקש יותר ממהשהו שהוא נתן ומפריחי יונים שזה גם כן שניים כל אחד יש לו יונה ומי ש היונה שלו תקדים לעוף מהר יותר הוא ינצח וגם כן נותלים כסף באימורים שבן אדם לא באמת התכוון לתת אז זה גם כן סוג של גזלן דרבנן או שהם סוחרים בפירות שביעית שאסור לעשות מסחר בפירות של שמיטה כל אלה פסולים מדרבנן לישבה תיקנו רבנן שהתובע כנגדו נשבע כמה הוא חייב ונוטל אלה היו צריכים להישבע ולהיות פטורים מלשלם אבל כיוון שהם לא יכולים להישבוע כיוון שהם חשודים על השבועה לא נאמנים שישבו שבועת אמת לכן תקנו חכמים שהטובע נשבע ונוטל מהם היו שניהן שני בעלי הדין חשודין וגם הטובע לא יכול להישבה חזרה השבועה למקומה דברי רבי יוסי והגמרא תבאר מה הכוונה רבי מאיר אומר יחלוקו הטובע והנטבע חולקים ביניהם הנטבע ישלם חצי והטובע יפסיד חצי מקרה חמישי שתיקנו חכמים שנשבע ונוטל אכן וני על פנקסו כיצד לא הכוונה שיאמר לו כתוב על פינקסי שאתה חייב לי 200 זוז ואז הוא ישבע ויתול את ה-200 זוז אלא בעל הבית אומר לכן תן לבני שעתיים חיטים ואני אשלם לך או תן לפועלי סלע מאות פרוטות בשווי סלע שאני אתן לך החנווני אומר כתוב בפנקס שנתתי להם חיטים או מאות אני רוצה שאתה תשלם לי והפועלים הן אומרים לא נתלנו ממנו כלום והם טובעים ממנו את שכרם אכן ונין נשבע שנתן להם ונותל מבעל הבית תשלום על כך והן הפועלים נשבע באין שלא קיבלו כלום והם נוטלים עוד פעם מבעל הבית שחרהם נמתח שם על הבית שמשלם פעמיים הוא משלם גם לפועלים שלו או לבן לבן זה לא שייך אבל שהוא משלם לפועלים שלו גם כי הם לא קיבלו מהחנוני והוא גם משלם לחנווני כי החנוני טוען שהוא נתן באופן הזה שבעל הבית מודה שאמר לחנוני תן לו במקרה כזה נשבע החנוני ונוטל אמר בן ננס כיצד אפשר לומר שאלו ואלו נשבעים ובאים לידי שבועת שם הרי ודאי אחד מהם נשבע לשקר איך בית דין נותנים להם כך אלא בשביל שלא תהיה שבועת שקר החוני נוטל שלא בשבועה והפועלים אין נוטלין שלא בשבועה עוד אומרת המשנה אמר לחנוני בעל הבית אומר לחנוני אני תמכור לי פירות בשובי דינר תן לי בדינר פירות ונתן לו את הפירות אמר לו אחני עכשיו תשלם תן לי אותו דינר ויש ויכוח אם הוא שילם או לא ואני טוען שבעל הבית עוד לא שילם לו אבל הבית אומר לו נתתיב לך ונתתו בי בכלי שמיועד להניח בו כסף שנקרא אומפלי כפי דעת חכמים אמנם הבעל הבית פטור מלשלם את הדינר הוא נאמן אבל ישבה בעל הבית שנתן לו את הדינר ובהמשך נראה שרבי יהודה אומר שהוא לא צריך להישבע והוא בכל אופן פטור אמר לו הבעל הבית לחנוני תן לי את הפירות האלה שמונחים כאן שכבר נתתי לך עליהם את הכסף החבוני אמר לו הפירות ששילמת לי עליהם כבר נתתים לך והולכתים לתוך ביתך והפירות האלה שאתה רואה כאן הם שלי היא שבה חנון וני שהפירות האלה הם שלו ויתלהם רבי יהודה חולק על המקרה הראשון ואומר כל שהפירות בידו אבל הבית שכבר קיבל את הפירות לא כמו חכמים שאמרו שהוא צריך להישבע שהוא שילם אלא ידוע על העליונה והוא לא צריך להישבה כי אין דרך החווני לתת בהקפה והוא בוודאי קיבל את הדינה אותו דין אומרת המשנה לגבי אמר לשולחני שמחליף כספים אמר לו בעל הבית לשולחני תן לי בדינר מאות תן לי פרוטות בשווי דינר כסף ונתן לו עכשיו יש ויכוח אם הוא כבר שילם את הדינר או לא אמר לו השולחני יתן לי את הדינר אמר לו בא לבית נתתי לך ונתתו בכלי שמניחים בו את הכסף שנקרא אומפלי לפי דעת חכמים היא שווה בעל הבית שנתן את הכסף והיפתר ונראה בהמשך גם כאן שרבי יהודה סובר שהוא אפילו לא צריך להישבה אם הבעל הבית נתן לו את הדינר ואמר לשולחני תן לי את המאות האלו המונחים כאן תמורת הדינר שנתתי לך היינו תן לי את הפרוטות אמר לו השולחן הנה תתים לך והשלחת את המאות לתוך כסך והמאות האלה הם שלי ישבע שולחני שהמאות האלה הם שלו והטלהם רבי יהודה חולק על האופן הראשון ואומר אין דרך של שולחני ליתן את היסר את המאות עד שיטול דינר ומכיוון שהוא נתן את הפרוטות המאות ודאי הוא קיבל את הדינר ובעל הבית לא צריך להישבה לא כמו שחכמים אמרו שהוא צריך להישבע אותו בעל הבית עוד אומרת המשנה כשם שאמרו במסכת כתובות דף פז רשימה של שבועות כך גם יהדין לגבי יתומים כמו שנראה בהמשך אבל כרגע המשנה מביאה את המקרים שנאמרו לגבי כתובה שזה שטר שהבעל נותן לאישה שבו יש התחייבויות שהוא מתחייב לה אם היא תתגרש או תתעלמן ממנו אז כשם שאמרו הפוגמת כתובתה היינו היא מודה שחלק מהסכום שרשום בכתובה שהבעל חייב לה היא כבר קיבלה ובזה היא פוגמת את הכוח שיש בשטר הזה כי בלי שהייתה מודעה שחלק היא כבר קיבלה אז עם השטר הזה היא הייתה יכולה לגבות כי בעצם כתוב כאן שבעלה חייב לה והיא מחלישה את הכוח של הכתובה בזה שהיא מודה שחלק היא כבר קיבלה והיא מודה שחלק היא קיבלה וחלק היא צריכה עוד לקבל אמרו במסכת כתובות לא תיפרה אלא בשבועה בשטר אי אפשר אי אפשר לסמוך על השטר הזה כי הרי מודה שחלק ממנו כבר נפרע אז היא צריכה להישבע וליטול וכשם שאמרו שם שאם עד אחד מעיד שהיא פרועה שהבעל פרע את הכתובה גם כן לא תיפרה מהבעל את הכתובה אלא בשבועה וכשם שאמרו שם בכתובות שהיא מגובה מקרקעות שהבעל מחר אחרי שכבר הקרקות האלה היו משועבדים שלם בהם את הכתובה הוא מכר את את הקרקעות האלה עם השיעבוד והיא רוצה לגבוט אותם את הנכסים המשועבדים האלה או שהיא רוצה לגבוות מנכסי יתומים נאמר שהיא התעלמנה והיא רוצה לגבוט את הכתובה מנכסי היתומים כשם שאמרו שהיא לא תיפרה אלא בשבועה וכשם שאמרו שהם נפרט שלא בפניו שהוא שלח לגט מחוץ לארץ וגובים לה את הכתובה שלו בפניו לא תיפרה אלא בשבועה שהיא נשבעת שהיא לא קיבלה עדיין את הכתובה כן תיקנו שהיתומים לא יפראו מאחרים אלא בשבועה מבארת המשנה איזה שבועה הרי הם לא יודעים אם הוא פרה או לא הם נשבעים שבועה שלא ציווה אותנו אבא בשעת פטירתו ששטר הזה פרוע שבועה שלא פקדנו אבא ובזה הם יכולים לקבוות עם השטר הזה וכן שבועה שלא אמר לנו אבא קודם לכן שהחוב פרוע ושלא מצינו בן שטרותיו של אבא שובר שטר שכתוב בו שהשטר הזה פרוע רבי יוחנן בן ברוקה אומר אפילו נולד הבן לאחר מיטת האב שלא שייך שהשווה שהאבא לא אמר לו כלום שהרי רק נולד אחרי מיתתו של האבא הרי זה נשבע שלא מצא שובר שהחוב פרוע ונוטל אמר רבי שמעון בן גמליאל אם יש עדים שאמר האב בשעת מיתתו שטר זה אינו פרוע אז אם כן כיוון שהוא בעצמו אמר שעדיין החוב בתוקפו כיוון שהוא אמר את זה הבן נוטל את החוב שלו בשבועה עוד אומרת המשנה ואלו נשבעין אפילו שלא בטענה זה לא שמישהו טוען והם כרגע רוצים לטון אחרת ולכן הם נשבעים אלא שלא בטענה השותפין אחד יכול להשביע את חברו שלא לקח מהחלק שלו כלום והאריסין שהם פועלים בשדה מקבלים חלק ממה שגודל בשדה הם נשבעים שלא לקחו מהחלק של בעל הבית והאפוטרופים שממונים על נכסי אדם לשת ולתת בנכסיו נשבעים שהם לא לקחו מאותם נכסים והאישה הנוסאת והנותנת בתוך הבית בעלה מינה אותה להיות אחראית על הנכסים היא נשבעת שהיא לא לקחה כלום מנכסיו ובן הבית אחד האחים שמטפל בנכסים לאחר שמת אביהם שהוא נשבע שהוא לא לקח מהנכסים של שאר האחים בכל אחד מאלו אם אמר לו הנטבע על הטובע מה אתה תוענני ואמר לו "רצוני שתשבע לי שלא לקחת מהחלק שלי כלום הוא חייב להישווה אבל אם חלקו השותפין והאריסין ואף אחד לא השביע את השני בשעת החלוקה אין יכול יותר להשבי אחר כך מספק אבל אם החמה טענה אחרת הוא התחייב שבועה מהתורה זה נקרא נתגלגל או שבועה ממקום אחר." אז הוא כבר נשבע גם על זה מגלגלין עליו את הכל גם את מה שטוען לאחר החלוקה עוד אומרת המשנה כל שבע שנים יש שנת שמיטה שבשנת שמיטה ה בעלי חובות מוותרים על חובותיהם השביעית משמטת את החובות השביעית משמטת גם את השבועה שנתחייב בה מחמת ההלוואה והוא כבר לא צריך להישבוע אם הבן אדם מתחייב שבועה מחמת ההלוואה כשהגיעה שנת שביעית השביעית משמטת את השבועה הזאת והוא לא צריך להישוע כאן בעצם השלמנו את המשניות של כל הפרק השביעי וכעת עוברים לבאר את המשנה בדברי הגמרא למדנו במשנה כל הנשבעין שבתורה זה כותרת כזאת כל הנשבעין שבתורה שעל זה אנחנו לא מדברים בפרק שלנו ודיברנו בפרקים הקודמים של המסכת בהרחבה נשבעין בשביל להיות פטורים ולא משלמים מנהלן מנין לומדים את זה מר קרא פסוק אומר לגבי שומר שקיבל פיקדון לשמור שבועת השם תהיה בין שניהם אם לא שלח ידו במלאכת ראהו ולקח בעליו ואז מוסיפה התורה ולא ישלם דורשים לקח בעליו את השבועה ואז הנטבע לא ישלם כלום רואים שמי שעליו לשלם לא שבועה כדי שהוא לא יצטרך לשלם והוא יהיה פטור כעת עוברים לבאר את הרשימה של המקרים שאמרנו שאלו נשבעין מדרבנן ונוטלין וכולי וראינו במשנה אחד מהם שכיר שיש ויכוח בינו לבין בעל הבית אם הוא כבר קיבל את שכרו על עבודתו הוא נשבע ונוטל שואלת הגמרא מה ישנה השכיר מכל טובע דתקינו לרבנן דמשתב ושקיל שהוא נשבע ונוטל אמר רב יהודה אמר בשם שמואל הלכות גדולות שנינו כאן במשנה לפני שנביא את התירוץ שואלת הגמרא הלכות משמע שזה הלכה למשה מסיני הנילכתנינו זה הלכה למשה מסיני זה הרי תקנות של חכמים אלא הי תקנות גדולות שנינו כאן שואלת הגמרא רה כתוב שזה תקנות גדולות בכלל הדברים אתה למד שיש גם תקנות קטנות מה בכלל דהיקה קטנות אלא אמר רב נחמן כך אמר שמואל תקנות קבועות שנינו כאן במשנה הקרו הרבנן לשבועה מבעל הבית שהוא הנטבע שהוא זה שאמרו להישבה ולהיפתר מתשלום והשליחו את השבועה על השכיר הוא נשבע ונוטל שדיוק השכיר משום כדי חייו של השכיר שואלת הגמרא משום כדי חייב דשכיר כנסינלה לבעל הבית למה אתה כונס את בעל הבית נכון שצריך לדאוג לחייו של השכיר שבדרך כלל אל שכרו הוא נוסא את נפשו והוא עובד בשביל לקבל שכר כדי שהוא יוכל לחיות אבל למה בשביל זה אתה כונס את בעל הבית שאתה נותן לשכר לישבה וליטול אונה הגמרא בעל הבית עצ עצמו גופי נוח לו ניחלי דמשתב שכיר ושקיל שהשכיר שבע ויקח את שכרו היחיד תגרון לי פועלים על ידי זה הוא ימצא לזכור פועלים שלא יפחדו שלא יקבלו את שכרם שואלת הגמרא אדרבה אפשר לומר הפוך השכיר ניך עליי דלשתבע בעל הבית ונפקע שכיר מעדיף שבעל הבית ישבה ויפתר מלשלם כי יהיה יחידליגר בעל הבית כדי שאנשים יזכרו אותו למלאכה ולא יחששו שב בא את שכרו פעמיים אונה הגמרא בעל הבית על כורחי הגר על כורחו הוא סוכר פועלים אין חשש שהוא לא יזכור הוא חייב את הפועלים שואלת הגמרא שכיר נמי על כורחי מתגר השכיר גם על כורחו יזכיר את עצמו לבית כי הוא הרי צריך את כדי חייו הוא צריך את פרנסתו אלא מה הסיבה שהטילו את השבוע לשכיר משום שבעל הבית טרוד בפועליו הוא נותן שכר לכמה פועלים והוא חושב שהוא נתן לו ובאמת ייתכן שהוא לא נתן כי הוא טרוד ויכול להיות שהוא באמת שכח מהפועלים והוא לא שילם לו שואלת הגמרא אם כן ליטיב לי בלא שבועה שרבנן התקנו שאם הפועל טוען שהוא לא קיבל שכר לא יצטריך להישבה אלא יתנו לו אונה הגמרא תקנו שישה כדי להפייס דעתו של בעל הבית הוא טוען שהוא שילם ברגע שהשכיר שבה שהוא לא קיבל אז תתפייס דעתו שאולי הוא שכח שואלת הגמרא למה צריך להגיע לשבועה שיתקנו חכמים שהבעל הבית ישלם את השכר בפני עדים ליטיב ליב עדים ואז לא יצטרכו להישבה אונה הגמרא הדרך היה שהיו נותנים שכר כל יום טריךלי מילטא זה קשה לחזר כל יום אחרי דין שואלת הגמרא שיתקנו חכמים שישלמו שכר לפני תחילת העבודה ולי תיבלי מעיקרה ואז כל פעם כשאדם מטען שהוא לא קיבל שכר לא יאמינו לו לא היית מתחיל לעבוד אם לא קיבלת שכר תרצת הגמרא גם בעל הבית וגם השכיר שניהן רוצים בהקפה הבעל הבית פעמים אין לו עדיין את הכסף רק בערב יהיה לו לכן הפועל מעדיף לקבל את הכסף רק בערב כדי שהכסף לא יגמר לו במשך היום אלא ישאר לו כל הכסף בסוף היום הסברנו שהסיבה שהשכיר נשבע שהוא לא קיבל שכר ואז הבעל הבית משלם לו כיוון שהבעל הבית טרוד בתשלום שכר לפועליו וייתכן שהוא באמת שכח ולא שילם לאחד מהשכירים שואלת הגמרא הי אחי אם זה הסיבה אפילו קצת נמי גם כשהוויכוח כמה הוא קצץ לשלם גם כן נאמין לשכיר עלמה תניה למה שנינו ברייתא מאומן אומר שתיים קצצת לי שתשלם לי אבל הבית אומר לא קצצתי לך אלה אחת אז הוא נאמן הבעל הבית ו האומן השכיר המוציא מחברו עליו הראיה והוא לא נאמן בשבועה למה באמת לא אולי נאמר שהבל הבית שכח בגלל שהוא טרוד בפועליו אונה הגמרא קציצה ודאי מדכר דכיר לי את הסכום שבעל הבית סיכם הוא ודאי זוכר רק לגבי הפיראון לפעמים הוא נתן לאחרים והוא חושב שנתן לו לכן עקרו את השבועם בעל הבית והמינו לשכיר בשבועה שואלת הגמרא אם בעל הבית טרוד בעסקה ויה אחי אפילו כשהשכיר טובע את שכרו לאחר שעבר זמנו אחר שעבר זמן הגביה נמי נאמר שהשכיר שווה ויתול כי הרי הבעל הבית טרוד והוא חושב שהוא נתן לו מה זה משנה אם הוא טובע בזמנו שהוא טובע לאחר זמנו כאן ראינו שיש הבדל בברייתא למה תניה אם עבר זמנו ולא נתן לו שכיר אומר שלא נתן לו את השכר אבל בבית אומר שהוא נתן הרי זה אינו נשבע ונוטל למה לא אולי באמת הבעל הבית שכח אונה הגמרא התורה אומרת שאסור להימנע מלשלם לשכיר ביומו ביומו תיתן שכרו חזקה אין בעל הבית תעובר בבעל תלין הוא כנראה ודאי שילם ביומו שואלת הגמרא אולי הוא מאוד רצה לקיים את זה אבל הוא שכח הרי אמרת הבית תרוד בפועליו הוא אולי הוא נתן לאחרים והוא חשב שהוא נתן לו ואם כן גם לאחר הזמן הוא חושב שהוא כבר שילם ולא עבר על האיסור מתרצת הגמרא הנמלי שהוא טרוד ואני טולה שלא נתן והוא חשב שנתן מכמה מידלים תזמן חיובהו לפני שהגיע זמן החיוב של בלטלין אבל כמעט זמן חיוב כשמגיע זמן החיוב בסוף זמן הפיראון מתאמץ להיזכר אם באמת נתן בשביל לא לעבור על האיסור רע מהנפשי ומתקר ואם הוא אומר שהוא נתן חזקה שהוא אומר אמת שואלת הגמרא וכי שכיר נחשד שהוא עובר משום בל תגזול לטבוע את שכרו פעמיים מתרצת הגמרא גבי בעל הבית יש שתי חזקות להאמין לו אי קטרי חזקי חדה חזקה אחת דם בעל הבית עובר משום בל תלין וחדה דבר נוסף דאין שכיר משה שכרו בדרך כלל השכיר מבקש את שכרו מיד אז כנראה שהוא באמת קיבל את שכרו מיד בזמנו זה שהוא בא אחרי כמה ימים הוא לא נאמן לטעון שהוא לא קיבל אמר רב נחמן אמר בשם שמואל לא שנינו שהשכיר נשבע שהוא לא קיבל את שכרו והוא נוטל אלא שיש עדים שראו שבעל הבית סוחר אותו למלאכה וראו שהוא עובד אצלו אבל עם שכרו שלו ביתים השכיר לא נשבע ונוטל מתוך שבעל הבית אם הוא היה משקר היה יכול לומר לו לא שכרתיך מעולם ואני חייב לך כלום אז הוא נאמן והוא יכול לומר לו שכרתיך ונתתי לך שכרך ובעל הבית נאמן בלא שבועה אמר לרבי יצחק לרב נחמן יהיה ישר הדין הזה נכון וכן אמר רבי יוחנן אותו דין שאם אין עדים שבעל הבית שכר אותו הבעל הבית נאמן מתוך שהיה יכול לומר לו שכרתיך שואלת הגמרא האם נדייק ממה שהוא אמר את זה בשם רבי יוחנן והוא לא הזכיר את ריש לקיש בכלל דפליג על ריש לקיש כי בדרך כלל רש לקיש חולק על רבי יוחנן אונה הגמרא לא קדם אמר יש אומרים שבאותו זמן שרבי יוחנן אמר את זה בבית המדרש רש לקיש משת ושתי לי הוא שתה באותו זמן ולכן הוא שתיק לי הוא שתק לא ידוע אם הוא חולק או לא גדמרש אומרים שדרכו של ריש לקיש באופן קבוע הייתה שמי שהבשה אלה ושתיק לי הוא היה שוהה בזמן שרבי יוחנן היה אומר את דעתו ונותן לו לסיים עם כל הטעמים והכל רק אחר כך הוא היה עונה ורבי יצחק כשהוא שמע את רבי יוחנן יצא לפני שהוא שהוא השלים את כל הטעמים והכל ולכן הוא לא יודע אם רש לקיש בסוף חלק או לא לכן הוא רק אמר מה אומר רבי יוחנן אבל ככל שגם רש לקיש מסכים בזה יתמר נמי אמר רב מנשיא ברזביד אמר בשם רב לא שנינו ששכיר נשב ונוטל אלא ששכרו בעדים ורק יש ויכוח אם הוא שילם אבל אם יכול להיות גם ויכוח בכלל אם הוא שכר אותו כי שכרו שלו בעדים הוא מודה שהוא שכר אותו מתוך שבא לבית יכול לקפור ולומר לשכיר לא שכרתיך מעולם יכול לומר לא שכרתיך ונתתי לך שכרך והוא יהיה נאמן אמר רמי ברחמה כמה מעולה ההלכה הזאת השמועה הזאת כמה מהל השמעתה אמר לירבה לרמי ברחמה מהליותה מה המיוחד בשמועה הזאת אם כן אם מתי שיכול לומר לא היו דברים מעולם אין חיוב שבועה כמו כאן שכיוון שהבעל הבית היה יכול לומר לא שכרתי אותך בכלל אז הוא כבר נאמן גם כן כשהוא אומר שכרתי הוא נאמן לומר שילמתי שבועת שומרין דחייב רחמנה הקדוש ברוך הוא חייב שומר שכר שנתנו לו שכר לשמור איזה פיקדון והוא טוען שהפיקדון נהנס ולכן הוא לא יכול להשיב אותו הקדוש ברוך הוא תיקן שבועה חייב שבועה את השומר שהיא שווה איך היא משכחת לה איך נמצא מקרה שהוא יהיה חייב מתוך שהשומה יכול לומר למפקיד לא היו דברים מעולם לא נתת לי בכלל את הפיקדון תמיד הוא יוכל אמר לו נתת לי ונאנסו והוא יהיה נאמן בלי שבועה אונה הגמרא מדובר דפקיד לי בעדים דין שהמפקיד הפקיד אצל השומר בפני עדים לכן השומר לא יכול לומר לא היו דברים לא היו דברים מעולם שואלת הגמרא גם אם הפקידו בפני עדים את הפיקדון עדיין הוא יכול לת לטעון מתוך שהיכול השומר לומר לו איך זרטיב לך והוא יהיה פטור יכול לומר לו נהנסו והוא יהיה נאמן גם בלי שבועה אונה רמיברח מדובר דפקיד לבשטרה שהמפקיד החתים את השומר בשטר שהוא קיבל את הפיקדון והשטר עדיין נמצא אצל המפקיד לכן הוא לא יכול ליתון החזרתי כי אם כן הוא היה צריך לקבל בחזרה את השטר לכן צריך להישבע שנאנסו דיקת הגמרא מכלל דטר גם רמ מברחמה וגם רב הסביר עלהו סוברים המפקיד אצל חברו בעדים אין צריך להחזיר לו בעדים כי מזה שרבא הקשה שגם אם הפקיד בעדים יכול לומר שהחזיר לו חמי ברחמה קיבל את הקושיה לא אמר לו מה זאת אומרת אם הוא הפקיד לו בעדים הוא צריך גם להחזיר בעדים רואים ששניהם סוברים שלא חייבים להחזיר בעדים לכן הוא היה צריך לדבר על מקרה אחר שמדובר שהוא הפקיד בשטר ומזה זה שרואים שהוא ענה לו שמדובר שהוא הפקיד בשטר ורבא קיבל את התירוץ רואים ששניהם סוברים שמפקד בשטר אז צריך להחזיר לו את הפיקדון בפני עדים בכל אופן הבאנו את דברי רב ושמואל שמתי השכיר יכול להישע לא קיבלתי משכורת לא קיבלתי שכר וליטול דווקא אם יש עדים שהבעל הבית שכר אותו והוא עבד אצל בעל הבית אבל אם אין עדים אומרים רב ושמואל מתוך שבעל הבית יכול לומר לפועל לא שכרתי אותך הוא נאמן לומר שכרתי אותך ושילמתי לך מביאה על זה הגמרא קרימחלי דרב ששת הוא קרא עליו את הפסוק וישם דברים את הדברים וישם דוד את הדברים האלה בלבבו ככה גם רב ששת נתן אל ליבו את דברי רב ושמואל ניסה להקשות עליהם דברי ברייתא דאשקחי רב ששת לרבא בר שמואל הוא פגש את רבא בר שמואל אמר לי הוא שאל אותו תני מרמידי בשכיר יש לך איזה ברייתה בנושא של אמר לי כן הן תנינה יש לי ברייתה בברייטה יש שני מקרים מקרה ראשון שכיר שטובע את שכרו בזמנו בתוך זמן הגביעיה נשבע שהוא עוד לא קיבל ונוטל כיצד זמן שאמר לו השכיר לבעל הבית שכרתני ולא נתת לי עדיין את שכרי ולה בעל הבית אומר שכרתיך ונתתי לך את שכרך זאת אומרת אם הוויכוח הוא אם הוא שילם או לא שילם אז השכיר נשבע ונוטל אבל אם הוויכוח הוא כמה הבעל הבית התחייב לשלם אמר לו השכיר שתיים קצצת לי והרה אומר לו קצצתי לך אלה אחת כאן השכיר לא נשבע ונוטל אלא הבעל הבית פטור מלשלם לו כמה שהוא מבקש אלא הוא משלם כמה שהוא טוען שהוא התחייב כי המוציא מחברו עליו הראיה השכיר צריך להביא ראיה להביא עדים שהוא קצץ לו שתיים ואם הוא לא יביא עדים הוא יפסיד כי הוא מוציא מבעל הבית מדייק רב ששת המדיסיפה בראיה ממה שבא סייפה הברייתה אומרת שאינו מוציא אלא בעדים ה ורשע אם כך ברשע שהברייתא אומרת שהשכיר נשבע ונוטל היינו בלי ראיה הוא לא צריך להביא עדים שהוא שכר אותו רואים שאפילו שאין עדים השכיר נשבע ונותן לא כמו דברי רב ושמואל שאמרו שאם אין עדים הבעל הבית מתוך שהוא נאמן לומר לו שכרתיך הוא נאמן לומר שכרתיך ושילמתי מתרצת הגמרא אמר רב נחמן בר יצחק גם הרשע מדובר בראיה כמו שהסיפה בראיה הזכות של השכיר היא רק על ידי הבאת ראיה שהוא מביא עדים לטענה שלו גם מה שכתוב בחלק הראשון של הברייתא שהשכיר נשבע שהוא לא קיבל שכר והוא נוטל זה רק בתנאי שהוא מביא עדים שבית שכר אותו ובאמת הוא עבד אצלו והוא עשה אצלו מלאכה ולמה רק בחלק השני אומרת הברייתא שיש ראיה כי היא מדברת רק על ראיה שמחייבת את בעל הבית לשלם דלשלם קטני אבל ראיה שצריך אותה רק כדי שתהיה לשכיר זכות להישבה וליטול ראיה דשבועה זה לא קטנה את זה הברייתה לא מזכירה לכן כיוון שהראיה הזאת לא ממש מוציאה ממון אז את זה הברייתא לא מזכירה אבל באמת נכון באמת כדי שהסכיר יוכל להישבע וליטול באמת ייתכן כמו דברי רב ושמואל שה ברייתה מדברת דווקא במקרה שיש עדים שהבעל הבית שכר אותו ובאמת הוא עשה אצלו מלאכה ורק אז הוא יכול להישע וליטול את שכרו מבעל הבית ועד כאן דף
לצפיה בתכנים נוספים: