הדף היומי מסכת שבועות דף מד

הדף היומי בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il

הדף היומי מסכת שבועות דף מד

[מוזיקה] שבועות דף מד מתחילים בעזרת השם דף מג עמוד ב שורה 19 מלמטה אמר שמואל חידוש גדול אימן דוזפי אלפה זוזה לחברי אחד שאלווה אלף זוז לחברו ומשכן לי הלובה נתן לו משכון ידית של מגל שקוצרים בתבואה קטאה דמגלה עבד קטאה דמגלה עבד אלפה זוזי ברגע שנאבד למלווה המשכון אף על פי שהוא זול הידית של המגל הלובה לא צטרך להחזיר לו את החוב כיוון שהמלווה קיבל על עצמו אחריות על המשכון שכל זמן שלא יחזיר את המשכון הלובה לא יחזיר לו את הכסף אבל טרתי קטעתי אם נתן לו שתי בתי יד ואחד נאבד והשני קיים לא אומרים שכל בית יד כנגד חצי ההלוואה וחצי מהחוב לא מחזיר לו אלא כל משכון אחד והיות והוא מחזיר חלק מהמשכון אין עליו לשלם אלא את שובותה בית יד המלווה צטאר להחזיר את מה שנאבד לו אחד מהבתי יד מלוץ צט לשלם את כל החוב זה דעת שמואל ורב נחמן אמר אפילו טרתי קטטתי היו שתי בתי יד של מגל שהיו משכון כל אחד הוא כנגד חצי מהחוב עבד חדה אם נאבד בית יד אחד עבד 500 המלווה הפסיד 500 זוז חצי מהחוב עבד אידח אם הוא איבד גם את השני עבד כולה הוא הפסיד את כל החוב אבל אם נתן לה מלווה קטא ונסקה בית יד וחתיכת כסף לא אומרים שהחתיכת כסף זה משכון על חצי מהחוב אלא היות והחתיכת כסף זה דבר שראוי לשלם בו לא אומרים שהוא קיבל אותו בשביל חצי פיראון אלא רק בכמה שזה שווה ואם איבד את החתיכת כסף איבד רק כנגד שוביו ואם איבד את הידית איבד את כל החוב כך אומר רב נחמן שבעצם החתיכת כסף זה פיראון של החוב כן בשביל פיראון החוב ורק היד של ה א מגל הוא נחשב כמו משכון נהרדה ימרי חכמי נהרדה אמרו אפילו כשנתן קטא ונסקא נתן בית יד של מגל וחתיכת כסף עבד נסחה עבד פלגה כשנבד החתיכת כסף איבד חצי מהחוב ואם נאבד גם קטא גם הידית של המגל אז עבד כולי נאבד החצי השני גם כן של ה חוב למה כי אנחנו אומרים שגם החתיכת כסף הוא לא נותן אותו בשביל פיראון אלא נותן אותו בשביל משכון כך סוברים חכמי נהרדה מביאה הגמרא במשנה שלנו תנן שאם המלווה טוען סלע אלוטיך עליו הלוואתי לך סלע שזה ארבע דינרים שני שקלים הלוותי לך למשכון הזה סלע וכמה היה שווה המשכון שקל היה שווה שזה חצי סלע אז כיוון שנאבד לי המשכון אז בסדר אז חצי סלע אתה לא צריך לשלם לי זה כנגד המשכון אבל חצי אתה כן חייב לשלם חצי סלע וה אומר הלובה טועה לא כי אלא סלה אלוטני עלה ושלושה דינרינה היה שווה היינו אני חייב לך רק דינר אחד המלווה טוען אתה חייב לי שני דינרים והלווה טוען לא אני חייב לך רק דינר אחד אז הוא מודה במקצת אז הוא חייב שבוע מודה במקצת ואת הדינר שהוא מודה שהוא חייב הוא כמובן חייב לשלם נשאלת השאלה למה הלווה צריך להישבה לי מלא שיאמר לה מלווה הקביל בלטי קיבלת על עצמך שכל זמן שאתה לא מחזיר את המשכון אני לא אשלם לך הלוה צריך להיות פטור לגמרי מתרצת הגמרא מתניתין בדפריש המשנה מדברת באופן שמלווה פירש ללובה שהוא לא מקבל על עצמו את האחריות של כל החוב אלא רק את השווי של המשכון ושמואל מדבר בסתם בדלאו פריש והוא מחדש שבסתם המלווה מקבל עליו את האחריות של כל החוב שאם הוא לא מחזיר את המשכון הלובה לא יצטרך לשלם לו כלום אומרת הגמרא לימה אולי נאמר שהדין של שמואל כתנאי הוא הוא שנוי בוויכוח בין תנאים שנינו המלווה את חברו על המשכון נתן לו הלוואה וקיבל ממנו משכון ועבד המשכון אז לפי דעת רבי אליעזר המלווה היא שווה שהמשכון נאבד וטעול את כל מאותיו דברי רבי אליעזר רבי עקיבא אומר יכול הלובה שיאמר לה מלווה כלום לוטני אלא על המשכון עבד המשכון עבדו מאותיך אבל המלווה אלף זוז בשטר שהלובה נתן למלווה שטר ראיה על החוב ובנוסף הניח משכון בידו דברי הכל עבד המשכון עבדו מאותיו שהרי יש לו כבר ראיה לחוב בשטר אז אז למה הוא נתן לו את המשכון בשביל פיראון ברגע שהוא הפסיד את המשכון הוא הפסיד את החוב זה דברי התנאים היחיד כמה שווה המשכון שבו יש את הוויכוח רבי אליעזר ורבי עקיבא דשווי שיעור זוזי אם המשכון שווה כנגד כל החוב מה הייתה עמי דרבי אליעזר למה רבי אליעזר אומר שהיא שווה ויתול את מאותיו המשכון היה שווה כמו החוב אז כנראה המלווה נטל אותו בתור פיראון אז הלובה לא צריך לשלם לו כלום אלא לו וכילו מדובר כאן בדלא שוי שיעור זוזי כשהמשכון שווה פחות מהחוב ובדשמואל כמפלגה הוויכוח הוא בדברי שמואל רבי עקיבא סובר כמו שמואל שהמשכון הוא לפיראון אם לא ישלם לו הלווה לכן אם עבד המשכון הלווה לא צריך לשלם ורבי אליעזר חולק על דינו של שמואל וסובר שהמשכון הוא רק לזיכרון והמלווה הוא שומר חינם עליו לכן היא שווה שנאבד המשכון ויתול את כל החוב זוכרה הגמרא לא בזה הוויכוח אלא בדלא שווה כשהמשכון לא שווה כמו החוב כוללמלט להוודש שמואל אף אחד מהם לא מסכים עם דברי שמואל אלא לפי כולם צריך לשלם את החוב והכ מדובר בדשווי שיעור זוזי כשזה שווה בדיוק כמו השווי של החוב ריבי יצחק המפלגי הביכוחו בדברי רבי יצחק ואמר רבי יצחק מנין לומדים שבעל חוב שקונה את המשכון זה נחשב עכשיו ממונו של המלווה שנאמר לגבי המלווה שנתן הלוואה לאני והאני נתן לו משכון שצריך להחזיר לו את המשכון בזמן שהאני צריך להשתמש בו בלילה או בבוקר אומרת התורה ולך תהיה צדקה אתה מקיים איזה מצוות צדקה בזה שאתה נותן ללווה את המשכון שהוא הפקיד אצלך אתה נותן לו את זה אם זה כרית למשל אתה נותן לו את זה בלילה שיהיה לו על מה לישון יש לו לך מצוות צדקה אומר רבי יצחק אם המלווה אינו קונה את המשכון צדקה מנין לו למה זה נחשב צדקה הרי צדקה שייך רק בדבר שמחסיר ממון ממה שהתורה אומרת שזה נחשב לצדקה מכאן לבעל חוב שקונה את המשכון רבי עקיבא סובר כמו רבי יצחק שהוא קונה את המשכון ולכן אם עבד הוא מתחייב על כך ולכן עבדו מאותיו רבי אליעזר חולק על רבי יצחק והוא סובר שאף על פי שהוא משכון גמור לקבוות ממנו את החוב אם במקרה שהלובה לא ישלם בכל אופן הוא לא קונה את המשכון והוא רק שומר חינם ולכן הוא נשבע שהוא לא פשע והוא מקבל את הכסף שואלת הגמרא אם כך לימא נאמר שהדין של רבי יצחק שנוי במחלוקת הנאים היא כי אנחנו אומרים כעת שרבי אליעזר חולק עליו דוכה הגמרא ותסברה וכך את הסיבור כך לומר אמור דאמר רבי יצחק מה שרבי יצחק אומר שבלכוב קונה את המשכון דווקא שמשכנו שלא בשעת הלוואה דווקא שבזמן ההלוואה הוא לא נתן הוא לא לקח משכון אותו מלווה הגיע זמן הפיראון והלובה לא היה לו מאיפה לשלם אז בית דין הוציאו לו משכון שהוא מקבל את זה מדין פיראון ועל זה נאמר שהוא קונה משכון אבל משכנו בשעת הלוואה אם הוא לקח ממנו משכון בזמן שהוא נתן לו את ההלוואה מי אמר רבי יצחק שהוא קונה משכון וכאן מדובר שהוא לוקח את המשכון בשעת ההלוואה כי הרי כתוב המלווה על המשכון אלא במש שכנו שלא בשעת הלוואתו כולעלמה לא פליגי דיטל דרבי יצחק אם באמת כמו שדיבר רבי יצחק שבזמן הפיראון בית דין נתנו לו את המשכון מממונו של האני בזה כולם מודעים באמת שהוא קונה את המשכון והכה כם מדובר במשכנו בשעת הלוואתו ובשומר הבידה כמפלגי יש ביניהם ויכוח מה דינו של שומר הידע דיתמר כמו ששנינו שיש בזה ויכוח אדם שמוצא עבדה והוא הביא את העבדה אל ביתו והוא שומר עליה עד שהבעלים יבואו איזה דין שומר יש לו רבא אמר כשומר חינם כי הוא הרי לא מקבל שכר על השמירה ולכן רק אם הוא פש בשמירה אז הוא יהיה חייב לשלם אם קרה איזה נזק לעבידה כמו דינו של שומר חינם שהוא פטור באונסין כמובן פטור גם בגניבה ועבידה רב יוסף אמר שומר עבידה דינו כשומר שכר דמי כיוון שיש לו שכר מצווה ובמסכת בבקמה דף נ כתוב איזה שכר הוא מקבל שאם בזמן שהוא עוסק בעבדה מגיע עני הוא פטור לתת לו פרוטה שהוא הרי עסוק במצווה וטור ממצוות צדקה לכן הוא נחשב כמו שומר שכר ולכן כיוון ששומר עבדה הוא כמו שומר השכר אז הוא חייב בגניבה ועבידה וכן מלווה על המשכון הוא מקיים מצווה רבי אליעזר סובר כרבא שהוא בכל זאת כמו שומר חינם לכן הוא נשבע שלא פשע בשמירה והלובה משלם את הכסף של החוב רבי עקיבא סובר כמו רב יוסף שהוא נחשב כמו שאומר שכר והוא מתחייב בגניבה ועבידה ועבדו מהותיו שואלת הגמרא לימה האם צריך לומר שהדין של רב יוסף ששומר עבודה כמו שומר שכר שנוי במחלוקת תנאים והוא סובר כמו רבי עקיבא אונה הגמרא לא רב יוסף לא מעמיד את דבריו מחלוקת הנאים אלא בשומר דעדכול עלמה דרב יוסף לגבי מצוות השמירה על הידה ודאי אפשר לומר שכולם מסכימים עם רב יוסף שהוא נחשב כמו שאומר שכרח הוויכוח של רבי אליעזר ורבי עקיבא מדובר במלווה צריך למשכון כמיף לגי אם המלווה רוצה להשתמש במשכון ובתמורה לזה שהוא משתמש שמש במשכון הוא מוריד מהחוב מר סבר דת רבי עקיבא אף שהוא משתמש במשכון מצווה כאבידו הוא מקיים עדיין מצווה והוא נחשב שומר שכר במר סבר רבי אליעזר סובר היות והוא מתכוון לצורכו לו מצווה כאביד והוא רק כמו שומר חינם אומרת הגמרא לימה אולי נאמר שהדין של שמואל שאומר שאם נאבד המשכון המלווה הפסיד את החוב כתנאי זה שנוי במחלוקת אחרת של תנאים ששנינו ברייתא המלווה את חברו על המשכון ונכנסה שנת שמיטה שבשנת שמיטה כל שבע שנים זה שנת שמיטה שאז אומרת התורה שהמלווה צריך לוותר על החוב אבל אם זה חוב שיש עליו משכון אז השביעית לא משמטת אף על פי שהמשכון אינו שווה אלא חצי מהחוב פלגה שביעית אינו משמת כל האיסור הוא לגבות את החוב מחברו אבל כשיש לו משכון החוב נחשב כמו שכבר גבו אותו דברי רבן גמליאל רבנו שמעון בן גמליאל רבי יהודה הנשיא אומר אם היה משכונו שווה כנגד כל חובו אז אינו משמת שביעית אינה משמטת ואם לו אם המשכון לא שווה כנגד כל החוב אז משמת את החוב מבררת הגמרא מי אינו משמת דכאמרתנקמה על איזה חלק מהחוב אמר התנא הראשון היינו רבן שמעון בן גמליאל שהשביעית אינה משמתת אם נאמר אימה רק כנגדו כנגד מה שהמשכון שווה אינו משמת שזה כבר נחשב שהוא הוא קיבל פיראון החוב והוא תחת ידו בכלל דרבי יהודה הנשיא שחולק סבר כנגדו נמשמת גם שהמשכון שווה שביעית משמתת אלא מה היא תפיס משכון בשביל מה המלווה לקח משכון אם לא בשביל שיוכל לגבוות בו משהו שווה ואם כן לא ישמת כנגד המשכון עצמו כי הוא הרי עשוי בשביל גבייה זה כמו שכבר גבו את החלק הזה של החום אלא לו כי לא צריך לומר שכנגד המשכון כולם מודעים ששביעית לא משמטת כל הויכוח הם משמט כנגד כולו ובדי שמואל כמפלגי נחלקו בדין של שמואל שדעת התנ הראשון רבן שמעון בן גמליאל כמו שמואל שאפילו שהמשכון לא שווה כנגד כל החוב הוא נחשב למשכון על כל החוב ולכן שביעית לא משמטת את כולו ורבי יהודה הנשיא לא סובר כשמואל אלא זה משכון רק על כמה שהוא שווה ולא כנגד כל החוב ולכן שביעית משמטת מה שהחוב יותר מהמשכון דוכה הגמרא לא בזה הוויכוח של רבן שמעון בן גמליאל ורבי יהודה הנשיא לעולם מה שרבן שמעון בן גמליאל דיבר זה כנגדו וכנגדו שביעית לא משמטת כנגד המשכון בהקמפלגה וזה הוויכוח שלהם תנמה היינו רבן שמעון בן גמליאל סבר כנגדו לא משמת כיוון שהמשכון הוא על כמה שהוא שווה וזה כמו שהוא פרעה את החלק הזה ולכן השביעית לא משמטת רבי יהודה דשי סבר כנגדו נמ משמת וכאמרת מה ששאלת אז למה היא תפיס למשכון אם זה לא נחשב שעם המשכון הוא יוכל לגבות והוא לא עשוי לגבייה בשביל מה הוא מחזיק את המשכון התשובה היא לזכרון דברים בעלמה כדי שהדבר הזה יהיה זכור שבאמת אלו וחייב לו והוא לא יכל לקפור ולומר שהוא לא חייב לו אבל זה לא בתורת גביה זה לא נחשב שהחוב כבר אצלו ולכן השביעית משמטת גם כנגד המשכון לפי דעת רבי יהודה הנשיא הדרן הלך פרק שישי פרק שבועת הדיינין ועד כאן דף מד ли
לצפיה בתכנים נוספים: