הדף היומי מסכת שבועות דף מג

הדף היומי בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il

הדף היומי מסכת שבועות דף מג

שבועות דף מג מתחילים בעזרת השם דף מב עמוד ב במשנה ואלו דברים שאין נשבעין עליהם רשימה של ארבעה דברים שמהתורה לא נשבעים עליהם למשל אם מדברים על מודה במקצת אדם א תב טבעו אותו שהוא חייב 100 זוז והוא יודע רק ב50 בדרך כלל לא אמור להתחיל שבועה אבל יש רשימה של ארבעה דברים שלא נשבעים עליהם מהתורה העבדים הקנעניים והשטרות והקרקעות וההקדשות וכן אין בהן תשלומי כפל גנב משלם תשלומי כפל כמובן אם הדיינים האלה מוסמחים לדון דיני כנסות אבל אם הוא גנב אחד מהדברים האלה או מההקדש לא משלם כפל ולא תשלו מארבעה וחמישה אם הוא גנב שור עושה מההקדש ותוח או מחר לא משלם תשלומי ארבעה וחמישה היינו ארבע צון תחת השא וחמישה בקר תחת השור אלא את הקרן בלבד את ה מה שהוא גנב בלבד בלי תוספת של כנס וכן שומר שקיבל פיקדון לשמור ולא משלמים לו על השמירה הוא שומר חינם שמר את אחד מהדברים האלה ונגנב ו נאבד ממנו בדרך כלל לא אמור להשבה שהוא שמר כמו שצריך והוא לא פשע בשמירתו כאן אינו נשבע ואדם שקיבל שכר על השמירה שהוא מכונה נושא שכר אם הוא קיבל שכר לשמור את אחד מהדברים האלה ונגנב ונאבד ממנו אינו משלם במשנה אמרנו דעת חכמים שלא נשבעים על הקדשות אומר רבי שמעון יש מקרה של הקדש שנשבעים עליו קודשים שחייב באחריותן היינו יש שתי דרכים שאדם נודר קורבן דרך אחת שהוא לוקח בהמה ומקדיש אותה בעצמה ואז אם היא מתה נעבדה לא משנה מה הוא לא חייב באחריותה כי הוא הקדיש אותה וכל ה א קורבן תלוי בה בלבד אם אם אפשר אפשר להקריב אותה אז מקריבים אותה אם לא אז לא אבל אם הוא קיבל על עצמו להביא קורבן אמר הרי עליו קורבן זה נקרא קודשים שחייב באחריותם למה כי עד שהוא לא יביא קורבן הוא לא יצא ידי נדרו צטרך בעצמו תמיד להביא בהמה אם הוא הקדיש בהמה אחת ואם מתה הוא יצטרך להקדיש בהמה אחרת נמצא שאם הוא ביקש ממישהו תשמור לי על הבהמה הזאת ובסוף קרה מה שקרה עם הבהמה והיא לא נשמרה כמו שצריך נמצא שזה דבר שגורם לממון כי בסוף אם אין את הקורבן הזה אז המפקיד יצטרך להביא בהמה אחרת הוא חייב באחריותה במקרה כזה זה נחשב ממש כמו ממונו לפי רבי שמעון ולכן במקרה כזה כן ישבעים עליהן וכאלה קורבנות שאינו אינו חייב באחריותן כגון אם הוא אמר על הבהמה עצמה שהיא תהיה הקדש הוא לא יתחייב באחריותה אז זה נחשב הקדשות ואין נשבעין עליהן ברשימת הדברים שאין נשבעין עליהם ראינו קרק קאות מביאה המשנה רבי מאיר אומר יש דברים שהן בקרקע היינו המחוברים לקרקע ואינן כקרקע הם נחשבים מטלטלים ונשבעים עליהם ואין חכמים מודים לו כי חכמים סוברים שמחובר לקרקע דינו כקרקע כיצד לגבי מודה במקצת הוא טוען 10 גפנים נטואות וטאונות ענבים מסרתי לך לשמור וכעת הוא טובע אותם ממנו והשומר הלאה אומר אינן אל החמש הוא מודה במקצד רבי מאיר מחייב שבועה אף על פי שהגפנים מחוברים לקרקע דינם כמטלטלים וחכמים אומרים כל ה מחובר לקרקע הרי הוא כקרקע ואמרנו שאין נשבעין על הקרקעות עוד אומרת המשנה אין נשבעין אלא על דבר שבמידה מסוימת ושבמשקל מסוים ושבמניין מסוים מפרט את המשנה כיצד האומר לחברו בית מלא בחפצים מסרתי לך לשמור הוא לא פירט דיכן או כיס מלא מטבעות מסרתי לך לשמור הוא טובע ממנו והמר איני יודע כמה היה בתוך הבית או בתוך הכיס אלא מה שהנחת בבית או בכיס אתה נוטל וכעת הכיס לא מלא זה נחשב כאילו מודה במקצת בכל זאת יהיה פטור משבועה כיוון שלא ידוע כמה הוא טובע ומה זה כן נקרא דבר שבמידה אם הטובע הזה אומר נתתי לך לשמור חפצים עד איזה קורה של הגג שבולטת לתוך הבית שנקראת זיז וזה אומר לו אלא מידה אחרת עד החלון שזה פחות מאזיז כאן הוא כן חייב שובת מודה במקצת כי זה דבר שבמידה אמרנו שאין משלמים תשלומי כפל לא על עבדים לא על שטרות ולא על קרקעות ולא להקדשות מנלן מנין לומדים את זה והגמרא דתן רבנן ברייתא לגבי תשלומי כפל שבסוף הפסוק כתוב ישלם שניים לראהו שם כתוב לשון כוללת לשון מפורטת ולשון כוללת על כל דבר פשע כלל על שור ועל חמור ועל ש ועל סלמה שזה בגדל לשון מפורטת שוב פעם יש שחר כך לשון כוללת על כל הידה חזר וכלל אז לומדים כלל ופרט וכלל אחת המידות שהתורה נדרשת בהן היא אתה דן לרבות אלא כאין הפרט מה שדומה לפרט שהוא מפורש דבר המטלטל וגוף הממון שהוא בעצמו שווה כסף מרבים אף כל דבר המטלטל וגופו ממון יש בהם חיוב כפל יצאו קרקעות שהם אינן מטלטלים אין בהם חיוב כפל יצאו עבדים קנעניים שהוקשו לקרקעות יש הקש בין העבדים הקנענינים לבין קרקעות גם עליהם אין תשלומי כפל יצאו שטרות שאף על פי שאין מטלטלין אבל אין גופן ממון מצד עצמם הם לא שווים הם רק לראיה להלוואה או המכירה ומה שבהקדש אין חיוב כפל כי כתוב שמשלם שניים לראהו ולא להקדש כתיב וגמרנו שגם לא מתחייבים תשלומי ארבעה וחמישה אם אדם גנב מההקדש שור עושה וטווח או מחר הוא לא חייב תשלומי ארבעה וחמישה מה הייתה מה אונה הגמרא תשלומי ארבעה וחמישה אמר רחמנא שצריך לשלם תחת השא השור ולא תשלומי שלושה ארבע וארבעה מכיוון שתשלומי כפל הוא חלק מתשלומי ארבעה וחמישה היינו תשלומי ארבעה למשל שמשלמים על סשלום הראשון זה על הקרן התשלום השני זה הכפל ועוד שני תשלומים משום ארבעה וחמישה אותו דבר לגבי שור התשלום הראשון זה הקרן התשלום השני זה הכפל ועוד שלושה משום ארבעה וחמישה אבל אם אין כפל כיוון שזה הקדש אז זה לא יהיה ארבעה וחמישה אלא זה יהיה תשלומי שלושה וארבעה אז א לכן התורה לא אמרה תשלומי שלושה וארבעה אלא תשלומי ארבעה וחמישה במשנה אמרנו שומר חינם אינו נשבע על פיקדון שהיה לו מאחד מארבע דברים האלה מנן נמי למנהן לומדים את זה אומרת הגמרא לתנו רבנן שנינו ברייתא התורה אומרת לגבי שומר חינם כי יתן איש ראהו לשון כוללת כל דבר אחרי זה כסף או כלים זה לשון מפורטת דווקא כסף או כלים אחר כך כתוב שוב פעם לשמור חזר וכלל ועל זה נאמר שבועה של שומר חינם ונקרב בעל הבית אל האלוהים לשבוע כלל ופרט וכלל עלית דן לרבות אלא כאין הפרט מה הפרט מפורש דבר המטלטל וגופו ממון כמו שראינו מקודם לגבי כפל אף כל דבר המטלטל וגופו ממון יש בו חיוב שבועה יצאו קרקעות שאין מטלטלין יצאו עבדים שהוקשו לקרקעות יצאו שטרות שאף על פי שמתלטלין אין גופן ממון הם לא שווים ממון מצד עצמם על ההקדש אין חיוב שבועה משום שנאמר כי יתן איש אל ראה וכתיב ולא הקדש הקדש הוא אינו ראה הוא במשנה למדנו שנושא שכר אינו משלם על הדברים האלה מנלן תנו רבנן לגבי שומר שכר כי יתן איש אל ראהו מה הוא יתן כולל כל דבר אחר כך כתוב חמור או שורה זה כבר מפרט דווקא אלה אחר כך כתוב עוד פעם לשון כוללת וכל בהמה לשמור חזר וכלל ועל זה נאמר אם גנוב ויגנב מאמו ישלם לבעליו כלל ופרט וכלל היאדן אלקן הפרט מה הפרט מפורש דבר המטלטל וגופו ממון אף כל דבר המטלטל וגופו ממון חייב לשלם יצאו קרקעות שאינם מטלטלין יצאו עבדים שהקשו לקרקעות יצאו שטרות שאף על פי שמתלטלין אין גופם ממון פטור עליהם מתשלומים כמו שדרשנו בברייתה הקודמת עד הקדש שפטור משום כשכתוב כי יתן איש של ראהו כתיב וההקדש הוא לא ראהו במשנה רבי מאיר אומר יש דברים שאין כקרקע ואינן כקרקע וחכמים אומרים כל מחובר לקרקע הרי הוא כקרקע שואלת הגמרא בכלל הדברים אתה לומד שרבי מאיר סובר כל דבר מחובר לקרקע אין דינו כקרקע אז אם כן עדמפלגי בתאונות למה הם חולקים בגפנים תאונות ענבים להיפלגו שיחלקו בגפנים נטואות ריקות מהענבים מה הם נשבעים עליהם שזה נקרא סרוקות אמר רבי יוסי ברבי חנינא גם רבי מאיר סובר שמחובר לקרקע דינו כקרקע והחקן הוויכוח בענבים שכבר גמרו להבשיל ועומדות להיבצר בזה הוויכוח בזה גם מפלגד רבי מאיר סבר כל דבר העומד להיבצר לשון של תלישה של של ענבים כבצורות דמין ולכן דינם כתלושים ונשבעים עליהם ורבנן סוברים לא כבצורות דמין כיוון שמחוברים דינם כמחובר במשנה למדנו אין נשבעין אלא על דבר שבמידה ושבמשקל ושבמניין כיצד ראינו במשנה הטובע אומר בית מלא מסרתי לך כיס מלא מסרתי לך וה אומר איני יודע אלא מה שהנחת אתה נותל פטור ככה ראינו במשנה למה כי זה לא דבר שבמידה אמר הבי לא שנינו שנחשב לדבר שאינו במידה אלא דאמר להתובע על הנטבע בית סתם מסרתי לך ידיע טענתי ידוע וניכר במה הוא טובע אותו שרואים כמה חסר בבית הזה וזה נחשב לדבר שבמידה דבר מסוים אמר להירב על הביה אם כן היא האחי שבה תמלא נחשב דבר שבמידה אז תה סיפה למה המשנה אומרת בהמשך זה אומר מסתלך בית התמלא עד אז זה קורה מסוימת וזה אומר עד החלון חייו ולמה אתה צריך להגיע לדוגמאות כאלה של מידה לפלוג ולהתנה בדידה תחלק בבית עצמו במ דברים אמורים בבית מלא סתם אבל כשטוען בית זה מלא מסרתי לך חייו אלא אמר רבא לא להמין חייו שבוע עד שיתענ ננו בדבר שבמידה ושבמשקל ושבמניין ויודע לו בדבר שבמידה ושבמשקל ושבמניין שהטביה תהיה מפורשת וההודעה תהיה מפורשת אבל בבית זה לא נחשב מפורש שלא היה פטור משבועה ובזה רבא באמת חולק על הבית תענה כבתי דרבא קור תבואה לי בידך והלה אומר אין לך בידי כלום פטור משבועה בגלל שהוא כופר הכל כופר הכל פטור משבועה אם הוא טוען מנורה גדולה יש לי בידיך אבל נטבע טוען אין לך בידי אלא מנורה קטנה פטור משבועה משום שלא דע לו על חלק מהתביעה כי הרי מנורה גדולה זה דבר אחד ומנורה קטנה זה דבר אחר ובמה שטענו לא הודע לו מה שהודה לו לא טענו לכן כשטוען חגורה ארוכה אזורה גדולה יש לי בידיך ונטבע טוען אין לך בידי אלא החגורה הקטנה אזורה הקטנה פטור משבועה גם כן כי זה לא הודעה ממין הטענה ה הוא מדבר על משהו אחד והוא מודה לו על משהו אחר אבל אמר לו הטובע קור תבואה יש לי בידיך והמר אין לך בידי אלא חצי קור שנקרא לתך חייב שבועה כי הוא הודעה במקצת וכן כשתובע המנורה במשקל בת 10 ליטרין יש לי בידיך והנטבע טוען אין לך בידי אלא מנורה במשקל בת חמש ליטרין חייב שבועה מודה במקצת כללו של דבר אומרת הברייתא לעולם אינו חייב שבועת מודה במקצת עד שהתעננו בדבר שבמידה ושבמשקל ושבמניין ויוד ד לו בדבר שבמידה ושבמשקל ושבמניין כללו של דבר מה זה בא לרבות להתווי מי באיזה מקרה לא נשבעים לו להיטוי בית זה מלא זה בא לרבות כשהוא טוען בית זה מלא מסרתי לך זה לא דבר שבמידה כמו שאמר רבא בברייתא אמרנו שאם הוא טובע מנורה בת 10 ליטרין יש לי בידיך והוא אומר אין לך בידי אלא בת חמש ליטרין חייב שואלת הגמרא ומה ישנה מה זה שונה שנה ממקרה שכתוב קודם מנורה גדולה ומנורה קטנה שאמרנו מה שטענו לא הודעה לו ומה שהודה לו לא תענו אם כן היא אחי גם במשקרה הזה של בת 10 ליטרין והוא מודה לו בבת חמש ליטרין נמי נאמר שמדברים על שתי מנורות אחרות מה שטענו לא הודעה לו מה שהודה לו לא טוענו תראה את הגמרא אמר רבי שמואל ברבי יצחק כאן כשהוא מדבר איתו על משקל שונה של מנורות אחה במנורה של חוליות הסקינן מנורה שעשויה מחוליות שמחברים ים אותה מחלקים דכמודלי מינה שההודעה מן הטענה הוא מודה לו על אותה מנורה אלא הוא טוען שהיא לא קיבל את כל המנורה אלא חלק ממנה שואלת הגמרא יחי אזור נמי ניתנה שהבריתה תשנה גם באזורה היינו בחגורה שהוא נתן לו חגורה ארוכה 10 עמות והוא אומר שהוא קיבל ממנו רק חמש עמות שחייב שבועה ולא קמי תעמיד את זה בדלייפי בחגורה כזו שעשויה בהרבה חתיכות שתופים אותם ביחד וכשמודה שקיבל איזור היינו חגורה בת חמש אמות הוא מודה על אותה חגורה אלא שהיה בה פחות חתיכות וזה הודעה ממין הטענה אלא דלייפי לא קטני מה תתרץ המשנה לא מדברת באופן כזה שהחגורה עשויה מחתיכות אז ההכנמ גם לגבי מנורה בשל חוליות לא קטעני כנראה לא מדובר כאן במקרה שזה עשוי בחלקים חלקים אלא אמר רבי אבא בר ממל שעני מנורה אתה יודע למה שם אנחנו אומרים שאם הוא מודה לו על מנורה בת חמש ליטרין חייב הועיל ויכול לגוררה את המנורה עצמה ולהעמידה על משקל 5 ליטרין הוא יכול לשחוק אותה ושתהיה במשקל חמש ליטרין לכן זה נחשב הודעה ממנת הטענה בחגורה ארוכה אה אי אפשר לומר כך שיהיה כי הרי יהיה ניכר אם הוא יחתוך לכן זה נחשב שני מינים לעומת זאת במנורה זה לא יהיה ניכר שנה נוספת המלווה את חברו מאות על המשכון זאת אומרת הוא נותן לו הלוואה ומקבל ממנו משכון שאם המשכון יהיה לו מה לגבות במה לגבות את ההלוואה ועבד המשכון אמר לו המלווה ללובה סלע אלביתיך על המשכון ושקל היה שווה המשכון היה שווה רק חצי סלע אז אתה חייב לי עכשיו עוד חצי וה אומר לא כי אלא סלע אלוטניה וסלעש שווה המשכון היה שווה מלא כל ההלוואה אז אם כן כיוון שנאבד לך המשכון אז הפסדת את הפיראון החוב המשכון היה פיראון החוב שלך הלובה פטור משבועה כי הוא כופר בכל הוא לא צריך להישבוע שבועת מודה במקצת אם המלווה טוען סלה הלבותייך עליו ושקל היה שווה ואתה חייב לי שקל וה אומר לא כי אלא סלה אלויטני עליו ושלושה דינרינה היה שווה איני חייב לךרה אלא דינר אחד כאן הוא מודה לו במקצת זאת אומרת התביעה שלהם כרגע היא על חצי סלע ועל רבע הוא מודה לו אז אם כן הוא מודה במקצת אז הוא חייב שבוע אם הלווה טובע את המלווה אומר לו המשכון היה יותר יקר מהלוואה ואתה אבדת הבדת לי את המשכון אתה חייב להחזיר לי את ההפרש סלע אלוטני עליו ושתיים היה משכון שווה וה אומר המלווה טוען לא כי אלא סלעל לו תייחה עליו וסלע היה שווה והוא כופר בכלל הוא טוען אני לא חייב לך כלום כי המשכון היה בדיוק בערך של ההלוואה בסדר אז איבדתי את המשכון אבל אני גם לא חייב לך כלום כיוון שהוא כופר הכל פטור אם הלובה טוען סלע הלוותני עליו ושתיים היה שווה ואתה חייב ליסלע והמלווה מודה במקצת עליו אומר לא לא כי אלא סלהע אלותיך להוחמישה דינרים היה שווה ואם כן נמצא שסלע זה ארבעה דינרים וזה היה שווה דינר אחד יותר אני חייב לך רק דינר אחד לעומת זאת אתה לובדוען אתה חייב לי ארבעה דינרים אז הוא בדא במקצת הוא חייב שבועה ומי נשבע מי שהמשכון הפיקדון אצלו היינו המלווה שם הישבה הלווה הזה והוא לא דקדק בשומה והמלווה יוציא עלה את הפיקדון ויראו שהוא שווה כדבריו והלובה יפסא לעידות ולשבועה שואלת הגמרא מה שאמרנו מי נשבע מי שהפיקדון אצלו ההיה על איזה חלק במשנה זה נאמר היא למהסיפה אם זה נאמר ממש על החלק האחרון של המשנה שהלווה טובע את המלווה למה צריך תקנה מיוחדת שהמלווה ישבע וטיפוקלי יספיק לנו שהטעם שהמלווה נשבע משום לשבוע גבי מלווה כי הרי המלווה הוא המודה במקצת ולכן הוא צריך להישבע אמר שמואל מדובר כאן על הרישע על המקרה שהלובה הוא זה שמודה ואף על פי שהוא זה שהיה אמור להיות חייב שבועה רבנן תקנו שם מלווה ישבה לכן אמר רב חיא ברב הרשע לכן אמר רבי יוחנן הרשע מה היא רשע על איזה אופן שברשע מדובר כאן על הסיפה דרישע על המקרה של הלובה מודה במקצת שהמלווה טוען סלה אלבויתיך עליו והמשכון שקל היה שווה היינו חצי סלע וה אומר הלובה טוען לא כי אלא סלה הלוותני עליו ושלושה דינרים היה שווה המלווה טוען המשכון היה שווה רק שני דינרים ואם כן אתה חייב להיות שני דינרים והלובטון המשכון היה שווה שלושה דינרים אם כן אני חייב לך רק דינר אחד אז הוא מודה במקצת שבועה גבי לובה הוא היה צריך להתחיב שבועה שקלו הרבנן מדלווה ושדו המלווה רבנן נטלו את החיוב מהלווה וחיוו את המלווה לישבה שמהלווה ישבה והמלווה היוציא את הפיקדון ואז התברר שהוא א לא נאמן יותר בשבועה אותו לווה כי הוא נשבע לשקר אומר אומרת הגמרא ואשתדמ רבשי כעת שרב אשי אמר דקימלן מה שאנחנו קיבלנו שהמלווה הזה נשבע שבועה שאינה ברשותו שהמלשכון לא נמצא ברשותו והלובה הזה נשבע כמה שווה זה הכוונה של דברי המשנה אחיקה אמר מי נשבע תחילה מי שפיקדון אצלו זאת אומרת כיוון שגם המלווה נשבע ש המשכון אינו בידו אז אם כן נמצא שלא חוששים שמה יוציא עלה אחר כך המלווה יוציא את המשכון כי הוא נשבע שהמשכון לא אצלו אז לכן לפי זה השאלה היא מי נשבע תחילה שאנחנו רוצים קודם כל שבאמת המלווה שהפיקדון אצלו ישבה שהפיקדון אינו אצלו אינו ברשותו שמה היא שווה קודם כל הלווה הזה כמה הייתה שווה והמלווה שעוד לא נשבע שהפיקדון אינו אצלו יוציא עלי את הפיקדון ויראו שהוא שווה כדבריו ואז הלווה יפס לעידות ולשבוע לכן צריך שהסדר יהיה שקודם כל המלווה נשבע שהפיקדון אינו ברשותו ורק אחר כך הלווה יוכל להשבה כמה הוא שווה עד כאן השיעור על דף מג ‏Ja
לצפיה בתכנים נוספים: