הדף היומי מסכת שבועות דף כט

הדף היומי בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il

הדף היומי מסכת שבועות דף כט

[מוזיקה] שבועס דף חוף טס מתחילים בסיעתא דשמיא במשנה במשנה הקודמת הזכרנו על שבועת שוב חייב מלכס במיזיד ושוכפטור אומרת המשנה איזו ישת שוב נשבע לשנוס הידוע לאודום למשל הוא נשבע אומר על העמוד של אבן שהוא של זוב אוב על האיש הוא נשבע שהוא אישה אוב על האיש או שהיא איש כמו כן נשבע על דוב או שאי אפשר לא יתכן במציאות למשל משל הוא נשבע אם לא רואיסי גמל שפירר באוויר בגמור בדיוק מה הנוסח השבוע או הוא נשבע אם לא יראיס נוחוש כקירז ביסבד בפשטות הכוונה נחש הוא עוה כמו קורה של בית שבת שזתים נראה בגימורה כמו כן אומר לידים בואיו דוני תבואו לבזן תעידו לי לזכותי למשל שראיתם שזה וזה לבוא ממני כסף אז נראה בעזרת השם בפרק הבא שבועסידוס שם הכוונה שהם נשבעים שהם לא יודעים אבל אם נשבעים שבוע שלא ינד אנחנו יודעים אנחנו לא רוצים לבוא וזה משבע לבטל מצווה כי יש מצווה לבוא ולהעיד אז שועה שוב כי זה ביטל מצווה זה דבר שאי אפשר או נשבע לבד לס מצווה שאר מצוות שלא לעסוקה ופשטס אין הכוונה שנשבע לו לבנות סוכה כי לבנות סוכה זו לא מצווה פשטס אל הכוונה לא לקיים את מצוות סוכה לא לשט בסוכה או שהוא נשבע ושליטלולב או שלא להניח תפילין כל אלוזוב שחיוזדנו מקסגו אין קורב בשגג מה קורה אם נשבע שתי שבועות הפוכות זו מזו קודם כל נשבע שבוע שאחלק זו אז הוא חייב לאכול אותה כך נשבע שבו שלא יכלנו אוישועז ביטוי והשני שבועז שוב כשבע לבטל את המצווה כי המצווה על לאכול את הראשונה מחמת השועה הראשונה ולכן אוכלו עובר על שועש שוב השועה הראשונה הוא קיים הוא אכל לא יאכלו עובר על שבועז ביטוי אז אם הוא אכל בשוג חייב קורבן במיז התחייב מלקס מה עם השבוע שוב נראה בגימורה הכוונה שעבר גם על שבועז ביטוי וגם על שועס שוב כמו שהגמורה תבו אומרת הגמורה מה שראינו ברישה שאם הוא נשבע לעמוד של אבן שהוא של זהב אז ישועשוב אומר עולה והוא שניקר לגב בני אודום שלושה אנשים לפחות יודעים את האמת מה העמוד הזה ואז זה מפורסם אז זה שועש שוב אבל אם לא ניכר אז אפילו שהוא נשבע לא נכון זה שבוע שקר לא שעשוב ומה הדין בשבוע שקר אז זה פסוק אחר לגבי מלכס חיוב קורבן למדנו ליל מחלוקס רב עקיבא ורבי שמואל האם יש חיוב קורבן האם משועז ביטוי לשובה האם יש זה חיוב קורבן מה ראינו ניש בעל דוב שי אפשר לו מה למשל אם לא יריסי גם פה באוויר תמ גמור ישוע שרואיסי לא יקורמר מה אם לא יראיסי לא ראיתי גמה זה הדבר האמת שאפשר לו אומרת הגמרא שתי דרכים אומר הבית נישוא שרויסי צריך לתקן הוא נשבע שראה גמל פורר באוויר וזה לא ייתכן אז ישבו אז שוב רוב אמר באו יאוסרו כלפי שבו לו מולי בשבועה אם לא ירועי סיגם לפר באוויון ראיתי אם לא ראיתי שיעשור עליי כל פירות שבעולם אז זה שבוע שוב הראשוני מקשים למה זה שבועשוב הרי באמת אנחנו נוקטים שהוא לא ראה אז הוא נאסר בכל הפירות בזה כמה דרכים טוייסס מפרשים הרמבן מתרץ זה ברור שהאדם הזה לא מתכוון לאסור על עצמו את פרות העולם כי אם כך היה אומר שבוע שלא כל הפירות אלא הוא רוצה להישבה שהוא ראה כזה דבר נדיר שגמל פורח באוויון כדי שנאמין לו אז הוא אומר אם לא ראיתי שיעשו עליי כל פירות שבעולם אז כיוון שעיקר הכוונה להישבה על כך שהוא ראה את הגמל וזה לא נכון אז זה שועשוב אומר לרבנל הרבש למה זה שועשוב ודיל מאי גבר ציפורר בחוזה האדם הזה ראה ציפור גדולה והסיק לישמור גם לה הוא העלה לשם גמל הוא קורא לגמל וכום אישתבא עדיידי אשתבא הוא אומר לנו שהוא ראה גמל בשבוע הוא מתכוון למה שהוא קורא גמל לא מה שאנחנו קוראים גמל לציפור הזו שהוא קורא לגמל וכי תמה שבשבועה בושר פו מאזלינן הולכים אחרי פיו מה שאני שומע מפיב ולא יזלינן בוסר דייתה ולכן אני שומע מפיב גמל ולא מעניין אותי מה שהוא חושב את הציפור הגדולה שהיא הוא קורא לה גמל זה לא נכון הדעת כן משנה את משמעות השבועה איך אני רואה זאת ואותן יהיה לגבי שבועסדיונים הדיונים משביעים אדם שהוא חייב ש בבזן למשל אדם לבה כסף אצל חברו והוא אומר כבר פרעתי משביעים אותו על זה שהוא פרעה אז כתוב כשמשי אב יויד הדיינים מזהירים אותו לפני השבוע שלא על דעתך אונו משבינו אלא על דעתנו ועל דז בזיר אותו כך לא משום דמר במקרה שנתנו דוגמה דילמה איסקונדרה יובל הוא נתן למלווה שלו חתיכות עץ קטנות של משחק הוא נתן לו את זה ואז סיקלוזוזה הוא מכנה אותם מאותח כיקו משתבא כשהוא נשבע אני נתתי למלווה שלי את המאות אדדיק משתבה הוא נשבע שהוא תמת למה שהוא קורא מאות לכן מזירים אותו על דעתנו ועל דעז בזם מה שאנחנו קוראים לזה כסף לא מה שאתה קורא לזה כסף זאת אומרת שלולי האזרה הזו אז אפילו שאנחנו שומעים מפי שהוא החזיר מאות לחברו זה יכול להתפרש למה שהוא קורא מאות אז למה אצלנו לא אומרים שבגמל שהיא תתפרש השבוע למה שהוא קורא גמל אומרת הגמור אלוהי שבוע תמיד נקבעת לפי מה שאנחנו שומעים מפיו אוסו מה שמחזירים אותו משום כאן ידרובה משום מעשה שהיה בקן ידרובה וכזו דוגמה שם יש שבועה ברמהות באופן שמפיו אני שומע את שבואת אמת מה היה המעשה ברובה? הגמורה בןדורי מספרת שהיה אדם שהיה חייב לחברו כסף הם הגיעו לדין תויר לפני רובה אומר רובליו תפרע לו אז הוא אומר פרעתי לו אומר לו רובי אם כך תשבע שפרעת מה הוא עשה הוא אמר אני שווה הולך הביתה הוא לקח מקל מקל חלול קנה ושם בתוכו את הכסף שהוא חייב למלב שלו והוא הלך והוא נשען על המקל כביכול הוא צריך ללכת עם מקל הוא מגיע לבזנה אומר אני מוכן להשבע שהחזרתי את הכסף רק הוא אומר למלווה צריך הרי לאכול ספר התורה בשעת השואה אז תחזיק לי בינתיים את המקל כשהוא נתן לו את המקל עם הכסף זאת אומרת שהוא החזיר לו את הכסף ואז הוא לקח את הספר התורה והוא נשבע שהוא פרע כל מה שהוא חייב לו עמל והתרגז הוא שבר את המקל ואז התגלה נשפחו כל הזוזים לקרקע אז רואים שיכולה להיות כדות שבוע שמפיו יוצא שבועת אמת באמת כביכול אבל זה שואה ברמהות לכן אומרים לו אך משביעים אותך על דעתינו מה שאנחנו מתכוונים לפיראון לא מה שאתה מתכוון כזה דבר שלמשל פרת לו ולא התכוונת באמת להחזיר לו את הכסף התכוונת לתת לו את זה רק לכמה דקות את המקל עם הכסף ואז הוא יחזיר לך בחזרה את המקל ומה הפשט איך רוב לא השביע אותו על על דעתנו על דעזבזן שאז לא תועיל לו המטלה הזו זה תהיה שבוע שקר אז תוז במדביז מסבירים שוודאי שרוב ידע מה הבריסה הזו הוא לא הספיק לומר לו את זה והוא קפץ והוא נשבע לפני שהוא יזהיר אותו אז ממילא בינתיים נשאר ששבו זה רק מה ששומעים מפיב לכן גם אם הוא קורא לציפו גדולה גמל אני שומע מפיב גמל אז זה שועשוב תושמ מה כתוב בהמשך הבריסה וכי מוצינו כשהשביע מוישס ישראל כתוב בהר ושמו השביע אותם לקיים את כל מצווירה אתיס מתקשים מה הייתה מועילה השבועה כמו שהיה יראה שיעבדו זורה כמו כן צריך להיר פן יעבורש תס מתקשים בזה קופונים אומר לו אמר להם מוישה דעו שלא עלדה איתכם אני משביעכם אלא עלדהמו כהן ועלדה איתי רש"י מביאזה מה שכתוב בפסוק לא יאסכם לבדכם לא כשאתם סבורים כאשר בלבכם ועמי לימלו קיימו מי דוא אמר אלוהה תקיימו מה שהקדוש ברוך הוא אמר לו משום דמסקה דעת יעבוד כחובים הם ימרו הוא אלוקה א באמת הם התכוונו לבדזור שהם העלו לו שם אלוקה ולכן הוא הזהיר אותם לא ילדה אתכם זאת אומרת שאם הוא לא מזהיר אותם אז השבוע הולכת לפי מה שהוא חושב לפי מה שהוא קורא אומרת הגמורה לאי שם משום דבידס ככובנה מאיקר אלוהה באמת נקרא ככסיב אלוהיה חסב אלוהי זוב אז גם אם תלך אחרי פיהם הם באמת נשבעים אמת לכן היה צריך להזהיר אותם מה שאנחנו מתכוונים אלוקה לא להבדזורי שואלת הגמרא ולימלו קימו טוירו וישבי על כך אלו מי משום שהם יקראו לה וירסטוירו ישבו על דעתם אז רואים ששו נקבעת לפי המחשבה אומרת הגימורה לא אם הוא יאמר להם קימו טוירו אז חודת תוירו ובאמת יש לנו שתי תורות תור שלבקסה ותור שבעל פה מקשה גמורה ולמה שישבו שקימו שתי טוירוס אונה הגמורה עדיין תוירס חטוס תוירסוש יכולים לחשוב שתי והם אמת נקראים טוירו בפרש ויקרו טוירס חטוס טוירסום ולא שאר מצוות שואל את הגמור שישביע אותם קימו כל התוירו כולו אונה גמורה עדיין יכולה שבוע להתפרש לעבוד סקחובים לחוד דום אמר חמור עבודובים שכל הכפר כמו בכל התול שמבי כתובזורגס כל המצווה שואלת הגמור ולמלו קומצווה הגמור המשמעות היא רק חודשם מצווה קומצוו תרת שתי מצוות לא יותר קימו כל המצוות כולן אומרת הגמורה אפשר להתפרש על מצוו ציציס דום אמר שכולו מצוו ציציס כנגד כל המצו כולו כתוב מצוו ציציס וזכרתם את כל מצס השם שאומר גם שהגימטריה של ציציס המילה ציציס ה פעמיים צ טוב זה 400 ועוד פעמיים י זה 10 זה 600 ושמונה חוטים וחמישה קשרים זה עוד יג זה 613 אומרת הגמור ולאמלו קימו 613 מצבס אלו מי כי הם יכולים לקרוא למצוות אחרות מצבס אז רואים שהולכים אחרי המחשבה ולא אחרי הפה אומרת הגמור ולטאימיך שזו הייתה מטרה שהוא אמר לא ילדה איתכם לאמ לא ילדה איתי מה שאני מתכוון עלדה סמוק אם לא מלא למה לא מספיק לומר עלדה איתי אלו שם אתה שונה כאדלתה ואפורל שועסיו אומר להם אתם לא נשבעים רק על דעתכם שאז תוכלו להפר את השואה אצל חוכם אלא זה נדר שהודר על דס רבים שאין לאפורה ויש ראשון שמפרשים שרבים זה שניים אז לכן הוא השביע על דיתי ועל דעסמו כוים שזה שניים אבל יש אומרים שרבים זה לפחות שלושה אלא על דעסמו כוואהם זה נחשב כרבים ומה שהוסיף על דיתי זה רק שהוא אומר שהנשליח של הקדוש ברוך הוא אז למיסה נשאר ששבו את תמיד מה ששומעים מפיו מה שמויש רבנו היה צריך להוסיף שלא ילדה איתכם זה כדי שתישבו על דעס רבים ממילא אין קושיה שאדם אדם נשבע על זה שהוא ראה גמל פורח באוויר אז ישועשוב אפילו שהוא חושב בליבו על איזשהיא ציפור גדולה שהוא קורא לה גמל מה ראינו עוד שבוע שוב במשנה ואם לא ירואי סינוחוש ככהז בסבד מקשה הגמורה ולוי אין נחשים בכזה עובי והוא היה נחש ד בשני שבו מלכה בשנים של מלך פרה שקראו לו שוב אב אחד היה נחש אחד דאחזיק פלייסר אורסתיבנה הוא החזיק בבתנו 13 אורבות סוסים מלאים בתבן. רש"י מביא עוד גרסה ערידסה, 13 חבילות של תבן. אז רש"י אומר שהיה בולע בני אדם. אז כדי להתפטר ממנו עשו חבילות אבן ונתנו בהם בהמות, חיות, נבלות כנראה וגחלי אש תמונים בהם ואז הוא בלה את הכל. הם בערו בגופו מת. זאת אומרת שיש כזה נחש ענק. אומר שמואל, המשנה מתכוונת שהוא נשבע בטורוף כקורס בסבת שיש בה חריצים. כך ראיתי נחש מנומר. לא מדברים על הגודל שואלת הגימורה אין כאלו נחשים כולונם ממיטרפ טריפין כל הנחשים יש להם נימורים כאלה חריצים אונה הגמור נשבע בשגתורף אומר רש"י ואין נחש עשוי חברבורות אלא בגרונו ולא בגבו אז יש שועש שוב מה למדנו אדם שנשבע שני שבועות אחת הפוכה מהשנייה שבוע שאוכל חלקי קרזו אחר כך הוא נשבע שבוע שלא יכל וכולו אז כתוב שאם הוא לא אכל אז הוא עבר משום ביטוי אם הוא אכל הוא עבר משום ששוב שואלת הגמורה אשת משום שוז ביטו מחייב כשהוא לא אכל משום שוז שוב לא עם מחייב הרי יוצסו שבו לשוב מי שנשבע לבטל את המצווה והוא קיים את שבועתו הוא לא עובר משום שוב הרי כשיצאה השועה מפי ויצא להשקר על דבר שאי אפשר לו ומותה שהוא עובר אפילו קיים את שבועתו הראשונה אומר רבימיתני תשנה במשנה אף על שועהז בעיתו וכך כוונת המשנה אם הוא אכל אז הוא לא קיים את השועה הראשונה הוא עבר רק על שובשוב השנייה אם הוא לא אכל לא עבר על שתיהם על שועז ביטוי שהוא נשבע שהוא יאכל והוא לא קיים אותה ועל שבוע שוב אפילו שהוא קיים כיוון שיצא מפיו שבועת שו המשנה האחרונה של הפרק היא מפרטת באילו אנשים נוהגת שבועז ביטויים ובעצם גם שבועז שוב בעצם אין בזה חידוש ברוב הדברים אלא כיוון שבמשנה הבאה שנראה בעזרת השם בפרק הבא שם לגבי ישועה סוידוס מה זה שבועסוידוס שאדם משביע עדים שהם אומרים שהם לא יודעים עדות והם משבעים שהם לא יודעים באמת הם כן יודעים יש קורבן וזה נוהג רק בכאלו שראויים לעיד דווקא באנשים ולא בקרובים וכולי אז לכן נקטו קם גם שבכל אנשים שלא נוהג שועסידוז בשועס ביטוי זה כן נוהג שועז שוב נוהג אומרת המשנה שזיטוי נוהגס בענושים ובנושים בין איש שנשבע בין אישה שנשבעה בקרובים ברחוקים אם הוא נשבע בא למשל שהוא יתן לפלוני לא משנה אם פלוני קרוב שלו רחוק שלו בקשירין או בפסונים בין בכשר לעדות בפסול לעדות למשל גזלן שהוא פסול לעדות נוהגת בו שהוא אז ביטוי בפני בזו נשבע שלי בפני בז משנה בשונה משועסידוס אבל דווקא מפי עצמו שהוציא את השואה מפיו כמו שכתוב בפסוק שיבואתה אומר רש"י הוא הדין אם אדם אחר השביע אותו אבל ענה אומן כמו שנראה בסיפ כמו שנראה בגימורים כי זה כאילו שהוא נשבע בעצמו. אבל אם הוא לא אמר אומן, למשל אדם אומר לו משביעני עליך אם אכלת הוא אומר לו אכלתי. באמת הוא לא אכל הוא לא חייב כולו ציא שואה מפיו. אם הוא ענה אומן אז זה כאילו שהוא הוציא שפי ואז הוא התחייב וחיבן על זדנו אם הוא עבר על במזד חייב מקס אם הייתה אסרואה לל שגגוס הוא חייב קרום אוירד אותו דבר שהוא עשוב נוגז בנושב בנושים בין אישה שנשבע ביני שנשבע ברחיקים ובקרואבים למשל דיברנו משנה הקודמת הוא נשבע על האיש הוא אישה או להפך בין אם הוא קרוב שלו בין אם הוא רחוק ממנו בקשרנה בפסולים בכשרים לעדות בפסולים לעדות בין אם נשבע בפני בז ושוב עצמו נשבע וחד שגפו מסיימת המשנה אחס זו בין שבועס ביטובין שבוע שוב המושב מפי החירים חייב וכמו שהבח מוסיף כיצד אומר לאכלתי היום או ולא הנחתי תפילין היום אומר לו חברו משביחוני על כך ואמר אומן אז כאילו שהוא הוציא שואה מפיו ואם באמת הוא כן אכל או כן הנח תפילין חייב אז במיזית חייב מלכס בשוויגק חייב קורבן כמו כן ושועש שוב אותו דבר אם אדם אחר ישביע אותו הוא יענה אומן זה כאילו שהוציא שואה מפיו אומרת הגמורה אומר שמואל כלונה אומן אחר שבואה כמוצי שבועה מפיב דומה לכל דבר בין להתחיב משום ביטוי שצריך דווקא שיוציא בשפתיו בי לישועס אידו שנראה בעזרת השם שרב מאיר אומר שאם הוא עצמו נשבר אז הוא חייב גם מחוץ לבזן. אם הוא ענה אומן אחרי שבועת חברו, אחרי שחברו משביע אותו זה כאילו שהוא הוציא שבועה מפיב. דחסיף כתוב בסויטה שצריך להשביע אותה. כתוב אומר רואש אומן אומן על זה שהכהן משביע אותה וזה נחשב שהיא נשבעה. אומר רב פופשמי דרובה מסניסנו ברייסנה בדייקה. מכך שהמשנה והברייסה סותרות עצמם זו את זו לכאורה לולי אם נאמר שיש הבדל בינמנה או מןלא אז זה מדייק לנו כמו ששמואל אמר כי כדי לתרץ את הסתירה בלמיש לברייסה כמו שכבר נביא צריך לומר את יסודו של שמואל שאם הוא אמר עומ זה כאילו שהוציא שואה מפיו מה הכוונה בקותונה במשנה הבאה שנראה בעזרת השם בשיעור הבא כמו שהזכרנו שהוא עשו עידוס שאדם משביע שתי עדים אתם אומרים שאתם לא יודעים עדות עבורי הוא משביע אותה והם נשבעים אז הם חייבים קורבן אז נויגז בנושים ולא י בנושים כי אישה לא ראויה לעיד ברחויקי ולא בקרובים קרוב פסול לעדות בקשרין לעדות ולא בפסולים משל גזלן ואינו נוהג אצל ברוואין לאיד רשי מביא למות מלך שהמלך לא מעיד תראה בעזרת השם עוד פירוש בגימור הללון רק רש"י נוקט את הפירוש שמוסכם על כולם מלך ודאי הוא בפני בזן ושלאי בפני בזן מפי עצמו מים אם הוא נשבע בעצמו העד אז הוא חייב גם מחוץ לבז הוא יפי החירים אם אדם אחר ישביע אותו הטובע השביע אותו בוא תעיד עבורי אומר אני לא יודע הוא משביע אותו אני משביע אותך שאתה לא שאתה לא יודע עדות אז אינון חייבנ שיכפו בבזן ואז הוא חייב על עצם זה שאדם אחר הטובע ישביע אותו והוא קיבל את השבוע אפילו בלי אמירת טומי כמו שנראה לעלום בפרק הבא אז הוא חייב דברי רב מאיר אז רשי מביא כי כתוב אם לא יגיד כתוב בשועסידוס מקום שראוי להגודה אבל הפסוק מדבר דמול מפי החירים ושום או כוללו אז לכן מפי החירים החיוב דווקא אם הוא כפר בבזן אבל כשהוא עצמו נשבע שהוא לא יודע את העדות אז החיוב גם מחוץ לבזן כמו שנראה לאלון למדים בגזרושו ומשבוע ספיקוד אז זה מה שראינו במשנה שרב מאיר אומר שמפי החירים הוא חייב דווקא בבזן תניה בבריסה שבוע כיצד אומדים ביוידוני אז הם אומרים שבוע שאינו יונדוס אוי שאומרו בלי שבוע אינונו יונכידוס אז הוא אומר להם משביע נעלייכם ומומן על זה שהוא משביע אותם שהם לא יודעים עדות בין בפני בזן בין שלא הי בפני בזן ומכאן עד חיובן צריך למחוק המיותר חיובין דברי רבי מאיר כא שנהדוד לכאורה יש כאן סתירה והמשנה רמיר אומר שאם העד עצמו לא נשבע אלא זה שקורה לו לעדות הוא משביע אותו אם זה חוץ לבז פטור וכאן כתוב שאפילו שהוא השביע אותם והם אמרו אומן אפילו מחוץ לבזן הם חייבים אלו לו שמאמינו או דונו אומן אם ענה אומן אז כאילו שהוא צבע מפיו כמו ששמואל אומר לכן גם מחוץ לבזן חייב או מה שהמשנה אומרת שמפי החירים הוא חייב רק בבזן לא מחוץ לבזן זהלא אומר אומנו הוא קיבל את השבוע אבל לא באמירת אומן אז רק מושפי החיירים ואז זה צריך להיות דווקא בבזן כי בפסוק כתוב אם לא יגיד מוקם שרוגה שמע מינו אז רואים את חילוקו של שמואל שאם עונה אומן אז זה כמוצוע מפיו אם הוא רק מקבל את השבוע אז זה לא מוצ מפיב זה מוש מפי אחרים אומר בשמי דרובן מסניס גם משנתנו בדויקת כמו שמואל דקות במשנה מה ראינו ברשבי ביטוינוגס באנושים ובנושים ברחיקים בקרובים בקשיר בפסולים בפני בז בפני בזן מפיעצמו אין מפי החירים לאי כותו סיפ זה וזה בישו בועס ביטוי מושב מפי החירים חיב כשנה דוד סתירה בן הרי של הסיפה אלול שמנו הסיפה דמן כמו שהמשתנה מפרטת בסיפה אה זה כאילו שהוציא שואה מפיו או מה שכתוב בריא שדווקא מפיב לא מפחירים דלא יהנומן אלא למשל הוא אומר לו שבועה שלא אכלת ואומר לא אכלתי זה לא הוציא שבועה מפיו אז הוא פטור שואלת הגמורה אז הוא משנה מפורשת ולשמואל מה היא קומשמלון מה הוא חידש לנו אונה הגמורה דוקי דמסניסן קומשמלון הוא בא להשמיע לנו שבאמת המשנה דווקא נקתה בסיפה שאם הוא אמר אומן אז הוא חייב מה שמדויק ברישה שפטור זה כשהוא לנה אומן כי אם לא הייתי אומר שאין הבדל אם הוא ענה אומן או לא אלא מה שנקטו בספר שענה אומן זה רוחדמלסה בדרך כלל אם הוא רוצה לקבל את השבוע עוני אומן ומסביר הטויס הראש שלולי דברי שמואל הייתי אומר שבעצם אין הבדל בין הניית אומן לעניית המילים עצמם למשל שאומר לו שבוע שלא יאכלתי והוא עונה לו לאכלתי אלו מהי יש כאן מחלוקס יש כאן שני תנועים התנא של הרי שסובר שדווקא אם הוא נשבע בעצמו אבל מושבר מפי החירים לא משנה אם הוא ענה אומן או שהנה לא אכלתי הוא לא חייב ובסיף זה טענה אחר שהוא אומר מושבר פה אחרים גם חייב והוא נותן דוגמה מה הדוגמה שהוא נותן הוא חדמיל זה שאומר לו שבוע שלא אכלת והוא עונה לו אומין אבל לא הדין שהוא אומר לא אכלתי לכן בא שמואל ואומר לא זה תנח בין הרי שבין הסיפ שמדובר שהוא לא ענה אומן ולכן הוא פטור בסיפ מדובר שנה אומא שהוציא שבוה מפדר הלוך שבוע שתיים עד כאן דף חופטס [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: