הדף היומי מסכת שבועות דף כח

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת שבועות מבית "דרשו" עם הרב מאיר שפרכר שליט"א, הדף היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי מסכת שבועות דף כח

[מוזיקה] שבועות דף כ"ח מתחילים בעזרת השם דף כ"ז עמוד ב שורה שישית מלמטה אמר רבא נשבע על כיכר לחם שהוא לאכל והוא עבר על השבועה ואכל וכעת הוא רוצה ללכת לחכם שיתיר לו את השבועה אם שייר ממנה כזית שהוא עוד לא אכל חל נשאל עליה. הוא יכול ללכת לחכם שהחכם יתיר את השבועה ואפילו מה שהוא אכל מתברר כעת שהוא לא עבר על איסור ומה שהוא עוד לא אכל הוא יכול כעת לאכול. אבל אם הוא כבר אכל את כל הכיכר אין שאל עליה. הוא כעת לא יכול כבר להתיר את השבועה אצל חכם. אמר לרובחבר דרב לרב אשי הרי יש שתי סוגי שבועות. יש אדם נשבע שבועה שלא אוכל ואז על כל כזית שהוא אוכל הוא עבר על השבועה שלו כי הוא אכל שיעור של אכילה ויש שבועה שלא אוכלנה שאז שהוא לא אוכל את כל הכיכר הוא לא עבר על השבועה כי הוא נשבע שהוא לא אוכל את כל הכיכר ואם הוא אכל חלק הוא לא אכל את כולה הוא עוד לא עבר על השבועה אז באיזה מקרה מדובר כאן איך אידמי אידה אמר שלא אוכל שאז על כל כזית הוא מתחייב אם הוא אכל מכז את קמי אבדי לאיסורי כשהוא אכל כזית הראשון כבר עבר על האיסור כיצד הוא יכול להישאל עליו אידה אמר שלא אוכלנה שהוא אינו עובר על השואה עד שיאכל את כל הכיכר מה עיריה כזית למה דווקא אם נשאר כזית הוא יכול להתיר את השבועה הרי אפילו אם נותר כלשהו מהכיכר נמי הוא גם יכול להישאל שהוא עדיין לא עבר על שבועתו תרצת הגמרא איטמה אם תרצה אפשר לתרץ כשהוא נשבע שלא אוכל ואי תמה אם תרצה אפשר לתרץ שהוא נשבע שלא אוכלנה אם בתמה שלא אוכל אם נשבע שלא אוכל אפשר לתרץ שהוא יכול להתיר על הכזית הראשון שהוא כבר אכל מיגודמני שאלה כזית בטרה מתוך שמועיל לו ההתרה על הכזית האחרון שעדיין הוא לא אכל שהרי כל כזית וכזית שבכיכר עדיין אסור עליו והוא כעת התיר את האיסור על ידי ההתרה של השבועה אז אז מתוך שעל ה כזיתות שנשארו ההתרה התירה מעני שאלה נמכזית כמה ההתרה מועילה גם על הכזית הראשון שהוא כבר אכל החכם עוקר את השבועה מעיקרה כאילו לא נשבע בכלל ולכן אכל גם את הכזית הראשון כעת מתברר שזה היה בהיתר והתמים תרצר אפשר לומר שמדובר כאן שהוא נשבע שלא אוכלנה ודווקא ישיר כזית דווקא אם הוא נשאר לו עדיין כזית שלם מהכיכר שעוד לא אכל הוא יכול להתיר את השועה כיוון שכזית חשיב ליצשולי הוא שיעור חשוב כדי להתיר אותו בהתרת השבועה ואם הוא לא שיער כזית אלא כלשהו אף על פי שהוא עדיין לא עבר על השבועה הכמות הקטנה הזאת לא חשיב ליצשול עליי זה לא כמות מספיק חשובה שיכול לבוא אל החכם להתיר הגמרא מ טיובי פ קושיה על דבריו של רבא שמשמע שאחרי שהוא עבר על השבועה הוא כבר לא יכול להתיר אותה בהטרת חכם הרי שנינו מי שנדר שתי נזירות הוא אמר הריני נזיר היום ואז עוד פעם הריני נזיר היום אז אם כן הוא חייב למנות פעמיים נזירות סתם נזירות זה למשך 30 יום שבאותם 30 יום אסור באכילה או שתיית דבר היוצא מהנ ענבים אסור להסתפר ואסור את המלת מתים כאן כשהוא קיבל על עצמו שתי נזירויות הוא אמור למנות 30 יום ואז להביא קורבנות נזיר ואז למנות עוד פעם 30 יום ועוד פעם להביא קורבנות נזיר כאן הוא מנע את ימי הנזירות הראשונה והפריש עליה את הקורבן שהנזיר מביא בסוף נזירותו ואחר כך נשאל על הנזירות הראשונה אומרת הברייתא עלתה לו הנזירות השנייה באותם הימים שהוא מנה לנזירות הראשונה מוכח שאף על פי שעברו קולים מהנזירות הראשונה הוא יכול להתיר את הנדר שהוא נדר על עצמו נזירות מתרצת הגמרא אחזכינם בשלא כפר מדובר שהוא הפריש קורבן ועוד לא כפר עם הקורבן עוד לא הקריב לא הקריבו לו את זה לכן עוד לא נגמר עניין הנזירות הראשונה ולכן הוא עוד יכול להתיר אותה שואלת הגמרא והתניה ברייתה אחרת לגבי אותו דין מי שנדר שתי נזירות כיפאר אפילו שכבר התכפר לו על ידי הקורבן על הנזירות הראשונה אם הוא אחר כך התאיר את נזירותו הראשונה עלתה לו שנייה בראשונה תרצת הגמרא מדובר שהוא עוד לא ישלים את עניין נזירותו כי הוא צריך גם לגלח את צערותיו וכאן מדובר שלא גילח את צערותיו וזה כמו דעתו של רבי אליעזר ידה אמר תגלחת מעקבת כל זמן שלא גילח הוא אסור בכל דיני הנזירות אם כן עוד לא נגמרה נזירותו ולכן הוא יכול עדיין להישאל שואלת הגמרא והתניה כתוב שמדובר שהוא גילך ובכל זאת עלתה נזירותו השנייה בימי הנזירות הראשונה שהוא התיר אלא אמר רבשי תירוץ אחר נזירות קרמיתה. אתה מקשה מנזירות על שבועה שאדם נשבע שהוא לא יאכל כיכר. גבי נזירות זה שונה. מי גרם לנזירות השנייה שלא תחול מיד בהתחלה? הנזירות הראשונה שהוא היה קודם כל צריך למנות אותה. נמצא שכשהוא בא להתיר את הנזירות הראשונה הוא רוצה שהמניין שהוא מנע 30 יום ראשונים יהיה בשביל נזירות השנייה שאותה הוא עדיין לא מנה אם כן נמצא שהוא בא שה-30 יום שהוא מנע יהיו בשביל הנזירות השנייה ומה עם הנזירות הראשונה היא עדיין קיימת אותה הוא כעת מתיר ועולה לו השנייה בראשונה שאין כן בשבועה שהוא אכל את הכיכר השבועה שלו איננה כבר לכן אינו יכול להישאל אם כן ביארנו את דעתו של רבא שסובר שאם אדם נשבע שלא יאכל כיכר לחם והוא בא כעת להתיר את השבוע אחרי שכבר אכל אם נשאר עדיין כזית שהוא לא אכל הוא יכול להתיר את השבועה המימר חולק הוא אומר אפילו חלה כולה. כל זמן שהוא עוד לא נאנש על זה שהוא עבר על שבועתו, הוא יכול להתיר את השבועה, נשאל עליה. כי אם מדובר כאן שהוא אכל את הכיכר בשוגג, שהוא מתחייב קורבן, הוא הרי מחוסר קורבן. כיוון שלא נגמר עונשו, עדיין לא עברה השבועה לגמרי והוא יכול להתיר אותה ולהיות פטור מקורבן. ואם מדובר שהוא אכל את הכיכר במזיד, שהוא אמור להתחייב מלכות, הוא עוד לא קיבל מלכות. הוא מחוסר מלכות. הוא יכול להתיר את השבועה ולהיפתר ממלקות. אבל אם הוא אכל במזיד ובאו להלקות אותו וכבר כפתו אותו על העמוד שקושרים את מי שמחויב מלכות, כאן הוא כבר לא יכול יותר להתיר את השבועה. וכדבריו של שמואל דאמר שמואל כפתו על העמוד שבו מלכים את מי שהוא חייב מלכות ורץ מבית דין ועל ידי זה הוא קיבל ביזיון פטור ממלכות כי התקיים בו הפסוק ונקלה אחיך לעיניך זה שהוא רץ הבושה הזאת פותרת אותו ממלכות אז לכן מאז שקשורו ל טוב זה נחשב שהוא כבר אה גם שייך בעונש כבר על מה שהוא עבר על שבועתו ומאז כבר אי אפשר להתיר את שבועתו הגמרא אומרת ולא היא זה לא נכון מה שאנחנו כעת רוצים להגביל בדברי המימר שברגע שקפטו אותו על העמוד בשביל להלקות אותו כבר לא יכול להתיר את השבועה זה לא דומה לדין של שמואל הטם בדברי שמואל מדובר שהוא רץ מעמוד והוא נתבזה ולכן לכן נתקיים בו ונקלה אחיך לעיניך והוא פטור ממלכות אח קם בדברי המר קשרו אותו אבל הוא לא רץ מעמוד אלא רק קשרו אותו ולכן זה לא נחשב כאילו הוא לקח ולכן גם כאן הוא עדיין יכול להתיר את שבועתו אומרת הגמרא אמר רבא אדם נשבע שבועה שלא אוכל כיכר זו אם אוכל כיכר זו אנחנו נכנסים פה ל איסור ותנאי אם הוא יקיים את את התנאי והוא יאכל כיכר א' אז יהיה אסור עליו בשבועה כיכר ב' ואכל את הראשונה כיכר א' בשוגג והשנייה שיהיה הכיכר של האיסור אכל במזיד פטור כבזמן שחלה השבועה בזמן שהוא אכל כיק עיקר א' של התנאי הוא היה שוגג אם כן הוא אנוס בשבועתו השבועה לא חלה אבל אם אכל את הראשונה של התנאי במיזיד ואת הכיכר השנייה של האיסור כיכר ב בשוגג אז הוא חייב כיוון שבזמן אכילת הכיכר של התנאי שזה היה במזיד חל השבועה שלו ואף על פי שבאכילת התנאי אין שום איסור כי הוא לא אשר על עצמו את הכיכר הזאת הכיכר א' אלא הוא אמר שאם הוא יאכל כיכר א' הוא עוסר על עצמו בשבוע את כיכר ב' אבל ומזיד אכל כיכר א' אז אם כן השבוע על כיכר ב' חלה אז אם כן כיוון שהשבואה חלה והוא בכל זאת אכל את הכיכר אף על פי שזה בשוגג הוא חייב כי אדם שעובר על שבועתו בשוגג חייב קורבן אבל אם אכל את שתיהן בשוגג, גם את הכיכר של התנאי, כיכר א', גם את הכיכר של האיסור, כיכר ב', אז הוא פטור. כיוון שבשעת אכילת הראשונה היה שוגג, לא חלה שבועה, כמו שאמרנו בדין הראשון, כיוון שהוא נחשב אנוס. מקרה רביעי, אם אכל את שתיהן במזיד, גם את של התנאי וגם את של האיסור, אז תלוי מה הוא אכל קודם. אכלי לתנה ה והדר אכלי לאיסורי. אם הוא קודם כל אכל כיכר א' של התנאי ואחר כך אכל כיכר ב' של האיסור ושניהם זה היה במזיד מחייב. כיוון שבשעה שאכל את הכיכר א' של התנאי אז אם כן הוא קיים את התנאי במה שהוא אכל כיכר א' אז אם כן הוא כעת נאסר באכילת כיכר ב'. כשטרו בו אל תאכל כיכר ב והוא כן אכל אז זה התראת ודאי עכשיו פה יש דבר חדש אנחנו כעת מדברים בשיעור הזה על עניין של התראה כדי להעניש בן אדם חייב להיות שיתרו בו לפני כן התרו בו אם הוא יאכל את הכיכר כיוון שהוא נשבע עליה שהוא לא יאכל הוא יהיה חייב אם זה מזיד מלכות במקרה שלנו אחרי אחרי שהוא אכל כיכר א' שעליה הוא אתנה שאם הוא יאכל אותה הוא יתחייב שבועה כיכר ב' אפשר כעת לפני שהוא יאכל כיכר ב' להתרות בו שאם הוא יאכל את הכיכרה הזאת הוא יהיה חייב מלכות לכן הוא יהיה חייב באמת אבל אם אכלי ליסורי ועד הרח לי לתנאי אם הוא קודם כל אכל כיכר ב שעליה הוא נד עליה הוא נשבע שאם הוא שהיא תהיה אסורה עליו אם הוא יאכל כיכר א' אבל עוד לא אכל כיכר א' הוא קודם אכל כיכר ב' רק אחר כך הוא אכל כיכר א' של התנאי ותלוי בוויכוח של רבי יוחנן ורש לקיש פלוגתא דרבי יוחנן וריש לקיש לגבי התראה ספק שמטרים בו אבל לא התראה ודאית לפני איסור ודאי שהוא עושה האם זה נקרא התראה או לא למען דאמר התראה ספק שמה התראה אז גם כאן כשטרו בו בשעה שאכל חל בהתחלה כיכר ב שכעת עדיין לא אסורה עליו רק אם הוא יאכל כיכר א' היא תהיה אסורה עליו שהתרו בו שאם הוא יאכל את הכיכר הזאת יכול להיות שהיא תהיה אסורה עליו אחרי שהוא יאכל את הכיכר של התנאי זה התראת ספק אבל אם שמעת התראה זה התראה טובה והוא יהיה חייב אבל למה אתה אמר שהתראה ספק לו שמעת רעה כאן הוא יהיה פטור כי אי אפשר להתחות בו בוודאי אתה לא יכול לומר לבן אדם אם אתה תאכל את הכר הזאת תהיה חייב מלכות כי הוא יכול להגיד לך מי אמר לך שאני אוכל אחר כך את הכיכר א' שעליה התנתי שמותה אני אוכל יהיה אסור לי לאכול את הכיכר שאני כעת אוכל כיוון שזה התראה של ספק לפי הדעה שהתראת ספק אינה התראה הוא באמת יהיה פטור עוד אומר רבה תלאן זו בזו מדובר פה בסך הכל על שתי גיכרות כל אחת מהם הטלה את איסורה באכילת האחרת הוא אמר לא אוכל זו נאמר כיכר ב'. אם אוכל זו, אם אני אוכל את כיכר א' ולא אוכל זו, אני לא אוכל את כיכר א'. אם אוכל זו, אם אני אוכל את כיכר ב'. כל אחת מן הכיכרות היא גם כיכר של איסור וגם כיכר של תנאי לגבי חברתה. אז יש כאן ארבעה אופנים. אופן ראשון, אכל את שתי הכיכרות וכל אחת מהן שעה שהוא אכל הוא זכר שהוא נשבע עליה. הוא זכר שהוא נשבע שהוא יעסר באכילת הכיכר הזאת. אם כן הוא היה מזיד לגבי כל אחת מהן באכילה שהוא אכל, הוא ידע שהוא עשר על עצמו את הכיכר הזוהר בשבועה, אבל הוא שכח בשעת אכילת כל אחת מהן שהוא נשבע על חברתה אם הוא יאכל את זו. נמצא שהוא היה שוגג בכל אחת מהם בתורת כיכר של תנאי. זאת אומרת הוא זכר שהוא נשבע על הכיכר שהוא לא יאכל גם בכיכר א' וגם בכיכר ב'. רק הוא לא זכר שהוא עשה תנאי שהוא יאסור על עצמו כיכר ב' רק אם הוא יאכל את כיכר א' והוא יאסור על עצמו כיכר א' רק אם הוא יאכל את כיכר ב'. הוא לא זכר מהתנאי. עכשיו הוא אכל את שתי הכיכרות. אכל זו בסדון עצמה בשגיגת חברתה וזו בזדון עצמה בשגיגת חברתה כל אחת מהם הוא אכל הוא היה מזיד הוא ידע שהוא נשבע לאסור על עצמו את הכיכר הזאת אבל הוא שכח שהוא אתנה את הכיכר השנייה בה שאם הוא יאכל את הכיכר הזאת הוא יהיה אסור בשנייה ואם הוא יאכל את השנייה הוא יהיה אסור בה הוא יהיה פטור על שתי הכיכרות גם מקורבן וגם ממלכות שהשבו על הכיכר השני שנייה לא חלה כי בשעת אכילת הקקר הראשונה הוא שכח שהוא טלה את האיסור של השנייה הבא גם על הכיכר הראשונה הוא פטור אף על פי שהשבועה חלה עליה אין חיוב קורבן שהרי הוא לא היה שוגג בשעת אכילתה הוא היה מזיד הוא זכר שהוא נשבר הוא לא זכר מהתנאי אין חיוב קורבן אלא בשוגג בשעת אכילת האיסור במקרה שני על אותו סוג שבועה ותנאי הוא נשבע על שתי הכיכרות וטלה את התנאי שלהם אחד בשני שעליו אנחנו מדברים יש אופן שני אכל זו בשגגת עצמה ובסדון חברתה וזו בשגגת עצמה ובסדון חברתה זאת אומרת בשעת אכילת כל אחת מהכיכרות הוא שכח את השבועה שהוא נשבע עליה בתורת כיכר של איסור אבל לא היה זכור את השבועה שנשבע ל חברתיים יאכל את זו נמצא שהם מזיד עליהם בתורת כיכר של תנאי כאן זה מקרה הפוך מהמקרה הקודם במקרה הזה הוא זכר שהוא עשה תנאי שאם הוא יכל את הכיכר הזאת תהיה אסורה עליו הכיכר השנייה ואם הוא יכל את הכיכר השנייה תהיה אסורה עליו הכיכר הזאת והוא בכל זאת אכל על התנאי הוא היה מזיד אבל הוא שכח על האיסור של הכיכר בזמן שהוא אכל את הכיכר הזאת הוא זכר רק מהתנאי והוא לא זכר מהאיסור הוא חייב קורבן על החלת הכיכר השנייה שכבר חלה עליה השבועה בשעת אכילת הראשונה שהיה זכור את התנאי אז ואם כן השבועה אם כן חלה וכשהוא אכל כיוון שהוא אכל בשוגג הוא חייב קורבן אבל על אכילת הראשונה הוא פטור בין מקורבן ובין ממלכות שהרי הוא שכח את שבוע שבועתו עליה בשעה שאכלה ולא חלה עליו שבועה כלל. מקרה שלישי, אכל את שתיהן בשוגג, שכח את שתי השבועות, פטור. למה? כי בזמן התנאי הוא לא כי בעצם הוא קיים את התנאי בשוגג. זה לא נקרא שהשבועה חלה. אי אפשר שהשבועה תחול. אם כשהוא קיים את התנאי, הוא היה שוגד. אופן רביעי, אם הוא אכל את שתיהן במזיד, הוא זכר גם את השבועות וגם את התנאים בזמן שהוא אכל. על הכיכר השנייה הוא מתחייב מלכות שהרי חלה עליו השבועה בזמן שהוא אכל את הראשונה. אז אם כן, כשהוא אכל את הכיכר הראשונה הוא זכר שהוא יתנע שאם הוא יאכל אותה הוא יהיה אסור בכיכר השנייה. עכשיו אפשר להתרות בו שאם הוא יאכל את השנייה הוא יהיה חייב מלכות ויתרו בו והוא באמת אכל ומזית אז הוא יהיה חייב מלכות אבל על הראשונה חיוב המלכות תלוי בפלוקתא לרבי יוחנן ורש לקיש אם התראה ספק שמעת רעה לחייב אותו מלכות או לא שהרי כשהתרו בה בשעת אילתה זה היה ספק אם הוא יקיים אחר כך את התנאי של אכילת השנייה או לא ואם כן התראה את הספק כמו שבארנו קודם כשאתה בא ואתה מטרה בו על אכילת הראשונה הרי היא תהיה אסורה עליו רק אם הוא יכל את השנייה אז כשאתה מטריאה בו שאם הוא יכל את הראשונה יכול להיות שהוא חייב מלכות אם הוא יכל גם את השנייה זה התראת ספק וזה תלוי בוכוח האם זה נקרא התראה או לא אמר הרב מארי אפנן מתנינה אנחנו גם שנינו כמו דברי רבא שאם אדם מתנה את השבועה שלו בדבר אחר ובשעת קיום התנאי הוא לא זכר שהוא נשבע השבועה לא חלה שנינו נדרי שגגות כיצד המשנה אומרת שאם אדם נדר נדרי שגגות אז זה מותר. באיזה מקרה מדובר? כגון אם אמר כונם עוסר על עצמו דבר מסוים כמו שקורבן אסור בהנאה. ככה הדבר הזה יהיה אסור בהנאה. כונם זה מלשון קורבן. אם אכלתי ואם שתיתי, למשל, הוא עוסר על עצמו איזה כיכר לחם בנדר אם הוא אכל, כי הוא בטוח שהוא לא אכל ונזכר שהוא אכל או שתה, אם התנאי היה של שתייה, הנדר בטל, או שאמר קונם עליו דבר זה וטלת הנדר בכך שאיני אוכל או שאיני שותה ושכח ואכל ושתה הנדר מותר כיוון שבשעת קיום התנאי הוא שכח מהנדר זה נקרא נדרי שגגות שהנדר לא אכל ומותר תענה הלאה על דברי התנא שאמר שנדרי השגות מותרים שנינו שזה גם על שבועות כשם שנדרי שגגות מותרים כך שבועות שגגות מותרות ואנחנו מדברים כאן בדברי רבא על שבועות שאם בשעת התנאי הוא שכח משבועתו, לא יוכל להשבוע והוא באמת יהיה פטור. מספרת הגמרא היה חכם בשם אייפה והוא זכה ללמוד את המסכת שלנו, מסכת שבועות אצל רבא, תנ שבועות בי רבא. היה לו אח אבימי, פגש אותו, פגע באבי מי יאחו אחרי שהוא למד הלכות שבועות. אמר לי, שאל אותו, אתה למדת במסכת שבועות? אני רוצה לשאול אותך, אם אדם אמר שבועה שלא אכלתי ואז אמר עוד פעם שבועה שלא אכלתי ובסוף מתברר שהוא כן אכל, מה הוא? האם הוא מתחייב שני חיובים או חיוב אחד? אמר לי אז איפה הנה להחיו אבימי אינו חייב אלא אחת כי איפה היה סבור שגם כאן אומרים את הכלל אין איסור חלל איסור אין שבועה חלל שבועה אמר לי אז אמר לו אבי מי אחיו בדין הזה השתבשת למה שהרי כל שבועה יצא שבועה לשקר מה מתי אומרים אין שבועה חל שבועה דווקא כשהוא נשבע על העתיד נשבע למשל על כיכר שתהיה אסורה עליו אז כעת היא כבר אסורה עליו אז לא תועיל השבועה השנייה כי אין איסור חל על איסור אבל בשבוע לעבר שהוא מתחייב על מה שנשבע לשקר כל שבועה בפני עצמה הוא חייב שאלה נוספת שאל אבי מטיפה אדם נשבע שבועה שלא אוכל תשע תאנים ו10 תאנים ובסוף הוא אכל 10 תאנים. מה הוא? האם הוא מתחייב שניים או אחד? אמר לו איפה חייב על כל אחת ואחת. כשהוא אכל תשע הוא מתחייב אחד. כשהוא אכל את העשירים הוא מתחייב עוד אחד. אמר לי בדין הזה השתבשת. למה? כי כשהוא אכל אי תשע לא אכיל 10 לא אכיל. שהוא נשבע שלא יאכל תשע ודאי כלול בשבועה שלו שלא יאכל 10. אם אדם נשבע שלא יאכל תשע ואכל 10 אז הוא אכל בתוך ה-10 גם תשע. אז אם כן נמצא כיוון שהוא מושבע בזמן שהוא נשבע על תשע גם על 10 אז כשהוא נשבע אחר כך גם שלא יאכל 10 תאנים זה כבר שבועה על שבועה לאיסור על איסור ועל השנייה על השבועה השנייה הוא לא מתחייב שאלה נוספת שעלבים יהיה תיפה מה הדין אם נשבע אדם שבועה שלא אוכל 10 תאנים ותשע תאנים קודם על 10 אחר כך על תשע מה הוא אמר לו אייפה אינו חייב ולה אחת כיוון שעיפה היה סבור שכיוון שהוא מושבע על 10 כלול בזה גם שהוא אסור בתשע אמר ליבימי בדין הזה השתבשת למה כי בשבועה הראשונה הוא נשבע דווקא ב10 שלמות ודלא אכיל אבל אם הוא יכל רק תשע מתוכם מי האכיל הוא לא מושבע על תשע כשהוא חוזר ונשבע על תשע אכל עליו השבועה השנייה שהוא אוכל תשע הוא עובר רק על השבועה שבוע השנייה כשאוכל את העשירית הוא עובר על השבועה הראשונה לכן חייב שתיים אמר הבאי יש אופנים זמנין דמשכחת להדיפה שבהם הדין כמו שאמר היפה שאם נשבע שלא יאכל 10 ותע ואחר כך אכל 10 אינו חייב אלא אחת כמו דברי רבא כדמר דאמר רבא אם אדם נשבע שבועה שלא אכל ביום אחד תאנים וענבים וחזר ואמר שבועה שלא אכל רק תאנים והוא שכח את השבועה השנייה ואכל תאנים והפריש קורבן בגלל שהוא עבר בשוגג על השבועה ואחר כך שכח את השבועה הראשונה ואכל רק ענבים לחודיו כיוון שהוא כבר הפריש קורבן על התאנים הם לא מצטרפים עם הענבים לחייב אותו על השבועה הראשונה שנשבע שלא יאכל תאנים וענבים ואם כן אבו הוא ענבים חצי שיעור ועל חצי שיעור לא מתחייב קורבן לפי זה אומר הבעיה החנמי יש אופן גם כן כשנשבע שלא יאכל 10 תאינים ואחר כך נשבע שלא יאכל תשע תאנים שיתקיימו דבריו של אייפה כגון דאמר שבועה שלא אכל 10 תאינים וחזר ואמר שבועה שלא אכל תשע תאינים הוא שכח את השבועה השנייה ואכל תשע אחר כך הוא נזכר ולכן הוא הפריש קורבן ואחר כך כך אכל את התאינה העשירית. לא מצרפים את הטישה שהוא כבר אכל כדי שיעבור על השבוע הראשונה שלא יאכל 10 כיוון שכבר הפריש עליהם קורבן על התשע האלה. ואם כן אביה ל התאנה העשירית חצי שיעור ביחס לשבועה הראשונה שהיא רק חלק מהשבועה הראשונה על חצי שיעור לא מתחייב. אם כן נמצא שאדם שנשבע שלא יאכל 10 תאינים ואחר כך מה שלא יאכל תשע תאינים והוא אכל 10 מתחייב רק קורבן אחד ועד כאן דף כ"ח. เฮ
לצפיה בתכנים נוספים: