הדף היומי מסכת שבועות דף כז

הדף היומי בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il

הדף היומי מסכת שבועות דף כז

[מוזיקה] שבועד חובז אומרת המשנה נשבע לבטלסמץ ולמשל נשבע לא לשט בסוכה לא לאכול מצה ולא ביטל הוא כן קיים את המצווה אוטר מקום אוילה ויוירד כמו כן אם הוא נשבע לקיים מצווה ולא יקיים את המצווה פותר מקורבן במקרה השני שואל בדין שיחייב מי שנשבע לקיים ולא קיים כדבר רבן בסירה שמה הוא טען אומר בסר מים רשוס הוא נשבע דבר הרשות הוא כן יאכל לא יאכל שאינו מושב סיני הרי הוא חייב לו קורבן מצווה שהוא מושבר לו מארסינה לקיים אותה אינו הדין שמו נשבע עליה שיח אם הוא לא קיים אותה אומרו לו לוי אם אומר אותו בשבועסרשוס שכן אוסבו לו כהן הוא יכול להשבע לשני הכיוונים הוא יכול לשבוע שהוא כן יאכל יכול לשבוע שהוא לא יאכל וכדומה תמר בש מצווה שלא יאוסו בולב כהן שמניש בלבטל ולא יביטל פותטרו בזה גם אתה מודה ממילא כיוון שכתוב להורה או להיטיב אין חיוב רק אם זה יכול להיות דו כיווני ולכן נשבע לקיים ולקיים פוטר מביאה הגמורת תונ רבונון יכול נשבע לבטלס מצווה ולאביטל יהיה חייב אומר רש"י וזה התפרש הרואה שהוא מריע לעשות שמבטל את המצווה תעמוד לאמר להורה או לאיטיב מה הטוב המדובר ברשוס ולא בביטל מצווה עוד מעט נראה אפרו מדובר ברשוס אוציניש בלבטלס מצווה לאביטל שו פוטו יוכו נשב לקסמצווה ולא יקיים שיהיה חייב וזה התפרש להיטיב זה הטוב שהוא מת לקיים מצווה תמוד לא מ להורה או להיטיב מה רואה רשוס כלומר שלא בבטל מצווה כדי לאלון אף הטוב רשוס לכאורה דרשנו מקודפך נראה בגמורים אוצי נשבע לקסמץ ולאק שופטו יוכל נשבע להורה לעצמו לחבול בגופו ולא יכול יהפוטו תמוד לא להורה להיטיב מהטוב רשוס אפרו רשוס וזו רשות הבריסה זו סוברת כמו שמוב מסכת בקמה כדעסטנוים שמותר לאדם לחבול בעצמו יש חולקים על כך שאסור לאדם לחבול בעצמו וטויס אומרים שבעצם זה מה שהבריסה בא לחדש שמותר לאדם לחבול בעצמו אובש בא לאור לעצמו ולא יאיר שהרשוז ביודו לחבול בעצמו ולכן אם הוא לא עשה זאת הוא חייב יוכוניש בלאור להחירים או שהבריסה תסיים להקות את חברו לפצוע אותו ולא יהי רשיח חייב תעמוד לא ימר להורה אוי להיטיב מהטוב רשוס אפרו רשוס ואין רשות להקות את חברו ותו אומרים שבעצם אין כאן שום חידוש כר אמרנו בתחילת הבריסה את הדרשה הזו שמדובר דווקא ברשוס רק זו הקדמה לחלק הבא אוציין נשב לאורלהחיר ולהיר שן הרשו ביודו מנין לרבו סעטוב הסכירים שאם אדם נשבע למשל שהוא יתן מתנה לחברו שזה חל ואם הוא לא מקיים זאת אז הוא חייב קרוב ומה אב מני שלא מסבירים הראשונים כי אולי זה צריך להיות דו כיווני הרי הוא לא יכול להישוע על הרוע הסכירים אז הוא גם לא יכול להישוע על הטוב הסכירים כי לא הרויטיב תמוד לו עם האוי להיטיב האוי מיותר לדרשה מסיימת הבריסה ואיזו הרוע סחירים שאמרנו שלא חלשואה למשל שהוא נשבע כספלוני ואפצמחו עד כאן הבריסה עכשיו לתחילת הבריסה וממה דקרואה לאוריתי בדבר רשוס כסיו דיל בדבר מיס וכסיבה ותוסץ מסבירים שזה פשוט לגימורה שוודאי שכלול כאן להורה ולהיטיב כפשוטוי להרע לגופו לא לאכול להיטיב כן לאכול וכדומה אבל מדובר גם בדבר מצווה דהיינו אומרים טויספס להורה למשל לא אוכל מצה שהיא הרעה הגבורה שמריעה לגופו ולנפשו שלא מקיים מצווה ולהיטיב כגון שהוא נשבע שהוא כן יאכל מצה בליל פסח שהטוב גבורה שמטיב לגופו שהוא יאכל ולנפשו שמקיים מצווה ונאמר שחל על זה שבוע ואם הוא לא קיים אז הוא חייב קורב ויירד אומרת הגמורה לא יסל כדיתוך ובינן הטובה דומד הרואה והרואה דומד הטובה דאקיש הרואה להטובה שגם אם תמיד דבר מצווה אני אומר כך מה הטובה לעצמו למשל דהיינו אויכל אינו בביטול מצווה זה לא יכול להתפרש שהוא למשל נשבע שהוא יאכל ביום הכיפורים או חומץ בפסח כי נכון שיש בזה הטבה גופנית אבל זה לא לא יכול להתפרש כלהיטיב כרי הוא גורם רעה לנפשו אלא מדובר בקיום מצווה אם תאמר שמדובר בדבר מצווה למשל שהוא אומר כן יכול מצא בליל פסח אם כך צריך להיות דומה לכך אף הרואה שלא יוכל אינו בביטל מצווה כגון לא אוכל מצב אלא בקיום מצווה כגון לא אוכל חמץ אם כך הרואה גופו הטוב היא אז למה צריך להיות כתוב בכלל להורה הרי הרעה עצמה יש בה הטבה לעניין מצווה לעניין הנפש זה הטבה אז זה סתם כפול וגם כישתו ולהרואה כי אם תעמיד בדבר מצווה אז מה נאמר מה הרואה שלא יוכל אינו בקיום מצווה אי אפשר לפרש בלא חל חמץ בפסח למשל כי אמנם זו הרעה גופנית אבל זה לא הראה לים מצווה זה זהין המצווה זה הטבה אלא בהכרח מדובר לא באופן כזה אף הטובה שהוא אומר כן אוי אינו בקיום מצווה כגון אוכל מצה אלא בביטל מצווה כגון אוכל חמץ אם כך טוב וגופו הרועי לעניין המצווה ו ככ כתוב הרואה אז זה ההכרח שמדובר הכל בדבר הרשוס ולא בדבר מצווה בקשה הגמורה מה הוא אותאורכה בדבר הרשוס נמשכחס לו אם אתה מקיש עד כדי כך הרואה לטובה אז גם בדבר הרשוס אתה יכול לקשות כך כישארו לטוב ומסביר רש"י מה הטוב דוויכל אז לא מדובר בדבר שרע לגופו לא נשבע לכל דבר שלא בריא כי זה לא הטובה אז אלו מה מדובר שהוא נשבע לאכול דבר שכן בריא אז גם הרואה שלא יוכל מדובר שזה לא ראה לגופו אלא שהוא נשבע שהוא לא יאכל דברים שלא בריאים אם כך היינו הטובה וכבר כתוב הטובה כמו כן תקיש הטוב לרואה כשם שהרועה שלא יוכל אכל הוא לא נשבע שהוא לא יאכל דברים שלא טובים כי זה הטובה לגבי הבריאות אז גם הטובה של אוי המדובר שנשבע בדבר שרע לו אם כך הטוב גופה הרוי אז אי אפשר לפרש הרוי והטובה לא בדברים שבריאים ולא בדברים שמזיקים אז איך תפרש אלא בהכרח לא מקישים עד כדי כך הרואה והטובה שהם צריכים להיות באותו כיוון אלא הטובה דהיינו שהוא הוא נשבע שיאכל דבר שהוא מועיל לגוף אז הטוב מושלמת והרואה שהוא נמנע מלאכול דבר זה אם כך אפשר לפרש אותו דבר הטוב שהוא יאכל מצה וזה טובה גם לגופו גם לנפשו והרואה שהוא לא יאכל מצה וזה גם הרואה לשניהם א לא מה המקור שהפסוק מדבר דווקא ברשות ולא במצווה מדהצטר כמו שראינו בבריסה אוי לרבוטוב חיר למשל שהוא יתן מתנה לבלוני שמע מינו שהפסוק בדבר רשו כסיו דלקתו בדבר מצוו גם כסיוה אז מיותר אשתועס מסרבה כר אמרנו שלאורה זה גם נשבע לבטלס מצווה זאת אומרת שגם אם הוא נשבע להכות את חברו אז זה חל הטוב אחרי מבויה צריך לרבות שאם הוא נשבע להטיב לאחרים זה חל אז המילה אוי מיותרת אלא בהכרע שהפסוק מדבר רק בדבר הרשוס אבל ביטל מצווה וקיו מצווה לא אוכל ל שבוע לחייב קורבן אז לכן אם הוא נשבע לפצוע את חברו אין חיוב לכן צריך או שאם הוא נשבע להטיב לחברו יש כן חיוב אז זה המקור והמפורש מתקשים כך מה הבריסה בכלל הקיש הרוטובה בקשה הגמורה האוי לא מיותר ואי אוי מבואלה לחלק אם היה כתוב בלי אוי לאור ראו להיתי והייתי אומר שרק אם הוא נשבע לשניהם גם לרע וגם להטיב רק אז יש חיוב אונה הגמור לך לקל לא יצורק כי שכתוב כתוב עם ו אז זה כמו אוי לאורה או להיתיב זה או או כי זה הכלל בכל התור כולו אז האוי מיותר אומרת הגמרא זמחל קסתנו אוניך לרבי יונסנו שהוא סובר כך אלא לרבי ישק לממה מה המקור שכ הם סוברים דתה כתוב איש שיקלסובי וסיימי אז הוא חייב מיס אסובי וסימו אין לי לו אובי ואמו שהוא כולל את שניהם אובי והוא קילל ולא אימוי אמו הוא קילל ולא יובי מנין שהוא חייב מיס תמוד לא הפסוק מסיים אובי ואמוי קילל דו בוא אובב קילל אם אוי קילל בתחילת הפסוק אז הסמיכו את אביב להיקלל יקלל אוביו בסוף הפסוק מספיכים את קיל לאמוי שגם באחד מהם יש חיוב דברי רבי יש זאת אומרת שלולי האיטור הזה של אוביל הייתי אומר שהחיוב הוא דווקא אם הוא כלל את שניהם ולא אומרים שו זה כמו אוי רב יונס נועים או לא כשכתוב איש אשקלסובי וסיימי משמע שניהם ככוד ומשמע גם יחוד בפני עצמו מה שמע או עד שיפרתוכוסוב ירדוב כמו שרואים כתוב בתורה לאסחרוש בשורחמור ירדוב זאת אומרת שילולי שהיה כתוב ירדוב הייתי אומר לא סחוש בשור ובחמור הכוונה לא בשור ולא בחמור אז כר גם כאן כשכתוב ו אסובי וסימוי אז זה או או ולמה צריך את ציום הפסוק אוי ואמו קילל אז הוא דורש אותו כמו שרשי מביאמסך סנדר לרבות שגם אם הוא קילל אותם אחרי שהם מתו גם יש חיוב הקופונים לפי רבי יש האוי לא מיותר אז אם כך לפי רבי יהשא אפשר שוב שוב להעמיד את כל הפסוק של הוריתי בדבר המצווה גם הונה גמורי אפילו אתמ רבי יש גם הוא יודע שלא מדובר בדבר המצווה אלא בדבר הרשוס למה כי וסובל כרבי עקיבא דדוריש ריבויה ומיותה ואז אמרנו שמה ממעטים רק את הדבר הרחוק ביותר אז מזבשלים בדבר רשוס כסיב הפסוק ממ דבר מצווה כמו שלמדנו לילו ימס בדבר מצוו כסיב לו רליתי ממהקו ממט אין לך דבר שראוי למעט כמו נשבע לבטלס מצווה ואם זה חייב כל שכן כל שאר השבועות אלא ודאי ביטול מצווה ישמעת וכיו מצווה מנה אנחנו יודעים שתמעט אומר רש"י ברגע שמיתנו ביטול מצווה כיוון שזה מיתנו מריבוי מי וריבוי אז כי מצווה גם לא חל כי זה לסבל בלה ואין צריך להיות דו כיווני אומר רבי יד בסיר מה ראינו במשנה הוא טוען מה עם הרשוז וכולו אומרים לו חכומים צריך להיות דו כיווני זה לא יכול להודו כיווני כמ שוא נשבע לבטל את המצווה גם אתה מודה שזה לא חל ורבונון שפרק כמר להרביד בסירה מה הוא יענה על כך בדם בסר אומלוך אוטוב הסכירים לו אף אגב דלסה בכלל ארוע הסכירים ורוב רחמונה מהפסוק אוי כמו שלמדנו אונמ בקיו מצווה אף אגב דלסה בביטל מצווה רב ירחמון הם אותו ריבוי שקיו מצווה כן חלשואה ורבונון יש הבדל גדול אוסם בטובסחי זה שייך בלו אמנם לא שייך להשבה להרע לחברו אבל איסלא יהיה טיב הוא נשבע שהוא לא יתן מתנה לעשיר אז זה להפך מכיב אוכל בקיום מצווה לא רק שלא שייך לישבה על ביטול מצווה גם יסא בלא יקיים לא הקיים מצווה זה גם ביטול מצווה כי מצווה שהוא צריך לקיים לא מקיים אותה אז הוא מבטל ממילא מאוינים הרבה רק לגבי החירים שנכון שלא שייך ליש ישבה להרע לאחרים אבל שייך לישבה לא להתיב אז שייך גם לישבה כן להתיב שאם כן בקיו מצווה לא שייר בכלל שבועה לכיוון הנגדי לא בביטול מצווה בפועל ולא בשבע אל תעשה בלי לקיים מצווה לכן גם כי הוא מצווה לא חל השבוע אומרת המשנה הזכרנו את המשנה הזו להיל שבועה של אויכל כי קרזו נשבע אחר כך הוא סי ונשבע שבוע שלאכלנו שבוע שלא כלנו פעם שלישית אחר כך ואוכלו נוחי ולא יחס רק על השועה הראשונה כי השבועות הבאות לא חלות כי זה נישב לקיים מסמץ וכמו שרשי ביאר לאל כמו שרשי מבעלון ולמה היו צריכים לנקות גם שבועה שלישית הגימור תפרש מסיימת המשנה זו שוז ביטוי כל מה שלמדנו עד כעת כל המשניות שחיונן זדנו מקס במזחייב מלכות אם יטרו בו ל שגגוסם עבר בשגל שס ביטוי הוא חייב קור מיוד אבל שסוב מה זה שסוב נראה במשנה הבאה חיוב מקס שיגספוטר אין קורבן על שיגגס שבועשוב אומרת הגמורה המשנה רצתה לומר לנו שהשבועות הבאות לא חלות אז אבל למה נקטו שתי לשונות שלא יוכל שלא יכלנו לא מלמיס נשבוע שלא יכל שבוע שלא יכלנו למה לא כתוב שהוא אמר פעמיים שלא יוכל שלוש פעמים שלא יוכל אומרת הגמורה אוקומש מלון עוד חידוש תים דומר שלא אויכל ועוד דרומר השבוע שנייה הוא אמר שלא יאכלנו אז דלאך לוכו דרק על השוע הראשונה אבול אם אמר להפך אומר שלא יוכלנו ועוד אומר שלא אויכל והוא אכל את כל הכיכר מחי הבטרת כשבוע שנייה חלה למה כי שלא יכלנו משמע כולה מקצתה הוא לא אסר על עצמו כשהוא חוזר ונשבע שלא אויכל אז הוא עוסר על עצמו גם על כזיס מהפס אז השבוע השנייה חלה אז כשהוא אוכל את הכזיס הראשון הוא חייב על השבוע השנייה וכשהוא גומר ואוכל את כל הכיכר הוא חייב משום השואה הראשונה אבל זה שאמר תחילה שהוא שלו אויכל אז הוא כבר עשר על עצמו אפילו כזית ממנה אז השנייה לא חלה כי בכלל ראשונה היא כבר נאסר לכזיס הראשון אז ודאי שהוא נאסר לאכול את כל הלחם כדובה לא אומר רובה אם הוא אמר שוא שלא אויכל כי קרזו כיוון שהוא אמר שלא אויכל סתם אכילה בכזיס כן שחמנו כזיס חייב אם הוא אמר שבוע שלכל אינו חייב שחלסקולו מה ראינו שבוש לא כלכלנו ואוכלו ולא יחס וכולו אוטו לא מולי למה משנה הייתה צריכה להזכיר את השבוע השלישית ברגע שהזכרנו שתי שבועות ורומים אין שבוע חל שוה ודאי שגם שלישית ורביעית לא חלות אונה גמורה או קומש מלון בזה שפירטנו שיש כאן עוד שבועה חיוב דלקה אין חיוב על השבוע סבבה או שבועי איקה אבל כל שלושת השבועות קיימות בעולם דמשכה חסרבכה אם השבוע השנייה או השלישית מצו מקום לחול חי להם יחולו מה הכוונה למה לכסה לכד רובה דאומר רובה אדם נשבע פעמיים או שלוש שמנישל על הראשונו הוא הלך לחוכם הוא אמר לו נשבעתי שבוע ראשונה שלא אכל כיכרזור הוא מוצא לו פסח הרוטה ומתיר לו את השבועה והחוכ הרי עוקר את הנדר מקורוי אולס שניות חתאוו השבוע השנייה עומדת ועכשיו היא חלה כל מה שהיא לא חלה כיוון שזה נשבע לקיים מסמץ וברגע שהשוענה נעלמה אז השנייה חלה ואם הוא נשאל גם על השנייה אז השלישית חלה לכן המישנה ננקתה שלוש כדי לומר לי שבעצם יש כאן שלוש שבועות אבל חיוב קורבן יהיה רק על אחת כי אם הוא לא נשאל אז הוא חייב רק הראשונה אם הוא כן נשאל הוא חייב רק על השנייה או רק על השלישית אומרת הגמורה לי ממסלי לרוב נביא סיו מבריסה מי שנודר ביזנזירוס הוא אומר אני אהיה פעמיים נוזר או שהוא אמר הריני נוזר הריני נוזו וסתם נזירו זה 30 יום הוא צריך למנות 30 יום ולהביא את הקורבנות לגלח ואז שוב למנות 30 יום לנזרות השנייה ומושונו הוא מנע 30 יום והפרישו לו קורם לתגלתו אחר כך ניש לך חוכם על הרשונו סו לשניו ברישונו 30 יום שמעלה לשם רישונו הם עולים לו לנזירוס השנייה מקומן שהוא הפריש הוא מביא על הנזירוס השנייה כמו שהגמורות תפרש כי מי גרם לשנייה שלא תחול להיות מיד ב30 יום הראשונים הראשונה שלפניה מרגע שהראשונה הסתלקה כחוכם מוקר מקורוי אז ממילא הנמצא שמשהו מנה 30 יום נזירות היה נתבר למפריע שזה היה לשנייה אז קר גם לגבי שבועס מי גרם לשבוע השנייה לא לחול הראשונה וברגע שהקרנות הראשונה על ידי שילה השנייה חלה אז יש כאן הוכחה לדברי רובה אומר הגמורה הזו לא הוכחה רובה ייתכן צודק יש לו דיוק מהמשנה אבל מהבריסה אין הוכחה אוכשתה איזו השוואה אוסום נזירוס מיסה כשאדם נזר שתי נזירויות אז הנזירוס השנייה חלה גם אם הוא לא יש לה לראשונה כשהוא יגמור את הראשונה יצטרך לעשות את השנייה דחימון לראשון בו מדרמנן השנייה בלא ישאלה גם אם הוא לא ישאל כשהוא יגמור למנות את הראשונה הוא יביא את הקורבנות יגלח ימנה את השנייה אז הדבר שעומד להיות כשאמצא מקום וכעת הוא מצא מקום למפריע על ידי שילה אז המניין עולה לראשון לשנייה אוכל לגבי שבועות אם הוא לא ישלאל שבוע שנייה מאיס כלל אין כי אין שבוע חל על שואה אז ייתכן לא כמו שרוב אומר שכיוון שבשעה שהוציא את השועה מפיו זה הייתה לבטולה אז לעולם היא לא חלה וגם כשהיא תמצא מקום היא לא חלה כי היא כבר התבטלה מה שאם כמנזורס כשהוא הוציא את הנזורוס השנייה מהפה זה לא היה לו הטולה אז צריך לקיים אותה אחר כך עכשיו התברר שזה כן תקיים כבר למפריע הבשבוע שהשבוע השנייה לא חלה בכלל בשס השואה אז מי אומר שהיא עומדת בצד וממתינה שאם נשאלים על הראשונה אז היא כן חלה אז אין הוכחה לדינו של רובה עד כאן דף חז ‏sein.
לצפיה בתכנים נוספים: