הדף היומי מסכת שבועות דף כה

הדף היומי בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il

הדף היומי מסכת שבועות דף כה

[מוזיקה] שבועז דף חופ מתחילים בסיעתא דשמיא במשנה אומרת המשנה איכו דבורים של עצמוי ואכו דבורים של החירים חל זה שבועז ביטוי שהוא מתחייב כ מל וירד מה הכוונה של החירים עוד מעט נראה דוגמה ואכך דבורים שיש בו אין מעמיש ואודבורים שאין בו מאמיש חל זה שבועה ובזה כלול שני דברים דבר אחד כגון שינה זה דבר שאי אפשר למשומ גם דבר שאין לו שום הנאה מכך דבר שאין בו ממש למשל שזרוק צרור לים המישט מפרט את הדוגמאות כיצד מה הכוונה הדבורים של החירים אומר שבועש שאתן לאיש פלוני או שהוא נשבע ושלא יתן כמו כן אם נשבע על העבר שנוסעתי ושלא נוסעתי אז אם זה הייתה שועז שקר בשוויג מתחייב קורב וירד כמו כן דבורים שהם בו ממיש הוא נשבע שאישן או בשלא ישן והוא עבר על שבועתו או שנשבע על העבר שיושנתי או בשלא יושנתי במתה להפך כמו כן שאם במי שיזרוק צרו לים ושלא יה זרוק והוא לא קיים זאת או שנשבע לעבר שזורקתי ושלא זורקתי אז תנקמה שזה שיטס רבי עקיבא שיש חיוב קורש ביטוי גם על שואל שעובר רבי שמואלמ אינוח לא אוסיד לאבוי דווקא שהוא נשבע שהוא כן יעשה או לא יעשה אבל לא על העבר שנאמר בחיוב קור מרדש אז ביטוי לאורה או להיטיב דהיינו על העתיד הוא נשבע להרע לעצמו למשל שהוא לא יאכל או להתיב שהוא כן יאכל אומר ל רבי עקיבו אם כן שאתה מדייק לאורה או להיטיב אם כך אין ליל לדבורים שאין בהן הרואה והטובה דבורים שהם בהם הרואה והטובה למשל שהוא יזרוק צרור לים מנין אומר לא אמר אמר לו רבי שמואל מריביה כוסוב שכתוב לכולה שיבתה אני למד גם דברים שהם בהם הרוב והטובה אומר לו אמור ל רבי עקיבא אם ריב כוסוב לכך ריב כוסוב לכך קם לשובה נראה בגמורה בעזרת השם בדף הבא במהם נחלקו מביאה הגמורה יש נדר ויש שבועה תון רבנו חו בנדורים מבשבועס חו בשבועס מבנדורים לכל אחד יש חומרי שאין לשני חו בנדורים שהנדורים חולים על דבר מצוו כדבר הרשוס נד יכול לאכול גם על דבר הרשוס וגם על דבר מצווה למשל אדם שאמר כונום סוכושני יויסה או קונום לולב שנייטל אז הוא נאסר בשבעה בסוקה נאסר בנטילת לולב צריך להתיר את נדרו כדי שיוכל לקיים את המצווה זה חל והגמור בנדור מפרשת רש"י מציין שם מפרשת כיוון שנדר זה לא על הגבר זה על החפצה הוא עוסר על עצמו את הסוכה אז בעצם הוא לא מדבר כנגד הו ירוסר על עצמו את החפץ במילה מגיע סוקס אין לו איפה לשבת שאין כן בשבועס כמו שנראה לאלון אדם נשבע שהוא לא ישב בסוכה זה גברה זה נגד התויר הזה לא חל מצד שני חו בשבועס שהשבועס חולס על דובו שאין בו מאמיש כדובו שיש בי מאמיש למשל על שינה מה שאין כן בנדורים כיוון שזה חפצה אז זה חל רק על דבר שיש בממיש למשל אם הוא אמר קונום שני יושן זה לא חל כי קוינום זה לשון אגדש שיהיה אסור עליי כמו קורבן על מה יחול צריך באמת אומר רש"י אם הוא אמר כוינום איני בשינה אז החלין מה ראינו במשנה כיצד אומר שבוע שאתן לפלוני או שלא יתן הגמור מה יתן אמ שהוא נשבע שהוא יתן צדוק לאוני חל השבועה מושבדמסמנוסט אלו הוא נשבע לתת מתון אלושר או להני יותר מה שהוא צריך לתת ממחמץ דוקה מה ראינו שאישן ושלא אישן בקשה הגמור אדם שנשבע שהוא לא ישן השבו היכלה הרי הוא לא אמר כמה זמן לכאורה שהוא לא ישן אף פעם זה לא חל בכלל איני ואומר רבי ירחנו שבוע שלישן ג יומים השבוע לא חל זה שבועשוב כי אפשר לקיים כזה דבר אדם לא יכול לחיות בלי שינה שלושה ימים מלכינויסו משום שעבר על ששוב ויוש אלטר אם הוא רוצה כי ברגע שהוא נשבק ויצא שבוע לשקר אז זה לא שזיטוי אז למה במשנה ראינו שלא ישן כן חל שהוא אז ביטוי גמור אוסו דומר ג' שלא ישן שלושה ימים אז זה לא חל או דלא יאמר ג אמר סתם שלא ישן אנחנו אומרים מתכוון לומר שלא ישן כזה זמן שאפשר לחיות בלי שינה פחות משלושה ימים לכן זה חל מה ראינו אמר שאזרוק צרור לים ושלא יהזרוק אז חלשוז ביטוי מביא הגמור מחליקסטמר אדם שאמר שבוע שזורק פלו נצרור לים או בשלא יזורק כך הוא נשבע באמת היה להפך הוא עשה הזאת בשוגג רב אומר חייב קורב שז ביטוי ושמואל אומר פטור רב אומר חייבה בלבן נכון שהשבוע צריכה להיות כזו שבוע שאפשר להשבע לשני הכיוונים לה ואן כאן זה בלה ואין הוא יכול להשבוע שזרק הוא יכול להשבע שלא זרק אז בכל אחת מהם שנשבע יש חיוב שבועה ויש חיוב קורבן ושמואלמפות לסלהבו כדי להתחיה בקור מיל ויוירד צריך שתהיה שבוע כזו שיתכן שבה אותה להבא ויתכן לשעבר השבוע שזור רק פלוני יתכן רק בלשעבר אבל הוא לא יכול להישבה שבוע שיזרוק פלוני או שבוע שלא יזרוק זה לא שזטו זה שבוע שוב כרם פלוני ברשותו לזרוק ושלא לזרוק כך סובר שמואל אומרת הגמור אלים האם נאמר בפלוקטה דרבי שמואל ורבי עקיבא קומיף פליגיה מרואים תתנען משנתנו רבי שמואל לא ימרנו חייב קורבן אלא אם הוא נשבע לאוס סידבוי שנאמר לאורה אוי להיטיב אומר לרבי אם כן אין לדבורים שיש בן הרו והטובה דבורים שהם בן הרו והטוב מנין אומר לו מריבו הכוסוב אומר לו ריבכוס לכך ריב כוסוב לכך עד כאן המשנה אז לכאורה רב דומר כרבי קיבה שהוא מחייב בלשוה לכן הוא מחייב אם הוא נשבע שזרק או שלא זרק פלוני ושמואל דומר כרבי שמואל שהוא מחייב רק בלהבו ולא בלשובה אומרת הגמורה זה לא תלוי מחלוקסת תנועים עלי בן רבי שמואל כולעלמה לפליגה ודאי רב זה תנוה כלומר רב לא מחייב עלי בד רבי שמואל כי אשתמלסדיסה בלהבו לא יחייב לו רבי שמואל שעובר מה דבר ששייר בלהבו דהיינו אדם שנשבע על עצמו דבר הוא נשבע שכר וכך הוא עשה שייך להישבה לאבו שהוא קר וכך יעשה בכל זאת אומר רבי ישמואל עלשוב אין חיוב קובן מרסדלסה בלהב בו אדם שנשבע לשעבר על חברו, חברי זרק או לא זרק, שהוא לא שייך לי, שלא שייך לשבה, שהוא כן יזרוק לעתיד מבויה. בזה ודאי שרבי שמואל לא יחייב קורבן. כיפליג מתי נחלקו רב ושמואל עלי בן רב עקיבא בדעס רבי עקיבא נחלקו ושמואל זה לא כתנו כאפילו לרב עקיבא פותר שמואל וכל שקל רבי שמואל דהיינו כך רב כרב עקיבא אומר רבי עקיבא אם מחייב גם על שבועס לשעובר אז גם כאן שהוא נשבע שחברו עשה כך וכך אז הוא חייב ושמואל אמר עד כאן מחייב רבי עקיבא אוסם לשעובר אלו מילסדיסה בלהבו מחיב רבי עקיבא לשעובר אדם שנשבע שהוא עשה או שהוא לא עשה כיוון ששייך גם לישבה שהוא יעשה או שהוא לא יעשה אז הוא חייב אבל מדדלסבלו כזה דבר שלא שייך להישבה עליו להבא כלומר שהוא נשבע שחברו עשה שהוא לא יכול להישבה שחברו יעשה לאי על זה אין קורבן מנסה הגמורה לומר לימ שרב ושמואל בפלוקטן רבי יהודה בן מסירה ורבונו כמפליגה נתנן נשבע לבטלס מצווה למשל נשבע שהוא לא ישב בסוכה ולא יביטל הוא ישב בסוכה פותטור כשבו לא חלה בכלל מה קורה אם הוא נשבע לקיים מסמצווה הוא נשבע למשל שהוא ישב בסוכה ולא הקיים הוא לא ישב בסוכה פטור כשבו אלו חלה שיו בית דין שיהיה חייב במקרה השני כדבר רבד בסירה שהוא חולק על המקרה השני המקרה הראשון הוא מודה דומר הבדן בסירה ומה עם הרשוס שאין מושבע לו מהר סיניים אדם נשבע דבר הרשוס שהוא יאכל הוא לא מושבע מהר סיני הרי הוא חייב או לאורו מצווה שמושב לו מארסיני למשל ישיבסוקה אינו דין שמו נשבע שיחולו אומרו לו לוי אם אומר אותו בשועסרש שכןסו בו לו כהן שייך להישבה בהן ושייך לשבה בלו אדם יכול להישבה אני כן יאכל יכול לשבה אני לא יאכל אז אכל תב בשבועס מצוו שקלוס בו לו כן הוא יכול להישבע רק שהוא כן ישב בסוכה הוא לא יכל הוא לא יכול להישבע שהוא לא ישב בסוכה נשב לטלסמיץ ולא לא חל אז השבוע לא חל השבוע יכולה לחול רק אם זה יכול להיות דו כיווני אז זאת אומרת שרב ד בסר סובר שלא צריך להיות כזו שבועה שיתכן לה ואין אז נמר רב דומה קרבדם בסירה שהוא אומר אפילו שלא שייך לה ואין יש חיוב שבועה אז כמו כן אפילו שלא שייך לאבא ולשעובה יש חיוב ושמואל דומה כרבונון כשם שצריך להיות שתהיה אפשרות ללה והן כך צריך שתהיה אפשרות לשובה ולהוסיד אומרת הגמורה לא עלרב בסיר כולל לפליגה ודאי שמואל תנוען כי לא ייתכן ששמואל יפתור על בסירה כשת והן לא יבואה לו והן שמפורשים בפסוק להורה או להיטיב למשל או יכל ולא יאכל בכל זאת אומר רבי יהודה זה לא תנאי שדווקא על שבו שיכולה להיות לשני הכיוונים הוא חייב גם שבוע שיכולה להיות רק לכיוון אחד למשל שהוא נשבע שהוא ישב בסוכה חלה להבו ולשובה שלא מפורש בפסוק בפסוק מדובר רק על שועס להבו מרבים שועס לשובבר מלכל אשרתה בוא בזה רבי בסר כן יצריך שצריך שתהיה שבועי שיכולה לחולב ולשאובה ודאי שלא אז ודאי ששמואל לא מתאים אם הבר בסירה אבל כי פליגה עליי בדרבונון הם נחלקו בדעס חכומים לפי רב זה לא תנואה כי רב אומר לך נמתי שניהם שמואל כרבונון כמו שחכחוים אומרים שחיוב שבוע חיוב קורבן זה רק אם זה יכול להיות אין וליו קר דווקא אם זה יכול להיות לשובה ולהבו ולכן אם הוא נשבע שחברו עשה כך וכך כיוון שלא שייך לשבה להבו אין חיוב קורבן ורב כאילו מחי ורבונו בלה והן בשבועש לא יכולה להיות לשני הכיוונים שלה והן כי זה מפורש בפסוק דכסיב לא הריתיב בהדה כתוב אבל להבו ולשובה דמריבו דקורס לא כתוב בתויר מפורש את שתי הדברים לאבו ולשעובר בתורה כתוב רק להבו לא רק להיתי מרבים לשעובר מחייבה אז לא צריך שכל שבו יכולה להיות גם כך וגם כך ולכן גם אם הוא נשבע דבר שלא ייתכן לאבו למשל שחברו עשה כך וכך יש חיוב קורבן מוסיף רבמנו אמנונה מקשה קושיה ממשנלון על שמואל אדם שאמר לא יאכלת היום או ולא הנחתי תפילין היום אומר לו חברו משביחו אני שכך וכך ואמר הראשון אומן חייב אם באמת הוא כן אכל או שהוא כן הנח תפילין אז הוא חייב קורבן כיוון שענית אומן זה כמו אמרת שבוע מפיו עכשיו כרבי שלמה לא יאכלתי איסא בלא יוכל זה שייך גם לאבו גם לשובה שייך לישבה אני לא יאכל אבל לא הנחתי מיסה בלא יניח הוא יכול להישבה אני לא יניח תפילין זה הריניש בלבטה לסמיץ לא תחול השבוע אלו מה אירועים שלא צריך להיות שיכול גם לחול בלהה בו קושיה על שמואל אומרת הגמורה הוא מוסיבלו רבנו הקשה את הקושיה הוא מפרק לו עצמו תירץ לצדודינקותונה המשנה שאומר את חי בשתי האופנים לא מדובר על אותו חיוב לא יאכל את היום שכתוב חייב זה לקורבון שאם הוא נשבע זאת בשויג ובאמת הוא אכל אז הוא חייב קורבן כמו כן במיזיד הוא חי מלכס לא הנחתי תפילים שכתוב חייב לא מדובר בשויג בשוויג לא יהיה חיוב קורבן כיוון שלא שייך להשבע להבו רק לא הנחתי למלקס מדובר שהוא נשבע במיזית שלא הניח תפילין אפילו שהוא ידע שהוא באמת כן הניח אז הוא חייב מלכס במלקס ודאי ששמואל מודה שלא צריך להיות שגם שייך לשו וגם שייך להבו כי זה לא קשור לפסוק שכתוב לאוריתיב זה אדם שנשבע שבוע שקר אז הוא עובר עליו זה חי מלכס מוסיף רוב ועל שמואל משנה לאלון איזו ישז שוב שאין עליה חיוב קורבן כי זה לא שועז ביטוי רק במיזד יש מלקס נשבע לשנוסס הידוע לאודום למשל ואומר על עמוד של אבן שהוא של זוב ואומר הוא לב הוא של ניקר לג בני אודום זה עמוד שאפשר לטעות שהוא של זהב אבל לפחות שלושה אנשים יודעים עוד לפני שהוא נשבע שזה של אבן כל דבר ששלושה אנשים יודעים זה כבר מפורסם אז ישוע שוב מה רואים תמדניקר או לא ניקר אדם נשבע על עמוד שיתכן לטעות שהוא זהב הוא אומר שהוא של זהב באמת לא היה מפורסם לפני זה לשלושה אנשים וכעת מבררים ורואים שהוא של אבן או אם משבו אז ביטוי הוא מביא קורבן אם הוא נשבע בשוג ומי לפי שמואל אינו ביהי שזוב זה לא שייך בלי לעתיד הוא יכול להשבע שזה יהש זהב קושיה על שמואל הוא מועסיב לו רוב הקשה הזאת והוא מפרק והוא תירץ כוונת לניקר או משוב לאי ניקר הנכון שזה לא שס ביטוי כי זה לא שר בלהבו אבל אויב משום שז שקר נפקמינה במיזי צריך להתרות בו אז צריך להתרות בו משוםש שקר ולא משוםש שוב מביא הגמורה אומר הבעיה רב שאמר שלא צריך שיהיה אפשרות של האבא ולשעוב אבל כן צריכה להיות אפשרות שלה והן לא כמו רבן בסירה ולכן הוא מועיד הרב בואמה לחבי רושבו שאני דלכדוס ושתקר ונמצא דלא יודע לא ידע לו עדות דפטר מקום מל משום שזוי אויל ולסה בכלל שאין יודע לכידוס אם הוא ישבע לגבי שני ידיה זה הן שאין יידיה זה לו אם הוא ישבע שאין יודע לךוס הוא לא יתחייב בקורב מועילה וירוד באופן שהוא נשבע בבזן אני לא יודע לך העדות והוא כשר לעדוד התברר שהוא כן יודע עדות הוא התחייב בקורב שועסוידוס זה גם קורב מועל ויוירד אבל זה קורבן נפרד שעוסידוס אז ממילא כיוון שאם הוא ישבוע שאין דלקידוס וזה הייתה שואס שקר הוא לא תחייב קורב ויירד של שועס ביטוי אלא של שועסידוס אז גם שהוא נשבע שאני יודע לךוס וזה היה שקר הוא לא מתחייב קורבן משום שועז ביטוי כי זה לא בלב והן זה שייך רק בהן ולא בלו מה קורה אם הוא נשבע ידעתי ולא ידעתי דבר היסטורי שכבר לא תלוי כעת בדין תוירה ידעתי לךפעמדות או שנשבע לא ידעתי לךפעמדות מחלייקס זה תלוי מחלייקס רב שמואל אז כאן ברשי כתוב שזה לסבו כדניש בלבת לס מצווה אבל למיסה יש מתקנים ברשי על פי הראשונים גם שבאופן כזה יודעתי ולא יודעתי זה יסה בלה ואין אדם יכול להישבה ידעתי ויכול שבה גם שלא ידעתי אבל זהלסה בלהבו הוא לא יכול להישבה אני לא ידע אני כן ידע מי אומר מי הוא ידע אם הוא לא ידע אז זה תלוי מחויקס לפי רב שלא צריך להיות שיתכן גם להבו הוא יתחייב קורבן לפי שמואל הוא לא התחייב מוסיף הבעיה אם הוא מעיד העדתי פעם לחבזן או ולא יעדתי מתברר שהוא נשבע לשקר בשוגג מחלוקס שוב את מחלוקס רב ושמואל למה? כי זה לא שייר בלהבו. הוא לא יכול להישבה אני לא יעיד לך כי זה נשבע לבטלס מצווה וכל דבר שלסב להבו לפי שמואל אין קורבן בקשה כ את הגמורים בשלמל דומר מלסדלסב קורש ביטוי מובן לאף כרחמוש אדוז מכלל שס ביטוי לכן התיר כתבה פרשה מיוחדת למי שנשבע אינו יודע לכוידוס והתברר שהוא כן יודע לוידוס אז אם הוא כשר לעדות והוא נשבע זאת בבזן ואחר כך מתברר שהוא כן ידע עדות הוא חייב כל משועס העידוס למה היו צריכים פרשה מיוחדת כי משום שעז ביטוי אי אפשר לחייב אותו כרי שז ביטוי חייבים רק בדבר דיסה בלהבו זה לא שייך בלהבו מה הוא ישבע אני לא ידע לך עדות מיומו שלא תדע אלו לרב שתמיד אפשר לחיים אותו משום שבוה אז בדיוק כשהוא נשבע שהוא לא יודע עדות כיוון שלא צריך שיהיה גם אפשרות שלהבו למינחס קרחמונה למה תר אתה צריכה לכתוב פרשה מיוחדת לקובה מיוחד ששבוע סידוס תמיד שהוא נשבע שהוא לא יודע העידות הוא באמת הוא כן יודע העידות הוא התחייב שועז ביטוי התחייב קורמו לבד משה ביטוי אומרו רבונו קמיד הביה אמרו אחם לפני הביה ייתכן לפי רב לומר לי חיוב לטרתה לומר שאם הוא ראוי להעיד וכפר בבזן אז הוא חייב שתי קורבנות איך אחד משום שו סוידוס ואחד משום שביס ביטוי אם הוא נשבע חוץ לבזן או שהוא לא ראוי לעיד הוא יביא רק קורבן אחד משפס ביטוי זו המטרה של התורה לחייב אותו שתיים אומר להו אמר להם הבאה טרת לא מוציסו אמריסו לא ייתכן שכמנת התורה לחייב אותו שתיים דתניה כתוב בפסוק שקור מול יוירד כי יש שם לאחס מאלה לאחס התומחיבוי וטומחיב שתיים אז הוא לא התחייב שתי קורבנות אז ממילא אי אפשר לתר תרץ כך שואל את הגמור להביא איך באמת הוא התארץ לפי רב למה לכסף כרחמון לדין שסעידוס אונה הגמור לקדתניה בקולון בכל הפסוקים שקורמל ויוירד בשועז ביטוי בטומס מלשוקוב כתוב ונעלם שעשה זאת מחמד שנעלם ממנו שהוא טמא מחמד שנעלמה מנו השבוע בשוויג לגבי שבועסידוס לאנאמר ונעלם לחייב על המיזית כשויג גם אם הוא נשבע במיזיד שלא יודע עדות והוא באמת כן יודע עדות הוא חייב קורבן ממילא צכן צריך פרשה מיוחדת כי שוזביטוז רק בשוויג שוזידוז גם במיזיד אומרו לרבוננו להביה אמ בוא נאמר במיזיד אם הוא נשבע במיזיד שלא ידי העידות שלא שייך לחייב אותו משום שז ביטוי כי שוז ביטוי זה רק בשוויג מחייב חודם אז הוא התחייב רק קורבן אחד אבל אם הוא נשבע בשוויג שהוא לא יודע העידות והתברר שהוא כן יודע שאז אפשר לחב אותו גם משום שוז ביטוי מחפת אחד משוםשוז ואחד משועס ביטוי עומר לא אמר להם הבהיה להבדבר זה לא מה שאמרתי לכם מקודם שהתר ממטת לאחס אחסת מחיבוי וכך שתיים ובכשפסוק בשוג ממה והיא במיזיל אם הוא נשבע במיזיל מטרתה וכי שייך לחייב אותו שתיים שהפסוק צריך למעט אלא בהכרח שהפסוק עוסק בשויג שאפשר לחייב אותו שתיים התר אומרת רק אחד אכן באמת בכל מקרה התחב רק אחד רוב חולק על הבוב ואמר לא צריך למעט מלאכס שהוא לא יתחייב גם משום שואס העידו וגם משום שס ביטויים הפסוק לאחס אומר רש"י זה בא לומר מה שלמדנו לאיל שאם אדם נשבע שלא יאכל הוא אכל פסח חיטים פסירים פס קוספין הוא חייב רק אחת אבל כדי לפתור אותו על ידי קורבן אחד בשבוע הסעיד לא לחייב אותו גם משום שבוע זבית הוא לא צריך מיוט משום דוב שבכלל ויות צוליד בדבר החדוש אין לך בו אלו חידוש בלבד זה אחד מגן דרש בהם וכאן שסידוס אתה בכלל ביטוי אדם שנשבע שהוא לא יודע עדות זה היה בכלל שהוא אז ביטוי שהוא נשבע שהוא לא יודע באמת הוא כן יודע אתה רוצה את זה לדום בדבר חדש שאם הוא ראוי להעיד הוא כפר בבזם והוא נשבע יש קורבן חדש הוא עשה אז אין לך בו אלו חידוש זה יצא מדין שז ביטויים ותמיד שאדם נשבע שהוא לא יודע העדות אז זה לא קשור לשוז ביטויים זה קשור רק לשועס אוידוס ורק כמו נשבע בבזן והוא כשר לעיד אז הוא חייב קורבן קורבן ששועז ביטוי לא שייך בזה קטיר הוציע את זה מהכלל לדובר חודש אומרת הגמרא מכלל דבי שכן צריך פסוק למעט לחייב תורה קורבן אחד ולא שניים סובר איסלשב בוילום בכל שסידוס יש גם שזיטוי רק אישחב אותו שתי קורבנות כי יש פסוק נפקמינה שבאופן ששייך לחב אותו רק משום ביטוי ולא משום מידוס למשל אם הוא פסול לעדות או שהוא נשבע חוץ לבזן שהוא לא יודע עדות אז נכון שאי אפשר לחיב אותו משידוס לחייב אותו משום שואס ביטוי וכאן אין מיוט מלהחס כי באמת מחים אותו רק קורבן אחד אז כך סובר הביה ואומר הבא לי למדנו מוידר בואלחבי שנייה לכועידוס ושת ונמצא דלאד לדפוטו ולס בדוס כי הוא יש אינו יודע אז לא תהיה שזוי יהיה רק שסידוס אבל לפי מה שאמרנו כעת זה כן ייתכן בינו יודע לךוס אם הוא פסול אם זה שלא יהיה בבזן וממילא כשהוא נשבע הוא יודע נלנחו הידוס ונמצא שהוא לא יודע הוא התחייב קורבן כי זה הרי שייך בלו באופנים מסוימים אם הוא ישבע אינו יודע לוכי ידוס והוא פסול לעדות או מחוץ לבזן הוא התחייב קורש אז ביטוי אומרת הגמורה עוד הרבה הבמה היא באמת הביה חזר בו הוא באמת אומר שלא מודה רב אלא רב יכלו גם בזה אם אדם אמר שבוע שאני יודע לכוידוס וישתקרדלודלי חייב כי נכון שזה לא שייך בלההבו אדם לא יכול להישבע שניידע אבל זה שייך בלו כי הוא יכול להישבה אין יודע לכוידוס והוא הוא התחייב קורבן השועז ביטוי באופן שלא שייך שבועסידוס למשל בפסול לעדות או מחוץ לבזן ואי ביסימה אדב לא חזר בו אבל אין סתירה בדברי הביה כי לא שתי הממר סבבה ימר חודמניו או הממר לאל שרב מודה או הממרה כאן רב פופה אומרו לא הבעיה אמר זאתס מסבירים שאחרי הבעיה ורובה מלאך רב פופה היה ראש ישיבה וכשרב פופה אמר דברים מסוימים לא ידוע התלמידי מדעתו אומר זאת או משום רבו הביה ולכן תלו זאת בהביה הבאמת אין כאן סתירה כחת הממרס נאמרה על ידי רב פופה עד כאן דף חופ ‏FA
לצפיה בתכנים נוספים: