הדף היומי מסכת שבועות דף כד

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת שבועות מבית "דרשו" עם הרב מאיר שפרכר שליט"א, הדף היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי מסכת שבועות דף כד

[מוזיקה] שבועות דף כ"ד מתחילים בעזרת השם דף כג עמוד ב שורה 17 מלמטה ראינו במשנה שאדם נשבע שבועה שהוא לא יאכל ובסוף הוא אכל דברים שלא אמורים לאכול אותם אז מקרה אחד שהוא אכל אוכלין שאינם ראויים לאכילה שאתה משקין שאינם ראויים לשתייה אז זה לא נקרא שהוא עבר על השבועה שלו והוא פטור. אבל אם הוא אכל נבלות, טריפות, שקצים ורמסים שאסורים באכילה מהתורה הוא חייב. למה זה לא נחשב סתירה? תחילת המשנה לסופה הגוף קשי אמרת שאם הוא אמר שבועה שלא יאכל ואכל אוכלין שאינן ראוי לאכילה ושתם משקים שאינם ראויים לשתייה אתה אומר שהוא פטור אז אם כן גם הוא אוכל מחלות אסורות מרי לכאורה אינם רואים לאכילה אז למה הוא אמור להיות חייב למה הדר תנא ישבועה שלא אוכל ואכל נבילותפות שקצים ורמסים חייב מה ישנה רשע דפטור ומה ישנה סיפה דחייו מה שונה תחילת המשנה שהוא פטור והמשך המשנה שהוא חייב אומרת הגמרא לא קשיה זה לא קושיה רישע בחלק הראשון מדובר שהוא נשבע בסתם שהוא לא יאכל לכן אינו חייב על דבר שאינו ראוי לאכילה כי אינו נחשב אוכל אומר שהוא לא יאכל הוא באמת לא אכל זה לא אוכל ובסעיפה מדובר במפרש את שבועתו שהוא נשבע שהוא לא יאכל אפילו נבלות וטרפות לכן חייב אף על פי שזה לא ראוי לאכילה אבל יש לי כאן קושיה אחרת אדם שמפרש את שבועתו שהוא לא יאכל נבלות וטרפות נ מגופי תקשי המיל למה הוא חייב אם הוא אכל נבלות? מושבע ועומד מהר סיני. הוא התורה משביעה אותו מהר סיני, מקבלת התורה, שלא יאכל נבלות הטרפות. ועכשיו שהוא נשבע באופן א בפני עצמו הוא כבר מושבע מהר סיני. זה כמו שהוא נשבע בקבלת התורה, שהוא לא יאכל נבלות וטרפות, כמו שהוא נשבע על כל התורה שהוא שהוא יקיים את כל התורה. ועכשיו כשהוא נשבע שהוא לא יאכל נבלות התפות, כאילו נשבע עוד פעם. הרי אין שבועה חלה על שבועה. ואם כן, איך זה יכול להיות שהשבועה הזאת כעת מחייבת אותו פעם נוספת? מתרצת הגמרא, רב ושמואל ורבי יוחנן דאמרי הם מפרשים שהחלק השני במשנה לגבי נבלות הטרפות מדובר פה שהוא כולל דברים המותרים עם דברים האסורים. הוא נשבע שהוא לא יאכל נבלות ושחוטות. מה זה נבלה? הנבלה זה כזאת א בהימה למשל שמתה לא בשחיטה כשרה הוא עוסר על עצמו גם נבלה וגם שחוטה שנשחיטה ושחיטה כשרה כיוון שהוא עשר על עצמו על השחוטה גם כן שהיא מותרת לו אז שהוא אכלה גם על הנבלה שאסורה זה הסבר של רב שמואל ורבי יוחנן הסבר שני ר לקיש אמר אי אתה מוצא חיוב באדם שנשבע לדברים האסורים אלא היא במפרש שהוא עוסר על עצמו חצי שיעור ולבד דרבנן לפי רבנן אדם שנשבע הוא לא עוסר בסתם כמות שפחות מכשיעור כזית אלא הוא מתכוון לאסור על עצמו כזית אז כמה מדובר שהוא פירש שהוא עושה על עצמו אפילו חצי שיעור אפילו פחות מכזית החיוב על נבלות טריפות זה בהחלט כזית והוא פירש שהוא נשבע שהוא יהיה אסור באכילה אפילו שפחות מכזת לכן השבוע היא בסתם וליב ד רבי עקיבא ד אמר אדם מוסר על עצמו בקול כלשהו. רבי עקיבא סובר שבסתם אדם עוסר על עצמו בשבועה אפילו בכמות של כלשהו ולא דווקא בשיעור אכילה. אז אפילו אם הוא נשבע סתם שהוא לא יאכל אז על שקצים ורמסים על נבלות וטרפות מה השבועה הוסיפה שהוא נאסר כעת אפילו בכלשהו עד עכשיו הוא היה אסור בכשיעור וכעת הוא נאסר אפילו בפחות מכשיעור ולכן השבועה חלה מאר סיני מושבר רק על כשיעור וכת משביע את עצמו גם על פחות מכשיעור שואלת הגמרא בישלמה רבי יוחנן למה הוא לא אמר שמדובר על חצי שיעור כמו רש לקיש דמוקלה למתנית כדברי הכל. רבי יוחנן מעמיד את המשנה לפי כל הדעות. הוא לא רוצה להעמיד את המשנה בוויכוח רבי עקיבא וחכמים. אלא ריש לקיש מהתמה לא אמר שמדובר כאן. למה הוא לא אומר שמדובר כאן? שהוא נשבע לא רק על נבלות אלא גם על שחוטות. וכיוון שהשבועה חלה על הבהמות המותרות, אז כבר חל גם על הבהמות האסורות. למה הוא לא אמר כמו רבי יוחנן? אמר לך רש לקיש. אתה יודע איך זה נקרא האיסור הזה? הרי הכלל הוא איסור אינו חל על איסור. זאת אומרת אני לא יכול להישוע לאסור על עצמי דבר שכבר אסור עליי. אין איסור חלל איסור אבל זה אה דווקא כשא שזה לא איסור כולל. זאת אומרת מה זה כולל? זה אומר כמו במקרה שלנו שהתורה עוסרת נבלות והוא עכשיו בשבועה מוסיף גם שחוטות. אז זה כולל שחוטות. טוב, יכול להיות שהאיסור כן יכול על האיסור, כי האיסור השני הוא כולל עוד משהו שהאיסור הראשון לא כלל אותו. אז אמר לך רש לקיש, כי אמרינן איסור כולל. מתי אנחנו אומרים שאיסור כולל חל על איסור? זה במקרה שהאיסור כולל הוא בא מאליו. כמו למשל אדם אסור לו לאכול נבלה. ביום כיפור אם הוא אכל נבלה הוא חייב שתיים. גם משום נבלה וגם משום יום כיפור. כי יום כיפור הוא איסור כולל שאוסר לא רק נבלה אלא כל דבר הוא עוסר באכילה. היום כיפור אסור באכילה אבל באיסור כולל הבא על ידי האדם עצמו לא אמרינן אנחנו לא אומרים כאן אמנם השבועה גורמת שהאיסור שהבן אדם שנשבע יעסר יהיה איסור כולל כי עד עכשיו הוא היה אסור רק בנבלה וכעת הוא נסר גם בשכוטה אבל זה בא בידי אדם זה לא חל שואלת הגמרא ביש למה זה מובן לפי רש לקיש שמדובר כאן במקרה שהשבואה למה היחלה? כי הוא נשבע פחות מכשיעור משום הכי כהפתר רבי שמעון לכן מובן למה רבי שמעון פותר כי הוא סובר שאפילו בחצי שיעור מתחייבים מלכות מן התורה ואם כן גם פחות מכשיעור הוא מושבע ועומד ולכן לא אכל להשבועה לתניה רבי שמעון אומר מדין תורה השיעור שמתחייבים עליו מלכות זה כלשהו למלכות ולא אמרו כזית שהוא מתחייב אלא לעניין חיוב קורבן ושוגג שאם הוא אכל כזית הוא חייב קורבן אז מובן לפי רש לקיש למה רבי שמעון חולק במשנה לפי רבי יוחנן שסובר שהטעם של חכמים למה השבועה חלה למשל בנבלות כי זה כולל גם שחוטות למה רבי שמעון פותר מה הייתם ד רבי שמעון דפתר אונה הגמרא מדהו תמה הלא משום איסור כולל למה רבנן סוברים שהשבוע חלה כי זה כולל גם דבר המותר. רבי שמעון לטעמי דלת דלת לאיסור כולל. רבי שמעון סובר אין איסור חל על איסור. גם אם האיסור השני כולל כאן דברים שבאיסור הראשון הם היו מותרים. לתניה רבי שמעון אומר האוכל נבלה שזה איסור אחד. ביום הכיפורים שזה איסור נוסף אבל כולל גם את שאר הדברים שהיו אמורים להיות מותרים באכילה ביום הכיפורים הם אסורים. הוא פטור משום האכילה ביום הכיפורים. הוא רק חייב משום נבלה. למה? כי יום הכיפורים לא חל על איסור נבלה. אין איסור חל על איסור. נשאר כאן רק איסור נבלה. ואף על פי שיום הכיפורים כולל שאר הדברים שאסורים באכילה, לא שהוא עוסר באכילה כל דבר, לא רק נבלה. סובר רבי שמעון שאפילו איסור כולל אינו חל על איסור. ולכן מובן למה הוא חולק על חכמים. שואלת הגמרא שאלה נוספת. בדף כה דורשים שכדי שהשבואה תחול צריך שהשבואה תוכל גם להיות בלשון הן כמו שהוא נשבע שהוא יאכל וגם בלשון לו שהוא נשבע שהוא לא יאכל אבל אם זה לא יכול להיות גם בלשון חיובית וגם בלשון שלילית השבוע לא חלה אז מישלמה לרש לקיש שמעמיד את המשנה שהוא נשבע שהוא לא יאכל חצי שיעור של דברים אסורים משכחת לה בלו ואין זה יכול להיות גם בלשון שלילה וגם בלשון חיובית. כשם שיכול להישוע שהוא לא יאכל חצי שיעור של איסור, כך הוא יכול להישוע לחיוב שהוא יאכל חצי שיעור של איסור של נבלה. כיוון שבחצי שיעור אין חיוב מהתורה והשבואה חלה באופן הזה. ואם כן השבועה שייכת גם בליו וגם בהם ולכן הוא חייב. לפי רבי יוחנן שמעמיד את המשנה באיסור כולל שהוא עוסר על עצמו גם שחוטה ולא רק נבלה. אז ביש למה לו שבועה בלשון שלילית משכחת לה שתחול על הנבלה אף על פי שמושבע מהר סיני כשהוא כולל בשבועתו שהוא לא יאכל לשון לו לא יאכל נבלות ושחוטות אלא בלשון הן היך היא משכחת לה הרי אם הוא נשבע שהוא יאכל נבלות ושחוטות השבועה לא חלה על נבלות אף על פי שנשבע באיסור כולל כי הרי הוא נשבע לבטל את המצווה וזה בוודאי לא חל אלא לכן הגמרא כעת חוזרת בה ומבארת ביאור אחר בדברי המשנה. באמת גם החלק השני מדובר שהוא סותם ואומר סתם שבועה שלא אוכל. לא כמו שאמרנו עד עכשיו שמדובר שהוא נשבע שהוא לא יאכל נבלות וטרפות אלא הוא סותם. הוא אומר שבועה שהוא לא יאכל. ובחלק הראשון שהוא אמר שהוא לא יאכל והוא אכל מאכלים שאינם ראויים לאכילה ושתם משקים שאינם ראויים לשתייה. למה הוא פטור? כיוון שאכל אוכל שמחמט עצמו אינו ראוי לאכילה. לא אוכל שלא ראוי לאכילה. לא בגלל האיסור שבו. כגון עפר. וכמו דברי רבד אמר רבה. אדם שנשבע שבועה שלא אכל ואכל עפר פטור. מה שכתוב שבועה שלא אוכל ואכל נבלות וטרפות שהוא חייב. כיוון שהם ראויים לאכילה רק שהתורה עוסרת לאכול אותם. ואף על פי שמושבע ועומד מהר סיני לא לאכול אותם. השבועה חלה עליהם. כיוון שהשבועה שהוא נשבע סתם באופן כללי כולל גם דברים מותרים. כיוון שזה כולל גם דברים מותרים אז גם על הדבר הדברים האסורים זה חל באיסור כולל. והשבועה הזאת שייכת גם בלשון חיובית וגם בלשון שלילית. כיוון שמדובר שהוא שהוא נשבע סתם שהוא לא יאכל. אז זה לשון לו, לשון שלילית. ושבואת אין שהוא נשבע סתם שהוא יאכל. שהשבואה חלה. כיוון שהוא לא נשבע דווקא לאיסור, הוא יכול לקיים את השבועה שלו בדברים המותרים כשהוא נשבע שהוא יאכל. אמר הרב מרי אףננה מתנינה באמת יש לי ראיה מהמשנה שמאכלות אסורות אומנם אסורות באכילה אבל הם נחשבות ראויות לאכילה. כי הרי המשנה אומרת שאם אדם נדר את ה לאסור את הדברים שלו על אשתו אם הוא אכל היום אומר אם הוא אכל היום אז הוא עוסר על אשתו לההנות ממנו והדברים שלו יהיו כמו קורבן שאסור בהנאה כונם אשתי נהנית לי אם אכלתי להם ככה הוא אומר והוא אכל אבל מה הוא אכל נבלות או טריפות או שקצים או רמסים הרי אשתו אסורה עליו. זה נקרא שהוא אכל. אתה רואה מכאן שאכילת נבלות נחשבת האכילה. דוכה הגמרא אחי אשתם אתה משווה התם שם כיוון דמעיקר האכל לפני שהוא נשבע נאמר הוא אכל נבלות ועד הרשת אחר כך הוא נשבע חשובי אחשב הוא מחשיב את הנבלות כמו אכילה למה? כי הוא אומר שאם הוא אכל הוא יודע מה הוא אכל והוא אומר שאם הוא אכל הוא עוסר על אשתו להנות ממנו אז לכן זה נחשב אכילה כי הוא בעצמו החשיב את הנבלות האלה לאכילה זה מה שהוא אכל והוא אומר שאם הוא אכל אז אשתו תהיה אסורה עליו אלא הך כאן במקרה הראשון במשנה שהוא נשבע סתם שהוא לא אכל ואחר כך הוא אכל נבלות הותרפות מאחשבה וכי יש לנו הוכחה שהוא מחשיב את הנבלות הותרפות כמו אכילה משעת השבוע זה לא היה חשוב לו כאוכל אז אם כן אין מכאן ראיה שהם לא תטרפות נחשבות אוכל רק שהם אסורים אמר רבא מה היטעמה דמן דיטלי איסור כולל הרי יש כלל קבוע אין איסור חל על איסור ברגע שדבר כבר אסור לא חל עליו איסור אחר בכל זאת יש דעה שאם האיסור השני כולל דברים נוספים כמו למשל יש איסור נבלה. עכשיו יש כאן עוד איסור שכולל גם דברים המותרים כמו יום כיפור שביום כיפור אסור לאכול גם מאכלים של התר. אז יש דעה שסוברת שהאיסור הכולל חל על איסור רגיל. מה הסיבה למה זה באמת חל? מדידה איסור מוסיף. יש איסור כולל ויש איסור מוסיף. מה ההבדל? אמרנו עד עכשיו איסור כולל שהאיסור השני כולל דברים חדשים שעד עכשיו היו מותרים וכעתי הם נאסרו איסור מוסיף הכוונה אנחנו מדברים כאן על אותו מאכל רק מה עד עכשיו היה עליו איסור אחד וכעת התבוסף עליו על אותו מאכל עצמו עוד איסור נוסף כמו למשל חלב אסור באכילה חלב של בהימה. אבל אם זה חלב של קורבן, מקטירים אותו למזבח. הוא מותר למזבח. עכשיו, אם החלב הזה נשאר אחרי הזמן שהתורה הקציבה לו להקרבתו, אז כעת יש עליו גם איסור נותר לגבי מזבח. אז אם כן, כעת החלב הזה היה אסור לאדם משום איסור אכילת חלב, אבל כשהוא הפך להיות נותר, הרי נותר מוסיף על החלב עוד איסור או אסור, עכשיו גם על המזבח. זה ההבדל בין איסור כולל לאיסור מוסיף. איסור כולל. אותו חתיכה לא נהיה יותר אסור, אלא האיסור כולל עוד דברים שעד עכשיו היו מותרים וכעת הם נאסרו. באיסור מוסיף יש תוספת על האיסור, על הדבר עצמו, על החתיכה עצמה, החלב עצמו, שגם ככה היה אסור, כעת הוא עוד יותר אסור. באיסור כולל, למשל, נבלה. ועכשיו יש כאן איסור כולל שגם כן יום הכיפורים, נבלה ביום הכיפורים. יום הכיפורים לא עשה כאן על הנבלה שהיא תהיה כעת יותר חמורה שעד עכשיו הנבלה הייתה אסורה לדבר אחד אבל היה באיזשהו יתר מסוים וכעת היא הייתה יותר אסורה לא הנבלה הייתה אסורה ונשארה אסורה רק מה כעת אסור גם לאכול בשר שכוטה האיסור כולל הוסיף גם זה נראה כמו מוסיף כי איסור כולל יותר כשמסבירים אותו בעצם אומרים איסור מוסיף האיסור כולל בעצם מוסיף עוד דברים שנאסרו אבל איסור מוסיף מה שהגמרא קוראת לו איסור מוסיף יש תוספת על על החתיכה הזאת עצמה כעת יש עליה עוד איסור זאת אומרת היא עצמה נאסרת עוד יותר אם עד עכשיו היא הייתה מותרת למזבח הייתי גם אסורה למזבח זה נקרא איסור מוסיף אז כמו ששם אנחנו רואים שהאיסור מוסיף חלל איסור אז אם כן הרי בזה גם אלה שסוברים שאיסור כולל לא חל על איסור בזה הם ודעים שכן חל על איסור אז אם כן סובר המנדה אמר הזה שגם איסור כולל חל על איסור ומן דפתר הדעה שפותרת באיסור כולל דלת לאיסור כולל הסיבה היא כי יש הבדל כי אמר איסור חלל איסור זה רק באיסור מוסיף כיוון שהוא מוסיף איסור בחד החתיכה אותה חתיכה עצמה כעת נאסרה יותר אבל איסור מוסיף שזה בשתי חתיכות עד עכשיו הייתה חתיכה חת אסורה והאיסור מוסיף עשר גם את החתיכה השנייה כמו נבלה ביום הכיפורים עד עכשיו רק הנבלה הייתה אסורה באכילה כעת ביום הכיפורים גם השכוטה אסורה באכילה זה לפי הדעה הזאת לא אמרינה כיוון ששאר אוכלין הנאסרים משום יום כיפור אין חתיכות בפני עצמן לא נאסור את הנבלה באיסור של יום כיפור משום שאר החתיכות כי על הנבלה אין כאן כעת שום דבר שהתבוסף בה ולכן לכן זה אנחנו לא נאמר איסור חל על איסור במקרה של איסור כולל ואמר רבא למן דית לאיסור כולל אלה שסוברים שבאיסור כולל הוא חל על איסור אם אמר אדם שבועה שהוא לא יאכל תאנים חזר ואמר שבועה שלא יאכל תאנים וענבים אף על פי שהיה אסור בתאנים בגלל השבועה הראשונה מתוך שהשבואה חלה דחיל הענבים שעד עכשיו לא היו אסורים וכעת הם נאסרים חילה מהתאנים באיסור כולל השבועה השנייה חלה גם כן על התאנים שעכשיו על התאנים יש שתי ייסורים שתי שבועות שואלת הגמרא פשיטה זה הכוונה איסור כולל למה שהשבועה השנייה לא תחול על התאנים תראת את הגמרא מהו דתימה אתה היית אומר דווקא באיסור הבא מהיליוב המרינן כמו למשל יום הכיפורים שחל על נבלה שהאיסור של יום הכיפורים בא מאליו אז חל אבל איסור הבא מהאדם עצמו שנשבע לא אמרין איסור כולל חל על איסור כמשמלן שגם אם האדם עצמו הוסיף את האיסור כולל על האיסור האיסור כולל חל על איסור מתיב רבא בריד דרבא הוא הקשה איך אתה רבה אומר שאיסור כולל חל אפילו באיסור שאדם א עוסר הרי במשנה כתוב יש אדם אוכל אכילה אחת וחייב עליה אר ארבע חטאות ועוד אשם אחד. באיזה מקרה זה מדובר? אלו הן. טמא שאכל חלב אז הוא חייב משום חלב והוא נותר. הוא נשאר הוא היה קורבן והוא נשאר אחרי הזמן שהתורה הקציבה לאכילתו. אז אם כן יש איסור נותר. מן המוקדשים זה קורבן והבן אדם הזה הרי טמא. אז יש כאן איסור שלישי. ביום הכיפורים זה איסור רביעי. אז הוא חייב ארבע קורבנות חטאת. חלב נותר יום הכיפורים ותמ שאכל קורבן והוא חייב קורבן השם מעילה מעילות על זה שהוא נהנה באיסור מהקדש רבי מאיר אומר היא אף אם הייתה שבת זה היה יום הכיפורים שחל בשבת והוציו בפיו הרי בשבת אחת מהמלאכות שאסורות זה להוציא ממקום שמוגדר רשות היחיד למקום שמודר רשות הרבים בן אדם עכשיו יצא מרשות היחיד לרשות הרבים ובפה שלו היה אותה חתיכת בשר והוא הוציא אותה בפיו חייב משום הוצאה בשבת אמרו לו אינו מן השם זה לא בגלל שם אכילה אלא בגלל שהוא פשוט הוציא את זה ממקום למקום אז הם אז הדעות האחרות לא כללו את האיסור של שבת בין הייסורים על כל פעמים זה המשנה אומרת ואם היתה אם זה נכון שאיסור כולל חל גם כשהאיסור כולל נעשה על ידי האדם משכחת לה יש אפשרות שהתחייב בחמש חטאות כגון שהוא הוא נשבע. הוא אמר שבועה שלא תמרים וחלב. ואם כן החלב אסור עליו גם משום שבועה. למה? כי השבועה הזאתי כי השבועה הזאתי היא גם כן על תמרים. אז אם כן האיסור של השבועה זה איסור כולל כי זה כולל גם דברים שהיו עד עכשיו מותרים. אז אם כן זה אמור לחול חלב. מגוד חייל התמרים חייל נעמי החלב. ואתה רואה שהמשנה לא מונע את האפשרות הזאת גם כן משמע שזה באמת לא חל מתרצת הגמרא באמת יכול להיות שזה כן חל וכי כתענה במשנה מה ש מה שמפרטים דווקא איסור הבא מאליו מדברים פה רק על ייסורים שהם מעצמם לא שבן אדם מביא את האיסור איסור הבא מעצמו של האדם אף על פי שהוא חל קטן על המקרה הזה המשנה לא מדברת שואלת הגמרא מה הרי מדברים פה על מוקדשים הרי הקדש לכאורה מדובר כאן שמ שמישהו הקדיש אותו אז זה כן עשה על ידי האדם שהוא יהיה אסור אונה הגמרא לא מדובר כאן בהקדש שהקדישו אלא בבכור ולד ראשון שנולד לבהמה טהורה הקדוש בקדושת בכורה מקדושתו מריחכם זה תירוץ אחד תירוץ שני איבית אימה כי קטנה מה שכתוב במשנה שיש ארבע חטאות והשם אחד על אכילה אחת מידלטלי שאלה שאי אפשר אפשר להתיר את זה. אדם שלמשל נדר נדר הוא נשבע שבועה, הוא יכול לבוא לחכם והחכם יכול להתיר לו את הנדר או השבועה על ידי שהוא מוצא לו פתח. הוא אומר לו, אם היית יודע שכך וכך יהיה וכי היית נודר או נשבע ומוצאים איזה מקרה שבן אדם לא ילה בדעתו ויש מקרים שאי אפשר להתיר את הנדר. המשנה מדברת על מקרים שאי אפשר להישאל ולהעתיר. אבל שבועה דיתלי שאלה שאפשר להתיר את השבועה על ידי הטרה אצל חכם לא קטן. אף על פי שבאמת יכול להיות שזה חל כיוון שזה איסור כולל אבל לא מדברים על מקרה כזה ואם תשאל הרי הקדש אדם שמקדיש משהו זה גם נדר הוא יכול להתיר את הנדר אומרת הגמרא לא מדובר פה בן אדם שהקדיש קורבן סתם שאפשר שנהיה קדוש רק על ידי שהקדישו אותו אלא העוקמינן האמדנו שמדובר פה בבכור שהוא קדוש מרחם שזה אי אפשר להתיר כי אין כי לא היה כאן נדר שעשר אותו עוד מתרטת הגמרא איבטימה כי קטני המקרים שמשנם מדברת ארבע חטאות והשם זה בקורבנות קבועים שמביאים בהימה אף פעם לא מביאים עופות או מנחה אבל אדם שנשבע ועבר על שבועתו שהוא מביא קורבן לא קבוע אלא עולה ויורד אם הוא עשיר הוא מביא בהימה אבל אם הוא עני מביא עופות או מנחה זה לא קטני המשנה על זה לא מדברת שואלת הגמרא משנה לא מדברת על זה הרי אחד מהיסורים אחת מהחטאות זה על זה שהוא טמא שאכל קודשים הרי טמא שאכל את הקודש זה הכוונה טומת מדש וקודשיו גם על זה קורבן עולה ויורדו תראת הגמרא מדובר כאן במקרה שזה מלך נשיא שאכל קודשים בטומ וכמו דעתו של רבי אליעזר ידה אמר נשיא על טומאת קודשים מביא שעיר עיזים הוא לא מביא קורבן עולה ויורד עוד מתרצת הגמרא רבה שאי אמר כי קטני המשנה מדברת ארבע חטאות והשם אחד מדידדחלי כשיעור דווקא ייסורים שיש בה איסור שיעור שבה הוא אסור אבל שבועה אם אדם נשבע והוא מפרש שהשבועה שלו היא גם על פחות מכשיעור השבועה חלה בחילה היה פחות מכשיעור זה לא קטני על זה המשנה לא מדברת שואלת הגמרא הרי הקדש מתחייבים אפילו על פחות מכזית אם אדם נהנה באיסור מקדש אפילו אם הוא נהנה פחות מכזית הוא חייב אונה הגמרא שמה אבל אומנם הוא חייב הוא חייב חיב פחות מכזית אבל צריך שיעור אחר בהקדש השיעור הוא פרוטה הבנן שווה פרוטה אז יש כאן איזשהו שיעור בהקדש ולכן התנא כותב אותו אבל שבועה אם אדם מפרש שהאיסור יהיה אפילו על פחות מכשיעור אז אפילו בפחות מפרוטה השבועה יכולה לחול ועל זה התנא באמת לא דיבר עוד מתרצת הגמרא ורב אשי מאויריה אמר בשם רבי זירה כי קטני איזה מקרים המשנה מדברת כשהיא אומרת שיש ארבע חטאות ואשם אחד על אכילה אחת זה דווקא ייסורים כאלה שהם היה עושה אותם מתוך כוונה במזיד היה מתחייב על זדונו סוג מיטה בידי שמיים של כרת אבל דברים שמתחייב על סדונו רק לא תעשה רק מלכות לא כתעני לכן לא כתוב שבועה כיוון שמי שעובר במזיד על שבועתו לא חייב כרת אלא חייב מלכות שואלת הגמרא והרי השם למה הוא מביא אשם כי הוא נהנה באיסור מההקדש זה אשם מעילות אדם שנהנה באיסור מהקדש במזיד דסדונו הוא לא חייב כרת אלא לו הוא חייב מלכות ובכל זאת קטני זה כתוב כאן ברשימה אומרת הגמרא נכון השם באמת כן יש שבמזית חייבים לו אבל אנחנו דיברנו בחטאות זה קמרינן הארבע חטאות הם מקרים כאלה שבמזית חייבים עליהם כרת השבועה הוא היה אמור להתחייב חטאת אבל במקרה של מזיד הוא הרי חייב ולא לא תעשה ולא בקרל עוד מתרצת הגמרא רבינה אמר כי קטני מה הם הארבע חטאות והשם אחד שנתן במשנה מונה מדידחיל אמיד דבר אכילה הוא דווקא ייסורים שחלים רק על דברים הראויים לאכילה שבועה אדם יכול להשבע ויתחול דחילה גם המיד על דבר דלאובר אכילה הוא אדם יכול להישבה גם על סתם שהוא עוסר על עצמו איזה זה כלי מסוים וכדומה זה לא חייב לה דוקא דבר של אכילה על זה לא דיברנו במשנה לא קטני שואלת הגמרא והרי הקדש אדם שמקדיש הוא יכול להקדיש גם עצים ואבנים דכי אלנה מהעצים ואבנים ובכל זאת זה כתוב במשנה אלא מבארת הגמרא כי קטני דחיל אמיד דית במשא ייסורים שחלים רק על דברים שיש בהם המשות אבל שבועה דחילה אמידי דלת בי משעשה אדם יכול להישבה והיתחות גם על דבר שאין בממשות כגון אדם שנשבע שישן ושלא ישן השבועה מקרים כאלה לא קטעני לכן נתן לא דיבר במשנה על איסור של שבועה ועד כאן דף כד Да.
לצפיה בתכנים נוספים: