הדף היומי מסכת שבועות דף כד

הדף היומי בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il

הדף היומי מסכת שבועות דף כד

[מוזיקה] שבוע דף כד מסכים סיעת דשמיא 17 שורות האחרונות של הדף הקודם ראינו במשנה שבואה שלו יויכל וכולו אם הוא אכל דברים שאינם רואים לאכילה ופטאום בקשה הגיבור גוף קשיה המשנה סותרת את עצמה אמרס שבו של יוכל ואוכל אוכלין שאין רואים לאכילה אושוסומשקים שאין רואים לשתי פותר כי זה לא בכלל אכילה ועוד דרתונח כך שנינו שוא של אוכל ואוכל נביסותיפויש קוצים ורמוסים חייב לכאורה זה כמו עפר זה לא ראוי לא ראוי ליהודי אם כך מה ישנר לפוטר או מה ישנסיפ אומרת הגמורה הו לא יקשיה כלומר אם קושיה אחרת אין כאן אז הוא לא קשיה יש על זה תירוץ לכן בכל מקום שכתוב הולי קשה זה מרמז שיש קושיה יותר גדולה למה זה לא קשה שכפר לומר רישה בסתם שאמר סתם שבוע של יוכל אז זה כולל רק דברים שרואים לאכילה וסיפה במפרש שהוא פירש הוא עוסר על עצמו גם דברים שאינם רואים אז לכן גם אם הוא אכל נבל כדומה הוא חייב אבל מפרש נגופי תיקשה איך זה חל המים מושבע מהרסין היו שלו לאכול נולילס וטריבס וכולי אז השבוע לא חלה מתרצקד הגימורה בשתי דרכים כבר הזכרנו זאת פעמיים בדפים הקודמים לפי מסכו עשה גמורה אבל כאן עדיין לפי אב מינה מדובר שהוא כוילל ממש מה הכוונה רב ושמואל ורבי ירחנון דאמרה בכול דבורים המטורין עם דבורים האסורים כט אנחנו מבינים שמדובר דווקא בפירש אז דהיינו שהוא פירש ואמר שבו אש לאוכל נבלוסט ושחוטות אז כיוון שהשבו החל על השחוטות היא חלה גם על הנביס שהוא כבר מושבר מהר סיני א באמת אם הוא נשבע רק על נבי לוס זה לא חל ורשלו כי שומר לא היא הטומצת תחייב אלוהי במפרש חצי שיהיו ועלי בדרבונון לפי חומים שאדם עוסר עצמו לא לאכול אז מתכוון רק כזיס אז כן מדובר שהוא פירש שהוא לא יכל אפילו פחות מהשיעור ואז על פחות מהשיעור כן חל השבוע כי פחות מהשיעור לפי רשלוקיש ודאי מותר מן התורר לאכול נבה לסטרף קוצם רמוסים אז השבוע חלה ואם אחר כך הוא חל חץ שיעור אז הוא חייב משום שבוע אם בסתם אפילו שהוא נשבע סתם שהוא לא יאכל והוא פירש גם לבסותפוס עלי בדרבקי דומר שאדם אומר סתם שהוא לא יאכל עוד דומר עצמו בכל שהוא אז הנוכאן שתי דרכים מברר את הגמור רבי שלמ רבי ירחו כמו כן רב שמואל מקרישלוקיש דמוק למסניסנ כדבר הכול רוצה להעמיד את המשנה שתטת עם כולם אז לכן הוא אמר שמדובר בכוילל מה שאני כפי רשלוקיש הרי זה מתאים או עם חומים אם נאמר שמדובר במפרש ולא עם רבי עקיבא לפי רבי קיבא לא צריך לפרש או שמדובר בסתם זה מתאים רק עם שיטס רבקווה אלו ריש לו כי שמיתי לאמה כרבי יחונון שמדובר בכוילל ממילא זכל חל אומרת הגמורה אומלוך רשלוקשנה לך כך כי אמרין איסור כוילל שאיסור חל על איסור באופן שזה כולל באיסור רבו מאילוב באיסור רבו על ידי עצמו שאדם עוסר על עצמו כגוי ניסו שבוע שבא על ידי דיבורו לא ימריין שזה זה חל אפילו לא בכוילל ורשי נותן דוגמה מה זה איס רבון באילו שחל איסור כוילל הכלל הוא שאין אסור חל על איסור דבר שכבר אסור לא יכלו לאכול עליו עוד איסור המה קורה אדם שאוכל לבלילה בים הכיפורים אז חכומים אומרים שחייב חטוס משמיים הכיפורים אפילו שלפני הכיפורים היא הייתה כבר נבילה אז שנכנס ם הכיפורים אין סוכל על איסור כמו שבאמת סובר רבי שמעון אבל חכוים סוברים איסרו כוילל שהרי לפני כניסת יום הכיפורים היה אסור בנבלה והיה מותר בשכוטו כשנכנס יום הכיפורים אז מיגו שהאדם נאסר בשכוטו משם הכיפורים אז חל האיסור הזה גם על נביאה זה איסרו קילה שבא מאיליו שם הכיפורים נכנס מה שאין כן ביסר בא לידי יד צמי לא אומרים מיסרו כוילל כעת מבררים את ימן לפי שתי השיטות אבשימן הרי פותר במשנתנו מי שאוכן לסטרף שקוצם רמוסים אז כך מי שלמלשלו כי שו מעמיד את המשנה באכילת חצי שיעור משומוכ קופות הרב שימן כי לשיטתו שהוא סובר שגם על כל שהוא מוש בבד סיני לתניה כמו שהזכרנו לן רבי שמעון נומר כלשהו למעקס כל איסור טוירו אפילו שאדם אוכל כלשהו הוא חייב מלכות אם יתרו בו ולא יאמרו שהחיוב הוא דווקא בכזיס אלו לקרום ושוג חיוב קורבן זה רק בכזיס ממילא אז נבלסטרפס קודם רמוסים אפילו חצי שיעור הוא מוזר מן התוירו אז שבו הכל על זה לכן הוא חולק על חכומים אלא לרבי יחנון שהוא מעמיד את המשנה בכוילל וזה הטעם שהוא מתחייה באכילת דבורים האסורים תד רבי שמעון דפוטר לכאורה רבי שמעון גם צריך לחייב כי זכ ביסו כולל אומרת הגמורה מדהותמה אלא משום כולל רבי שמעון לטעמ דלסרו כולל רבי שמעון הנבי בים הכיפורים פוט מחטוס כי הקורס של יום הכיפורים לא חל עלסונ או גם במקרה שהתנבלה ביום הכיפורים אז היא הייתה אסורה לפני הכיפורים באיסור ומנחי אז לא חל ואפילו שם הכיפורים זה איסור כוילל אז זה שיטתו הוא חולה גם במשנתנו ואומר שאם אדם נשבע בכוילל על שחוטוס ונביס אז אם יאכל נבי לוס יהיה פטור אומרת הגמורה מישלמלרשלוקיש שהוא מעמיד בחץ אישי הוא משכחס לו בלה והן כמו שנראה בדף הבא קורבן שבוע קורב מילה ויירד על אדם שבשו גבר על שבועתו בא דווקא אם אתה מוצא בשבועה הזו לה ואין כתוב בתויר בשבועז ביטוי להורה אוי להיטיב דבר בחילופו הוא נשבע שהוא כן יעשה הוא נשבע שהוא לא יעשה להרע זה לא יאכל להיטיב הוא כן יאכל אז כל שבוע שיש שיש שאפשר להישע לשתי הכיוונים אז יש חיוב אז לפי רשוקיש השבועה שלפנינו יכולה לחול לשתי הכיוונים. הרי מדובר שהוא פירש ואמר שהוא לא יאכל גם לו חצי שיעור נבלה. וזה שייר גם שאם הוא נשבע שהוא יאכל חצי שיעור נבילה אז חל כולא נשבע לבטלס מצווה כי פחות משיעור אין הזה איסור מן התוירו לפי רש לוקיש ממילא השבוע הזו חלה כי יכולה לאכול בין הן בין לו ולכן אם הוא נשבע שהוא לא יאכל והוא אכל חצי שיעור נביאה אז הוא חייב אלו לרבי יחונון שהוא אומר שמשן מדברת בשיעור שלם בכזיס וזה חל משום כוילל אלו מים מדובר שו אמר שבוע שלכל נביס ושחוטוס וכיוון שהשבוכל על השחוטוס גם על הנביס על בשלמלה משכחס לו יכולה לא לאכול והשבו הכל גם על הנביאס משום כוילל אלוהין איך השקחס לו אם הוא שבה שאני אכל נולילסוטוס אדשוכל על נבלילוס לבטל שבועסר סיני ודאי שלא אז ברגע שזה לא שייך בלה והן אז גם שהוא נשבע שהוא לא יאכל הוא לא מתחיה בקורבן כי קורה ויאיר את זה רק אם יש שתי אופציות שתי הכיוונים אלו חוזרת בגמורה אל תאמר להתרץ את הקושיה שהרי והסיפה לא מתאימים שקם בסתם קם במפרש לא כל המשנה מדברת שהוא נשבע סתם שלא אויכל ובכל זאת אם הוא אכל נבל סטרפס ושושקוצמור מוסי הוא חייב רק אם הוא אכל דורם שיהיה להם ראויים בכלל אז הוא פטור כדי רובה תמ רובה שבוע של אוי ואכל אופור שזה כלל רוי לאכילה אז הוא פטור אמא אכל נביא שבעצם ראויות לאכילה רק אריה רובץ עליהם ולא משה לאכול אותם דהיינו עזור הסמוקוים זה כן קרא אכילה ולכן אין שום קושיה כי גם בפי רבי יחונו משכחס לו בלה ואין וגם בשיעור שלם כרי הוא לא אומר שבוע שאני לא אוכל נבי לו בשחוטוס אומר סתם שבוע של אויכל וזה כולל הכל וזה בכולל זה חל גם הנביסלטשקצםור מוסים אז אם הוא אכל נביא הוא חייב כי זה נכלל בשבוע וזה חל בכולל וזה משכחס לו גם באין שאם הוא ישבוע שבוע שאני אכל אז השבוע חלה כר הוא יכול לקיים את שבועתו על ידי אכילה הדברים המותרים אז אכל גם על נביאז אם הוא אכל נביאה אז הוא קיים את שבועתו מילא אין קושיה רש מביא כאן עוד פירוש עוד גרסה והוא דוכה אותה בכמה קושיות אומר רב מורי אףנ מתנינה שנביס נחשבות קרויות לאכילה כראינו בסיום המשנה אדם שאמר כנום אשתינס לי אם אוכלתי היו והתברר שוכל נביסותריפויש קוצמור מוסים הרי איש תה אסור לו כי זה התקיים מה שהוא אמר אכלת היום אז רואים שהדברים האלה נחשבים כירועים לאכילה אומרת הגמרא זה לא השוואה אוסבעקור אוכל הוא כבר אכל נבילה הוא כבר אכל טריפה ועודשת ואחר כך הוא נשבע שאשתי תעסר מלהנות ממני אם אכלתי אז מספיק שהוא אכל כאלה דברים כדי לאסור את אשתו כי חשוב האח שווה ברגע שהוא אכל את זה אז הוא גילה על עצמו שרחמון ליצלן הוא לא קץ בזה וזה ראוי לו לאכילה אז ממילא מתקיים מתקיים הכהנם שלו אלוכם יה אח שווה אבל אדם שאמר סתם שבוע שלו אויכל אז הוא לא הכשיב נביס הוא לא פירט נביס אז מי אומר יתכן שנביא טריף קוצם רמוסים הוא יהודי ירי שמיים אז אצלו זה כמו עפר והשבואה לא חלה על זה אז אין ראיה מהסיפה של המשנה אבל למיסה ככה לוכה שהשבוע חלה גם על זה כי בפועל זה ראוי לאכילה ויש רק סיבה חיצונית שעוסרת עליו לאכול זאת ויקת הגמורה הזכרנו את העניין של כוילל אז באמת יש בזה שתי עניינים אמרנו שאין איסור חל על איסור אבל יש אופן של כוילל ויש אופן של מוסיף כוילל הכוונה כמו שאמרנו למשל שהאיסור כולל עוד דברים על האדם הבהמה הנביאה הייתה אסורה על האדם בערב ים הכיפורים אבל השחוטות היו מותרות לו כשנכנס יום הכיפורים אז האיסור של יום הכיפורים חל על הגברה לגבי השחוטות אז אז במיגו שזה חל על גבי זה, זה חל גם לגבי הנביאה שכבר הייתה אסורה לו. יש עוד נידון שהוא נקרא איסו מויסיף. איסורו מוסיף הכוונה שבאותה חתיכה מתבוסף עוד איסור. למשל רש"י נותן דוגמה שחטו קורבן ויש שם חילב. החילב אסור באכילה להד חילב אסור לאכול. אבל לגבי מזבח הוא כשר כשר לקרובה. עבר זמנו, עבר עליו לילה והוא נעשה נויסור. החלב הזה נפסע למזבח. נויסור אמור לחול עליו כדי לאסור אותו למזבח. אז מכך שהנויסור חל לגבי מזבח, נתוסף לו איסור על החתיכה נתוספה איסור לגבי מזבח. אז האיסור הזה חל גם לגבי אנשים שהיו מ שהיו אסורים עד כעת גם מזה משום חילב. ולכן אם הוא יאכל כעת את החלב הזה הוא התחייב שתייחתו אם הוא אכל זאת בשגג אחד משום חילב אחד משום לא יסור אומרת כעת גמור אומר רובה מה מדמנדס לאיסרו כוילל מה הטעמו של זה שסובר של איסרו קוילל דהיינו חכום שחולקים על רב שימן ואומרים שהם אדם אוכל לו ם הכיפור עם חייב שתיים מדד האיסור מויסיף כמו באיסור מויסיף אנחנו אומרים שהאיסור השני למשל בדוגמה שנתנו האיסור של נויסור הוא צריך לחול על החיפץ כדי לאסור את החיפץ לאנשים אחרים למזבח אז הוא חל גם לגבי מי שכבר אסור עליו קודם קר גם באיסור כוילל כיוון שהאיסור השני צריך לחול על האדם כדי לעשות דברים אחרים כמו ביום הכיפורים יום הכיפורים צריך לחול על האדם לאסור על עצמו לאסור עליו לאכול שחוטוס אז חל גם הלבי זה אותו יסוד ומן דפותר ומי שפותר ביסור כוילל דלסלי הוא לא סובר איסור כולל אפילו שהוא סובר איסור מוסיף מי הוא אומר רש"י רבי יוסי מסכסומס הוא טוען כך זו לא השוואה כי יאמר איסור מויסיף מתי אומרים שאיסור שמוסיף כאן דברים אז כיוון שהוא מוסיף אז הוא חל גם על אלו שכ היו אסורים בחודך חתיכו דהיינו מה שקוראים איסור מויסיף בחתיכה עצמה מתוך שחלה על השם איסור שני אצל דבר שהיה מותר לו חל עליה אף עלצד דבר שהייתה אסורה לו כבר כמו בדוגמה של החילב כיוון שחל על זה נויסו לגבי מזבח חל נויסו גם לגבי אנשים אבל בשתי חתיכויס לא ימרי מחתיכה לחתיכה לא אומרים מתוך שחל על האדם אצל חתיכה זו יחול עליו אף אצל חתיכה אחרת כולה לאמרינן ולכן נביאה ביום הכיפורים לא נאמר שם הכיפורים יכול על נביאה כיוון שם הכיפורים חל על שחוטוס כי זה שתי חתיכות אז אומרים ם הכיפור חל רק על השחוטוס ולא על הנבלוס ואומרובה למען דיסר כול אז מה קורה אומר שבוע שלכלתינים אז אם הוא היה חוזר ונשבע שלאכלתינים השבוע השנייה לא חלה כוח שבוע אבל אם הוא ארחוז ואומר שושלך על תאינים והנובים כיוון שהוא עשה זאת בכוילל מגודח להנובים השבועה חיל מהתאינים ואם הוא יאכל תאנים הוא יתחייב שתיים מקשה הגמורפשיט ברור מי שסבר כולל כך הוא סבר גמורת כמו שהזכרנו סברה הזאת לאלו רבו מאלו מרינן איסור כולל זרק אם הוא איסור שחל מאיוב כמו יום הכיפורים איסור רבו מעצמו ישוע עצמו נשבע ומכיל את זה לא ימרינה שבאיסו כולל חל גם על דברים שכבר אסורים לו קומשנון שגם בזה אומרים זאת מוסיב רובי דרבה רוב בנו שרבה מקשה על רובה ממשנה בקריסוס משנה אומרת שם יש אויכלס אדם יכול לאכול אכילה אחת וחייב לו ארבע חטו ואו שומך עוד רש"י אומר אוכל כזיס המשל אומר לו דווקא כאחד החיובים זה ים הכיפורים ושמה חיוב בקויסבס ואילו הן תומה שאוכל חילב והוא נויסו מן המוקדושין החילב הזה הוא נויסו ממוקדוש שעבר זמנם ביו עם הכיפורים אז הוא חייב חטוס משום חילב כמובן הכל היה בשוויג וחטוס משום אחילסנויסום וחט משוםסים הכיפורים וחטוס קרד משום תומש אוכלסידש ואומר חוד מאילה אפילו שהוא כין לגבי חילב דקויד שהוא מול כל חילב להשם לרביסמור כל שמקלם למילה וכל הייסורים האלו חלים משום כילל אומיסו חל על איסור אז רשי מפרט מי שנולדה בהמה החלב שלה אסור ברגע שהוא הקדיש אותה אז מיגושה הייסור מוקדושים על הבשר והעור אז הוא חל גם על החילב בכוילל ברגע שהחילב נעשה נויסור אז מיגו שנתוסף באיסור לגבי מזבח שיעשור בהקטורה אז נתוסף גם לגבי האנשים שעד כעת היו אסורים את זה משום חילב כעת אסורים גם משום נויסור איסור מויסיף אחאדם שנטמע אז מיגוש הוא נאסר בקודשים הנאכלים כי הוא טמא אסור לו לאכול אותם אז האיסור הזה של לאכול בטומ חל גם על חילב אפילו שהתקטו גם היה אסור לאכול זאת זה חל בכוילל ברגע שנכנס ים הכיפורים אז שוב בכוילל מיגו שהאדם הזה נאסר לאכול גם דברי חולין ישמי הכיפורים אז נאסע גם משימים הכיפורים לאכול את החילב הזה לכן הם מתחייב ארבח חתו זבושום רמר ייתכן שהוא התחייב גם חט חמישית אףוש בזבוציו הוא מזכיר שבס אומר רש"י כי הוא סובר שביום הכיפורים אין איסור להוציא מרשות לרשות אבל אם זה הייתה שבס יום הכיפורים שחל בשבס והוא הכניס את האוכל לפה את החילה ונויסור לפה ותוך כדי הוא יצא מרשוס היוכד ושוס רבי אז הוא הוציא זאת מרשוס לרשוס אז הוא חייב גם חטוס משום חילול שבס אמרו לו אינו מן השם החטוס הזו לא בא לו משום מהכילה אלא משום היצו אנחנו מחפשים חטוס על אכילה רמר סבר שבכל זאת החטוס מגיע על ידי שזה מונח בפיו אז זה כן כלול בזה עכשיו מקשה רובה ברידרב וימיסה שגם ביסרבו מעצמו אומרים שחיסרו כוילל התן הרי מחפש מה יותר חטוס בחילה אחת משכחס לו חומש חטו וא שמחוד איך כגון שאומר שבוע של אויכל תמורים וחילב מגודח אל השבוע התמורים חינם מהחילב וכשהוא יאכל הוא יתחייב עוד חטוס אוהב ויירד אם הוא שכח שהוא נשבע מביא על שועז ביטוי אלו מה בהכרח שלא אומרים ביסור רבו על ידי האדם שהכל ביסור כויל אומרת הגמורה לא יש כאן שש תירוצים כי קותונה איס רבו מאילוב איסר רבו מעט שמו לא קותונה נכון שגם באיסר רבו מעט שמוי זה חל ביסו כוילל ואם באמת כך יהיה שהוא שהוא ישבע שבוע שלך תמורים וכילה והוא התחייב חמש חטוס פלוס אושום הקטן לא רצה לפרט אלא כאלה ייסורים שבאים מעצמם ולא איסור שהוא החיל על זה בקשה הגמורה כך אתה אני לא מפרט כאילו ייסורים והרי אחד מהייסורים זה הקדש על זה מביא שם מאילוס וזה חל רק משום דיבורו שהוא הקדיש אונה הגמורה מדובר בפכור דקדושו סמרחם הוא נולד קדוש זה לא על ידי דיבורו תירוץ שני שני בסיסמה כי קותו מידדלסלי כאלה ייסורים שאי אפשר להתיר אותם שבואה דיסלי שילה יכול ללכת לחוכ שיתיר לו את השבוע לא יקותונה אבעצם ייתכן באמת שהוא יתחייב חמש חטויס בקשה הגימור לא פרטוק לדברים הרי הקדש שבא על ידי נדר וכל נדר יש לו שילה אונה הגמור מינה בפכור שאי אפשר להתיר אותו על ידי על ידי חוכ תירוץ שלישי ביסימה כי קותו קורבן קובוע קורב מולה ויארת שמגיע על שבואה לא בקשה הגמור אחד מחתוזרית לסקוידש טומסמקדושקדו אומרת הגמור מדובר כאן במשנה בקריס בנוסי כתוב בתויר שנוסי חוטא אז בשונה מאדם רגיל שהוא חוטה שמביא כיס בוירו הוא מביא סוריר אבל רב לזרדומר נוסי מי וסו רב לזר אומר שגם במקרה של קורב מולה ויירד למשל בטומס מידוש וקודושוב אז אז כיוון שבמיזיד יש קורס אז בשוויג כל אחד מביא יוירד אבל הנוסי הוא יביא סועיר אבל דווקא בזה הוא אומר זאת אבל בשבוע סועידוס שיש קורמו לב יוירד בביטוי שיש קורמו לב יוירד הוא לא אומר זאת הוא כן חייב קורמול יירד אז לפי הרב לזה מובן התענה רצה לפרט רק חטוי קבועות ולא חטוי שלא ליוירד לכן הוא פרט רק ארבע האמת כל הארבע הם חטאות קבוות כי גם זה שהוא מתחייב על זה שהוא אכל בטומ את הקוידש מדובר בנוסי שמביא סויר אז באמת אם הוא ישבוע הוא התחייב במתות חת ויויר דרק לא רצו לפרט זאת תירוץ רביעי רבא שאומר כי קותונ במשנה הזו מידדחילה כשיעור דבר שאסור לאוכלו בשיעור מסוים שבו דחיל להפוכס מכשיעור אם הוא מפרש שהוא עוסר על עצמו גם פחות משיעור אז הוא נאסר גם את זה לא יקותונה זה התנה לא רצה לפרט בקשה הגמור הרי הקדש אשם מאילו בעל שובה פרוטא אפילו פחות מכזיס אונה הגמור בינה שובה פרוטה זה השיעור הזה אבל שוא יכול לאכול גם על משהו תירוץ חמישי ורב אשי מאביר יש מקום אומר רב זהירה כי קותו נזדנו קורס רק כאלו חטוס ש מעשה זאת במיזכף קורס זה ארבע חטו שפרטו זדנו לו לאקותונה שבואה אם הוא היה במיזיד אין קורס רק לו זה התנה לא רצה לפרט מקשה הגמורה רי אושום של המאילה דזדוינו ולא קורז וקותונה שמביא שיש ברייסה איזיד במאילה אדם שג במילה הוא נהנה מהקדש בשג בבי אש מאילוס מה קורה אם הוא עשה במזיד רבי במיס בדי שמייםח באזורה רק לו ואמר רבי גומר ח מתרומה זהראשוה בתרומה זר שוכל טרומה כהן טומ שאוכל תרומה חי מיס בלי שמיים חכוים אומרים כתוב בטורמה ומיסו בואי כי יחללו בואי ולא במילה אז על מי שיש למיות בעצם הגזרשו וקיימת ח שיש הזורה רש"י מביא שיש למדים וכל זרך על קוידש זה עליו זה לא נכון כי הפסוק הזה מדבר בתרומה גם הפסוק וזר לכל כישם זה לא יכול להיות מקור כי זה מדובר בקוש שנאכלים לכוינים כל שנאכל לקוינים אין במילה אלא המקור פור מח הקובונים אז מה אתה אומר שמפרטים רק כאלו שזדוינו קורס הרי פרטו גם השם מאילוס שזדוינו לו אונה גמור בחטוסק אמרינם א בחטוי שפרטו הם כאילו שבמיזיד זה קורס לגבי האושם פרטו גם השם מאילוס וחטויס לא רצו לפרט רק כאילו שבשו גקחטוס במיזד קורס לכן לא פרטו שבועה תירוץ שישי רבינו אמר כיכותו מידדחיל אמידברכילו כאלו ייסורים שחלים רק על דבר אכילה שבו דחיל להמידבר אכילהו שהוא אכל על כל דבר לא יקותונה כי מדברים על אכילה אז מדברים רק על כאלה ייסורים שחלים רק על אכילה בקשה הגמורה הרי כתוב שם אושמלשה מאילו סברי הקדש דחיל נע מהעיצים ואבונים אדם מקדיש עץ הוא נהנה מזה הוא גם חשמלוס א לא כך אמרנה כי קותו נמיד מידז במשושה רק על ייסורים שחלים על דברים שאפשר לממש אותם אותם למשש אותם שבו את דחי להמיד דלז במשושה שבוכל חלה גם על דברים שאי אפשר למשש אותם כגון שישן אדם נשבע שהוא ישן או ושלא ישן שינה זה לא דבר ממשי בכל זאת השבוע לא יקותונה כד לאיסור אם התן לא רצה לפרט אז בעצם כמו שרוב אמר אומרים שאיסרח על ביסו כוילל גם ביסר הבא לידי עצמו ובאמת אם האדם ישמע שלא יוכל על תמור וחילב השבו את החול על החילב ואם הוא יאכל את החלב האמור שם במשנה הוא התחייב חמש חטיס ואושום עד כאן דף כד [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: