הדף היומי מסכת שבועות דף כא

הדף היומי בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il

הדף היומי מסכת שבועות דף כא

[מוזיקה] שבוע דף ח מתחיל בסיעתא דשמעי אמצע שורה שישית כי אוסה רובין בדף הקודם למדנו רב דימי אמר בשם רבי ייחנון שבו אל שעובר אדם נשבע למשל אכלתי והוא לא אכל זה נכלל בכלל שבוע שוב סיס שם השם לקח לשוב זה כולל גם דבר שידוע לכולם הוא נשבע על איש ואישה וכדומה זה כולל גם את זה שבוע לעתיד הוא נשבע שאני אוכל בסוף הוא לא אכל זה שבוע שקר זה נכנע הפסוק ולסובבו וישמ שוקר שלא ישקר את שבועתו נדורים אדם עשר על עצמו כיכר בכהינום למשל אם הוא אוכל את הכיכר עובר עלוכל דבורוי כעת מביאה גימורה שיטה אחרת שחולקת על כל השלושה כי יוסר רובין כשרובין הגיע מרצרו לבובל אומר רבי ירמיה אומר רב בואו אומר רבי יחנון אוכלתי ולאכלתי דהיינו ונשבע לשאוב שבועת שקר זה שקר ואז רוסם לסובו בשמילה לשוקר וכך משמעות הפסוק בשעת השבועה לא תהיה שקר אל תשבו דבר שהוא לא נכון או יכל ולא יוכל אדם נשבע לעתיד אני אכל או שהוא נשבע שהוא לא יאכל אז אם הוא עובר על שועתו אוי ובלא יאכל דבורוי זה לא רק על נדורים זה עולה גם על זה ואיזו שבועה שוב על מה מדבר הפסוק הפסוק שנאמר לא הסיס השם אל הכוח לשוב זה רק על נשבע לשנוס יודע לאודום למשל הוא נשבע על איש שהוא אישה הוא נשבע על אבן שהוא זהב וכדומה אומר רב פרופה עוד הרבי אבואו מה שרבי ירמיא אומר בשם רבי אבו משם רבי יחנון שאוכלתי ולא אכלתי זה שקר לו בפירוש שיתבר לא שרבי ירמיה שמרבו כך אומר למקלו ליתמר דהיינו שרבי ירמיה שמע שרב אבו מביא את דברי רבי אירחו לגבי ישועה שקר והוא מאמיץ באכלתי ולא אוכלתי אז מכלל זה הוא למד והוא אמר שבשם רבבו בשם רבי יחנון שאוכלתי ולא אכלתי זה שבוע שקר מה זה מקלו למה הוא שמע דאומר ברובין אומר רב אמרו אומר רבי יצחוק אומר רבי יחנון רבי יהודה אומר משום רבי יס הגלילי כלסס שבתוירו לו שיש ביסה אם הוא עובר על הלו בעשיית מעשה בשיית פעולה לא הכינו לו אם יתרו בו לוקוס ושאים במיסה אבל אם הוא עובר עליו בלי פעולה אין לו קינויולוב חוץ משלושה שאפילו שהוא עובר עליו רק בדיבור בעלמה בדיבור זה לא נחשב כמעשה הוא כן לוקה מנשבע נשבע שועס שוב שועס שקר כבר נראה או מימר אדם עושה תמורה דהיינו יש לו בהמת אוילו למשל הוא לוקח באמס חולין והוא אומר שהחולין תהיה תמורת האוילו כתוב בתורה לא לה לאמיר ומקלסחבירו בשם בשם השם המיוחד שלושת אלו לוקים עליהם אפילו שזה רק דיבור אז למה יסר רשי מציין שעיקר הנידון זה מסכ סתמורה ושם מפרשים את הטיימים של מימר ומקלל כם מפרשים רק נישבה כי זה מה שנוגע לענייננו לשמוע את המקלולי נישב מנוללון מנין שנישבע אלוקה אפילו שה מסה אומר רבי יחנו משום רבי שמעון בר יוחאי אומר קרו לאיסו את שם השם אלא לשוב כי לא ינקה אז מדייק באזן של מה לא ימנקנושו כי לא ינקה השם לא ינקה אותו אבל באזן של מתו מלכינויסו מנקינויסוי הפסוק מפרש לי שאפילו שהם בשוע שוב מיסה זה רק דיבור בעלמה הוא לוקה אומר לרב פופל הביה כמו שהזכרנו בסוף השיעור הקודם דילוכמר החמונה לא ינ ככלל לא בז של מעלו ולא בזן של מעתו עונה לו הבה כסיב כי לא ינקלחוד כדמרס אתה צודק אשתי כלאנשם אדשם דנקה אבל בז שלו מלכנו ומנקנושי עכשיו כך נשבע כולל גם שבוע שוב גם שבוע שקר האשכחון שבוע שוב שכתוב כלנק השם שבוע שקר מנוון שגם על זה הוא לוקע אפילו שאין בזה מעשה אז מקודם על שועשוב אמר רבי יוחנו משום רשבי על זה רבי יוחנו דידי יומ רבי יוחון עצמו אמר לשוב לשוב שתי פורמים באותו פסוק שהזכרנו כתוב פעמיים לשוב הפסוק פותח לאסיסו את שם השם אלכו לשוב כי לא ינ כשם איס אשרו את שמואל לשוב לשוב בפעם השנייה זה מיותר אם אינו לשבוע שוב שאני אלמד כבר מתחילת הפסוק שבשבוע שוב כי לא ינה כהשם ניוני לשועס שקר שגם בשוע שקר לא ינקשם אבל בזן מלקים אותו ומנקים אותו ככה אמר רבי יוחנון והבי בו רבבו רבבו התקשה בזה אשב שקר שרבי ירחנון הזכיר שלמדים לשוב השני שלוקים על זה הי כדומה איזה שבוע שקר מדובר אילי משבוע שלי אויכל אדם נשבע היום אני לא ואוכל באמצע היום לו שיש בו איסור לא צריך מקור שהוא לוקה הרי הוא עובר על ידי עשיית פעולה על ידי אכילה ואלו דומר שוא שאויכל שאני אוכל היום ולא יאכל כל היום הי מי לא יקה בזה סובר רבי ירחנון שהוא לוקה בזה הוא לומד מלשוב והיתמר למדנו אדם שאמר שבוע שאויכל כי קורזו היוים ורובר היו ולא יוכלו רבי יחנו ורשלוקיש דמר תרשדם אומרים אינו אלוה בטעם הדבר הם נחלקו רבי אמר אנו אלוהיקה משום דאב ליו שאין במיסה איך הוא עבר על שבועתו בשיבה אל תעשה עבר כל היום והוא לא אכל וכל לו שאם במיסה אין לו יקלוב ולשלוק שמר אינו אלו יקה שם דוה אשר סופק ואסורה הסופק לא ישמוע שרואה כדי להלקות צריך להתרות בו אם תעשה כך וכך תלקה מה קורה אם אומרים לו אם תעשה כך וכך תלקה אבל זה לא ברור יכול להיות שהוא יעשה כך והוא לא ילכה אז הוא עשרה סופק ואינו אס רואה אז קר גם כאן כשבאים ואומרים לו תאכל אם לא תאכל תלקה אומר מי אומר יש לי עוד זמן עד סוף היום והעשרוא צריכה להיות תוך כדי דיבור לעבירת העבירה אז אומר צריך להתרות בו ממש ברגע האחרון שהד יכול להספיק והוא לא אכל אז אי אפשר לצמצם זאת אז זה תמיד רק אסורה הסופק כי מי אומר שאם הוא לא יאכל הוא לקי יכולות שהוא אחר כך הוא יאכל אז ממילא לא ייתכן שרבי אירחונון שאמר ששוע שקר אלוקים על זה הוא מתכוון באופן כזה שהוא נשבע שהוא יאכל ועבר כל היום והוא לא אכל כי רבי יוחנן אמר מפורשות שלא לוקים על כך אז במדרש רבי יוחנון אוחיוב מלכס והוא אמר רבי אבאו תהי מה שרבי יוחון אמר שלמדים אל השוב השני שלוקים על שבוע שקר מדובר באוכלתי ולא אכלתי דהיינו שבוע לשובע הוא נשבע שהוא אכל ובאמת הוא לא אכל או להפך אז אליו שאם במיסה זה רק דיבור בעלמה למדים מלשוב שהוא לוקה ומה ישנה מה באמת ההבדל למה אם אדם נשבע שהוא יאכל והוא לא אכל אתה אומר לו שם במיסה אין לו יקנו לוב אם הוא נשבע לשעובר כן לוקים עליו כי למדים מלשוב למה את זה אתה לומד מלשוב את זה אתה לא למד אומר רובה בפירוש ריפסות טוירוש שקר דוא מלשוב הרי התירה לא אמרה שלוקים על שועס שקר התירה אמרה פעמיים שלא אלוקים על שו שוב כי כתוב כל הנה כהשם וזה מלמד אותי שבאזן שמעתו כן מלכים אותו וכתוב לשוב פעמיים אז פעם אחת על שועש שוב פעם השנייה זה מיותר על שעה השקר אז התירה נקתה דווקא לשון שוב ללמד אותי איזה שבוע שקר אני אומר שאלוקים על זה מהשוב לשאובה כשעם שבוע שוב מדובר לשעובה הוא נשבע לשנות את הידוע לאדם אף שקר נמ לשאובה זה ריבנו למלכות ולא שועז שק קר שהיא להה בו ולכן רבי יחונו ודאי סובר שאם אדם אמר הוא נשבע שהוא יאכל והוא לא אכל אז אין לי ריבוי שהוא לוקה וזה לא שמישה לא יקנו לוב מה שאין כן נשבע לשעובר הוא נשבע אכלתי או לא אכלתי ובאמת זה היה להפך זה ריבנו מלשוב השני שהוא לוקע על זה אזכל הממרה הזו שמע רבי ירמי שרבבו אומר זאת זאת אומרת שרבי יוחנון הגדיר שועס אוכלתי ולאכלתי כשועס שקר. אז זה המקור שלו לומר שרבור אמר בשם רבי ירחנון שאוכלתי ולא אכלתי שקר. וממילה מזה אני אלמד גם את שתי הדברים אחרים שאמרנו כמו שדיברנו בתחילת השיעור. אז מה אמרנו? שמי שנשבע לשאוב על השקר אז לא יקה. למדי מלשוב לשוב. איסי ורבי ירמל רבו משנה לאלון אדם שאמר שבוע שלא אויכל כי קורזו. הוא חזר ואמר שבועי שלא ירכלנו שבועי שלא ירכלנו פעם שלישית הגימור התבר לאלון מה החידוש אותו בפעם שלישית מה מספיק לנקות פעמיים נראה שם ואוכלו אינר חי ולא אחס הוא חייב רק על השבוע הראשונה כשבוע השנייה והשלישית לא אכלו כי ברגע שהוא נשבע השבוע הראשונה אז השבוע השנייה זה לקיימס המצווה ואדם שנשבע לקיימס המצווה השבוע לא חלה מסיים את המשנה זו ישועז ביטוי שחיונזדנו מקוס השבוע הראשונה הרי כן חלה זוזביטו אישי הוא עשה זאת במיזיד שבע שלא יאכל והוא אכל אז הוא חייב מלקס שיגגוסו אם הוא אכל בשגג ויקוםד טוען רבי ירמיה מה כוונת המשנה זו היא לימות לימות אוכלת ולא אוכלת דשועס לשעובר דלא דלא שרבי חן לומד מילה שוב אומר אומרת הגמור לוי המשתה מתכוונת לומר לימות אוכלתי ולא אוכלתי מקורב דהינו זל שיגוס קורב ויירד אם אדם נשבע שהוא לא יאכל והוא אכל בשוג אז הוא מביא קורבי אבל אכלתי ולא יאכלתי נשבע בשוגש לוי לא מביא קורה וירד משנה ללו ורבי שמואלי לאמר אינחיב קור מי ויירד בשגג אלא לאסיד לו כמו שמפורש בפסוק להורה להיטיב אבל במיזיד מלקלוקה באמת במיזיד אז גם אוכלתי ולא אוכלתי לוקים כמו שרבי ירחו ריבה משלשוב כשהגמורה אי מסיפה מה כתוב בהמשך משנה לאלון איזו ישועשוב כמו שרשי מביא נשבע לשם יודע לא אודום למשל הוא אמר על עמוד של אבן הוא נשבע שהוא של זהב וכולי והמישנה מסיימת זו שוב שחיונסדנו מקס כמו שלמ כתובנה כשם השם כב שמת כן מלכין שגפטור אין קורד משב לשוב שגג לכאורה זו לימות מיליו לימות אוכלתי ולא יאכלתי דלאה כי לא דורשים לשו בימינו עניין כמו שרבי יוחנן דורש דוכה גמור לו זגוס פטור מקום כי זה רק שת שוב אבל אוכלתי ולא יאכלתי שזו שת שקר על שגוס חיב קורבן והמשנה זו בקיב קורבן לשאוב כלהבו הבשב שוב אומר רש"י מודה רבקה שאין קורב כי אפילו שהוא דורש בדרך ריבוי מי ורבוי לא כמו רבי שמואל שדורש בכלל או פרט או כלל ולכן הוא אומר שמתחייבים קורבן גם על שועס לשעובר אבל דבר אחד כן ממעטים אז נראה ללו מה הם מעטים נשבע לבט אלס מצווה ולבו דקדבר מצווה לא ידיים כל דבר שהוא שב כמו דבר שהוא ידע לכולם אז ממילא אין קושיה על רבי יחנון שהגמורה מה קורה כאן אומר שרי שרבי שמואלי שזוהי הכוונה זו שעל שוע שעובר אין קורבן רי שרבי שמואל וסעיף רבקי לכן אמרת הגמור תירוץ אחר כולה רבקווה ורישה לאו לי מאותה אוכלתי ולאכלתי מקורם אלא למותה אויכל ולא יאכל ממלקס אבל קורב מחייב וכך כוונת הרי זוהי דהיינו אם הוא נשבע שהוא לא יאכל והוא אכל אז במיזד הוא חייב מלכס כי זה לו שיש במיסה אבל אם הוא נשבע שאני אכל ובסוף הוא לא אכל אז הוא לא לוקה אבל קורבן יש כי עלשו עלשוע לאבו ודאי שיש חיוב קורבן והסעיף ממהטת זוהי שאשועס לשובה אין קורבן כל המשנה רבקיוה שואלת הגימורה מה ישנה איך משמסניסן שהמיוטו זה אויכל ולא יוכל ולא אכל בפועל שעל זה אין מלכס זה לא ש אין בו מיסה כמו שרבי יוחנו פירש או כמו שרשלוקיש פרש כעסור הסופק אולי המשנה ממטת גם אוכלתי ולא אוכלתי ביוקשל רבי יחנון אונה הגמור מסתברה כוא בלהבו התנריס כומד בשבואה שלהבו שלא יוכל והוא אכל זה אומר זו אז במה התלהה בו דבר שדומה זה דומה לכך שהוא נשבע להפך הוא נשבע שהוא כן יאכל והוא לא אכל אבל כואב בלהבו הוא מדבר בשבוע להוסיד לאהבו דהיינו שנשבע שהוא לא יאכל והוא אכל וזוהי מה הוא מתכוון ממט לשעובר שהוא נשבע שהוא כן אכל או לא אכל זה לא מסתבר אז ממילא אין קושיה על רבי יוחננו מה ראינו בהמשך המשנה אדם שאמר שואשיך חל ואוכלשהו חי וכולי דברי רבקה אם היא בואו היא לא מסתפקת הגימורה אפשר להבין דברי רבי עקיבא בשתי דרכים דרך ראשונה רב עקיבא שאומר במשנה שאדם נשבע אז זה כולל גם לא לאכול משהו אדם נשבע שלא יאכל אז ייתכן בכל התוירו כולו בכל איסורי טוירו כרבי שמעון סבירלי דמחי במשהו רבי שמון סובר כל החילה שכתוב בתויראה גם משהו בכלל זה תעני רבי שמ כלשהו למקס בכל איסור האכילה אדם אוכל אפילו גרגיר הוא חייב מלקס אם יתרו בו ולא יום כזיס מה שידוע לא מיש מסינה שהשיעור רוקזיס אלו לין קורב אדם אכל בשויג למשל חילב אז מתי הוא חייב קורב רק אם הוא אכל כזיס חילב וכדומה לכך כל איסור האכילה שבמיזיד יש קורז בשוגג יש חטו זה דווקא בכזייס אבל מלקס אם הוא אכל במיזיד יש אפילו במשהו ממילא לפי מסייר רבי שמעון מסביר רש"י אז לגבי שבועה אפילו שמדובר לגבי קורבן הקורבן מריבה בא על חילוף שבועה על זה שהוא עבר על שבועתו אז כיוון שאנחנו אומרים שבעצם שכתוב בתורה לא לאכול לא לאכול חזיר לא לאכול חילב לא לאכול דם הכוונה לא לאכול אפילו כלשהו כשהוא אומר שבוע של אויכל אז הוא מתכוון אכילה מה זה אכילה בתויראה אכיל לכלשהו וכשהוא אכל אפילו כלשהו אז הוא החליף את שובתו הוא שינה מ שהוא נשבע אז יש קורם מה שאין כן אם אדם אכל חילב זה לא קשור למה שהוא אמר זה קשור למה שהתירה אומרת התירה לא חמוש מסיני שחיוב קורבן בשוגזרה בכזיס אז לפי זה לפי דרך זו ובדיין דבו יפלוג בעלמה אז בעצם רב עקיבא עד צריך לחלוק על חכומים על כל התור כולו כמו שרב שיב חכום נחלקו וידקו מפליגוכה מה שהם נחלקו דווקא כם בשבוע לא ידע חוקיכון דרבונן שרבונו חולקים רבי עקיבא אפילו בשבואה אגב דקמה בשבועי יש סברה לומר אוי לא מפרש חיב זה ברור לכולל מהם אדם שפירש שבוע של יוכל אפילו משהו הוא אכל משהו אז חייב קורבן כרי החליף שבועתו כי זה מה שהוא נשבע שלא אכל משהו סתם נחייב אז גם אדם אומר סתם אני לא יאכל מי אומר שמתכוון החילה של התויר להכילה של התוירה זה כזיס לא שום בנדום אפילו כלשהו זה אכילה הוא מתכוון לסורות את עצמו אפילו בכל שהוא ככה הייתי סובר אם היינו היינו מעמידים את הבח לא יקשר בכבחומים רק לגבי שער איסור האכילה הייתי אומר שבשבועה חכומים מודים קומש מלון דפטרה שחכו סברים שגם בשבועה כשאדם נשבע סתם שהוא לא יאכל אין דעתו אלא על שיעור החילה של התוירה ושיעור החילה של התוירה זה כזיס רק אם הוא אומר בפירוש שואה שלא אוכל אז הוא חייב גם במשהו זו דרך אחת שרבי עקיבא סובר בכל הטרו כולו שאכילה לחיוב מלכה זה משהו ממילא גם שאדם נשבע משהו לא יאכל הכוונה אפילו משהו ממילא גם בשוויג הוא חייב קורבן על משהו דרך שנייה אויל מבעל מקרבונוסירלי בכל התור כולו רבי עקיבא סבר קדס חכומים שחולקים על רב שמעון שמלקס יש רק בכזיס כי כל הכיל שבתור הכוונה דווקא כזיס ואוכ בשבוע כמו שאמרנו כעת אוי לא מפרש חיים אם אדם נשבע בפירוש אני לא אכל אפילו כלשהו ודאי שהוא חי אם הוא אכלשהו סתם נחיב אנחנו אומרים שאדם אומר סתם אני לא יאכל מתכוון אפילו משהו אלו שתי הדרכים בדעס רבקא תושמסע הגימור לפשות מהמשך המשנה ואומרו לו לרב עקיבא איכון מוציאנו בוכל כלשהו חייב שזה שנשבע חייב ואם מיס כדרך הראשונה שהוא סבר כרב שמון למלו נכון מאוד אנו בכל התור כולו כרב שמ סבירלי אז מה השאלה איךון מצינו בוכל כל שוחיים אז למה הוא עונה להם שפה זה אחרת שאמר להם אני סבבה כמו רב שימן עונה גמורה לא ייתכן באמת שהוא סובר כמו רב שימן רק לדבריהם דרבונן קורמלו אומר להם כך לדידי בכל התור כולו כרב שמן סבירני ממילא ברור שאדם נשבע זה כולל גם משהו לדיטחו שאתם סוברים בכל התרוכול שיך לזה בכזיס אוידול מיה אבל לגבי שוא תודו לי אוי למפרש שאפילו משהו לא יאכל חייב קורבם במשהו סתם נחייב וזה מה שהוא משיב להם הרי לא שנמשנה שאומר להם זה מדבר מייקורן וכיוון שהקורבן על חילוב דיבורו חייב כי גם זה החליב דיבורו כי כשהוא נשבע סתם שאני לא אז כמו במפרש הכוונה אפילו משהו אומר משהו גם סתם זה כמשהו והוא אומר לרבונו לאי סתם זה לא כמפרש אדם מפרש שהוא לא יאכל אה זה כולל אפילו משהו אדם אומר סתם שהוא לא יאכל הכוונה חילה של תויר כזיס אז אין ראיה עם משנתינו תושמ מביא הגמור שתו הוכחות שרבי עקיבא לא סובר כרב שמעון. הוכחה ראשונה למדנו רב עקיבא אומר נוזיר אסור בשתיית יין אם הוא שותה כזיס יין הוא לוקה ששור פיטר ביין הוא שרע את הלחם ביין ויש בו כדי לצרף כזייס אין כאן כזיס של יין אבל היין נספג בלחם ויחד עם הלחם יש כאן כזייס חייב כי באיסור אנוזיר הטף לאיסור למדים זאת ממשרס וכל משרס כמו שהגמרא בפסוחים דורשת עכשיו כביס על כד דו בעל מקרב שמן סבירלי רבי עקיבא סובר שבכל מקום חייבים גם על משהו לא מולי לצרף אז מה הוא אומר שנוזיר מצרפים את הלחם ליין להלקותו אם הוא אכל זאת לא צריך צירוף אפילו אם הוא אכל הוא שתה רק טיפת יין הוא גם לוקה עוד ראיה שהוא לא סובר כמו רב שמעון והוד תנן משנה לאלון אדם שאמר שבועה שלא יוכל היום אני לא אכל ואוכל דברים שאסורים אל התוירו נילוס אוטרייפוס שקוצ מורמוסים חייב קורש אם אחר זאת בשויג רב שמ פה איתו הוא אומר לא לאכול נביס קוצמוסים ומושב סיני ואין שבו כול על המצווה אז שבוע לא חל על זה בכלל והבינם בו והטרחנו להבין המי חייב מה באמת סברת הנקמה רב שמון הרי צודק מושמעסין היו ונאמרו בזה שתי דרכים דרך ראשונה רב ושמואל ורבי ייחנון דעמרה רביו צריך למחוק כי זה לא שניים זה שלושה בכולל דבור המותורים דבור האסורים אינוחנמ אם נשבע שהוא לא יאכל נבלה השבוע לאלה אבל הוא הרי כולל הוא אמר שבועה שלא יאכלום אז הוא כלל בשבועתו גם דברים שמותר לאכול שהוא לא מושבע עליהם הר סיני והשבו הלאה וגם דברים אסורים עסר על עצמו את כל האכילות שבעולם אז מיגוששו החלה על דברים מותרים היא חלה גם על דברים אסורים אז גם כשהוא אוכל כזיס מןילס או טריפ איפה יש קוץמוסים הוא צריך להביא קורש זו דרך אחת ולפי הדרך הזו צריך לומר שרב שמע סובר אין איסור חלליסור אפילו על ידי כול ורשלו כי שומר לא טעם חכומים זה לא משום כוילל כי לא רק כפשימ סובר אלא גם חכומים סוברים שבאיסור שבועה לא אומרים שזה חל בכוילל כמו שנראה לאלון והמשנה באמת היא תו מועצה אתה לא יכול למצוא שיתחייב להכיל הזור עם אסור עם קורשבועי אלא באופן שהוא אכל ל חצי שיודנו פחות מכזיס אבל פחות מכזיס הוא לא מושבע מהר סיני ולכן הוא חייב משום שבועה וזה יכול להיות באחד מהשניים אלוהי במפרש חצי שיעור הוא נשבע מפורשות אני לא אכל אפילו לא פחות מכזיס ועלי בדרבונון ואז זה מתאים גם לדעס חומים שהם אומרים במשנתינו שאם אדם נשבע סתם אז הוא לא מתכוון להשווה על משהו אבל כאן הוא פירש מפורש אז זה כן שבו היכל גם על משהו ממילא אז אז החל גם על נביא טראיפש קוצמור מוסים שזה בחצי שיעור הוא לא מוזמנת נראה להלום בעזרת השם יותר בפירוש אז ממילא אם הוא אוכל אחר כך חצי שיעור אז הוא חייב אפילו שאכן לסטרף כל צמר מוסים היא בסתם אפילו שהוא נשבע סתם ואז תצטרך להמיד את המשנה ולבקה דומר או דום שנשבע סתם שלא יאכל אושר בכל ממילאש כן חלסף רמוסים ופחות משיר עכשיו כך וסל כדור בעלמה בכל מקום הבקרב שמירלי כל שהוא מטריפס ולא חל על זה שבועה אלו שמע מינו מה רואים כא מדברי רשלוקיש בעלמרבו סביר ללבקה וכך גם רואים במה שהבאנו מ מנוז ששור פיטה ביין אז רואים שבאמת רבי עקיבא סובר כמו חכומים ורק בשבוע הוא סובר שסתם זה כמו מפרש שמע מינו כמו הדרך השנייה בפירוש דברי רבקי עד כאן דף כא [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: