הדף היומי מסכת שבועות דף יח

הדף היומי בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il

הדף היומי מסכת שבועות דף יח

שבועז דף יחס מתחילים בסיעתא דשמיא 7 וחצי שורות האחרונות של הדף הקודם תמרא במשנה שאם אדם אשתו אומרת לו נתמיסי או צריך לפרוש בברמס יתמר הבא יום המשמל רבחי ברב אם הוא פרשמנה בקישוי חייב שתיים ופשטס הוא על המשנה בהמשך נראה שהוא לא עולה על המשנה הוא חייב שתייח חטאות וחמרובה אומר רב שמואל בר שבו אומר אבונה חייב שתיים למה חודסה על עצם זה שהכניסה שממשיכה כשהיא נטמאה וחוד פרישה על מה שהוא פורש באי וחי א ובו רוב צריך לתקן כמו שואים בהמשך אז הוא התקשה באיזה אופן מדובר שהוא חייב שתיים במים אילי מסומוך לסטו מדובר שהוא שימש איתה בעונה כמו שנראה בהמשך בסיום השיעור שהוסת שלה בדרך כלל מג גיע שאז הוא לא נוס על הכניסה כ צריך לחשוב שמה היא תרבי שעשתה השמיש מכל מקום מיזידולו כמו שהגמור תבראר עוד מעט הוא שיגג אבל הוא במה באיזה אדם מדובר אילי בתמיד חוכם שהוא יודע שהמשירו ואמרה לו נתמיסי צריך להמתין עד שימות העיבר אז בישלים מהכניסה לחייב אז זה שהוא שת בטומן הזה שהיא אומרת לו נתבייסי אפילו שהוא ממתין אבל עצם זה על הכניסה נוזיד כוסובה יכולהליב הוא חשב שהוא יסיים לפני שהיא תראה אז הוא לא מיזיד הוא גם לא אונוס כיוון שזה סמוך לסטו אז מובן שהוא חייב חטוס אחת אלא הפרי שמי לחיב מיזידו הרי יודע שאסור לפרוש בבחי והיא במורץ שהוא לא יודע מכלום אז הוא שואגג על שתיהם ולכן המחיבת או שתי חטוס למה שתיים אידה ועידה אוכל שני זיסי חלב בלמךו אדם שאכל כזיס חלב חייב חטוס מה קורה אם הוא אכל כזיס חלב ונודע לו שהוא חטא ואז שוב הוא אכל בטעות כזיס חלב הוא חייב שתי חטויס אבל אם לא נודע לו ביניהם שהוא חטא אפילו שהוא אכל הרבה כזה אם הוא חייב רק חטס אחת אז קר גם כאן בעמורץ לא נודע לו בכניסה לפרי שש שהוא חטא כשהיא אמרה לו נטבייסי הוא לא יודע שהוא התחייב חטוס על הכניסה כי הוא סובר לעצמו אני אנוס הוא לא יודע מה הלכה שמוזור נסרוי לפרושוך לסטון באמת הוא לאנוס הוא שיג כ צריך ללמוד את ההלכה הזו אז נמצא שלא הייתה לו ידיע שהוא חטא בין הכניסה לפרישה אז כאילו שהוא בעל נידו שתי בילסב מרחיב רק חטוס אחת ואלו מה תומר מדובר בשינסו מוכל לוסטו אז הוא אונוס על הכניסה לא היה אמור לעלות בדעתו שעלולה לראות באמצע ובמן שוב במי מדובר היא לימת חוכ שיודע את כל ההלכות ולא יחוד מיכאל אפילו חטסחת הוא לא חייב הכניס הוא לא חייב אונוס לעלות דדעתו הפרישה מיזית שהוא פורש בעבר חי אם אורץ חודו דמחב הפרישה כי זה היה צריך ללמוד את ההלכה שצריך להמתין והוא לא ידע אומות אז הוא חייב חטוס אבל לכניסה הוא פטור כי זה אונוס עוד דורמרובה אחרי זה רובה תירץ לעצמו לא מדובר בסמוך לוסטו ולכן הוא לא אנוס על הכניסה הוא בתלמיד חוכם מדובר בתלמיד חוכם לזו ואין תלמיד חוכ לזו כלומר הוא יודע שישראל מוזורים לפרושם סמוך לסטון כמו שלמדים הפסוק שנראה בהמשך והזרת מזמני ישראל מתומוסום זה דבר ידוע אבל ההלכה הנדירה הזו הלא ידועה שהמשטרומתמיסי צריך לפרוש בייב המס זה הוא לא ידע אז הוא שוויג על שניהם על כניסו הוא שוויג כי כוסבר שיכול לסיים לפני שהיא תראה אפילו שסמוך לסטו הוא לא אנוס כי סמוך לסטו הוא שוגג על הפרי שהוא חייב כי הוא הי ממות לידה המלכה הזו וזה לא כמו אדם שאכל שני זה שכל בלמוד כבר הייתה מתחורכם לזו שאסור ליבול סומוך לסטור אזולה נוסיגי שהוא חשב שיכולהני ליבוי לפני זה כשהיא אמרה לו נטמיסי הוא יודע שהוא חטא על הכניסה הייתה לו ידיעה ואחר כך הוא שג והוא פרש התה לו ידי בין הכניסה לפרישה יש כאן חיוב שתי חטויס מקשה רשי אם מדובר בסומוך לסטו והוא יודע מהלכה הזו אז הוא מיזיד הוא מיזיד שהוא בא על סומוך לסטו אומר רש"י זה לא קושיה אין חיוב קורס במיזיד ואין חיוב חטס בשוויג על עצם הבהילה סומוך לסטורו אם היא לא נטמאה אלו מי אם היא נטמאה אז הוא עברירה ועל זה הוא שגו חשב שיכולה אני ליבווי לפני זה מה שמע ברשי כאן שעצם הלכה שהצריך לפרוש סמוך לסטו זה דיריסה הכנן על זה קורס לזה חיוב קורבן נדבר על זה בעזרת השם בסיום השיעור אומר רובה אומר מוסיף רובה ואומר ותריו שני החיומים שני אחתו הסתנינו שניהם שנינו במשנה כניסתנינה פריישתנינה פריישתנינה אחי חצס לפרישה שנינו כאן משנתנו דקטונה אומשימת הוירו ואומר לנתמיסי ופירש מיד חייב כניסתנינה משנסכסנידו מה קורה אם התשמ מי שהוא קינח במפה בעד את איברו נמצל שלא יומו מוצא דם זה ברור שזה יצא ממנה לא ממנו וזה ברור איך זה מגיע אלה עליו זאת אומרת שיצא ממנה או לפני הבייל או בשסביבה טמאין שניהם טמאים היא טמאה טומס נידו והוא טמא טומס בוא אלידו כתוב בתור אם אדם בוא אלידו אז גם הוא טמא שבע יומים וחייב עם שניהם בקרום קרום חטוס על שעברו בשגלביסנידו עכשיו כך טוען רוב מיליוב מדובר בסומוך לסטו וחיוב הקורבן שכתוב במשנה והכניס הם חייבים שהיה אמור לעלות בדעתם שזה מה שיקרה שהיא תראה באמצע ולכן הם חייבים חטוס אז תנינה שיש חיוב על הכניסה אומר לרבדברמסנה לרובם יאמר לאילמי מלוך שמדובר שם במשנה בשל סומוך לבסטו ל הכניסה הוא אונוס הוא פטור מקורבן והפרי שהוא מתחייב בקורבן ומדובר שאמרה לו נטמיסי ופירש בקושי האיבר ולכן הוא חייב והמפורשים מתקשים אם כך למה היא חייבת והגימור תקש עוד מעט כתוב הרי נמצא משמרק אחר כך נמצא ממשיך אבל במסנה ואומר וכי תמי שלא מולי למה רבי שסידר את המשנה צריך להבאר לנו שיש חיוב קרוב על פרי שבחי אותו ד כאן משנתן מסכת שוס זו לא קשיה אוצריך להשמין את הסיפה של המשנה שם שמה קורה נמצא אדם על שלו על המפה שהיא קינך אחרי תשמיש טמאים בסופק אופטורים מן הקום אז רש"י מביא אישה משנה מחלקת אם היא קינך מיד אז זה ברור שזה בשסתשמי ששניהם טמאים ושניהם חייבים קרוב אבל אם היא כנחה לאחר זמן אז יתכן שאדם הגיע אחרי תשמיש אז הן טמאים רק בסוף גופטורים מן הקורב דבו מסנמצע שלו שרוצים לחלג בין קניחה מיד כך לחשו תונמצא שלו שבו אין הבדל אם אם הוא קינח מיד או לאחר זמן הקופונים אבל מדובר שם על חיוב על הפרישה אומר לרב לרבדה איך אתה יכול לפרש כך ממוצסלוקה למשנה מסכסני שלאסמוך לסטו והפרי שעל זה מחבים אותם קורבן ונמצונה ונמצח שאחרי תשמיש והיה הפרישה מיקור כיפורשליה מיקור קמיותר שאי אמרה לו נתמיסי הייתה לו ידיה שהיא נטמת ולא עוד נמצא אחר כך מטפ הפשט מה רבה דסבר מסביר הריטבו רבדסבר שבאמת מדובר שהיא אמרה לו נטמיסי הוא פירש מיד רק אחר כך הוא רצה לבדוק האם באמת זה כמו שהיא אומרת אז הוא קינח הוא מצא דם לכן אומרים נמצא והוא מוסיף הרי כתוב שם בסיפה שנמצא על שלו טמא עם סופק אם מדובר שאמרה לו נטמי סי באמצע אז תמים ודאי אלא ודאי שבסיפה מדובר בנמצא אחר כך והיא לא אמרה נתמי סי אז לכן נקטו גם ברש שאחר כך הוא בדק את עצמו כדי לראות אם היא צודקת הבאמת מדובר שהוא פרש באי חי ועל זה החיוב חטוס אומר רוב ואומר רוב לרבדה ציסמדקמר רבו תשמע שר אבי רבך אומר לך לא ייתכן להעמיד שהחיוב על הפריש לא מסתבר כרי כתוב נמצו משמע שלא ידעו לפני זה אומר לו רבדה איךמוציס איך אני יכול להעמיד את המשנה שם שהחיוב על הכניסה לתניה לא אני שניתי ברייסה על משנה זו שנמצא על שלו זוי מצווה ס שבנידו שחיו חטוס ואם מיס שהחיוב על הכניסה אין מצפסס מצווסס יש מצלסה לא לבעול נידו אם תאמר שמדובר החיוב על הפרישה אז זה נראה בעזרת השם בהמשך שיש מצוות עשה לפרוש בעבס כמובן שחיוב החטוס כמו שנראה בהמשך הוא לא על העסה או על הלו כי אין חיוב חטוס על עשה בקופונים שייך לומר זוי מצפסס כי יש מצפסס שלא לפרוש אבל אם מדובר בכניסה הרי זה מצו לאססה אלא זה מצווסה אומר לי אמר לו רובה איתנינה אם אתה שונה את הבריסה הזו חסר ותניוכת תתקן אותה ולא שחיסור מחסרה חסרים מילים הבריסה וכך תשנה הברייסה אומרת מה שראינו במשנה נמצא על שלו שניהם טמאים והם צריכים שניהם אביבן זו מצסד שחלו מצויס שלו ליבול על הכניס הוא חייב ומדובר בסמוך סטו שהוא לא אנוס ועל זה תוסיף כת בבריסה אויו משמתו לנתמיסו פירש מיד חייב ועל זה הברייסה אומרת זוהי מצבניד וכולי שעל זה חבם חטוס אז לפי מה שתתקן אז באמת המישוסקת בחיוב על הכניסה ומדובר בסומוך לוסטו ואחר כך באמת נמצוא לא שבשסמיסי אמרה לו נתמיסי אז אמת צודק רובב שאומר שטריות תנינו גם החיוב על הכניסה שנינו במשנה מסכסנידו אומר אמר מה למדנו שאם שימש עם התורמרת לו נתמיסי פירש מיד חייב איך חובן מה הוא עושה כדי לא להתחייב אומר אבונ משמי דרובה נוץ 10 ציפורנובוב של ידיו בקרקע בקרקע המיטה עד שיומוס כלומר אומר רשי יעמיד עצמו בלידישה עד שימות האיבר וטוביה ואשרב כלומר זו הטובה לו שלא יקשל בחטא אומר רובה רובה בא וטוען כך יש נידון האם בכל הביאס שאסורות בתוירו הביאס של הרייס משמש באבר מס איבר שלא בקושי האם הוא נחשב כבויל וחייב או לא טוען רוב זויסמרס המשנה שאומרת שאם פירש מיד חייב זאת אומרת שאם פירש בבספוטר המשמש מזברה יספוטו ולכן גם על היציא הוא פטור כדאי שבכל מקום מי שמשמש באיב מסייב אוכמתפוטר למה הוא פטור על זה שהוא יוצא ביב יבמס משום דונוסו מה הוא יכל לעשות אנוסו כי פירשמיד נמני פוטר אונוסו ואין הבדל בין אבר מס למשמש בקוישי אלא בהכרח שמשמש באיבר מספוטר ולכן אם העיבר היה חי הוא חייב ככ היציא הנו ככניסה ואם זה היה מסתנת שמס אז הוא פטור אז נוכיח ממשנתנו אומלאביה לא ילמלא משהמש בריס חיב וכםפטר משום דונוס ודמרס כיפורש מיד חיב שפרש בנוטס ופירש בנו מרו על זה החיוב אומר לרב ברחו ביה אם כן מוציאנו ארוכו וקצור בנידו אמ מצינו חילוק שאם הוא העריך והוא שעת שיום הוספתור ואם הוא קיצר ויצא בוידי חייב וענן במקדושנן לגבי מי שנטמע באזור ראינו במשנה שאם יצא בדרך הארוכה הוא חייב אם יצא בדרך הקצרה פטור והרי המשנה מדמה את שני הנידונים אז המשנה גם הייתה צריכה לומר על נידו ארוכו וקצורו אומרת הגמורה זו לא טענה אלא משום דלאדומה כרי זה להפך ארוכו דווקוכ קצור דוסם והרוקודוסום קצור דוכה ובסמקדוש אם יצא ברוחו הוא חייב בקצורו פטור ובנידו זה בדיוק להפך אם יצא בקצורו בודעבר חי אז הוא חייב אם יצא ברוחו אז הוא פטור אז כדי שלא יתבלבלו אז המשנה לא נקתה הזאת מהסיף לו רבונברנוסן מה אנחנו שומעים כאן מיומר הבה אונוסו במקרה של המשנה ורק לכן הוא פטור עם פירש בבס עלמה זאת אומרת בשלא סומוך לבסטו מרינן עוסקים במשנה כרי לפי הבעיה שמש באיבס נחשב כבויל אז אם שימש סמוך לבסטו הוא לא אנוס כיוון שהיה צריך לעלות בדעתו שמה תראה באמצע אז אם כך הוא שוויג בין על הכניסה ובין על היציא אפילו בב מס כרבי מסביר שבעצם זה נחשב כבי פרי שבמס אלא שהפטור משום אוינס ואם זה סומוך לסטו הוא לא אנוס אלא בהכרח מדובר שלא בסמוך לסטו ולכן הוא אוינס כי לא היה אמור לעלות בדעתו שהיא תראה באמצע ורק אם פירש בעיבר חי הוא חייב כיוון שהיה לו לפרוש בניהם מועטץ אבל אם כך תהיה לנו סתירה בדברי הביה והבדומר ראינו בתחילת השיעור שהביהי אומר שמה שאמרנו במשנה שעם פרש ביבר חי חי הכוונה חייב שתיים אחת על הכניסה ואחת על הפרישה עלמה וסמוך לבסכינן ותמיד חורכם לזו וכורכם לזו כמו שהמדנו בתחילת השיעור הרי שדברי הביה סותרים זה את זה לילו אמר שבעבר חי חי שתיים אם כן בהכרח מדובר שלא בסמוך לסטו וכאן אומר שהפטור באיבס משום אונוס ולא משום משמש ביבס אם כן בהכרח מדובר שאין סמוך לסטרו אונה גמורי כי התמדה הביה מה ששנה הבאה ישרנו בתחילת השיעור שחי שתיים בעל מיתבר זהו שנה כמרה בפני עצמה לא על משנתנו כי באמת המשנה שמחלקת במירש ביבס שהוא פטור לפירש בקושי שהוא חייב בהכרח מדובר בשליסמוך לבסטו ולכן פירש בבמס פטור כיוונוס ופירש בקוישי חייב כ צריך לפרוש בנוטס ומה שהב אמר לאל שחייב שתיים זה מ רבי בפני עצמה וכך הוא שנה המשמתו סומוך לבסטו ואתה מתחורכם חלקי דהיינו הוא שג שהוא חשב הוא ידע שצריך לפרוש והוא חשב שהוא יוכל לבוא לפני זה ולסיים ואומרו לנתמסי באמצע חי F2 האמת אין הבדל אם הוא פירש בקוישי או שהוא המתין עד שמז ואז הוא פירש כמש מזריז גם נחשב כמש והוא חייב והוא היה שוגג הוא לא היה אונוס ס היה צריך לעלות בדעתו שזה מה שיקרה אז הוא חייב אחד על הכניסה ואחד על הפרי שאפילו בעבר מסמילא אין כאן שום סתירה בדברי הביה ורשי מוסיף שזה לא שני זיסחי לבכות כי כמו שאמרנו תמיד חורכם לזו ולא לזו אז אתה לו ידיע באמצע יש כאן חיוב שתייחטוס בני רבי יונסן בן יוסי בן לקוניה מאחיו מרבי שמעון בן יוסי בן לקוניה אז הורה לבוא לידו מני מן התורה אז הוא הבין שושל כפשוטוי שאסור לבול נידו שוק על קולה הוא לקח פיסת רגבים פוסק בו זרג בו אתה שואל אזור לבוא אלנידו פסוק מפורש בתורה אישו בנידסטומוסלסיקרו אלו מתכוון לשאול כך אז הור למשמשירו ואומר לנטמיספרש מיד מנוללון מנין שאסור לו לפרוש צריך להמתין שבמס אומר חזקיה אומר קרו כתוב בפסוק שאם אדם בוא לידו וסין נידוסוב שהוא טמא כמוה שבעת ימים המילה אולוב מיותרת היא באה לומר אפילו בשסנידוסו תולוב יש לפעמים שנידוסו וולוב הוא צריך לא לפרוש ממנה אפילו שהיא טמאה צריך להמתין מתי זה באופן כזה אומרת הגמורה אשכחון עשה זה לשון של ציווי לא יססמינוון כי אם לא יהיה לו אז אין חיוב חטוס בהכרח שיש לו מה הלו אומר הרב פופקרו כתוב אל אישו בנידסומוס אוו לאסיקרוב לאסיקרוב נעם מי יכול להתפרש לא תיפרושו אל תתקרב לעצמך אל תפרוש תחסיב האומרים כתוב הנובי אומר האומרים לצונן הדור אמרו לנובי קרב אליךו תקרב לעצמך מות בעצמך אל תיגש ב אל תקרב אלינו כי קדשתך שלא תמחק שאני שאני אגע בך כי אתה קדוש ואני טמא קדשתי חודתי מיסיכו כמו שרש מביא מכמה פסוקים הקופוני אזגר גם כאן מה שכתוב ליסיקרוב הכוונה שלפעמים אל תקרב לעצמך ואל תפרוש אלא המתן אז הוא עזור למשם משמתיסי הזכרנו לא חיוב הפרי שסמוך לבסטו הגמור רבונו והזרתם זה כמו הפרשתם את בני ישראל מתומוסום אומר רבי יהשם מכאן הזור לבני ישראל שיפרשו מנשם סמוך לוסטון סמוך לזמן שהיא אמורה להגיע שלה איך יודעים שמדובר בזה אומר רש"י כתוב ליד זה וובו בני דוסו למיסה בפשטס משמש זה איסו דיריסה זאת אומרת החיוב פריישו מדיריסה וכר גם דסטויס זה בסורכים ועוד רישנים וכך דייקנו גם מרשי בתחילת השיעור אבל דעס הרשבו ועוד רשוינים כל חיוב הפריש הוא רק בדרבונו והפסוק רק אסמך תבעלמי וכמו כמה זמן הוא צריך לפרוש אומר באוינו הגמור מסכס מפרשת שהכוונה יום או לילה דהיינו אם היא רגילה לראות ביום זה וזה צריך צריך לפרוש כל היום אם היא רגילה לראות בלילה זה וזה צריכה הוא צריך לפרוש כל הלילה אומר רבי ירחם שרש ב יוחי כל שנפירש מאשתסמוך לבסו אפילו אבליבון צדיקים כבני יערון מיסים תכסיף כתוב בסוף פרשס מצוירו והזרת בז בני ישראל מטומוסום וכתוב שם דוב בנידוסו דיברנו שמדובר על הפרשה וסומכלי מה כתוב בפרשה אחר כך הפרשה מתחילה אחרי מויס שני בני אהרון השמיכות מלמדת אותי את הדרשה הזו אומר כל הפשו אבורים סיף כתוב בסוף פרש שמיני להבדיל בין הטומן התו אזפשטס מדובר שם על הבמוסמס והואירוס אבל דורשיה מי שמבדיל בין זמן שעלולה להיות טמאה סומך פרשה הבאה מתחילה אישו כיסזריה ויולד זוכו מי שמבדיל בן תומלת הארץ תלד אשתו זוכו רבי ש בלייב אמר מי שפורש מאשתו סמוך לבסטו אבלי בונים רואים לאירוע תחסיב להבדיל הוא להורירוס כתוב הפסוק שמזהיר על שטוי היין שלא יעבדו בסמקדוש ולהבדיל בין הקודשבין החול בין התום בן התו זה מי שמבדיל שהוא פורש מאשתו סמוך לסטור כתוב שם בהמשך הוא להורס את בני ישראל הוא יזכה שהבנים שלו יהיו מרוס אומר הפחנון כל המבדיל על היין שבוס אב זכורים תכסיב להבדיל בין הקודש ובין החול זה מרמז עלדו למצו שבס וכסיב להבדיל בן התום בן התורה סומך לי אישו כיסזריה וילד זוכר שבלייב אמר מי שמבדיל על היין לו בנם רואים לארסיב להבדיל ולהירוס אומר רבי מיובר יפס אמר רבי אלוזו כל המקדש עצמו בשסתשמיש אומר רש"י דרך צניוס אבנים זכורים שנ כתוב בסוף פרשת שמיני וסקדישם וישם גדוישים בדרך כלל הכוונה להרייס לתשמיש וסומך להפרשה הבאה מתחילה אישו כיסזריע ויולדו זוכו וגוי עד כאן דף יוחס
לצפיה בתכנים נוספים: