הדף היומי מסכת שבועות דף יח

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת שבועות מבית "דרשו" עם הרב מאיר שפרכר שליט"א, הדף היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי מסכת שבועות דף יח

[מוזיקה] שבועות דף יח מתחילים בעזרת השם דף יז עמוד ב שורה 19 מלמטה במילים זו היא מצוות עשה שבמקדש בבית המקדש הייתה לשקה לשקת הגזית שם היו יושבים 71 דיינים של הסנהדרין. כל שאלה בעם ישראל שלא הצליחו להכריע ולהשיב עליה הייתה באה אל אותה לשקה והם היו מכריעים ועם ישראל היו מקבלים את החראתם. גם להם יכולה להיות טעות כמו שמפורש בפסוקים של התורה אם בית דין טעו דבר מאוד אה מצוי בין הנבראים ככה הקדוש ברוך הוא ברא את הנבראים שהם יכולים לטעות זה חלק מהמציאות של התורה יש הלכה מיוחדת ת שאם הטעות שלהם הייתה במקרה כזה ש אמורים להיות חייבים עליו קורבן חטאת, אדם יחיד שעושה את זה בשוגג, כיוון שעורו בית דין והלכו הציבור ועשו על פיהם, על פי ההוראה המותעת שלהם, ואחר כך בית הדין גילו שהם שם טהור לא כל אחד מביא עכשיו קורבן חטאת שמביאים כבסה או שעירה שעירת תיזין אלא יש פרה דבר של ציבור ככה הוא נקרא ועל זה יש מסכת אוריות שמדברת על הפרטי ההלכות שבזה מביאים פרים דבר של ציבור שם במסכת אוריות אומרת המשנה אין חייבן אם הטעות הייתה על עשה ועל לא תעשה שבמקדש. הכוונה בית מקדש יש איסור להיכנס בטומ ואדם נטמע בתוך האזהרה יש לו מצוות עשה לצאת מהאזהרה ואם הוא טמא יש לו מצוות לא תעשה לא להיכנס לאזהרה אז אם הורו בית דין בטעות שהוא יכול להיות באזהרה והכהנים הלכו ועשו על פי בית דין עוד לא דווקא כהנים עם ישראל הלכו ועשו על פי בית דין ונכנסו לאזהרה באיסור בטומ אחר כך נודע לבית הדין שהם טעו הם לא מביאים פרם דבר של ציבור על זה ראינו במשנה זו היא מצוות עשה שבמקדש. אם אדם נטמע בתוך האזהרה שהוא צריך לצאת, שאם בית דין טעו בהוראה והלכו הציבור ועשו על פיהם, אין חייבין עליה פר העלם דבר של ציבור. ואז מוסיפה המשנה, יש מקרה דומה שבטומאה אסור להיכנס ואם אדם נטמע הוא צריך לצאת בנידם. אבל שם כן חייבים פרים דבר של ציבור. אם בית דין בטעות היתר בנידה והלכו הציבור ועשו על פיהם כן יהיה חיוב של פרם דבר של ציבור ולפני שנבאר את הדברים קודם כל הגמרא מעמידה כמו שאמרנו היחקיי דכאמר זו היא המילים זוהי מצוות עשה שבמקדש שאין חייבין עליה פרים דבר של ציבור המילים האלה נכנסו כמו משום מקום. מי בכלל דיבר על המושג של פרם דבר של ציבור? מי בכלל דיבר שאם זה במקדש לא חייבים? אם זה דברים שקשורים לטומאת מקדש וקודש לא חייבים. אונה הגמרא התמקאי. בעצם המשנה שלנו כאן בשבועות מדברת על משנה במסכת אוריות ששם כתוב בית דין אין חייב פר העלם דבר כשתאו בהוראתם על עשה ועל לא תעשה שבמקדש וכאן מבארת המשנה זוהי מצווה תעשה ולא תעשה שבמקדש אין חייב עליה הכלל הוא כמו שאמרנו כבר מתי מביאים פרלם דבר של ציבור כשהחיוב ליחיד היה חטאת רגילה. אבל בטומת מקדש טמא שנכנס לבית המקדש הוא חייב חטאת של עולה ויורד. היינו שאם הוא עשיר הוא מביא בהמה אבל אם הוא עני הוא יורד. הוא מביא עופות. אם הוא עוד יותר עני הוא מביא מנחת חוטה. במקרה שבחיד החיוב הוא עולה ויורד, לא חייבים במקרה דומה כשהבית דין הורו בטעות והלכו ועשו על פי הוראתם, הם לא חייבים להביא פרים דבר של ציבור. ולכן אומרת המשנה, כיוון שיחיד מביא עולה ויורד, אז זוהי מצוות עשה שבמקדש אין חייבנה לאבד דין פרים דבר של ציבור. וכן אין מביאין בטומת מקדש תמ שר זה בבית המקדש יחידים אינם מביאים השם תלוי כשיש ספק אם הוא עבר על עשה ועל לא תעשה שבמקדש אם יש לו ספק למשל אם הוא נכנס לבית המקדש בטומ גם אם הוא נכנס זה היה בשוגג רק הוא לא בטוח שהוא נכנס אז היה אמור להיות שהוא יביא כי קורבן השם תלוי. קורבן השם תלוי מביאים למשל בדוגמה הכי פשוטה וניתנת ל תפיסה והסברה. זה נאמר אדם יושב במטוס ולידו יושב אדם שאינו יהודי. והדייל שממונה לשרט את הנושאים מביא שני מנות. אחת כשרה ש עם משמנים, מאכלים שמנים עם כזית של שומן ואחת אינה כשרה שהיא שמנה בשומן חלב שומן שאסור באכילה האדם שנסע לא זוכר אם הוא אם הוא אכל את המנה הכשרה ואם כן זה היה שומן כשר או שהוא אכל את המנה שאינה כשרה ואז נמצא שזה חלב יכול להיות שהיה לו טעות הוא התבלבל שם והוא לא יודע איזה מבין האמנות הוא אכל וכבר לקחו את שתי המנות אם ידוע לא בוודאות שהוא אכל חלב בשגגה הוא חייב להביא קורבן חטאת אבל כאן כשהוא מסתפק אם הוא אכל חלב זה נקרא ספק בחתיכה משתי חתיכות הוא אכל אחת מהחתיכות או את החלב או את השומן רק הוא לא יודע איזה חתיכה הוא אכל אז הוא מביא שם תלוי עד שהיו לו אם היא ודא לו שהוא לא אכל אז זה בסדר אבל אם לו שהוא אכל את החלב אביא חטאת קבועה אבל כל המושג של השם תלוי זה דווקא בחטאת כשזה בוודאי שהוא שג ונכשל הוא היה חייב להביא חטאת קבוהה אבל אם אם הוא עבר ונכשל הוא צריך להביא חטאת שלה ויורד כמו אצלנו בטומת מקדש וקודשיו אז כשהוא מסתפק אם הוא נכשל בשוגג הוא לא מביא שם תלוי ולכן על עשה ולא תעשה שבמקדש שהוא מצווה לצאת כשהוא טמא והוא מוזר לא להיכנס כשהוא טמא לבית המקדש על על זה אין מביאין יחידים השם תלוי זה מה שאומרת המשנה במסכת הוריות והמשנה מוסיפה ואומרת אבל בית דין חייבים פר אם הם טעו בהוראה על עשה ועל לא תעשה שבנידה שאנחנו נרחיב בזה בהמשך ששמה זה חטאת קבוהה והיחידים מביאים אם הם מסתפקים הם עברו השם תלוי על העשה והל לא תעשה שבנידה לפני שנבאר לגבי נידה מכל מקום זה משנה במסכת הוריות ועל זה באה המשנה אצלנו במסכת שבועות וכאמר זו חיוב יציאה מבית המקדש את אדם שנטמא היא מצוות עשה שבמקדש שבית דין אין חייבנה עליהפר אם הם טעו והתירו ואיזוהי מצוות עשה שבנידה שנאמר שם שחייבין עליה כשהוארו שלא כדין היה משמש עם הטהורה ואמרה לו נתמתי כותב רשי עכשיו ופרירש מיד כותב רש"י בקושי האיבר חייב כותב רש"י אלא יעמוד בלא דישה עד שימות האיבר ופרוש בלא קושי אבל אם הוא לא עשה את זה הוא חייב חייב חטאת מפני שיציעתו הנאה לו כב כביאתו ולכן אם הוא יצא מיד הוא יהיה חייב. אלא אם כן, כמו שרשי כתב במשנה, שיעמוד בלא דישה עד שימות העבר ופרוש בלא בלא קושי, שאז אין הנאה כבייתו. ואם בית דינוור הוא להתיר לפרוש מיד, אז הם מביאים פרים דבר של ציבור. אז אם כן, המשנה אצלנו מפרשת את המשנה במסכת תוריות. למדנו במשנה שאם פירש מיד במקרה של נידה חייב. מביאה הגמרא אתמר. הביה אמר משמי דרבי חיא ברב מי שפורש מיד יכול להיות שהוא יהיה חייב שתיים שתי חטאות. וכן אמר רב אמר בשם רב שמואל בר שבה שאמר בשם רב הונה שיהיה פעמים שיהיה חייו שתי חטאות שתיים חד הכניסה שהוא משמש לאחר שנטמאה עד שאמרה לו נטמתי אף על פי שהיא עוד לא אמרה לו נטמתי תכף הגמרא תסביר למה הוא חייב למה זה לא נקרא שהוא ענוס הרי הכלל הוא שאדם חייב קורבן חטאת רק במקרה שהוא היה שוגג שזה מקרה אמצעי בן שלושה מקרים. יש מקרה שהוא מזיד ממש ואז הוא חייב כרת. אדם שנכשל עם נידה חייב כרת אם זה היה במזיד. יש מקרה שהוא היה אנוס ואז הוא פטור לגמרי. אנחנו מדברים על מקרה שהוא שוגג, שזה באמצע בין מזיד לבין אנוס. אז הוא חייב חטאת. כאן שואלת השאלה למה הוא אמור להיות חייב? הרי כש מה שהגמרא מגדירה הכניסה הוא הרי באותו זמן לא עשה שום איסור לכאורה אפילו לא בשוגג כי אז היא עדיין הייתה טהורה היא עוד לא אמרה לו נתמתי הגמרא תסביר למה הוא חייב מחד הפרישה ועוד הוא יהיה חייב מה שמבינים בפשטות על זה שהוא פרש בלי להמתין כמו שרשי כותב במשנה עד שימות האיבר בלא קושי הבי בא רבה רב ההקשה בדבריהם במה היא באיזה אופן הוא מתחייב שתיים צריך להקדים כאן את דברי הגמרא בעמוד הבא שמביאה ברייתא נקרא את הלשון של הברייתא תנו רבנן פסוק אומר והזרתם את בני ישראל מטומותם היינו תפרישו אותם מטומתם וכתוב בסמוך הדבה בנידתה היינו מדובר פה שצריך להפריש מטומת נידה. אמר רבי יהושיע, מכאן אזהרה לישראל שיפרשו מנשותיהן סמוך לוטן. מה זה נקרא וסתן? וכמה זה סמוך? אמר רבא עונה. כותב רש"י במסכת נידה מפרש או יום או לילה. אם וסתה ביום יפרוש כל היום. ואם סתה בלילה יפרוש כל הלילה אז על זה רבה מקשה במאי באיזה אופן אמרו החכמים שיכול להיות שהוא יתחייב שתיים שתי חטאות אימה אם נאמר שהוא בעליה סמוך לבסתה כותב רשי שאינו אנוס על כניסתו מפני שהיה לו להעלות בדעתו שמתאי בשעת תשמיש ובמאי באיזה אדם מדובר כאן? אם נאמר אי לימה בתלמיד חכם שיודע שהמש עם הטהורה ואמרה לו נתמתי צריך להמתין עד שימות האיבר לשון רשי ביש למה הכניסה מובן למה הוא יהיה חייב מפני שהוא שוגג למה כסבר יכולני לבעול לפני שהיא תטמסוף היא כן נטמע אז הוא חייב הוא היה שוגג אלא הפרישה המילה לחייב הרי מזיד הוא הרי תלמיד חכם ולכאורה הוא צריך לדעת שאסור לפרוש בצורה כזאת ואדם שעובר במזיד לא מביא קורבן קורבן זה רק בשוגג ואם מדובר כאן בעם הארץ שהוא לא בקיא בהלכה ואם כן הוא לא ידע שאסור לא הכניסה ולא היציאה אידי ואידי גם הכניסה וגם העצים צה הוא אמור להתחייב חטת אחת כמו אדם שאכל שני זיתי חלב בהלם אחד הוא אדם שאוכל כזית חלב חייב חטת אם זה היה בשוגג ואם הוא אכל שתי עכזיתים גם כן אם זה בפעם אחת שהוא שכח את עצמו הוא יהיה חייב רק חטת אחת רק אם הוא מכו בו התרו בו אחרי כזית הראשונה אחרי הפעם הראשונה אל תאכל חלב הואכל חל עוד פעם אז הוא יהיה חייב חיב שתיים שתי חטאות אבל אם זה היה בהלם אחד בפעם אחת שהוא שכח אפילו אם הוא אכל שתי כזית הוא חייב רק פעם אחת אותו דבר גם כאן כותב רשי הרי לא נודע לו בין כניסה לפרישה שחטה שכשאמרה לו נתמתי אינו יודע שנתחייב על הכניסה כסבור אנוס אני עליה שהרי לא למד שמוזרין ישראל לפרוש נשותיהם סמוך לסטעם ואין זה אונס אלא שוגג וכיוון דלא למד נמצא שלא ידע בין כניסה לפרישה שחטה ואבלי הוא נחשב כמו בעל הנידה שתי בעילות בהלם אחד אז הוא צריך להתחייב רק חטאת אחת ואמר שחייב שתיים בשאין סמוך לבתה בזמן שהוא לא אמור לחשוב שהיא תעסר עליו ובמן במי מדובר כאן היא למה בתלמיד חכם אם מדובר פה בתלמיד חכם חכם ולא חד לא מחייב הוא לא צריך לחייב אפילו לא אחת הכניסה אנוס שהוא לא הרי לא ידע שהיא אמורה ליסר עכשיו כי זה לא היה סמוך לבסתם אז על זה הוא פטור לגמרי על הכניסה ועל הפרישה הוא לא מביא חטאת כי מזיד הוא הוא הרי יודע שאסור לפרוש מיד במקרה כזה הוא לא חייב קורבן כי זה לא שוגג ואם מדובר כאן בעם הארץ חדה הוא דמחייב הוא חייב רק חטאת אחת על הפרישה שהוא לא ידע שאסור לו לפרוש מיד אבל זה שעל הכניסה הוא לא חייב בכלל כי באמת היה מותר אז איך שייך שתחייב שתיים אלא מתרצת הגמרא הדר אמר רבה לעולם מדובר כאן בסמוך לבסתה שהוא אסור בה ומדובר כאן בתלמיד חכם אבל הוא לא כל דבר יודע ותלמיד חכם לזו שסמוך לבסתה הוא אסור רק מה הוא חשב שהוא יספיק לפני שהיא תעשר ולכן הוא שוגג ועל זה הוא חייב קורבן ואינו תלמיד חכם לזו הוא שוגג הוא אינו יודע כותב רש"י שצריך לפרוש בעבר מת ולכן גם על זה הוא חייב חטאת אז הוא חייב שתי חטאות אמר רבא ותריו תנינו שני החיובים כתובים במשניות כניסה תנינה ופרישת תנינה חיוב על הפרישה תנינה במשנה דקתני היה משמש עם הטהורה ואמרה לו נטמתי הוא פירש מיד חייו שנה מפורשת שעל הפרישה הוא חייב הכניסה תנינה ראינו מפ פרש שהוא חייב. יש משנה שאומרת שאם נמצא דם על המפה שלו, מפה כותב רש"י שקינח בה לאחר תשמיש, שניהם טמאים טומאת שבעה. היא משום נידה והוא משום בועל נידה. למה? ודאי ראתה דם קודם בעילה או בשעת בהילת השמיש. כך כותב רש"י. וחייבן בקורבן. כך כתוב במשנה. אז קודם כל בסדר. שניהם טמאים תומת שיבה כמו שהסברנו הם חייבים בקורבן. מה היא? על מה הם חייבים? לו וכאו כאן בסמוך לבסתה. והוא חייב חטאת על הכניסה בשוגג שהוא חשב שהוא יכול להספיק בהתרה הגמרא אמר לרבדה ברמתנה לרבא לעולם אי מלאך לעולם אני יכול לומר לך שסמוך לבסתה הוא ענוס על הכניסה במשנה מדברת בשלא סמוך לוסת מכגון שאמרה לו כותב רש"י נתמתי ופרש בקושי דכניסה כותב רש"י הוא אנוס כי זה לא היה בשעת וסתה והחיוב חטאת הוא על הפרישה כיוון שהוא לא ידע שאסור לפרוש כך חי תמה אם תאמר חיוב חטאת על הפרישה למה לי שמע צריך לחזור ולכתוב את זה התנלי במשנה שלנו כבר כתוב היה משמש עם הטהורה זה אצלנו כבר כתוב על הפרישה שהוא חייב חתן למה רבי היה צריך לחסוב את זה פעמיים אני יכול לומר לך בנידה היית צריך להשמעינן הם באו לחדש שמה עוד דין שאם אדם נמצא על שלה טמאים בספק ופטורין מן הקורבן כי שם במשנה מחלקים בין קנך מיד שאז טמיעים ומביאים קורבן כמו שבאנו מפורש לבין מקרה שקנך אחר שעה שאפשר לומר שראתה אחר תשמיש אבל זה ספק שאז הם טמאים מספק אבל הם פטורים מן הקורבן היידד באם מתנה כיוון שרצו לכתוב נמצא על שאלה היינו לאחר זמן שאז יש ספק ק אם באמת א באותו זמן היא כבר הייתה עצמה תענהנמי כתוב כבר גם כן את המקרה שאצלנו במשנה כתוב במקרה שנמצא על שלו שנמצא אדם על שלו שאז בטוח שהם חייבים חטאת והם שניהם טמעים שואלת הגמרא אמר לרבינה לרב אדה ממצית להוקמה לההי איך אפשר להמיד את המשנה בנידה בשלא סמוך לבסתה אלא בזמן שהיא לא אמורה ליסר והחיוב הוא על הפרישה והרי נמצא קטני אחר שפירש נמצא דם על המפה ונמצא לבטר האכמע משמע אחר כך היינו שהוא לא ידע קודם שפירש אלא זה אחרי שבכלל פירש רק אז זה נודע ואם כמו שאתה רוצה לומר שאת החטאת הוא מביא בגלל הפרישה הוא לא חייב להפרישה אלא כשכבר מעיקרה כי פריש לי מעיקר האב לידיעה אם היא אמרה לו נתמתי בזמן באותו זמן והוא פרש בכל זאת בצורה שאסורה אז הוא באמת חייב אבל כאן כשזה נודע אחרי כל הסיפור אז לא חייבים חטאת מוסיפה הגמרא אמר לרבה לרבדה צית מהדק אמר רבך תקשיב טוב רבינה אמר לך רבינה רבך אמר לך דברים טובים אי אפשר להעמיד את המשנה בפרישה החיוב הוא על הכניסה אמר לו רבעדה היחי מצית איך אני אקשיב לו דתניה עלה יש ברייטה על הדין הזה בנידע שאם נמצא על המפה שלו הם ודאי טמאים וחייבים קורבן כתוב שם בברייתא זוהי מצוות עשה שבנידה שחייבן עליה. ואם היית אם כדבריך שאחיובו על הכניסה הרי מצוות לא תעשה היא לא להיכנס. זה לא מצוות עשה לצאת. אונה הגמרא אמר לי היא תניתה. אם אתה שונה ברייתה כזאת חסר ותני החי. אתה צריך לומר שהיא חסרה וצריך להוסיף עליה. זו במקרה שנמצא על שלו שהוא חייב על הכניסה זה לא מצוות עשה אלא מצוות לא תעשה שבנידה שחייבין עליהם היה משמש עם הטהורה ואמרה לו נטמתי ופרש מיד חייו וזוהי מצוות עשה שבנידה וכולי אמר מה ראינו שאם פירש מיד חייב היחי אביד מה אתה מציע לו לעשות היא אומרת לו נתמתי מה יש לו לעשות אז אז הבאנו כבר את את הדברים שהביא רש"י כבר בהתחלה אבל כאן הגמרא מביאה את זה מפורש אמרנו שהוא צריך להעמיד את עצמו להמתין ורק אז באיבר מת לצאת אבל יש כאן גם עודצה איך עושים את זה שזה יהיה יותר מהר אמר רב הונה משמי דרב עומד בלי דישה ונועץ 10 ציפורניו בקרקע עד שימות האיבר ואסור הקושי וטובי השרב שזכה לקבוש את יצרו ולעמוד בעצמו שלא לפרוש בקושי אמר רבא זאת אומרת מהמשנה שלנו שאומרת שפירש מיד חייו משמע שאם הוא פירש בעבר מת פטור לומדים מזה שהמש בעבר מת באריות פטור והיא סרק דעת חייו אם יעלה בדעתך שהוא חייב הכה מה הייתה למה פטור כאן? כשפירש בעבר מת, למה הוא פטור? משום דאנוס הוא. חייבים לומר שהסיבה היא כי הוא אנוס. ולכאורה אם שפטור בעבר מת הוא משום שהוא אנוס הוא, אבל בכל מקום חייב בין משמש בקושי לבין משמש בעבר מת. אם כן, פנימה צריך להמתין כאן שימות האיבר, כי פירש מיד נמפטר שהרי הנוסו. אלא ודאי שיש חילוק בין אבר חי שיש בו חיוב לבין עבר מת שאין בו חיוב. לכן צריך להמתין כאן שמות האיבר. זוכה הגמרא אמר להבעיה לעולם אי מלאך לעולם אני אומר לך משמש מת באריות חייו וככה מה תעמה למה כשהוא פירש מת הוא פטור משום דענוסו ומה שאמרת דאמרת כיפריש שמיעה אדמה חייו התשובה היא שהיה לו לפרוש בהנאה מועטת באיבר מת הוא פירש בהנאה מרובה ולכן חייב אפילו שהוא אנוס שואלת הגמרא אמר לי רבא ברחנן להביאי אם כן שיש חילוק בין פרישה מיד באיבר חי שחייב לבין פרישה בעבר מת שהוא פטור מצינו דרך ארוכה וקצרה גם בנידה שאם מעריך ושהה פטור אם יצא מיד בקצרה חייב וענן אנחנו במקדש תנן בבית מקדש יש הבדל בין דרך ארוכה לקצרה ראינו שהמשנה כותבת את זה שאם הוא נטמע בוא מדברים על טומאה רגילה אדם שנתמע למשל בשרץ הוא עומד באמצע האזהרה אז הוא חייב לצאת בדרך הקצרה ואסור לצאת בדרך הארוכה ואם כדבר דברך שגם בנידה יש את ההבדל בין ארוכה לקצרה משנה הייתה צריכה לכתוב גם בנידה את החילוק הזה מתרצת הגמרא אלא משום דלא דמ הם לא דומים אחד לשני ארוכה דהכה כאן בנידה אם הוא המתין שזה כמו דרך ארוכה הוא פטור זה כיוון שהוא יצא בעבר מת וזה כיוצא בדרך קצרה דעתם זה דומה למקרה שאדם יצא בדרך קצרה בבית המקדש שהוא יהיה פטור וארוכה דעתם זה שבבית המקדש אם הולך בדרך ארוכה הוא יהיה חייב זה כמו קצרה היינו כשהוא יוצא בעבר חי דאחר כאן שהוא חייב אז נמצא אם כן שבבית מקדש בארוכה הוא חייב ובקצרה הוא פטור ואצלנו זה הפוך בארוכה הוא פטור ובקצרה דווקא אז הוא יהיה חייב לכן כיוון שהם שונים אי אפשר לכתוב אותם יחד בבקשה הגמרא מתקיף ל רב הונה בריידר רב נתן מי אמר הביה כי הביה הוא זה שאומר שהמש בעבר מת באריות חייו והסיבה שכאן אם הוא פרש מהנידה בעבר מת הוא פטור מפני שאנוס הוא למה הוא אנוס על מה בשלא סמוך לבסתה כמנן כי מדובר פה שהוא היה בהיתר זה לא היה סמוך לוסתה כי אם זה היה סמוך לבסתה הוא לא אנוס, הכי הרבה יכול להיות שהוא שוגג כי היה סבור שהוא יספיק בהתר. ואם מדובר כאן בסמוך לבסתו והוא שוגג, הוא שוגג לא רק על הכניסה, אלא גם על היציאה כי צריך לעלות מדעתום לכתחילה שיכול להיות ש היא תעסר עליו. אז אם כן הוא אמור להתחיב שתי חטאות במדי שכתוב כאן שליציאה הוא פטור מפני שהוא אנוס רואים מכאן שלא מדובר פה סמוך לסת אז באמת אפשר לומר שהוא אנוס זה לא סמוך לבסתה הכל כאן היה בהיתר גמור הכניסה ואם כן נמצא שהיציאה אם זה עוד היה ב ומת אז הוא נחשב אנוס והרי הבא יהודה אמר הוא אומר בדף יז עמוד ב כמה שורות מלמטה הוא אומר שם הגמרא הבינה בהתחלה שהוא מדבר על המשנה שהפורש מהנידה בקושי איבר חייב שתיים עלמה אם הוא חייב שתיים חייב להיות שמדובר כאן בסמוך לבסתה סקינה שהוא שוגג והוא חייב קורבן על הכניסה כי אם זה לא סמוך לבסטרה אז על הכניסה הוא אמור להיות פטור אז אם כן, איך אפשר מצד אחד להעמיד את דברי הביה שהוא חייב שתיים? ומצד שני, מוכח מדברי הבא שהמשנה שלנו שאומרת שעל היציאה הוא אנוס, מדובר לא סמוך לבסתם. אם אם במשנה שלנו מדובר לא סמוך לבסתה ולכן הוא ענוס אז למה הבאי אומר שהוא חייב שתיים הגמרא הבינה שהוא מדבר על המשנה שלנו אם הוא חייב שתיים זה חייב להיות ש שהוא חייב גם על הכניסה זאת אומרת שגם על הכניסה היה משהו לא בסדר זאת אומרת שמדובר פה בסמוך לבסתם מתרצת הגמרא דברי הבאי שהוא חייב שתיים לא נאמרו על המשנה כי תמר דבי בעלמה יתמר אדם שמש עם הטהורה סמוך לוסטה ושגג והוא חשב שהוא יכול להספיק בהיתר והיא אמרה לו נתמתי אז הוא חייב שתיים זה היה סמוך לבסטה אז הוא שוגג על הכניסה וגם על היציאה אפילו אם זה היה בעבר מת והמשנה שמחלקת בין פירש בקושי לעבר מת מדברת בשלא סמוך לבסתם כיוון שהוא ענוס אז אם הוא פירש בעבר מת הוא יהיה פטור אבל אם הוא פירש בקושי איבר חייב כי היה לו לפרוש בהנאה מועטת והוא פירש בהנאה מרובה. אומרת הגמרא, יוסי בן לקוניה היו לו שני בנים, רבי יונתן ורבי שמעון. באמיני רבי יונתן הוא שאל מרבי שמעון. באמיני רבי יונתן בן יוסי בן לקוניה. מרבי שמעון בן יוסי בן לקוניה. אח שלו, הוא שואל אותו שאלה כזאת. אז הרע לבואל נידה מנין מן התורה שקל קל הפתק בי אז רבי שמעון לקח גוש אדמה וזרק על רבי יונתן שואל אותו הזרה לבואל נידע אתה מחפש זה מפורש בפסוק ואלישע ונידה טומתה לא תקרב אלא השאלה הייתה אזהרה למשמש עם הטהורה ואמרה לו נתמתי היכן יש אזהרה דאפריש מיד לא יפרוש מיד אלא ימתין שזה יהיה בעבר מת מנלנו לומדים את זה אמר חזקיה אמר קראה פסוק אומר ותהי נידתה עליו המילה עליו דורשים אפילו בשעת נידתה תהיו היינו שלא יפרוש מיד יש מקרים שאפילו בזמן נידתה עליו שימתין עד שהיה עבר מת ואז יפרוש שואלת הגמרא שכחן מצאנו מצווה תעשה תה עליו לאחר שנטמאה עד שימות האיבר לא תעשה מנעלן אמר רב פעם רפה מר קרב פסוק אומר ואלישה בנידה תומתה לא תקרב ולא תקרב אפשר לפרש גם כזהרה שלא יפרוש מהאישה בשעת מידתה מיד אלא להמתין עד שימות האיבר נמי לא תפרושו כמו דכתיב האומרים קרב אליך אמות בעצמך ואל תיגעש בי כי קידשתיך אל תיגש אליי כי אני יכול לטמות אותך אם כן גם כאן אפשר לבאר ולישה ונידע טומתה לא תקרב אל עצמך אלא תישאר במקומך ואל תפרוש בעבר חי מביאה הגמרא תנו רבנן ברייתא פסוק אומר הבאנו כבר את הבריתה הזאת קודם והזרתם הפרשתם את בני ישראל מטומתם ובסמוך כתוב הדבה בנידתה היינו שום דבר פה על לפרוש מטומת נידה אמר רבי יהושיע מכאן הזהרה לבני ישראל שיפרשו מנשותיהן סמוך לבסתן וכמה זמן המרה באונה אם וסתה ביום פורש כל אותו ביום ואם וסתה בלילה פורש כל אותו לילה ככה רש"י מביא אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי כל שאינו פורש מאשתו סמוך לבסת אפילו אם יש לו אבין לו בנים כבני אהרון לא עלינו אמתים דכתיב והזרתם את בני ישראל מטומתם וכתוב שמה בהמשך הדבה בנידתה סמיך לה כתוב בסמוך אחרי מות שני בני אהרון אמר רבי חיא ברבא אמר בשם רבי יוחנן כל הפורש מאשתו סמוך לבסתה אביין יהיו לו בנים שכרים נכתיב להבדיל בין הטמא ובין הטהור וסמוך סמיך להי כתוב אישה כיתזריע וילדה זכר מהסמיחות לומדים שהיא מבדיל בין הטמא לטהור ופורש מאשתו לפני הזמן שהיא יכולה להטמא יוולדו לו בנים זכרים רבי יהושע בן לוי אומר הביין לו בנים ראויין להוראה היו לו בנים שיהיו ראויים להוראה דכתיב בעניין שטוי יין להבדיל בין הטמא ובין הטהור ובסמוך כתוב ולאורות אמר רבי חיא ברבא אמר בשם רבי יוחנן כל המבדיל על היין במצאי שבתות הוא יזכה שיהיו לו בנים שכרים אבין לו בנים זכרים נכתיב לגבי שטוי יין להבדיל בין הקודש ובין החול לומדים גזירה שווה להבדיל להבדיל כך מבאר המרשה וכתיבתם כתוב בפרשת שמיני להבדיל בין הטמא ובין הטהור ובסמוך כתוב וסמיך לאישה כי תזריע וילדה זכר אז היין זה להבדיל בין הקודש ובין החול ולומדים גזירה שבה להבדיל בין התמאה בין הטאור אישה כתזרה וילדה זכר. זאת אומרת אם בן אדם מקדש על היין במוצאי שבתות הוא יזכה לבנים שכרים. רבי יהושע בן לוי אמר הוא יזכה שול בנים ראויים להוראה דכתיב להבדיל בין הקודש ובין החול ולאורות. כתוב לגבי שטוי יין להבדיל בין הקודש ובין החול וכתוב ושמוכל לאורות שיזכה אם הוא מקדש על היין מוצאי שבתות שהוא לו בנים ראויים להוראה. אמר רבי בנימין בארפת אמר בשם רבי אלעזר כל המקדש את עצמו בשעת תשמיש כותב רש"י דרך צניעות הבין לו בנים זכרים שנאמר והתקדשתם והיתם קדושים ובסמוך כתוב וסמיך לי אישה כתזריע וילדה זכר ועד כאן דף ייח
לצפיה בתכנים נוספים: