הדף היומי מסכת שבועות דף יד

הדף היומי בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il

הדף היומי מסכת שבועות דף יד

[מוזיקה] שבוע דף יד מתחיל בסיעתא דשמעי אמצע שורה תשיעית מלמעלה ואי אשר לאום בשיעור הקודם למדנו הבריסה אמרה כתוב הפסוק ושוחסיר אחתוס אשר לאום זאת אומרת שהסיר הפנימי מכפה רק על העם ולא על הקוינים כשהגמורי אשר לאום לאורך דוסה זה מה שהוא בא ללמד שלא יכפר על הקינים הי מבקומר החמונה מדעם להבה שהסיר הזה יקנה מכספו של הציבור ולא משל כהן גודל. וכיוון שהפר נקנה מכסף הכהן גודל צריך הפסוק לומר שהסועיר לא נקנה מכספו. אונה הגמורה ההוא מאי סדס בני ישראל נפקה. אז אשר לא מיותר לומר שהקוינים לא מתכפרים בו. מקשה עכשיו הגימורה על החלק השני של הבריסה. מה אמרנו בהמשך הבריסה? שלכאורה גם בפר לא יתכפרו הקוינים. כי כתוב ויקריספר אחטוס אשר לוי שואלת הגמור והי אשר לוי לאורכו דוסה שלא יתכפרו באחרים שהוזקקת להביא פסוק שיתכפרו בהקויינים הם יבוא ללקדתניה כתוב שלוש פעמים אשר לא י בפר אז אחד בא לומר מי שלא יומי ונבי משל ציבור צריך לקנות זאת מכספו של הכהן גודל יוכל יובי משל ציבור שנה הציבו מסכפרים אבל יוב משל איכובקינים שאובקינים מסקפרבו תמד פעם שנייה אשר יוכל לא יבי לכתחילה ואם הבי מכסף של הקוינים כושר תמוד לאמר שוב אשר לוי פעם שלישית הכוסוב שוננו לעקב הכללו בקודשים שמה שכתוב רק פעם אחת זה למצווה מה שכתוב פעמיים זה לאיכובה הקופונים אז לא בא ללמד שמכפר רק על הכין הגודל אונה הגמור תנ של הבריסה אוכוקה שלי שהוא אמר יוכלזכר פה פורש של הארון שהריכונמר אשר לוי מתכוון לומר כך לא כיוון שאשר לו לא בא למעט את הקוינים אלא הוא טוען כך מה ישנה בדעום דלא מחפר למה הקינים לא מתכפרים בסוריר הפנימי דלא כוחסר בממומנ דרסיב אשר לאום שדווקא העם שהוא משלם זאת הוא מתכפר ולא הקינים אם כך בדערינמה שכתוב אשר לוי וזה מלמד אותי כמו שרינה בברייסה שזה נקנה מממונו של הכהן גודל לאיקוחסר בממוינה זאת אומרת שזה לא עולה לקוינים אם כך לא תכפרו בזה כמר שהם כן מתקפרין כי כולון קרועים בישראל ויקת הגמורה מה ראינו בדף הקודם שנחלקו התנועים האם יש כפור לקויין בסורר המשתלח רב יודה סובר שבשער הביירס כולם מתקפרים בסורר המשתלח רק בתומס מקדוש וקדושוב וזה מה שהישראל מתכפרים בסיר הפנים והסורר החיצוים וזה הקוין מתכפרים בפר אבל רב שמר חולק והוא סובר שהקויין מתכפרים רק בפר שואלת דרך עכשיו הגמורה בי שלמל רבי שמעון דרסי זה מה שכתוב בפרט ריבידוין ודמפר כתוב פעמיים וכיפר בעדווי בתיסוי בגימור רבי יומפרש הכוונה כפורס דבורים וידוי כי לא ייתכן שבכפורס דם כרי זה כתוב לפני השחיטה ויש גם את מתן דמו יש לנו כאן שלוש כפורס לכפר על שלושת העבורות שהישראל מתכפרים בשעירים אז אחד מהשלושה כנגד סועיר הנעשה בפנים שישראלים מתכפרים מהסור הנעשה בפנים שזה טולה על תומס מידש וקדושוב שיש בו ידי בתחיל ואין לידי בסוף ואחד כנגד סור הנעשה בחוץ שישראלים מתכפרים על טומס מדש וקדושו שהם בידי בתחיל ויש בידי בסוף ואחד כנגד סויר המשתלח על שר הוררס לכן צריך את שלושת הדברים בפר אלו לרבי יהודה תרי וידועין ודם הפר לא מולי בחד וידוי ודומי סגיה מספיק שתיים וידוי אחד בזריקת אדם אחד במקום הסוער הפנימי שישראל מתכפרים ואחד במקום הסוער החיצון הבסורר המשתל גם הקוני מתכפרים אונה גמור מה שצריך שתי וידועים זה איך עוד לוי ואחוד לבייסוי כדי לדבר רבי שמואל כך מידסדינוגס מוטב יובוי זקי ויחפר על החייב ועל יובוי חייב ויכפר על החיב לכן קודם כל הכהן גודל מתכפר מתוודה וידוי ראשון עליו ועל בני ביתו אחרי שנעשה זכאי על ידי הוידו הזה זה הוידו השני שוחיפה בדו בעד ביסו שזה כולל את כל הכוינים אבל שניהם כפו פורחת שזה במקום אחד השעירים ואחר כך יש את הדם במקום הסועיר השני אבל בסועיר ה החיץ הסיר הזוזל כולם מתכפרים יחד על כל שער הוררס אדרונלוך שבועי שתיים ונתחיל בסיעתא דשמיא פרק שני פרק ידיוסטומה אומרת המשנה כמו שפתחנו את המסכת ידיוסטומה ש אז כמו שדיברנו שם רש"י אומר כבר פרשת פרק רישנה משנה שבוס שכדי להתחב בקום אוילה ויוירד אז יש שתיים שמפורשות בתורה ידס ועוד שתיים שנלמדים מפסוקים דהיינו השתיים שמפורשים בתויר זה שהוא שכח שהוא נטמע והוא אכל קודשים או שהוא שכח שהוא נטמע והוא נכנס לבסמקדוש ועוד שתיים שהוא זכר שהוא טמא אבל הוא שכח שקם ביסם מקדש ווא נכנס או שהוא שכח שזה קודשים והוא אכל אותם אז מתחילים לפרט בקודש נתמו ויודע שנתמו או מיד בשעה שהוא נטמע או אחר כך נודע לו ואחר כך ונלמו ממנו הטומה וזוכורס הקודש הוא זוכר שזה קודשים או נל ממנו הקוידש הוא שכח שזה קודשים וזוכור סתומ זוכר שהוא טמא או נלמו ממנו זה וזה גם הוא שכח שהוא טמא וגם הוא שכח שזה קודשים ומבואר ברמבם תסיום טב שזה לא אופן שלישי כר אמרנו רק שתיים שהם ארבע אלא זה שניהם ביחד חיבור של שני הלומס ביחד ובאחד מהמקרים האלו ואוכלס הקוידש ולא יודע או שהוא לא ידע מהטומ או שהוא לא ידע מהקידש או ששניהם הוא לא ידע ומי שאוכל יודה הרי זה באוילה ויוירד עכשיו אותו דבר במקדוש נטמו ויודע שהוא נטמע ונל ממנו טומאה וזוכורס המקדוש או נלמנו מקדוש וזוכורס הטומאה או נל ממנו זה וזה הוא גם שכח שהוא טמא וגם שכח שקם בסמקדוש ונכנס למקדוש ולא לא יודע מה הטומקדוש או משניהם ומי שיוצו יודע הרי זה באוילה ויוירד אומרת המשנה איך עוד נכנס לעזור מלחי בקורבן ואיך עד הנכנס לתוספס האזורה שהוסיפו אחר כך כי היא קדושה בדיוק כמו הראשונה שהם הוסיפין עלועיר על קדושת ירושלים אם רוצים להוסיף על ירושלים ועל האזוריס אלו בדברים הבאים שנראה בגימור שהכל נלמד בפסוקים במלך בהסכמתו של המלך ונובי שהוא מסכים לכך ואורי ותומים שואלים ברור בתו שהכהן גוד לובש סנדר ובשתי טוידס שני לחטוידו שמקיפים כמו שנראה בגמורה ובשיר נראה בגמורה איזה שיר שרו ובזדין מלכינו שתי טוידס אחריה אכלת כמו שנראה בגמורה וכל ישראל אחריהם יש שתי חלות פנימית וחיצונה נראה בגמורה מה הכוונה הפנימס נכלת החיצון נשרפת כמו שהגמור תפרש וכל שנעס בכללו אז זה לא קדוש ונכנס לשום אין חי ולא כי לא חל זה גדוש שסורה נתמו באזורה והוא ידע שהוא נטמע ונל ממנו טומה וזוכורסמקדוש אונמנו מקדוש הוא שכח שקם בסמד וזוכור הטומה אונה למנו זה וזה וישתחבו בשעה שהוא נעלם ממנו אחד מהם אושתם או ששו בכדי שתחבו נראה בגמור את השיעור אוי בוא לו ברוךו יש שתי דרכים איך לצאת לבסמקדוש והוא יצא מהדרך ארוכה יותר חייב וחייב קורבן אפילו שהוא לא שעה אלא הוא הלך מיד אבל הלך בדרך ארוכה יותר וכל השיעורים זה הלוך למישה למסיני למי שנתמע בתוך הזורם אבל אם הוא מיד יצא בקצורו והוא לא השתחב לא שעה אלא הוא מיד הלך בדרך הכי קצרה פוטור עכשיו כך באוירס במסכת אויריס אומרת המשנה אין חיובין עלסיססה שבמקדוש מה הכוונה שם מדובר לגבי פרם דובו של ציבור ולגבי פרק כהן משיח. אם הציבור חטו חטא שכזה חטא שיחיד חוטא כזה חטא בשוגג מביא חטוס אבל הם לא חטו סתם אלא בז נורא שהאיסור הזה הוא לא אסור ורוב כלל יסור חטו על פיהם אז כשנודע להם שהם חטו מביאים פר אלם דובה של ציבור כמו כן כהן משיח כהן גודלשו משוח בשם הנמישו שהורה לעצמו איזשהו היתר והוא נהג על פי התרו ואחר כך נודע לו שהוא עבר על איסור אז הוא מביא קורבן מיוחד פר כהן משיח אומרת שם המשנה שאין חיוב שכזו חטוס על עס על לאסס שבמקדוש אז מה הכוונה אז המשנה כאן אומרת זו מצסה שבמקדוש יש מצסה ויש שלכו מן המחנה כל טומל נפש מי שנטמע בתוך הזורה הוא צריך לצאת כמו כן יש לו כמו שנראה בגימור רשי מביא שם שאין חיוו למה באמת כמו שהגימור מבארת שם כמו שנראה בהמש גם הוא יובע שם החטוס המיוחדת הזו באה רק במקרה שאם אדם פרטי עבר על זה הוא חייב חטוס רגילה אבל בטומס מקדוש שאדם פרטי שחוטה בזה יוחב אוילה ויוירד אז אין בזה את החטס המיוחדת הזו כשם בויריס המשנה ממשיכה אבל חיובן על אס שבנידו אז המשנה כאן מפרטת גם את זה ואיזו מצו אס שבניידו שחיובנ שזה דומה לאס שבמקדוש שהוא נכנס בהיתר ויראה לו לו טומא באזורה כזו דוגמה יש בנידו ששם יש כן חיוב שלחתו יסאלו מה הכוונה אויו משמש עם התהורו אשתור טהורה ואומר לי באמצע נתמיסי כעת הרגשתי שיוצא מדם ופירש מיד אומר רשי בקושי האיבר חיני שיציוסוי אנו אלוקביוסוי אלא מה הוא צריך לעשות יעמוד בלא דישה עד שימות את האיבר ופרוש בלא קושי זה עסק כמו שנראה בגימורה אז על כזה עסק דיינו אם באז נורא שאין איסור כזה וכלל ייסר לחטו או כ משיח הורה לעצמו והוא חטא ישכן את החיוב של החטוס המיוחדת של פרש פרעד של ציבור כעת חוזרים למה שראינו ברש מה ראינו ברש את אומר שתיים שאין ארבע יש חיוף קורמל יוד בין אם הוא שכח שהוא טמא בין אם הוא שכח שזה קודש וביס המקדוש דעות חולקות רב לזר כתוב השרץ ונעלה ממנו כתוב בקור מלב יוד אוי בניבל לשרץ תומגע ונל עמנו אז הליל להם שרץ חי דווקא אם הוא נעלמה עמנו טומה ואין חייב ללם מקדוש אם הוא זוכר שהוא טמא רק הוא שכח שקם בסמקדוש והוא נכנס או שהוא שכח שזה קידש ואכל הוא לא חייב קורא מלב ירד רבי עקיבו אומר הוא דורזות אחרת נראה בגימור מנף כמין ביניהם ונעלה ממנו והוא טומאה הללם טומחי ונוחל להם מקדוש רבי שמואל חולק רבי שמואל אמר כתוב ונלם ונלם שתי פים באותה פרשה לחי בלילם טומה ועללי בקדוש אם הוא שכח את אחד מהם יש כן חיוב כמו שראינו ברש 2 ש4 אומר הפופל הבאי שתיים שר שן ש האביון יש כאן שש ידיע סתום מתחיל לבסוף שהוא ידע שהוא טמא שכח ושוב נודע לו יש כאן שתיים ידיוס הקודש בסוף ידע שזה קידה שכח והוא אכל ואחר כך זכר שוב שתי ידיעות אדיוס מקדוש ידע שבסיסמקדוש שכח נכנס ונזכר התחיל בסוף אומר לו הבתמך יש כאן שמונה יד בדס הטומ יש טומדקוידש ותומדמדש תחיל לבסוף הוא ידע שהוא טמא שכח ואכל קודשים ונזכר שהוא טמא הוא ידע שהוא טמא שכח נכנס ביסמקדוש ונזכר שהוא טמא יש לנו כבר ארבע אחר כך עוד שתיים של קידש או שתיים של מקדוש יש שמונה אומרת הגמרא ה לאיכש שם טומחסי הוא שכח שהוא טמא א מכל מקום שיטה ויש כאן שש ולא אר ארבע אומר הפופל לאוילום כמו שהקשט לי תמנבין יש כאן שמונה אבל ארבו כמהסרב ידס הראשונות זה שהוא ידע שהוא טומ לגבי קודש הוא ידע שהוא טומ לגבי מקדוש הוא ידע שזה קודש הוא ידע שזה מקדוש דלא מיסי קורא לא מביא אותו עדיין לידי חיוב קורב צריך את הידיע בסוף לאכושים מפטים רק את הארבע שאחר כך בסרסה שנודע לו אחר כך דמסדק זה מביא בי אותו זה מודיע לו שהוא חטא וזה מחייב אותו את הקורבן כוחושיב רק אותם פרטו י כדמרי להפך אומר פופל אומתין ורבו כמהיס הידיות שבתחילה דלסנא בכל הפרו כולו זה חידוש רק כאן כוחושיב למשל אדם שאכל חילה בשוויג חייב 11 רגילה אפילו שמעולם לא נודע לו שחתיכה זו היא חילה ורק אחרי אכילה נודע לו הוא חייב כאן יש חידוש שצריך ידיה בתחילו את זה את זה מפרטים זה הארבע ידיוס ארבות בסרייסה שנודע לו שהוא חטא דיסנה בכל התרוקולו בכל הקורבונס כל החטוס אם לא נודע לו לא מביא חטוס את זה לא יקר חושיב בוא רב פופה מסתפק רב פופה נל ממנו אלחסטו במהו כשהוא נגע בשרץ הוא ידע שהוא נגע בשרץ אבל הוא לא ידע שהוא טמא האם זה נחשב כידי או לא אומרת הגמרא איך דומה אילמדלא יהודה שרץ טומ צפרדי הטומה הוא ידע שיש רצים שמטמים אבל הוא חשב שצפרדיה המטמת ולא אלה שדומים לצפרדיה הצב הלטה למשל שהם במתקי מתמים והוא נגע בצו והוא חשב שהוא לא נטמע כי רק צפדיה המטמת אז זה לא ייתכן שזה ספק אם זה ידי או לא זיל קורא ברבו לך תשאל בחדר תינוקות של בית רבן הם לומדים את הפסוק החוילד והצוב אז אין כנאי שיש כאן ודי בתחילו מסבירים הראשונים כיוון שכל ילד יודע את זה אפילו אם הוא לא ידע הוא יכל לשאול כל ילד ויענה לו אז זה נחשב כאילו כבר ידע רק שהוא שכח שהוא נגע בזה נכנס סמיד שאכל קודשים ואחר כך נודע לו אז יש כאן ידיע התחיל ידיע בסוף ואלם בינתיים אז מתי הספק אומרת הגמור לאילום דיודה בטור שארץ הוא ידע איזה שרוצים מתמים וכגון דנוגה בקעדושו בכעדשה מאשר ארץ ולא יודה קדושו אם באלוהים מטמה או שמהשור יותר גדול מה כדמת אשר בו ידי יש כאן יד בתחילו ויד בסוף בינתיים מקדוש יודע אין כאן ידיה גמורה בתחילו כולו ידע את היסוד הזה שבקדושו כבר נטמע בראשונים מסבירים שבשונה מהמקרה הקודם שם כל ילד יודע איזה שרוצים מטמים אז זה נחשב כי ידיע אפילו שהוא עצמו לא יודע כי יכול לברר זאתכן שהוא רוצה אבל זה שהשיעור בקדוש הוקמה מטמא זה דבר שרק חכמים יודעים אז זה ייתכן שזה הלומה תיקו נשאר בספק עוד ספק בואי רבי ירמיה למדנו שגם אלה מקדוש מחייב מה קורה בן בו ולשאול לארץ ישראל ישראלי בדרך כלל יודע יחם ביס מקדוש אבל עכשיו הגיע מחוץ לארץ והנה להם מנומו כמקדוש הוא יודע שיש מקדוש בירושלים אבל מעולם לא ידע היכן מקומו של בסיס המקדוש מה הוא האם זה נחשב כידיע בתחילו ואם הוא אחר כך נכנס לבסמקדוש ואחר כך נודע לו שכאן איפשהוא נכנס לבסמקדוש זה ידיעה בתחילו וידיע בסוף אל בינתיים והוא חייב או לא הייתה לו ידיעה כי ידיה הכוונה שהוא יודע שקם בסמקדוש והוא שכח אומרת הגמרא לי בדמן לדעת מי מתנו עם הספק הזה שייך אי עלי בדרבקי ודבו ידי בתחילו ולכן שייך להסתפק לשיטתו או לא מחייב על מקדוש הוא מחייב רק עלם טומה ולא על מקדוש אז לא שייך הספק לשיטתו ורשנים מתקשים למה לא שייך יתכן גם לשיטתו שנעלמה ימנו טומה וגם הוא לא יודע היכן מוק מקדוש והשאלה היא האם הוא חייב כי זה נחשב כיתה לו ידיעה על המקדוש ועל הטומ ועכשיו נודע לו על שניהם אז הוא חייב או שאומ אמנם על הטומת לו ידיע ונעלם אבל על המקדוש זה לא מספיק ידיע שהוא ידע שיש בסמיד שלא ידען זה אז יש כאן שתי שיטות בראשון עם קיצוניות הריתו מתרץ בחידוש גדול שלפי רבי עקיבא שהוא מחייב רק עלמם טומה אז ודאי שצריך להיות זודן מקדוש צריך לדעת ברור שקמביס המקדוש ועל זה הוא מיזיד רק נעלמה עם הנוטומה ולכן לשיטתו לא שייך להסתפק הרבן מפרש להפך אין שום אז לא שייך להסתפק יעליב בד רבי שמואל דמחא ללמקדוש או לא יבוא ידיה בתחילו כמו שנראה בסוף הפרק כמו שהזכרנו בפרק הקודם לשתתו לא צריך בכלל ידיה בתחילו אז מה זה שני כן ידע לא ידע הוא נכנס לבסם מקדוש אחר כך נודע לו שקם ביסם מקדוש אז ודאי שהוא חייב אלא לא יצריכה עלי בדרבי שראינו בפרק ראשון בדף דבו ידיה בתחילו כדי להתחייב ומחיב גם על מקדוש ואומר ראינו שם שידיעזרה בו שמו ידיה אדם שלמד בחיידר שמי שנוגע בשרץ נטמע והוא נגע בשרץ והוא ידע שהוא נגע רק הוא לא קישר זאת למה שהוא למד והוא לא תפס שהוא נטמע הוא לא שם לב לכך ואז הוא נכנס למשמקדוש ואחר כך שהוא יוצר אומר רגע הרי נתמתי זה נחשב כי די התחיל ודי בסוף אלה בינתיים והוא חייב שאלה היא מה היא באופן שלפנינו כדדיק מקדוש בלילום ידע שיש בסמקדוש ידי מילה יש כאן ידי התחיל ודי בסוף אלה בינתיים והוא חייב אומקים דמקל יודע ידע בכלל לכן מקם המקדוש הלומי יש כאן הלומ מלכתחילה אין כאן ידיה ועלומה אלא מלכתחילה לא ידע בכלל למיסקדוש אז אין כאן ידיע בתחילו לחייב אותו קורבן מוסיף רש"י זה לא דומה לדז בסרבוי כי שם הוא ידע את כל המידע שצריך לדעת הוא ידע שהשרץ מטמאק שנוגעים בו וכשהוא נגע הוא ידע שהוא נגע בשרץ רק הוא לא נזכר להכיר שהוא נטמע בנגיעה זו אז אומרים הוא ידע שנוגע בשרץ טמא הוא ידע שהוא נגע אז אין קנה לומר כך הוא שכר ונכנס לביש מקדוש אז ממילא יש כאן כאן הידיה וידיע ואלה בינתיים אבל זה שלא ידע בכלל מימיו וכן מקום המקדוש אז אין כד בשר הבזמילא אין כן יודע בתחילו או שבע עצם זה שהוא יודע שיש ביס מקדוש זה כן נחשב כידי תחילו ואפשר לחב אותו קורבן תיקון נשאר בספק עד כאן דף [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: