הדף היומי מסכת שבועות דף יב

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת שבועות מבית "דרשו" עם הרב מאיר שפרכר שליט"א, הדף היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי מסכת שבועות דף יב

[מוזיקה] שבועות דף יב מתחילים בעזרת השם שורה 13 מלמעלה במילים אמר רב שמואל בר רבי יצחק בזמן המרד שאבשלום מרד באביו דוד המלך דוד המלך היה חייב לברוח מירושלים הוא ברח דרך הר הזיתים סופר פר שם בספר שמואל א' פרק טז איך שהוא התחיל לרדת במורה דר הזיתים והנה ציוה לקראתו ציבה היה עבדו של מפיבושת מפיבושת היה בנו של יונתן יונתן היה בנו של שאול המלך ציבה מופיע לפני דוד המלך עם צמד חמורים עם לחם עם פירות עם יין שואל אותו דוד המלך, מה אלך בשביל מה הבאת את זה? אז הוא מפרט, החמורים לבית המלך לרכוב. הרי כשהוא ברח הוא יצא ברגליו. הרלבג שם בפרק טו, פסוק טז, מבאר שזה היה כדי שלא כל כך יבחינו איך הוא בורח, לכן הוא לא רחב על סוסים וחמורים. אז כעת ציבה הביא לו חמורים לבית המלך שהיוכל לרחוב עליהם. יוכלו לרחוב עליהם. ומה עם הלחם והפירות? לאכול הנערים. שיהיה לנערים מה לאכול. אחד מהפירות שם כתוב קיץ. הלחם והקיץ לאכול הנערים. כותב רש"י בעמוד הבא שמכאן המקור למילים קיץ המזבח התרגום יונתן מבאר מה הכוונה קיץ דבלתא דבילה היינו תאינה הכוונה תאינים תאינים זה דבר מתוק כדי כך שיש דבש תאינים והיו רגילים בסוף הסעודה להביא מיני מתיקה וזה בדרך כלל נקרא קיץ כל מיני פירות מתוקים שמביאים לקנח ולסיים את הסעודה. אותו דבר יש גם כשמסיימים את הקורבנות על המזבח אז היו מביאים עולות נדבה קיץ המזבח מביאים עוד קורבנות כדי שהמזבח לא יעמוד בלי קורבנות ו היו מביאים עולות נדבה מכל מיני מקומות מכל מיני סוגי תרומות אחד המקומות שמשם היה אפשר להביא עולות נדבה בשביל קיץ המזבח. אז אמר רבי יצחק בשם רבי יוחנן שהיו משתמשים עם אותם ארבעה כבסים שהיו נשארים בסוף כל שנה שהרי הייתה בבית המקדש לשקה שהייתה נקראת לשקת התלאים תלה כבשים היו שומרים שם כבסים לקורבן עולת התמיד ובמסכת מעילה דף יג כתוב שחייבים להיות שם לפחות שישה כבסים והרי התורה אומרת שכל ראש חודש ניסן צריך להתחיל לקנות קורבנות קורבנות ציבור בבית המקדש מהשקלים שאנשים תרמו בשנה הזאת ולכן בראש חודש אדר משמיעין על השקלים מפרסמים בכל מקומות ישראל להביא מחצית השקל לבית המקדש ומראש חודש ניסן והלאה כל הקורבנות היו קונים מהכסף החדש ביום האחרון של חודש אדר שהוא סוף השנה של הקורבנות בבית המקדש היו הרי שישה כבסים בלשקת התלאים והיו מקריבים רק שני כבסים כבש אחד בבוקר וכבש אחד בין הארבעים לקורבן התמיד. אז נשארו ארבעה כבסים. מה היו עושים איתם? אז אומר רבי יצחק בשם רבי יוחנן שלפי דעת רבי שמעון שסובר שאי אפשר לפדות אותם ממם באמור היו משתמשים איתם שהם הרי קורבנות עולת ציבור היו משתמשים איתם כעולת נדבה. מה שנקרא קיץ המזבח. על זה אומר רב שמואל ברבי יצחק מודה רבי שמעון שכל זה דווקא בקורבנות עולם הרי תמידים הם קורבנות עולם אבל בקורבנות חטאת כמו שעירי חטאת שנאבדו למשל בראש חודש היו מביאים שעיר חטת למוספים של ראש חודש אז אם השעיר חטת של ראש חודש אדר נאבד והקריבו במקום זה שעיר אחר ואז מצאו את השעיר מה עושים איתו? אין מקייצין בגופן. אתה לא יכול את הקורבן חטאת, את צעיר החטאת, להביא עולת נדבה, אלא שולחים אותם למראה ביחד עם שאר השעירי עיזים, עד שנהיה מום באותו שעיר עיזים, ואז אפשר לפדות אותו ולהוציא אותו לחולין. ובכסף אפשר לקנות עולות נדבה. בדמיה מביאים עולות לקיץ המזבח. מה ההבדל? למה קורבנות התמיד שנשארו אותם עצמם מקריבים? עולת נדבה, קיץ המזבח ושעיר חטאת שנשאר פודים אותו וקונים בשביל קיץ המזבח. הכה קורבנות עולת תמיד הוא דמי עיקרה בהתחלה כשהקדישו את זה לתמיד זה היה לקורבן עולה עולת תמיד והשטג כשאתה מביא את זה עולת נדות ציבור זה עדיין עולה אבל התם שם בסעירי חטאת במעיקרה בהתחלה כשהקדישו את זה לחטאת הקדישו והשת קיץ המזבח זה קורבן עולה ואם אתה תבוא ותחליף את זה לקורבן עולה גזירה לאחר כפרה ולפני כפרה אם נתיר להקריב אותו לעולה אחרי שהציבור התכפרו בשעיר אחר ונאקר ממנו שם חטאת וניתן אותו לעולת קיץ המזבח יבואו להחליף לעולה גם לפני כפרה כשסתמו כשהסתם השעיר עומד לשם חטאת כך מחדש רב שמואל ברב יצחק אמר הביה אפנן נתנינה באמת שנינו שרבי שמעון סובר שאם חטאות שנותרו חטאות ציבור אותם עצמם לא מקריבים עולת נדבה, אלא פודים אותם ובדמיהם קונים עולת נדבה משום אותה גזירה שהזכרנו וכמו ששנינו פר ושעיר של יום הכיפורים שהם חטאת שעבדו ולכן הפרישו אחרים במקומם תחתיהם וכן שעירי עבודה זרה שעבדו שזה גם כן חטאת והפריש אחרים תחתיהן ואחר כך הם נמצאו אז לפי רבי יהודה זה כמו חטאת של אדם יחיד שנאבדה והפרישו חטת אחרת במקומה שיש הלכה למשה מסיני שלכת למיטה גם כאן כולן ימותו דברי רבי יהודה אבל רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים מה פתאום חטאת ציבור לא הולכת למיטה לכן יראו עד שיהיה בהם מום הסתאבו ואז ימחרו ויפלו דמהן לעולות נדבה לפי שאין חטאת ציבור מתה ולכאורה המאי למה אתה אומר שהפדו אותם ובכסף יקנו קורבנות עולה נקרבו אין הוא גופה עולה שהם עצמם יקרבו עולה קיץ המזבח אליו שמ מינה וכילון נוכח מכאן שרבי שמעון סובר שלא מקריבים את החטאות לעולה אפילו שהתקברו הציבור הציבור בחטאת אחרת גזרה לאחר כפרה ולפני כפרה כדי שלא יבואו להשתמש עם חטאת לפני שיתכפרו בעליה והשתמשו בה לעולה אמר רעבה יש לי ראיה נוספת אף הננה מתנינה שרבי שמעון סובר שהחטאות עצמם לא הופכות להיות עולת נדבה לקיץ המזבח אלא דמיהם אחרי שפודים אותם משמשים וקונים בהם עולת נדבה לקיץ המזבח וכמו ששנינו שאם עם השעיר המשתלח הרי היו שני שעירים ביום הכיפורים עשו עליהם גורל אחד להשם מקריבים אותו קורבן ולוקחים מדמו לתוך קודש הקודשים ואחד שולחים אותו להזזל. אם מת השעיר המשתלח להזזל אחרי שהטילו את הגורל מביאים זוג אחר של שעירים ועושים עליהם גורל חדש. אז אם כן יהיו כאן כעת שני שעירים שהוקדשו חטאת להשם. כי שעיר המשתלח לזזל יש לנו אחד. כי הרי מהזוג הקודם השעיר המשתלח מת אבל השעיר להשם נשאר. עכשיו יש לנו זוג חדש שעשינו עליו גורל. אז יש כאן עוד צעיר להשם. אחד מהם מקריבים אותו כמו כל שעיר להשם והשני ילך למראה עד שיהיה בו מום עד שיסתהב וימחר ויפלו דמיו לנדבה לפי שאין חטת ציבור מתה לכאורה המי למה אתה מחכה שיהיה מום באותו שעיר ואז תפדה אותו יקרב יהיו גופי לעולה תקריב אותו עולה קיץ המזבח ליו שמע מנה לא נוכח מכאן שרבי שמעון סובר שחטאת שנותרה לא מקריבים אותה לעולה גזרה אחר כפרה אף על פי שאחרי הכפרה שהתכפרו בשעיר אחר היה אפשר כן להשתמש איתו לעולה פני דבר אבל גזרו עטו לפני כפרה כדי שלא יבואו להשתמש עם אותו חטאת לפני שהתכפרו הציבור בשביל קורבן עולה אמר רבינה יש לי ראיה שלישית אף הננה מתנינה שנינו שרבי שמעון סובר שלא משתמשים עם אותו חטאת בשביל עולת נדבה אלא בדמיהם משום אותה גזירה כאן אנחנו כבר מדברים על קורבן מסוג שלישי דיברנו על עולה דיברנו על חטאת עכשיו מדברים על קורבן השם. קורבן השם יש רק אשם של יחיד. אין דבר כזה. קורבן אשם של ציבור שמתו בעליו של קורבן האשם או שנתכפרו באשם אחר. אותם בעלים שלו יראה עד שיהיה בו מומד שיסתה וימחר ויפלו דמיו לקורבנות עולת נדבה לקיץ המזבח. רבי אליעזר אומר ימות אותו אשם שמתו בעליו או שנתקפרו בעליו באחר. רבי יהושע אומר, ממתינים עד שבעשם יהיה מום ואז ימחר ויביא בדמיו קורבן עולת נדבה. שאלת השאלה למה לא לקרב הגוף הלו להתקריב את האשם עצמו שהיתכפרו בעליו לקורבן עולם? אלא לו וכילו מוכרח מפה כמו דברי רב שמואל ברב יצחק שרבי שמעון סובר שלא עושים את זה אף על פי שעכשיו כבר התכפרו בעליו והיה אמור להיות אפשר להשתמש עם הקורבן הזה לעולת נדבה זה רע לאחר כפרה אתו לפני כפרה כדי שלא יבואו להשתמש עם זה קורבן נולת נדבה לפני שיתכפרו בעליו שמע מנה אז יש לנו פה הוכחה שלישית לדבריו של רב שמואל ברב יצחק בסוף השיעור על דף יא הבאנו את מה שהגמרא מביאה כאן שורה 12 מלמעלה דברי רבי יצחק בשם רבי יוחנן שאמר ש לפי דעת רבי שמעון בר יוחאי מה עושים עם הקורבנות תמיד שנשארו שאי אפשר להקריב אותם כי נגמרה השנה הקודמת כמו שהערכנו מקודם מגיעה שנה חדשה של קורבנות היינו ראש חודש ניסן ומאז צריך להתחיל להשתמש עם כסף חדש בשביל לקנות את הקורבנות אז מה עושים עם הקורבנות שנשארו משנה שעברה אמר רבי יצחק בשם רבי יוחנן שלפי דעת רבי שמעון משתמשים בהם עולת נדבה קיץ המזבח מביאה הגמרא לזה תניה נמיאכי באמת יש ראיה מברייתא שלפי דעת רבי שמעון באמת משתמשים עם הקורבנות האלה קיץ המזבח כמו שהברייתה אומרת מה אין מביאין מן המותרות מה מביאים ממה שנשאר קורבנות הציבור שנשארו משנה לשנה. קיץ כבנות שוח למזבח. עולות ציבור שהם קיץ, קינוח סעודה כבנות שוח כמו תאנים לבנות. מביאים את זה למזבח. אחרי שהקריבו את הקורבנות שחייבים להקריב באותו יום, הם מביאים עולות נדבה כמו אדם שמביאים לפניו אחרי הסעודה בנות שוח לקינוח סעודה כדי לתקן ולהמתיק את מה שהוא אכל. הגמרא בהתחלה מבינה שמביאים תאנים על המזבח והכתיב הרי הפסוק אומר כי כל שאור היינו חמץ וכל דבש לא תקטירו ממנו איש של השם והרי מיני פירות האילן הם בכלל דבש ואי אפשר להקריב אותם בעצמם מבארת הגמרא תנאי רב חנינא מה פירוש אה קיץ כבנות שוח למזבח כמו בנות שוח שהם קינוח סעודה לאדם. כך הקורבנות האלה היו קיץ למזבח שמביאים אותם בזמן שמזבח לא היו קורבנות להקריב עליו. מביאה הגמרא דרשה שדרש רב נחמן ברב חיזדה במקרים ש ממתינים על הקורבן שיהיה בו מום ואז פודים אותו מוכרים אותו ויש לנו כסף שמיועד ל עולות נדבה של הציבור קיץ המזבח צריך דווקא לקנות בהימות אף על פי שאפשר להביא בקורבן עולה מעוף אין מקייצין בעולת העוף לא מביאים קיץ המזבח מעוף אמר רבה הבורחה הדבר הזה בדא אותו הרב נחמן ברב חיזדה מליבו כי אחרת מנין הביא את הדברים האלה אמר לרב נחמן בר יצחק לרבה אני אמרתי לרב נחמן ברב חיזדה את הדבר הזה מה בורחתא למה אתה אומר שזה בדוי מהלב הנהמריתני עלה אני אמרתי לו את זה ואני אמרתי את זה משמי משמעות רב שימי מנהרדה משמוע אמריתני עליי אמרתי את זה לרב נחמן ברב חיזדה ואמר רב שימי מנהרדה אותם מותרות אותם קורבנות שמתינים שיהיה בהם הום כדי שיוכלו למכור אותם יהיה לנו כסף לקנות עולות נדבה לנדות ציבור אזלי הם הולכים לנדבות ציבור לקיץ המזבח עולות נדבה אתה לא יכול לקנות בהם עופות כי הרי אין עולת עוף בציבור דורשים את זה בתורת כהנים ממה שהתורה כותבת לגבי קורבן בנות עוף קורבנו ממעטים דווקא קורבן יחיד ולא קורבן ציבור מביאה הגמרא ואף שמואל סבר לד רבי יוחנן שמואל גם סובר כמו דברי רבי יוחנן לפי דעת רשי הכוונה כאן למה שרבי יוחנן ביאר בדעת רבי שמעון שמה שנשאר מהקורבנות תמיד משתמשים עם זה לעולת נדבה קיץ המזבח אמר רב יהודה אמר בשם שמואל קורבנות ציבור סכין מושכתן למה שהן הסכין שבה שוחטים את הקורבן הוא זה שקובע איזה סוג קורבן הוא יהיה אבל למה שאין דהיינו הקדישו אותם לעולה אף על פי שזה היה עולה תמיד זה יכול להיות לעולת נדבה תניה נמיא אחי באמת ראינו בברייתא שקורבן יכול להיקרב בדבר אדומה למה שהקדישו אותו ומודה רבי שמעון בשעיר חטאת של המוספים של הרגלים שאם לא קרב ברגל יקרב בראש חודש שגם בו יש שעיר חטאת של המוסף אם לא קרב בראש חודש יקרב שעיר חטאת של המוספים ביום הכיפורים ואם לא קרב ביום הכיפורים יקרב ברגל הבא ואם לא קרב ברגל זה יקרב ברגל אחר שמתחילתו לא בא אלא לכפר על המזבח החיצון כמו כל ה שעירי חטת של המוספים לכן אף על פי שהוא אינו מכפר על אותו דבר שהקדישו אותו בתחילה אף על פי כן כיוון שהוא דומה לו אפשר אפשר להחליף. רואים שהתנא הקפיד אלא שיכפר מקצת הדבר שהוקדש לו. גם כאן כיוון שמוקרב עולה לקיץ המזבח, אף שהקדישו אותו מתחילה עולה תמיד, כיוון ששניהם קורבנות עולה אפשר להחליף ביניהם. במשנה למדנו שאם אדם במזיד נכנס בטומאה לבית המקדש או אכל קודשים בטומ על סדון טומאת מקדש וקודשיו השעיר להשם של יום הכיפורים הרי יש גורל שעיר אחד להשם שעיר אחד להזלזל השעיר להשם הנעשה בפנים ועיצומו של יום הכיפורים מכפרים מנמילי מנן לומדים שמחפרים גם על עבירות של מזיד בטומאת מקדש וקודשיו נתנו רבנן ברייתא כתוב כתוב לגבי אותו שעיר להשם של יום הכיפורים וחיפר על הקודש מטומות בני ישראל ומפשאיהם לכל חטותם וגומר פשעים מה הכוונה אלו המכירים את ריבונם ומתכוונים למרוד בו וגם עליהם כיפ הכהן גדול ביום הכיפורים ראיה שפשע הכוונה המרידה לכן הוא אומר מלך מואב פשע בי היינו מרד בי ואומר אז תפשע בני העיר לבנה במלך יהודה באותו באותה הט בעת ההיא אבל על כל פנים רואים מכאן שהקורבן הזה מכפר גם על זדונות ופשעים אז זה מה שכתוב מפי שהם ומה זה חטאות אלו השגגות וכן הוא אומר נפש תכתה בשגגה אז רואים שחטא זה בשוגג ועד כאן דף ‏FET
לצפיה בתכנים נוספים: