הדף היומי מסכת שבועות דף ט

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת שבועות מבית "דרשו" עם הרב מאיר שפרכר שליט"א, הדף היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי מסכת שבועות דף ט

שבועות דף טלים בעזרת השם דף ח עמוד ב שורה תשיעית מלמטה במילים אין בה ידיעה סופר על הרב הקדוש רבי פנחס מקוריץ זכותו יגן עלינו שתמיד כשהוא היה מתארח בקהילות קודש היו מקבלים את פניו בכבוד הראוי לו אבל דווקא במקומו בקהילה שבאו כי אין ברבנות היו כאלה שהצרו את צעדיו ולא נהגו בו בכבוד הראוי לו אז הוא היה אומר בדרך צחות הרי השם שלו זה רבי פנחס הוא כמו פרשת פנחס כשפרשת פנחס במקומה קוראים אותה כמו סדר הפרשיות היא בין המצרים נמצאת בזמן של אבלות על החורבן. שלושת השבועות. פרשת פנחס קוראים בדרך כלל בשבועות של שלושת השבועות של ימי בין המצרים. אבל כשפרשת פנחס מתארחת אז זה יום טוב. כי תמיד בימים טובים אז קוראים את פרשת המוספים של אותו יום טוב והמוספים של הימים טובים נמצאים בסוף פרשת פנחס. תמיד שפרש שפנחס הוא אורח זה יום טוב כמו רבי פנחס מקוריץ שהוא מתארח בקהילות קודש אחרות אז זה נהיה שם יום טוב כך הוא אמר בדרך צחות כך אומרים בשמו אחד מהימים טובים שפרשת פנחס מתערכת בהם זה יום הכיפורים אחד מהימים טובים שנאמר במשנה בתענית שלא היו ימים טובים לישראל כמותם יום הכיפורים בין קורבנות המוספים יש שעיר לחטת. השעיר הזה מכונה שעיר החיצון של יום הכיפורים. כי הרי מזים מדמו על המזבח החיצון. הוא השעיר השלישי שיש ביום הכיפורים. יש הרי את שני השעירים ששמים עליהם גורלות. שעיר אחד שעלה עליו הגורה להשם אז הוא קרב ומזים מדמו בקודש הקודשים והוא מכונה שעיר הפנימי ושעיר שעלה עליו הגורה להזזל שולחים אותו מה שנקרא להזזל הוא לא ממש קורבן אבל הוא מכפר בזה ש א שולחים אותו להזזל היום נדבר על השעיר החיצון של המוספים סעיר שעיר החטאת של המוספים וגם על השעיר הפנימי שעיר להשם במשנה ראינו על מה מכפר השעיר החיצון של המוספים על טמא שנכנס לבית המקדש או אכל קודשים ואין בידיעה בתחילה הוא לא ידע מהטומ ויש בידיעה בסוף נודע לו שעיר הנעשה בחוץ ועיצומו של יום הכיפורים מכפרים לומדים את זה ממה שנאמר באותו שעיר לחטאת של המוספים כתוב שהוא בא מלבד חטאת הכיפורים חוץ מהשעיר להשם של יום הכיפורים שמזים מדמו בקודש הקודשים הפסוק עושה הקש בין השעיר לחטאת של המוסף שמכונה שעיר חיצון לבין השעיר להשם של יום הכיפורים שמכונה שעיר פנימי כדי ללמד שעל מה ששעיר הפנימי מכפר היינו על טמא שנכנס לבית המקדש או אכל קודשים עם איזשהיא ידיעה שמה מדובר שהידיעה הייתה בתחילה הייתה לו ידיעה מהטומה אבל אחר כך הוא לא שכח מזה ולא הייתה לו ידיעה בסוף על אהב עוון הזה של טמא שנכנס למקדש או אכל קודשים והייתה ידיעה על שמכפר השעיר הפנימי על דבר דומה לזה מכפר השעיר החיצון היינו טמש חסיב בית המקדש בטומ הוא אכל קודשים בטומ והייתה ידיעה אבל מתי בסוף לא הייתה ידיעה מתחילה שואלת הגמרא מכדי הרי התקושי עדקוש לדעדי יש הקש מן שעיר החיצון לשעיר הפנימי ונכפר פנימי עד ידי ועד חיצון נפקמין עלי אחד דלא עבד חיצון זאת אומרת במקרה שלא מצאו להקריב שעיר חטאת למוסף אז שהשעיר הפנימי יכפר גם על מה שמכפר שעיר החיצון השעיר להשם של יום הכיפורים שיכפר כבר גם על מקרה שלא הייתה ידיעה בהתחלה והייתה ידיעה בסוף שהיה אמור להיות ששעיר החיצון יכפר כיוון שישק אש השעיר הפנימי יכפר גם על זה מתרצת הגמרא אמר קרא הפסוק אומר על השעיר הפנימי וכיפר אהרון על קרנותיו אחת דורשים מהמילה אחת כפרה אחת מכפר על ידי הסעיר פנימי ואינו מכפר שתי כפרות הוא לא מכפר גם על מה שמכפר הסעיר החיצון שכעת שואלת הגמרא הפוך ונכפר חיצון עד ידי והמי דוד פנימי נפקמינה לטומה דראה בין זה לזה זאת אומרת אם בין הקרבת השעיר הפנימי להקרבת השעיר החיצון אדם חטא שהוא נכנס למקדש בטומאה אכל קודשים בטומ והייתה ידיעה בתחילה ולא הייתה ידיעה בסוף שאמור להיות שהשעיר ה פנימי יחפר אבל השעיר הפנימי כבר הקריבו ועכשיו הולכים להקריב את השעיר החיצון שהשעיר החיצון חפר גם על זה עונה הגמרא אמר קרא כתוב בהמשך אותו פסוק שבאנו על קרנותיו אחת כתוב אחת בשנה יכפר עליו כתוב כתוב בהמשך אחת בשנה יכפר עליו כפרה זו של השעיר הפנימי לא תהיה אלא אחת בשנה אבל השעיר החיצון לא יכול לכפר על מה שהוא מכפר במשנה למדנו שהשעיר החיצון מכפר על שלא הייתה לו ידיעה מהטומ והוא נכנס לקודש ואכל קודשים בטומאה ואחר כך נודע לו בסוף שואלת הגמרא ולרבי ישמעאל דה אמר אין בה ידיעה בתחילה ויש בידיעה בסוף בר קורבן או חטת שלה ויורד הוא לפי דעת רבי ישמעאל על המקרה הזה שאנחנו מדברים שעד שהוא נכנס לבית המקדש הוא אכל קודשים הוא בכלל לא ידע מטומאה ורק אחר כך נודע לו אז על זה הוא מתכפר בקורבן החטאת שמכונה עולה ויורד, שאם הוא עשיר הוא מביא בהמה ואם הוא עני הוא מביא עופות ואם הוא דל יותר אז הוא מביא מנחת חוטא. אז אם כן שעיר הנעשה בחוץ המים מכפר. הרי לפי רבנן הוא מכפר בדיוק על המקרה הזה שהייתה ידיעה רק בסוף אבל לפי רבי ישמעאל הכפרה שלו היא על ידי קורבן עולה ויורד שהוא מתחייב מתרצת הגמרא על שאין בידיעה לא בתחילה ולא בסוף שהוא לא מתחייב עד שייוודע לו השעיר החיצון טולה עד שיוודע לו זאת אומרת במקרה של הוא לא ידע מטומ והוא נכנס והוא הרי נטמא והוא נכנס לבית המקדש הוא אכל קודשים בטומא והוא עדיין לא נודע לו אז בינתיים עד שיוודה לו והוא יביא עולה ויורד קורבן חטת של עולה ויורד בינתיים השעיר החיצון טולל לו ומגן עליו מן הייסורים שואלת הגמרא הי על מקרה שוא לא יודע לא הייתה לו ידיעה מטומה בהתחלה וגם עכשיו הוא לא יודע שהוא היה מבר נכנס בבית המקדש שהוא אכל קודשים בטומא על זה השעירים של המוסף של הרג רגלים ושעירי ראשי חודשים מחפרים כמו שראינו במשנה מתרצת הגמרא רבי ישמעאל סבר לה כרבי מאיר דה אמר במשנה כל השעירים לא רק רגלים וראשי חודשים אלא גם הסעיר החיצון של יום הכיפורים כפרתן שווה על טומת מקדש וקודשיו הם באמת באים שלושתם גם של יום הכיפורים, גם של הרגלים וגם של ראשי חודשים על מקרה שלא הייתה ידיעה והוא נכנס בטומ לבית המקדש או אכל קודשים. שואלת הגמרא, אלא לפי רבי ישמעאל למה הילכת התקש חיצון לפנימי? הרי יש הקש שהשעיר החיצון הוא מלבד חטאת הכיפורים, מלבד השעיר הפנימי. היינו שיש הקש ביניהם לעניין מה הקישו. הוא ילמד מה הסעיר הפנימי. אינו מכפר בשאר עבירות אלא תומת מקדש וקודשיו בלבד. אף חיצון אינו מכפר בשאר עבירות אלא רק על תמת טומאת מקדש וקודשיו. במשנה למדנו דברי רבי יהודה שהוא סובר על שאין בידיעה לא בתחילה ולא בסוף צעירי רגלים צעירי ראשי חודשים מחפרים דברי רבי יהודה כן מקרה שמדם לא ידע מהטומ ונכנס למקדש אכל קודשים גם לא נודע לו אחר כך אז השעירים של המוספים של הרגלים וראשי חודשים מכפרים אמר רבי יהודה אמר בשם שמואל מנין לרבי יהודה יהודה שעל דבר שרק הקדוש ברוך הוא יודע שבן אדם הזה חטא השעירים של הרגלים וראשי חודשים מחפרים מהתמה דרבי יהודה אמר קרא בשעיר של ראש חודש ושעיר הזים אחד לחטאת להשם דורשים חטא שאין מכיר בו אלא השם הבן אדם בכלל לא יודע שהוא חטא הוא לא יודע מטומאה הוא לא יודע שהוא נכנס בטומאה לבית המקדש וגם לא נודע לו יה שעיר זה מכפר שואלת הגמרא והי מה שכתוב כאן שזה זה לחטת להשם מי בא אל כדי רש לקיש דמר רש לקיש מה נשתנה שעיר של ראש חודש שנאמר בו להשם אמר הקדוש ברוך הוא שעיר זה יהי כפרה על שמיעטתי את הירח כמו שמסופר במסכת חולין דף ס הקדוש ברוך הוא בהתחלה עשה את שני המאורות הגדולים גם הירח העירה מאוד ואז בא הירח לפני הקדוש ברוך הוא אין שני מלכים משתמשים בכתר אחד אמר הקדוש ברוך הוא לירח צעי ומעתי את עצמך ואז הירח התמעטה ואז יש רק את המאור הגדול לממשלת היום המאור הקטן הירח לממשלת הלילה אז אומר הקדוש ברוך הוא להביא כפרה על שמיעטתי את הירח אז זה הכוונה להשם אם כן איה אפשר ללמוד מזה שכתוב להשם שזה חטא שרק הקדוש ברוך הוא יודע ממנו תראת הגמרא אפשר להגיד את שתי הדרשות אם כן שזה רק בל הדרשה של רש לקיש להם הקרא על השם שזה חטאת על השם שזה כפרה על מה שהשם מט הירח מה היא לה השם בוודאי לקדמרן שרק השם יודע מזה שהבן אדם הזה חטא שהוא טמא והוא נכנס למקדש הוא אכל קודשים שואלת הגמרא ואמה כולי להחי הוא דעתא אולי כל האיתור של השם בא רק ללמד שזה מכפר על חטא שרק הקדוש ברוך הוא יודע וזה לא בא לדרשה של רש לקיש שזה כפרה על שהקדוש ברוך הוא מיעט את הירח הגמרא מרה אם כן אם זה רק בא ללמד שזה חטא שרק השם יודע נמקרה חטאת השם על חטא שאין מכיר בו אלא השם מה אלה השם שזה גם כפרה להשם שמיתת הירח שמת מיני טרת טרתי שניים שואלת הגמרא ונכפר נמי אפילו בשאר עבירות סעיר ראשי חודשים שכפר על כל עבירה שרק הקדוש ברוך הוא יודע למה רק על מקדש קודשיו תראת הגמרא תנ דבי רבי ישמעאל הועיל ושעיר זה החיצון של יום הכיפורים של המוסף בא בזמן קבוע ושעיר זה של ראש חודש בא בזמן קבוע דורשים אחד מהשני מה זה סעיר חיצון של יום הכיפורים אינו מכפר על טומת מקדש וקודשיו כי הרי עשו הקש בינו לבין השעיר הפנימי כמו שדרשנו אף זה שעיר ראש חודש שמחפר על חטא שרק הקדוש ברוך הוא יודע אבל זה דווקא חטא של טומאת מקדש וקודשיו אינו מכפר אלא על טומת מקדש וקודשיו אז זה לגבי ראשי חודשים שכתוב להשם אז רואים שזה דווקא שרק השם יודע זה חטא שלא נודע אפילו לאדם עצמו אשכרחן סעירי ראשי חודשים סעירי רגלים מןלן אמרנו שגם הם מכפרים על חטא שאדם טמא נכנס למקדש הוא אכל קודשים והוא לא יודע מזה שהוא חטא חייתימה אולי תאמר הצעירי הרגלים נמי גם כיוון שבאים בזמן קבוע לומדים אותם מאחרים שבאים בזמן קבוע או מראש חודש או מיום הכיפורים וכדתנה דבי רבי ישמעאל שדרש בצורה הזאת יקה למפרח אפשר לדחות כי אם באים ללמוד אותם מדי ראש חודש שמחפרים אותו כפרה אפשר לומר דווקא שעיר שראש חודש מכפר שכן הוא יותר תדיר מסעירי הרגלים אז אם כן הרגלים לא יחפרו כי הוא פחות כי הם פחות תדירים מראש חודש שבא כל חודש ואם ילמד את זה מיום הכיפורים אז אפשר לפרוח דווקא סיר החיצון שלום יום הכיפורים מכפר שכן יום הכיפורים הוא יום שמכפר על כל העוונות ביום הזה מרוב כפרתו וכי תמים תשאל אז איך למדנו ראש חודש מיום הכיפורים אם יום הכיפורים כפרתו מרובע הגמרינן ראש חודש מדי יום הכיפורים ולא פרחינן התם בראש חודש כתוב שם כפרה מכתב כתיבה כתוב לחטאת להשם הינו שזה מכפר על ירות שאין מכיר בעיני להשם והלימוד מיום הכיפורים על איזה סוג חטא שזה תומת מקדש של קודשב זה רק גילוי מילתא בעלמהו אז כיוון שלא לומדים ממנו את עצם הכפרה אלא הפוך לומדים ממנו למעט אז אפשר ללמוד אפילו יום הכיפורים שכפרתו מרובה השעיר של חטת של המוספים שלו מכפר רק על טומת מקדש וקודשיו אז כל שכן בראש חודש שכפרתו אמורה להיות מועטת ולי שהוא לא יכפר ל יותר מזה אבל הה קם בסירי הרגלים אף על פי שנאמר בהם לכפר לא נאמר על מה הם מכפרים ואתה בא ללמוד מיום הכיפורים שמכפרים על טומת מקדש וקודשיו איקל מימר אפשר לומר כולם מילתא לא גמרינן ללמוד את עצם הכפרה שמחפרים על טומת מקדש וקודשיו שהוא עוון כרת לא נלמד מיום הכיפורים כי אפשר לפרוח יום הכיפורים שכפרתו מרובע לכן הוא מכפר על טומע על עוון כזה זה אבל צעירי הרגלים אולי אינם מחפרים אלא על עוונות שאין בהם כרת אם זה היה במזיד אלא מנין לומדים ששעירי הרגלים מחפרים על טומת מקדש וקודשיו כדי אמר רב חמה ברבי חנינא בביור דעתו של רבי מאיר דף י הפסוק היה יכול לומר בשעירי המועדים שעיר למה כתוב ו בסעיר הו בא להוסיף כל שעיר על מה שלמעלה ממנו דהיינו שהשעירים עושים הקש ביניהם האכי נעמי בדברי רבי יהודה אפשר לומר שהוא גם כן דורש שעיר ושעיר הו בא לעשות הקש התקיש שעירי הרגלים שכתובה בהם ו יתירה לשעירי ראשי חודשים שכתובים לפניהם דהיינו שצעירי ראש צעירי הרגלים הם המשך של סעירי הראשי חודשים וכיוון שהם כתובים בסמוך ויש ו' שמחברת ביניהם לומדים מההקש מהסיר ראשי חודשים אינם מכפרים אלא על טומת מקדש וקודשיו שאין בידיעה לא בתחילה ולא בסוף שלשם חטאת רק הקדוש ברוך הוא יודע מה החטאת הזאת וכן למדנו את זה מסעיר החיצון של יום הכיפורים שמכפר על מטומת מקדש וקודשיו שהם בידיעה לא מתחילה ולא בסוף אף שעירי הרגלים אינן מכפרין אלא על טומת מקדש וקודשיו שהם בידיעה לא בתחילה ולא בסוף שואלת הגמרא בעיה להו כי אמר רבי יהודה שישעירי הרגלים ושעירי ראשי חודשים מחפרים על שהם בידיעה לא בתחילה ולא בסוף הני מילי בחטא שאין סופו ליודה שלעולם לא תהיה בו ידיעה אבל חטא שסופו ליבדה כגון שיש אנשים שראו אותו שהוא נטמע והוא נכנס לבית המקדש והם יודיעו לו בסוף על זה זה לא נחשב שאין מכיר בו אלא השם אלא כמי שיש ידיעה בסוף דמי כי לא רק השם יודע מזה אלא יש עוד אנשים שיודעים מזה ואם כן שעיר הנעשה בחוץ ויום הכיפורים מכפר כמו שאנחנו יודעים שמחפרים לפי דעתו של רבי יהודה שעיר הנעשה בחוץ של יום הכיפורים ויצומו של יום הכיפורים על מקרה שהייתה ידיעה בסוף אז זה נחשב כמו שיש ידיעה בסוף כיוון שיש אנשים שיודעים וזה עתיד לוודה לאותו חוטה עצמו או דילמה או שנאמר אפילו חטא שסופו לו מי שאמור לדעת זה אחותה לא אחרים שילכו ואחרי זה יודיעו לו השתמיה כל זמן שלא הודיעו לו חטא שאין מכיר בו אלא השם קרנן בן אנחנו מחשיבים את זה כמו שרק הקדוש ברוך הוא יודע מזה כי בעצם או שהוא יודע או שהקדוש ברוך הוא יודע זה שאחרים יודעים אין לזה שום משמעות בקשר הקורבן אולי אונה הגמרא תשמ דתניה אז שאין בידיעה לא בתחילה ולא בסוף וכן כן חטא של סופו ליודה זה נקרא שאין ידיעה שעירי הרגלים ו שעירי ראשי חודש מחפרים דברי רבי יהודה אז אם כן רואים שזה נחשב כמו שאין ידיעה אלא רק הקדוש ברוך הוא יודע ובאמת צעירי רגלים וראשי חודשים מכפרים במשנה למדנו את דעתו של רבי שמעון הוא אומר צעירי הרגלים מחפרים על טומאת מקדש וקודשיו שאין בידיעה בכלל, לא בתחילה ולא בסוף, אבל לא סירי ראשי חודש, הם לא מחפרים על זה. על מה הם כן מחפרים? על דבר אחר לגמרי. על מקרה שהבן אדם בכלל לא טמא. הוא טהור. אז מה החטא? הוא אכל קודשים טמאים. אמר רבי אלעזר, אמר בשם רבי יוש, מה הייתמ דרבי שמעון? שהוא סובר ששעירי ראשי חודשים מכפרים על אדם טהור שאכל קודשים טמאים. אמר קרא. הפסוק אומר על אותו יום שהקימו את המשכן שזה היה ראש חודש ניסן כתוב שם ואותה היינו את ה ש צעיר מוספים של ראש חודש נתן לכם לשת את עוון העדה והיה יקרא בסעיר דראש חודש כתיב ויף לומדים גזירה שווה עוון עוון מציץ שזה אחד מהשמונה בגדים של כהן גדול שהוא שם את זה על מצחו שם כתוב והיה על פצח אהרון ונשע אהרון את עוון הקודשים נאמר כאן עוון ונאמר לאלן עוון מה לעלן כמו לגבי הריצוי שהציץ מרצה זה מדובר בטומת בשר שהוא מרצה ומכפר על הקורבנות שקרבו על המזבח כשהקורבנות היו טמאים והציץ מכשיר ומרצה את הקורבן שיעלה לרצון להשם שהבעלים לא יצטרכו להביא קורבן אחר אז אם כן לא מדובר פה על טומאה של האדם אלא הטומה של הבשר אף כאן בכפרת צעיר ראש חודש מדובר כאן לא שהאדם טמא אלא האדם הוא טהור אלא שהבשר קודש טמא בטומת בשר שואלת הגמרא אם מה להעלן כמו בציץ אינו מכפר על שום חטא אלא הוא רק מרצא על הקורבנות שעולין על המזבח אם הם טמאים שהם יעלו לרצון אף כאן אולי נאמר שאין שעיר ראש חודש מכפר על זה שהטהור אכל את הטמא אלא מרצה על האולין הוא ירצה על הקורבנות שהקריבו שהם יעלו לרצון זה יהיה אפשר לומר כי כתוב מפורש על שעיר ראש חודש שהוא מכפר על עוון העדה כתיב מכפר על עוון של אנשים רק מהציץ אנחנו למדים על ידי גזירה שווה שזה טומת בשר ולא שהאדם טמא שואלת הגמרא מדי מגמר גמרי מעדדי לומדים דים שעיר ראש חודש וציץ אחד מהשני על ידי גזירה שווה של עוון עוון נכפר דראש חודש עדידי ועדציץ השעיר ראש חודש יכפר גם על מה שהציץ מרצה שירצה על הקורבנות שיקרבו בטומ ואם תשאל בשביל מה צריך הרי הציץ כבר מרצה הנפקמינה ההבדל יהיה לאיך דנשבר הציץ שאז הציץ לא מרצה אז אולי נאמר שהקורבנות הטמאים שקרבו על המזבח לא יעלו לרצון כי הרי הציץ לא מרצה עליהם ואז יבוא הסעיר חטאת של ראש חודש והוא זה שיעשה שהם יהלו לרצון ולא יצטרכו להביא קורבן אחר אונה הגמרא אמר קרא לגבי סעייר ראש חודש ואותה נתן לכם לשת את עוון לשון יחיד העדה עוון אחד הוא נושא ואינו נושא שני עוונות רק על כפרה שמכפר השעיר של ראש חודש קודשים טמאים טהור שאכל קודשים טמאים אבל הוא לא נושא את את מה שנושא הציץ היינו הוא לא מרצה על הקורבנות שהוקרבו בטומ שואלת הגמרא על הציץ ונכפר ציץ עדידי ועד ראש חודש שהציץ ירצה גם כן על טהור שאכל את הטמא ונפקמינה לטומה דהרה בין זה לזה טומאה שהרה בין ראש חודש לראש חודש שהציץ יכפר קודם שיבוא ראש חודש הבאה הגמרא אמר קרא בשעיר ראש חודש ואותה את השעיר החטאת של ראש חודש נתן לכם לשת את עוון העדה. מה זה אותה? דווקא היא נושאת את עוון העדה של טהור שאכל קודש טמא. ואין אחרת נושא עוון זה. היינו הציץ אינו מרצה על העוון הזה. רבשי אמר תירוץ אחר מן העין שהציץ וראש חודש כל אחד מכפר רק על מה שנאמר בו והם לא מכפרים אחד על השני. כתיב הך בסיר ראש חודש כתוב עוון העדה. דהיינו דווקא עוון העדה ולא מרצה על קודשים שהקריבו אותם בטומאה ובצאתם כתיב עוון הקודשים קודשים ולא עידה כל אחד מכפר על שלו שואלת הגמרא השקחכן מצאנו צעירי חודשים דחפרי שמחפרים על טהור שאכל את הטמא מגזירה שווה אמיתית אבל צעירי רגלים דמחפרי שמחפרים על טמא שאכל ל קודשים או נכס לבית המקדש שאין בידיעה לא בתחילה ולא בסוף שהשעירי רגלים לפי רבי שמעון מכפרים מנלן מנין הוא לומד את זה אונה הגמרא רבי שמעון ילמד את זה כמו דבריו שאמר רב חמהא ברבי חנינא בדף י בדעת רבי מאיר שכתוב ו בשעירי המועדים כתוב ושעיר היה מספיק שיהיה כתוב שעיר וכתוב ושעיר דהיינו רוצים לעשות את זה המשך למה שהיה כתוב קודם כדי שיהיה הקש בין הפרשה שהייתה כתובה קודם יש הקש בין שתי הפרשיות החנה מלפי דעת רבי שמעון מברים שהוא גם כן דורש שהיה מספיק שיהיה כתוב שעיר בלי ו' וכתוב ושעיר לומדים מזה עדקוש שעירי הרגלים לשעירי ראשי חודשים כתוב שעירי ראשי חודשים ואחר כך בפרשה הבאה כתוב שעירי רגלים וכתוב שם וסעיר כדי שהם ילמדו הקש על מה שהיה כתוב קודם לגבי ראש חודש מה שעיר דראש חודש במילת דקודש מכפרי הוא מכפר על עוון שקשור לקודשים טהור שאכל על קודש שנטמע אף שעירי רגלים במילתדי קודש מכפרי מכפר על דבר שקשור לקודשים העניין היחיד של קודש אפשר לומר שמחפרים עליו זה על טומת מקדש וקודשיו שהם בידיעה לא בתחילה ולא בס בסוף כי וכי תימה אם תאמר נחפרו עד ראש חודש שחפרו על מה ששעירי ראש חודש מחפרים את האור שאכל קודש שנטמע אי אפשר לומר ככה שהרי אמרינן אמרנו שכתוב לגבי סעיר ראש חודש אותה נתן לכם אותה צעיר ראש חודש רק הוא נושא עוון טהור שאכל קודש טמא ואין אחר נושא עוון זה וכי תם תאמר ששעירי הרגלים נכפרו על מה שמכפר שעיר החיצון של המוספים דיום הכיפורים היינו שלא הייתה ידיעה בתחילה, רק בסוף הייתה ידיעה גם זה לא ייתכן. כרי אמרנו בעניין השעיר הזה שהפסוק אחת בשנה שנאמר לגבי השעיר הפנימי של יום הכיפורים מלמד גם לשעיר החיצון שהכפרה הזו שמכפר השעיר החיצון לא תהחת בשנה. אז אם כן צעירי הרגלים לא יכולים לכפר על זה אלא הם חייבים לכפר רק על המקרה האחרון שנשאר על טומאת מקדש וקודשיו שלא הייתה ידיעה לא בהתחלה ולא בסוף. אם כן המים מכפרי מה נשאר לשעירי הרגלים לכפר אם על שיש בידיעה בתחילה ויש בידיעה בסוף הי בר קורבן הוא מביא קורבן חטאת רגילה שולל ויורד הסירי הרגילים לא יחפרו על זה אם על שאין בידיעה בתחילה ואין בידיעה בסוף היי על זה שעיר הנעשה בפנים ויצומו של יום הכיפורים טולה עד שהיו ודעה לו והתחייב קורבן כמו שראינו במשנה ולומדים ממה שכתוב אחת בשנה שהכפרה הזאת היא רק פעם אחת בשנה ואם אם נאמר על שאין בידיעה בתחילה אבל יש בידיעה בסוף אז כבר אמרנו היעיר הנעשה בחוץ צעירי המוספים צעירי חט שעיר חטאת של המוספים של יום הכיפורים ועיצומו של יום הכיפורים מכפרים ולומדים מאחד בשנה שהקורבן הזה מכפר רק רק שרק הקורבן הזה מכפר על זה על כוחך אין שעירי הרגלים מכפרים אלא על שהם בידיעה לא בתחילה ולא בסוף ועד כאן דף ‏T
לצפיה בתכנים נוספים: