הדף היומי מסכת שבועות דף טו

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת שבועות מבית "דרשו" עם הרב מאיר שפרכר שליט"א, הדף היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי מסכת שבועות דף טו

[מוזיקה] שבועות דף טו מתחילים בעזרת השם דף יד עמוד ב שורה שנייה מלמטה ראינו במשנה אחד הנכנס בטומאה לאזהרה זה לא בדווקא שהוא נכנס למקום שהתקדש בהתחלה בקדושת האזרה אלא גם אם הוא נכנס לתוספת שהוסיפו להזהרה ואז התנא מפרט מה היו צריכים כדי להוסיף על האזהרה? צריך מלך נביא, הורים ותומים שהיה על החושן של הכהן גדול וסנהדרין של 71. מנען מילי מנן הדברים האלה מנן אנחנו יודעים שבשיל להוסיף על האזהרה או להוסיף על העיר ירושלים צריכים מלך נביא יורים ותומים וסנהדרין של 71 אמר רב שימי ברחיה ואמר קרא אומר הקדוש ברוך הוא ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם איך ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כליו ואז אז הקדוש ברוך הוא מוסיף עוד שתי מילים וכן תעשו המילים האלה לכאורה מיותרות כבר אמרת ועשו למקדש אלא זה בא ללמד כמו בזמן הקמת המשכן שהיה משה שהוא מלך ונביא והיה את אהרון שהוא כהן שהיה עליו את ההורים ותומים והיו שמה עוד 70 זקנים ככה צריך לדורות כירצו להוסיף על האזהרה מטיב רבא הברייתא אומרת כל הכלים למשכן שעשה משה רבנו נו משכו אותם בשמן המשחה, משיחתן מקדשתן. וכל כלי המקדש שעשו מכאן והלך בדורות שלאחר מכן, לא משכו אותם בשמן המשחה, לא מרכו עליהם שמן המשחה, אלא עבודתן מחנחתן. שהתחילו לעבוד בהם, הם התקדשו בקדושת כלי שרת. והמאי, אם מה שכתוב וכן תעשו, זה מלמד שכך בדיוק כמו בזמן משה צריך לעשות לדורות. נמה וכן תעשו לדורות שחונכים את הכלים במשיכה ולא על ידי עבודה מתרצת הגמרא שניטם כלי המקדש שונה דאמר קרא כתוב שכשמשכו את הכלים וימשכם ויקדש אותם ממעטים דווקא אותם שמשה רבנו עשה במשיכה ולא לדורות אותם לא מחנכים על ידי משיכה אלא על ידי עבודה שואלת הגמרא הימה אולי נאמר שאותן אותם ממדו אותם במשיכה אבל לדורות או במשיכה או בעבודה מי אמר שרק בעבודה אמר הרב פפה הפסוק אומר אמר קרא על כלי המשכן כלי השרת איך הם נהיים כלי שרת אשר ישרטו בם בקודש למה התורה כופלת השרת אשר ישרטו תלהנה כתוב איך חונכים כלים לדורות בשירות ברגע שמתחיל להשתמש בהם אז הם מתקדשים אבל לא על ידי משיכה שואלת הגמרא השתדכתב רחמנא אשר ישרתו וזה שהתורה אומרת אשר ישרטו זה מלמד אותנו שלדורות חונכים על ידי שמשתמשים בהם בקודש ולא על ידי משיכה המילה אותם שמיעתנו לא לדורות במשיכה למה לי מה תעשה מהמילה הזאת אונה הגמרא היא לא כתב רחמנה אם התורה אם הקדוש ברוך הוא לא היה כותב את המיוט אותם ה ואמנה הייתי אומר דווקא הני הוד במשיכה דווקא הכלים שמשה רבינו עשה זה מספיק רק משיכה בשמן המשחה אבל לדורות יצטרכו גם במשיכה וגם בעבודה דכתב וכן תעשו כתוב וכן תעשו היינו לדורות כמו שהיה במשכן וכתוב גם אשר השרטו שזה בא ללמד שצריך גם שירות לכן מיד רחמנא אותם לומר אותם במשיכה אלה שהיו בזמן משה איך חנכו אותם לכלי שרת על ידי שמשכו אותם בשמן המשחה ולא לדורות במשיכה אלא לדורות זה רק על ידי שירות במשנה למדנו איך היו מוסיפים על האזהרה או על העיר ירושלים היה רשימה של דברים וגם שתי תודות בפשטות כשאתה אומר תודות הכוונה קורבנות תודה מביאה הגמרא אצלנו זה שונה תנא שתי תודות שאמרו הכוונה לחמי תודה בלחמן היו נוסעים שני לחמי תודה שני לחמים של קורבן תודה ולא בבשר קורבן תודה מנען מילי מנען שנוסעים לחמי תודה ולא בשר תודה אמר רב חיזדה אמר קרא כתוב בזמן שבאו אחרי חורבן בית ראשון חזרו לארץ ישראל. כתוב שמה לגבי נחמיה שבנה את חומת ירושלים ובא לקדש את העיר. כתוב והעמידה העמדתי שתי תודות גדולות ואת ההלוחות לימין מעל החומה. מה היא גדולות? מה פירוש תודות גדולות? היאמה. אם נאמר שהכוונה תודות ממין גדול ממש בקר שהוא גדול מהם יביאו את התודה. אם כן נמה תאמר מפורש. בקר תאמר פרים למה אתה אומר גדולות אלא גדולות במינן שמאותו מין שמביאים יביאו גדולות ולא קטנות גם זה לא מסתבר מיקח חשיבות הכמי שמיה האם יש חשיבות כלפי הקדוש ברוך הוא אם זה בעוד כמה קילו יותר אם זה קצת יותר גדול יותר מאשר בהמה קצת יותר קטנה ובדיוק הפוך תעניה בברייתא נאמר בעולת בהימה שהיא קורבן עשיר ישר ריח ניכוח ונאמר בעולת העוף גם כן שזה קורבן של עניין ישא ריח ניכוח כתוב גם לגבי מנחה שזה קורבן דלי דלים ישא ריח ניכוח מלמד שאחד אדם מרבה ואחד אדם ממית ובלבד שיכוון את ליבו לאבי שבשמיים זה שזה יותר גדול אין בזה דווקא מעלה ביחס לקדוש ברוך הוא אלא מה הכוונה אה שתי תודות גדולות גדולה שב שבלחמי תודה ומהנין הוא לחם חמץ שהוא גדול מלחם המצב שבתורה הכוונה שהביאו את לחמי התודה הגדולות עניות הלחמים של החמץ שגדולות יותר מהלחם מצא שמובא בתורה ראיה שהלחם של חמץ גדול משל מצה מלחמי תודה דתנן התודה הייתה בה מן חמש מידת נפח של חמש סאין מהשאין הירושלמיות דהיינו חמש צעין קמח מהמידות צעין הירושלמיות שהן אין שש סעין מדבריות. למה? כי בזמן שהיו במדבר השעין היו קטנים יותר. והוסיפו בירושלים עוד חמישית מבחוץ, עוד שישית. הוסיפו מה שהיה שש צעין במדבר. אז בירושלים זה היה חמש צעין. שהן שתי עיפות. והאיפה היא שלוש צעין. ושתי האיפות הם 20 יסרון. שמהם לוקחים 10ה עסרונות לחמץ ו10 עצרונות למצה ושל חמץ היה מין אחד ובמצע יש שלושה מינין היינו חלות רקין ורבוכה אבל החמץ יש בו קמח כנגד כל השלושה מינים של לחמי מצא שבתורה אז אם כן הלחם הלחמי תודה של החמץ הם גדולים יותר מהלחמי תודה של המצא ואת הלחמי חמץ היו לוקחים בשביל לקדש את הזהרה או את העיר אמר רמי ברחמה, מה שאמרנו שהיו מקדשים עם שני לחמי תודה, זה הכוונה את ירושלים, אבל את האזרה, אין האזהרה מתקדשת, אלא בשייר חלות של מנחה. שאדם מביא מנחה לבית המקדש, הכהן מכניס את כף ידו הימנית ומכניס בשלוש אצבעות האמצעיות מה שנכנס ומקטיר על המזבח. והשאר שערי המנחה שנאכל לכהנים. שערי הכלות של מנחה בהם היו מקדשים את האזרה. מה הייתה מה? כיוון שדין תוספת האזהרה היא כמו תוספת העיר ירושלים. מה ירושלים? דבר הנאכל בירושלים מקדש אותה ומגדיל אותה. היינו לחמי תודה שנכלים בכל ירושלים. אף הזהרה איך מקדשים אותה? על ידי דבר שנאכל באזהרה. שירי מנחה שנכלים רק באזהרה. הם אלה שמקדשים אותה. שואלת הגמרא אתו לחמי תודה באזהרה מלא מתכלי. אם הכהנים רוצים ירצו לאכול לחמי תודה באזהרה מי הם לא יכלו לאכול? בוודאי שכן. אז אם כן לחמי תודה זה גם דבר שנאכל באזהרה למה אי אפשר לקדש את האזהרה בהם אלא מתרץ את הגמרא מדייק את הגמרא כירושלים מה ירושלים דבר הנאכל בא ואם הוא יוצא ממנה הוא נפסל היינו לחמי תודה על ידי על ידי הלחמים מקדשים את ירושלים אף הזרה הדבר הנאכל בה והיוצא ממנה נפסל שהרי מנחה שהם נאכלים דווקא באזהרה שהם יוצאים מהאזרה הם נפסלים בהם הם דווקא מקדשים אבל אחמי תודה נכלים בכל העיר ואם הם יוצאים מאזרה הם אינם נפסלים לכן הם אינם יכולים לקדש את האזהרה שואלת הגמרא אם אתה אומר שדין תוספת האזהרה כדין תוספת העיר נאמר מה להעלן בתוספת העיר ירושלים מקדשים עם לחמי תודה שהם חמץ אולי אף כאן בתוספת האזהרה הצטרכו חמץ והרי המנחות הם עשויים ממצה שלא החמיצה אונה הגמרא ותסברה אפשר לומר שמקדשים את האזרה וחמץ מנחת חמץ מעיק וכי יש מנחה שהיא חמץ הרי כתוב כל המנחה שתקריבו להשם לא תעשה חמץ וכי תימה אם תאמר דמחמיץ לו לשיריים ומקדש להו שישיר את שיערי המנחה שנאכלים לכהנים שיחמיצו ובהם הוא יקדש את האזרה כי הרי מה שהתורה אומרת זה שמה שמעלים על המזבח יהיה מצה ולא חמץ אבל אולי מה שנאכל לכהנים אחרי שהם לוקחים מלא קומצו ומקטירים על המזבח מה שנאכל לכהנים שיראה מנחה אולי זה כן יכול להיות חמץ זה הרי לא נכון הכתיב לא תאפי חמץ אפילו חלקם ואמר יש לקיש אפילו חלקם אפילו שרי המנחה לא תאפי חמץ שואלת הגמרא למה לא יש לי אפשרות מנחה שהיא חמץ שתי הלחם שמביאים בחג השבועות אפשר מקדש בשתי הלחם בחג השבועות בעצרת אונה הגמרא משום דלא אפשר לקדש בהם איכי נעביד איך נעשה נבנה את האזרה ערב יום טוב ונקדש בשתי הלחם שמוכנים לפני יום טוב נבנה מאתמול ונקדשה מאתמול הכלל הוא ששתי הלחם מתי מתקדשים בשחיטת כבסים או דקדשי רק מתי ששוחטים את כבשי העצרת יהיו כבסים שמביאים קורבן שלמים וזה השלמים היחידים שהם שלמי ציבור בדרך כלל שלמים זה קורבן דבר של אדם יחיד אבל בחג השבועות היו מביאים שלמי ציבור וביחד איתם היו מביאים את שתי הלחם והם השתי הלחם היו מתקדשים רק ששחטו את הכבשים שלמי ציבור ועד שלא שוחטים את השלמי ציבור, שתי הלחם לא נפסלים בזה שהם יוצאים מחוץ לאזהרה. אז אם כן, אתה לא יכול לפני שבועות לקדש את האזרה עם השתי הלחם כי הם עדיין לא התקדשו. נבנה מאתמול וניקד שהאידנה נקדש את האזרה ביום טוב אחרי שחיטת הכבשים נבנה מלפני כן ונקדש אותה ביום טוב עצמו אחרי שחיטת הכבשים אי אפשר לעשות את זה כיוון שבענן קידוש בשעת בניין צריך קדש את האזרה ביום שבונים אותם נבנהי ביום טוב ונקדשה ביום טוב מה אתה רוצה לבנות את האזהרה ביום טוב ולקדש אחרי שחיטת הכבשים ביום טוב גם כן איה אפשר אפשר אין בניין בית המקדש דוחי יום טוב ואם נשבקה לבתרחי נשאיר את הלחם עד אחרי היום טוב ונבנה ונקדש ומוצאי יום טוב נבנה ונקדש על ידי שתי הלחם גם כן אי אפשר שני הלחם נפסלים כשעובר עליהם הלילה בלאוכלם והם נעשים נותר יפס לי בלינה ואם תאמר נבניי במהליומה ונשאר בפורטא נבנה בערב יום טוב נשאר מעט לא בנוי דקדיש יום ה לאלתר נגמרי ונקדשי מיד שיצא היום טוב נגמור את הבנייה ונקדש לפני שיגיע חצות ועדיין השתי הלחם לא יפסלו בלינה גם כן יהיה אפשר כי הרי אין בניין בית המקדש בלילה כמו דאמר הביה מנין שהם בית המקדש בלילה שנאמר ביום הקים את המשכן ביום מקיימו אבל בלילה אין מקיימו לכך לכן לא אפשר אי אפשר לקדש בשתי הלחם וכל שאי אפשר הדבר אינו מעכב לכן מוכרחים לומר שאין מעכב שיהיה דווקא לחמי חמץ כמו ירושלים, אלא מקדשים במצה היינו במנחות שהם א שהם של מצה שהם אינם חמץ. במשנה למדנו שמוסיפים על העיר בשיר תנו רבנן היו שרים שם מזמור לתודה, שיר של תודה והיו שרים בכינורות ובנבלים, בצלצלים, כל מיני כלי נגינה. על כל פינה ופינה ועל כל אבן גדולה שבירושלים ואומר גם מזמור שיר חנוכת הבית שנאמר בו ארומך השם כדיליתני וגומר וכן היו אומר מזמור יושב בסתר עליון שמכונה שיר של פגעים על המזיקים שפוגעים בבני אדם ומזיקים אותם שנאמר בו והיא נועם שמשה רבנו אמר את זה כשהקימו את המשכן ויש אומרים שהשיר הזה נקרא שיר של נגעים מנדה אמר שהשיר הזה נקרא שיר של נגעים דנגעים דכתיב כי כתוב במזמור ונגע לא יקרב בו עליך ומנדה אמר שזה שיר של פגאים הסברה היא משום דכתיב כתוב שם ייפול מצידך הלף ורבבה ממיניך אליך לא יגש אז רואים שהמזיקים לא יכלו להתקרב אל האדם זה מה שהמזמור הזה אומר ואומר מתחילת המזמור יושב בסתר עליון בצל שק תלונן עד כתה השם מחסי עליון שמת מעוניך כי נאמר שם שילומת רשעים תראה התכוונו אוויבים שהיו מצירים ומפריעים אותם בזמן הבנייה וחוזר ואומר מזמור לדוד בבורכו מפני אבשלום בנו השם מה רבות צריי עד סוף המזמור לשם הישוע למך בלכתך סלה מספרת הגמרא לרבי יהושע בן לוי שהוא אמר לאן אמר לו לאן יקרא הוא אמר לפסוקים את הפסוקים האלה בכל הילה וגני ואחר כך הוא היה הלך לישון כדי שלא יהיה ניזק בשנתו שואלת הגמרא איך היא אבידה אחי איך הוא עשה דבר כזה והרי אמר רבי יהושע בן לוי הוא בעצמו מ הוא אמר אסור להתרפות בדברי תורה לכאורה כמו שאסור להתרפות כך גם אסור להגן על ידי שאומרים דברי תורה תרצת הגמרא האיסור הוא רק להתרפות אבל להגן על האדם ממכה שלא תבוא שני זה שונה וזה מותר מדייקת הגמרא ואלה לפי מה שאתה אומר נמצא כי אמר מה שרבי יהושע בן לוי אמר שאסור היינו רק בדיעיקה מכה כשיש לו איזה מכה איזה פצע או משהו כזה ולוחש פסוקים על המכה כדי להתרפות שואלת על זה הגמרא וידק המכה רק אסור ולא יותר מזה וטו לא והתנן הרשנינו הלוחש על המכאה שהוא אומר כל המחלה ששמתי במצרים לא עשים עליך אין לו חלק לעולם הבא איך אתה רק אומר שזה אסור הגמרא התמר עלה הרי נאמר על זה אמר רבי יוחנן מה שאין לו חלק לעולם הבא מדובר במקרה שהוא רוק מתי שהוא אומר את הפסוקים האלה בזה שנינו לפי שהם מזכירים שם שמיים על הרקיקה כי זה ביזיון גדול אבל כשהוא לא רוק והוא רק לוחש. על זה אמר רבי יהושע בן נביא שיש בזה רק איסור. עוד ראינו במשנה שכדי לקדש את האזרה ואת ירושלים בית דין מהלכין ושתי תודות אחריהן וכולי. משמע שמי הלך ראשון בית דין ואחרים שתי התודות למרדבת דין לפני התודה הלכו כמי תודה אזלי והכתיב לגבי נחמיה כשהוא קדש את ירושלים והעמידה שתי תודות גדולות וילך אחריהם אושעיה וחצי שרי יהודה אחרי התודות אונה הגמרא אחיקה אמר מה פירוש במשנה ובית דין מהלכין ושתי תודות אחריהן היינו בית דין מהלכין ושתי תודות מהלכין ובאמת בית דין הם אלה שהולכים אחריהן אחרי התודות מבארת הגמרא באיזה סדר דר שני הכהנים שלקחו את לחמי התודה היו הולכים כיצד מהלכות יש בזה ויכוח בין רבי חיא ורבי שמעון ברבי אחד אמר זו כנגד זו הם הלכו זה לאד זה ואחד אמר זו אחר זו אחד אחרי השני מנדה אמר זו כנגד זו ליד זה אז מה שראינו במשנה שיש את החלה החיצונה והחלה הפנימית החלה החיצונה נשרפת והפנימית נאכלת. מה זה חיצונית ומה זה פנימית? פנימית הכוונה אח מקרב לחומה. זאת שקרובה יותר לחומה שהיא פנימית בין החומה על החלה החיצונה. ומדמר זו אחר זו. מה הכוונה פנימית? זאת שהולכת שנייה שהיא בין החלה הראשונה לבית הדין. אך דמיקר לבית דין. שואלת הגמרא במשנה תנן החלת תודעה פנימית נאכלת והחיצונה נשרפת בישלמה למנדה אמר שהתודות הלכו זו אחר זו נמצא שכל פעם זה שהלך עם תודה הראשונה הוא קידש וזה שהלך עם ההחלה השנייה כבר היה במקום מקודש אז לכן הוא ההחלה השנייה מעולם לא יצאה מחוץ לירושלים המתולה אחי הפנימית נאכלת משום דעת היא החיצונה קמה וקד שלה כי החיצונה הראשונה קידשה לה את המקום, המקום הפך להיות ירושלים אז אם כן, הראשונה היצה מירושלים, אז נפסלה, הפנימית, השנייה שרק עברה שמה אחר כך, אחרי שכבר המקום התקדש, אז היא מעולם לא יצא מירושלים, לכן היא לא נפסלה. אל למנד אמר שהם הלכו יחד, זו כנגד זו תריו בעדדק מקדשו, שניהם מקדשים יחד את החומה. אז אם אתה אומר שהם נחשבים שהם יצאו, אז שניהם צריכים להישרף. ואם אתה אומר שהם לא נחשבו שיצאו, אלא הם נחשבו בפנים, אז ששניהם יאכלו. דוכה הגמרא את הקושיה ולתעמיך גם למנדה אמר זו אחר זו חדה ממקדשה אחת יכולה לבד לקדש את התוספת ואז השנייה שהולכת היא כבר הולכת במקום שהוא ירושלים הרי במשנה כל שלא נעשת בכל אלותנן אמרנו שצריך לעשות את כל הרשימה במשנה כדי שהמקום יתקדש אז כל זמן שהחלה השנייה לא הלכה לא עברה שם אז המקום עוד לא התקדש אז אם מה אתה אומר שכל זמן שהמקום לא תקדש אז כשהחלה מגיעה לשם והיא באה לקדש, זה נקרא שהיא יצאה מירושלים אז אם כן גם החלה השנייה אסורה ואפילו למנדה אמר שנראה בדף טז תחילת דף טז שהכוונה באחת מכל אלו מספיק או מלך או כהן גדול או נביא או שתי תודות בשביל לקדש אבל אגב אם אתה רוצה לקדש רק עם הלחמי תודה הנתרה יוחד המצווה היא שני התודות הם מצווה אחת אי אפשר לקדש באחת מהם אז אם כן למה אתה אומר שאחת נאכלת ואחת נשרפת? אלא אמר רבי יוחנן על פי נביא נאכלת ועל פי נביא נשרפת. אומר רש"י שהיו שמה שלושה נביאים חגי זכריה ומלאכי ועל פיהם ברוח הקודש נעשו ואין טעם לדבר. ועד כאן דף טו.
לצפיה בתכנים נוספים: