הדף היומי מסכת שבועות דף ז

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת שבועות מבית "דרשו" עם הרב מאיר שפרכר שליט"א, הדף היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי מסכת שבועות דף ז

[מוזיקה] שבועות דף ז מתחילים בעזרת השם תו עמוד ב שורה 11 מלמטה במילים את שיש בה ידיעה בתחילה וכולי היום בעזרת השם נפתח בחלק הראשון של מסכת שבועות מה נזכרנו בדף ז להתחיל את החלק הראשון של מסכת שבועות שכבר התחיל בדף דף ב בתחילת המסכת בשביל לבאר נפרט את סדר המסכת. המסכת שלנו בעיקרה עוסקת בהלכות שבועה. כגון שאדם נשבע שהוא לא יאכל ובסוף הוא כן אכל. אבל מביאים נושא נוסף. אדם שנכנס לבית המקדש או אכל קודשים בטומאה. מה הסיבה שהביאו את הנושא הזה במסכת שבועות? מה הוא דומה בכלל לעניין שבועה? אלא בערה הגמרא בדף ג ש הכפרה היא דומה. אדם שנשבע ועבר על שבועתו או נשבע לשקר בתנאים מסוימים מתכפר על ידי קורבן מיוחד. קורבן חטאת אבל לא חטאת רגילה שבדרך כלל מביאים או כבסה או שעירת עיזים אלא עולה ויורד אם הוא עשיר הוא עולה הוא מביא בהמה אם הוא עני הוא יורד הוא מביא עופות אני יותר מביא מנחת חוטא מסולת הקורבן הזה מכפר גם על אדם שנכשל בשבועת שקר וגם על אדם שנכנס לבית המקדש הוא אכל קודשים בטומ והם גם כתובים שניהם סמוך הם כתובים זה אצל זה לקראת סוף פרשת ויקרא ברשימת העוונות שמתכפרים בהם ל ידי קורבן הולה ויורד אז כיוון שהם דומים והם כתובים סמוכים זה לזה כן כן, מביאים פה גם כן את העניין של אדם שנכנס לבית המקדש ואכל קודשים בטומ. מכיוון ש בשניהם, גם בשבועות וגם ב אדם שכנס לבית המקדש אכל קודשים בטומאה, מסדרים את הדברים שניים שאין ארבע או ארבעה, אז מביאים עוד שני מקרים שגם כן מסודרים בצורה של שניים שאין ארבעה. וזה עניין יציאות השבת ונגעים שפירטנו עליהם בחמישה דפים הראשונים של המסכת שהלכנו והסברנו את כל אחד ואחד מהם בטוב טעם ודעת אבל כעת אנחנו פותחים ועוסקים בחלק הראשון של המסכת שכיוון שבסמוך לשבועות כתוב העניין של אדם שכנס לבית המקדש אכל קודשים בטומא אז לכן מביאים את המקרה הזה גם כן קם במסכת שבועות כיוון גם כמו שאמרנו שהם דומים ובדף ג הגמרא אומרת שכיוון שהעניינים שקשורים ל אדם שחס לבית המקדש או אכל קודשים בטומא הם מועטים יותר לכן נתן הפתר את עצמו בזה שהוא קודם כל א סיים לעסוק בנושאים האלה עד דף כ ולאחר מכן החל מדף כ נעסוק בנושא של שבועות בהרחבה בסוגי השבועות ובכל הה הלכותיהם בעזרת השם אנחנו כמו שאמרנו פותחים כעת בנושא הראשון של המסכת שלנו מסכת שבועות אדם שנכנס לבית המקדש הוא אכל קודשים בטומאה שמתכפר על ידי קורבן עולה ויורד אבל במשנה אמרנו שרק במקרה אחד הוא מתכפר על ידי קורבן עולה ויורד במקרה שהייתה ידיעה בתחילה הוא ידע בתחילה אחר כך הוא שכח נעלם ממנו ואחר ואז כשנעלם ממנו הוא נכנס לבית המקדש שהוא אכל קודשים בטומאה אחר כך פתאום הוא תופס נודע לו הייתה לו ידיעה בסוף גם כן שהוא בשוגג נכנס לבית המקדש הוא אכל קודשים בטומא אז הוא מתכפר על ידי קורבן עולה ויורד בלשון המשנה הזה הייתה לו ידיעה בתחילה וידיעה בסוף והלם באמצע כעת הגמרא מביאה ברייתא ובזה בעזרת השם נעסוק בשיעור היום על דף ז שבעצם בא להסביר דבר פלאג מאוד גדול פשוט לנו כל כך ש מה שכתוב לקראת סוף פרשת ויקרא הנושא של אדם שחטא על ידי שהוא נטמע פשוט לנו שהחטא שלו היה שהוא נכנס לבית המקדש או אכל קודשים. השאלה מנן לנו זאת. נקרא את הפסוקים שם. לא מוזכרת מילה אחת על זה שאדם נכנס לבית המקדש. לא מוזכרת מילה אחת על זה שהוא אכל קודשים. מדובר פה על אדם שנטמע. נפש אשר תיגע בכל דבר טמא. פה דוגמאות של טומא. ונעלם ממנו. שכח והוא טמא והשם. הייתה לו איזה אשמ שהוא השם במשהו שהוא שקשור לטומאה. לא כתוב כאן מה הוא עשה לו בסדר, אבל כתוב כאן שהוא השם. אחר כך פסוק הבא גם כן מדברים או כיגע בטומת אדם לכל טומתו אשר יתמע בה. גם כן עוד טומות. ושוב פעם אומרת התורה ונעלם ממנו והוא ידע והשם זהו זה הפסוקים שמדברים על השמ שקשורה לטומאה שהאדם היה טמא ואז מביאים את הנושא של המסכת שלנו או נפש כתישה לבטא בשפתיים להרע או להתיב כל אשר יבטא האדם בשבועה ונעלם ממנו והוא ידע והשם לאחת מאלה אז הוא מתחייב בקורבן עולה ויורד נשאלת השאלה מביאה הברייתנו רבנן מנין שאין הכתוב מדבר אלא בטומת מקדש וקודשיו מדברים פה על טומא נכון הוא השם הוא עשה פה איזה אשמ אבל מי אמר שהאשמה היא שהוא נכנס לבית המקדש בטומא או שהוא אכל קודשים בטומא אומרת הברייתא ודינו אפשר ללמוד את זה מסברה ההיל והזהיר וענש על הטומ. יש אזהרה שהתורה מזהירה אדם טמא. יש עונש שמענישים אדם טמא. וחייב קורבן על הטומאה. יש גם קורבן שמתחייבים על טומאה בשוגג. אז יש עונש על טומאה במזיד ויש קורבן על טומאה בשוגג. מה העונש? על מה הקורבן של טומאה? על עצם זה שאדם נטמע, מה התורה מזהירה על אדם לא להטמא? אסור לאדם להטמא למת, אסור לאדם א לגעת בשרץ, יש איסור כאן. על זה מענישים אותו. לא יודע. בוא נראה. כי פה לגבי קורבן עולה ויורד. אפשר גם להבין ככה. אפשר להבין שהסיבה שהוא חייב קורבן זה בגלל שהוא נטמע. הוא נטמע ולכן הוא השם. כל טומתו אשר יתמע בה ונעלם ממנו והוא ידע והשם יכול להיות שדובר פה קורבן על עצם זה שהוא נטמע. אז כדי לבטל את האפשרות להבין ככה אנחנו צריכים להשוות בין העונש שהוא נאנש על מזיד לבין הקורבן שהוא מביא על השוגג. מה כשהזהיר והענש על הטומא במזיד? לא הזהיר והנש על עצם זה שהוא נטמע, אלא על זה ש הוא בטומתו נכנס לבית המקדש או אכל קודשים. כמו שמבואר בפסוקים. לגבי אזהרה להיכנס לבית המקדש. כתוב ולא יתמו את מחניהם. זה אזהרה לא תעשה. והעונש לטמח לבית המקדש. כ את מקדש השם טימ ונכרט אנו כרת זה לגבי בית מקדש וגם לגבי קודשים אזהרה היא מה שכתוב לגבי טמא בטומת מצורע או זב בקודשים לא יאכל עד אשר יתהר והעונש ממה שכתוב הנפש שתאכל בשר מזבח השלמים מאשר להשם ותומתו עליו ונחרטה אז אם כן א יש אזהרה ועונש בטמא שנכנס לבית המקדש או אכל קודשים. אם זה היה במזיד, כתוב מפורש שהאזהרה והעונש הוא על זה שהוא נכנס לבית המקדש, הוא אכל קודשים. אף כשחייב קורבן על הטומא בשוגג, לא חייב על עצם זה שהוא נטמא, אלא על זה שבטומתו הוא נכנס לבית המקדש ואכל קודשים. עד כאן דברי הברייתא. מקשה הגמרא, אתה אומר ש חייבים קורבן עולה ויורד בשוגג על טומאת מקדש וקודשיו. היינו שהוא נכנס לבית המקדש, הוא אכל קודשים. אולי גם אם הוא אכל תרומה, אימה תרומה? כי גם שם במזיד מצאנו שהזהיר לא לאכול בטומאה. רש"י מביא שהגמרא דורשת במסכת יבמות דף עד מאותו פסוק שנאמר לגבי אזהרה לאכילת קודשים בטומ זה נאמר גם על תרומה בקודשים לא יאכל עד אשר יתר אז זה אזהרה ויש גם עונש מי שאוכל במזיד ובמיתה בידי שמיים כמו שנאמר ומתו בו כי יחללו אז אם כן נאמר שבשוגג טמא שאכל על תרומה יהיה חייב קורבן עולה ויורד אוהג לא מצאנו לא אשכחן עוון מיטה בידי שמיים דחייב עלי קורבן לא מצאנו עוד מקרה שאם אדם עושה במזיד הוא חייב מית בידי שמיים שבשוגג הוא יהיה חייב קורבן בדרך כלל כשאדם חייב כרט אז בשוגג הוא חייב קורבן כרט זה סוג מיטה בידי שמיים אבל יש דבר שנקרא בלי כרת נקרא נקרא רק מיטה בידי שמיים. יש בזה חילוקים במסכת מועד קטן דף כ"ח יש בזה אריכות. ניקח רק בשביל לקרב את הדברים על השכל דוגמה שמיטב שמיים מתים בגיל 50 וכרת בגיל 60. אז על כרת מצאנו שבשוגג חייבים קורבן אבל על מיטה בידי שמיים לא מצאנו שבשוגג חייבים קורבן. שואלת הגמרא אימה הנמי לקורבן קבוע? אולי כל הדברים האלה שלא נאמר קורבן בשוגג על דבר שחייבים על המיטה בידי שמיים זה דווקא על קורבן חטאת שבעל אה עוונות שחבים עליהם במזית כרת משוגג מביאים עליהם חטאת חטאת קבועה שאין הבדל אם הוא עני או עשיר הוא תמיד מביא בהמה כבסה או סעירת עיזים קורבן כזה לא מצינו שמתחייבים על עוון שעונשו מיתה בידי שמיים אבל קורבן חטאת של עולה ויורד ניט הוא יכול להביא אף על פי שהוא במיטה בידי שמיים אם זה היה במזיד מדידה השמיעת קול כמו המקרה הראשון שמוזכר שם בסוף לקראת סוף פרשת ויקרא שחייבים על זה קורבן עולה ויורד שמיעת קול הכוונה מה שמבואר בפרק הרביעי שבועת העדות שאדם בא לשני עדים שיעידו לטובתו על מישהו שחייב לו כסף והם מכחישים והם נשבעים שבועה לשקר שאז הם כשמתברר שהם אה נשבעו לשקר הם צריכים להביא קורבן עולה ויורד מה שמבואר ברחבה בפרק רביעי כל הפרטים של זה ושם אין הרי חיוב כרת במזיד ובכל זאת מביאים בשוגג עולה ויורד וכן הביטוי שפתיים השבועות המפורסמות אדם נשבע שהוא לא יאכל, בסוף הוא אכל וכדומה אשר תבטא בשפתיים שם במזיד הוא לא חייב כרת ואפילו לא מיטה בידי שמיים בכל זאת בשוגג יש קורבן עולה ויורד מתרצת הגמרא לגבי עולה ויורד אמר קרא לכל טומתו אשר יתמה בא המילה בא מיותרת לומדים דווקא בטומת מקדש וקודשיו יש קורבן עולה ויורד אבל יש מקרה אחד שלו איזה מקרה לא למיטה תרומה שואלת הגמרא אולי נאמר להפך הפסוק מדבר על טמא שאכל על תרומה והמילה בא ממעטת מקדש אימבם י טמ שכס לבית המקדש שהוא עשה דבר חמור יותר ולכן לא מספיק לו קורבן עולה ויורד לא סגיל בקורבן עולה ויורד אלא הוא צריך קורבן חטאת ממש הוא לא יכול אם הוא עני להביא עופות או מנחה מנחת חוטא עדמה הייתי קורבן קבוע חטאת קבועה הגמרא לומדים רבי לומד את זה בגזירה שווה שמדובר פה על טמא שנכנס לבית המקדש ולא על שאכל תרומה ועל הגזירה שווה הזאת של רבי רבה קרה קרי רבה הלי דרבי דולה מים מבורות עמוקים שמבורות המוקים הוא דלה את הגזירה שווה הזאת. דתניה רבי אומר כתוב על אדם שנטמע ולכן הוא הוא חייב קורבן עולה ויורד. איך הוא נטמע? כתוב שם או בנבלת חיה טמאה או בנבלת בהמה טמאה. שבעל חי שמת לא על ידי שחיטה כשרה הוא נבלה והוא מטמא. למה צריך לפרט נבלת חיית מהאה ונבלת בהמה טמאה? מספיק אקרא אני או בנבלת חיית מאה. ואני אבין שמדובר פה גם על בהמה שהיא בכלל חיה. כמו שכתוב זאת החיה אשר תאכל ומכל הבהמה אשר על הארץ. רואים מכאן שחיה בכלל בהימה. למה אם כן נאמרה בהימה לדרשה? נאמר כאן לגבי טומא שאנחנו מעמידים את זה במקדש וקודשיו בהמה טמאה. ונאמר לאלן באדם שאוכל קודשים בטומא בהמה טמאה מה לאלן מדברים בטומאת קודשים שהוא אוכל קורבן בטומ אף כאן בטומאת קודש שהוא חייב קורבן עולה ויורד בטומ על טומאת קודש השקחן טומאת קודש מצאנו על קודשים טומאת מקדש מנהלן מניען שאם הוא נכנס לבית המקדש בטומאה בשוגג הוא חייב קורבן עולה ויורד וזה בעצם הנושא שילווה אותנו עד סוף השיעור מנין לומדים שאדם טמא שנכנס לבית המקדש ושוגג חייב קורבן עולה ויורד אמר קרא פסוק אומר בכל קודש לא תיגע ולמקדש לא תבוא מדובר שם מה זה בכל קודש לא תיגע דורשים שזה הכוונה על אכילת קודשים התקש מקדש לקודש יש הקש בין ביאה לבית בית המקדש לאכילת קודש. אז כמו שראינו דרשה שעל אכילת קודש חייבים עולה ויורד אז נלמד כעת מההקש שגם על כניסה בית המקדש בטומ חייבים קורבן עולה ויורד. שואלת הגמרא היא הכי אם לומדים מההקש הזה אכילת תרומה נמי באותו פסוק גם אכילת תרומה הוקשה לאכילת קודש דאמר מר מה שנאמר לגבי יולדת בכל קודש לא תיגע שזה הפסוק שהזכרנו מה זה בכל קודש לרבות את התרומה שגם זה היה אסורה באכילה כיוון שהיא טמאה בטומאת יולדת אז אם כן אכילת תרומה ואכילת קודש כתובות באותו פסוק ויש הקש ביניהם למה לא מתחייבים קורבן עולה ויורד על טמא שאכל תרומה ותראצת הגמרא המיית רחמנה התורה ממעטת בקורבן עולה ויורד לכל טומתו אשר יתמע והמילה בא מיותרת ממעטים תרומה שואלת הגמרא הימה בא למטן מקדש אולי נרבה תרומה ונמאט כניסה לבית המקדש בטומאה אונה הגמרא יותר מסתבר מקדש [מוזיקה] שיהיה דומה לאכילת קודש לא ממטינן מהמילה בא שכן היא כמו אכילת קודשים בחיוב כרת כמותה כמו אכילת קודש בטומ ואם שואלת הגמרא דרבא יש דבר שתרומה דומה לאכילת קודשים כי שניהם אכילה תרומה לא ממתינן שכן אכילה כמותה אז אם כן חוזרת השאלה מנין שה תורה מחייבת קורבן עולה ויורד על טמא שנכנס לבית המקדש בטומא אולי מדברים כאן על אכילת תרומה אבל על כניסה לבית המקדש בטומ לא יספיק קורבן עולה ויורד אולי יצטרכו קורבן קבוע של חטאת אלא אמר רב תירוץ אחר מנין יודעים שחייבים קורבן עולה ויורד על כניסה בטומאה לבית המקדש בשוגג. שלוש קריטות בשלמים. למה? יש בתורה שלוש פעמים חיוב כרת על אכילת שלמים בטומ. כתוב חיוב כרת בפסוק כל אשר כל איש אשר יקרב מכל זרחם אל הקודשים. וזה מדובר על אכילת שלמים כמו שמבואר במסכת זבחים דף מ אכילת שלמים בטומ ומקום נוסף שיש חיוב כרת על אכילת שלמים שכתוב והנפש אשר תאכל בשר מזבוח השלמים אשר להשם וטומתו עליו כתוב שמה כרת מקום שלישי ונפש כיטיגה בכל טמא ואכל מבשר זבח השלמים משל השם גם שם כתוב כרת למה צריך שלוש פעמים אחת שנאמרה בכל הקודשים ולא דווקא בשלמים. ללמד שיש עונש כרת בכל הקודשים אם אוכלים אותם בטומא. כלל ואחת מהפעמים שכתוב כרת באכילת שלמים זה לפרט אחד מהחיובים. איזה חיוב? שלמים. והוא מלמד על הכלל שאין חיוב כרת אלא קודשים שדומים לשלמים. היינו קודשים שהם קורבנות ולא קודשים שמקדישים להוצאות בית המקדש שנקרא בדק הבית. פעם שלישית אחת לטומאה הכתובה בתורה סתם אצלנו לגבי קורבן עולה ויורד ואיני יודע מה היא. אני לא יודע על איזה טומאה הוא מביא קורבן עולה ויורד. והכרת המיותר בשלמים מגלה ואומר שעל כרת זה שהוא טומאת קודש מכפר קורבן עולה ויורד. ואם אינו עניין הטומת קודש לא צריך את הכרת המטר ללמד את טומאת קודש נקמידי רבי כי לומדים את זה מהגזירה שווה של רבי מ בהמה טמאה שכתוב כאן כתוב לגבי תומת אדם שנטמ שהוא חייב קורבנו לו יורד כתוב מילים מיותרות בהימה טמאה ודורשים את זה גזירה שווה ממה שכתוב בטומאת קודש גם כן בהימה טמאה אז מהגזירה שבה לומדים שטומת אדם שאכל קודש בטומא בשוגג חייב עולה ויורד אז אם כן אין צורך בעוד דרשה ללמוד שהוא יהיה בהולה ויורד אז אם אין עניין לטומת קודש דנקא לדרבי כמו שאמרנו תנה הוא עניין לטומת מקדש שנכנס לבית המקדש בטומאה בשוגג הוא חייב קורבן עולה ויורד שואלת הגמרא איך אפשר ללמוד מהפסוק הזה הי מבלי לכדי רבי אבהו רבי אבהו למד מזה דין אחר דמר רבי אבאו שלוש קריטות בשלמים למה אותה שאלה ששאל רבה אז הוא דורש מזה משהו אחר אחת לכלל הקודשים שחייבים עליהם כרת ואחת לפרט היינו שלמים דהיינו ללמד אותנו שדווקא דברים שדומים לשלמים היינו קורבנות ולא קודשים של בדק הבית והפעם השלישית אחת לדברים שאינם נאכלים לא כל הקודשים נאכלים לבונה לא נאכלת מקטירים אותה למזבח קטורת לא נאכלת מקטירים עצה המערכה גם כן לא נאכלת והכרת הזה בא ללמד שאם הוא אכל אותם בטומ הוא חייב כרת ממשיך רבי אבו ורבי שמעון דאמר דברים שאין אינן נאכלים אינך וין להן כרת משום אכילתם בטומאה הכרת השלישי בא להיטוי שיש חיוב כרת גם על אכילה בטומ של אותם חטאות הפנימיות שמזים מדמם בתוך ההיכל על הפרוכת ח וחלקם בתוך קודש הקודשים דרקת החמין היה עולה בדעתנו לומר הועיל ואמר רבי שמעון כל שאינו קרב על מזבח החיצון כשלמים אין חייב עליו משום פיגול כל שאין זורקין את דמו על המזבח החיצון הרי רוב הקורבנות זריקת הדם שלהם אל המזבח הגדול שהיה החצר של האזהרה ויש את החטאות הפנימיות שמזים מדמם כמו שאמרנו בתוך ההיכל הפרוכת מזבח הזהב שהיה בתוך ההיכל וכמו שאמרנו חלקם בתוך קודש הקודשים אלה של יום הכיפורים אז רבי שמעון אומר כל שאין זורקים את דמו על המזבח החיצון כמו שלמים אין חייבין עליו משום פיגול פיגול זה הכוונה שהכהן מקריב על מנת שזה יאחל אחרי הזמן שלו כי הרי לגבי שלמים כתוב פיגול לומדים שדווקא אלה שדומים לשלמים דווקא עליהם חייבים משום פיגול ושלמים הרי זורקים את דמו על המזבח החיצון אז אם כן אין פיגול לפי דבריו של רבי שמעון בחטאות הפנימיות שלא מזים מדמם על המזבח החיצון אלא על המזבח הפנימי ועל הפרוכת וחלקם כמו שאמרנו בקודש הקודשים אז היינו אומרים אומרים שכמו שאין עליהם פיגול משום טומא נמי לא יהיה חיוב על אכילת חטאות הפנימיות בטומא כיוון שאיסור האכילה בטומאה נאמר גם לגבי שלמים אז נלמד שזה צריך להיות דומה לשלמים כמה משמלן האיתור הפעם השלישי של כרת שנאמר באכילת שלמים בטומא זה מחייב אפילו על אכילת חטאת פנימית בטומאה אבל על כל פנים רואים שהכרת הזה נצרך ללימודים אחרים אי אפשר ללמוד ממנו חיוב קורבן הוליורד טמ ש נכנס לבית המקדש ושוגג אלא מתרצת הגמרא תירוץ אחר מנין לומדים שיש חיוב קורבן עולה ויורד בטמ שנכנס לבית המקדש בשוגג המרי נהרדי משמי דרבה לא משלוש קריטות שנאמרו בשלמים אלא משלוש פעמים לשון טומאה שלוש טומאות שנאמרו בשלמים באותם פסוקים שהבאנו שמוזכר שמה כרת אבל מוזכר שמה גם טומ למה אחת לכלל הקורבנות ואחת לפרט של שלמים כדי ללמד דווקא קורבנות שדומות לשלמים ואחת הפעם השלישית לטומ כתובה בתורה סתם לעניין עולה ויורד שכתוב שהוא נטמע והשם לא כתוב מה האשמ שלו על איזה השמ אומר טומאת קודש כמו הטומה המיותרת שכתובה בשלמים שזה הכוונה שלמים שזה טומת קודש שהוא אכל שלמים בטומ ואם אינו עניין לטומת קודש לא צריך את הפעם השלישית שמיותרת ללמד אותנו שהטמא שאכל קודשים בטומיה חייב עולה ויורדקא למיד רבי לומדים את זה מהגזירה שבה של רבי למד מבהמה טמאה שכתוב לעניין אה עולה ויורד אדם שנטמע וכתוב לגבי אכילת קודש גם כן בהמה טמא אז לומדים שה מה שכתוב טומאה בעולה ויורד מדבר על אכילת קודש בטומא בשוגג אז אם כן אין צורך איך ללמוד כעת מהפעם השלישית שכתוב טומא שהיא מיותרת ללמד אותנו על אכילת קודש בטומא בשוגג שחייבים עולה ויורד נו עניין טומאת מקדש שקורבן עולה ויורד מכפר על אדם טמא שנכנס משוגג לבית המקדש שואלת הגמרא והי זה שכתוב שלוש פעמים טומאה נמי בא אליי היו חייבים לכתוב שלוש פעמים טומאה הי דבא אלי מכתב כרת לכדי רבי אבאו כדי ללמד אותנו על שלוש מקרים של טומאה שחייבים עליהם כרת כמו הדרשה של רבי אב באו לכן כתבנ מטומות דלא סגילה בלו הכי אין חיוב כרת אלא אם כן הוא אוכל קודשים בטומאה לכן היו חייבים לכתוב שזה שהוא נטמע והוא אכל קודשים בטומא אם כן כיוון שרוצים להזכיר כאן כרת לכן היו חייבים להזכיר טומאה אז אם כן הטומא פה זה ששלוש פעמים כתוב טומא זה לא מיותר אלא מביאה הגמרא תירוץ אחר מנין לומדים שמתחבים קורבן עולה ויורד גם על זה שהטמן נכנס לבית המקדש בשוגג אמר רבתיה לומדים גזירה שבה טומתו טומתו כתיב הך לגבי קורבן עולה ויורד לכל טומתו וכתיבתם לגבי טמא שנכנס לבית המקדש בטומ טמא יהיה עוד טומתו בו מלהלן כמו שם מדובר על זה שהוא נכנס לבית המקדש טומאת מקדש אף כאן לגבי עולה ויורד שכתובים המילים טומתו בו מדברים בטומת מקדש שואלת הגמרא ואלה שלמדנו מגזרות שוות שהפסוק מדבר בטומאת מקדש וקודשיו ואם כן לא צריך למת תרומה כי הרי תרומה אינמדת בגזירה שווה אז מה שכתוב כתוב המילה בא המתרת שבאנו למעט את התרומה למה לי מה המילה בא שכתובה לגבי קורבן הולה ויורד בטומאה מה היא באה למעט אונה הגמרא היא לא באה למעט אלא היא באה לרבות שיש חיוב קורבן עולה ויורד בטומת מקדש וקודשיו גם אם הוא נטמע על ידי נבלת עוף טהור הרי א בעל חי שמת לא על ידי שחיטה כשרה הוא מטמא בטומאת נבלה אבל יש הלכה מיוחדת לגבי עוף טהור למשל יונה, תרנגולת, לא משנה עוף טהור, שכשהוא מת לא על ידי שחיטה כשרה, אם נוגעים בו לא נטמעים. מתי נטמעים? כשאוכלים אותו. אדם למשל קנה בשר עוף שהשוחט לא שחט כראוי וזה הפך להיות נבלה והוא לא ידע מזה והוא הכין מזה תבשיל והוא אכל בשר עוף, שבעצם העוף הזה היה נבלה, כי הוא לא נשחט כדין. אז כשזה הגיע לו לבית הבלייה רק אז הוא נטמע. כשהוא נוגע בעוף הוא לא נטמע. רק כשהוא בולע אותו בבית הבלייה הוא נטמע. אז אם האדם נטמע על ידי עוף טהור גם שם אם הוא נכנס לבית המקדש הוא אכל קודשים בשוגג בטומ הוא יהיה חייב. שואלת הגמרא אמרת שהמילה באה למעט מותה הוא. אז איך אתה מרבה איתה? אונה הגמרא דווקא משום דמיותה הוא כיוון שהיא באה למעט היאר הוא מיותר לרבות אוף טהור. מה פירוש? הרי כבר כתיב בפרשה או כייגה בטומאת אדם כייגה דווקא דבר נגיעה אין דבר שמטמא בנגיעה חייבים עולה ויורד לו בר נגיעה נבלט עוף טהור שלא מטמא בנגיעה אלא באכילה לא אז אם כן הנתמא בנבלת עוף טהור כבר התמעט מקורבן עולה ויורד וכתיב כתוב עוד פעם את המילה בא שהיא עוד פעם מיוט אם כן המיוט הזה מיותר מותר וכיוון שהוא מיותר אנחנו מעמידים אותו שוב פעם באדם שנטמע מנבלא טוב טהור ויש כלל מיוט אחר מיוט מרבה הם היא מיוט אחר מיוט ואין מיוט אחר מיוט אלא לרבות כרי אין צורך במיוט השני כדי למה ואם אינו עניין למיוט נה הוא עניין לרבות זה אחד מההסברים שמסברים למה זה בא לרבות אז אם כן כיוון שיש כאן מיוט נוסף על נבלת עוף טהור הוא בא לרבות אז מרבים כאן שאדם שנתמע לידי נבלת עוף טהור והוא נכנס לבית המקדש או אכל קודשים בטומ הוא גם כן מתכפר על ידי קורבן עולה ויורד ומכאן יש ברייתה ארוכה שמפרשים אותה בדף ח אז נקרא אותה בעזרת השם בתחילת השיעור על דף חן השיעור על דף ז' Так
לצפיה בתכנים נוספים: