הדף היומי מסכת שבועות דף ב

דף היומי - שיעורי הדף היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת שבועות מבית "דרשו" עם הרב מאיר שפרכר שליט"א, הדף היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

הדף היומי מסכת שבועות דף ב

[מוזיקה] נגיל ונסיס בזאת התורה נפתח ונעסוק במסכת שבועות מסכת שבועות כשמה עוסקת בהלכות שבועות שאדם נשבע אבל לא לחינם השם של המסכת מזכיר לנו גם את חג השבועות. מרן החתם סופר כותב בשאלות ותשובות שלו חלק אבן העזר חלק א' סימן ק שיש מנהג ללמוד כהכנה לחג השבועות את מסכת שבועות בימי ספירת העומר כותב בשמו בספר בני ששים בקונטרס וילקט יוסף אות קפד שהדף האחרון במסכת שבועות זה דף מט הדפים מכוונים כנגד מט ימי ספירת העומר זה לא לחינם מה שנהגו ללמוד דווקא מסכת שבועות הכנה לחג השבועות כותב בספר מנחת העומר על לג בעומר הערה יב. אומר דוד המלך בספר תהילים מי יעלה בהר השם? היכן הר השם יכול להיות הר המוריה ששם נבנה בית המקדש אבל יש כאן רמז על קבלת התורה שניתנה על הר סיני הר השם מי יכול לזכות לקבל את התורה בחג השבועות יש שמה רשימה של תנאים אחד התנאים אשר לא נשבע למרמה מחדש בספר מנחת העומר שעל ידי לימוד מסכת שבועות נטהרים מעוון שבועת שו ושבועות שקר. הכנה נפלאה מאוד לקראת חג השבועות. באותם מט ימי הכנה לחג השבועות ללמוד עד דף מט מסכת שבועות. באמת מה הקשר בין המילה שבועות לחג השבועות זמן מתן תורתנו אפשר לומר שזה כנגד שבע שבועות שסופרים ספירת העומר כותב השפת אמת בשנת תרסג אנחנו יודעים בכמה וכמה מקומות בשס גם במסכת שלנו בדף כא מורב שעם ישראל נשבעו בהר סיני לקיים את התורה ולכן אדם נשבע לקיים מצווה אומרים למה שהשבועה תחול הרי הוא כבר מושבע ועומד כשהוא נשבע בהר סיני אם כן במעמד הר סיני כשקיבלנו את התורה גם נשבענו לקיים את התורה אומר השפת המת זה הסיבה שהחג נקרא חג השבועות על שם אותם שבועות שנשבענו לקיים את התורה אם כן מה טוב לעסוק במסכת זו באותם מט ימים של ימי ספירת העומר כדי לסיים את הדפים שמסתיימים בדף מט לקראת חג השבועות תחילת המסכת הפרק הראשון תחילת הגמרא מביאים את כל המשנה משניות של הפרק ובמהלך הפרק מבארים את המשניות יחד. דרך כלל סדר הגמרא שמביאים משנה ואז מבארים בגמרא את דברי המשנה. כאן מביאים את כל המשניות של הפרק בפעם אחת ואז מבארים את המשניות אחת לאחת. היום נעסוק בעזרת השם במשניות של הפרק הראשון במסכת שבועות. אז הנושא העיקרי באמת של המסכת שלנו זה ענייני שבועות. יש כמה וכמה סוגי שבועות. כאן אנחנו מדברים על שבועת ביטוי. כי התורה אומרת נפש כי תישווה לבטא בשפתיים להרעה או להיטיב. מה פירוש להרע או להתיב? להרע זה למשל שהוא נשבע שהוא לא יאכל, הוא מרע לעצמו. או להתיב שהוא נשבע שהוא כן יאכל להטיב לעצמו. אז יש כאן בעצם שתי שבועות שמפורשות בתורה. לשון עתיד שהוא נשבע שהוא לא יאכל או שהוא כן יאכל. שאין ארבע. בריבוי הכתובים לומדים עוד שתיים. שהוא נשבע על העבר שלא אכלתי או שאכלתי. אדם שעובר על השבועה חייב קורבן חטאת מיוחד שנקרא עולה ויורד. אם הוא עשיר צריך להביא בהימה. הקורבן שלו עולה. אם הוא עני הוא מביא חטאת העוף. הקורבן שלו יורד. אם הוא דלי דלות אני שבעניים, הקורבן שלו יורד עוד יותר. הוא מביא מנחת חוטה. בסמוך לשבועת ביטוי, התורה כותבת גם את ה חיוב קורבן עולה ויורד באדם טמא שנכנס לבית המקדש בטומ שהוא אכל בשר קורבנות בטומ. ולכן כיוון שהבאנו את העניין של שבועות, מביאים גם את העניין של טומ. בנוסף מביאים פה רשימה ארוכה של דברים. לא בטוח שזה רשימה כל כך ארוכה. רשימה של ארבעה דברים שהם גם כן מסודרים ששתי דברים מפורשים בפסוק ועוד שני דברים דורשים מדרשות. ידיעות הטומ שתיים שאין ארבע שתי ידיעות כתובות מפורש בפסוק לחייב עליהם קורבן כשהוא שכח שהוא טמא ולכן הוא אכל בשר קודשים או מנחות שער קודשים לכן הוא נכנס לבית המקדש בטומ אז אלה הם שתי ידיעות שהיו לו שנעלמו ממנו ומהפסוקים דורשים עוד שתיים שאין ארבע סך הכל זה יוצא 2 ועוד שתיים ארבע איזה עוד שתיים שהוא זכר שהוא טמא רק שהוא שנעלם ממנו שהדבר שהוא אוכל הוא קודש או נעלם ממנו שהמקום שנכנס אליו זה בית המקדש ועל הנושא הזה מדבר מדברים בעיקר שני הפרקים הראשונים של המסכת וכמו שהגמרא מבארת שבהתחלה התנאה רצה לסיים עם הנושא הזה שהבאנו דרך אגב הנושא של ידיעות הטומ של של אדם שטמא שנכנס לבית המקדש או שאכל קודשים אה ואחרי אחרי שמסיימים את הנושאים האלה שהם קצרים מרחיבים בנושא של שבועות במהלך שאר המסכת דרך אגב מביאה המשנה עוד דברים שיש בהם שתיים שאין ארבע כם במקרה הזה את השתיים נוספים לא לומדים מפסוקים לא לומדים מסברה לעניין עשיית מלאכה בשבת שהתורה עוסרת לעשות ובכללם יש 39 מלאכות שנדרשים במסכת שבת אני זוכר טוב דף עג אחת המלאכות זה הוצאה מרשות לרשות שהתורה עוסרת לעקור חפץ ממקום שמוגדר רשות היחיד כמו למשל מתוך בית ולהניח את החפץ ממקום שמוגדר רשות הרבים כמו למשל הרחוב הראשי אדם שקר חפץ מרשות היחיד והניח אותו ברשות הרבים הוא עשה מלאכה שחייבים עליה בשבת אם הוא עשה את זה בשוגג הוא חייב קורבן חטאת אז יש כאן בעצם שתיים שמפורשים בפסוק היינו הוצאה מרשות היחיד לרשות הרבים. זה יכול להיות העשיר הבעל הבית שנמצא בבית שיקר חפץ מהבית שלו והניח אותו ברשות הרבים. זה יכול להיות אני אני. אני אורח. מישהו שנמצא מחוץ לבית שהכניס את היד שלו ולקח חפץ מתוך הבית והניח אותו ברשות הרבים שאין ארבע מסברה. אפשר ללמוד עוד שניים שבסך הכל שניים ועוד שניים זה יהיה ארבע. נלמד כמו שהתורה הקפידה לחייב על הוצאה מרשות היחיד לרשות הרבים ככה גם היא הקפידה לחייב על הכנסה מרשות הרבים לרשות היחיד וגם כאן יש שתי הכנסות העשיר בעל הבית שנמצא בבית לוקח חפץ מרשות הרבים ומניח בתוך הבית שלו ברשות היחיד או ה או אני זה שנמצא מחוץ לבית האורח שהוא לוקח חפץ מרשות הרבים ומכניס לתוך הבית ברשות היחיד מקרה רביעי שיש בו שניים שאין ארבעה מראות נגעים שאדם יש לו על בשרו כתם לבן של נגע צרט זה יכול להיות נגע שמטמא אותו וישנם ארבעה גוונים שני גוונים מפורשים בפסוק צאת ובהרת ובדף ו' הגמרא מרחיבה על המראות נגעים האלה זה שניים שמפורשים ומהדרשה כי כתוב כתוב ספחת זה כמו נספח דומה קצת פחות מהמראה מהלוונונית של הסת עצמה או של הבהרת עצמה אבל הוא נספך לשאט הוא נספך לבהרת שזה עוד שני מראות נוספים שאין ארבעה מכאן עד סוף המשנה המשניות נדבר על הנושא של טומאת מקדש וקודשיו זה אדם טמא שנכנס לבית המקדש בטומא הוא אכל קודשים בטומ שיש לכל מקרה את סוג הכפרה שלו את שיש בידיעה בתחילה הוא ידע בהתחלה שנטמע הוא ידע שהוא שהוא היה טמא למשל הוא היה בלוויה והוא ידע שהוא נטמע הוא היה בתוך אותו אוהל בבית הלוויות או שהוא אפילו נסע את המיטה והוא נתמט הוא מת וכן אחרי שהוא אכל את הקודשים או אחרי שהוא נכנס לבית המקדש הייתה לו ידיעה בסוף הוא תפס שבאמת הוא היה טמא שאיכל קודשים או שנכנס לבית המקדש בטומ והיה לו רק העלם בינתיים בשעה שהוא אכל את הקודשים הוא נכנס לבית המקדש נעלמה ממנו הטומאה, הוא שכח ממנה או נעלם ממנו שזה קודש, שזה קודשים, שר קודשים למשל, או שזה בית מקדש. אז מה הכפרה שלו? הרי זה מתחייב בקורבן עולה ויורד שפירשנו שזה הכוונה שהעשיר מביא בהימה. אני מביא חטאת העוף, הוא גם מביא עולה. א שתי תורים שני בני יונה ודלי דלות. דל שבדלים מביא מנחת חוטא עשרית תעיפה סולת זה כשהייתה ידיעה בהתחלה כשהוא נטמע הוא ידע או קצת אחרי שהוא נטמע הוא ידע אחר כך גם כן הוא נזכר רק בזמן שהוא עשה את העבירה אכל קודשים או שנכנס בית המקדש בטומאה אז הוא שכח מהטומ שלו אז הוא בקורבן עולה ויורד מקרה שני יש בידיעה בתחילה הוא ידע שהוא נטמע וזהו הוא שכח אין בהידיעה בסוף שכח לגמרי הכנס לבית המקדש בטומא או שאכל קודשים בטומ הוא לא מביא שום קורבן הוא לא יודע בכלל שהוא עשה עבירה אבל בינתיים עד שהוא יזכר שהוא היה טמא והוא נכנס לבית המקדש או אכל חל קודשים בטומ שעיר של יום הכיפורים הרי היו שני שעירים שעשו עליהם גורל אחד נשלח להזזל כידוע ואחד שעיר להשם שמקריבים אותו קורבן מזים מדמו בתוך קודש הקודשים אותו שעיר הנעשה בפנים שמזים מדמו בפנים ובקודש הקודשים ויחד עם יום הכיפורים עצמו שביום הזה הקדוש ברוך הוא מכפר עלינו טולה להגן עליו בינתיים הייסורים אבל הם אינם מכפרים עד שייוודע לו שאכל קודש נכנס לבקדש בטומ ואז תהיה ידיעה גם בסוף ואז יביא ועולה ויורד כמו שאמרנו שבמקרה שגם הייתה ידיעה בסוף אז הוא מביא קורבן עולה ויורד מקרה שלישי אין בידיעה בתחילה בכלל לא ידע שהוא נטמע בטומ הזאת ולכן הוא נכנס לבית המקדש לכן הוא אכל קודשים אבל יש בהידיעה בסוף אחר כך נודע לו שהוא היה טמא אולי הוא עבר באיזה שביל והוא לא ידע שהמקום הזה יש בו טומאה ואחר כך אמרו לו שהמקום הזה יש בו טומא יש בהידיעה בסוף נודע לו שהוא היה טמא והוא אכל קודשים. היה טמא ונכנס לבית המקדש בטומ. אז שעיר של יום הכיפורים הנעשה בחוץ זה השעיר שמביאים לחטאת בקורבנות המוספים של יום הכיפורים. וכן יום הכיפורים עצמו מכפרים על החטא הזה שנאמר באותו סעיר מלבד חטאת הכיפורים. שהוא שעיר. חטאת הכיפורים זה אותו שעיר להשם שמזים מדמו בתוך קודש הקודשים. מלבד חטאת הכיפורים ש את השעיר של החטאת שמביאים עם המוספים זה חוץ מאותו שעיר להשם שעלה בגורל בין שני השעירים להשם. חוץ ממנו יש גם את השעיר הזה. כיוון שיש שקש בין השעיר שנעשה בפנים לשעיר שנעשה בחוץ של המוספים ששקש ביניהם זה בא ללמד על מה שזה מכפר זה מכפר על אותו סוג עוון שמכפר השעיר הנעשה בפנים כך גם אותו עוון מכפר בסוג בצורה שונה על עוון שנעשה בצורה שונה אבל אותו עוון מכפר השעיר ה שנעשה בחוץ ביום הכיפורים מה הפנימי אין מכפר היינו אינו טולה להגן על מהיסורים אלא על דבר שיש בידיעה היינו שאותו אדם ידע שהוא נטמע אבל הוא לא ידע הוא שכח מזה בזמן שהוא חסבית המקדש או אכל קודשים בטומ והוא עדיין לא נזכר אפילו אבל כל פנים הייתה פה איזשהי ידיעה האף החיצון אין מכפר על אלא על דבר שיש בה ידיעה איזה ידיעה ידיעה אחת ידיעה בסוף, אבל הוא לא ידע בהתחלה, רק אחר כך נודע לו שבחל היה טמא ומה שהוא אכל קודשים זה היה בטומ שרס לבית המקדש זה היה בטומ והכפרה הזאת מחפרת כפרה גמורה כיוון שהוא לא יבוא לעולם לכלל קורבן כי הרי בשביל להביא קורבן עולה ויורה צריך שיהיה לו ידיעה בתחילה ום באמצע וידיעה בסוף כאן לא הייתה לו ידיעה בתחילה אז הידיעה בתחילה לעולם לא תהיה לו ידיעה בסוף כבר יש לו אז יש לו וידיעה הוא שכח הוא לא ידע שהוא טמא ועכשיו הוא נודע לו שהוא היה טמא והוא נכנס לבית המקדש בטומ למשל מקרה כזה שהוא לא יכול לעולם להגיע למצב שהביא קורבן עולה ויורד כי לעולם לא תהיה לו ידיעה לפני כי כבר הלפני עבר והוא לא ידע במקרה כזה השעיר אנחנו מדברים על השעיר שנעשה בחוץ יכפר עליו לגמרי מקרה רביעי אדם שלא ידע בכלל שהוא נטמע ולכן הוא נכנס לבית המקדש בטומ או אכל קודשים בטומ וגם לא נודע לו אחר כך על שהם בידיעה לא בתחילה ולא בסוף לפי דעת רבי יהודה שעירי חטאת של המוספים מכפרים עליו השעירי חטת של המוספים של הרגלים ושעירי חטת של המוספים של הראשי חודשים מכפרים כל אחד על המקרים שראו מאז הקרבת השעיר ברגל הקודם או בראש חודש האחרון דברי רבי יהודה היה ראש חודש אז השעירים אז השעירי חטאת של אותו ראש חודש כפרו על מה שהיה עד ראש חודש אחר כך הגיע רגל אז הסעירי חטאת של הרגל מחפרים מראש חודש עד הרגל וכן הלאה לדעת רבי יהודה רבי שמעון אומר רק שעירי הרגלים מכפרים על המקרה הזה זה אבל לא שעירי ראשי חודשים ועל מה שעירי ראשי חודשים מכפרים על מקרה אחר לא מדובר פה על אדם טמא שכנס לבית המקדש בטומאה או שהוא אכל קודשים בטומאה מדברים פה על אדם טהור שאכל את הקודשים הטמאים שהקורבן היה טמא על זה שעיר חטאת שראש חודש מכפר רבי מאיר אומר דעה שלישית כל השעירין של חטאת של המוספים בין של ראש חודש בין של רגלים ובין שעיר חטאת של מוסף של יום הכיפורים כפרתן שווה על טומת מקדש וקודשיו בין אם הוא נכנס לבית המקדש או אכל קודשים בטומ והוא לא ידע מתחילה אבל הוא ידע בסוף בין שלא היה ידיעה לא בתחילה ולא בסוף ואפילו המקרה החדש שכעת הבאנו שאדם טהור שאכל קודשים בטומאה הם שייכים לטומאת מקדש וקודשיו ואותם סעירי חטת של מוספים של ראשי חודשים רגלים ויום הכיפורים מחפרים דף י הגמרא מביאה שיש מקרה אחד שבו כולם מסכימים שהשעיר שעלה בגורל להשם שעיר הנעשה בפנים מכפר זה על מקרה של נכנס למקדש או אכל קודשים בטומ והייתה לו ידיעה בתחילה והוא שכח ולא הייתה לו ידיעה בסוף וזה כולם יודעים שהשעיר להשם הנעשה בפנים הוא זה ש טולה ומעכב ממנו שלא יקבל את הייסורים עד שהוא יזכר והוא יביא את מה שהוא צריך להביא כעת המשנה חוזרת לדבריו של רבי שמעון. היה רבי שמעון אומר, שעירי ראשי חודשים מכפרים על הטהור שאכל את הקורבן שנטמא. ושעירי מוספים של רגלים של חטאת מכפרין על טומת מקדש וקודשיו שאין בהידיעה לא בתחילה ולא בסוף אלא זה היה שגגה גמורה ושעירי חטאת של המוספים של יום הכיפורים השעיר הזה מחפר על שאין בידיעה בתחילה אבל יש בה ידיעה בסוף כמו שביארנו בדברי רבי שמעון אמרו לו היינו רבי מאיר טען רבי שמעון מהו שיקרבו זה בזה למשל אותו שעיר שהפרישו אותו להיות קרב במוספים בשביל חטאת ביום הכיפורים הוא נאבד והקריבו שעיר אחר במקומו ואחר כך מצאו אותו האם יכולים להקריב אותו בשם שעיר חטאת של הרגל או של ראש חודש וכן שאר המקרים אמר להם נקרבו כן אמרו לו אז רבי מאיר שאל אותו אמנם לפי שיטתי שכפרת כולם שווה מובן למה הקרבו זה בזה כיוון שכולם יפרשו לשם אותה כפרה אלא לשיטתך הועיל ואין כפרתן שווה כי הרי כל אחד מהם מכפר על מקרה אחר הך קריבן זה בזה הרי כשהם הם מופרשו לא לשם הכפרה הזאת הם מופרשו שעיר חיצון שליום הכיפורים מופרש לכפר על מקרה שאין ידיעה בתחילה ויש ידיעה בסוף איך הוא יקרב למשל ברגל לכפר על אין בידיעה לא בתחילה ולא בסוף או בראש חודש לכפר על האור שאכל את הטמא הרי לא מקריבים חטאת שלא לשם הכפרה שהפרישו את החטאת בשבילם אמר לו אמר להם רבי שמעון ענ לרבי מאיר כולן באים לכפר על דברים שעניינם טומת מדרש וקודש עכשיו הם יפרשו לעניין זה כן הם יכולים להקרב של זה בזה אפילו שעל המקרה יש באמת הבדל כל קורבן מכפר על מקרה אחר אבל הרעיון על העוון הוא אותו עוון מביאה המשנה כעת דעה נוספת בדעתו של רבי שמעון הבאנו את דעת חכמים בדעת רבי שמעון רבי שמעון בן יהודה אומר משמו של רבי שמעון בר יוחאי דעה אחרת שעירי חטאת של המוספים של ראשי חודשים מחפרים על הטהור שאכל את הטמא. מוסיפים והיתרים עליהם צעירי חטת של הרגלים שמכפרין על הטהור שאכל את הטמא כמו שעירי ראשי חודשים וכן על שאין בידיעה לא בתחילה ולא בסוף ובזה הם יתרים על שעריי ראשי חודשים שעל זה הם לא מכפרים סעירי ראשי חודשים ו שעירי הרגלים כן מוסיף עליהן שעירי חטאת של יום הכיפורים שהם מכפרים על הטהור שאכל את הטמא וכן על שהם בידיעה לא בתחילה ולא בסוף וזה כמו שעירי הרגלים עד כאן ומה שמוסיף שעירי יום הכיפורים על שהם בידיעה בתחילה אבל יש בה ידיעה בסוף אמרו לו מהו שיקרבו זה בזה האם אפשר להקריב שעיר של יום הכיפורים ברגל או בראש חודש וכן אותה שאלה אם אפשר להקריב של הרגל ביום הכיפורים או בראש חודש או של ראש חודש ביום הכיפורים או ברגל אמר להן הן כן אפשר אמרו לו אם כן זה יהיה מובן שיהיו של יום הכיפורים קרבים בראשי חודשים או ברגלים כי הרי שעיר של יום הכיפורים מופרש לכפר גם על מה ששעירי הרגלים או ראשי חודשים מכפרים עליו אבל הך של ראשי חודשים קרבים ביום הכיפורים לכפר כפרה שאינה שלה הרי הם לא הופרשו לכפר על מה ששעיר של יום הכיפורים מכפר כי הרי יש דבר אחד ששעיר יום הכיפור מכפר שהם לא מכפרים במקרה שאין ידיעה בתחילה אבל יש ידיעה בסוף אמר להם כולן באין לכפר על דברים שעניינם טומאת מקדש וקודשיו אף על פי שזה לא בדיוק על אותו מקרה בכל אופן מחפרים אפשר להשתמש עם אותו קורבן גם לזמן אחר ממשיכה המשנה מקרה שלא דיברנו עליו עד עכשיו אדם שיודע שהוא טמא על סדון טומאת מקדש וקודשיו. הוא נכנס לבית המקדש בטומאה, אכל קודשים בטומאה במזיד, אבל אין עדים ולא התרו בו לפני כן. אם היה עדים שהתרו בו, הוא היה חייב מלכות. אבל כאן אין עדים ואין התראה. מה מכפר עליו? שעיר חטאת של יום הכיפורים הנעשה בפנים, היינו מה שנקרא השעיר שעה עליו הגורה להשם. שמתן דמו בפנים כמו שאמרנו בקודש הקודשים ועיצומו של יום הכיפורים מכפרים ממשיכה המשנה על שאר עבירות שבתורה חוץ מטומעת מקדש וקודשיו הקלות העוונות העבירות הקלות והחמורות הסדונות והשגגות שנודע ושלא נודע עשה ולא תעשה אלה שחייבים אליהם מיטה בידי שמיים של קריטות או מיטות בית דין על אלה השעיר שעלה עליו הגורל להזזל והוא משתלח להזזל ביום הכיפורים הוא מכפר הגמרא תבואר בדף יב באיזה מקרה הוא מכפר עם תשובה בלי תשובה אחד ישראלים ואחד כהנים ואחד כהן גדול שנמשך בשמן המשחה כולם שווים בכך שסיר המשתלח מכפר להם על שר העבירות מה בין ישראלים לכהנים ולכהן גדול שמשוח בשמן המשחה אלא שהפר של הכהן גדול היה קורבן מיוחד מי שרגיל לומר פרק הזו מקורבן של זבחים אז רגיל בתחילה לומר פר ושעיר של יום הכיפורים אז השעיר דיברנו שעיר שעלה עליו הגורה להשם הפר זה פר כהן גדול שהוא מביא וגם הדם של הפר מזים בקודש הקודשים ביום הכיפורים מכפר על הכהנים או טולה להם שלא יבוא עליהם ייסורים עד שיביאו את הקורבן שהם צריכים להביא שיודע להם על טומת מקדש וקודשיו על אותם דברים שביערה המשנהל ששעיר הפנימי טולה ומכפר שעיר החיצון מכפר לישראל הכהנים מתכפרים באותו פר של הכהן גדול על העבירות האלה ובזה הם שונים מהישראלים רבי שמעון חולק על חכמים לא כמו שחכמים אמרו שהשעיר המשתלח מכפר על כל העבירות גם לכהנים וכהן גדול אלא הוא אומר כשם שדם השעיר הנעשה בפנים מכפר על ישראל או טולה על טומת מקדש וקודשיו ושיש ידיעה בתחילה ואין ידיעה בסוף או כשהוא עושה במזיד בלי וידוי כי הרי אין וידוי באותו שעיר והשעיר שעלה עליו וגורה להשם שמזים מדמו בתוך קודש הקודשים עלה לא מתוודים אז כך דם הפר מכפר על הכהנים על תומת מקדש וקודשיו בלא וידוי וכשם שווידויו של שעיר המשתלח שליו כן מתוודים על השעיר השני שעלה עליו הגורה לזזל הוידוי שלו מכפר על ישראל כך וידוי של פר מכפר על הכהנים על שאר העבירות שהרי על טומת מקדש וקודשיו מכפר הדם של הפר כמו דם השעיר שמכפר על טומת מקדש קודשיו לישראל ישראל. אז על כוכך הוידוי של הפר בא לכפר על הכהנים, על מה שהוידוי של שעיר המשתלח מכפר לישראל. אבל הכהנים אין להם כפרה בשעיר המשתלח, אלא השעיר המשתלח מכפר על העוונות של שאר עם ישראל. עד כאן דף ב'. เ
לצפיה בתכנים נוספים: