הדף היומי מסכת עבודה זרה דף יט

הדף היומי בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il

הדף היומי מסכת עבודה זרה דף יט

[מוזיקה] עובד זורה דף מתחילים בסיעתא דשמיא סוף דף קודם שתי שורות מלמטה סוף השורה ממשיכים בדרשת הפסוק הראשון בתהילים אומר רב שמואל ברב נחמיני אומר יונסן אשרי שלא ילך בצס רשוים זה אברהם אבינו שלא ילך בצספל שרשו שנבנו ואברנו חי בימי דור אפלוגה כי זה היה בסוף ימי פלג נפלג אורץ כמו שכתוב בסידר אוילום שאביב עיבר היה נובי גודל שקרא לו פלג ופלג ראה את אברם כמה שונים כרי כשפלג היה בן 191 נולד אברום ופלג חי אחר כך כמה שנים ובדרך חטוים לא יאומוד שלא יאומד אברום אבינו במידס זדוים שחטוים היו שנאמר ואן שזדוים רועים וחטואים להשם הועיד ובמוישב ליצים לו יושוב שלא יושב במושה אנשי פלישתים כשהוא גר ביניהם כמו שכתוב היוגור אברם בארץ פלישתים הוא לא ישב הוא רק גר שם רק בהריי מפני שליצונים היו שנאמר הרבה שנים אחר כך על הפלישתים ו כתוב ליבום ויאמרו קירו לשמשון וישחק לונו עכשיו מביאים פסוק שדומה לפסוק הראשון בתהילים כתוב בתהילים אשריש יורס השם נשאלת השאלה אשרייש ולא אשרי אישו אומר אמרו אומרב אשרי מישוב כשהוא כשהוא בחור בכוחו כלומר ממהר להכיר בירוי קודם ממיזיקנה רבי שע בן ליבו אמר אשרי מי שמזגה ברליצרוי כאיש כמו גיבור במצב סוב חופץ מועד אומר בלוזו במצבויסו ולא בסכר מצבויסוב שעובדת יוצרו מאהבת שמו מאהבת מצוות פי ולא לשם קיבול זכר תוס אומרים שזה דווקא אם הוא טוהה דהיינו מתחרט אם לא תבוא שאלתו אבל למשל אומר סל הזה לצדוק אמנ שיחי בני כתוב הרי הרי זה צדיגומו כי בשונה מגויים גם אם זה לא יקרה הוא לא מתחרט אז זה נחשב כצד יגומו שלא יתנזו דווקא בסכר ואנדתנן במשנה בו סו יומו אל תהיו כעבוד עם המשם שנסוריו המנס לקבל פרס אלא יהיו כעבוד עם המשם שנסוריו של מנס לקבל פרס אומר רש"י יהי ליפויים או לומר אפילו אינסופי לקבל שכר אוהבנית בוירי וחפץ במצוותיו וחוזרים לפסוק בתחילתים כי בתוירס השם חפצוי אומר רבי אינו דמלא ממוקים מאותו ספר שלי בי חופץ אומר רש"י לא ישנה לו רבו למסכת שהוא מבקש ממנו שאם ישנה לו מסכת אחרת אין מתקיימת לפי שלבו על תאוותו שנאמר לא כתוב כי בתורס השם חיפץ כי בתורס השם חפצוי במה שהוא חפץ מספר את הגמור לוי ורבי שמעון ברבי רבי שמעון בנו של רבי הקודש יס וקמי דרבי ישבו ללמוד תיראה לפני רבי הקודש קופסקה סידרה הם למדו פרשיות של מיקרו סוליק סיפרה סימו את אחד מהספרים וצריך להתחיל לספר חדש לוימר ליסלון משלי נביא ספר משלי שרבי ילמד אותנו רבי שם ברבי יאמר ליסלון טילים כפי רב שמע בנו של רבי כפל לליבי ויסוטילים כמותו אורכתורס השם חפצי פוריש רבי ואמר אינו דום למטירו אל ממוקה שלי בי חופץ אומר לוי רבי קרלי בחופץ ללמוד כת משל אומר רבי בחומר כל בתורה הקדוש ברוך הוא אוס לכפות סוף כל מה שהוא צריך שנאמר כי אם בתויר עשה השם חפצי וכך מתפרש הפסוק כי אם בתוירס אז השם אוס חפצוי אומר רובה רבי אמר שצריך ללמוד משהו חפץ הרוב מוסיף טוירו במוקום שלי בחופץ באותו בית מדרש מאותו רבי רבי שלבו חפץ שנאמר כי אם בתורס השם חפצי ואמרו בתחילו שהוא מתחיל ללמוד נקרס התורה על שמו של הקדוש ברוך הוא ולבסוף אחרי שהוא טרך בתורה נקרס על שמו של אותו תלמיד שטרך שנאמר בתויר עשה שם חפצי אחר כך בתור סוי של אותו אדם יהג יומום ולילו ואומר לו ילמד עודום טוירו מרבו עד שתהיה גרסת התלמוד ופירושו שגורה בפ פיב ואחר כך יהגה יעיים בתלמודו לדמות מילסה למילסה לקשוד ולת בתחילה לא יעשה כן אומר רשי שתי סיבות שמה יבטל והרב לא ימצא לו כל שעה עכשיו יש לך את הרב שיכול ללמד אותך את צריך לנצל זאת הכל היה בתור שבעל פה ועוד לאחר ששנה הרבה הוא מתיישב בתלמודו מתרץ לעצמו דבר הקשה אז צריך קודם שיהיה לו הרבה מידע ואז יוכל לדמות מנסה למסה וכולי כרגע אמרו מסכס ברוכס מביא רש"י כתוב אסקוששמ ישראל אסקי זהס תהיה בשקט תשמע הרבה ואחר כך כתית שנאמר בתוירס השם והודו בתורסגה אז יכול יותר לעיין ואומרוב אלוהלגרס שיגרוס ואף אגב דמשכך אפילו שהוא שוכח ואף אגב דלא יודע מה קומר אפילו שרבו לא יודע לפרש לו כלום שיגרוס את דברי התורה שנאמר דוד המלך אומר גורסו נפש לתתעבו אל משפטך בחוליס כתוב גורס כסיב לא הכסיב תוכנו גורס אומר רש" של לשון גרז וכרמל שלא היה תוכן הדק אלא קרחיים של גרוסות שמחלקים חיטה לשניים או לארבע לא לקמח אז אומר דוד המלך לתאוו מרוב תאוותי לתוירו גורסו נפשי שברתי לפי היכולת אפילו שאני לא יכול לטחון הדק להיכנס בעומק הלימוד מביא הגמור רובה רומי רובה הקשה סתירה בין שתי פסוקים במשלי סיב לגבי התוירו רש מביא שולחונערויס אותי קרו על גפם רואים מקורס השולחונרסו זה תקראת תלמידים שעוסקים פה על גפי משמע על כנפיים מושב שאינו קבוע הוקסי פסוק אחר על כיסי היינו מקום קבוע כמו רק הכיסא אגדל ממקו אלא בתחילה על גפי מתחילה התלמיד הוא לא קבוע הולך לרבי זה לרבי זה עד שהוא מוצא את הרבי שלו בסוף על כיסי עוד פירוש מביא רש"י שעל גפה זה לא כנפיים אלא לשון בגפוי ביחידי בתחילה הוא לומד לבד א בסוף יש לו תלמידים יושב על כיסא עוד סתירקסי ברויש מרוימים שהוא מסתלג מרבעות שבמרום שאי אפשר למצוא אותו בראש ההר הוקסיב עלי דורך שכולם רואים אותו בתחילה ברומ שמתחיל ללמוד בסוף עליי דרך ומורה הוראה לין קול ולרומקשה סתירה אחרת כסי במשלי שסי מים מבורך בור זה מים מכונסים שסופם קלים וכסי בהמשך הפסוק ונוזלי מתר באירךו באר זה מים חיים שלא פוסק מה הכוונה בתחילו שסבירו מה שקיבלת מרבותך ולבסוף נוזל מתרךו תעשה כמה כמין המסגבר שלא עולם לא יפסק אומר אומר רב זכוירו אומר מהחסיב הון מהבל אמות וקבץ על יוד ירבה זה מתפרש על התו מיסודם חבילוס חבילוס הוא גורס הרבה יחד בלי לחזור מסמ כולה יכול לחזור פעמים ים רבות משכח ואם כואבצל יד הוא לומד קצת וחוזר חוזר ורק אחר כך הוא לומד עוד ירבה אז הוא מרבה את לימודו אומר ויה דרבונ לא מילסה חכום הם יודעים את העניין הזה ואברה לו הם עוברים על זה הם לומדים עוד ועוד חדש לפני שחוזרים על הישן אומר רב נחמן ברצרו קנו אבידתו אני כן נהגתי כמו שרב הונה אומר הקיים ביודי והתקיימה התורה בידי אומר רב שיז משמ רב לוזר בן עזר מה דרסיב לו יחרוך רמיות צעידו יחרור זהריקון יחיה ויעריך לא יחורך לא יחיה ולא יעריך יומים צידרמוי אומר רש"י שמרמה אנשים לראות כמה אני חכם להעמיד גרסות הרבה ומשקח כולו חוזר מקצר ימיו כל הטר כתוב כוח חייך ימו ורב שיש שסומר זה מתפרש בלושן בתמיה ציודרמוי אחורך האחרוך זה לשון כרוך יש לו עופות לחוך ולאכול דהיינו מי שעושה ברמהות בחוכמה כל מי שלומד וגורס מעט מעט וחוזר על זה פעמים הרבה עד ששגרו בפיו אחר כך חוזר ולומד תלמודו מתקיים וזה הפסוק טמע לא יחרוךמי יוצאידו מי שרמיו יוצאידו לא יחודי שהוא יהוך כאוסרבד יומה מי שנוהג כך מושדום שצוד ציפורין אם שבר כנופו שרישונו צד ציפור אחת שובר את כנפיה שלו תברח צד עוד אחת שובר את כנפיה וכך הלאה כולו מסכמס ביודי ועם לו הוא ציפור שם אותה בצד צד ציפור אחרת בינתיים הציפור הראשונה בורחת לו אי מסכם זה בד כך מי שלא חוזר על תלמודו ולומד על החדש אז זה לא מתקיים בידו וחוזרים לפסוק בתחילת תהילים כתוב כי בתורס השם חפצ וסורוסגיל לו אז מהבו כץ שוסול על פעל גמורים אמר ברבי ינ הוא צריך לנהוג תלמיד כעיץ שוסול שנאקר מכאן וחזר ונשתל מקום אחר ולא קיץ נוטוע מעיקרו ולא זז משם לעולם דהיינו כל אלו מתור מרבחוז אינו רואה שמרוכילו אלא הוא צריך לינוק כעץ שטולא כעץ נטוע להשתקע לפני רב אחד אלא ילמד מזה ילמד מזה ילמד מכל אדם מביא הגמורה אומר לו רב חיזל רבונון רב חיזל אמר לך החומים לתלמידיו בעינ די מלכו מילסה אני רוצה לומר לכם דבר ומסתפינ אני חוששו ליזליסו שאם אני אמר זו תעזבו אותי ותלכו הבסוף אמר להם כל הלוהים יותר אומר אינו רואה שמברלום שהובקו הוא עזבו אותו ואוזול קמי דרובה או דרבה או אמר להוא אז יש מפרשים שרב חיזדה אמר להם כשהם הלכו יש מפרשים שרבי אמר להם כשהם באו אליו הנמילה סבורה ללמוד חריפות וחידוד הלב אחרי שלמדש שגורה בפיב גרסת התלמוד אבל גימורה מרחודיף כךדולליפלגלישנה שלא התחלקו הלשונות כי יש את אותה ממרי יש אומר בלשון זו יש אומר בלשון זו אותה משמעות מהות אבל כל אחד בלשון אחרת אז אם הוא ישמע את זה מרב את זה מרב אחר בלשון אחרת הוא יתבלבל לכן קודם כל אמר להם תלמדו אצל רב חסדה שתדעו את כל הגמרא אחר כך צריך להסתובב את עוד רבים ללמוד חריפות דחידוד הלב מכמה רבים מה כתוב על פלגה מים פלגה זה לשון חלוקה ומים זה טוירו אומר רב תנחום בחן אלוהים לאוילום ישש עוד שניס וחלק לשליש שליש שליש שליש ילמד במיקרוש שליש במשיש בתלמוד שואל את הגמורה מי די נשקמו חיה איך הוא יכול לדעת כמה חיים הוא יחיה כמה שנים הוא יחיה שיחלק את שנותיו אונה הגימור ככה אמרינה ביומה כל שבוע יחלק את הימים שני ימים למד מיקרו שני ימים משנו שני ימים למד תלמוד גימורה כר בכל שבוע ושבוע ובשבת חוזרים על תלמודו תוספס הם שואלים שעדיין מי יודע אם הוא יחי את סוף השבוע לכן מפרש טויסל ליומה בכל יום יחלק שליש שליש שליש מביאים טויסס מרבינו תם אונושקים בתלמוד בבלי דיינו אפשר ללמוד רק את זה כי תלמוד בבלי קוראים לו בבלי גם כי הוא בלול במיקרו במשנו בתלמוד מי שלומד גמורה לומד פסוקים לומד משניס לומד תלמוד כתוב אשר פריו איתם באיטוי אומר רובה אם פריו איתם באיטוי לפי פירושו הראשון של רש"י שיקבע איתים לתוירה ואולי לא ייבו כל שיעש יצליח ואם שלא קובע תויר על לא ימד ול המלמד מי שמלמד אותו על מקס לא יכנו רשו כי וגוימו רשו משמטרי גם המלמד כי אסור ללמד טוירו לתלמגון אבל הראשון מתקשים לפי פירוש זה שרשי מה זה ואם לו אם הוא לא קובע איתם לתוירו אסור ללמד אותו אבאמת רש"י עצמו כותב פירוש אחר והוא מסיים שזה עיקר הפירוש שכך הפירוש אם פרייתם באיטוי שהוא לומד ועושה פרי הוא לומד והוא מקיים מה שהוא לומד אז וולי בויל ואם לו שהוא לא מקיים מה שהוא לומד אז גם הוא וגם מי שמלמד אותו נקראים רשוים כאסור ללמד אותו תויר אומר רבי אבה אומר אבונמרב מה דכסיב כי רבים חלולים הפילו הפילו לשון נפל שלא מלווי ימיו זה תלמיד שלא הגיע לא ירועה לא מלווי ימיו כמו נפל ומוירא אז רבי חלולוב הוא גורם לחללים והעצום עם כל הרוגאו עצומים לשון ועוצם עניו מי שעוצם את פיו הוא מכריש מתאהפק מלאורות זה תלמיד שהגיע לירועה ואינו אמוירא הוא רגדורו ועד כמה הוא ימתין עד שיהיה ראוי לירועה עד 40 שנין מלידתו לא מתחילת לימודו כך מפרש רש"י שואל את הגמורה עד 40 שנה אסור להורות ואורו אוירה ורוב כל ימי חייו היו 40 שנה אונה הגמורה אוסום בשובים כשאין בעירו גדול ממנו אלא מי ששווה לו או מיי שפחות ממנו מותר לו להורות גם לפני גיל 40 כתוב ווליו לא ייבוי אומר רבחבר מרב מרמרח ברא במרב מנומרב שאפילו שיחסולין של תלמידי חכומים צריכות תלמוד אומר רש"י כדי להתלמד לדבר בלשונם שבלשון נקייה ועושר ומרפה אז צריך לשמוע איך מדברים שנאמר ועוליו גם הדבר הכי קל באילן העלה לא ייבול לא ילך לאיבוד חולה שיעשי יצליח אומר בשבלי דובוזה כוסו בתוירו ושונ בנביאים ושולש בכסובים כל בתוירו נכ שכלצליח בקס בתחילת סעיף התילים כי אם השם חצ וים אשר וכסליחז רבי רבי אלכסנדרי מן בוא חי מן בוא חי מי רוצה חיים כונוסף התאספו והוסו כולם לגבי באו כל העולם לפניו אמרלי אבונח תן לנו חיים אומר לו את הפסוק מיוש חופץ חיים וגמו צ לשון חומרו וגמו שדום נוצרת וספיר סגור ללכת לישון תמודסור מרושב אין שנקל תזבו מה ראינו בהמשך המשנה הגיע לכיפה אדם בונה בית מרחץ לא יבדבזור מותר לבנות את המרחץ אז שמגיע לכיפה מוקם שמעמידים בבסקום העמידו פסל אז את הכיפה שלו יבנה אומר רבי לוזמרבי יכנון אם בונו סחורי מוותר טמאה גמור פשיטה ברור שסחור מותר כי הכיפה היא לא עבוד דזור עצמה היא רק משם שעבוד כחובני זה משמש את הפסל שתחתיו ומשם שעבוד כחובים בין לרבי רבי שמואל בן לרבי עקיבא שנחלקו בעבדזור עצמם ממתי נאסרת בתשמיש ה שם מודעים שאינון אסורן עד שיעובדו עד שישתמשו בזה לעבודזורן וכאן הוא רק בונה זאת כעת עדיין לא השתמשו אז עדיין לא נאסר בנוה אז ודאי שסכרו מוותר אומר רבי ירמיה באמת דברי רב לוזו לא עולים על הכיפה אלא לנצרכו אלא לעבוד כיחוב עם עצמו שאם הישראל עשה להועיב את כוכבים הוא עשה לו עבודת כוכבים הוא שיל ל על זה שכרו מותר שואלת הגמורה הריזו מחלוקס רבי שמואל ורבי עקיבא אוניחמן אבידס ככובים של ישראל שעשה ישראל לצורכו לעבוד אותה זו כוונת רש"י כך צריך לתקן אסורו מיד אפילו לפני שהוא עבד אותו היה אסורה בנוהם ושל אויבת קיחובים וכאן שייכים דברי רש"י שהוא עשה אותה למוכרה לאיבת קיחובים עד שתעובד רק אז היא נאסרת שעיר כי היא עדיין לא נעבדה לכן סחור מותו כי הרי עשה זאת צורר גוי אל מנדומה שלאבת כוחובים גם אסורה מיד עוד לפני שעבדו אותה מה יקלמז ברגע שהוא בנה עבודת כוכבים לאוי ולבודזורה לגוי אז היא נעשרה בנוה אזכרו זה דמי עבודהזורה שגם האדמים אסורים בנוה אל מרברולה לא ניצרכו אלא במקוש אחרון המקוש האחרון שהוא מכה עם מקורנס מה הכוונה אבודס קיחו מנקו גורם לו מי גורם להיכרות אבלסקובים כשהוא בונה פסל גמר מלוכה ואם עשה בגמר מלוכה במהקויש אחרון במכת הקורנס אחרון כי לפני שהוא מסיים זה עדיין לא ראוי לעבוד את זה זה עדיין לא עבוד זורה אז זאת אומרת מתי הוא מקבל שכר לעבוד זורה כשהוא מקבל שכר למקוש האחרון מה הכוישה האחרון לזשהו ופרוטה כל מה שהוא מקבל שכר על המקושות הקודמים מה שהוא היקה בפטיש על הבנייה הקודמת זה לא שכר עבדזורה כי זה עדיין לא עבדזורה המקוש האחרון שהוא מקבל אין על זה שיהיה פרוטה אומר טויספס אבל למיסה אסור להנות מדמודזורה אפילו פחות שוה פרוטה וכשהגוי משלם לו יש כאן מעורב פחות שוה פרוטה על המקוש האחרון אומר טויספס זה ברור שאם היה אומר לגוי תשמע אני בונה הכל חוץ מהמקוש האחרון אז הוא לא היה מוריד לו כסף על זה אז מיס נחשב שאין כאן תשלום למקוש האחרון לכן זה מותר בנוי אומרת הגמורים זה תלוי במחלוקס שלמדנו מסכת קידושים כמו שרשי מציין לגבי אדם שאישה אמרה לו עשה לי שירינזון בוויז וקדשילוך אדם נותן לקבלן לעשות לו מלאכה כמו כאן הוא נתן לו לבנות לו פסל הוא קוצב איתו הסכום אז יש מנדומר שאומר שיש נו לסכירוס רק לבסוף אין לסכירוס אלא לבסוף זאת אומרת שחיוב התשלום נעשה בגמר המלאכה. אז לפי מנדומר זה כשהוא גומר את עבודהזורה ואז היא נחשבת כבר כבודזורה אז תמורת זה הוא מקבל את כל התשלום על כל העבודה אז ודאי שאסור לההנות מזה דמבדזור הקלמה מכאן אנחנו רואים שכוסובה רבי לוזו בשמר רבי ריחנון ישנו לסכירוס מתחילה ועד סוף לא בגמר המלוכה הוא קונה את כל השכירות שמשלמים לו אלא כל קצת וקצת שהוא עושה אז הבעל הבית מתחייב כנגד זה לשלם לו אז באמת ממילא נמצא שכל מה שמשלמים לו על כל העבודה עד הגמר זה לא דמי עבודהזורי כי זה עדיין לא עבדזור רק למקוש האחרון שזה פורם שפרוטה זד מאבדזורה וזה כמו שבינו אין בזה עיסוק שמשלם לו לכל ביחד כי הוא לא היה נותן לו פחות אם הוא לא היה עושה מלאכה זו עד כאן דף יוטס [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: